אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב פתיחה להלכות בשר בחלב › סימן צ

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן צ

סימן פט

דיני כחל ובו י"א סעיפים ובש"ע ד' סעיפים

א (א) הכחל דהיינו הדד של בהמה בין של קטנה שלא הניקה ובין של גדולה. אם רוצה לצלותו בפ"ע בלא בשר. צריך לכתחלה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל עד שלא ישאר בו לחלוחית חלב. ובדיעבד אם נצלה לחוד בלא בשר אפי' לא קרעו כלל מותר. ואם נצלה עם בשר אם נקרע ש"ו וטחו בכותל שניהם מותרים אפי' ידוע שנתהפכו על השפוד דכיון שנקרע ש"ו וט"ב חשוב תו כבשר ממש לענין זה (ש"ך ס"ק י"א). ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. ולא חיישינן שמא נתהפך השפוד ונעשה העליון תחתון דבדיעבד לא מחזיקין איסורא. וכן אם ידוע ששניהם היו תחובים בשפוד בשוה ולא הי' שום א' מהם עליון או תחתון שניהם מותרים. אבל לכתחלה אין לצלות עם בשר כלל מפני שרגילות הוא להתהפך השפוד לפעמים זה עליון ולפעמים זה עליון. וכ"ז בצלי על השפוד אבל במחבת דינו כבישול כקדרה שיתבאר בסמוך:

ב (ב) ולקדרה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה אפי' ע"י קריעה ש"ו וט"ב. דגזרינן שמא יבואו לבשלו עם בשר. וה"ה לטגן אפי' בלא בשר דאין חילוק בין טיגון לבישול. ואפי' נתייבש כבר הכחל. ואם עבר ובישל בקדירה לבדו בלא בשר בדיעבד אם נקרע ש"ב וט"ו מותר אפי' בלא ס'. אבל אם לא קרעו ש"ו או לא טחו בכותל אפי' דיעבד אסור עד שיהי' ס' נגד הכחל וכחל עצמו מן המנין וכשית"ל. ולבשלו עם בשר אפי' קרעו ש"ו וס"ב אסור. ובדיעבד ובמקום הפ"מ יש להתיר אבל לא בלא"ה. ואם אנו רואים שנתייבש הכחל או לאחר ל' יום דמסתמא כבר נתייבש. אם עבר ובישלו אפי' עם בשר מותר בדיעבד אפי' בלא קריעה כלל דכיון שכבר נתייבש אינו נותנת טעם. ומ"מ לכתחלה אסור אפי' בנתייבש (וע' ש"ך סעיף קטן י"ח):

ג במקום דבעינן ס' אינו דומה לשאר איסורים. דבשאר איסורים בעינן ס' חוץ מן האיסור. אבל בכחל מצטרף גם הכחל עם הבשר דהא הוא עצמו בשר. ולכן אם יש נ"ט פעמים בבשר ובשאר דברים שבקדרה נגד הכחל. הבשר והתבשיל מותרים. אבל הכחל עצמו נשאר באיסורו (ועכ"ז בש"ך) ואעפ"י שהי' ס' נגד הכחל אם נפל לקדרה אחרת דינו כקדרה ראשונה ומשערין בו ס' והכחל מן המנין. ודוקא אם הי' ס' בקדירה ראשונה אז הכחל מצטרף לס' ג"כ בקדרה השני' דאע"ג דהכחל נאסר מ"מ כיון דאינו אסור אלא משום חומרא בעלמא מצטרף שוב לס'. אבל אם לא הי' ס' בקדרה ראשונה דנאסר מדינא ונפל אח"כ לקדרה אחרת אין הכחל מצטרף לס' דכיון דנעשה נבלה איך יצטרף להתיר (רמ"א ועט"ז וש"ך):

ד ולעשות פשעיד"א מן הכחל (דהיינו שמניחין אותו בעיסה כדרך שאופין לחם ממולא בבשר). בלא בשר נוהגין בו היתר אם אין אופן אותו במחבת אלא בתנור אבל במחבת דומה ממש לבישול בקדירה. ואם נתייבש תחלה מותר בפשטיד"א אפי' במחבת. ויש נוהגין איסור אפי' בנתייבש אם אופין אותו במחבת (רמ"א ס"ב ועבה"ט ס"ק ט"ו). ולאפות הפשטיד"א שבו הכחל בתנור קטן עם מאכלי חלב דינו כשאר בב"ח שנאפה בתנור א' שיתבאר דיניהם בסי' צ"ז. דודאי כחל בשר גמור הוא. ועם מאכלי בשר ג"כ יש מחמירים שלא לאפותם יחד מפני חשש חלב שבו. אלא יש להניח הפשטיד"א בפי התנור. ויש ליזהר לכתחלה אעפ"י שאינו אלא חומרא (שם):

ג (ה) כל כחל שקרעו ש"ו וט"ב דמותר בדיעבד כדלעיל ס"א. מותר לחתוך אותו כשהוא רותח בסכין שחתכו בו בשר. וכן כחל חי אעפ"י שהיא מלאה חלב כיון שהוא צונן וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל. וכן הדין לאכל זה בכלי שאכלו בו זה וה"ה לצלות זה בשפוד שצלאו בו זה וה"ה דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפי' אם שניהם חמים דלאחר צליית הכחל שאנו מתירים בדיעבד דינו כשאר בשר לכל דבר. ואם עבר וצלה בלא קריעה או קריעה מועטת. כל הדברים הללו אסורים לכתחלה. ואם נצלה כ"צ כיון שקרעוהו ש"ו אפי' לא טחו בכותל מותר לחתוך בסכין של בשר. אבל קודם שנצלה כ"צ אסור לכתחלה אלא א"כ קרעוהו ש"ו וגם טחו בכותל (חכ"א):

ו כחל שנחתכה עם בשר ביחד. יש מקום לאסור שחלב היוצא נבלע בבשר בחוזק חיתוך שחותכן שניהם יחד (פ"ת ב' תשו' מהרא"ש). עוד כתב שם בשם מנ"י דדוקא אם נצלה כך בלי הדחה אסור אבל אם הודח היטב פשיטא דאין חשש איסור כמו בכל איסור שנבלע בצונן. (וע"ש עוד מ"ש בשם הח"ד):

ז אם קרעוהו כדינו וצלאו אעפ"י שמצא אח"כ גומות מלאות חלב אין לחוש שחלב שחוטה אינו אלא דרבנן וכל שלא פירש לא גזרו. אבל אם לא נקרע כדינו אסור מדרבנן (ועבה"ט ס"ק כ"א). וכן אם הניחו כך שלמה קודם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר. ולא אמרינן כבוש כמבושל כה"ג. אבל לאחר שפירש החלב מן הכחל שעה א' ואח"כ נכבש עמה אסור משום כבוש. וכן בשר אחר השרוי בחלב שחוטה (ועבה"ט ס"ק כ"ב ובקה"כ):

ד (ח) לכתחלה אסור למלוח כחל עם בשר. ובדיעבד אפי' לא קרעו כלל מותר ואפי' עילוי בשרא (ש"ך ס"ק כ"ו). ואם נמלחו כחל ובשר יחד בכלי מנוקב ואח"כ שמוהו בכלי שא"מ מותר (ט"ז ועבה"ט ס"ק כ"ה). ואם שהא הכחל עם הבשר בכשא"מ כשיעור שיתנו על האש ויתחיל להרתיח ויש ציר. אפשר דאסור לדידן דאמרינן כבוש כמבושל בחלב שחוטה (דלא כט"ז). דדוקא מלח אין טבעו להוציא חלב משא"כ כבוש (מש"ז). עור הקיבה לאחר שהוסר חלבה מתוכה והודח יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר. ואפי' לבשלו מותר ואין לו דין כחל כלל (רמ"א וע' ש"ך). אם צלאו בלא קריעה דשרי דיעבד מהו הדין אם בישלו אח"כ ע' פמ"ג וכפי הנראה דיש לאסור וע"ש:

ט אין לאכל כחל אחר גבינה אם לא בקינוח הפה והדחה ונט"י. וכן נמי להנוהגין להמתין ששה שעות בין בשר לגבינה. צריכין ג"כ לשהות אם בא לאכל כחל. וגם צריך לחשט שיניו אם בא לאכל אחר כחל בשר (ועבה"ט ס"ק כ"ב):

י אסור לבשל לכתחלה כחל אחר הצליי' אפי' אם קרעו ש"ו וט"ב משום דגזרינן שמא יבשלם בלא קריעה עם בשר אחר (רש"ל). והיינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם קרעו ש"ו וט"ב וצלאו ובישלו אח"כ שרי (ט"ז סק"י ומש"ז שם). ודע דמשערין את הכחל כמו שהוא בעת שנתבשל ולא כמו שהי' בשעת נפילה (כ"כ המחבר בש"ע ס"א). ולכאורה הוא קולא גדולה. ולפי מ"ש הכו"פ ניחא שכתב בסק"ה וז"ל. דודאי לא בהא דצריך ס' נגד הכחל מיירי דזה פשיטא דמשערינן נגד כל הכחל כמו שהי' בעת שנפל. דמה בכך שעכשיו נתמעט אדרבא חזינן דנפלט החלב ונתפשט בקדרה. וצריך ס' נגדו רק בהא דאמרינן בכחל עצמו שמצטרף לס'. זהו כפי הכחל של עכשיו לאחר צימוקו ולא כמו שהי' בעת שנפל. עד"מ אם הי' מתחלה ב' זיתים ועתה זית א'. אמרינן לענין ס' משערינן כמו שהי' מתחלה ב' זיתים. ואמרינן שהי' זית א' חלב בעין עומד בתוכו וזית א' בשר ונבלע בו חלב. כמו בכל דברים שאמרו שנבלע בו האיסור. וזה החלב נפלט בבישול ולכך נשאר רק זית א'. אבל במאי דאמרינן שהכחל מצטרף לס'. היינו כפי הנשאר לאחר הצימוק. דאלת"ה האיך יצרף החלב לבטל החלב הנפלט בבשר. ואין לנו אלא כפי הנשאר שהוא בשר ובשר מצטרף לבטל החלב. ונמצא דלחומרא אמרינן ולא לקולא עכ"ל. (וע' בס' ב"י בתק"ה):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה