הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן פט
שלא לאכל גבינה אחר בשר ובו י' סעיפים ובש"ע ד' סעיפים:
א (א) אם אכל בשר אפי' של חיה ועוף שאינו אלא מדרבנן לא יאכל אחריו גבינה ומאכלי חלב עד שישהא שש שעות. ויש בזה ב' טעמים. א) הוא טעם רש"י שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך. ולפי"ז אם לא אכל אלא לועס לתינוק א"צ להמתין דכיון דלא אכל אינו מוציא טעם. ב) הוא טעם הרמב"ם משום בשר שבין השיניים דמיקרי ג"כ בשר כמ"ש הבשר עודנו בין שיניהם כו' ולפי"ז הלועס לתינוק ג"כ צריך להמתין דג"כ נשאר בשר בין שיניו. אבל יש קולא לפי"ז בבשר שבין השיניים שאחר ו' שעות שאין צריך להסירו דהוי כמעוכל. משא"כ לטעם רש"י אף לאחר ו' שעות מיקרי בשר וצריך לחצוץ את שיניו (וע' מש"ז). ואנן קי"ל להחמיר כשני הטעמים דהלועס לתינוק צריך להמתין. ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השיניים צריך להסירו (וע' ט"ז וש"ך) ואין זה כתרי חומרי דסתרי אהדדי. דכל שאנו עושין מספק לחומרא לא הוי כתרתי דסתרי (מש"ז). ואפי' לועס לתינוק מאכל שיש בו שומן מ"מ יש להחמיר ולהמתין ו' שעות משום לא פלוג ואין לפרוץ גדר (שם במש"ז):
ב ואם מצא אח"כ בשר בין השיניים ומסירו כאמור. א"צ להמתין שוב. דחשבינן הו' שעות משעת אכילתו אך צריך קינוח הפה והדחה והקינוח היא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה ויבלענו דוקא לא שילעוס ויפליט מלבד שאסור לפלוט משום הפסד אוכלין. והדחה הוא שידיח פיו במים או בשאר משקים. ואין קפידא אם מקדים הקינוח להדחה או להיפוך וצריך ג"כ לברך בהמ"ז אם אכל בשר בסעודה. ואם אכל בשר בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם ובלא"ה לא הוי סילוק, ואין חילוק בין המתין קודם ברהמ"ז או אח"כ. וי"א דאין לברך ברהמ"ז ע"מ לאכל גבינה דא"כ לא הוי סילוק אלא הכנה. אבל אינם נזהרים בזה ויש להם על מה שיסמוכו (וע' בס' בכור שור חולין ד' ק"ה). וכן מי שנוהג אף בבשר אחר גבינה סילוק ובהמ"ז דאם אכל בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם (כנה"ג ובה"ט ס"ק ב' הביאו וע"ש):
ג הששה שעות הללו אינם זמניות כדעת הפר"ח רק הם חלק רביעי ממעל"ע בין בקיץ בין בחורף (כו"פ ומש"ז). ובמקום שיש מיחוש חולי יש לסמוך על הפר"ח דבחורף לא ימתין אלא שיעור חצי היום שעומד בו. (וע' יד"א). י"א דחולה השותה מימי חלב לרפואה אפי' הוא רק חולה קצת אין צריך להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שבירך ברהמ"ז ישתה וירווח לו (תשו' ח"ס וע' פ"ת ס"ק ג'). איתא בסידור האריז"ל דביום שאכל בשר לא אכל גבינה אפי' זה בתחלת הלילה וזה בסוף היום:
ב (ד) ואם אכל גבינה א"צ להמתין ומותר לאכל אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין בידיו שלא יהי' שום דבר מהגבינה נדבק בהם. ובלילה שלא יוכל לעיין היטב צריך לרחצם במים דוקא ולא בשאר משקין (ש"ך). ונכון שירחצם במים אף ביום לפי שלפעמים הגבינה שמנה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתי' ויש להחמיר בדבר שאין בו טורח כ"כ (רי"ף וע' פמ"ג). וגם צריך הדחה וקינוח הפה. וכן אם אוכל בשר או תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה צריך נט"י בינתיים (ב"י). ואם אכל מאכל גבינה במזלג א"צ נטילה בין ביום בין בלילה (פר"ח)
ה עוד נהגו להחמיר שאפי' אכל גבינה כל שהיא קשה דהיינו שהיא מתולעת. או שישנה ששה חדשים. אין אוכלין אחריה אפי' תבשיל של בשר אלא בהמתנת ששה שעות (ט"ז). ויש מקילין וטוב להחמיר. ודוקא בגבינה מתולעת או שנעשית מחלב שהועמד בקיבה וישנה ששה חדשים. אבל גבינה מחלב בעלמא ונתייבשה או אוכל חמאה. אין להחמיר בזה יותר מקינוח והדחה וניקור שיניים. כ"א מי שנוהג בעצמו תוספות פרישות וזהירות יתירה (ט"ז ב' או"ה ועש"ך). וע' בס' מעבר יבק בשפ"צ פ"ד שלא לאכל אפי' חלב ואח"כ בשר אם לא בהמתנת כשיעור שיש בין סעודה לסעודה. ואמר כי מתראה בפניו כגדי מקולס לגבי עליונים וכחות טמאים מטמאין אותו וגורם לעורר דינים חצונים. ואם יוליד בן באותן מ' יום ימשוך עליו נשמה מסט"א ע"ש פ' ס"ד. וכן עכ"פ נכון הדבר ליזהר ולהמתין שעה א' אחר אכילת מאכלי חלב. בד"א בבשר בהמה וחיה. אבל אם בא לאכל בשר עוף אחר גבינה אין צריך לא קינוח ולא נטילה. ואע"ג דגם בשר חיה אינו אלא מדרבנן. מ"מ כיון שבשרו דומה לשל בהמה החמירו בו. ונ"ל דאחר גבינה קשה ומתולעת יש להחמיר אף בבשר עוף להצריך עכ"פ קינוח והדחה ונט"י:
ג (ו) עוד נהגו עכשיו שלא לאכל גבינה אחר תבשיל של בשר כמו אחר בשר עצמו בהמתנת ו' שעות ולאחר סילוק ובירך בהמ"ז. ואין לשנות ולפרוץ גדר. ומרק של בשר יש לו דין תבשיל של בשר הואיל והוא צלול. אבל אם הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר ומדינא אסור לאכול אחריו חלב (ב"י באו"ח סי' קע"ג). מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר. אפי' קדרה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשו של איסור ואפי' אין ס' נגד הטיח בעין שע"פ הקדירה. מותר לאכל אחריו גבינה ואין בו מנהג להחמיר. ודוקא שאין הממשות נותן טעם בתבשיל רק לחלוחית מוח על פניו. אבל אם הממשות נותן טעם בתבשיל הוי כמו שומן ואם אין בתבשיל ס' נגדו אין להקל (וע' ש"ך ס"ק י"ט ופ"ת ב' בל"י ס"ק ז'):
ז שומן של בשר דינו כבשר עצמו. ואפי' בשומן אווז יש להחמיר (ט"ז בשם ת"ח). וכן נוהגים לאכל בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה. מיהו יש ליטול ידיו ביניהם אפי' ביום ומדינא דיותר נדבק בידים מגבינה עצמה. וכן תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה אם נגע בהם בידיו צריך ליטלם וכמש"ל ס"ק ד'. שמש המשמש בסעודה אעפ"י שאינו אוכל אלא נוגע באוכלין צריך נטילה בין מאכלי חלב למאכלי בשר (וע' ש"ך ס"ק כ"א). ואם אינו נוגע בידיו אלא שמוליך ומביא המאכל בקערה א"צ נט"י (פר"ח):
ד (ח) מי שאכל גבינה או שאר מאכלי חלב ורוצה לאכל בשר צריך לבער מעל השולחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה. ואסור לאכל גבינה על מפה שאכל בשר וכן להיפוך אם מנהגם להניח הבשר או הגבינה על המפה דאז יש לחוש שמא ידבקו זב"ז. אבל מנהגינו להביא כל מאכלים על השולחן בקערות וסגי בהיפוך המפה ובהסרת הפתיתין לחוד (רדב"ז) וכ"ש שאסור לחתוך גבינה אפי' צוננת בסכין של בשר וכן להיפוך. ולא עוד אלא אפי' הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר וכן להיפוך (ב"י ורמ"א). וראוי ונכון שיה' לו סכין מיוחד לחתיכת פת:
ט מיהו ע"י נעיצה בקרקע קשה מותר בשעת הדחק שאין לו סכין אחר (וע' ש"ך ושפ"ד). וה"ה בסכין של איסור דינא הכי (וע' בה"ט ס"ק י"ד). חבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם ב' סכינים ולרשום א' מהם. ונהגו לרשום של חלב. וסימנך חריצי החלב. ולא יעשה הסימן בשל בשר פן יבא אחר להשתמש בו חלב כיון דרובם רושמים בשל חלב (לב"ש). והמוציא סכין חרוץ ברחוב של יהודים מסתמא של חלב הוא. אין להגעיל שום כלי מבשר לחלב או להיפוך (פמ"ג). ואפי' ללבנו אסור וע' פמ"ג סי קכ"א ובאו"ח סי' תק"ט בבה"ט שם ס"ק ט'):