אור ברסלב
הלכות הגעלת כלים לפסח פרק א' - הכשר כלים לפסח › הכשר כלי גדול

הלכות הגעלת כלים לפסח

פרק א' - הכשר כלים לפסח · הכשר כלי גדול

כלי שהשתמשו בו בחמץ בחלקו ולא בכולו

ה. מן האמור בסעיף הקודם יוצא, שכלי גדול שהשתמשו רק בחלקו צריך להכשיר את כולו, ואם הוא גדול מאוד שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו, עושה שפה לפיו בטיט (או בנייר כסף במידת האפשר) כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו, וממלאו מים ומרתיחו, או יקח אבן רותחת או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו. פשוט, ועיין בע"ז (ע.), א"ר הונא: יורה קטנה בתוך יורה גדולה, יורה גדולה מאי? ת"ש: דההוא דודא דהואי בי רב עקביה, אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא, ומליוה מיא וארתחה ופירש"י: גדנפא דלישא, שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה ויעברו הרותחין על שפתה. ע"כ. ועיין להלן בפרק ב' הלכה י' הערה 27 ומשם באר'ה. והיתר זה מועיל בכלי גדול וכאמור, אבל כלי רגיל שאפשר להכניסו לכלי אחר, לכתחילה אין להגעילו באופן הנזכר, אלא יגעילו בכלי אחר, ומכל מקום בשעת הדחק או במקום צורך גדול, יש להקל להגעילו על ידי עשיית שפה או זריקת אבן וכיוצא בזה. אע"פ שמדברי הגמרא הנ"ל מדובר בכלי גדול שאי אפשר להגעילו מחמת גודלו בכלי אחר, ולפ"ז לכאורה י"ל שרק בכלי גדול התירו להגעילו רק מבפנים דהיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר, מכל מקום מפירוש רש"י הנ"ל ושאר הראשונים בטעם ההיתר של כלי גדול, מפורש יוצא שאין טעם לחלק בין כלי גדול לקטן, ומה שנקטו בגמרא כלי גדול אורחא דמילתא הוא, שבדרך כלל כלי גדול אינו ניתן להגעלה בכלי אחר. ושו"ר בחזו"א (הלכות פסח סימן קכ עמוד 376) שכתב וז"ל: בפרש"י והר"ן מבואר דהאי גדנפא הוא כדי שיעלו המים והרתיחה על שפתי הכלי, ומבואר דהא דאמר יורה קטנה בתוך גדולה אינו כדי להגעיל גם מבחוץ דלעולם הרתיחה מבפנים מפלטת מכל עובי הדופן, אלא מפני שאי אפשר למלאות הכלי על כל גדותיו, אמרו דיגעיל יורה בתוך יורה, ועל זה חידש רב עקביה דמהני גדנפא, ואע"ג דאכתי לא יכול למלאותו שיהיו המים על כל השפתות שאין גדנפא דלישה מחזקת המים, מיהו על ידי גדנפא יכול למלאותו באופן שיהיה בטוח שמעולם לא נתמלא יותר מדהשתא, וגם כשירתיח יהיה בטוח שהרתיחה עברה על כל שפתי הכלי, ומים הקבועים בכלי כשנרתחים, פעולת פליטתן יותר חזקה מהמים הבאים על הכלי מחמת השפטת הרתיחה, והלכך אם היתה הבליעה במים שוכנים לא מהני הגעלה ע"י הפשטת הרתיחה, אבל כשנבלע בהפשטת הרתיחה מהני הגעלה בהפשטת הרתיחה, ונצוצות דקאמר היינו בעבועי הרתיחה, עכ"ל. ולמדנו מדבריו שכל כלי שעושים לו שפה אפשר להגעילו, ודוחק לומר דמיירי הכא בכלי גדול דוקא מפני דהיכא דאפשר אפשר, שסברא זו דחויה, שהרי מצאנו ראינו בהלכות הגעלת כלים דהיכא שאין תקנה לא התירו להכשירו בהכשר קל יותר וכגון כלי חרס או כלים שטעונים ליבון שאי אפשר ללבנם מפני שיהרסו. ואע"ג שהרא"ש הנ"ל כתב שם וז"ל: ומפרש יורה גדולה מאי כלומר כיצד יש להגעילה קודם שיגעיל בה שאר כלים ומפרש הש"ס ע"י גדנפא וכו', עכ"ל. ולפי דעה זו רב עקביה לא מיירי כלל בכלי שאפשר להכשירו על ידי מילוי מים אלא על הכלי שמגעילים בו שאר כלים, וא"כ לכאורה לפ"ז אין להקל לכתחילה להגעיל כלי רגיל שאינו גדול על ידי שימלא בו מים, מ"מ הרואה יראה דלקושטא דמילתא אין זה נכון וי"ל בפשיטות שכשם שלדעה זו מהני להגעיל כלים שמגעילים בו כלים ע"י מילוי כולו במים, ה"ה שיש להתיר להגעיל כלי שרוצים להשתמש בו ולבשל בו ואפילו לכתחילה.

אולם כשהצגתי הדברים הנ"ל בפני ידי"ן חו"ב הרב יניב נתן הי"ו הראני לדברי מרן ז"ל בב"י (יו"ד, סימן צג ד"ה כתב הרשב"א) שהביא מחלוקת ראשונים בענין מי שבישל ירקות או מים בקדרה של בשר, אי חשיב הגעלה ומותר לבשל בה אחר כך גבינה או לא, שלדעת הרשב"א (תוה"ק ב"ד ש"ד לז:) הוי הגעלה ושרי, ולדעת התוס' (קיא: ד"ה הלכתא), הרא"ש (סימן כט), ספר התרומה (סימן מט), סמ"ג (לאוין קמ וקמא נג:) והטור (סימן צג) ועוד, דאינו חשיב הגעלה. ולכאורה נ"ד תליא במחלוקת הראשונים הנ"ל, שלדעת הרשב"א מועיל הגעלה גם לכלי רגיל שאינו גדול ולדעת שאר הראשונים לא מהני. ומכיון שהפר"ח (שם סק"ד) כתב שרוב הפוסקים חלוקים על הרשב"א ושכן עיקר, ע"ש. וכ"כ הפרי תואר (סק"ב). ובכה"ח (סופר, ס"ק לא) הבין שכן דעת מרן ז"ל, והוסיף שם, שכ"כ בקהלת יהודה שאין לעשות היפך הסכמת מרן ז"ל, ע"ש, א"כ יוצא איפוא שלמעשה יש להחמיר בזה. בפרט שיש לומר שהרשב"א שהתיר בהגעלה היינו דוקא בבשר וחלב דהוי היתרא בלע, אבל בחמץ דהוי איסורא בלע וכמבואר לעיל בהערה 34 ושם נתבאר שכ"ד הרשב"א, י"ל דס"ל לאסור. ועוד, י"ל שהרשב"א שהתיר היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה מודה שאין להתיר .

ולענין הלכה נראה, דכיון שיש לומר שמה שהתירו להגעיל כלי על ידי מילוי מים וכו', היינו דוקא בכלי גדול, וכן משמע מדברי רוב הראשונים ומרן ז"ל, וגם הרשב"א שהתיר הדבר, י"ל שיאסור בנ"ד, לפיכך לכתחילה יש להחמיר בזה ואין להתיר להגעיל כלי רגיל באופן הנזכר, אלא יגעילו בכלי אחר, ומכל מקום בשעת הדחק או במקום צורך גדול, יש להקל להגעילו על ידי עשיית שפה או זריקת אבן וכיוצא בזה, דבכהאי גוונא שפיר דמי לסמוך על סברת המתירים, בפרט בכלי שאינו בן יומו.

תוכן העניינים

הלכות הגעלת כלים לפסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה