אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק ב' - הכנת הכלי להגעלה › כלי מתכת שעשו בו טלאי

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק ב' - הכנת הכלי להגעלה · כלי מתכת שעשו בו טלאי

נקיון החריצים והסדקים

ה. כלי מתכת שעשו בו טלאי והטלאי מודבק יפה על ידי הלחמה, כשר בהגעלה ואין צריך להסירו מהכלי. כן כתב הט"ז (שם ס"ק יח) וז"ל: על כן נלע"ד דבכל מקום שיש טלאי צריך לשום שם גחלים בוערות שישרוף החמץ וכמ"ש כאן ב"י בשם תשובת הרשב"א, וכל זה הוא לענין טלאי שהוא ע"י דבוק חתיכה על חתיכ' במסמורים, אבל בטלאי שעושין בכלי בדיל שמטיפין חתיכה בדיל מחום נשרף כל הבלוע ומה שהוא בעין וגם כשמתקנין את הכף של כסף וכיוצא בו שמשים שם חתיכה של כסף אז האומן נותן הכף באש תחלה וע"כ אין חשש בזה כנלע"ד פשוט בזה וכו', עכ"ל. וכן הסכימו כל האחרונים הלה המה: עטרת זהב, חק יעקב (ס"ק מא) אליה רבה (ס"ק כח) חק יוסף (ס"ק לג), מקור חיים (ס"ק כה) רבינו זלמן (אות כה), כמבואר בכה"ח (סופר, ס"ק קנג) ובחזון עובדיה (פסח, עמוד קס). ומכל מקום הדבר ברור שכל זה שהטלאי מודבק יפה שאין לחוש שנכנס תחתיו חמץ בעין ואינו נראה דאז אינו מועיל הגעלה, וכן כתבו האחרונים, והביאם בכה"ח (ס"ק קנז). וטלאי המחובר על ידי מסמרים וברגים הדוקים, אם קדם הטלאי לבליעת החמץ אין צריך להסירו ואפשר להגעילו כך, אבל אם קדמה בליעת החמץ לטלאי צריך להסיר הטלאי קודם הגעלה או ישים גחלים על מקום הטלאי עד שישרף גוף האיסור, ואחר כך מגעיל כל הכלי, הנה הרא"ש (פסחים פרק ב סימן ז) כתב, ומחבת או יורה שיש בו טלאי אין מגעילין אותן לפי שהבלוע שתחת הטלאי אינו נפלט על ידי הגעלה. ואין לומר דכל מה שעתיד לפלוט ע"י תשמישו חמין יפלוט בהגעלה זו ומה שלא יפלוט עתה לא יפלוט לעולם דאת"ל כן א"כ תועיל הגעלה לכלי חרס אלא ודאי פולט תדיר מעט מעט ה"נ תחת הטלאי אינו נפלט בהגעלה ופולט תדיר מעט מעט, ע"כ. וכיוצא בזה כתב בתשובה (כלל יד ס"א). והביאו הטור (סימן תנא) והוסיף, שאבי העזרי כתב שראה בבית אביו ה"ר יואל שהיה מצוה להגעיל הכלי בשעת תיקונו קודם שישימו הטלאי ושוב היה מצוה ללבן הטלאי ולהדביקו ואף על פי שהיו משתמשין בו אחר כך קודם הפסח היה מגעילו דכבולעו עם הטלאי כך פולטו, וכתב הב"י שם, שכן כתב שם המרדכי (סימן תקעח), וכתב עוד, ואפילו בלא הגעלה קודם דיבוקו היה נראה להתיר מטעם זה אלא דאיכא למיחש שמא ערב הפסח נדבק בחוזק ושוב בפסח רפה הדיבוק ומוציא מה שתחתיו ופולט וכל הכלים המטולאים היה מסיר הטלאי ושוב מגעיל וכללו של דבר כל טלאי שהוא מחדש וקדם הטלאי לבליעת האיסור אין צריך להסירו שאין לך יורה ומחבת שאין בה כמה מסמרים ושפה לפיו סביב אלא אמרינן בהו כבולעו כך פולטו תדע דהא גבי סכינים פסקינן (פסחים ל:) אידי ואידי ברותחין ולא מצריך להסיר הברזל מן הקתא, עכ"ל. וכן כתב בהגהות אשיר"י בסוף עבודה זרה (סוס"י לו) בשם אור זרוע (פסקי ע"ז סימן רצז) וכן כתוב בהגהות מיימוניות בפרק ה' (הכ"ג דפוס קושטא קכט סוע"ב). ע"כ.

ואף על גב שמדברי מרן ז"ל משמע שהרא"ש, הרשב"א והמרדכי לא פליגי בזה, מ"מ המעיין בדבריהם ישר יחזה פנימו שלדעת הרא"ש מעיקר הדין צריך להסיר את הטלאי כיון שבליעה שנבלעה ללא טלאי ואח"כ הדביק טלאי אינה נפלטת בהגעלה אלא נפלטת תמיד מעט מעט. והרשב"א ס"ל שההגעלה מפליטה את כל הבלוע תחת הטלאי ומעיקר הדין סגי בהגעלה עם הטלאי, אלא שיש לחוש שנשאר חמץ בעין תחת הטלאי דלא מהני ליה הגעלה, ולכן הצריך להניח גחלים על מקום הטלאי קודם ההגעלה כדי לשרוף את החמץ בעין ואח"כ יגעיל הכלי. ואילו המרדכי ס"ל שהטלאי עוצר הבליעה מלהפלט, ומעיקר הדין היה סגי בהגעלה עם הטלאי, אלא שיש לחוש שיתרפה הטלאי בפסח ויפלוט הכלי את החמץ הבלוע תחת הטלאי ולכן הצריכו הגעלה בלי טלאי. ומכל מקום למעשה כולהו אזלינן לחומרא. וכ"פ בש"ע (סימן תנא סעיף יג) וז"ל: כלי שיש בו טלאי, אם קדם הטלאי לבליעת האיסור אין צריך להסירו דכבולעו כך פולטו, ואם קדמה בליעת האיסור לטלאי, צריך להסיר הטלאי קודם הגעלה או ישים גחלים על מקום הטלאי עד שישרף גוף האיסור, אם ישנו, ואחר כך מגעיל כל הכלי, ואם הוא של עץ, אין לו תקנה אלא א"כ ירחיב הסדק כל כך שיוכל להוציא משם מה שבתוכו, עכ"ל .

והנה בפנים כתבנו שאם קדם הטלאי לבליעת החמץ אין צריך להסירו "ואפשר להגעילו כך", אבל אם קדמה בליעת החמץ לטלאי צריך להסיר הטלאי קודם הגעלה "או ישים גחלים על מקום הטלאי עד שישרף גוף האיסור", ואחר כך מגעיל כל הכלי, והוא מדברי מרן ז"ל בשולחנו הטהור הנ"ל.

והן אמת שהמגן אברהם (ס"ק כז) כתב על דברי מרן ז"ל הנ"ל וז"ל: צ"ע, דברשב"א לא כ"כ אלא כשקדם הטלאי לבליעת האיסור דחיישינן שמא יש שם עדיין איסור בעין וכ"כ הב"ח דבקדמה בליעה לטלאי לא מהני גחלים אלא צריך ללבן כל הכלי, וכ"מ באו"ה שער נ"ח די"ט עכ"ל, לכן נ"ל דבקדם בליעה לטלאי צריך לשום כ"כ גחלים עד שיהו ניצוצות נתזים ממנו, וז"ש "עד שישרף גוף האיסור" ואם קדם טלאי לבליעה די בליבון קל כמ"ש ס"ד בהג"ה וכו', עכ"ל. וממ"ש "וז"ש עד שישרף גוף האיסור", משמע דאינו פליגי על מרן ז"ל אלא בא לבאר דבריו. וכן מצאתי בספר נהר שלום (סק"י ד"ה גם) ששם הביא דברי המג"א והב"ח הנ"ל וכתב שאחר המחילה הרבה, אבל הרשב"א התיר על ידי זה אף בשקדם הבליעה דלא חייש כלל שיחזור ויפלוט משהוגעל דס"ל שההגעלה מפלטת מכאן כמו מכאן, ע"ש. ואפשר כוונת הרב דהרשב"א התיר על ידי השמת גחלים משום דס"ל דנפלט הכל מהצד האחד אבל להש"ע דחייש לפליטה כדמוכח בריש דבריו שלא התיר אלא כשקדם הטלאי, ומטעם דכבכ"פ, אם כן כל שקדם הבליעה יש לאסור אפילו בהשמת גחלים דאינו נפלט על ידם ולזה תירץ הרב מג"א דמ"ש הש"ע עד שישרף גוף האיסור היינו ליבון גמור להפליט גם הבליעה וכו', ע"ש. וגם מדבריו מבואר דס"ל שהמג"א אינו חולק על מרן ז"ל אלא מבאר דבריו.

מכל מקום רבים מהאחרונים הבינו שהמג"א (והב"ח) חולק על מרן ז"ל בתרתי, והיינו שאם קדם הטלאי לבליעה צריך ליבון קל ולא סגי בהגעלה, ואם קדם בליעת החמץ לטלאי בעינן ליבון קשה ולא סגי בליבון קל, וכמ"ש הרב מחצית השקל (שם) שהבין שהמג"א חולק על מרן ז"ל וכתב בדיוק כמ"ש לעיל בריש אמיר וז"ל שם: נראה לי דבקדם כו', מ"א חולק על הרב ב"י בתרתי וכו', ע"ש. וכן הבין בספר חק יעקב (ס"ק מב) שהעיקר כדברי הש"ע דבכל ענין שנשרף החמץ שתחת הטלאי סגי, והיינו להניח גחלים עד שקש נשרף עליו מבחוץ, והעיר על דברי הב"ח הנ"ל. ע"ש. וכן הסכים האליה רבה (ס"ק כט). וגם הפר"ח העיר על דברי הב"ח הנ"ל שכנראה לא ראה לשון המחבר בכאן דס"ל דהנחת גחלים מהני אף אם קדם הבליעה לטלאי, ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים, וכן עיקר. ועיין בכה"ח (סופר, ס"ק קנח). וכל זה שהטלאי הוא בצד הפנימי של הכלי, אבל אם הוא בצידו החיצוני, אין צריך להסירו או ללבנו אלא אפשר להגעילו כמות שהוא. על פי מה שנתבאר לעיל הלכה ד' שסדקים וחלודה מעכבים בהגעלה ואם אפשר להסירם צריך ללבנם וכיוצא בזה, היינו דוקא כשהם מצד הפנימי של הכלי במקום שמשתמשים שם בקביעות, אבל אם הם בצד החיצון של הכלי אין זה מעכב, ומינה לנ"ד. ובצאתי חפש'י באמתחות הפוסקים ראיתי שכן כתבו במפורש בספר חמד משה (ס"ק טז) ורבינו זלמן (הלכה לח), והמשנ"ב (ס"ק עב). ולפ"ז הדבר ברור שמ"ש העולת שבת (שם ס"ק יג) ועוד אחרונים דהא דאמרינן שאם קדם הטלאי לבליעת החמץ אין צריך להסירו ואפשר להגעילו כך, היינו דווקא שמודבק יפה דליכא למיחש שנכנס תחתיו, ע"ש. מיירי שהטלאי בתוך הכלי, אבל אם הוא מחוץ לכלי מהני הגעלה אפילו כשהוא אינו מודבק יפה. ומכאן יש ללמוד שכלים שיש עליהם מדבקות, תוויות מחיר וכל כיוצא בזה, אם היו מתחילה בכלי והשתמשו בו בחמץ מעיקר הדין אין צריך להסירו, ומכל מקום מכיון שפעמים רבות המדבקה מתקלפת וגם בדופני המדבקה מצטברת חמץ, לפיכך ראוי להסיר את המדבקות קודם ההגעלה. פשוט. ובספרי אחרוני זמנינו כתבו בפשיטות שיש להוריד את המדבקות לפני ההכשרה, ואם כי שלמעשה דבריהם נכונים, מכל מקום לכאורה היה להם לבאר שמעיקר הדין אין צריך להסיר את המדבקות ורק מפני שפעמים רבות המדבקה מתקלפת וגם בדופני המדבקה מצטברת חמץ, לפיכך ראוי להסיר את המדבקות קודם ההגעלה.

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה