אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק א' - הכשר כלים לפסח › נשתמשו בכלי ללא הכשר

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק א' - הכשר כלים לפסח · נשתמשו בכלי ללא הכשר

אופן ההכשר

ח. אף על פי שנתבאר בסעיפים הקודמים שאסור להשתמש ללא הגעלה אפילו בכלי שאינו בן יומו, מכל מקום יש חילוק בין אם נשתמשו בכלי ללא הגעלה בכלי שאינו בין יומו לכלי בין יומו, שאם נשתמשו בכלי בן יומו האוכל אסור באכילה, דכיון דקי"ל שכלים שבלועים בחמץ אסורים, ממילא דינו ככלי איסור שבשלו בו היתר דקי"ל בש"ע סימן צ"ח (ס"ד) שאיסור שנתבשל עם היתר, אפילו מכירו והוא שלם וזרקו, צריך ששים כנגד כל האיסור, מפני שאין אנו יודעים כמה יצא ממנו. לפיכך המבשל בקדרת איסור שהיא בת יומא, או תחב כף של איסור בהיתר, צריך ס' כנגד כל הקדירה וכנגד כל מה שתחב מהכף, שאין אנו יודעין כמה בלעו, בין שהם של חרס או עץ או מתכת, עכ"ל. ומכיון דקי"ל בפסח דחמץ לא בטיל אפילו באלף (או"ח סימן תמז ס"ט), לפיכך יש לאסור התבשיל באכילה. ואם נשתמשו בכלי שאינו בן יומו האוכל מותר באכילה. אע"ג שנתבאר לעיל בהערה 17 שאסרו חכמים לבשל בקדירה שאינה בת יומא גזירה שמא יבואו לבשל גם בקדירה בת יומא שנותנת טעם לשבח, מכל מקום כל זה לכתחילה אבל אם בישלו בכלים אלו המאכל מותר באכילה, כדאיתא בע"ז (עה:), וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא יגעיל ושלא ילבן, תני חדא: אסור, ותניא אידך, מותר, ל"ק: הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם, אסור, הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם, מותר. ופסקו הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פרק י"ז ה"ד) והטוש"ע (יו"ד סימן צג ס"א), כמאן דשרי, וכ"פ בש"ע יו"ד (סימן קכב ס"א). וביארו התוס' (שם עו. ד"ה ומכאן) שדבר המבושל בכלי שאינו בן יומו מותר ונתנו טעם על מה ראו להתיר המאכל ולאסור הקדרה, לפי שהקדרה היה בה איסור גמור תחלה, אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם, ע"ש.

ואם יטען הטוען דכל הדברים הנ"ל נכונים לגבי שאר איסורים אבל בפסח דחמיר טפי יש להחמיר אף בדיעבד, אף אתה צא אמור לו שמרן ז"ל כתב במפורש בשולחנו הטהור בחאו"ח (סימן תמז ס"י) שנותן טעם לפגם מותר גם בפסח, והוא כדעת הרמב"ן הריטב"א המאירי (פסחים ל.), הרא"ש, רש"י מהר"ם מרוטנבורג (הובא בטור סימן תמז), התוס' (ע"ז סו.) המרדכי והראבי"ה והסמ"ג (לאוין סו"ס עח) ועוד ראשונים כמבואר בב"י או"ח סימן תמ"ז, ודלא כהיראים השלם (סו"ס נב) הרשב"א (ח"א סימן תצט) והטור בשם הרשב"ם. וכ"פ הפר"ח (סימן תמז) דאנו אין לנו אלא הכרעת מרן ז"ל. ובשו"ת בית יהודה (חיו"ד סימן לז) הוסיף שכן המנהג פשוט. ואמנם בשו"ת בית דוד (סימן ר) הקשה על מה שהיקל מרן כאן בנטל"פ, שהרי ביו"ד סימן קכ"א כתב מרן ז"ל דקי"ל סתם כלים אינן בני יומן, ואעפ"כ אסר אוכל שבישלו בכלי שבלוע באיסור, ולפמ"ש מרן כאן בנטל"פ מותר שהרי סתם כלים לאו בני יומן נינהו, א"כ גם שם יש להקל, וכתב ליישב דמ"ש מרן ז"ל נטל"פ מותר גם בפסח היינו כשנתבשל קודם פסח, מפני שנתבשל קודם פסח ואינו חוזר וניעור, אבל כשנתבשל בתוך הפסח התבשיל אסור הואיל ונעשה בתוך הפסח, עכ"ד. ומבואר דס"ל שמ"ש מרן ז"ל דנטל"פ שרי היינו דוקא קודם הפסח, אבל בפסח עצמו לא אמרינן הכי, מכל מקום הרואה יראה שמדברי מרן ז"ל בב"י בסוף סימן תנ"ב ובסו"ס תס"ז מבואר להדיא שאף בתוך הפסח הדין כן, וכבר העירו על דברי הבית דוד הנ"ל רבים מהאחרונים, עיין בשו"ת דבר משה (סימן כט דף יח סוע"א והלאה) ובחקת הפסח (ס"ק טז) ובעוד אחרונים. ושוב נדפס ספר משנ"ב איש מצליח ושם בהערות שבסוף הספר (עמוד סח-סט) הוכיחו כאמור, עש"ב. ולדעת האשכנזים שסוברים "נותן טעם לפגם" אסור בפסח, יש לאסור התבשיל אפילו בכלי שאינו בן יומו. ומקורם מדברי תרומת הדשן (סימן קכח) שנשאל אם נותן טעם לפגם בתוך הפסח, יש לנהוג בו היתר או איסור, והשיב, דבכל מקום שאין מנהג ידוע שיש להורות דהמקיל לא הפסיד, והמחמיר תבא עליו ברכה, עכ"ל. והובא להלכה בהג"ה (סימן תמז שם) בזה"ל: ויש מחמירין, וכן נוהגין באלו המדינות. ובמקום שיש מנהג להחמיר, אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור (ת"ה סימן קכח כצ"ל), עכ"ל. ולדעתו ז"ל דין נטל"פ בפסח כדין נותן טעם לשבח. וכן מנהג האשכנזים. ואם בישל במזיד בכלי שאינו בן יומו, גם לספרדים התבשיל אסור באכילה משום קנס. וכמו שהוכיח במישור בשו"ת יבי"א ח"ח (חיו"ד סימן יד),עש"ב. ומכל מקום אם טעו ובישלו בכלי חמץ שלא השתמשו בו י"ב חודש יש להתיר אפילו למנהג האשכנזים שסוברים "נותן טעם לפגם אסור". וכמ"ש החכם צבי (סימן עה) אודות מעשה בקדרת ברזל שבישלו בה חמץ שנתיים ימים קודם פסח והיתה נקיה ואחר עבור שתי שנים בישלו בה בפסח, יש מן התלמידים שבקשו לאסור המתבשל בפסח מטעם דקיי"ל נותן טעם לפגם בפסח אסור, ואמר להם טועים אתם, והביא ראיות ברורות לזה וסיים שלפי חילוק זה בחמץ בפסח לבני אשכנז הנוהגים איסור כל יב"ח אף שהוא לפגם י"ל דבלאחר יב"ח מותר אפי' לכתחילה כיון שכבר כלה לחלוחית שבו ואין בו טעם כלל ועיקר, עש"ב. ואע"פ שנתבאר לעיל בהערה 18 שהאחרונים ז"ל חלקו על דברי החכם צבי הנ"ל, מכל מקום הרואה יראה שהם ז"ל חלקו על מה שהחכם צבי התיר הדבר אף לכתחילה, אבל בדיעבד גם לדעתם ז"ל מישרא שרי ואף לדברי הרמ"א דס"ל דנותן טעם לפגם אסור, בפרט שכבר נתבאר בהערה 11 שגם למנהג האשכנזים אין זה מן הדין הגמור, אלא שנהגו כן.

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה