הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן צז
שלא ללוש עיסה בחלב ובו י"ח סעיפים ובש"ע ג' סעיפים.
א (א) אין לשין עיסה בחלב או בשומן אפי' רוצה לאכלו לבדו גזירה שמא יאכלנו עם היפוכו. ואם לש אסור לאכלו אפי' לבדו. ואפי' אם נתפרסם בעיר שכל הלחם נילוש בחלב מ"מ אסור משום אורחים הבאים לשם (פר"ח). ואם הי' דבר מועט כגון אכילת יום א' ולא ישאיר למחרתו (כ"כ בת"ח) או כלחמי שבת שאוכלים אותו באותו יום. או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר. או שהושם הרבה שומן בתוכו עד שניכר השומן שרי דשוב אין לחוש לטעות אבל בלא"ה אף בשוגג אסור (וע' שפ"ד ס"ק א'):
ב ודוקא ששינה בשעת אפייתן דלא הי' עליהם שם איסור כלל. אבל אח"כ אינו מועיל שינוי לפת מרובה כיון שכבר נאסר. וכן אינו מועיל לחלקו להרבה בע"ב שיגיע לכ"א דבר מועט כיון שכבר נאסר. וגם אינו מועיל שינוי רק בבית אבל למכור בשוק אינו מועיל שינוי מפני האורחים דלא יכירו בשינוי. ועל סמך ההודעה ג"כ אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיעם (ח"ד):
ג הא דאסור היכא דליכא שינוי במקום דאיכא למיחש שיאכלם עם גבינה ביחד. אבל היכא דליכא למיחש להכי כמו אותן הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלם עם גבינה מותר ללוש אותן בשומן. ולא חיישינן שמא יאכל אחריהם גבינה. דדיינו במה שאסרו חז"ל ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה (חכ"א ב' מהרי"ט):
ד ודוקא שהיו בו כ"כ חלב או שומן שאין בעיסה ס' נגדם. אבל אם אין בו רק מעט עד שיש בעיסה ס' כנגדו מותר לאכלו לבדו או עם חלב ולא גזרינן שמא יבא לאוכלו עם בשר. ואם א"י אם יש בו טעם חלב מותר לטועמו. ואם אין בו טעם חלב מותר לאכלו לבדו (ע' ב"א) ולא הוי כמבטל איסור לכתחלה (ח"ד וע"ב ומשמע דעתו דמותר לערב לכתחלה מעט חלב בפת כדי לאכלו עם בשר. אבל דעת הפמ"ג דזה אסור לכ"ע. ובדיעבד אם עירב יראה לו ג"כ לאסור לכתחלה לאכל עם בשר אלא לבדו או עם מיט וכמ"ש וע"ש):
ה פת שנאפה עם עיסה שאין בה שומן בעין אלא טעם בלוע. אפי' נגע בה ע"י לח רותח מותר הפת בין עם בשר בין עם חלב דנ"ט בר נ"ט הוא אלא דלכתחלה יזהר שלא לנגוע זב"ז וכמ"ש רמ"א לעיל סי' צ"ה ס"ב בהג"ה דיש מחמירין בצלי' ובישול נ"ט בר נ"ט. ואם נגעו לכתחלה אסור לאכלו בחלב אבל בדיעבד אם נתנו לתוך החלב מותר לאכלו. ועם בשר מותר לאכלו אפי' לכתחלה ולא גזרינן שמא יאכלנו בחלב כיון דבדיעבד אף אם אכלו בחלב לאו איסורא עביד (תשו' פמ"א סס"י מ"ח וע' פ"ת):
ו אם נתערב ככר זה האסור בככרות אחרות. מדינא נתבטל הככר ההוא ככל דין יבש ביבש המבואר לקמן סי' ק"ט. ואף דכברות בע"ב חשיבי ולא בטיל. היינו דוקא באיסור מחמת עצמו. משא"כ הכא דאין איסורו מ"ע אלא מחמת בליעה וכה"ג אפי' דברים חשובים בטילי. ומ"מ לרווחא דמילתא יש לחלק כל הפת לבע"ב הרבה באופן שיהי' בכ"מ פת מועט וכה"ג ודאי שרי (ע' לב"ש ס"ק קל"ח וצ"ע). ואם נפל פת זה לירקות דעת הצ"צ דאסורים הירקות ודעת הח"ד דמותרים (וע"ב ס"ק ב'). ודע שאין חילוק בין שוגג למזיד בדין זה דאפי' שגג ולא ידע שאסור ללוש פת בחלב או נפל בשוגג חלב או שומן לפת ג"כ אסור (כ"מ מסתימת הפוסקים וע' בנ"ץ מזה. ואם שרי לתקן יין במעט חלב בהמה עם חלב חטה ע"ש וע"ל סי' פ"ז ס"ק ז'):
ז מדוכה שדכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר והן עם חלב. ואם פעם א' דכו בה בשמים עם בשר או עם חלב. אותו המדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפי' לאכל בבשר שמא יבואו לאכל בחלב דומי' דפת דלעיל וצריכה הכשר דוקא. ואפי' בדיעבד אסורה בלא הכשר. או שיסמנו למדוכה לחלב או לבשר (ט"ז והפר"ח ומנ"י מתירין וכן עיקר וע"ב סק"א וח"א ס"ז וע"ל סי' צ"ו ס' י"ג):
ח לחמניות דידן דמנכרא טובא נהוג עלמא ללוש בחלב אבל מיני רקיקין אסורים לגמרי דמה שהן דקין קצת לא מהני דכעין תורא בעינן ואינם כעין תורא. וכיון שעושין מהם תדיר מיחלף בשאר פת ויבא לאכלם עם בשר (שאילת יעב"ץ וע' יד אפרים) ונ"ל דבזה אם נתפרסם בעיר שכל הרקיקין נילושים בחלב שרי ולא מחמירין בזה כולי האי לחוש לאורחים. ונוהגין ללוש פת עם חלב בחג שבועות. גם בשומן לכבוד שבת ויו"ט כי כ"ז מיחשב כדבר מועט וגם כי צורתן משונה משאר פת. וכ"ש פלאדין ופשטידא דמותרים (רמ"א):
ט אין לאפות שום פת בתנור א' עם פלאדין הממולא בגבינה או בבשר. ואפי' התנור רחב ואינו משופע ואפי' פי' התנור פתוח. דחיישינן שמא יזוב מהם אל הפת. ואפי' הם במחבת נהגו להחמיר לכתחלה. ונהגו לשום אותם בפי התנור. וכ"ש שאסור להעמיד קדרה עם חלב בתנור אצל פשטי"ד של בשר. דטבע החלב להעלות רתיחה לחוץ. ובדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת עומד למעלה מהפשטיד לא מחזיקינן איסור לומר שמא זב. דאפי' את"ל דזב שמא לא הגיע לתחת הפת. והוי ס"ס (שם ברמ"א וע' חכ"א ומש"ל סי' צ"ב סל"ד):
י אבל אם ראינו שזב מפשטיד לחוץ אעפ"י שהפת רחוק מהפשטיד אסור. דחיישינן שמא פעפע בכל הכלי ולא הוי ס"ס לומר שמא לא הלכה הפעפוע בכל הכלי ואת"ל פעפע בכל הכלי שמא לא יאכלנו עם חלב. דזה לא חשיב ספיקא דרגילות הוא לאכל פת עם כל דבר (ט"ז). ואם התנור משופע מסתמא זב תחת הפת עצמו (ש"ך). ובהפ"מ אם לא זב תחת הפת ממש יש לסמוך ולהתיר הפת משום דהוי נ"ט בר נ"ט השומן בתנור והתנור בפת. וא"כ עכ"פ אין לדמותו לנילוש עם החלב ומותר לאכל הפת עכ"פ לבדו (כו"פ). ואף כי דעת הח"ד לפסוק כהיש מחמירין שהביא רמ"א לעיל סי' צ"ה ס"ב דל"א נ"ט בר נ"ט אלא כשטעם הא' הוא בלוע כבר אבל בשעת בישול לא שייך זה. מ"מ בהפ"מ יש לסמוך על הכו"פ ותשו' ב"א חי"ד סי' ל"ז וחכ"א להתיר. וע' צ"צ לאדמו"ר סי' ס"ט מענין זה:
יא ואם ראינו שזב חלב או שומן תחת הפת ממש. בהפ"מ ג"כ יש לסמוך ולהורות שיחלק הפת לבע"ב הרבה לכ"א ככר א'. ויעשה ג"כ סימן לכל ככר וככר דהיינו אם זב תחתיו שומן יתחוב בכל ככר עצם לסימן. ואם זב חלב יטיח עליו מלמעלה בגבינה לחה. וכיון שיעשה ב' סימנים יש להתיר בהפ"מ. ואפי' לפי' מש"ל ס"ב ב' הח"ד דאינו מועיל לחלקו לבע"ב הרבה אחר שכבר נאסר. מ"מ הכא שעושה ב' דברים להיכר מחלקו ומטיחו ואינו נילוש בחלב ממש יש להתיר לכ"ע. ובהפת שמסתמא איכא ס' בפת ולדעת הח"ד מותר לאכלו אפי' עם היפוכו וכמש"ל ס"ד ולה"פ מותר לאכלו לבדו או עם מיט. וכ"כ החכ"א בשם הרב מוהר"ש מווילנא שכן הורה וע"ש. ודוקא בזב תחתיו דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה לא יסמוך ע"ז כיון שהוא איסור המפורש בש"ס (וע' ב"א סי' נ"א):
יב וכ"ז כשאין בפת ס' נגד מה שזב מהפשטיד או מהקדרה אבל כשיש ס' בפת נגד דבר הזב תחתיו מותר בהפ"מ רק צריך נטילה באותו מקום שזב תחתיו ודיני כדין נילוש עמו דשרי אם יש ס' בעיסה וכמש"ל ואז מותר לאכלו לבדו או עם מינו הזב תחתיו. גם לא בעינן ס' בכל ככר וככר אלא כל מה שבתנור מצטרף (וע' פ"ת ס"ק ד' ב' תשו' ב"א וע' ב"א סי' נ"א וצ"ע):
יג ואם זב חלב או שומן בתנור ואח"כ העמיד על אותו מקום קדרה של בשר או של חלב. הקדרה אסורה דאע"ג שנבלע בתנור מ"מ הלא ידוע שהשמנונית של בשר או של חלב עדיין נשאר בעין מש"ה הקדרה אסורה. והמאכל אם יש בו ס' נגד השמנונות מותר. ואם נתן על אותו מקום פת דינו כנילוש עמו וכשיש ס' מותר בהפ"מ וכמש"ל ולקמן (רמ"א):
יד ואם לא הי' שם שמנונית בעין רק שאפה פלאדין בלא מחבת בתנור. או קיכליך שנילושו בחמאה או בשומן ואפאם על קרקע התנור ואח"כ העמיד על מקום ההוא קדרה של בשר או של חלב. מותר אפי' הקדרה מידי דהוי אשני קדרות הנוגעות זו בזו דשרי. דמסתמא לא נשאר בקרקע התנור שום שמנונית בעין וכבר נבלע בתוכו לגמרי והוי כב' קדרות (ט"ז ועחכ"א):
ב (טו) התנור שזב ע"ג קרקעו שומן או חלב. צריך היסק כדין. עד שילכו הגחלים על פני כולו ועד שיתלבן. וכן תנור שטחו באלי' אין אופין בו פת עד שיסיקנו כדין. ואפי' היא כלי חרס שמסיקין תחתיו ואופן עליו עוגות אין לו היתר ע"י היסק מבחוץ. גם לא סגי בקינוח שא"א לתנור להתקנח יפה והוי השמנונית בעין (וע' בה"ט סק"ד. וע' ח"ד שכתב דאפי' פחות מס'. וכן כשנפל חלב מעט על פת מרובה נאסר. וס"ל לחלק בין נפל על הפת או נדבק בתנור דאז לא מהני ס'. ובין נילוש החלב בתוך הפת דאז מהני ס'. וכ"ה בתשו' מהרי"ט ח"ב סי"ח. אבל בתשו' ב"א חי"ד סי"ז חולק ואומר דבכ"ע מהני ס' רק דצריך ליטול מקומו וע"ש. וכדאי הוא לסמוך עליו בהפ"מ. ואפי' לדעתו מ"מ יכול לעשות מזה סניף להיתר הח"א שכתבתי לעיל סי' י"א):
טז ומ"מ ראוי לכ"א להזהיר לב"ב שלא יבשלו בבת אחת קדרות של בשר עם של חלב. וכן יזהרו בשעת אפיית הפת להרחיק ממנו קדרות של בשר ושל חלב. ואפי' בתנורים רחבים ואינם משופעים ואפי' התנור פתוח. דניהי דלניצוצות לא חיישינן כדלקמן סי' ק"ח. מ"מ קרוב הדבר לבא לידי מכשול שיזוב מזל"ז או תחת הפת ואין רואה. ולכה"פ יזהרו שיהיו מכוסין היטב (וע' בשאילת יעב"ץ שהחמיר בכעין זה והיד"א הביאו וע"ש):
ג (יז) פת שאפה עם הצלי ודגים שצלאן בתנור א' עם בשר אסור לאכלן בחלב (וע' ח"ד). ואע"ג דלקמן סי' ק"ח מבואר דאם צלו בשר כשר עם בשר נבלה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד. הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי לכתחלה (ש"ך). ודע דכאן לא מיירי אלא מענין איסור בו"ח. אבל לענין סכנה יתבאר בסי' קי"ו דלכתחלה אין לצלות בשר עם דגים אפי' בתנור גדול. ובדיעבד הרב בהגה מתיר והש"ך אוסר אפי' דיעבד ע"ש. ואם צלו בשר עם דגים בתנור א' וראינו שזב אסורים הדגים מספיקא שמא זב תחת הדגים דספיקא דסכנתא לחומרא. אבל אם ודאי לו דלא זב תחת הדגים ממש אף דמפעפע בכל התנור מ"מ פליטת כלים אין סכנה בדגים וכמש"ל סי' פ"ז סי' י"א וע"ל סי' קי"ו. ובפרט בתנורים שלנו העשוים מלבנים אחדים ואין דרך לחברם בקרקע התנור א' לא' וכ"א כלי בפ"ע רק מעט טיח טיט או עפר שופך ביניהם ודאי שיש להתיר אם לא הי' הבשר והדגים על מלבן א' דאינו מפליט מכלי אל כלי. וכן הדין אם ראינו שזב מפשטידא לחוץ רחוק מהפת שיש להתיר אפי' בלא הפ"מ מטעם שכל לבנה ולבנה חשובה כלי בפ"ע ואינו מפליט מכלי אל כלי. וכן שמעתי בשם הרה"ג מוהר"ר ברוך מרדכי שהי' מ"ץ ואב"ד דק"ק באברויסק ועתה מנוחתו כבודו בארץ הקדושה:
יח וה"מ בתנור קטן אבל בתנור גדול המחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח מותר אם הצלי מכוסה וכן פשטיד"א שמכוסה הנקב שבו מותר אפי' בתנור צר (וע' פ"ת סק"ז ולקמן סי' ק"ח כיצד נוהגין. וע' בס' ב"י בעמ"ז דשיעור הי"ב עשרונים היינו שקרקעית התנור יחזיק י"ב עשרונים וכדעת הפר"ח בקו"א והמנ"י בסלת בלולה ובשפ"ד סק"ה. ושיעור עשרון א' הוא שיעור חלה והוא מ"ג ביצים וחומש ביצה כמנין חלה והחומש נרמז בה"א. כ"ה בש"ך סי' שכ"ד סק"ב ופירושו ע' בס' יערת דבש ח"ב ד' כ"ד. ושיעור חלה הוא לערך ג' קוו' פוליש):
סליק הלכות בשר בחלב בעזה"י.