הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן צב
דין אם נפל חלב לקדרה של בשר ובו מ"ו סעי' ובש"ע ט"ס:
א (א) כזית בשר או פחות (אלא שלא היו לוקין (בזה"ב) על ההנאה כ"א בכזית וכמש"ל סי' פ"ז ס"ב וע"ש) שנפל ליורה של חלב רותח. או להיפוך שנפל מעט חלב לקדירה רותחת של בשר. משערין בס' שאם יש ס' בכל מה שבקדירה נגד הבשר או החלב מותר וא"ל הכל אסור (רמ"א). ואין חילוק לדידן אם הי' החתיכה כולה ברוטב או חציו ברוטב ונפל איסור על מה שחוץ לרוטב. דלעולם אם יש ס' בכל מה שבקדירה נגד האיסור מותר וא"ל הכל אסור. שהרוטב מבלבל ומוליך הטעם בשוה בכל הקדירה (וכשיטת הר"י):
ב ומ"מ יש חילוק דאם כולה ברוטב אף החתיכה עצמה מותרת שהרי תיכף כשנפל האיסור נתחלק טעם האיסור בכולן בשוה, אבל במקצתה חוץ לרוטב יש להחמיר במקום שאין הפ"מ לאסור אותה חתיכה. די"א כיון שמקצתה חוץ לרוטב אין האיסור מתפשט בכולו (וזו היא שיטת רש"י דס"ל דבמקצתה ברוטב אין כל מה שבקדירה מצטרף מטעם הנ"ל). דבשלמא כל הקדרה מותר ממ"נ אם היא מפעפע לתוך הקדרה הרי יש כאן ס' לבטל. ואם לא פעפעה לפנים פשיטא דמותר. אבל החתיכה עצמה שמא אינו מפעפע בכל הקדרה וא"כ נעשה נבלה ולכן י"א דאסורה. ולפי"ז שאר חתיכות הנוגעות בחתיכה זו צריכין נטילה (ש"ך ועח"א):
ג ובכולה חוץ לרוטב לר"י או במקצתה תוך הרוטב לרש"י נמי יש חילוק בין דבר גוש לצלול ובין יש הבל בקדרה א"ל. דאם נפל עליה חלב או שאר איסור צלול בעינן ס' בכל החתיכות והרוטב שבקדרה נגד האיסור הצלול (דאנן לא בקיאין בין כחוש לשמן דאפי' במליחה וצליי' בעינן ס' בכל החתיכות נגד האיסור) ואותה חתיכה אסורה כולה כשאין בגופה ס' נגד האיסור. דמשום הבל הקדירה והוא דבר צלול מבליע בכל החתיכה (ואפי' באיסור כחוש). ואם ניער בסוף בעינן ס' נגד כל החתיכה. וזה דוקא באיסור צלול. ובאיסור גוש שנפל על חתיכה שכולה חוץ לרוטב בעינן ס' בכל הקדירה נגד האיסור ואז החתיכה שנפל עליה האיסור א"צ רק כדי נטילה כמו במליחה וצלי'. וזהו בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים. ואם ניער בסוף אז יש חילוק. דבבב"ח בעינן ס' נגד כל החתיכה ואותה החתיכה כולה אסורה דהנטילה הוי כאיסור דבוק ונעשה נבלה. ובשאר איסורים לא בעינן ס' רק נגד הנטילה. ומאותה חתיכה אינו אסור רק כדי נטילה כמ"ש הש"ך סי' צ"ו:
ד ואם נפל חלב על חתיכה שמקצתה ברוטב. יש לחוש לדעת רש"י (וכמ"ש הט"ז ס"ב) ובעינן ס' בקדירה נגד כל החתיכה ואותה חתיכה אסורה אף בדאיכא ס' ודוקא בנפל חלב שהוא דבר צלול. אבל בנפל גבינה שהוא דבר גוש על חתיכה שמקצתה ברוטב. בעינן ס' בכל הקדרה נגד הגבינה ואותה חתיכה אינה אסורה רק כדי נטילה. ואי ליכא ס' בכל הקדירה נגד הגבינה הכל אסור. דאנן לא בקיאין בין כחוש לשמן. וזהו אם איכא שיעור נטילה בהחלק שחוץ לרוטב ואם ניער אח"כ בעינן ס' נגד החתיכה ואותה חתיכה אסורה דהנטילה הוי איסור דבוק בבשר בחלב וכדלעיל ס"ב:
ואם הרוטב נגע בתוך הכדי נטילה של החתיכה בעינן ס' נגד כל החתיכה דהרוטב מוליך הטעם מהכדי נטילה לחלק התחתון ונאסר וחוזר ואוסר השאר. ואותה חתיכה אסורה דבבשר בחלב הוי הנטילה איסור דבוק:
ה ובשאר איסורים כשמקצת החתיכה חוץ לרוטב מצטרף הכל לבטל האיסור ולא בעינן ס' רק נגד האיסור. וס' בעינן נגד האיסור בכל הקדרה אפי' כשהאיסור גוש. אבל לענין איסור אותה חתיכה יש חילוק. דששהאיסור צלול אסורה החתיכה כולה. ובאיסור גוש אינו אסור רק כדי נטילה. אבל לעולם לא אמרינן בכה"ג שיהי' חנ"נ לענין אם ניער אח"כ או בישלה עם אחרות אפי' באיסור צלול. וכן באיסור גוש והרוטב מגיע עד הכדי נטילה א"צ ס' רק נגד האיסור ולא נגד הכ"נ. דבשאר איסורים הואיל וחנ"נ הוא מדרבנן סמכינן בזה אשיטת ר"י דס"ל דכשמקצתו ברוטב הוי ככולו בתוך הרוטב ונתפשט בכל הקדרה בשוה והרי איכא ס' בין הכל רק דאסרינן החתיכה משום חומרא אבל לומר שתהי' חנ"נ לא אמרינן:
ב (ו) ואם ניער מתחלה ועד סוף הוויית הטפה על הבשר לעולם לא בעינן ס' רק נגד האיסור ואז אותה החתיכה ג"כ מותרת. ואם נפל חלב לתוך הרוטב מצטרפין אף אותם החתיכות שמקצתן חוץ לרוטב לס'. ואותן שכולן חוץ לרוטב אין מצטרפין לס'. ואי ליכא ס' בין הכל אף הן נאסרים מטעם דשמא חלב הוא שמן. ואם כשנצטרף אותם יהיו ס' ובלא צירופן אין ס' אז העליונות שחוץ לרוטב מותרים ממ"נ דאפי' בשמן מצטרפים כל החתיכות בצלי. ואותן שבתוך הרוטב אסורים משום ספק כחוש דאז העליונות מצטרפות. ואם ניער אח"כ כולן נאסרות:
ז ואם נגעו חתיכות אחרות חוץ לרוטב בהחתיכה שנפל עלי' האיסור. אם נגעו בהכדי נטילה הסמוך לנפילת האיסור. נאסרים גם הם בכ"נ וצריכים ליטול מכל חתיכה כדי נטילה ואם נגעו למטה מהכ"נ אין נאסרים כלל דבבלוע אנו בקיאין ונגד לאסור אחרות אוקמוה אדינא וחשבינן החלב לכחוש ואמרינן לא נתפשט החלב כלל רק עד כדי נטילה ולא יותר (ש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז):
ח וכ"ז שהבשר כחוש דבדבר שאינו אסור רק מחמת בלוע בקיאין בין כחוש לשמן וכמש"ל וכדאיתא לקמן סי' ק"ה סכ"ט. אבל אם הבשר שמן. כיון דהכ"נ מהבשר נעשה גוף האיסור וטעם בשר של הכ"נ אוסר אף בלא החלב כמ"ש הש"ך שם בעינן ס' בכל הקדירה אף נגד כל החתיכה דהנטילה הוי איסור בבב"ח. ומ"מ צריך ליטול כדי נטילה מהחתיכות שנגעו חוץ לרוטב בהכ"נ כמו בכל צלי דבעינן ס' בכל החתיכות בצירוף נגד האיסור וגם נטילה כמ"ש המנ"י כלל ל"ז והח"א הביאו. ואי ליכא ס' בין הכל נגד החתיכה כולן נאסרין. כיון דכ"נ נאסרה ונעשית נבלה טעם שלה ג"כ אוסר אפי' בלא החלב והוא איסור דבוק בחתיכה. (ובהג"ה דלא הצריך ס' רק נגד הטיפה מיירי בבשר כחוש. אבל בשמן צריך ס' נגד כל החתיכה) ובהפ"מ יש להקל ולומר דהכ"נ לא הוי איסור מחמת עצמו דהוי כצלי' כיון שהוא בישול בלא רוטב ולא הוי דרך בישול:
ט בשאר איסורים אפי' נגעו בכדי נטילה אינו אוסר כלל וכן כשהבשר שמן א"צ ס' כנגד הנטילה דבשאר איסורים בעינן שיהא האיסור עצמו יכול לצאת וכן הדין כשהבלוע שמן כגון חמאה או שאר איסור שמן דאנן לא מחלקינן בין כחוש לשמן. ואפי' בשמן גמור מצטרפין כל הקדירה לס' נגד האיסור (כמ"ש המנ"י שם וע' כ"ז בח"ד בקיצורי הדינים שלו):
י אם לא ניער מיד כשנפל האיסור לא מהני מה שמנער אח"כ דכיון שאפשר למיקום עלה דמילתא שיטעם העובד כוכבים כל חתיכה הוי כמבטל איסור לכתחלה ולא מהני רק אם ניער מיד (רמ"א ועש"ך):
ג (יא) כשנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור. ואם בישלה עם אחרות צריך ס' לבטל כולה. ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות. ואם אינו מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם חתיכות האיסור ראוי' להתכבד. ואם אינה ראוי' להתכבד בטלה ברוב כדלקמן סי' ק"ט (וע' ש"ך וח"ד):
ד (יב) לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אלא אם האיסור דבוק בחתיכת ההיתר בענין שאין הרוטב יכול לבא מכל צדדיו דאז ממהר לבלוע. אבל אם הרוטב יכול לבא מכל צדדיו דאז אינו ממהר לבלוע. ואין כאן רק חשש שמא נשאר לבדו אין לחוש. כיון דחנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן יש לצדד גם כאן להקל ולא הוי חנ"נ (מסקנת הט"ז סקי"ב):
יג ודוקא כשהוא דבוק בתולדה. כגון חלב הדבוק בבשר דהוי כאלו כולו חתיכה אחת. אבל אם בענין אחר אין הרוטב יכול לבא בכל צדדיו כגון שהוא במילוי או כיוצא בו. לא מיקרי איסור דבוק להצריך ס' נגד כל החתיכה. ומ"מ החתיכה אסורה מחמת חשש שמא נשאר לבדו. דאפשר לסוחטו דאורייתא (פי' דלא אמרינן שאפשר לסחוט האיסור עכשיו שיצא כולו ממנו ולהתפשט בקדרה שנית) והוי ספק דאורייתא ולחומרא ח"ד):
יד וכן אפי' אינו דבוק אלא שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור בעודו רותח. אבל אם הי' מקצת החתיכה תוך הרוטב בשעת נפילת האיסור עליה. אע"ג דהגבי' את החתיכה ההיא לחוץ לבדה בעודה רותחת (ועט"ז בשם או"ה) לא אמרינן חנ"נ ומצטרף כל הקדירה לבטל טעם האיסור. ומ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה (הכרעת רמ"א ועט"ז סקי"ד). ואפי' בדאיכא כל הנך תנאים שכתבנו לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אלא מדרבנן. ומ"מ אפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ מדרבנן (בה"ט סק"י). וכ"ז בשאר איסורים אבל בבב"ח אעפ"י שאין האיסור דבוק ומקצת החתיכה תוך הרוטב. אמרינן חנ"נ כל שניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב (ועש"ך סקי"ד וח"ד ועמש"ל ס"ה):
טו י"א דלא אמרינן חנ"נ אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואח"כ נתערב הכל בהיתר אחר. וא"צ רק ס' נגד האיסור שנפל. וזה דווקא שנתערב שלא בדרך בישול. אבל אם הוא דרך בישול שהוא בנתינת טעם שנתערב שם איסור ואח"כ נפל מן הרוטב לתבשיל היתר צריך ס' נגד כל הרוטב שנפל. אבל לח בלח צונן כגון יין ביין או מים במים האסורים ל"א כל ההיתר נעשה נבלה ואפי' שלא במקום הפ"מ (ועט"ז סקט"ו ובמש"ז שם) ויש לסמוך ע"ז בשאר איסורים לצורך הפסד גדול אבל לא בבשר בחלב. ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור נ"נ (רמ"א) והיינו שלא בדרך בישול דאז דינו דבטל ברוב ונתערב שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובות רק נגד חתיכה האסורה אבל כשנתערב בבישול הכל נעשה נבלה (ט"ז ס"ק ט"ז):
טז חתיכה שנאסרה במשהו שנפלה לקדרה אחרת אינה אוסרת במשהו רק עד ט'. אם לא בלח בלח שגוף המשהו נתערב בתערובות השני. וכן אם נפל הלח שנתערב ליבש אוסר במשהו (שם בט"ז). וי"א דדוקא במקום שאין משהו אוסר שלא במינו שם אינו אוסר תרי משהו אפי' אם נפל אח"כ ג"כ למינו דמשהו חשיב כאלו אינו מינו. אבל במקום שמשהו אוסר אפי' באינו מינו כגון חמץ בפסח אוסר אפי' כמה משהוים (נקה"כ וע' בשע"ת הל' פסח סי' תס"ז וכן נוהגין).
יז לא אמרינן במליחה נ"נ בהפ"מ אפי' בשמן (וע"ל סי' קל"ד מדין חנ"נ ואם אמרינן בקליפה דקליפה נ"נ וע"ע לקמן סי' צ"ט מדין חנ"נ). כלי הנאסר בבליעת איסור ל"א בה חנ"נ ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע:
יח אם בישלו חתיכה נבלה בקדירה ולא הי' בקדירה ס' לבטלו ונטלו מהרוטב ונתנו לקדירה אחרת אין צריך לשער רק לפי חשבון האיסור שיש ברוטב. כגון שהי' בקדירה ראשונה מ' כנגד האיסור וא"כ לא הי' ברוטב רק חלק א' מארבעים של איסור ונגד חלק זה צריך ס' כדאמרינן דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. חוץ מבשר בחלב דאין חילוק דאם נאסר החלב מבשר ונפל לחלב נעשה הכל נבלה (ועט"ז וש"ך). ובשאר איסורים נמי דוקא שלא בדרך בישול וכמש"ל סט"ו:
יט ולפי"ז ה"ה אם נפל מעט חלב למים ונפל מן המים לבשר אין צריך לשער רק לפי ערך החלב שנפל למים כגון שנפל רביעית חלב לעשרים רביעית מים ונפל מזה רביעית לבשר. א"צ ס' רק לחלק כ' מרביעית שהרי אין ברביעית זה שנפל אלא לפי שיעור. ונ"נ לא שייך בשעה שנפל החלב למים דהא עדיין כולו היתר הי' (וע' מש"ז סקכ"ד) ומ"מ אין לסמוך ע"ז כ"א בהפסד וצורך גדול (וע' חכ"א):
כ אע"ג דאמרן לעיל דלא מיקרי דבוק אלא כשהוא דבוק בתולדתו (וכמש"ל סי"ג) מ"מ דג טהור שנמצא במיעיה לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא. מיקרי דבוק בתולדה דכשיצא לאויר העולם הי' דבוק בו. אבל בנמצא שרץ בראשו לא הוי דבוק מפני שהמים יכול לבא לשם (ט"ז סקי"ב). ואמנם זה לא מהני רק שיערה כל הדגים והרוטב בבת אחת. אבל אם לקח עם כף הראש לבדה וא"כ אף שלא נקרא דבוק עכ"פ צריך ס' בהראש לבד. ואם יש ספק אם יש כאן ס' כגון שנשפך וכיו"ב יש לסמוך ולהתיר דאף דקי"ל דבוק י"ל דדוקא בודאי איסור ולא בספק, ואפשר דה"ה בספק טריפה. וכן לענין חנ"נ בנשפך יש להתיר בשאר איסורים (וע' חכ"א ובה"ט סקי"א):
כא לא אמרינן חנ"נ אלא כשיש כאן איסור מבורר. אבל אם אינו מבורר כגון שיש כאן ספק שמא אין כאן איסור כלל אע"ג דאסור מספק כגון חתיכה ספק נגע באיסור ספק לא נגע. מ"מ לא אמרינן חנ"נ לכ"ע. אבל ספק טריפה או נשפך שכתבתי בסעי' שלפ"ז הוי האיסור מבורר ומש"ה אין להתיר אלא בשאר איסורים משא"כ באין איסור מבורר ל"א חנ"נ אף בבב"ח (ועש"ך סק"ח):
ה (כב) טיפת חלב שנפל על קדרה של בשר שאצל האש מבחוץ. וה"ה טיפת איסור על קדרה של היתר אם נפלה כנגד התבשיל. אין צריך אלא ס' כנגד הטיפה והוי כאלו נפלה בתבשיל מלמעלה דרך פי הקדרה. אלא דיש חומר בזה דהקדרה אסורה אפי' בדאיכא ס' נגד הטיפה דחיישינן שמא לא פעפעה כל הטיפה לתוך התבשיל ומעט נשאר בדופני הקדרה. משא"כ אם נפלה מלמעלה לתוך התבשיל דרך פי הקדרה ויערה מיד התבשיל מצד האחר ולא ימתין עד שיצטנן. דאם יניח כך יש לחוש שמא יפעפע מדופני הקדרה מעט מעט ובתוך כך יקח מהתבשיל עד שלא יהי' בהנשאר ס' לבטלו ובדיעבד שרי אף אם לא עירה מיד (וע' שפ"ד סקכ"ח). ואם אין בתבשיל ס' נגד הטיפה שנפל אף התבשיל אסור. ואפי' בדאיכא ס' נגד הטיפה מ"מ לא יערה באותו צד שנפל הטיפה אפי' אם הקדרה חדשה ובכ"ח בענין דלא נ"נ מ"מ אסור לבטל לכתחלה. וכ"ש בנפל איסור דמבטל איסור (וע' חכ"א):
כג ואם עבר ובישל בקדרה זו שהי' בה ס' נגד הטפה בתוך מעל"ע. דינו כמו בתבשיל ראשון וצריך ס' נגד מה שנפל בבישול הראשון. אבל אם לא הי' בתבשיל הראשון ס' נגד הטיפה וא"כ נאסר התבשיל כולו ואסר כל הקדרה. וא"כ צריך בתבשיל השני ס' כנגד כל הכלי. וזה א"א דאין כלי שיהי' ס' בתוכו נגד כל הכלי וא"כ כל התבשיל אסור (ש"ד):
כד ואם הוא קדרה שאין דרך להשתמש בו במועט רק בשפע בענין שיהי' תמיד ס' נגד מה שנפל. כיון די"א דכלי שדרכו להשתמש תמיד הרבה מותר להשתמש בו לכתחלה אף שנפלו בו איסור (וע' בסי' צ"ט סכ"א ובסי' קנ"ב ס"ה ובאו"ח סי' תנ"א) ואף דלא קי"ל הכי (וכמ"ש הט"ז וש"ך שם) מ"מ בזה שנפל נגד הרוטב ואינו אלא ספק שמא מפעפע וא"א לבא לידי איסור מה"ת. סמכינן על המתירין ומותר לכתחלה לבשל באותו קדרה. וכן בקדרה קטנה ונפל מעט עד שלעולם יהי' עכ"פ ס' נגד מה שנפל מותר. אבל אם יש ספק אם יש בתבשיל ס' נגד מה שנפל. אע"ג די"ל דהוי ס"ס שמא אינו מפעפע ואת"ל מפעפע שמא הי' בו ס' מ"מ אסור דמה שנסתפקו בזה הראשונים אינו נכנס בגדר ספק כלל (חכ"א ב' המנ"י והכו"פ וע"ש):
כה ודוקא שבישל בו עכשיו בשר או בטיפה של איסור אבל אם בישל מים בקדרה חדשה או אינו ב"י ונפל טיפת חלב על הקדרה כעד המים. ובתוך מעל"ע בישל בו בשר. אפי' לא הי' במים ס' נגד הטיפה מותר הבשר ממ"נ. דאם לא עברה הטיפה בבישול הראשון גם עתה לא תעבור. ואם עברה מ"מ אין בקדרה מן החלב אלא לפי שיעור החלב שנתערב במים. דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה וכמש"ל סי"ח י"ט. ונגד הדבר המועט ההוא מסתמא יש בתבשיל שלאח"כ ס' (וע' ט"ז סקכ"ד). אך זה אינו אלא כשנפלה מתחלה כנגד המים. אבל אם נפלה מתחלה שלא כנגד המים ואח"כ בבישול הבשר הי' כנגד הרוטב אף שהקדרה לא נאסרה מתחלה דהא בחדשה מיירי. מ"מ בעינן ס' בבשר נגד הטיפה דאמרינן מקודם לא עברה לפנים מפני שהי' שלא כנגד הרוטב. ועכשיו עברה מחמת שהוא כנגד הרוטב (ח"ד וע"ב ובחכ"א ובב"א סי' נ"ח):
ה (כו) וכ"ז כשנפלה כנגד הרוטב. אבל אם נפלה הטיפה כנגד מקום הריקן ובאותו צד שאינו אצל האש. חיישינן שמא מפעפע בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב ולא עד בכלל. כ"כ שאין ס' בבליעה שבקדירה נגד הטיפה הרי נאסר מהקדירה עד ס' פעמים ולא עד בכלל סך הכל עם הטיפה ס"א פעמים פחות מעט. וא"כ אם לא יהי' בתבשיל ס' פעמים ס"א ויערה התבשיל דרך אותו צד שנפלה הטיפה יאסר התבשיל. ולכן יניחנה ולא יגע בה עד שיצטנן. אבל לא יערה דרך צד השני כדלעיל סכ"ב דהכא חיישינן שמא ינענע הקדירה ויגע הרוטב בצד שנפל הטפה ויאסור התבשיל. גם לא מהני שינקוב הכלי למטה בשוליה מה"ט (ש"ך). ואפי' בקדרה חדשה או אינו ב"י ואפי' בישל בה מים בשעת נפילת הטיפה ובתוך מעל"ע בישל בה בשר אם הנפילה הי' כנגד הריקן אסור לערות לכתחלה דשמא לא פעפעה אלא במקצת הכלי ועכשיו כשיערה דרך שם הוי כמבטל איסור לכתחלה (וע' חכ"א וח"ד):
כז ומ"מ אפי' לא הי' בתבשיל ס' פעמים ס"א ועירה התבשיל באותו צד ונאסר התבשיל. מ"מ אם חזר ובישל תבשיל אחר תוך מעל"ע ויש בתבשיל השני ס' פעמים ס"א מותר התבשיל השני. ולא אמרינן בזה דכל הקדירה נ"נ כיון שאין זה איסור מבורר וכמש"ל סכ"א (וע' חכ"א ב' מנ"י):
כח ודוקא אם הקדרה ישנה והיא בת יומא וא"כ הבלוע בקדרה נ"נ ולכן צריך ס' פעמים ס"א. אבל אם הקדרה חדשה אע"ג שעכשיו מבשל בה בשר מ"מ לא בעינן ס' פעמים ס"א. דממ"נ אם בישל מפעפע למעלה למקום הריקן א"כ נתבטלה הטיפה בס' והוי כנפלה נגד התבשיל. ואם אינו מפעפע למעלה א"כ לא יהי' שם שום בלוע מבשר ולא שייך שוב לומר דהבלוע נ"נ. וכן ישנה והיא אינה ב"י דהבלוע שבה נטל"פ אין כאן בלוע. וגוף החרס לא נעשה נבלה לכ"ע. ולכן אפילו בנפל למקום הריקן סגי כשיש בתבשיל ס' פעמים נגד הטיפה ומ"מ לא יערה באותו צד וכמש"ל סי' כ"ו. וכן אם הקדירה הי' מכוסה בעת הבישול והקדירה רותחת דאז כשנופל תיכף ההבל מבלבל הכל וא"כ אין חילוק דאפי' בנפל למקום הריקן סגי בס' פעמים לחוד נגד הטיפה (פר"ח ועי' בה"ט ס"ק י"ח):
כט ואם נפלה באותו צד שכנגד האש ונפל שם דבר מועט הכל מותר אפי' בלא ס'. ואפי' הקדירה מותר שהאש שורפו ומייבשו תיכף בנפילתו. אבל כשנפל הרבה אז דינו כדלעיל בשלא כנגד האש. ואם נפל על יד של כלי כשהיד נגד עובי הכלי והוא כנגד הרוטב הוי כנפל כנגד הרוטב. ואם היד שלא כנגד הרוטב. אם היד סולדת במקום הנפילה הוי כנפל שלא כנגד הרוטב ואם אין היד סולדת בו מותר. ואפי' נפלה על גוף הכלי כשאין היד סולדת במקום הנפילה מותר (ועי' ח"ד ובה"ט ס"ק כ"ג):
ז (ל) יש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בע"ש או לצורך אורחים חשובים או הפ"מ או לעני. אפי' בנפל כנגד הריקן כשיהי' בתבשיל ס' נגד הטיפה לחוד. דסמכינן על הפוסקים דבלוע לא נ"נ אפי' בכ"ח. ויניחו להצטנן אם אפשר. ואם קשה עליו להמתין עד שיצטנן יערה מיד מצד השני. ומ"מ הקדירה אסורה וצריך המורה לומר להם הטעם כשמתיר מפני מה הוא מקיל כדי שלא יתמהו למה לפעמים אוסר ולפעמים מתיר ויאמר שהוא מפני הפ"מ או לכבוד שבת או לעני (ועי' בה"ט ס"ק כ"ג). ודע שבכ"מ שהוזכר בסי' זה שקדירה אסורה. אם היא של מתכות ובא להגעילה לא מהני שימלאנה מים וירתיחנה דא"כ צד החיצון לא נגעל. אלא צריך להכניסה כולה ליורה מג"א סי' תנ"ב):
לא טיפה שנפלה ע"ג כיסוי הקדירה. אם הקדירה מרותחת דהזיעה עולה תמיד ומגיע אל הכיסוי דינו כאלו נפלה על הקדירה כנגד הרוטב. שהרי מבלבל הטעם תיכף ולא חיישינן שמא באותו הפעם לא עלתה הרתיחה ומותר ממ"נ. אם עלתה הרי מתפשט למטה ואם לא עלתה הרי גם עכשיו לא יתפשט למטה (פר"ח בשם או"ה וכ"כ המנ"י כלל נ"ה ס"ק י"ב דלא כט"ז ועי' ח"ד מ"ש בשם מהרש"ל). ואם לא התחיל להרתיח עדיין לא נאסר כלל מה שבקדירה דעדיין הוי כצונן והכיסוי אם היס"ב אסורה וא"ל סני בהדחה (פר"ח שם ועי' תשו' ב"י שחולק ארש"ל):
לב קדרה של בשר צוננת או אפי' חם קצת רק שאין היס"ב ועומדת על הכירה וכיו"ב במקום צונן ואצלה היתה עומדת קדירה של חלב רותחת. ומחמת הרתיחה הי' זב החלב מן הקדירה למטה לשיפולי הקדירה של בשר. אם נפסק הקילוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן. דינו ככ"ש ומותר הכל. אבל אם לא נפסק הקילוח אפי' נזחל תחלה על הכירה ומן הכירה על הקדירה מ"מ הוי כעירוי מכלי איסור ואוסר כדי קליפה. והכא הקדירה עולה במקום קליפה ואסורה והבשר מותר אפי' בלא קליפה (רמ"א):
לג בד"א שהקדירה והמקום שעומד עליו צונן. אבל אם הקדירה של בשר חמה והוא כ"ר או כ"ש עומד אצל האש. אפי' נשפך עליה צונן ממש הכל אסור הקדירה והתבשיל עד שיהי' ס' נגד מה שנפל. ולא דמי לזה אצל זה כיון שהקדירה עומדת במקומה והחלב זב עליה מיקרי הקדירה תתאה וגובר ודינו כצונן לתוך חם דהכל אסור (שם):
לד בד"א דאפי' קילוח צונן אוסר כולו. דוקא כשנפל על הקדירה דחשבינן לקילוח עילאה ולקדירה תתאה אבל אם זב תחת הקדירה ממש ל"א כיון שהקדירה עומדת במקומה יש לו דין תתאה. אלא הזב תחת הקדירה הוא התחתון ולכן אם זה שזב תחת הקדירה הי' צונן דינו כחם לתוך צונן והקדירה אסורה משום קליפה והתבשיל מותר (פר"ח סי' צ"ב ס"ק ל"ב). ולא דמי למאי דקי"ל בצלי רותח שנפל לחלב צונן דאפי' בשוקע בתוכו נחשב החלב הצונן לתתאה כיון שעומד במקומו שא"ה דעכ"פ גם תחת הצלי יש חלב משא"כ כאן (שם בפר"ח). והוא שנשפך במקום צונן אבל אם נשפך אצל האש שאותו מקום הוא מרותח ועדיף מכ"ר. ולכן אפי' העמיד עליו קדירה צוננת הכל אסור אפי' התבשיל עד שיהי' בו ס' נגד הנשפך (ש"ך ס"ק ל"ב ויש"ש ומנ"י וכו"פ). ומ"מ אם יש ספק אם יש ס' בקדירה נגד מה שזב תחתיו מותר מטעם ס"ס שמא הי' בו ס' ושמא אינו מפעפע לפנים (ועמש"ל סכ"ד ואולי דכאן נמי איירי בהפ"מ ועי' בב"א):
לה וכן אם הנשפך הוא צונן ובמקום צונן אלא שהקדירה שנשפך תחתיו הוא עומד אצל האש. מחמת רתיחת האש שאצלה א"א לומר תתאה גבר. כי חום העליון שבקדירה מרתיח התחתון ואינו מניחו להתקרר ובולע שפיר ואוסר כולו וצריך ס'. ולא אמרינן תתאה גבר אלא כשהעליון אינו עומד אצל האש (ש"ך ס"ק ל"ב ל"ג וכ"כ רש"ל בפ' ג"ה סי' ל"ח בהדיא). וכ"ש אם שני הקדרות של בשר ושל חלב עומדים אצל האש וזב מאחת לתחת השני' דצריך ס' (חכ"א):
ל"ו וכ"ז כשהמקום שזב החלב או האיסור הי' נקי מאפר אבל אם הי' זב תחת האפר המונח שם וא"כ נעשה הדבר הזה לפגם ואינו אוסר (צ"צ ומנ"י ובחכ"א הובאו). ומ"מ אם זב הרבה והי' שם אפר מעט אין להקל והכל לפי הענין. ובפרט שגוף הדין אם אפר פוגם אינו מוסכם אליבא דכ"ע לכן אין להקל כ"א לצורך גדול או באיסור קל כגון אם נשפך מים רותחים מקדירה של חלב ב"י מקונח תחת קדירה של בשר דבכה"ג דעת הש"ך (בסי' צ"ה ס"ק ה' וי"ז) להתיר בהפ"מ. ול"ד למ"ש הצ"צ בענין בורית דשם מבשלים האפר עם המים משא"כ בזב לפי שעה. ואפשר דגם הב"י מודה ואוסר, ואינו דומה לסס"י צ"ה דשם בישלו האפר עם המים (ועי' פ"ת ס"ק ד' ולב"ש וחכ"א):
לז ואם לא ראה בשעה שזב אלא שמצא לקרקע הכירה שהוא לח מקדירה זו לזו אבל אינו יודע אם נגע בקדירה האחרת אם לאו. וגם אינו יודע כמה זב. אפי' שניהם עומדים אצל האש מותר דהוי ס"ס ספק שמא לא הגיע עד הקדירה השני' ואת"ל שנגע שמא הי' ס'. ופשיטא דלא מחזיקינן איסור אם לא ראה כלל שזב (שם):
לח ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח על קרקע וכיוצא בו במקום שאינו מרותח מחמת האש. והעמיד עליו קדירה צוננת הכל מותר דכיון שנשפך כבר ונפסק הקילוח הרי אנו דנין המקום שנשפך עליו ככ"ש והכל מותר רק שידיח הקדירה. ואם הי' הקדירה רותחת ה"ז כחם לתוך צונן דבעי קליפה וא"כ הקדירה אסורה והתבשיל מותר. וי"א כיון דעכ"פ עדיין הנשפך רותח שהיס"ב רק דהוי ככ"ש. ולכן כשהעמידו עליו קדירה רותחת בקל מתבשל אפי' ע"י כ"ש ולכן צריך ס' נגד הנשפך. ואם כבר נבלע הכל בקרקע ואינו נשאר ממשות אעפ"י שהעמיד עליו קדירה רותחת מותר. דכיון דנבלע בתוכו ה"ז כקדירה שבלוע מן התבשיל ושתי קדרות הנוגעות זו בזו מותרים (שם בשם מנ"י):
ל"ט עירוי שלא נפסק הקילוח שאסור מדינא. אין להקל וצריך ס' נגד הקליפה. ובנפסק הקילוח יש לסמוך להתיר ומכ"ש מבשר לחלב או איפכא שבלא בישול הוי מדרבנן. ובשאר איסורים יש להחמיר כשאין הפסד כ"כ. וקדרה שבלעה ע"י עירוי שנפסק הקילוח יש להתיר אחר שהיית מעל"ע (ת"ח ועי' יד"א):
ח (מ) מחבת שמבשלים בה חלב על האש ולמעלה ממנה קדירה של בשר. אם המחבת מגולה והזיעה עולה מן החלב לקדירה שעליה והוא קרוב כ"כ עד שהיד סולדת בזיעה במקום שנגע בקדירה. צריך שיהי' בתבשיל של בשר ס' נגד כל החלב. אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל מותר. וכן אם המחבת שעם החלב מנוסה וא"כ אין הזיעה מחלב עצמו מותר. דהוי כשני קדרות שנגעו זב"ז דמותר. מיהו לכתחלה יש ליזהר (וע' פ"ת ס"ק ד'):
מא אם אפו בתנור פלאדין של חלב ואח"כ הושיבו על המקום ההוא קדירה עם בשר מותר כל שאין חלב בעין תחתיו. ואם יש חלב בעין צריך ס' נגדו. וה"ה בשתי קדירות הנוגעים זו בזו והן לחים בעינן ס' נגד הבעין (ח"ד):
מב סכין חולבת ב"י שנתחב בקדירה של בשר שאצל האש לתוך חתיכה של בשר והעלה החתיכה מן הקדרה ונתנה לקדרה אחרת. וכנגד תחיבת הסכין שנתחב הי' ס' בקדרה הראשונה וכנגד החתיכות בשר לא הי' ס' לא בראשונה ולא בשני'. אם לא בלע הסכין ב"י דבר המפעפע. הקדרה הראשונה מותר דאינו אוסר בחתיכה עצמה רק כדי נטילה וכ"ש שלא יאסור השאר. וקדרה השני' אם היתה חמה או אחר נתינת הבשר חזר ונתנוהו אצל האש. אם הי' בה ש' נגד הכדי נטילה במקום תחיבת הסכין בחתיכה מותרת וא"ל אסורה. והסכין פשיטא שאסור. ואם בלע הסכין בתוך מעל"ע דבר המפעפע אין להקל כ"א במקום הפ"מ (שו"ת חב"י והיד"א הביאו. ועי"ל סי' צ"ד ס"כ וצ"ע):
ט (מג) נר של חלב העשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טיפה על כלי א"צ גרידא דפסק כח רתיחתו. אבל אם נטף טיפה מחלב מהותך שדולק בלאמפע שקורין קרויז"ל כל הכלי אסורה אעפ"י שנפסק הקילוח. דכיון שרתיחתו ע"י אור הוא מרותח הרבה עד שאפי' נפסק הקילוח עדיין יש לו דין כ"ר אבל אם נטף מצד אחר מן הכלי שהפתילה בתוכו או שנפל טיפה מחלב שנרתח בקדרה אצל האש כיון דפסק הקילוח לא חשיב כ"ר (תה"ד ועי' ט"ז ס"ק ל'). וכן אם נפל נר הדולק על כלי או אפילו הסיר הפחם וזרק על כלי לא אמרינן שכבר נשרף החלב כי עדיין יש בו ליחלוחית וכולו אסור (עי' פר"ח סי' ק"ה ס"ק כ"ג). ודעת הפמ"ג דצריך ליבון ולא מהני הגעלה כדין דבר שתשמישו ע"י אש ועי"ש בשפ"ד אבל אין נוהגין כן. ומ"מ הנרות שלנו העשויים מחלבים שעמדו ימים רבים ומוסרח מאד טרם שנעשים הנרות הוי נטל"פ ומותר (כו"פ ויש לסמוך ע"ז בשעת הדחק ובפרט באותן כלים הנקראים פארצילאיי שהם גליזורט יש להקל טפי דיש לדונם ככלי זכוכית שאינם בולעים. ומ"מ יזהר מלהשתמש בהם עד אחר מעל"ע משעת הנטיפה דהוי תרי נטל"פ. ואם אינו נודע מקום הנפילה והוא מיעוט הכלי בטל ברוב וכמש"ל סי"ז. כנ"ל):
מד אין להדליק שפופרת של טובאק מנר של חלב ששואב את החלב לפיו וקצת ראי' מסוגי' דשבת ד' כ"ב אין מדליקין מנר לנר משום אכחושי מצוה וע"ש ברש"י (פ"ת ס"ק ה'). גם לפי מ"ש הכו"פ דחלב הוי נטל"פ וכמש"ל מ"מ נטל"פ לכתחלה אסור. ועי' בתשו' מ"ב חי"ד ס"ד שכתב שאם א' נזהר מזה אסור למי שאינו נזהר להדליק מנר של חלב וליתן לחבירו הנזהר בזה. משמע שאינו אלא זהירות בעלמא וקבלה כנדר ועי"ש בפ"ת:
מה לעולם יש ס' במה שבתוך הכלי נגד הקליפה. זולת בקערה רחבה ואינו גבוה שהי' בימי קדמונים אבל בקערות שלנו המקיל וסומך על סתימת הפוסקים. כח דהתירא עדיף (ועי' ש"ך סס"י ס"ט ס"ק ק"ה). אם משערין ס' במדידה או במשקל עי' תשו' חב"י סל"ג ושו"ת עה"ג ופר"ח ועמש"ל סי' צ"ח ס"ה. תבשיל שנאסר מחמת ריח גם הקדירה אסורה (שם בתשו' חב"י):
מו כלי ששאב עמה מן הכ"ר והוציאה עם משקין מן הכ"ר דין כ"ר יש לה לחומרא. אבל אינו יכול להגעיל כלים מכלי זה דלקולא אין לה דין כ"ר. אבל כשהוציאו ריקן מכ"ר. דין כ"ש יש לו. וכן קדירה שהוריקוהו מן התבשיל דין כ"ש יש לו (ט"ז ועי' ח"ד בביאורים דיש להחמיר בזה. ועי"ל סי' ק"ה סי"ד). שיעור קליפה הנזכר בכ"מ הוא כדי שתוכל להנטל כולו כאחד לאחר שקלפוהו. וגרידא הוא פחות משיעור קליפה. וכדי נטילה היינו כעובי אצבע (ועי"ל סי' צ"ו ס"ב ובש"ך שם ס"ק כ"א ועי' הגהת מהרב"פ סי' צ"ג ס"ו):