אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק א' - הכשר כלים לפסח › אופן ההכשר

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק א' - הכשר כלים לפסח · אופן ההכשר

הכשר כלי גדול

ו. אף על פי שצריך להכשיר את כל הכלי שבלוע מאיסור חמץ, מכל מקום אין צריך להכשיר את כל הכלי בפעם אחת, ולכן כלי גדול שאי אפשר להכניס את כולו לתוך הכלי אלא נכנס רק מחציתו, אפשר להכניס מקצתו ולהופכו לצד השני ולהכניסו שוב, וכן כלי שטעון ליבון אין צריך ללבנו בבת אחת אלא אפשר ללבנו לאט לאט, אלא שיש להקפיד שבסך הכל כל הכלי הוכשר ולא נשאר מקום שלא נגעו בו מי ההגעלה או אש הליבון. וכמ"ש הטור (או"ח סימן תנא) וז"ל: מחבת בפסח עושין לו הגעלה ואם היא ארוכה משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחרת, ואם היא ארוכה ביותר מלבנה באמצע, וכן כל כלי שאינו יכול להכניסו בפעם אחת לתוך המים מכניס חציו וחוזר ומכניס חציו השני ולא חיישינן שצדו הנגעל בולע מצדו השני שלא נגעל, עכ"ל. וכתב בב"י שם, שכן כתב בארחות חיים (הל' חו"מ סימן צה) בשם הרשב"א (תורת הבית הקצר דף לז.). וכ"פ בש"ע (שם סעיף יא). וכיו"ב כתב הרשב"א בתורת הבית הקצר (שם דף לה.) וז"ל: וכל הכלים נכשרים אפילו לחצאין חצאין. כיצד? ליבן השפוד עד מחציתו וחזר וליבן מחציתו האחר, מותר, עכ"ל. וביאר החכמת אדם (כלל עג הלכה טו) דשאני הגעלת כלי מהטבלת כלי, שבהגעלת כלים הוא בכדי להפליט האיסור וכיון שהגעיל המקצת הרי הפליט, אבל בטבילת כלים משום טומאה הוא, וכיון שנשאר מקצת ממנו חוץ למים חוזר ומתפשט בכל הכלי. ע"ש. ופשוט. ואם בכל זאת נשאר בכלי הגדול שמגעילים אותו חלק באמצע הכלי שאי אפשר להגעילו, אפשר ללבנו ליבון קל. וכמ"ש הטור ביו"ד סימן קכ"א. וכ"פ בש"ע (סימן תנא סעיף יא). ואם מגעיל הכלים בצבת ירפה הצבת בתוך המים או יהפכו ויכניסו שוב שאם לא כן במקום הצבת לא יגיעו המים, וטוב יותר להגעיל בשכבה או בסל מנוקב. כן כתב בב"י סימן תנ"ב בשם האגודה וז"ל: מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (פ"ב סימן כז), בשעת הגעלה לא יגעילם בצבת דבמקום לקיחת הצבת לא סליק דיקולא מיא, עכ"ל. והובא להלכה בש"ע (שם ס"ד). וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק כג) שר"ל שיפתח את הצבת בתוך הרותחין ויאחוז הכלי במקום אחר כדי שיעלו הרותחין על מקום אחיזת הצבת, אלא שסיים שם, שטוב יותר להגעיל בשבכה או בסל מנוקב. וביאר בשער הציון (ס"ק כח) בזה"ל: חק יעקב בשם איסור והיתר, ועיין בט"ז סעיף קטן ה' שמצדד גם כן שבזה טוב יותר, שבאופן זה אין לחוש כלל שיחזור ויבלע, ואף שכלים שלנו המנהג שאין מגעילין בני יומן, מכל מקום טוב יותר שלא יבלע כלל, ע"כ. וכשמגעיל על ידי סל יש להקפיד שלא להכניס כמה כלים ביחד באופן שינגעו זה בזה, ויש להזהר זה במיוחד בכלים קטנים כגון כפות וכפיות וכיוצא בזה. וכמ"ש בב"י (או"ח סימן תנב) וז"ל: כתב עוד המרדכי שם (סימן תקפ) בשם הרוקח (סימן רנב): לא יניח אדם כלים הרבה לתוך סל ולהגעיל בבת אחת, ואף על גב דאמרינן בפרק חומר בקודש (חגיגה כב.) גבי טבילה, סל שמילאו כלים ומטבילן טהורים ובפ"ו דמקואות (מ"ב) אומר סלים שמילאן כלים ומטבילן טהורים, דוקא לגבי טבילה ולא לגבי רתיחה, עכ"ל. והובא להלכה בש"ע (שם ס"ג). והוסיף שם בהגה, "אם נוגעים זה בזה", והוא מדברי המרדכי הנ"ל. ועיין באחרונים שם.

הכשר לכלים שעברו 24 שעות משעת שימושם

ז. אף על גב שהלכה רווחת בידינו "נותן טעם לפגם מותר", ולפי זה היה מותר לכתחילה לבשל בפסח בקדרה שאינה בת יומא דהיינו שעברו 24 שעות מזמן שהשתמשו בה בחמץ בלי הגעלה, כיון שנותנת טעם לפגם, מכל מקום חכמים אסרו לעשות כן גזירה שמא יבואו לבשל גם בקדירה בת יומא שנותנת טעם לשבח. הנה בע"ז (דף סז:), נחלקו ר"מ ור"ש האם נותן טעם לפגם מותר או אסור, שלדעת ר"מ אסור ולדעת ר"ש מותר, ואסיקנא דנותן טעם לפגם מותר, ומפרש התם דילפינן לה מדכתיב (דברים יד כא): לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה, וסוגיא זו הובאה בעוד מקומות במס' ע"ז ובפסחים. וכ"פ כל הראשונים. ובגמרא ע"ז (עה:) פריך למ"ד נותן טעם לפגם מותר, גיעולי עכו"ם דאסר רחמנא (פירש"י: במדין, דכתיב תעבירו באש וטהר דבעי הגעלה) היכי משכחת לה, אר"ח בר ר"ה, לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא, דלאו נ"ט לפגם הוא, מכאן ואילך תשתרי? ואפילו אם לא השתמשו בכלי יותר משנים עשר חודש, אין להשתמש בו בפסח ללא הכשר כראוי. כמבואר בדברי הרשב"א בתשובה (ח"א סימן תקעה) שדבר פשוט הוא דלא מהני ישון אלא בכלי היין, ע"ש. והביאו מרן ז"ל בב"י יו"ד סימן קכ"א. וכ"פ בש"ע סימן קל"ה (סעיף טז). וכן פסקו להלכה הרב דבר שמואל (סימן קנג) והרב בית דוד (חיו"ד סימן עג) דלא מהני ישון אלא לכלי יין ולא לשאר איסורים, ע"ש. וכ"פ בשו"ת הרדב"ז (סימן תשלט). ואע"ג שהחכם צבי (סימן עה וסימן פ) התיר קדירות בפסח על ידי ישון י"ב חודש, והסכים עמו מהר"ר נפתלי כץ. וכן פסק בשו"ת שבות יעקב ח"ב (סימן ח), מכל מקום בשו"ת חיים שאל (חלק ב סימן לח) אחר שהביא הפוסקים הנ"ל כתב בזה"ל: אמנם ראיתי להרשב"א בתשובה (ח"א סימן תקע"ה) שכתב וז"ל: ומה שאמרת אם נתן יין בתוך כלי אסור דיעבד, אם נתיר לו לתת יין פעם אחרת. תשובה פשיטא דלא, הגע עצמך קדרה של גוי שאינה בת יומא שבשלו בה בדיעבד דשרינן מה שבשלו בה, הנכשיר לבשל מכאן ואילך אלא שהכלי באיסורו עומד. וזה פשוט עוד דלא סגי יישון אלא בכלי יין. וראיה מההיא פנכא אין ראיה חלוטה, דאולי כדי שלא ישתמש קודם, מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחית עכ"ל. ומדברי הרשב"א מוכח דאפילו אם כבר נשתהו לא סגי להתירם. והיה העלמה מהרבנים הנ"ל תשובת הרשב"א. ומהר"ץ בסימן ע"ה נסתייע מדברי הרשב"א בתורת הבית ע"ש, עכ"ל החיד"א. וגם בשו"ת חקרי לב (ח"ג מיו"ד סימן י) העיר על החכם צבי מתשובת הרשב"א הנ"ל. וכן מצאתי להגאון מהר"י טייב בספר ערך השלחן (יו"ד סימן צג סק"ה) שהביא כל דברי האחרונים הנ"ל וכתב שמלבד שמבואר מדברי הרשב"א שהובא בקצרה בב"י בסימן קכ"א שדבר פשוט הוא דלא מהני ישון אלא בכלי היין, אבל בכלים הבלועים בחמץ לא, כן מבואר בדברי הרמב"ם (סוף פ"ו דמאכלות אסורות), ובהר"ן (חולין קכא: ד"ה סכין ששחט בה) ובתוס' (זבחים צה. ד"ה עירה) ובאיסור והיתר (כלל לב דין לה), ודלא כהרב שבות יעקב הנ"ל שהעלה להקל בזה. אמור מעתה, דאחר עלות שדעת רוב ככל הראשונים שאף כלי שלא השתמשו בו יותר משנים עשר חודש בחמץ, אין להשתמש בו בפסח ללא הכשר כראוי, ושכן מבואר מדברי מרן ז"ל ורוב האחרונים, וסברת האחרונים המתירים נדחו קרו לה, בודאי שכן עיקר להלכה ולמעשה.

והן אמת דחזי הוית להגאון ר' אהרון עזריאל זצ"ל בשו"ת כפי אהרון ח"ב (חיו"ד סימן ג דף כ ע"א ד"ה ועוד יש) שכתב בנידונו שמחלוקת נפלה בין רבני האחרונים ז"ל לענין ישון כלים אי מהני בכל האיסורין ישון י"ב חודש כי היכי דמהני גבי יין נסך כמבואר בטוש"ע סימן קל"ה (סעיף טז), ובתחילה הביא מחלוקת האחרונים הנ"ל, וכתב, דלכאורה נראה פשוט דאית לן למינקט כדעת האחרונים האוסרים ואין לסמוך על האחרונים המתירים אחרי שנעלם מהם דברי הראשונים ואין ספק דאילו הוו חזו דברי הראשונים הוו הדרי בהו ולא ראינו לאחד מן הראשונים חולק על תוס' והרשב"א והר"ן האוסרים בודאי, כוותייהו אית לן למינקט, אלא ששוב כתב שכל היד המרבה לבדוק בדברי הראשונים ז"ל ימצא דיש מן הראשונים שחולקים על הרשב"א בזה, הלא המה, הרמב"ן, הרא"ה, הריטב"א והרא"ש, עש"ב.

ומכל מקום לענין הלכה נראה שיש להחמיר, שהרי מחלוקת הראשונים שקולה בזה, וא"כ אין הכרח שמרן ז"ל היה פוסק להקל, ואדרבא כיון שמדברי מרן ז"ל שלפנינו יש להחמיר, וכן הסכמת רוב האחרונים, לפיכך למעשה יש להחמיר בזה. וכן העלה מרן הראש"ל נר"ו בספר חזון עובדיה (פסח, הלכות הגעלת כלים עמוד קסא ואילך), ונפק"מ במקום שיש עוד ספק נוסף, שיש לצרף דעה זו לס"ס.

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה