אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק ג' - סוגי הכשר הכלים › כלי שני-עירוי מכלי שני

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק ג' - סוגי הכשר הכלים · כלי שני-עירוי מכלי שני

עירוי מכלי ראשון

כלי שני-עירוי מכלי שני

כז. הכשר בתוך כלי שני נעשה לכלים שבלעו חמץ בכלי שני וכגון כפיות, מזלגות, סכינים וכפות וכל כיוצא בזה, מפני שאין דרך להגיס בהם בקדירה אלא לאכול מהם בכלי שני. ומכל מקום טוב להגעיל כל כלי שני על ידי עירוי מכלי ראשון אפילו שהוא בלע על ידי עירוי מכלי שני. ועירוי מכלי שני עושים לכלים שבלעו בעירוי מכלי שני, וטוב להכשירו בעירוי מכלי ראשון. פשוט, דהא קי"ל כבולעו כך פולטו, וכ"כ הטור (או"ח סימן תנא ס"ה) וז"ל: ושנשתמש בהן בחמין כפי תשמישן כך הכשירן, אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו בקדירה צריך להכשירן בכלי ראשון, ע"כ. וביאר הב"י שם שמקורו ברייתא בע"ז (עה:), "דברים שנשתמש בהם על ידי חמין כגון היורות מגעילן", וכתבו הרי"ף (ח:) והרא"ש (סימן ז) בפרק כל שעה, דמאני דאישתמש בהו חמירא כולה שתא בכלי ראשון, צריך למיגעלינהו בכלי ראשון, ודאישתמש בהו בכלי שני כגון קערות וכיוצא בהן כי שדי עלייהו רותחין בכלי שני שפיר דמי, ע"ש. וכ"פ בש"ע (שם ס"ה). ומבואר דאע"ג דמעיקר הדין כלי שני אינו בולע ואינו פולט, מ"מ לכתחילה היכא דאפשר יש להכשיר כלי שבלע ע"י כלי שני. וכיו"ב כתב בש"ע ביו"ד סימן ק"ה (ס"ב) ששם הביא מחלוקת ראשונים בכלי שני, שיש אומרים שכלי שני אינו מפליט ואינו מבליע, וי"א [שאע"פ שהוא אינו מבשל] מכל מקום הוא מפליט ומבליע, ואוסר כדי קליפה, וסיים מרן שם, "וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה, אבל בדיעבד מותר בלא קליפה, ובהדחה בעלמא סגי", והיינו דכיון שעדיין יכול להגעיל את הכלי לכתחילה יש להכשירו. וכיו"ב ביאר הגאון מהר"י טייב בספר ערך השלחן (סימן תנא סק"ד). אולם המאמר מרדכי (סימן תנא ס"ק יב) ביאר אחרת שכתב שמצינו לרבים מהפוסקים שאדרבא הקילו בחמץ גבי בליעת כלים מפני דהיתרא בלע, ומכח זה העלה כדברי הב"ח (לקמן סימן תסז סק"ח) דנהי דכלי שני אינו מבשל ואינו מבליע ומפליט, מ"מ מאיסור משהו לא נפיק, והלכך בחמץ שאיסורו במשהו אסור, ע"ש. (וע"ע לעיל בפרק א' הערה 39, וצרף לכאן). וכיו"ב כתב הש"ך (יו"ד סימן קה סק"ה) שדעת הרבה פוסקים ראשונים ואחרונים דכלי שני אינו מבליע כלל, ושכ"פ הרב בת"ח (כלל לג דין א), וסיים "ותימא דבהג"ה בא"ח ר"ס תנ"א משמע דסובר דכלי חרס שנשתמש בו חמץ בכלי שני אסור, ואולי משום חומרא דחמץ נגע ביה", ע"כ. וכן מוכח מדברי הרמ"א שעמש"כ מרן ז"ל (סימן תמז ס"ג): שחטה שנמצאת בערב פסח בתרנגולת מבושלת, מותר לבטלה בס'. אבל אם חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה, חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח והוי במשהו, כתב הוא ז"ל, "ומיהו בחימום כלי שני אין לחוש (הגהות מיימוני פ"א). ויש מחמירין בכלי שני בפסח, וטוב להחמיר אם היד סולדת בו, דבלאו הכי לא מקרי כלי שני", ע"כ. וביאר המשנ"ב (שם ס"ק כה) דברי הרמ"א שר"ל אף דנקטינן לעיקר הלכה ביו"ד סימן ס"ח דכ"ש אין מפליט ומבליע, מכל מקום לענין פסח יש לחוש לדעת המחמירים שם דס"ל דכ"ש מפליט ומבליע, ע"ש. הרי מפורש שהרמ"א ס"ל שבפסח יש להחמיר מן הדין ולא בתורת חומרא בלבד, ואיך שלא יהיה מצאנו ראינו שמרן ז"ל כתב במפורש בסימן תנ"א שכלי שבלע ע"י כלי שני יש להכשירו ע"י כלי שני.

כל קבל דנא, חזי הוית להב"ח (או"ח סימן תנא) שעמש"כ הטור, "כלים שמשתמש בהן על ידי האור וכו' עד הכשרן בכלי שני", כתב הוא ז"ל: וכן כתב הרי"ף והרא"ש והרמב"ם (פ"ה הכ"ג - כד) משום דהכי משמע בסוגיא דכבולעו כך פולטו (ע"ז עו:), ומיהו בהגהות הרב ר' שמואל משליצשטא"ט כתב וז"ל: לא נראה זה בעיני, שכלי שנאסר ברותחין בכלי שני אין האדוק בו יכול לצאת ממנו כי אם בכלי ראשון המפליטו, אבל כלי שני אין בו כח להגעיל ולהפליט לחוץ האיסור הכנוס ומדובק בו, עכ"ל, ונראה שעל פי דעתו נוהגין שלא להגעיל אף כלי שני אלא ברותחין דכלי ראשון וכן סכינין דמשתמשין בהן בכלי שני אם אין בהן גומות מגעילן דוקא בכלי ראשון, והר"ן בפרק כל שעה (ח: דבור ראשון) כתב על זה ישוב אחר אבל מ"ש בהגהה זו הוא הנכון, ע"כ.

אולם למעשה בודאי שנקטינן להקל בזה, שכן דעת רוב ככל הראשונים ז"ל, בפרט שלא זכיתי להבין סברת רבינו שמואל משליצשטא"ט הנ"ל, דהא כלל גדול בידינו "כבולעו כך פולטו". ושו"ר בפר"ח (שם) שהביא דברי הב"ח בשם רבינו שמואל הנ"ל וכתב עליו "ואיני יודע מהיכן בא לו דבר זה". ואמנם בספר נהר שלום (או"ח שם סק"ז ד"ה כתב הפר"ח) הביא תמיהת הפר"ח הנ"ל וכתב שנראה שטעמו של רבינו שמואל ממאי דאיתא בע"ז (עה.) שלא פירט בכלים שבלעו בכלי שני, אלא הכי איתא בברייתא דברים שנשתמש בהם ע"י חמין כגון היורות וקומקומוסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן ובגמרא כיצד מגעילן א"ר הונא יורה קטנה בתוך יורה גדולה, ע"כ, ומדלא פירט לא בברייתא ולא בדברי רב הונא הגעלת קערות בכלי שני, שמע מינה דאינהו נמי אע"ג דבולעין ופולטין בכ"ש, מכל מקום אינם נגמרין לפלוט כל פליטתן אלא ע"י כ"ר דוקא, זו היא דעתו, ע"ש. מכל מקום רוב ככל הראשונים לא הבינו כן כאשר יראה הרואה. ועיין בפמ"ג (משב"ז סק"ט) שנשאר ג"כ בצ"ע על דברי הב"ח הנ"ל. אולם מכיון שאפשר לעשות כן בנקל, לפיכך טוב להגעיל כל כלי שני על ידי עירוי מכלי ראשון אפילו שהוא בלע על ידי עירוי מכלי שני. וכלים אלו מועיל להם הכשר בכלי שני או בעירוי בכלי שני, גם אם לפעמים השתמשו בהם בכלי ראשון. וכמו שנתבאר לעיל בפרק א' הלכה כ"ט והערה 76 שהולכים בכלי אחר רוב תשמישו, קחנו משם.

הכשר לכלי שבלע ע"י עירוי מכלי ראשון

כח. כל האמור בסעיף הקודם מדובר בכלי שבלע בכלי שני ממש וכגון שנתנו לתוכו מאכל יבש על ידי כף הגשה, אבל כלי שעירו לתוכו מאכל לח ישירות מכלי ראשון, אף על גבי שהוא נקרא כלי שני, מכל מקום מכיון שהוא בלע על ידי עירוי מכלי ראשון אי אפשר להגעילו על ידי עירוי מכלי שני, אלא צריך להגעילו בעירוי מכלי ראשון, ולכן אם נתנו מאכל שנתבשל בכלי ראשון לתוך צלחת או קערה, הכשרה בעירוי מכלי ראשון, ואם נתנו על הקערה או הצלחת על ידי מצקת או כף גדולה וכיוצא בזה, אפשר להכשירה על ידי עירוי מכלי שני, כיון שהמצקת חשוב ככלי שני, אלא אם כן הדרך להשהות את המצקת או הכף בתוך הכלי ראשון, שאז יש למצקת דין של כלי ראשון וממילא כששפכו ממנה לתוך הכלי זה חשוב כעירוי מכלי ראשון שהכשרו על ידי עירוי מכלי ראשון וכאמור. פשוט. ועיין לעיל בפרק א' הלכה י"ד, ואילך ומשם באר'ה.

בליעה ע"י דבר גוש בכלי שני

כט. אין חילוק בכל האמור בין נתנו בכלי שני מאכל עם רוטב לבין אם נתנו בו דבר גוש, שבכל מקרה דינו ככלי שני והכשרו על ידי כלי שני, וראוי ונכון להכשירו על ידי עירוי מכלי ראשון, ולכן קערות שמוזגים לתוכם אוכל מכלי ראשון ואוכלים בהם (והקערות עשויות מדבר שיש תקנה להכשירו) אפשר להכשירם בכלי שני וראוי להכשירם בעירוי מכלי ראשון. הנה ידועה מחלוקת הפוסקים בענין דבר גוש האם מבשל כדי קליפה או לא, ונידון זה האריכו ברוב ככל ספרי אחרוני זמנינו כמבואר בספר מנוחת אהבה ח"ב (פ"י הלכה כב), ובילקוט יוסף (שבת ג' סימן שיח סעיף נא) ובשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ב' חיו"ד סימן ד הערה ב) וע"ע בכה"ח (יו"ד סימן צד ס"ק עב), ושם נתבאר שלדעת רוב הפוסקים הספרדים ומרן הש"ע גם בדבר גוש אין כוח לבשל בכלי שני כיון שהדפנות הולכות ומצטננות. וכן משמע מסתימות לשון מרן ביו"ד סימן ק"ה (ס"ב) שלא חילק בין דבר גוש לדבר אחר, כיעו"ש. ולפ"ז בודאי שיש להקל בזה, ואולם האשכנזים נוהגים להחמיר בזה, וזאת על אף שהרמ"א (סימן קה סק"ד) היקל בזה, וכ"פ בהגה (שם ס"ג), והוא מפני שרבים מהפוסקים מחמירים בזה, ומחמת כן נוהגים להחמיר בזה גם חלק מהספרדים, וע"ע באגלי טל (מלאכת אופה סעיף לב) בשם המג"א (סו"ס שיח וסימן תמז סק"ט) שדבר גוש מבשל בשבת והוא חולק ע"ז, אבל לענין בליעה ופליטה סובר דגוש מפליט ומבליע ככלי ראשון. וע"ע במשנ"ב (ס"ק קיח). ועיין בט"ז (ס"ק כד) שג"כ ס"ל שדבר גוש מבשל בכל שני, והפמ"ג (סימן רנג א"א ס"ק לב) כתב שעל אף שדבר גוש מפליט ומבליע, מ"מ אינו מבשל לענין שבת, ע"ש. וגם בערוך השלחן (שם ס"ק כג) החמיר בזה אף בכלי שלישי לענין פסח, ויש עוד בפוסקים בזה לכאן ולכאן, ומכיון שלדעת מרן ז"ל והרמ"א יש להקל בזה, כן עיקר, וע"ע בדרכי תשובה (יו"ד סימן צח ס"ק צח) שהביא ראיות לזה מדברי הפוסקים.

ובספר סידור פסח כהלכתו (בהערה עמוד לח ואילך) הביא דברי כל הפוסקים בזה ואסיפא דמילתא החמיר בזה, ע"ש. ולפי האמור לא יפה עשה שהחמיר בזה. בפרט שבבית מאיר (סימן צד ס"ק יד) הוכיח מדברי הר"ן שדבר גוש אינו בולע ופולט. ע"ש. וגם בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סימן צה) הוכיח כן מדברי הר"ן (בסו"פ כל שעה). אולם מכיון שרבים חולקים בזה, ואפשר לעשותו בנקל, לפיכך טוב להכשיר כלי שבלע בגוש, ע"י עירוי מכלי ראשון. והוא הדין אם נתנו בכלי שני דבר חריף. הנה מסתימות לשון מרן ז"ל בסימן ק"ה משמע שאין לחלק בין דבר חריף לדבר שאינו חריף, ובכל גוונא יש להכשירו בכלי שני למ"ד דמפליט ומבליע. ואמנם בספר חמודי דניאל (הלכות בשר בחלב סק"א) דייק מדברי הט"ז (או"ח סימן שיח) שכתב גבי בצלים ותבלין שמתבשלין בכלי שני מחמת חריפותם, שה"ה לענין בליעת בשר וחלב, ע"ש. וממילא יש לומר שהוא הדין לענין חמץ בפסח חמצו נבלע בכלי. אולם ראיתי בספר נחלת יהושע ח"ג (אסנטבולי, סימן י) שפלפל בדברי הפוסקים בזה ואסיפא דמילתא הוכיח לנכון שכל מה שהחמיר הט"ז אינו מחמת החריפות לחוד אלא עיקר החומרא היא מכח דעת היראים דקלי הבישול מתבשלים אפילו בכלי שני, ואין אנו יודעים מהם קלי הבישול ויש מן הפוסקים שהחמירו בכל דבר מספק, ובזה חידש הט"ז דעכ"פ בבצלים יש להחמיר מחמת חריפותם, וא"כ לענין בליעה ופליטה דלא מחמרינן בקלי הבישול, ממילא אין להחמיר בבצלים, ואמנם מצינו להרמ"א בסימן ס"ט שכתב דמלח מסייע בבישול של כלי שני, אך העלינו דאין שייכות בין הדברים דאף דמסייע בבישול של דבר אחר, מכל מקום אפשר דהוא עצמו אינו מתבשל בכלי שני וכדחזינן במלח דמעיקר הדין קי"ל דאינו מתבשל אפילו בכלי ראשון כשהוסר מעל האש, ואפילו הכי הוא מסייע בבישול לכלי שני, וסיים שם שיש אומרים שבדבר חריף אין להקל ולכו"ע הוי מסייע בבישול אפילו בכלי שני (פמ"ג, חוות דעת), אבל היד יהודה ס"ל שאף בדבר חריף יש להקל, ע"ש. וע"ע בדרכי הלכה (שמרלר, סימן יח) שפלפל בזה, ואיך שלא יהיה הרואה יראה שכל זה לשיטת הרמ"א והט"ז, אבל לספרדים בודאי שיש להקל בזה. וע"ע בדרכי תשובה (סימן סט ס"ק ק"נ) שכתב משם הפר"ח להקל בזה, ע"ש. וגם בכה"ח (סימן שיח ס"ק עא) כתב לחלוק על דברי הט"ז הנ"ל ושנהגו להקל בכלי שני, ושכ"כ עוד אחרונים, ע"ש. וכ"פ החזון איש (סו"ס נב). וכן העלה ביסודי ישורון (מערכת טל מלאכות עמוד 130). ומ"מ ראוי ונכון להחמיר בזה וכמו שנתבאר בהערה הקודמת.

בישלו בכלי שני ללא הכשר

ל. אף על פי שנתבאר בסעיף הקודם שגם כלי שני צריך הכשר, מכל מקום אם בישלו בכלי שני בפסח ללא הכשר והכלי אינו בן יומו יש להתיר המאכל אפילו לאשכנזים שסוברים שנותן טעם לפגם אסור בפסח. כן כתבו האליה רבה (סימן תמז סק"ג), החיי אדם (כלל קכה ס"ג), הגר"א (סימן תנא ס"א), החק יעקב (שם סק"ח) והמשנ"ב (ס"ק יא), וע"ע בשער הציון (סק"י) ובכה"ח (ס"ק פד).

אינדקס (לפי סדר א-ב)

כללים לאינדקס

א] בכל מקום שכתבנו שהכלים צריכים הגעלה או ליבון מדובר שהשתמשו בהם בחמץ.

ב] גם כהשתמשו בכלי בחמץ צריך שיהיה החמץ חם (מלבד שהדבר היה חריף או שנכבש ונמלח שם).

ג] שהכלי עשוי מדבר שצריך הכשר (לאשכנזים כל סוגי הכלים ולספרדים כל הכלים מלבד זכוכית שאינו צריך הכשר כלל).

ד] כל מקום שכתבנו שצריכים הכשרה, פירושו, כפי תשמישו הכשרו, שאם ישתמשו בו ככלי ראשון הכשרו בכלי ראשון, ואם השתמשו בו בעירוי מכלי ראשון, הכשרו בעירוי מכלי ראשון ועל זו הדרך.

אסכלאות: הכשרם על ידי ליבון כיון שמשתמשים בהם בחמץ יבש.

בלנדר: אינו צריך הכשר מכיון שאין דרך להשתמש בו בחמץ וגם אם משתמשים בו בחמץ, החמץ קר.

בקבוק טרמוס: אם השתמש בו למים רותחים בלבד, דיו בשטיפה והדחה אפילו בצונן, ואם השתמשו בו בחמץ יש לערות עליו מים מכלי ראשון.

בקבוק תינוק (פלסטיק): צריך לנקותו היטב שירי מאכל שבתוכו ויערה עליו מים רותחים מכלי ראשון.

בקבוקי שתיה: אינם צריכים הכשר כיון שעיקר תשמישם בדבר קר, ואם נשתמשו בהם בדבר חם לח צריך עירוי מכלי ראשון.

גביע של יין (מתכת/חרס): אינו צריך הכשר כלל

דורלקס: דינו ככלי זכוכית שלספרדים אינו צריך הכשר כלל ולאשכנזים כן.

חביות: חביות שנדבק בהם מאוד המאכל או שמרי השתיה וקודם ההגעלה או העירוי צריכים לנקותם ולנקרם היטב, לפיכך יש שנהגו שלא להשתמש בהם כלל, ומנהג נכון הוא, והמקילים בזה צריכים לנקות הכלי היטב היטב קודם הכשרו.

חרסינה: דינם ככלי חרס שאין תקנה להכשירם

כד לחלב (פלסטיק): אינו צריך הכשר כלל

כוסות: אין צריך הכשר כיון שעיקר תשמישו בדבר קר ואם נשתמשו בו בדבר לח צריך הכשר כפי תשמישו.

כיור: הכשרו על ידי שיערה עליו מים רותחין, ואז רשאי להשתמש בו אפילו לכתחילה. ויש נוהגים לצפותו קודם הפסח בנייר כסף או שמלבישים בתוכו כיור אחר רק לימי הפסח, והוא חומרא בעלמא.

כיסוי הכלים: צריך הכשר כדין הכלי עצמו.

כירים: כירים (חצובה) שנמצאים על האש שמניחים עליהם את הסירים או המחבתות, יש להכשירם בעירוי מים רותחים מכלי ראשון שעל האש, ויש לנקותם היטב קודם ההגעלה, ויש שנהגו לכסות את הכירים בנייר כסף במשך כל ימי הפסח.

כירים חשמליות: יש להכשירם כדין חצובה בעירוי מים רותחים מכלי ראשון שעל האש, ויש לנקותם היטב קודם ההגעלה, וטוב להדליקה כשעה על החום הגבוה ביותר.

כירים קרמיות: לספרדים דיני ככלי זכוכית שאינם צריכים הכשר, לאשכנזים דינם ככלי חרס.

כלי חרס: אין להם תקנה לעולם אפילו כשאינו מקפיד אם הכלי יבקע.

כף חשמלית: אינה צריכה הכשר כלל וכדין קומקום.

כפות, כפיות: הדרך להשתמש בהם בכלי שני, דהיינו שרגילים לערות את התבשיל מתוך הסיר או הקדרה לתוך קערה גדולה, ומן הקערה נותנים אל תוך הצלחת, לכן די להכשיר צלחות וכפות אלו בכלי שני, דהיינו שיערו רותחים מכלי ראשון אל תוך קערה גדולה, ויכניסו לתוכה הצלחות והכפות הללו.

מבערים: המעברים אינם צריכים הכשר כלל, וכן השטח שתחת הכירים אינו צריך הכשר כלל, אלא מספיק לנקותו.

מברשת שנים: שטיפה והדחה היטב במים צוננים. ויש מחמירים להשתמש במברשת מיוחדת לפסח.

מגרדת (פומפיה): אינו צריכה הכשר כלל כיון שאין משתמשים בה בחמץ, ואם השתמשו בה בחמץ צריך לנקותה בלבד.

מגרדת לפרות וירקות (פומפיה): ניקוי שטיפה והדחה במים צוננים.

מדיח כלים: מדיח כלים אין צריך להכשירו לפסח מפני שהמים והחומר ניקוי פוגם את החמץ שבתוכו, אלא שאם אפשר ינקו את המכונה והמסנן שבה מכל לכלוך ושיירי מאכל ויפעילו את המכונה פעם אחת עם חומרי ניקוי הפוגמים, וכן נהגו האשכנזים.

מזלג: יש להגעילו במים רותחים בכלי שני.

מזלגות: הדרך להשתמש בהם אלא בכלי שני, דהיינו שרגילים לערות את התבשיל מתוך הסיר או הקדרה לתוך קערה גדולה, ומן הקערה נותנים אל תוך הצלחת, לכן די להכשיר מזלגות אלו בכלי שני, דהיינו שיערו רותחים מכלי ראשון אל תוך קערה גדולה, ויכניסו לתוכה את המזלגות הללו.

מחבת: מחבת שמטגנים בה חמץ אינה צריכה ליבון אלא מותרת בהגעלה, שהואיל ומטגנים בה בשמן דינה כמשתמשים בה בדבר לח, וכן מחבת שהשתמשו בה בכל השנה בדברים שאינם חמץ וכגון שעשו בו חביתות עם הרבה שמן וכיוצא בזה, וכמה פעמים השתמשו בו בחמץ, מועיל לה הגעלה לפסח. ואם הדרך לתת במחבת שנותנים בו מעט שמן וכיוצא בזה רק בכדי שהאוכל לא ידבק, לכתחילה ראוי ללבנו והמיקל בהגעלה יש לו על מה שיסמוך.

מיחם: אם דרך שימושו הוא במים בלבד ורק לפעמים מניחים על המכסה פיתות או בורקסים בכדי לחממם, יש להכשיר את המכסה של המיחם על ידי הגעלה גם כשהמאכל ההיתר שהשתמשו באותו הכלי היה יבש, וכל שכן שיש להקל בהגעלה עם המאכל היה לח, אולם אין צריך להכשיר את כל המיחם אלא אך ורק את המכסה שנתנו עליו את החמץ, כיון שנעשה קודם הפסח הו"ל נ"ט נ"ט דהיתרא.

מיקסרים (בלנדרים מטחנות וכל כיוצא בזה): אם משתמשים בהם כל השנה בדברים שאינם חמץ אינם צריכים הכשר לפסח כלל, ואם השתמשו בהם בדברים שהם חמץ וכגון שטחנו שם בשר עם פירורי לחם או פירות וירקות לילדים עם בסקויטים וכיוצא בזה, יש לנקותם היטב היטב והם כשרים לפסח, ויש שנמנעים שלא להשתמש בהם בפסח מפני שחוששים שמא נפל פירורי חמץ לתוך המיקסר וקשה מאוד לנקותו, ואם השתמשו במכשירים הנ"ל בדברים חריפים וכגון שטחנו בשר עם פירורי לחם ושום וכיוצא בזה, יש לנקותם היטב ולהגעילם.

מיקרוגל: אם חיממו בו כל השנה חמץ, יש להשבית את פעילותו למשך 24 שעות ולנקותו היטב עם חומר ניקוי מכל הלכלוך והשאריות של האוכל, ואחר 24 השעות יש להניח בתוכו קערה או כוס מלאה במים ובחומר ניקוי כגון סבון וכיוצא בזה, ואז יפעיל את המיקרוגל בעוצמה החזקה ביותר עד שיתמלא המיקרוגל באדים, ועל מנת לקבל את התוצאה הטובה ביותר, ולוודא כי הכשרה זו מתבצעת באותה הדרך שבא מתמלא התנור באדים כתוצאה מן השימוש בו במשך כל ימות השנה, יש להניח קערה שטוחה עם חומר ניקוי, אשר גובהה אינו עולה על כ-1/4 מגובה חלל תא התנור, ולהרתיח בתוכה כ-1/2 ליטר מים, עד שיתאדו לגמרי, וטוב לכסות את האוכל במכסה מיוחד בימי הפסח.

מכסה: מכסה הסיר ושאר סוגי הכלים - כל כיסוי הכשרו כדין הכשר הכלי.

מלחיה ממתכת: אינה צריכה הכשר כלל.

מנגל/ מנגל חשמלי: אם שהשתמשו בו בכל השנה בבשר ותבלינים שאינם חמץ וחיממו בו כמה פעמים פיתות וכיוצא בזה, אפשר להכשיר את הרשת בהגעלה ואין צריך ללבנה.

מסחטה: אינה צריכה הכשר כלל

מסננת: צריכה הכשר בעירוי מכלי ראשון כיון שבדרך כלל נותנים עליהם פתיתים ומקרונים וכיוצא מכלי ראשון, ואם אין דרך ליתן עליה חמץ כלל, אינה צריכה הכשר.

מערוך (כלי ללישת הבצק): עם הוא עשוי ממתכת צריך שטיפה והדחה היטב במים צוננים. ואם הוא עשוי מעץ, צריך שטיפה והדחה היטב בפרט בין החריצים, וטוב להגעילה במים רותחים בכלי ראשון.

מפצח אגוזים: אינו צריך הכשר כלל, כיון שאין תשמישו בחמץ.

מצקת: אם הדרך להשהות המצקת בתוך הכלי ראשון, יש להגעילה על ידי כלי ראשון או על ידי עירוי מכלי ראשון ואם אין דרך להשהותה בכלי ראשון, הכשרה בכלי שני.

מקלף: אינו צריך הכשר כלל.

נפה: צריך לשפשפה ולנקותה היטב והאשכנזים נהגו להחמיר בזה ומשתמשים בנפה מיוחדת לפסח.

סיר לחץ: סיר לחץ שחומו מגיע ליותר ממאה מעלות, מועילה לו הגעלה במים רותחים אינם מגיעים לחום זה, וזאת בתנאי שניקו היטב את הלכלוך שמצטבר בגומי הנמצא במכסה.

סיר עוגה: סיר עוגה שנותנים בו מעט שמן וכיוצא בזה רק בכדי שהאוכל לא ידבק, לכתחילה יש ללבנו והמיקל להגעילו יש לו על מה שיסמוך.

סירים: סירים וכיוצא בזה שדרך שימושם בדברים שאינם חמץ ורק פעמים עשו בהם דבר חמץ, צריך להכשירם לפסח על ידי הגעלה אפילו שהשתמשו בו ביבש, ואם רוב תשמישו בדבר יבש, צריך ללבנו.

סכין/סכיני מטבח: סכיני מטבח שמשתמשים בהם בכלי ראשון יש להגעילם בכלי ראשון שעל האש, ואפילו אם פעמים נשתמשו בהם על האש ממש וכגון שתחבה באיזה פשטידא או עוגה שהם חמץ, יש להתירם בהגעלה, אבל סכינים שאוכלים בהם בכלי שני יש להכשרים בכלי שני. ואם יש לסכין ידית מחוברת על ידי מסמרים וכיוצא בזה, יש לנקותו היטב על ידי שפשוף בחומר ניקוי ואחר כך יגעיל את הסכין עם הקתא, ומי שיש באפשרותו יקנה סכין מיוחדת לפסח.

פומפיה: אינו צריכה הכשר כלל כיון שאין משתמשים בה בחמץ, ואם השתמשו בה בחמץ די לה בשטיפה והדחה.

פורצליין: כלי פורצליין (פרפורי) דינם ככלי חרס, ואם נשתמשו בהם בחמין אין הגעלה מועילה להם כלל, וכל שכן שיש להחמיר בכלי החרסינה המצופים הדומים במראיהם לכלי פורצליין, שהם אסורים ככלי חרס ממש.

פותחן (בקבוקים / קופסאות): אינו צריך הכשר כלל.

פיירקס: כלים חסיני אש כפיירקס, דורלקס ארקורוק וכדומה, דינם ככלי זכוכית שאינם צריכים הגעלה אפילו אם בישלו בהם או השתמשו בהם בכלי ראשון על האש, אלא שטוב שלא להשתמש בכלים אלו בפסח בכלי ראשון.

פלאטה חשמלית: יש להגעילה על ידי עירוי מכלי ראשון, ואם הדרך לתת על הפלאטה חמץ ישירות ללא הפסק, יש ללבנה תחילה, ומכיון שיש לחוש שלא ילבנה יפה שמא יפקע בחום האש, לפיכך לכתחילה יש להחליפה בפסח בפלאטה חדשה, ומי שאין באפשרותו להחליפה בחדשה, ינקה הפלאטה היטב היטב בחומר מנקה, לא ישתמש בה 24 שעות חמץ קודם הפסח, ידליקה כשעה, ויערה עליה מים מכלי ראשון בעודה רותחת וישים עליה כל הפסח נייר כסף או נייר אפיה.

קולף ביצים: אינו צריך הכשר כלל כיון שאין שימושו בחמץ.

קומקום: קומקום או מיחם להרתחת מים שמצטבר על דפנותיהם שכבה של אבן, אין צריך הגעלה כלל, והמחמיר לנקות הקומקום בחומרים המיוחדים, ולהרתיחו במים תבוא עליו הברכה.

קוצץ ירקות: אינו צריך הכשר כלל.

קרש חיתוך לפירות וירקות עץ/פורמיקה: אינו צריך הכשר כלל.

רשתות: רשתות של תנור אין להם תקנה, ולכן צריך להחליפם בחדשים קודם הפסח, אלא אם כן לא השתמשו עליהם בכל השנה בחמץ ישירות, וכגון שנתנו עליהם נייר כסף או אפיה וכיוצא בזה שאז יש להתירם בהגעלה או שיסיקם עם התנור במשך שעה וכאמור.

שולחנות: השולחנות שאוכלים עליהם כל ימות השנה, אם הם מכוסים בכל השנה (במפה או שעוונית או זכוכית), אין צורך להכשירם כלל, ודי להם ניגוב יפה יפה, ויכסם במפה נקיה, ודיו. ואם אוכלים עליהם ממש בלי שום הפסק של מפה וכיוצא בזה, נוהגים לערות עליהם רותחים מכלי ראשון, ואם חושש עליהם שיתקלקלו, יוכל להשתמש בהם בפסח על ידי שיכסם מפה או שעוונית חדשה ונקיה ודיו.

שינים תותבות: שטיפה והדחה היטב במברשת עם משחת שינים, כדי שלא ישאר בהם שום חשש חמץ בעין ודיו. וטוב לערות עליהם מים חמים מכלי ראשון. ואם חושש שיתקלקלו לא יחמיר!

שיפודים: הכשרם על ידי ליבון כיון שמשתמשים בהם בחמץ יבש.

שיש מטבח: מעיקר הדין אפשר להכשירו על ידי שטיפה והדחה אלא שנכון שיערה עליו מים רותחים מכלי ראשון, והאשכנזים נהגו לערות מים תוך כדי העברת אבן מלובנת שהיא אבן שחיממו אותה על גבי האש עד שהתחממה לחום של יותר משמונים מעלות צלזיוס, ומכשירים משטחים גדולים שאין אפשרות להכניסם לכלי ראשון, על ידי שיוצקים עליה מים חמים מקומקום רותח. וקודם העירוי יש להקפיד לייבש את השיש כדי שלא יצטננו המים הרותחים, אלא אם כן שופכים מדוד רותח על כל השיש בבת אחת.

תבניות: תבניות של תנור אין להם תקנה, ולכן צריך להחליפם בחדשים קודם הפסח, אלא אם כן לא השתמשו עליהם בכל השנה בחמץ ישירות, וכגון שנתנו עליהם נייר כסף או אפיה וכיוצא בזה שאז יש להתירם בהגעלה או שיסיקם עם התנור במשך שעה וכאמור.

תבנית פשטידה (שנותנים בה מעט שמן): צריכה ליבון עד שיהיו ניצוצות של אש ניתזים ממנה. ויש חולקים ומתירים את התבנית בהגעלה, מאחר שנותנים בה מעט שמן, והמיקל יש לו על מה שיסמוך.

תנור: תנור שאפו בו בכל השנה חמץ, יש לנקותו היטב בחומר ניקוי עד שלא יהיה דבוק בדופנותיו חמץ בעין, ואחר כך יסיקהו במעלות החום הגבוה ביותר במשך שעה, והוכשר בכך, וראוי שלא להשתמש בו 24 שעות קודם שיסיקנו לפסח.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם!

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה