פרק ב' - הכנת הכלי להגעלה · נקיון החריצים והסדקים
ג. יש להקפיד לנקות לפני ההגעלה את הסדקים והחריצים שבכלי, וכן את החריצים שבמקום חיבור הידיות לכלי (אבל אין חיוב לפרק את הידיות), וכן אם יש לכלי גומה או סדק צריך לנקות, ואם אי אפשר לנקות את הכלי יפה, אין ההגעלה מועילה לו, כן כתב שם הרא"ש (פסחים פ"ב סימן ז) שמכאן שצריך להעביר החלודה הילכך סכינים שיש בהם גומות ואינו יכול לנקותן יפה בתוך הגומות לא מהני בהן הגעלה וצריכין ליבון, והובא להלכה בטוש"ע (שם ס"ג). וע"ע להרמ"א בהגה (שם ס"ה). ואפשר ללבן את אותן מקומות בליבון קל, כדי שישרף שם האיסור ואחר כך יגעילו, על פי מה שנתבאר לעיל בהערה 4, קחנו משם. או שירחיב את הסדק או החריץ עד שיוכל לנקותו יפה. כן כתב בשו"ת הרשב"א ח"א (סימן שעא). וכ"פ בש"ע (סימן תנא סעיף יג).
ד. מה שנתבאר לעיל שסדקים וחלודה מעכבים בהגעלה ואם אי אפשר להסירם צריך ללבנם וכיוצא בזה, היינו דוקא כשהם מצד הפנימי של הכלי במקום שמשתמשים שם בקביעות, אבל אם הם בצד החיצון של הכלי אין זה מעכב, ואף על פי שלפעמים מגיע החמץ גם מבחוץ, מכל מקום מכיון שרוב הפעמים אין מגיע תשמיש החמץ עד לשם, לפיכך אין חוששים שמא יבוא חמץ על החלודה ואין צריך להעבירה כלל. כן כתב מהרי"ל (סימן כה), והובא בדרכי משה (סק"ג). וכדבריו פסק בהגה (שם ס"ה) שכתב וז"ל: כל הכלים שיש בהן סדקים או גומות או חלודה "והוא בתוך הכלי" וכו', ע"כ. וממ"ש "והוא בתוך הכלי", מבואר שאם הוא מצד החוץ של הכלי אינו אוסר, וכמ"ש המהרי"ל הנ"ל. וכן דקדקו מדבריו הט"ז (סק"י) והמג"א (ס"ק טז). וכ"כ החק יעקב (סק"ל) והאליה רבה (ס"ק טו) והחק יוסף (ס"ק יח) והגר"ז (ס"ק יז), ועיין בכה"ח (ס"ק צז). וביאר המשנה ברורה (ס"ק מג) בשם האחרונים שמבחוץ לכלי אין צריך להחזיק שיש שם חמץ בעין בהגומות, וסיים שכל האחרונים הסכימו לדברי הרמ"א הנ"ל. ואמנם הגאון ר' יעקב משה בן נתן אשכנזי זצ"ל בספרו מקור חיים (סימן תנא סק"ד) ביאר שבחוץ היינו על ידות הכלי וכדומה שהוא למעלה מהכלי, אבל מבחוץ במקום קיבול הכלי (דהיינו מצד החיצון של הכלי) אסור, דהכלי מפעפע מעבר לעבר ובולע גם מה שמבחוץ, וכמו שראינו בסימן צ"ב דטיפה שנופלת על הכלי נגד הרוטב אסור משום שמפעפע לתוך הכלי, והכי נמי אם יש חלודה או סדקים מול מקום הרוטב אף שהוא מבחוץ הרי הוא נבלע לבפנים, וכן מבואר בת"ה (סימן קלב). ע"ש. מ"מ מסתימות לשון המהרי"ל, הרמ"א והאחרונים הנ"ל משמע דלא ס"ל כוותיה. וכן מבואר בש"ע הגר"ז (שם הלכה יז) דפליגי אדברי המקור חיים הנ"ל. ושו"ר בספר סידור פסח כהלכתו (עמוד פג-פד) שהעיר בזה על דברי המקור חיים הנ"ל. וע"ע לעיל בפרק א' הלכה ה' הערה 12 מה שכתב החזו"א לגבי כלי גדול שאי אפשר להכשירו וצרף לכאן.
ומכלל הדברים למדנו שאפילו אם אנו יודעים בוודאות שנשפך חמץ על הכלי בצדו החיצוני הואיל ורוב הפעמים אין מגיע תשמיש החמץ עד לשם, לפיכך אין חוששים שמא יבוא חמץ על הצד החיצוני של הכלי ואין צריך להעבירה כלל. וכיו"ב כתב החזון איש (או"ח סימן קכ ס"ק ד-ט). ומכלל הדברים למדנו שכלי שחרוט עליו שם בית החרושת או "בשר" או "חלב", או שאר חריטות מהצד החיצון של הכלי, יש לנקותו היטב, ואם הלכלוך אינו יוצא רשאי להגעילו כך ללא שום פקפוק. פשוט. והוצרכתי לזה מפני שראיתי בספר סידור פסח כהלכתו (עמוד פג) שכתב שאם יכול לנקרם ולנקותם היטב, מנקרם, ואם אינו יכול לנקותם היטב, חייב ללבן במקום הסדקים או החריטות ליבון קל, שלפי האמור אין דבריו מוכרחים.