פרק ב' - הכנת הכלי להגעלה · פגימה על ידי סבון
יא. כלי שרוצים להכשירו והוא בן יומו ואי אפשר להמתין 24 שעות ללא שימוש כמנהג, אפשר לפגום טעם המים על ידי סבון וכיוצא בזה, עד שלא יהיו המים ראויים לשתיית אדם, ואז אפשר להכשיר את הכלי אפילו שהוא בן יומו, ובזמנינו נוהגים כל מסדרי ההגעלה לתת בתוך מי ההגעלה חומר פוגם, ומנהג זה ראוי ונכון על פי ההלכה. הוא על פי מה שכתב מ"ש מרן הש"ע ביו"ד (סימן צה ס"ד), ועיין לעיל בפרק א' הערה 97 ומשם באר'ה. וכ"פ החזו"א (חאו"ח סימן קכב סק"ו וחיו"ד סימן כג סק"א), וסיים שם, שצריך שיהיו המים אינם ראויים לשתיית אדם, ופשוט. ועל אף שנתבאר בסעיף הקודם שקודם הפסח מותר להגעיל כלי אפילו בן יומו, מכל מקום כבר נתבאר שם שנהגו שלא להטביל כלי בן יומו קודם הפסח, בפרט שיש פוסקים שאוסרים להגעיל כלי בן יומו וכמו שנתבאר לעיל, ולכן מה שנוהגים בזמנינו כל מסדרי ההגעלה לתת בתוך מי ההגעלה חומר פוגם, הוא מנהג ראוי ונכון על פי ההלכה.
יב. מה שנתבאר בסעיפים הקודמים שנהגו שלא להכשיר כלי בן יומו, היינו דוקא בכלי הטעון הגעלה, אבל כלי הטעון ליבון אפשר להכשירו אפילו שהוא בן יומו, ואין צורך להחמיר בזה כלל. פשוט שהרי בליבון האש שורף ומכלה הבלוע כמ"ש הרא"ה בבדק הבית (ב"ד ש"ד) ועוד ראשונים. וכ"כ להדיא בערוך השלחן (יו"ד סימן קכא סעיף כב).