הלכות בכורות וחלה להרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
הלכות בכורות להרמב"ן · פרק ששי
מתני' (נב) על אלו מומין שוחטין את הבכור, נפגמה אזנו מן החסחוס ולא מן העור, נסדקה אע"פ שלא חסרה, ניקבה מלא כרשינה, או שיבשה איזהו יבשה כל שתינקב ואינה מוציאה טיפת דם, ר"י בן המשולם אומר יבשה שתהא נפרכת:
גמ' ת"ר נסדק כל שהוא, הסדק והפגימה בין בידי אדם בין בידי שמים, וכמה שיעור פגימה כדי שתחגור בה צפורן:
[דף נא.] מתני' (נג) הריס של עין שנקב שנפגם שנסדק בידי שמים. הרי בעינו דק תבלול חלזון נחש ועצב, ואיזהו תבלול לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור, שחור ונכנס בלבן אין זה מום שאין מומין בלבן:
[דף נא:] ואנן לא בקיאינן בהני מומי אם עובר הוא אם מום קבוע הוא, ועוד דאנן הדיוטות, וכבר איתברר באידך פרקין דלעיל דהתרת בכור עפ"י שלשה בני הכנסת ליתיה אלא במומין מובהקין, כגון הני דתנן נסמית עינו נקטעה ידו ונשברה רגלו, א"נ הני דתחלת ברייתן כגון הא דתנן או שהיה ראש הזנב מפציל עצם או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע. תנא אצבע שאמרו אחד מארבע בטפח של כל אדם, דהיינו גודל: מתני' אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת, ר' ישמעאל אומר אם יש לו שני כיסין יש לו ב' ביצים, אין לו אלא כיס א' אין לו אלא ביצה אחת, ר"ע אומר מושיבו על הרגוזו וממעך אם יש ביצה סופה לצאת. מעשה שמיעך ולא יצאת ונשחט ונמצאת דבוקה בכסלים והתיר ר"ע ואסר רבי יוחנן בן נורי:
גמ' (נד) השתא אין לו אלא ביצה אחת אמרת הוי מומא, אין לו כלל מיבעיא, חסורי מחסרא וה"ק אין לו שני ביצים בשני כיסין אלא בכיס אחד, אי נמי שני כיסין וביצה אחת ה"ז מום, ר' ישמעאל אומר יש לו שני כיסין בידוע שיש לו שני ביצים, אין לו אלא כיס אחת כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי, ואתא ר"ע למימר בידוע לא אמרינן אלא מושיבו על הרגוזו וכו'. מסתברא לן (נה) דהלכתא כת"ק דאמר ב' כיסין וביצה אחת מום הוי ולא בעי מיעוך, והיינו דאיכא בין ת"ק לר"ע, וטעמא דת"ק משום דכיון דליתיה בכיס לית ליה אלא חדא, וא"נ אית ליה דבוקה בכסלים היא והוי מומא, וכ"ש כשמיעך ונמצאת דבוקה בכסלים דשרינן ליה כר"ע, וליכא למיחש לדר"י בן נורי וכן הלכתא:
מתני' בעל חמש רגלים ושאין לו אלא שלש ושרגליו קלוטות כשל חמור: גמ' (נו) אמר רב פפא לא תימא דעגילן ולא סדיקן אלא כיון דעגילן אף על גב דסדיקן:
מתני' השחול והכסול איזהו שחול שנשמטה יריכו, וכסול כל שאחת מארכובותיו גבוהות:
גמ' איזהו שחול שנשמטה יריכו, כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על גבי הכסל. תניא השרוע והקלוט, השרוע שנשתרבבה יריכו, קלוט שרגליו קלוטות כשל חמור:
מתני' מומין אלו מנה אילא ביבנה והודו לו חכמים. ועוד שלשה הוסיף אמרו לו לא שמענו אלא את אלו, את שגלגל עינו עגול כשל אדם, פיו דומה לשל חזיר, את שניטל רוב המדבר שבלשונו, ב"ד של אחריהם אמרו הרי אלו מומין:
גמ' עינו עגול אוקימנא באוכמא, אבל בצירא היינו אורחיה. פיו דומה לשל חזיר אמר רב פפא לא תימא דשפיד ופריס, אלא כיון דפריס אע"ג דלא שפיד, פירוש שפיד חד ועשוי כשפוד, פריס ששפתו העליונה פרוסה על התחתונה ועודפת עליה: מתני' מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון ושאל ר"ג לחכמים ואמרו ה"ז מום: גמ' מאי תנא דקתני מעשה משום דקתני פיו דומה לשל חזיר ה"ז מום, ופליגי רבנן עליה דאילא בשפתו העליונה עודפת על התחתונה, אבל התחתונה עודפת על העליונה ה"ז מום, ומעשה נמי וכו', ודוקא דאית בה עצם אבל לית בה עצם בתרוויהו לא הוי מומא:
מתני' אזן הגדי שהיתה כפולה אמרו חכמים בזמן שהיא עצם אחד מום, ואם אינה עצם אחד אינה מום:
גמ' ת"ר פיו בלום ורגליו מבולמות מחמת הרוח אינה מום, מחמת העצם ה"ז מום, אזניו כפולות בחסחסות אחת הרי זה מום בשתי חסחסיות אינו מום: מתני' רבי חנינא בן גמליאל אומר זנב הגדי שדומה לשל חזיר:
גמ' אמר רב פפא לא תימא דרכיכא ואלימא, אלא דרכיכא אף ע"ג דלא אלימא: אין בה ג' חוליות הרי זה מום, אמר רב הונא בגדי שתים הרי זה מום, שלש אינה מום, בטלה ג' ה"ז מום, ד' אינו מום. מיתיבי בגדי א' ה"ז מום, ב' אינו מום בטלה ב' ה"ז מום ג' אינו מום תיובתא דר"ה, ורב הונא מתניתין אטעיתיה איהו סבר מדרישא בגדי סיפא נמי בגדי, ולא היא רישא בגדי וסיפא בטלה: [דף נב.] מתני' עינו אחת גדולה ואחת קטנה במראה אבל לא במדה:
גמ' (נז) תנא גדולה גדולה כשל עגל, קטנה כשל אווז, ודוקא אחת גדולה ואחת קטנה, אבל ב' גדולות ב' קטנות לא הוי מומא, דמחמת בריותא יתירה או כחישותא יתירה הוא, אבל אחת גדולה ואחת קטנה אי מחמת $CD בריותא הוא תרוייהו בעו מיברא, ואי מחמת כחישותא תרוייהו בעו מיכחש. והכין אסיקנא בפ"ק דמכילתין. וגרסינן נמי התם ר"א לא עאל לבי מדרשא, אשכחיה לר' אסי, א"ל מאי אמור בי מדרשא, א"ל הכי אמר ר"י, הא דתנן רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנים חייב, מום קבוע הוא לישחט עליו, דכיון דאשתני הו"ל מומא דיליה, ואע"ג דאשתני לדבר שבמינו קדוש לבכורים וכן הלכתא: גרסינן בפרק מומין אלו, אמר רב חסדא עז שאין לה קרניים ורחל שיש לה קרניים כשירות ע"ג המזבח, ותניא נמי כוותיה. ואמר רב חסדא אמר אמימר נטלו קרניים וזכרותן עמהם פסולה, ואינה נפדית עליהן, נטלו טלפים וזכרותן עמהם פסולה, ונפדית עליהן, מיתיבי נטלו קרניים וטלפים וזכרותן עמהם פסולה ונפדית עליהן, לא קשיא הא דאיתעקור אתעקורי הא דאיגום איגומי, איתעקור לגמרי פסולה ונפדית עליהן, הלכך בבכור משחט שוחטין עליהן:
מתני' רבי יהודה אומר ב' ביציו אחת גדולה כשתים שבחברתה ולא הודו לו חכמים: גמ' ורבנן עד כמה, תניא אחרים אומרים אפילו אינה לשניה אלא כפול כשירה: מתני' זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כל מרבית עגלים כן, כ"ז שהם מגדילין הם נמתחות, ובאיזה ערקוב, אמרו ר"ח בן אנטיגנוס אומר בערקוב שבאמצע הירך:
גמ' תנא קפץ העליון ולא התחתון וכנגדו בגמל ניכר:
מתני' על אלו מומין שוחטין את הבכור:
גמ' הא תו ל"ל הא תני ליה רישא על אלו מומין שוחטין, איידי דתנא ועוד הוסיף ג' ואמרו לו לא שמענו אלא את אלו וקתני ואתי דיחידאי וקא סתים ליה בכלהו על אלו מומין שוחטין את הבכור:
[דף נב:] מתני' (נח) טומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה, רש"א אין מום גדול מזה, וחכמים אומרים אינו בכור אלא נגזז ונעבד:
גמ' אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס, אבל בטומטום ד"ה ספיקא וקדיש מספיקא, וקי"ל בעלמא דאנדרוגינוס בריה הוי, דגרסינן בפרק הערל אמר רב ליתא למתני' דקתני ר"י ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה, אלמא זכר הוא, מקמי ברייתא דתניא ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפ"ע הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה הוא, דמדשבקיה ר' יוסי לדר"ש ש"מ הדר ביה, ואמרי בי רב הלכה כר"י באנדרוגינוס ובהרכבה, ושמואל אמר בקושי ובקדוש, ומסתברא לן מדלא קאמרי כר"י ור"ש ש"מ דבי רב כרב ס"ל, דאמר הלכה כר"י דברייתא דשבקיה לר"ש בר זוגיה, ואף ע"ג דהכא לא אתו אלא למיפסק בהנך דר"י ור"ש דהרכבה וקושי וקדוש כלהו דר"י ור"ש נינהו, אבל דר"י לחודיה טובא איכא. מיהו ודאי בי רב מילי דר"י [דף נג.] ור"ש נקטו, וכר"י פסקי בהו ולא אדכרו ר"ש משום דאנדרוגינוס דשבק ביה לבר זוגיה, ותו דאי כר"י ורבי שמעון פסקו, הוה קשיא רב אדבי רב כדמקשינן להדדי בכמה מקומות בתלמודא, אלא ש"מ כר"י דברייתא פסקו. ואע"ג דחזינן לחד מרבוותא דפריש לה כר"י דמתניתין ר"י ור"ש, אנן כתבינן מאי דאשכחן לרבינו הגדול ז"ל וס"ל כוותיה, הלכך אנדרוגינוס בריה הוי, וגבי בכור אינו קדוש אלא נגזז ונעבד כרבנן בתראי דמתניתין, אבל טומטום ספיקא הוי ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה, אלא ימתין עד שיומם ואכלי ליה בעלים ככל ספק בכורות, ודוקא במטיל מים במקום זכרות דכ"ע לא פליגי דזכר הוי ובעי למיתב לכהן, והא דאמר ר"א טומטום בבהמה מטיל מים במקום נקבות הוי חולין, וכן הא דאר"ש בן לקיש לא אמרו טומטום ספק אלא באדם הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד, אבל בבהמה מטיל מים במקום זכרות זכר במקום נקבות נקבה ליתא, אלא כי מטיל מים במקום נקבות ספיקא הוי שמא נהפכה זכרותו לנקבותו, ואע"ג דמיעוט הוא ולא חיישינן בעלמא למעוטא, הכא [דף נג:] כיון דאשתני אשתני וחיישינן, והכין היא מסקנא דשמעתין דכו"ע אמרינן הואיל דאשתני אשתני וכן הלכתא:
סליק פירקא: