אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב פתיחה להלכות בשר בחלב › סימן צד

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן צד

סימן צג

דין התוחב כף חולבת בקדירה של בשר ובו ל' סעיפים ובש"ע ט' סעיפים

א (א) התוחב כף חולבת ב"י אעפ"י שעכשיו היא צוננת ונקיה בקדירה של בשר רותחת שהיא כ"ר שהיס"ב ואפי' לאחר שהעבירה מהאש. או איפכא כף של בשר ב"י בקדירה חולבת. וכן כף איסור בקדירה של היתר. צריך ס' נגד כל מה שתחב מהכף. ואם א"י בבירור כמה נתחב מהכף משערינן בסתם דרך לתחוב דהיינו כל מקום העגול שבכף. ומשערינן בשני קווארט (ח"ד ועי' פ"ת ס"ק א'). ודוקא אם א"י כמה בליעה יש בכף. אבל אם יודע כמה בלעה הכף בתוך מעל"ע למפרע. א"צ ס' אלא נגד מה שבלעה כדלעיל סי' צ"ג ס"א. דאילו נגד מה שבלעה קודם מעל"ע אין צריך לשער דהא הוי נטל"פ. ודוקא נגד מה שנתחב בתבשיל אבל מה של נתחב בתבשיל אפי' מה שהוא בחלל הקדירה ומזיע מהבל הקדירה א"צ לשער נגדו. ואם תחב צד השני מהכף צריך ג"כ ס' נגד מה שתחב (חכ"א ועי' ב"א). ואין חילוק בין כלי עץ ומתכות דאף דחזינן במתכות דחם מקצתו חם כולו היינו לבלוע אבל אינו מפליט בכולו (ח"ד ועי' פ"ת ס"ק ג'). ודעת הפמ"ג במש"ז דדוקא כשהכף צונן ותוחב לקדירה רותחת אין כח לרוטב להפליט מלמעלה לתבשיל כיון דצונן הוי. אבל אם הכף כולו רותח שהסירו מכ"ר והיס"ב אה"נ אם תחבו לקדירה חולבת או להיפוך צריך ס' נגד כל הכף דפולט מכולו לתבשיל כמו בנפלה טיפה על קדירה. שלא כנגד הרוטב דצריך ס' פעמים ס"א בתבשיל נגד הטיפה כדלעיל סי' צ"ב ועי"ש. וי"א עוד דאפי' מה שלמעלה מן התבשיל רק שהיא בתוך חלל הקדירה צריך לשער כנגדו דהזיעה מפליט מהכף ואוסר התבשיל וצריך ס' עד כל הכף התחוב בקדירה. אבל מה שחוץ לקדירה אין הבל הקדירה וחומו מסייעו ואינו אוסר (כו"פ ומש"ז ועי' ח"ד):

ב כיצד משערין ס' נגד הכף. ימלא כלי מלא מים על כל גדותיו ויתחוב את הכף לתוכו והמים היוצאים מהם כם שיעור הכף. ואם יהי' ס' פעמים ככה אז יוצא מידי כל ספק. וכן נהוג לנהוג אם לא שהקדירה הוא גדול אשר לפי אומד דעת המורה הוא ודאי ס' נגד הכף. (שפ"ד ס"ק א' ועמ"ש לעיל ס"א בשם הח"ד דמשערין בשני קווארט. אך בכף של מתכת ולפי דעת הפמ"ג שצריך לשער נגד כולו ישער כנ"ל דשני קווארט אינו אלא ס' נגד מקום העגול שבכף כנ"ל):

ג כף שנשתמש בכ"ר ושימשו בו מים חמים תוך מעל"ע אינו מחשבו ב"י וחושבין מעל"ע משימוש כ"ר. דטעם בשר או חלב הניתן במים אינו אלא טעם קלוש דהיינו נ"ט בר נ"ט ועדיין כולו היתר. אבל כף של איסור ושימשו בו מים חמים תוך לילה של שימוש האיסור חושבין מעל"ע משימוש המים כשלא הי' במים ס' נגד האיסור או שהוציא מעט מים עם הכף והיינו משום דעכשיו נולד איסור חדש על המים. מ"מ בהפסד קצת שרי. ואם שימוש המים הי' אחר לילה של שימוש האיסור אז אפי' בלא הפסד שרי דכיון דאיכא מ"ד דלינת לילה פוגמת סמכינן עליו באיסור קלוש כי האי. וה"ה אם בישל בשר וחלב תוך מעל"ע ואחר לינת לילה מבישול חלב חממו בה מים. ותוך מעל"ע להמים בישלו בה היתר מותר. כיון שהוא אחר מעל"ע להחלב שנאסר. ואם הוא תוך מעל"ע להחלב אף שהוא אחר מעל"ע להבשר אסור (ועי' ש"ך סי' ק"ג ס"ק י"ח ובבה"ט שם וביאורים מח"ד). ואם עירה על הכף מים חמים כשהוא מלוכלך חשבינן מעל"ע משעת עירוי. רק שאין צריך לשער אלא נגד הכדי קליפה דעירוי אינו מבליע רק כ"ק (שם בח"ד):

ד אם הרתיחו חלב בקדירה ושהא בו עד אחר שנצטנן שעה מרובה והוריקו החלב מתוכה. וביום מחר בישלו בה בשר. אם הי' סמוך אחר מעל"ע לרתיחתו באופן שאתמול בשעה הזה עדיין הי' חם יותר מפושרין ששיעורו כחמימות הרוק יש לאסור דאעפ"י שהוסר מעל האש מ"מ נשאר לו שם כ"ר ועשו חז"ל הרחקה וסייג. ומה גם דכ"ר בולע והולך כ"ז שהדבר שבו חם. וצריך מעל"ע אחר שבא לגדר פושרין (חו"י ועי' פ"ת ס"ק ב'):

ב (ה) אם תחב הכף בקדירה ב"פ לא מבעי כשנודע בינתיים דודאי סגי בפ"א ס' דכבר נתבטל הראשון. אלא אפי' לא נודע בינתיים נמי סגי בפ"א ס' (רמ"א ועי' ט"ז וש"ך) וכן נוהגין. ואפי' באיסור עצמו שנפל לקדירה כמה פעמים א"צ ס' אלא פעם א'. ואם תחבו לקדירה והי' ס' ואח"כ תחבו לקדירה אחרת ולא הי' ס' ואח"כ חזר ותחבו לראשונה. צריך ב"פ ס' דבכל פעם איכא טעם חדש והו"ל כאלו תחב ב' כפות (פ"ת בשם חמו"ד). וכן אם לקח תבשיל בכף והחזיר לקדירה בעינן ס' נגד כל פעם שהחזיר דהתבשיל נ"נ בכל פעם (ועי"ל סי' ק"י ועי' בה"ט ס"ק א'). וה"ה אם נטל מקדירה באותו כף ונתן לקערה הרבה פעמים. מה שבקערה אסורה מטעם דנ"נ מה שהי' בתוך הכף דבודאי לא הי' ס' באותו מעט תבשיל שהגביה בכף נגד הכף. דהכף יש לו דין כ"ר כשנתחב בכ"ר (וכדלעיל סי' צ"ב סמ"ו) וגם הקערה נאסרת. ומה שבקדירה מותר כ"ז שהי' ס' בהנשאר בקדירה נגד הכף והלחלוחית (ועי' שפ"ד ס"ק ו'). ובכף של איסור בהפ"מ א"צ ס' רק נגד הכף דמה שנפלט ממנו לתבשיל שבתוכו הוי לח בלח די"א דלא נ"נ וכדלעיל סי' צ"ב סט"ז (ח"ד ועי' בשפ"ד):

ו אבל אם תחב בו כף אחר או שחזר ותחב אותו כף לקדירה של בשר וחזר ותחבו בחלב. לכ"ע צריך כ"כ ס' כפי הפעמים שתחב בו. שהרי בכל פעם הוא תחיבה חדשה. ובכף חדשה או ישנה ואינו ב"י שתחבו בקדירה שמבשלין בה נבלה. ותחבו לקדירה של בשר כשר. במקום צורך והפסד גדול אין צריך ס' אלא כפי שיעור הבשר נבלה שנבלע בכף. וכדעת המרדכי דאפי' ע"י בישול לא אמרינן לח בלח נ"נ (חכ"א):

ז וכן אם בישלו בקדירה ירקות וכיו"ב ונתנו לתוכו חלב מעט ונער וכיסה היטב עד שבודאי נתפשט החלב בכל הקדירה ותחב הכף שניעור בו הקדירה של ירקות לקדירה של בשר א"צ לשער רק לפי שיעור החלב כדין בצלים הבלועים מבשר שיתבאר לקמן סי' י"ח ומ"מ אין לסמוך ע"ז כ"א בהפסד וצורך גדול:

ח אם תחב כף בשר ב"י בקדירה חלב ונ"נ ואח"כ תחבו לקדירה של בשר ונשפך וא"י אם הי' ס'. לא אמרינן כיון דהכף נ"נ מהבשר שבתוכו וכשתחבו לקדירה של בשר הו"ל מין במינו ומה"ת ברובו בטל. דז"א די"ל דכף בלע חלב ונ"נ ותו הוי אינו מינו וטעם כעיקר דאורייתא. והא דמקילינן לעיל בתוחב כף ב"פ דא"צ כ"א פ"א ס'. התם ליכא טעם חדש משא"כ כאן דבכל פעם איכא טעם אחר ונ"נ וצריך ס' דוקא ואם נשפך אסור (מש"ז ס"ק ג' ועי"ש):

ג (ט) אם יש ס' לבטל הכף אז הקדירה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור לבשל בו אפי' עם ירקות ושאר דברים. שהרי נ"נ שהיא בלוע מבשר וחלב (ועי' ט"ז). ואפי' בדיעבד אוסרת אם חזר ותחבה בין בבשר בין בחלב ובין בשאר דברים. אם הוא תוך מעל"ע של תחיבה זו שנאסרה על ידה אעפ"י שכבר עבר מעל"ע מבישול ראשון. ולאחר מעל"ע מתחיבה זו אסור לכתחלה להשתמש בה כדין כל נטל"פ ובדיעבד מותר בין שתחבה בבשר או בחלב כיון שכבר עברה מעל"ע. ואם עבר עליו לינת לילה ואח"כ תחב אותה במין שבישל בו באחרונה בתוך אותו מעל"ע. כגון שתחב כף חולבת בקדירה של בשר קודם ערבית ולמחר חזר ותחב אותו בשל בשר צ"ע. די"ל דכיון דאין נ"נ בודאי שהרי אפשר שפלט כל החלב שבתוכו וא"כ אי בו בלוע רק בשר. וא"כ אפשר דהוי ס"ס שמא פלט הכל ואת"ל שלא פלט שמא קי"ל כמ"ד לינת לילה פוגם. ויש להתיר בהפ"מ (ועי' ש"ך ס"ק ד'):

י ואם אין ס' נגד הכף הכל אסור בהנאה. והמאכל ישליך לבהכ"ס והקדירה אסור להחם בה חמים הראוים למאכל ומשתה ואפי' לאחר מעל"ע. אבל מותר לבשל בה חמים עם אפר שקורין לויג לחוף בו הראש. ואם בישל בה לאחר מעל"ע אע"ג שהמאכל מותר כיון שהוא כבר נטל"פ ישליך דמי הקדירה לנהר. וי"א שאין צריך (ועי' פ"ת ס"ק ה'). אך מותר לתת לתוכו פירות או צונן ודוקא יבש כיון שאינו נהנה מגוף האיסור אבל לא דבר לח (ועי' בה"ט ס"ק ט' ובפ"ת ס"ק ה' וס"ק ו' מ"ש בשם תשו' ח"ס סי' צ"ח דלמכור לעובד כוכבים קדירה הבלוע מבב"ח אין בו בית מיחוש כלל אפי' ביומי'):

ד (יא) אם אין הכף ב"י הקדירה והתבשיל מותרים לפי שלא בלעו טעם חלב רק אחר שנפגם ונטל"פ שרי והכף אסור לפי שבלע טעם בשר בשעת שבחו הלכך אף אחר שנפגם אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב ושאר דברים כיון שהוא בלוע מבב"ח אעפ"י שא' מהם הי' נטל"פ. ובדיעבד אם תחבה למין התבשיל שבקדירה מותר. אבל אם תחבה למין התבשיל שהי' בלוע בכף. אם הוא בתוך מעל"ע מתחיבה זו שנתחבה בקדירה אפי' בדיעבד אסור. שכיון שהכף אינו ב"י מן הדין נעשה כמין המאכל שהי' בקדירה ונבלע בו וא"כ אוסר. ואם תחבה לשאר דברים אפי' תוך מעל"ע מתחיבה מותר בדיעבד (ש"ך וח"ד). וכן אם בישלו בשר בקדירה חולבת שאינו ב"י וחזר ובישלו בשר בתוך מעל"ע מותר. אבל אם בישלו בו חלב בתוך מעל"ע שבישלו בו בשר אסור הכלי. שהרי טעם הבשר שנבלע בקדירה הוא לשבח וכן כל כיוצא בזה (חכ"א):

יב הא דאמרינן לעיל ס"ט דאפי' יש ס' מ"מ הכף אסור. דוקא כשבישל עכשיו בשר בקדירה דאז קיבל הכף טעם מבשר עצמו. אבל אם בישל ירקות או מים בקדירה של בשר ב"י ותחב בו כף חולבת ב"י. ויש ס' בירקות נגד הכף. אז גם הכף מותר שהכף לא קיבלה טעם בשר אלא מנ"ט בר נ"ט. ואפשר מטעם המנהג שיתבאר לקמן סי' ט"ו יש לאסור הכף (ועי' חכ"א מ"ש על הש"ך ס"ק ח'):

ח (יג) אם בישלו מים בקדירה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואח"כ חזרו ובישלו בה מים פעם אחרת ותחבו כף שלמבשר ושתי הכפות היו ב"י ובשום א' מהפעמים לא הי' במים ס'. ואינו יודע בבירור שהכפות היו נקיים שאין שום שמנונית דבוק עליהם. אסור להשתמש בקדירה זו לא בשר ולא חלב ולא הוי נ"ט בר נ"ט כיון דמסתמא שמנונית קרוש עליהם אבל שאר דברים מותר לבשל בתוכה מאחר שהיתה חדשה שלא בישלו בה מעולם. מיהו בדיעבד אם עבר ובישל בה בשר או חלב מותר (רמ"א). דס"ל דגם זה הוי נ"ט בר נ"ט. כי זה הטעם נתן לקדירה ומהקדירה למים שניים (כ"כ בה"ט ס"ק י' שיישב בדוחק קושית הש"ך על הב"י ורמ"א ועי' ש"ך ס"ק ט"ו). אבל אם הי' ברור לו שב' הכפות היו נקיים בלי שום שמנונית מותר ואפי' לדידן כיון דאיכא ג' נ"ט להיתר מן החלב לכף ומן הכף למים ומן המים לקדירה. ולכן מותר הקדירה לבשל בה בשר או חלב אך כיון שצריך לקבוע לה תשמיש מיוחד אמרינן דמסתמא נשאר בה טעם יותר מהכף האחרון. אע"ג דלא חשיב טעם דהוי נ"ט בר נ"ט מ"מ טעם קלוש יש בו. ולכן יקבעו אותו תשמיש ככף האחרון (ועי' ש"ך שם):

יד ואם תחב ב' הכפות בפעם א' בקדירה החדשה אסור הכל (זהו לפי הכרעת רמ"א לקמן סי' צ"ה ס"ג). דכל שנתערב יחד ב' פליטות של ב' כלים שהם ב"י חשבינן לי' לנ"ט בר נ"ט דאיסורי דאמרינן דמיד נתערבו שני הפליטות יחד אא"כ יש ס' נגד א' מן הכלים. דכיון שיש ס' נגדו א"כ הרי לא נתן טעם. או שהי' א' מן הכלים אינו ב"י מבליעת כ"ר כדלקמן דאז ג"כ מותר הכל. דאותו שהוא ב"י מותר שהרי לא קיבל טעם אלא מאינו ב"י שהוא נטל"פ. ואותו שאב"י מותר שהרי קיבל טעם מנ"ט בר נ"ט ועדיין הוא היתר כיון שהכלי השני אינו ב"י וא"כ כל הכלים מותרים:

טו ולכן קדירה של בשר שבישלו בה ירקות או מים ותחבו כף חולבת וא' מהם ב"י וא' מהם אינו ב"י הכל מותר מטעם הנזכר בסעי' שלפ"ז אלא שנוהגין להחמיר לאסור הכלי שאינו ב"י משום מראית העין. כיון שאוכלין המאכל במין הכלי שהוא ב"י (ט"ז סי' צ"ה ס"ק ט') ואינו אלא חומרא בעלמא. ולכן אם חזר ותחב כלי זה שאב"י שנאסר בקדירה אחרת אינו אוסר. ומה שנתבשל בתוכו אם הוא מים לבד נוהגים בהם איסור לכתחלה דכיון שאינו מאכל ואין בו הפסד כ"כ הוי כלכתחלה דאפי' נטל"פ אסור לכתחלה. ואם הוא דבר מאכל מדינא מותר לאכלו כמין הכלי שהוא ב"י כגון שהי' הכלי של בשר ב"י ותחבו בה כף חלב אינו ב"י מותר לאכול המאכל עם בשר. ואם הוא מאכל שאפשר לאכלו בלא שומן או חלב וגם האדם אינו מקפיד הוי כלכתחלה ואין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב. ומ"מ יאכלנו במין הכלי שהוא ב"י ר"ל בכלי בשר אם הכלי של בשר הי' ב"י או בכלי חלב אם הכלי חלב הי' ב"י ואם א"א לו לאכול כך הוי כדיעבד ומותר לאכלו בשומן או בחלב כמין הכלי שהוא ב"י (ועי' ש"ך וח"ד וחכ"א):

טז ואם הקדירה אינה ב"י והכף ב"י אבל יש ס' בקדירה נגד הכף הכל שרי. וההכרח בכאן לאכול דוקא במין הכלי שאינו ב"י היינו הקדירה. דנל"פ לכתחלה אסור ואיך יאכל במין הכלי שהוא ב"י. ונגד הכף הרי יש ס' ואין כאן שום טעם אפי' נ"ט בר נ"ט. ופמ"ג במש"ז ס"ק ט' כתב דאם בישלו מים בקדירה שאינו ב"י ותחבו כף חולבת ב"י אפי' אין ס' נגד הכף מותר הקדירה. כיון דהמים נשפכין ליכא משום מראית עין (ועי' מש"ז ס"ק ז' ובס' ב"י בתק"ה):

יז הא דכתבנו שאם נשתמש א' מן הכלים בכ"ר דצריך ס' כנגד כולו. דוקא ששימשו בו דרך בישול כגון קדירה שבישל בה או כף שתחבו בקדירה שעומדת על האש או אפי' לאחר שהעבירה מעל האש ועדיין היא רותחת שהיס"ב אבל המערה רוטב של בשר בקדירה רותחת לקדירה חולבת שנשתמש בו ביום. כיון שלא בלעה רק ע"י עירוי א"צ ס' רק כנגד קליפת הקערה. דעירוי אינו מבשל ואינו מבליע יותר מכ"ק וכבר כתבנו לעיל סי' צ"ב סמ"ה דלעולם יש ס' בכלי נגד קליפתה וא"כ המאכל מותר והקערה אסורה שבלוע מבשר וחלב בכדי קליפתה עכ"פ (שם):

ו (יח) בצלים או ירקות שבלועים מבשר עצמו או שחתכן בסכין של בשר דק דק (דאם חתך במקום א' מהם א"צ רק ס' נגד מקום הנטילה כדלקמן סי' צ"ו ברמ"א) ובישלם במים בקדירה חולבת. אם ידוע כמה בשר בלוע בבצלים ובירקות או בסכין שחתכן. א"צ ס' אלא כנגד הבשר דלא שייך לומר חנ"נ הואיל ועדיין כולו היתר. וכשיש ס' אז אפי' הבצלים מותרים דאפשר לסוחטו דהתירא שרי. אבל אם נחתכו בסכין של איסור בעינן ס' נגד כל הבצלים. ואף אם יש ס' צריך להפריש הבצלים מן התבשיל ע"י סינון או בענין אחר דאפשר לסוחטו דאיסורא אסור. ובנחתך בסכין בשר ואינו ידוע כמה בשר בלע הסכין משערין בס' נגד הלהב. והיינו בחיתוך דק דק אבל בחתך במקום א' א"צ לשער רק כנגד הנטילה אם היא פחותה מהסכין בין בבשר בחלב ובין בשאר איסורים (ועי' ח"ד):

יט וכ"ש בקדירה של חלב שבישלו בה מים תוך מעל"ע ואח"כ בישלו בה בשר תוך מעל"ע. לא אמרינן דצריך לשער נגד כל המים רק נגד החלב שבלע הקדירה דהמים לא נ"נ הואיל ועדיין כולו היתר וכמש"ל סי' צ"ב סכ"ב ועי' בה"ט ס"ק י"ח דלא הוי נ"ט בר נ"ט אלא מספק מש"ה בעי' ס' נגד החלב שבלעה הקדירה). אבל אחר מעל"ע אפי' נגד החלב א"צ ס'. דממ"נ אם הלך בתחלה הכל אל המים הוי נ"ט בר נ"ט וא"ל הוי נטל"פ. אבל בקדירה של איסור מונין מעל"ע משעת חימום חמים. דכיון דאיכא ספיקא כמה פליט אמרינן בכ"מ לחומרא וחיישינן שמא נפיק הכל ונעשה נבלה (ועי"ש בבה"ט). ובהפ"מ דקי"ל דלא אמרינן לח בלח חנ"נ א"צ לשער אח"כ רק כפי שיעור המדומע. וקדירה שנאסרה מבשר וחלב שנתבשלו יחד והוחמו בה מים. אפי' בהפ"מ מונין מעל"ע משעת חימום המים. וצריך לשער נגד כל המים דהבא מבשר וחלב כבב"ח דיינינן לי' דאפי' בהפ"מ בלח בלח אמרינן חנ"נ. דאעפ"י שכבר נאסר מ"מ לא הוי כשאר איסורין (ועי"ש בבה"ט) ואם בישל דבר חריף בין בשר לחלב מותר אם הוא אחר מעל"ע להבשר (ועי"ל סי' קכ"ב בבה"ט שם ס"ק ב'):

ז (כ) בשר רותח מחום כ"ר שחתכו בסכין חולבת שהיא ב"י מתשמיש חלב מכ"ר כגון שחתך פיינקוכין וכיו"ב רותח אעפ"י שקנחו יפה. אפי' הסכין למטה והבשר למעלה לא אמרינן תתאה גבר. דכיון דיש כאן דוחקא דסכינא אין חילוק. דלעולם הבשר רותח מפליט מן הסכין ובולע ואוסר כולו אם אין בו ס' נגד מקום הסכין. דהיינו שאם יודע בבירור עד כמה חתך מן הסכין א"צ לשער כנגד כולו דאינו מפליט אלא במקום שחותך. אבל מן הסתם הדרך לחתוך בכל הלהב של סכין וצריך ס' נגד כל הלהב חוץ מן הקתא (ועי' ש"ך ס"ק כ"ה). ודעת מהרש"ל דאפי' אומר ברי לי עד כמה חתכתי מ"מ צריך ס' נגד כל הלהב דכל מילתא דלא רמי' עלי' דאינשי דבסתם חותך בלי כוונה לאו אדעתי'. ואפי' יש ס' מ"מ בעינן כדי נטילה להסיר במקום שחתך עם הסכין דשם האיסור נסרך ונדבק ביותר (ועי' מש"ז ס"ק י"ג וביאורים מח"ד). וגרע טפי מחם בחם בלא רוטב דסגי בנטילה לחוד לדעת הש"ע בסי' ק"ה. דשא"ה דאגב דוחקא דסכינא מתפשט בכולו. ועוד דמסתמא בלע הסכין ג"כ שמנונית כחמאה וכיו"ב ובדבר שמן אפי' בבלוע מתפשט בכולו (ועי' בה"ט ס"ק כ' וחכ"א ועי"ל סי' צ"ב סמ"ב ולקמן סכ"ו):

כא ואם אין הסכין ב"י או שאינו יודע דאז אמרינן מסתמא אינו ב"י וא"כ א"צ ס' נגד הבלוע בסכין שהרי הוא לפגם. ומ"מ ל"א סתם סכין נקי כמו דקי"ל סתם כלים נקיים. אלא אדרבא אמרינן סתם סכין שמנונית טוח על פנוי לכן צריך קליפה דעכ"פ אין בשמנונית הרבה רק דבר מועט ואינו מתפשט יותר מכדי קליפה. ולדידן בעי נטילה משום שמנונית שעל הסכין ודוחקא דסכינא (ועי' בה"ט ס"ק כ"א ובח"ד שם). ובין כך ובין כך הסכין צריך הגעלה שהרי יש בו בליעה מבו"ח. אלא דבאינו ב"י מותר להשתמש בו שאר דברים כגון דגים וירקות וכה"ג. ולפי המנהג שכתב רמ"א לעיל צריך הגעלה אפי' לשאר דברים (ועי' ח"ד ובצ"צ לאדמו"ר סי' ס"ד ס"ה):

כב ואם הבשר בכלי שני ועדיין היס"ב. י"א כיון שהוא דבר גוש דינו ככ"ר (רש"ל ואו"ה). ולדידן אין נ"מ בזה דאפי' בכ"ש מחמירינן כ"ז שהיס"ב. (ומ"מ אפי' דבר גוש אינו מבשל לרש"ל רק מפליט ומבליע ומש"ה בבשר בחלב מותר בהנאה דלאו דרך בישול הוא) אבל אם הוא חם שאין היס"ב. אם הוא בכ"ר לרש"ל אין להכשיר בלא ס' נגד הסכין (ואע"ג דהט"ז בסי' ק"ה ס"ק ד' העלה דלא כמהרש"ל מ"מ הכא דוחקא דסכינא דמחמירינן בו ביותר אפשר דבהא יש להחמיר בכ"ר כדעת מהרש"ל וצ"ע). ואם הוא בכ"ש ואין היס"ב בין שהסכין ב"י בין שהוא אינו ב"י אינו אוסר הבשר רק כדי קליפה (וגם זה אינו מדינא אלא חומרא בעלמא מפני שהוא עכ"פ חם ודוחקא דסכינא ועי' בס' ב"י בעמ"ז). והסכין צריך נעיצה אף שהבשר הוא רך כיון שהוא עכ"פ חם. ואם חתך בו דבר קשה כגון גבינה קשה וכה"ג אעפ"י שהוא צונן צריך הסכין נעיצה (ועי' ש"ך ס"ק ל"א):

כג וכן כל דבר גוש כגון אורז ודוחן וכה"ג אחר שנתערו מקדרה לכ"ש דהיינו לתוך הקערה כ"ז שהיס"ב הם ככ"ר. ונ"מ לענין בב"ח שאם הכף ב"י מבשר ממש ואורז ודוחן יש בו חלב או איפכא נאסר המאכל משום בב"ח (ולענין הנאה עי' מש"ז ס"ק י"ד דדעתו להתיר בהנאה וכמש"ל). וגם נאסר הכף ואוסר אח"כ קדירה אחרת אם תוחבו לתוכו (ודינו כשאר כף של איסור ונ"מ לענין חנ"נ שהוא רק מדרבנן). א"נ אם הכף של איסור ותחב בתוך הדוחן של היתר נאסר הדוחן מבליעת איסור שבכף דכלי מפליט בלוע בלא רוטב. אבל אם אותו התבשיל נאסר כבר בבלוע ותחב כף של היתר בתוכו לא נאסר הכף בלא רוטב. מאחר שהמאכל אין איסור מחמת עצמו (ט"ז):

כד וכ"ז כשהיס"ב דאז אפי' בכ"ש אוסר. דלא שייך כ"ש אלא בדבר צלול כגון מים ורוטב שמתקררים במהרה. אבל לא בחתיכות בשר ודג וכל דבר שהוא גוש דכ"ז שהיס"ב עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר. אבל אם אין היס"ב אפי' בכ"ר אינו אוסר כל שאין דוחקא. כש"כ בכ"ש יש להקל ובהפ"מ אפי' בגוש במקום שאין שם דוחקא דסכינא איכא צד להקל בכ"ש אפי' אם היס"ב. וכ"ש שאינו אסור בהנאה (ועי' ט"ז ומש"ז ס"ק י"ד):

כה כבר נתבאר לעיל סכ"ג דאם תחב כף במאכל עב דליכא רוטב כלל דבעינן ס' נגד הכף. בעינן נמי כדי נטילה אפי' בכ"ש כ"ז שהיס"ב ושניהם ב"י. ואם לא נודע מקומו שרי אף שאין ס' נגד הנטילה דיבש ביבש חד בתרי בטל והקדירה נמי שרי דהא לא נגע כ"א בתבשיל. ומיהו אם נגע הכף בקדירה ממש (ושהא מעט בנגיעתו לדופן הקדירה ולא בדרך העברה בעלמא כנ"ל) י"ל דהקדירה נאסרה מהכף גופי' בלא אמצעי. ואם הוציא המקפה מן הקדירה של בשר בכף חולבת. כל פעם שמוציא נאסר מה שבכף דעדיין שם כ"ר עליו כיון שתחבו לכ"ר וצריך ס' בכף נגד כל מה שבתוכו וזה א"א ודינו כמש"ל ס"ה ו' (ועי' מש"ז ס"ק ז' וח"ד ופ"ת ס"ק ז'):

כו אם חתך בשר בסכין חולבת אפי' אינו ב"י צריך לקלוף הבשר אפי' אין היס"ב כיון שעכ"פ יש בו חימום קצת ודוחקא. וכן אפי' הי' הבשר צונן נכון לקלוף הבשר ואפי' הסכין אינו ב"י כיון שסתם סכין שמנונית קרוש על פניו ויש כאן דוחקא דסכינא. אבל מדינא בבשר צונן א"צ אלא הדחה ושפשוף היטב. ואפי' אינו צונן גמור אלא שהניח מכ"ש לכלי שלישי' אין אנו נוהגין להחמיר. דע"י הרוטב שמתקרר וסובב הבשר מכל צדדיו מתקרר גם הבשר ולא בעינן אלא הדחה ושפשוף. והסכין צריך נעיצה בקרקע קשה (ועי' בתשובות ח"ס ומ"ש עליו פ"ת ס"ק ז' ועי' חכ"א. ועיקר דינא דחום כ"ר וכ"ש יתבאר לקמן אי"ה בסעי' ק"ה סי"א):

כ"ז וזה הכלל. אם חתך בו רותח שהיס"ב ועדיין הוא בכ"ר ודאי צריך הגעלה. ואפי' הוסר מהכ"ר ומונח בכ"ש והיס"ב נמי יש להגעיל הסכין. ובמקום הפ"מ או צו"ג יש לסמוך ולהקל דאפי' בדבר גוש כיון שמונח בכ"ש סגי בנעיצה. ואם חתך בו צונן סגי בהדחה היטב. ואם חתך בו דבר קשה כגבינה אעפ"י שהגבינה צוננת צריך נעיצה. ואם מלל גבינה בריב אייזין צקיה של בשר או של איסור מותר הגבינה אם אינה מלוחה כמליחת בשר כיון שהיא נקיה, ואם לא הי' נקיה צריך ס' נגד מה שהי' בעין. וכ"ז אם אינו ב"י אבל אם הי' ב"י ונקיה וחתך גבינה קשה כיון שהסכין צריך נעיצה יש להחמיר ולהצריך קליפה ובמקום הפסד יש להקל ואם חתך דבר חריף עי"ל סי' צ"ו בפרטיות (ועי' פר"ח וחכ"א):

ח (כ"ח) פנאדעש שהוא מאכל של בשר שאופין אותו בקערה בתוך תנור שנפל עליה כשהיא חמה גבינה אפי' לחה סגי לפנאדעש בקליפה. דגבינה כחוש בטבעה וגוש מאד ואין בה כח להבליע יותר מקליפה בלא רוטב (כ"כ הש"ך בשם רי"ו). וכתב הח"ד דזהו לדעת המחבר סי' ק"ה. אבל אנו שנוהגין עפ"י הכרעת רמ"א דלא מחלקינן בין כחוש לשמן ומשווינן הכל לשמן אף בדבר שאין בו סרך שמנונית ה"ה בגבינה אוסר הכל (וכ"כ המש"ז ס"ק ט"ו). וכן הגבינה עצמה לדעת המחבר סגי בנטילה. ולדידן דהפאנאדעש נאסר כולו מהגבינה כ"ש דהגבינה עצמה אסור כולו ועי"ש:

כט אבל גבינה אפי' חמה שנפלה בקערת בשר ב"י כשהיא חמה והוא נקיה. אינו אוסר ואינו נאסר אלא כדי קליפה. וזה אפי' לדידן (כמ"ש הש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ב) דאין כלי אוסר ונאסר בלא רוטב כ"א כ"ק רק בתנאי שיהי' המאכל הניתן בתוכו יבש לגמרי בלי שום רטיבות קצת הא יש בו רטיבות אפי' קצת אוסר כולו לדידן דלא בקיאין בין כחוש לשמן (ועי' מש"ז שם). וכן בבלוע שמן אפי' בדבר נגוב לגמרי אוסר עד ס' (ועי' ח"ד ולעיל סי' כ"ז):

ט (ל) אם בישלו דבש במחבת של בשר ב"י והוריקוה חם בקערה של חלב ב"י מותר בדיעבד. י"א הטעם משום דשמנונית בדבש הוי נטל"פ (והוא טעם המרדכי). וי"א משום דהוי נ"ט בר נ"ט (והוא דעת הב"י). ונ"מ היכא שהי' בשר בעין במחבת שבישלו הדבש דלטעם הב"י אסור דלא הוי נ"ט בר נ"ט. ולטעם המרדכי שרי. אך דלפי"ז לכתחלה אסור כיון דבשר בדבש דהוי נטל"פ לאו לכ"ע. אבל מע"ד שעושין מדבש דהוי נטל"פ לכ"ע מותר אפי' לכתחלה. ואם לא הי' בשר בעין במחבת שרי אפי' בלא הפסד אף למנהגנו בין הדבש בין הקערה. ולא מבעי במשקה מע"ד אלא אפי' בדבש עצמו דלדעת רמ"א שמנונית אינו נטל"פ. מ"מ מותר כיון די"א דגם בדבש נטל"פ סמכינן אדעת ב"י דלעולם נ"ט בר נ"ט מותר ושרי אפי' הקערה אפי' בעירוי שלא נפסק הקילוח. אלא דצריך דוקא שיהי' הקערה נקיה (ועי' ח"ד ובס' ב"י). ולפי זה יש לומר בקדירה שבישלו בה בשר היום ועבר עליה כל הלילה ולמחר בישלו בה ירקות ותחבו בה כף חולבת ב"י אע"ג שלא עבר עדיין על הקדירה מעל"ע מבישול הבשר מותר אפי' אין בו ס'. כיון די"א דלינת לילה פוגמת סמכינן על דעת ב"י דנ"ט בר נ"ט שרי בכל ענין (חכ"א ועמש"ל):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה