אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק ב' - הכנת הכלי להגעלה › הגעלת כלי קודם הפסח

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק ב' - הכנת הכלי להגעלה · הגעלת כלי קודם הפסח

הגעלת כלי בן יומו

י. מי שרוצה להגעיל כלים קודם הפסח עד שעה חמישית בערב פסח, אין צריך להשהות את היורה שמגעילין בה 24 שעות ללא שימוש, וכמו שיתבאר בס"ד בהערה הבאה שלדעת מרן ז"ל אפילו היא בת יומא והוא קודם שעה חמישית אין צריך להגעילה תחלה ורק אם הוא משעה חמישית ואילך והיא בת יומא צריך להגעילה תחלה, עש"ב. וכן אין צריך להגעילה תחילה אפילו אם השתמשו בה בתוך 24 שעות בחמץ, הנה רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ב) כתב וז"ל: והיורה הגדולה שמגעילין שאר הכלים בתוכה נחלקו בה הפוסקים, יש מהן שכתבו שצריכים הגעלה קודם שיגעלו בה שאר כלים, וכן כתבו ריב"א ורבי אברהם ברבי שמואל, ורבי יהודה במגינצא כן הורה, וכן רבי אליעזר מגרמישא. וכן פסק רש"י וזה תלוי בפירוש ההלכה של מעלה ויורה גדולה מאי וכו'. ומלשון רי"ף נראה שאין צריך להגעילה. וכן נראה מהרמב"ם. וכתב אבי העזרי: ויש מרבותי חולקים על דבר זה דבעוד שטרודין לפלוט כלומר הכלים אינם בולעים א"כ אפילו לא הכשירוה נמי דאל"כ אפילו יגעילנה יש חשש דפליטת הכלים הראשונים תאסור הכלים שמגעילים אחר כך אלא ודאי לא תאסור פליטת הכלים שמגעילין בה ע"כ. והרא"ש כתב דאינו נראה לו דפליטת כלים הראשונים אינם אוסרים האחרונים דכל כלי וכלי שמכניסין בו פליטת איסורו בטל בס' במי היורה, אבל היורה הגדולה אין במים שבתוכה ס' לבטל פליטתה דבכולה משערינן, הילכך צריך להכשירה תחלה. וכן כתוב בתשובת הגאונים מדיח יורה גדולה ומגעילה ברותחין ומכשירה ושוטפה בצונן ומפליטה מחמץ תחלה ואחר כך מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור ומגעיל בה יורות קטנות סכיני ועץ פרור וכלים הצריכים הגעלה בכלי ראשון, ויזהר שלא ינוחו המים מהרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהן כלים ונוטלן ושוטפן בצונן, ואחר כך ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפה ע"כ. ודוקא כשהיורה הגדולה בת יומה כלומר שנשתמשו בה חמץ אותו היום בעצמו שמגעילין שאם אינה בת יומה אין צריך להכשירה תחלה, עכ"ל. ומבואר שהראשונים ז"ל נחלקו האם היורה הגדולה צריכה הגעלה, שיש אומרים שצריך להגעילה ויש אומרים שאינם צריכה הגעלה, והיינו דוקא כשהיורה בת יומא, אבל אם היא אינה בת יומא לכל הדעות אין צריך להגעילה.

גם הטור (או"ח הלכות פסח סימן תנב), הביא שהרשב"ם כתב שצריך להגעיל תחלה היורה שמגעילין בה שאר הכלים, ושכן פסק רש"י, וכן הורה ריב"א, וכן יש בתשובת הגאונים, וסיים בזה"ל: וא"א הרא"ש ז"ל כתב, שדין יורה הגדולה כדין שאר כלים שאם אינה בת יומא או אפילו היא בת יומא והוא קודם שעה חמישית אין צריך להגעילה תחלה אבל אם הוא משעה חמישית ואילך והיא בת יומא צריך להגעילה תחלה מפני שבהגעלה ראשונה נאסרין המים שאין בהם ס' לבטל פליטת היורה דבכולה משערינן ונמצא שהמים כולן נאסרים ונבלעין בכלים הנגעלים בתוכם אם משהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן, אבל קודם שעה חמישית אע"פ שאותן המים חוזרין ונבלעין בתוכם אין לחוש שהוא שעת היתירו ודמי לנותן טעם בר נותן טעם, עכ"ל. ומרן הבית יוסף כתב שם שכל זה כתב הרא"ש בפרק כל שעה (סימן ז) ורבינו ירוחם (שם) כתב שמלשון הרי"ף (פסחים ח: ע"ז מ.) והרמב"ם (חו"מ פ"ה הכ"ו, מאכ"א פי"ז ה"ג) נראה שאין צריך להגעילה. ואע"ג שלכאורה יש סתירה בדברי הרא"ש בפסחים הנ"ל שכתב במפורש שקודם שעה חמישית אין צריך להגעילה אפילו אם היתה בת יומא, לבין מ"ש ר' ירוחם בשמו שאם היא בת יומא, צריך להגעילה, מ"מ צריך לומר דמיירי אחר שעה חמישית, ובזה באמת יש לחלק בין כלי בן יומו לכלי שאינו בן יומו.

ובשולחנו הטהור (שם ס"א) כתב בזה"ל: יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן או לאו (או אם יש ששים במים נגד כלי שמגעיל או לאו). (טור) וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה. וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהא אותם כל כך. וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן. ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים. וכן כדי שלא יצטרך להגעיל היורה הגדולה, שמגעילים בה, תחלה וסוף. וכשמגעיל קודם פסח לאחר שש צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים שאין צריך ליזהר בהן קודם שש. ומבואר דס"ל למרן ז"ל שמגעילין כלים קודם שעה חמישית אין צריך להגעיל את היורה הגדולה אפילו היא בת יומא, וכדברי שלושת עמודי ההוראה הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, ועיין במשנ"ב (סק"י) ובאחרונים שם.

ואמנם הפר"ח (או"ח סימן תנב) האריך בזה ואסיפא דמילתא העלה שגם במגעיל קודם שעה חמישית צריך להזהר בכל הדברים הנזכרים כאן, וזה נראה בדעת כמה פוסקים שהובאו בטור וב"י (ד"ה וא"א ז"ל), שלא חילקו במגעיל קודם ה' למגעיל אחר ה', ואדרבא מסתמות דבריהם משמע דאף במגעיל קודם ה' הדין כך שצריך להזהר להגעיל היורה תחלה וכו', ע"ש. וגם הב"ח (או"ח סימן תנב) כתב וז"ל: ומיהו לפי עניות דעתי נראה דסתמא קאמר אף במגעיל קודם שעה חמישית אלא דאפילו הכי צריך לחזור ולהגעיל היורה משום דלגבי טעם הבלוע בכלי ממקום אחר דאפשר להוציאו על ידי הגעלה הוי לכתחלה וגזרו שלא להשתמש בו עד שיגעילם אף על פי שמן התורה אין טעמו נאסר וכי היכי דבנותן טעם לפגם דגזרו ביה אטו שאינו פגום (ע"ז עו א) אף כאן אף על פי שהיורה לא קיבל טעם חמץ אלא מן המים שקיבלו טעם מהכלים הנגעלים צריך לחזור ולהגעילם ולא קשה דאם כן הכלים הנגעלים בתוכו דאי אפשר שלא יחזרו ויבלעו מן הפליטה שלהן היאך נכשרין, דשאני התם כיון שלא קיבלו טעם ממקום אחר אלא מפליטת עצמם ולא אפשר שלא יחזרו להבלע בכלי ואין לו שום תקנה לעשות בו הוה ליה כמו דיעבד ומותר, וכיוצא בזה כתב מהר"א מזרחי בביאוריו לסמ"ג (לאוין עח ה ע"ד) ועוד הארכתי בתשובה (סימן קכג) בס"ד ולפי טעם זה נראה דאף במגעיל קודם, עכ"ל הב"ח. מכל מקום העיקר כדברי שלושת עמודי ההוראה ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, ועיין לעיל בהלכה ט', וצרף לכאן . ומכל מקום נהגו להשהות את היורה שמגעילין בה 24 שעות ללא שימוש, ואף נהגו להגעילה קודם לכן אפילו שהיא אינה בת יומא, והוא בכדי לחוש לדעת הסוברים שיש להשהות את הכלי 24 שעות ללא שימוש, וכן לחוש לדעת הסוברים שיש להגעילו קודם לכן אפילו שהיא אינה בת יומא. ועיין במשנ"ב (סימן תנב סוף ס"ק יג) ובשער הציון (שם ס"ק טו) ובביאור הלכה (שאין צריכין).

וכיון שעל פי רוב הוא כלי גדול שאינו יכול להיכנס לתוך כלי אחר, עושה שפה לפיו בטיט או בנייר כסף עבה וכיוצא בזה כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו, וממלאו מים ומרתיחו, או יקח אבן רותחת או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו. איתא בע"ז (ע.), א"ר הונא: יורה קטנה בתוך יורה גדולה. יורה גדולה מאי? ת"ש: דההוא דודא דהואי בי רב עקביה, אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא, ומליוה מיא וארתחה (ופירש"י: גדנפא דלישא - שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה ויעברו הרותחין על שפתה) אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא אי לאו רב עקביה דגברא רבא הוא, קסבר: כבולעו כך פולטו (פירש"י: כבולעו, כענין שבלעו שפת הדוד את האיסור יפליטהו), מה בולעו בנצוצות (פירש"י: מה בולעו בניצוצות, לאו בולעו אלא ע"י ניצוצות שניתז הרתיחות שם ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור) אף פולטו בנצוצות (פירש"י: כך בשעת פליטה, אע"פ שלא הכניסה לתוך יורה אחרת הואיל ונתמלאת יפה יפה ומעלה ניצוצות על שפתה ופולט ומיהו גדנפא בעינן משום דאי לאו הכי דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא, אבל איסור הנתבשל בה פעמים הרבה אם לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת). וכ"פ הרי"ף (ח:) והרא"ש (סימן ז' פרק כל שעה) והוסיפו דהני מילי בשאר ימות השנה, אבל בפסח דאסור למעבד לישה עביד לה גדנפא דטינא ומרתח לה. והוסיף הרא"ש (פסחים פ"ב ס"ז) שרבינו יואל ז"ל לא היה עושה גדנפא אלא לפיד אש או אבן רותחת היה משליך לתוך היורה בעודה רותחת והמים רותחין עולה על פני שפתה ועדיף טפי מהתזת הניצוצות וכן כתב אבי העזרי ז"ל. וכ"כ הטור (סימן תנב) וכתב הב"י שם, שכ"כ המרדכי (סימן תקפד) בפרק כל שעה ושרבנו ירוחם (נ"ה ח"ב מ:) כתב שיש מי שכתב שאינו די באבן אלא דוקא בשפה של טיט אבל העולם נהגו להכשיר באבן רותח, ע"ש. וכ"פ הטוש"ע (או"ח סימן תנב ס"ו). וע"ע לעיל בפרק א' הלכה ה' ולהלן בפרק ג' הלכה י' והלכה כ"ו, וצרף לכאן.

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה