הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
פתיחה להלכות בשר בחלב · סימן פז
הלכות בשר בחלב באיזו בשר נוהג דין בב"ח והאיך נק' בישול ובו כ"ה סעיפים ובש"ע י"א סעיפים:
א (א) כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים. א' לאיסור בישול ואפי' לא יאכל הוא. ב' לאיסור אכילה ואפי' אם בישלו אחר. ג' לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מה"ת אלא דרך בישול ולאפוקי אם נבלע ע"י שנכבש בב"ח מעל"ע או שנמלחו יחד דמותר מה"ת שאינו דרך בישול (ש"ך ס"ק א'). וחם לתוך חם או צונן לתוך חם מקרי דרך בישול ואסור מה"ת. וכן עירוי מבשל לפחות כדי קליפה (ועי' שפ"ד ופר"ח). וכן צלי בכלל בישול הוא דכתיב בקרבן פסח ובשלת ואכלת ובפסח שעשה יאשי' כתיב ויבשלו את הפסח באש והרי קרבן פסח צלי היה הרי דקרי לצלי בישול (פר"ח ס"ק ג'). וטיגון בהפ"מ יש להקל ולומר דלא הוי כבישול. וחם בחם בלא רוטב נמי לא הוי כמבושל ומותר בהנאה (פ"ת ס"ק ג'). וכ"ז מה"ת אבל מדרבנן אסור בכל ענין. וכל בב"ח שאינו אסור מה"ת אלא מדרבנן מותר בהנאה אפי' מדרבנן (רמ"א ועי' ש"ך ס"ק ב'). ומ"מ אם בישלו בשר בקדירה שנכבשה בה חלב מעל"ע אסור בהנאה דאף שבלעה הקדרה ע"י כבוש. מ"מ הרי פלטה אח"כ לבשר ע"י בישול. ואם בישלו בה בשר עוף אסור באכילה (יד אפרים). ולכן אפי' באלו שאינם אלא מדרבנן ומותרים בהנאה צריך ליתנם לעובד כוכבים כמו שהוא כך ולא יבשלם תחלה דע"י הבישול יהי' נאסר בהנאה מה"ת. גם יהי' חייב משום בישול (ועי' פמ"ג בפתיחה ובפ"ת ס"ק ג'):
ב בשר בחלב הנאסר בהנאה קוברין אותו. ואם שרפו גם אפרו אסור בהנאה מה"ת (רמב"ם מהמ"א פ"ט ה"א). וחצי שיעור אסור באכילה ובהנאה מה"ת אך לא היו לוקין עליו כ"א בכזית (ועי' פמ"ג בפתיחה). ושיעורו בהנאת פרוטה (ועי' פ"ת ס"ק ב'). ואכילה שלא כדרך אכילה כגון שעירב דברים מרים במאכל להנאה נחשבת ואין לוקין וי"א דאין לוקין כלל על הנאה אפי' כדרך הנאה. וי"א דבב"ח הנאסר באכילה ובהנאה היו לוקין עליו אפי' לא אכלו כדרך אכילה ונהנה שלא כדרך הנאה משא"כ בשאר איסורים. ובזמה"ז שאין לוקין נ"מ לענין פסולי עדות מה"ת כמבואר בח"מ סי' ל"ד (ועי' פמ"ג שם וברמב"ם שם ובפתיחה שכתבתי לעיל). ולענין אם קידש בו אשה המבואר באה"ע סי' כ"ח:
בב"ח הנאסר בהנאה אסור להאכילו לכלבים אפי' של הפקר וה"ה לשאר בהמה וחיה אסור אלא ישליכנו לבית הכסא או לנהר (פמ"ג שם ועי' בה"ט לעיל סי' ט"ז ס"ק י"ג ובפ"ת ס"ק ב'):
ג חמאה שנתבשלה בקדירה של בשר בת יומא. אסור הדליק בה להאיר את הבית מטעם שאסור בהנאה ועוד משום בישול בב"ח וכמש"ל סעי' ו' ועמש"ל ס"א. וגם להדליק בה נר חנוכה אסור אע"ג דמצות לאו להנות ניתנו מ"מ כיון דבנ"ח בעי שיעורא ובב"ח כיון דאסור בהנאה כתותי מכתת שיעורי'. ואם הקדירה לא היתה ב"י אלא מבשר עוף אפי' היתה בקדירה ישנה ולא הי' ס' בחמאה מותר (ועיין פ"ת ס"ק ד'):
ב (ד) גדי לאו דוקא אלא ה"ה שור ושה ועז (ועי' רמב"ם שם ה"ג) ולא שנא בחלב אם ול"ש בחלב אחרת. אלא שדיבר הכתוב בהוה שכן הי' דרכם לבשל גדיים בחלב אמם (חולין ד' קי"ו). גם לאו דוקא גדי דהיינו בשר ולאפוקי כבד דהוי כולו דם אלא אפי' כבד (פמ"ג). ובפרט שלא נקרא דם אלא מה שהוא צלול ונשפך כדכתיב על הארץ תשפכנו כמים יצאו כבד וטחול שאינן נשפכין והוי כשאר בשר (ועמש"ל סי' פ"ג ס"א ופ"ת ס"ק ה' לענין אם טיגן כבד בחמאה דאם לא שטיגון אינו כבישול וכמש"ל הי' אסור בהנאה ועי"ש):
ג (ה) אלא דזה קיבלו חז"ל מדכתיב ג"פ לא תבשל גדי כו' דאתי למעוטי חיה ועוף ובהמה טמאה דלא דמו לגדי. ומש"ה אינו נוהג דין בב"ח אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה דומי' דגדי בחלב אמו דהוי בשר טהורה בחלב טהורה. אבל בשר טמאה בחלב טהורה או איפכא מותרים בבישול ובהנאה. ואף באכילה לא רצו חז"ל לגזור בהם משום איסור בב"ח כיון שבלא"ה אסורים באכילה משום טומאה שוב לא גזרינן בי משום בב"ח (ונ"מ דל"א בי' חנ"נ וגם לא הוי חהר"ל ועי' ש"ך ס"ק ג'). וכן בשר חיה ועוף אפי' בחלב בהמה טהורה מותרים בבישול ובהנאה. וה"ה בשר בהמה טהורה בחלב חיה טהורה אינו אסור מה"ת (ועי' פ"ת ס"ק ד'). ומ"מ בזה אסרו חז"ל באכילה משום דחיישינן שמא יטעו לומר מ"ש בשר חיה ועוף מבשר בהמה דשניהם מין בשר. ולפי"ז בשר חיה או עוף בחלב ואין בו ס' מותר ליתנו לעובד כוכבים והקדרה ג"כ מותרת בהנאה ופשוט:
ו בשר נבלה וכן חלב אסור לבשל בחלב מה"ת והי' לוקה על בישולו. אבל באכילה אין בו איסור בב"ח וגם בהנאה אין איסור במקום הפסד (דגמ"ר וכדעת הרמב"ם) דכל שאינו אסור באכילה משום בב"ח אינו אסור בהנאה. ואם עירב חלב עם חמאה ועשה מהן נר שקורין קרויזל להדליקו בידים יש לחוש למבשל בב"ח שהטיפה שסביבות השלהבת מתבשלת ומ"מ נר קרויזל זה שנתערב באחרים פשוט שבטל דאין כאן דבר שבמנין אלא דוקא נ"ח שבכל לילה מנין הנרות למצותן (פ"ת ס"ק ו' בשם תשו' שבו"י ותשו' ח"ס ובס' כנפי יונה ופמ"ג בפתיחה ועי"ש):
ז מה שנהגו לתת בתוך הצוקער הנעשה מקנים מתוקים חלב של בהמה טהורה דהיינו חלב עזים כדי ללבנו והאומנים אומרים שנותנין שנים למאה. מותר לאכול הצוקער אפי' עם בשר. כי נודע שהיורות שלהם מיוחדים ומטילים מים ביורות ומתבטל החלב מיד ואין להחמיר כלל. והא איכא סהדותא דמוהר"ח ויטל שהקדוש האריז"ל אכל משופרא דשופרא (רדב"ז ועי' יד"א):
ח מותר לבשל בשר לעובד כוכבים בקדרה של חלב שאב"י דכל שאינו אסור רק מדרבנן לא גזרו בבישול ובהנאה. וכאן ליכא משום מראית עין דמי יודע אם היא קדרה של בשר או של חלב. ולא דמי למ"ש רמ"א סע' ו' דאסור לחתות תחת קדרות של עובד כוכבים ואע"ג דסתם כלים של עובד כוכבים אינו ב"י י"ל דשאני התם דהכל יודעים שהם מבשלים פעמים בשר פעמים חלב. משא"כ הכא דמי יודע אם הקדרה של בשר או של חלב (פ"ת ס"ק ח'):
ט אבל דגים וחגבים בחלב אין בהם שום איסור בב"ח אפי' דרבנן (ועמש"ל סי' י"א). והרוצה לאכל בשר אפי' של עוף עם חלב שקדים צריך שיניח שקדים שלמים בתוך החלב משום מראית העין. דאע"ג דבשר עוף בחלב אינו אלא מדרבנן וכמש"ל ס"ה מ"מ גם באיסור דרבנן גזרו משום מ"ע (ועש"ך סק"ו ובנ"ץ). ומ"מ אין לאסור אלא אם הוא בפני הרואים כמו בסעודות גדולות דאיכא מ"ע אבל בביתו מותר דאע"ג דארז"ל דכ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור. זה אינו אלא במידי דאורייתא. ואפי' בסעודה גדולה אם אין לו שקדים אין לאסור האכילה בשביל זה. ונ"ל דאפי' בשר בהמה בחלב שקדים אין לאסור האכילה בשביל זה אם אין לו שקדים (וכ"מ מט"ז ופ' בה"ט סק"ו:
י מה שיש נוהגין בסעודות שמחה לאכל עלי הגפן והכרוב ממולאים בבשר עם חלב שקדים. יש להתיר אף שאינו מניח שקדים אצלם ואדרבא כיון שאין עושין זה אלא בסעודת שמחה כגון חתונה ומילה ומשיאין אותם בקערות מיוחדות ויפות שאין דרך לאכל בהם תבשיל אחר וגם נותנין עמהם על השולחן פירות ומגדנות. כמעט הוא ניכר במקומו ושעתו יותר מהנחת שקדים. ועוד כיון שהמילוי מכוסה ואינו ניכר בקערה לא הבשר ולא החלב רק בפיו הוא מרגיש אין כאן משום מ"ע. וכ"ש מה שנוהגין בסעודות שמחה אחר אכילת תבשילי בשר אוכלים אורז שנתבשל בחלב שקדים דודאי יש להתיר אף שאינו מניח שקדים אצלם. דאכילת חלב גמור אחר תבשיל בשר אינו אלא משום גזירה שמא יבא לאכלם יחד שיאמרו מ"ש טעמם מממשם. וא"כ בחלב שקדים לא הוי אלא כמו גזירה לגזירה (וע' ביד אפרים):
יא דגים עם חלב אעפ"י שאין בו משום איסור בב"ח וכמש"ל ס"ע. מ"מ י"א משום סכנה (פמ"ג). ודוקא בחלב ממש אבל חמאה ושומן הנקלט מעל החלב אין חשש. והאידנא עמא דבר שמבשלים דגים עם חלב ועם גבינה ולא קפדי כלל. ואפי' להאוסרים מ"מ לענין בישול דגים בכלי חלב אפי' בכלי בשר יש להקל. שאין כח בנ"ט היוצא מן הקדירה לעשות ארס. אבל כשנתבשלו בשר ודגים יחד הרי נתבשל הארס בתוכו ונבלע הארס בכל מה שיש בקדירה (ס' תפל"מ) ואף הקדירה אסורה בלי הגעלה אם אפשר (וע"ל סי' קי"ו בפ"ת ס"ק ג'). ודבר שיש בו סכנה גם ס' לא מהני דחמירי סכנתא מאיסורי. ויש לאסור אם ניצלו יחד בלתי מחבת תחת כלי א'. או אף אם בתנור סמוכים זל"ז. דעפ"י רוב יוצאים מזל"ז שמנונית. וי"א בתנור קטן אפי' דיעבד משום ריחא (וע' בה"ט סי' קי"ו ס"ק ב'). ודג רותח שנפל לתוך כלי שומן ולאחר שנצטנן הסירו השומן שנקרש לא מהני (וע"ש בפ"ת ס"ק א'):
ד (יב) אע"ג דחלב אשה מותר כדלעיל סי' פ"א סעי' ל"ב. מ"מ אסור לבשל כדי לאכל בשר בחלב אשה משום מ"ע. ומ"מ אם נפל חלב אשה לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור. אבל אם רוצה לבשל שלא לצורך אכילה אלא להניחו ע"ג מכתו וכיו"ב. וכן אם צריך לבשל בשר טהורה בחלב טמאה או איפכא לרפואה אפי' לחולה שאין בו סכנה מותר כיון דאינו מבשל לאכילה ליכא משום מ"ע. אבל שלא לרפואה כגון שמבשל להאכיל לנכרי אסור מפני מ"ע בין בטמאה בין בעוף בחלב (וע' ט"ז וש"ך ובה"ט ס"ק ז' באורך):
ה (יג) ביצים הנמצאים בעופות נתפשט המנהג שלא לאכלם בחלב אפי' נגמר החלבון והקליפה החיצונה הקשה לגמרי. ואין להחמיר בזה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אם בשלו כל שנגמרה הקליפה אפי' בקרום לבן לחוד סגי ואין עליו דין בשר כלל (ש"ך ס"ק י'). בד"א אם אותן שקליפתן רכה אינן מעורות אבל אם הם מעורות דהיינו דאית בהו שורייקי סומקי אפי' בדיעבד אסור אפי' נגמרה החלמון והחלבון. ואותם ביצים קטנים שלא נגמרו אלא בחלמון לבד אפי' אינן מעורות אסור לאכלם בחלב אפי' דיעבד (שם בש"ך) מיהו אם אכלם בפ"ע מותר לאכל אחריהם גבינה אפי' לא נגמר אלא החלמון לבד. ואפי' אם הם עדיין מעורות באשכל דהיינו שמחוברות בשדרה. והטעם דבשר עוף בחלב דרבנן ובביצים לא גזרו (שפ"ד ס"ק י"ב). וכ"ז בנמצאת במעי התרנגולת אח"ש. אבל אם הטילה אותה בחייה כדרכה אפי' אם הקליפה רכה מותר לאכלה בחלב לכתחלה (וע' פ"ת ס"ק י"ב). ודין מליחת ביצים הנמצאים בעופות נתבאר לעיל סי' ע"ה וע"ש:
ו ז ח (יד) המעושן והמבושל בחמי טברי' (ודעת הפר"ח דמעושן הוי כבישול וע"ש) והמבשל בשר במי חלב. והיינו אחר שמבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו כ"א מים בעלמא. וכן חלב מבהמה שחוטה מה שנמצא בכחל. או חלב שיצא ממנה אחר מיתתה. וכן המבשל דם בחלב. וחלב זכר של בהמה (דאלו חלב זכר דאדם דיני כחלב אשה) דלפעמים יש לו דדים. כל אלו אסורים בבישול מדרבנן. ואם נפלו לתבשיל אוסרים את התבשיל כשאר איסור דרבנן (ועש"ך ושפ"ד ס"ק ט"ו):
טו ומי חלב המתמצה מקיפאון הגבינה הנוטף מהשק שעושין בו גבינות. זהו הנקרא נסיובי דחלבא. י"א שאינו בכלל מי חלב ואסור מה"ת לבשלו עם בשר (ב"י בש"ע וע"ל סי' פ"א סי' כ"ח). ושליל דיני כבשר לחייב על בישולו ועל אכילתו מה"ת (וע' פ"ת ס"ק י"ד ובנ"ץ שם). אבל שליא ועוד וגידין ועצמות ועיקרי קרניים וטלפיים הרכים. אסורים בבישול ובאכילה מדרבנן. וי"א דאפי' עצמות הקשים אסורות מדרבנן (וע' שפ"ד). ועצם חלול שנמצא תוך מאכל חלב ויש ספק שמא הי' בו מוח ויצא ונתערב במאכל. יש להחמיר באותן עצמות שיש בהם מוח ושדרכם לצאת בבישול ולהצריך ס' בתבשיל נגדם. אבל בלא"ה אחזוקי איסורי לא מחזקינן (יד"א). ועוד בחלב דאמרן לעיל דאינו אלא מדרבנן. מ"מ באותן שעורותיהם כבשרן כגון עור השליל ועור שתחת האלי' ועור בית הבושת יש להסתפק (וע' פמ"ג וחכ"א שער החזקה סי' מ"ג ובפ"ת ס"ק ע"ו וע"ל סי' צ"ט):
טז חולה שציוו לו הרופאים לבשל תרנגולת שלימה מבלי מליחה במים הנופלים מגבינה לחה שהיא נסיורא דחלבא כדי להוציא ממנה מים באלע מבי"ק וזה רפואתו לשתות המים. כיצד יעשה להנצל מאיסור. יבשלו המים הנופלים מהגבינה ויסננו אותו עד שיהי' המים צלולים. והתרנגולת יצלה ואותן המים יבשלו עם התרנגולת וישתה החולה. והיינו בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה מותר בכ"ע (וע' יד"א):
יז טוב ליזהר מלחתות אש תחת קדירה של עובד כוכבים לפי שהם מבשלים בהם פעמים בשר פעמים חלב והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בב"ח (רמ"א). ויש אוסרים להניח לבשל בשר איסור בבית ישראל בקדירה של עובד כוכבים שמה יחתה הישראל. וכן טוב ליזהר שלא להשתמש מן הקדרות של תנורים בית החורף שמבשלים בתוכה משום דנותנין עליהם לפעמים בשר ולפעמים חלב מהקדרות שמבשלים בתנור. אבל אם הם של מתכות אין לחוש שמתלבנים וכן הכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו שעושין אותו מאפר שע"ג הכירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב. ואף שהאפר נטל"פ לכתחלה אסור. והא דשרינן להו לחפיפה היינו משום דשלא כדרך הנאתן הוא. וכ"ז אינו אלא זריזות וחומרות בעלמא והמקיל לא הפסיד (רמ"א ועמש"ל ס"ב):
יח אין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וליתן לפני בהמתו דאסורה בהנאה (רמ"א). ודוקא שהדיחן במים רותחין ועירבן נך רותחין. הא בלא"ה אינו אסור בהנאה. כיון שאינו אסור מה"ת אלא דרך בישול (ש"ך ס"ק י"ט וע' שפ"ד). וכן יש ליזהר מלשאוב מים רותחין בכלי בשר ואח"כ בכלי חלב מכלי אחת דלפעמים מלוכלכין וליכא נ"ט בר נ"ט דהתירא. ויש למחות ביד העושין כן (שם בשפ"ד וע' יד"א):
ט (יט) חלב הנמצא בקיבה לכתחלה אסור לבשל בו בשר אפי' בחלב הקרוש שבו משום מ"ע. ובדיעבד מותר אפי' בישל בצלול שבו (ב"י). וי"א דאפי' בדיעבד אסור אפי' אם בישל בקרוש שבו (רמ"א) וכן נוהגין. וברפ"מ יש להתיר בקרוש שבה. ואפי' בצלול ונקרש יש להתיר במקום הפ"מ וצורך גדול (יד"א בקיצור דינים):
י (כ) כשלוקחין הקיבה מתוך הבהמה ועודה חמה. לכתחלה אין להניח החלב בתוך הקיבה שיעור שתצטנן החלב בתוכה. משום דחריף וחזק הוא ויש לחוש שיפליט ויבליע. אבל בדיעבד אין לחוש עד שנמלח בקיבתו כ"כ עד שאינו נאכל מחמת מלחו ושהא במלחו כדי שיתננו על האור ויתחיל להרתיח. (ועש"ך ס"ק כ"ה וט"ז ס"ק ח') או שעמד בו מעל"ע אפי' בלא מליחה. דבזמן הזה הוי כבוש וכבוש כמבושל. ואז אסור להעמיד בו בין בצלול בין בקרוש דאסור מטעם בשר הנבלע בחלב הקיבה שיתן טעם בגבינה (וע' יד"א בקצ"ד ובחכ"א דהחלב עצמו אסור כדי קליפה אפי' לא שהא כשיעור הנזכר. ומ"מ אף שיש באותו מעט החלב הנאסר כדי קליפה שיעור להעמיד בו גבינות לחודייהו. אעפ"כ שרי אם העמיד בו גבינות וע"ש):
כא בששהא במלחו כשיעור הנזכר או שעמד בו מעל"ע והעמיד בו גבינות. אם הי' החלב שבקיבה צלול אוסר כל הגבינות עד שיהי' ס' בחלב שהועמד נגד דבר המעמיד. ואם הי' ס' בחלב הכל מותר. ואם הי' חלב הקיבה קרושה אינה אוסרת כלום אפי' לא הי' ס'. ואם הי' צלול ונקרש יש להקל במקום הפסד כיון שלא נאסר חלב זה רק ע"י מליחה או כבוש שהוא מדרבנן. ובמקום הפ"מ יש להתיר אפי' בכשרה שינקה מן הטריפה בצלול ונקרש (שם ביד"א סקצ"ד) ואם נמלחה מליחה מועטת ולא שהא והעמיד גבינות ובישלו הגבינות אח"כ אפשר דאין להקל דתו הוי דאורייתא (פמ"ג) ואם נבלע חלב גמור בקרוש ואח"כ לבשר אסור. דדוקא טעם הנבלע נעשה פרשא אבל בעין לא (וע' פ"ת ס"ק י"ח):
כב עור הקיבה או שאר בנ"מ שמייבשים אותם אחר שנמלחו עד שנעשים כעץ וממלאים אותם חלב מותר. דמאחר שנתייבש כ"כ הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר כלל. ומ"מ לכתחלה לא יעשה כן. וה"ה להעמיד בו גבינות דלכתחלה אסור ובדיעבד מותר (וע' ש"ך). וכן נוהגין לאסור משום דמשהא בתוכו מעל"ע וכבוש כמבושל. וכן דבש שנתנוהו בנודות של עור נבלה אסור מטעם כבוש. אם לא שנתנוהו לצד השער דאז איכא ס"ס שמא העור מצד השער אין לו שום טעם בשר כיון שנתייבש. ואת"ל שיש לו שמא הלכה כהמחבר סי' ק"ג דבשר בדבש הוי נטל"פ. משא"כ לצד הבשר דליכא רק חדא ספיקא. וה"ה בשמן בשר פוגם מש"ה מביאים שמן זית בנודות של עורות לצד השער ואין פוצה פה לאיסור. ואפי' מונחים לצד הבשר אפשר דעיקר הטעם משום דבשר פוגם בשמן (כה"ג ובל"י ובס' ב"י הביאם). וכ"ז דוקא רק היכא דליכא ס' אבל בדאיכא ס' וליכא חשש אלא מדין ביטול איסור לכתחלה. מותר להעמיד בה אפי' לכתחלה (וע' פ"ת ס"ק י"ט מ"ש ב' תשו' ח"ס ותשו' רעק"א ז"ל):
כג וכ"ז בעור או בבנ"מ. אבל בשר ממש אף שהוא יבש כעץ יש לאסור דמתרכך. וה"ה עור הקיבה שבישלו או ששרה אותו מעל"ע יש לאסור דמתרכך. דדוקא ע"י מליחה או שריי' כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח הוא דמותר (פמ"ג). ויש מתירין אפי' בבשר ממש כל שנתייבש כעץ ואינו אוסר אפי' ע"י שריי' מעל"ע (תשו' תפארת צבי הובא בפ"ת ס"ק כ"א). וי"א דזה דוקא בבב"ח דכיון שנתייבש מקודם הבשר ונעשה כעץ לא נשאר בו טעם לאסור החלב ולא חל עליו שם בב"ח. אבל בשר איסור לא נפקע ממנו שום איסור ע"י שנתייבש. ונ"מ נמי בזה לענין תולעים אדומים שצובעים בהם משקה שכתבתי לעיל סי' פ"ד ס"נ. ולענין כרכום לקמן סי' קי"ד. דלסברא ראשונה מותר דאפי' אם המצא תמצא בתוכן חוט בשר יבש ל"ל בה. משא"כ לסברא השני' אסור ובשר יבש כעץ שנתבשל אח"כ אסור לכו"ע בחלב. ודלא כעובדא דלחה"פ שהובא בפ"ת ס"ק כ"א וע"ש:
יא (כד) אם העמיד גבינה בעור קיבת כשרה. אם יש בגבינות שהעמיד ס' נגד העור מותר וא"ל אסור. אבל המעמיד בעור קיבת נבלה וטריפה שהן אסורים מצד עצמן וכיון שהוא מעמיד אנו רואים כאלו האיסור בעין ואוסר אפי' בכ"ש. ודוקא שלא הי' שום מעמד אחר רק האיסור. אבל אם הי' שם ג"כ מעמיד היתר. הוי זוז"ג ומותר אי איכא ס' נגד האיסור. והוא שלא הי' בכח האיסור לבדו להעמיד הא לאו הכי אסור (וע' ש"ך ודגמ"ר):
כה הא דקי"ל דדבר המעמיד לא בטל הוא מדרבנן. אבל הא דקי"ל דמילתא דעבידא לטעמא לא בטל. י"א דהוי מה"ת כל שנרגש הטעם אפי' באלף. ומיהו אם נאבד הטעם במיעוטו ואין מרגישין כלל ודאי דבטל אפי' עבידא לטעמא (מש"ז ס"ק י"ג ובסי' צ"ח וצ"ט יתבאר אי"ה על נכון בס"ד):