אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב פתיחה להלכות בשר בחלב › סימן פח

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן פח

סימן פז

שלא להעלות בשר על שולחן כשאוכל עליו גבינה ובו ז' סעיפים ובש"ע ב"ס:

א (א) אפי' בשר חיה ועוף שאינו אלא מדרבנן אסור להעלותן על השולחן שאוכל עליו גבינה דחיישינן שמא יהי' סבר שכבר בלע את הגבינה שאכל מתחלה ואינו. אלא שעדיין הגבינה בפיו ויאכלם יחד. ולא זו בלבד אלא אפי' על השולחן שאוכל בשר שצריך לשהות אחריו שש שעות כדלקמן סי' פ"ט דשוב ליכא הך חששא. מ"מ אסור להעלות גבינה עליו. דאכתי יש לחוש שמא יטעה מסדר השולחן שצריך להעלות לזה בשר ולזה גבינה ויניח הגבינה באותו אלפס רותח שמונח בו הבשר ונמצא דנתבשלו יחד ואסור מה"ת. אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל והוא לבדו שם מותר ליתן זה בצד זה (שפ"ד). והטעם שגזרו חז"ל בזה יותר מבשאר איסורים. הוא משום דלא בדילי אינשי מיני' וכמ"ש הש"ך. ולפי"ז כ"ש דאסור להעלות לחם של איסור על השולחן משום דפת צריך הרחקה טפי משום דעל הלחם יחי' האדם (וע' ש"ך ס"ק ב'):

ב וגזרו דאפי' שני ב"א המקפידים זע"ז כל שמכירים זא"ז אפי' אין להם אחוה וריעות. אסורים לאכל על שולחן א' זה בשר וזה גבינה. אא"כ עשו היכר ביניהם דהיינו שכ"א יאכל על מפה אחרת או שיניחו דבר המפסיק ביניהם. ואפי' פת או כלי עם משקין הוי היכר ובלבד שאינם אוכלים ושותים מאותו פת ומאותו משקה דאל"כ אין כאן היכר. וכן כל דבר שאינו רגיל להניחו על השולחן כגון מנורה ביום הוי היכר. וכ"ש אם אוכל בפ"ע או עם ב"ב שצריך היכר שלא יבא לאכלם יחד מחמת שכחה (שפ"ד). ויזהרו שלא יאכלו מפת א' ולא ישתו מכוס א' שהמאכל נדבק בהם ויבואו לידי איסור. וכן צריכים ליתן כלי של מלח לכ"א בפ"ע. כי לפעמים מטבילים מאכלם במלח. וזה אפי' באינן מכירים זא"ז אסור (וע' מש"ל סי' פ"ז סי' י"ח):

ב (ג) אבל שני ב"א שאינן מכירים זא"ז כגון ב' אכסנאים מותרים לאכל כ"א בפ"ע זה בשר וזה חלב. וכן מותר לישראל לאכול עם עובד כוכבים על שולחן א' זה בשר שחוטה וזה בשר טריפה. אעפ"י שהוא אוהבו ומכירו. מטעם דכיון דישראל בדיל תמיד מטריפות לא חיישינן. וכן מותר להעלות בשר נבלה על השולחן שאוכל עליו בשר כשרה אפי' כשאוכל בפ"ע או עם ב"ב ולא חיישינן לשכחה מטעם הנ"ל דמבדיל בדילי מיני'. אבל המודר הנאה מדבר או שאסר עליו שום מאכל אסור להעלותו על השולחן שאוכל עליו מטעם דהמאכל עצמו לא בדילי אינשי דעלמא מיני':

ושני ב"א שנדרו הנאה זמ"ז מותרים לאכול זה בשר וזה גבינה דמסתמא שונאים זא"ז (וע' בה"ט ובסי' רכ"א ובאו"ח סי' ת"מ):

ד הא דבעינן הכירא אינו אלא כשיושבים סמוכים זל"ז והם לבדם. אבל כשיושבים רחוקים זמ"ז בכדי שאין הא' יכול לפשוט ידו ולאכול ממה שחברו אוכל שרי בלא הכירא (ב"ח בשם רש"ל). ואם גם אחרים אוכלין על שולחן זה שאוכל מותר ג"כ אפי' בלא הכירא דמדכר דכיר לי' (כ"מ מתשו' מ"ב דזה עדיף מאם עשו שום היכר):

ה י"א דמי שאכל בשר לא ישב תוך שש שעות אצל מי שאוכל גבינה דשמא יושיט לו ויאכל. אך אם זה האוכל גבינה יודע שזה אכל בשר מותר דלשכחת שניהם לא חיישינן (תשו' ב"י סי' י"ב וע' פמ"ג שכתב לא ראיתי נזהרין בזה וע' בה"ט ס"ק ב'). ודוקא כשזה שאוכל בשר לא סעיד עדיין אלא שאכל מעט בשר באקראי אבל אם כבר סעיד סעודתו ואינו תאב לאכל כלל אין לחוש. ומכ"ש אם הוא איש מכובד בענין שגנאי הוא שיושיט לו חבירו ויאכל פשיטא שאין חשש (וע' יד אפרים):

ו וכן מי שאכל בשר ורוצה לעסוק במאכלי חלב אחר שינקה את ידיו. אם אין דרך המתעסקים בתיקוני מאכלים לאכל ממנו בשעת תיקונם מותר לו לעסוק. אבל במאכלים שדרך המתעסקים לאכל ממנו בשעת מלאכתו. יש לחוש איידי דטרידי בעבידתי' בלע ג"כ ואכיל איסורא. והכל לפי הענין. ואם שנים עוסקים ויודעים זמ"ז שאכל בשר ודאי דאין להחמיר דמדכרי אהדדי ולשכחת שניהם לא חיישינן וכמש"ל (שם ביד אפרים):

ז נכון ליזהר שלא להדליק בחמאה דיש לחוש שמא ינטף ממנו על מאכלי בשר (או"ז). ובנר של שומן העשוי כעין פתילה יש להקל קצת (פמ"ג). ובנר של חלב אפי העשוי כמין קרוזי"ל ולא כפתילה נמי שרי דחלב מבדל בדילי מיני' ונזהרים להרחיקו מן המאכלים משא"כ בחמאה (וע' פ"ת ס"ק א'):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה