אור ברסלב
הלכות בכורות וחלה להרמבן הלכות בכורות להרמב"ן › פרק רביעי

הלכות בכורות וחלה להרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]

הלכות בכורות להרמב"ן · פרק רביעי

פרק שלישי

מתני' עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בהמה בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום, ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים, אמר לו הכהן בתוך הזמן הזה תנהו לי הרי זה לא יתננו לו, ואם היה בעל מום וא"ל תנהו $CD לי ואוכלנו מותר, ובשעת המקדש אם היה תמים וא"ל תן לי ואקריבנו מותר:

גמ' מאי טעמא לא יתננו לו, אמר רב ששת מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. תנו רבנן הכהנים והלוים והעניים המסייעין בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין להם תרומה ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו, ועליהם הכתוב [דף כ.] אומר שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, ובקשו חכמים לקנסן ומפרישין עליהן תרומה משלהם, ומפני מה לא קנסום דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ובכולן יש בהם טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו מצאו ישראל אחר א"ל הילך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר, ואם היה כהן לכהן אסור. (מג) וה"מ בתרומות ומעשרות, אבל במתנות כהונה כגון בכורות אי נמי זרוע ולחיים וקיבה לא, מ"ט תרומה דקדושת הגוף היא כיון דלא מיתחלא לא אתי למטעי בה, אבל הני דקדושת דמים נינהו דאי בעי מאכיל להו לישראל אתי למטעי בהו, סבר תתחלא קדושתייהו אארבע זוזי ואתי למינהג בהו מנהג חולין וכן הלכתא:

מד מתני' החלה נאכלת עם הזר על השולחן וניתנת לכל כהן שירצה, ואלו ניתנים לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי המקדש וכו', וחזינן ביה תרין פירושי, איכא דאמרי ניתנים לכל כהן שירצה ואפילו לעם הארץ, ואשכחן עליה קושיא דבפרק הזרוע גרסינן עלייהו מנין שאין נותנים מתנות לכהן ע"ה וכו', [דף כ:] ואקשינן נמי התם אטו חזה ושוק לאו בדיינין מחלקי וכולא מלתא כדאיתא התם, אלמא אין ניתנין לעם הארץ, ואיכא דאמרי לכל כהן אע"פ שאין משמר שלו, ופירושא קמא עיקר ולישנא בתרא ליתיה, והכי אשכחן לה בגמרא דמערבאי במס' חלה וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ, סיפא דמתניתין רבי יהודה אוסר בבכורים, מפרש נמי עלה התם רבי יהודה כדעתיה, דרבי יהודה אומר אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה, אבל לכהן שאין משמר שלו מפורש, התם יש מהן לאנשי משמר ויש מהן לכל כהן, הבכורות והבכורים לאנשי משמר ושאר כולם לכל כהן, אבל פרוקא דקושיין אמרי בה רבנן, [דף כא.] במקום שיש חבר לחבר במקום שאין חבר אפילו לעם הארץ, ולא צריך למטרח בתר חבר או לעכבם עד שיבא חכם:

מה אמר רבא תרומת חוצה לארץ אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות, רב חמא יהיב ליה לשמעיה:

מו אמר [דף כא:] שמואל תרומת חו"ל מבטלה ברוב, רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו:

[דף כב.] (מז) רב הונא בריה דרב יהושע כי מתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה, מכאן ואילך שקיל חדא ורמי חדא, דסבר הנך תרי דפיישן חולין נינהו, אבל רמי חדא ושקיל חדא לא. הא דשמואל איפליגו בה רבוותא, איכא מאן דמפרש מבטלה ברוב לאוכלה בימי טומאתו, כדהוה עביד רבה, ועובדא דרבה פירושא הוא למלתיה דשמואל, למימרא דאיהו סבר לה כשמואל, והוה עביד בה עובדא, אבל למיכלה זר לא מיבטלא בהכי, ומסייע לה להך סברא מדגרסינן במנחות בפרק רבי ישמעאל חלת גוי בארץ ותרומתו בחו"ל מודיעין אותו שהוא פטור, וחלתו נאכלת לזרים, ותרומתו אינה מדמעת, ושמעת מינה דתרומת ישראל בחוצה לארץ מדמעת, ואיכא מאן דאמר דהא דשמואל אפילו לאכלה זר נמי בטילא ברובא, דסתמא אתמר ולבטלה לגמרי משמע, והא דתניא ותרומתו אינה מדמעת, דשמעת מינה הא של ישראל מדמעת, במחצה על מחצה היא, והא דקתני אינה מדמעת ולא קתני אינה אוסרת, למידק מינה הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת, דאפילו עד מאה מדמעת כשל ישראל, אי משום דמירוח הגוי אינו פוטר, אי משום גזירה משום בעלי כיסין כדמפורש התם בגמרא, ולעולם אימא לך בטלה ברוב לגמרי אפילו לאוכלה זר. והך סברא בתרא טפי עדיף, דאי כטעמא קמא הוה לן למימרא בגמרא בדשמואל מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו, אי נמי לימא סתם רבה מבטיל לה ברוב כדאמר שמואל, מדלא פירשו בהא ומסיימו בהא דשמואל לבטלה לגמרי אתמר, ורבה הוה כהן והוה סמיך עלה לאכלה בימי טומאתו, ומאי דהוה עביד מפרש בגמרא, וה"ה לאכלה זר. ואשכחן לה להך סברא סייעתא בגמרא דמערבאי כדבעינן למימר קמן, הלכך חלת חוצה לארץ שחזרה לתוך העיסה בטלה ברוב ואכיל לה אפילו זר וכן הלכתא:

אמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, והני מילי באכילה אבל בנגיעה לית לן בה. אמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן, ואי ליכא כהן קטן שקלא פורתא בריש מסא ושדיא לה בנורא והדר מפרשא חלה אחריתי שלא תשכח תורת חלה ואכיל לה כהן גדול. הא דאמר רבינא דאי ליכא כהן קטן שקלא פורתא בריש מסא וכו', שמעינן מינה דלא מחייב בחוצה לארץ לאפרושי שתי חלות אלא בכה"ג דאסירא לכהן גדול כטעמא דמפורש הכא בגמרא, אבל בעלמא חדא חלה מפריש ויהיב לה לכהן. ומקצת דוכתי דנהוג דמפרשי תרתי חלות, אימור משום דשכיחא בהו טומאה עבדי הכי כרבינא. והא דתנן רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה, מא"י עד כזיב חלה אחת, מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ב' חלות אחת לאור ואחת לכהן, של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור, מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן, של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, ופרישו עליה בגמרא דבני מערבא, מכזיב ועד הנהר ועד אמנה של אור יש לה שיעור שהיא דבר [דף כב:] תורה, ושל כהן אין לה שיעור שהיא מדבריהם, מן הנהר ומאמנה ולפנים זו וזו מדבריהם, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת, אלמא אפילו בחוץ לארץ דהוא מדבריהם בעי לאפרושי ב' חלות, ההיא לא קשיא דלא אמר ר"ג הכי אלא בסוריא, וסיפא דמתניתין ארישא קיימא דקתני ר"ג אומר ב' חלות בסוריא רבי אליעזר אומר חלה אחת, ובסוריא הוא דאזיל לטעמיה בהך סיפא ואמר מהנהר ומאמנה ולפנים דהיינו ככל סוריא ב' חלות, וטעמא דמלתא משום דסוריא כא"י דמיא, והתם צריך לאפרושי תרתי כדפרישו מערבאי ויפריש לאור ולא יפריש לכהן שלא יהו אומרין ראינו תרומה טמאה נאכלת, אבל בשאר מקומות שהן חוץ לארץ לגמרי ולא אתי לאחלופי לא מחייב לאפרושי אלא חדא חלה, דעד כאן לא פליגי רבן גמליאל ור"א ברישא דמתניתין אלא בסוריא, אבל בחוץ לארץ דברי הכל חלה אחת לכהן ומסתברא דאית לה שיעור כדתנן שיעור החלה א' מכ"ד, ואף על גב דלא אשכחן בהדיא שיעורא לדחוצה לארץ, כיון דהיא נאכלת היא צריכה שיעור דומיא דמאמנה ולפנים דמרבו בנאכלת, והכי כתבי מקצת רבוותא. ואיכא מ"ד האידנא כיון דליכא למטעא בחלה טהורה דהא בטלה טהרה בכל מקום, אף בכל א"י אין מפרישין אלא חלה אחת לאור:

רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא הוו קא אזלי בארבא, סליק רב עמרם לאפנויי, אתאי ההיא איתתא לקמייהו, אמרה להו טמא מת מהו שיטבול ויאכל מתרומה בחוצה לארץ, אמר ליה רב נחמן לרמי בר חמא וכי הזאה יש לנו, א"ל רמי בר חמא לא ליחוש ליה לסבא, אדהכי אתא רב עמרם אמר להו הכי אמר רב טמא מת טובל ואוכל בתרומת חוץ לארץ ולית הלכתא כוותיה, ואמר מר זוטרא משמיה דרב ששת טמא שרץ טובל ואוכל בתרומה בחוץ לארץ ולית הלכתא כוותיה, הלכך בין טמא שרץ בין טמא מת אוכלין בתרומת חוצה לארץ ואינן צריכין טבילה, שאינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וכן הלכתא:

מח גרסינן במנחות בעי רבא גלגול גוי מהו, מיתני תנן גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק חייב, הא מאן קתני לה דברי הכל היא, או דלמא רבי יוסי ור"ש תנו לה דפטרי במירוח הגוי, אבל ר"מ ור' יהודה דמחייבי גמרי ראשית ראשית מהתם, הדר אמר רבא למאן דאמר מירוח גוי פוטר גלגול גוי פוטר, למאן דאמר מירוח הגוי אינו פוטר גלגול הגוי אינו פוטר, (מט) וקי"ל כמאן דאמר מירוח הגוי פוטר, דר' יוסי הוא דאמר הכי ורבי יוסי נימוקו עמו, הלכך גלגול הגוי נמי פוטר. (נ) וקאמרי רבנן דהני מילי בשל עצמן כגון שגלגל עיסתו ומכרה לישראל [דף כג.] או שנתגייר, (נא) אבל גלגול גוי בשל ישראל חייב, והכי נמי אתמר משמיה דרבינו הגדול ז"ל כדכתבינן:

תוכן העניינים

הלכות בכורות וחלה להרמבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה