אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן קיא

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן קיא

סימן קי

דין כלים שנתערבו טריפות בכשרות ובו י"ז סעיפים ובש"ע ז' סעיפים

א (א) שתי קדרות א' של היתר וא' של איסור ולפניהם ב' חתיכות א' של היתר וא' של איסור ונפלו אלו לתוך אלו. אם החתיכה היא מאיסורי דרבנן כגון שומנו של גיד. או גבינה של עובד כוכבים. אפי' איסור שיש לו עיקר בדאורייתא. ואפי' חהר"ל מותרים. שאנו תולין לומר האיסור נפל לתוך האיסור וההיתר לתוך ההיתר. ואפי' אם ההיתר שבקדרה אינה רבה על האיסור מותר ובלבד שיהי' שוה בשוה. דספיקא דרבנן לקולא. אם לא באיסורי משהו החמורים דאז בעינן רוב דוקא (ח"ד ועי' בה"ט ס"ק ב'):

ב וכן הדין אם לא הי' כאן אלא קדרה א' כשרה ונפל בה אחת מאלו הב' חתיכות ואינו יודע איזהו. אנו תולין דשל היתר נפלה אפי' אין ההיתר רבה על האיסור. ואפי' הב' חתיכות ראויות להתכבד. דדבר חשיב שאינו בטל הוא ג"כ מדרבנן וכמש"ל סי' ק"י ס"ג. ומיירי דהיו ניכרות. דאי נתערבו מקודם חד בחד. כ"א הוי כגופו של איסור ואוסר (ש"ך ועי' פ"ת ס"ק א'). ואם החתיכה היתה ניכרת ועכשיו מחמת שנפל א' לקדרה לא ניכר איזו אסורה. אפי' נפלה לקדרה אסורה לא תלינן דאיסורא נפל והנשארת מותרת רק הנשארת ג"כ אסורה. ואם נפלה לקדירת היתר והחתיכה בעין. החתיכה אסורה ודאי דעליה ספק מכח חד בחד. והתערובות ממנה מותרת. ואם נפלה חתיכה א' ביבש לחתיכה אחרת ונתערבה. החתיכה הראשונה נשארת באיסורה והתערובות השני' מותר (ח"ד וע"ב ס"ק א'):

ג וכן אם לא הי' כאן אלא חתיכה א' מאיסור דרבנן ויש כאן ב' קדירות א' של היתר וא' של איסור ואינו יודע לאיזו נפלה. גם בזו תולין להקל (עי' ט"ז וח"ד) ואפי' אם א' מהקדרות אינו אסור אלא מדרבנן או מספק אפ"ה תולין בו (פ"ת ס"ק ב'. וצ"ע אם קדרה אי היתה דבר שיש לו מתירין וכשנתלה בה יאסר לעולם אם תולין ועי"ל ס"ח וט"ז):

ד ולפיכך אם היו ג' קדרות של היתר ונפל איסור דרבנן לאחת משתי קדרות מהם. ובקדרה שלישית עדיין לא הי' שום ספק ואח"ז נפל איסור דרבנן שוב ונולד לו ספק בקדרה שלישית ועל א' מהראשונות. השתי קדרות הראשונות ודאי אסורות כדלקמן ס"ט. והקדרה הג' מותרת דתולין אותו בב' קדרות שנאסרו כבר. אך אם לא נודע הספק הראשון עד אחר שנולד השני צ"ע בדבר ובהפ"מ יש להקל (פ"ת שם):

ב (ה) בד"א שתולין בכל אלו להקל אפי' אין החתיכה רבה על האיסור. שאין האיסור ג"כ רבה על ההיתר אלא שוה בשוה וכמש"ל ס"א. אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין להקל. ובב' חתיכות וקדרה א' דלעיל ס"ב מותר אפי' האיסור רבה על הקדרה (ש"ך. ואין להקשות בחתיכה וב' קדרות היכי משכחת לה שיהא האיסור מרובה על ההיתר דאי ידעינן שהאיסור הוא רוב לבדוק בקדרה של היתר. י"ל דמשכחת לה שפיר בשקדם וסילק האיסור קודם לכן דא"א לבדוק. מיהו הרא"ה חולק וס"ל דאפי' חתיכה א' וב' קדרות נמי שרי אפי' האיסור רבה עליו משום דספיקא דרבנן לקולא ועי' בה"ט ס"ק ה'):

ג (ו) וכ"ז באיסור דרבנן כגון שומנו של גיד וכדומה וכמש"ל ס"א. אבל אם הי' האיסור של תורה. אין תולין להקל לומר לתוך האיסור נפל עד שיהא ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל מתוכו מדברי תורה דהיינו מב"מ ברוב ומבשא"מ בס' או מב"מ ומבשא"מ דאמרינן סלק כו' כדבסמוך:

ד (ז) הי' ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל מתוכו מד"ת תולין להקל. כיצד ב' קדרות א' של בשר שחוטה וא' של נבלה ונפלה חתיכת נבלה לתוך אחת מהן. אם ההיתר שבקדרות, ההיתר רבה קצת על חתיכת הנבלה תולין להקל לפי שמה"ת מב"מ בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו ס' ובמידי דרבנן אמרינן שאני אומר. וה"ה מב"מ וא"מ דאמרינן סלק את שא"מ כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלעיל סי' צ"ח ס"ה. ואם היו ב' הקדרות ממין א' והאיסור ממין אחר אין תולין להקל. ומ"מ אם רבה ההיתר ס' על האיסור תולין להקל אפי' בחהר"ל דלא מועיל ס' ובספק הקילו (ט"ז):

ה (ח) היו כאן ב' קדרות של היתר ולפניהם ב' חתיכות א' של היתר וא' של איסור. ונפלו א' לתוך זו וא' לתוך זו. אסורות שתיהן אפי' באיסור דרבנן. דכיון דבע"כ צריך אתה לאסור א' מהם מאי חזית דאסרת להאי דלמא אפכא וע"כ שתיהן אסורות (רשב"א). ואפי' אחת קטנה ואחת גדולה לא תלינן האיסור בקטנה. ואפי' נפלו בזא"ז דכבר התירו האחת מ"מ כשחזר ונפל הב' לקדרה האחרת גם הראשונה אסורה אם לא שכבר נאכל כל הא' קודם שנפל להב'. ואם חזר ונפל מקדרה א' מהן לקדרה אחרת אסורה אף הג'. וכן אפי' אם הקדרה האחת אסורה. רק שאם תתלה בה תאסור אותה יותר כגון בהנאה או מדאורייתא אין תולין (ח"ד ועי' בה"ט ועמש"ל ס"ג):

ט והוא כשאין בשום א' מהן כדי לבטל האיסור. אבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות. ומיירי בגוונא דליכא צירוף כמבואר לקמן סי"ג. דאי איכא בשניהם צירוף לבטל האיסור בלא"ה מותר. ובשני ב"א אפי' אין בשום א' כדי לבטל מותר כשבאו לשאול בזא"ז ותולין להקל באיסור דרבנן. ויש אוסרים אפי' בשני ב"א (טור וכן עיקר ח"ד ועי' בה"ט):

ו (י) היו כאן ב' קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן. וידוע לאיזו נפל. וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו נפל. אני אומר למקום איסור הראשון נפל גם השני. ודוקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא אמרינן שאני אומר דספיקא דאורייתא לחומרא (ט"ז וש"ך). אבל אם נפל איסור לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו נפל ואח"כ נפל איסור לתוך א' מהם וידוע לאיזו נפל שתיהן אסורות. ואין אומרים למקום שנפל איסור ב' נפל גם הראשון. אלא דינו כמו נפל איסור וא"י להיכן נפל (ש"ד). ודוקא שאין ס' לבטל האיסור שנפל שם. אבל אם הי' ס' לבטל האיסור שנפל שם הוי כאלו לא נפל שם איסור כלל (רמ"א):

ז (יא) היו כאן ב' קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן וא"י לאיזו נפל. ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו. שתיהן מצטרפות לבטלו. ולא עוד אלא אפי' אחת בבית וא' בעלי' מצטרפת. וה"ה אפי' למאה ואפי' לדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים הכא דלא ידעינן לאיזו נפל לא שייך לומר חנ"נ דהו"ל כאלו הכל מעורב כיון שנכנס הכל בספק. ודוקא כשאין בכ"א לבטלו כ"א בשתיהן אבל כשיש בא' מהן לבטלו לא מצטרף דלא נכנס בספק כלל. רק מטעם שאני אומר שייך להתיר (ח"ד ועי' ש"ך):

יב בד"א בששתיהן של אדם א'. לפי שכל שהם של אדם א' עתיד להתערב וכל העומד להתערב ה"ה כמעורב. אבל אם הם של ב' ב"א אין מצטרפות ואפי' באדם א' אם ידוע בבירור שאין עתידים להתערב כגון שא' של בשר וא' של חלב. או שבאחד יש מתיקות ובשני קיוהא אין מצטרפים (ט"ז וש"ך):

יג וי"א דאפי' באדם א' אין להקל. ולצורך הפסד יש להתיר באדם א'. ומיהו אין לאכלו אלא אחר שיערבנו יחד דאז כבר נתבטל האיסור (ארוך בשם מהרי"ט). והט"ז מתיר בלא תערובות. ודין צירוף דסעי' זה אינו רק באיסור דרבנן או ביבש ביבש (ועי' ש"ך וח"ד ובה"ט):

יד שני חתיכות א' של היתר וא' של איסור ונתערבו חד בחד דקי"ל דשניהם אסורים. ואם אח"כ נפל א' מב' חתיכות ונתערב בחתיכה אחרת וחתיכה אחת נשארה במקומה. אותה חתיכה הנשארת אסורה והשנים שנתערבו כשרים (ח"ד ס"ק א'). והטעם לזה דהחתיכה שנתערבה בחתיכה אחרת יש לספק בכ"א שמא היא הכשרה מתערובות הראשון ושמא היא הכשרה מתערובות השני. והוי ממש כאלו נתערב מתחלה חד בתרי או כאלו נתערב חד בחד ואח"כ ניתוסף עוד חתיכה אחת דמותר כל התערובות דהא יבש ביבש לא אמרינן חנ"נ. אבל חתיכה הנשארת אין עליה שום ספק רק הספק הראשון שנתערב חד בחד וכבר אמרנו בכללי ס"ס דכל שנתערבו חד בחד יש לו חזקת איסור ואין אומרים בו ספיקא דרבנן לקולא מש"ה אסורה (שם בח"ד ועי' ס' ב"י):

טו אם היו ב' חתיכות א' של היתר וא' של איסור ולפניהם קדרה אחת של איסור ונפל א' מהחתיכות לקדרה של איסור. דעת הפר"ח דתולין שהחתיכה הראשונה נפלה לאיסור והחתיכה הנשארת מותרת. והפר"ת וח"ד השיגו עליו דהאחד בחד אפי' נפל א' לים לא תלינן לומר דאיסור נפל וכמש"ל בכללי ס"ס כ"ש הכא (שם):

טז ב' קדרות א' בשר נבלה וא' בשר עוף ונפל חלב לא' מהם דאם נתלה שנפל בקדרה של איסור אתה אוסרו בהנאה. או ב' קדרות בא' הי' בשר בהמה ובא' הי' בשר עוף ונפל חלב לא' מהן דאם נתלה שנפלה בקדרה של בשר בהמה אתה אוסרו מדאורייתא. משא"כ בשל עוף אינו אסור רק מדרבנן. אין תולין להתיר דכל שאתה מוציא אחת מחזקתה אין תולין דדוקא שאין דין כלל על אחרת תולין אבל כשיש שום דין על האחרת אין תולין דאמרינן מאי חזית (ח"ד ושפ"ד):

יז אם היו כאן ב' קדרות חולבות נקיות עם מים אצל האש. אחת ב"י ואחת אב"י. ותחב כף ב"י מבשר עוף ואינו יודע לאיזו קדרה תחב הכף שרי דתולין באינו ב"י כיון דאיסורא הוא רק מדרבנן. וקדרה ב"י יראה נמי להתיר דתולה באינו ב"י. דמדינא אינו ב"י שרי אלא מחמת חומרא בעלמא וא"כ בכה"ג מוקמינן אדינא ותולין באינו ב"י (מש"ז ס"ק ז' ועי' בס' נ"י):

דין כלים שנתבשל בהם איסור והוא מלב"ש בחיד"ג ובו ו' סעיפים

א כלל גדול בדין כלים שנתבשל בהם האיסור. צריך כל מורה הוראה לידע זאת ויוצא מכל מה שכתבנו עד הנה הן בהלכות טריפות הן במליחה הן בתערובות (לב"ש בחידושי דינים סעי' י"ב):

ב כלי שנתבשל בו ודאי איסור אפי' איסור דרבנן. אזי הכלי לעולם אסור אפי' לא נודע האיסור עד שאין הכלי ב"י דהוי תרי דרבנן לא מהני. דגם תרי דרבנן אסור היכא דודאי איסור. ואפי' איסור שיש לו מכשירים בפוסקים הראשונים שהביאום האחרונים רק לא הובא דעתם בש"ע בהמחבר והרב רמ"א בלשון י"א או יש מתירים. או אפי' הובא דעתם בש"ע שכתבו יש מתירים אלא שבעלי הש"ע הכריעו כהאוסרים שכתבו על דברי האוסרים והכי נהוג או וכן נוהגין או וכן עיקר. כ"ז הוי ודאי איסור ואפי' באיסורי דרבנן אם נתבשלו הכלי לעולם אסור. וכ"ז בודאי איסור דרבנן אבל בספק איסור דרבנן כגון איסור שאינו רק מדרבנן ואיכא בי' ספיקא שנתערבו חד בתרי. ושאין לו חזקת איסור. חתיכה גופא נמי שרי'. וכיון דהתבשיל מותר גם הקדרה מותרת (ועי' בס' ב"י):

ג כלי שנתבשל בו ספק איסור של תורה. יש בו שלשה דינים. הא'. אם גוף האיסור אין חולק בו ושהוא דאורייתא אין בו ג"כ מחלוקת. כגון שנמצא מים בראש שלא בדקו אם הי' המוח מקיף או לא וכל כה"ג. דאנן מטריפין מספיקא ונתערבה חתיכה מבהמה זו בין ב' חתיכות כפליים כמותה מין במינו. אזי כשהספק הזה של איסור זה נתבשל בכלי. אם נודע האיסור בעת שהכלי ב"י אסורה הכלי לעולם דאע"ג שהכלי נעשה אח"כ פגום והוי דרבנן. מ"מ ספק תורה שנעשה ע"י גלגול דרבנן אסור. אבל אם לא נודע מהאיסור עד שהכלי נעשה אינו ב"י. אם לא הי' יכול כלל האיסור להתוודע תחלה. כגון שנשתמשו בבישול ביצים מתרנגולת ואח"כ נשחטה ונמצאת ספק טריפה ואז כבר הכלי אב"י דבכה"ג לא הוי שום צד שיוודע הספק איסור של הבצים עד שנשחטה התרנגולת. אזי הכלי מותר במקום הפסד קצת דחשבינן לי' לספיקא דרבנן. ואם הי' יכול להתוודע תחלה אלא שלא שמו לב להביט אליו. בכה"ג אין לחושבו לספיקא דרבנן. ואין להתיר בפשיטות. והמתיר גם בזה אין גוערין בו. ובהפ"מ יש להתירו אפי' לכתחלה:

ד דין ב' אם גוף האיסור י"א בו שהוא מדרבנן. ומכ"ש אם יש מתירין אותו לגמרי ודעתם לא הובא כלל בש"ע בדברי המחבר והרב. מועיל עכ"פ דעת זו שאם ספק של איסור כזה נתבשל בכלי ולא נודע ספק איסור עד שאין הכלי ב"י מותר אף שלא במקום הפסד כלל. אבל בנודע מתחלה בעת שהי' הכלי ב"י אסורה הכלי לעולם:

ה דין ג' אם גוף האיסור יש אומרים שהוא דרבנן ומכש"כ שי"א שמותר לגמרי והובא דעתם בש"ע אף שיש הכרעה בש"ע כדעת האוסרים. מועיל עכ"פ דעת המתירין שאם ספק של איסור כזה נתבשל בכלי. להתיר הכלי אפי' אם נודע האיסור בעת שהכלי ב"י מ"מ מותרת לאחר מעל"ע שלא במקום הפסד כלל או אפי' נודע איסורו קודם שבישלו (שם סי"ב:

ו כל מקום שהותר מחמת שלא נודע הספק איסור עד אחר התערובות. והכלים אחר שהיו אינו ב"י. היינו שלא נודע להבעלים. אף אם נודע לאיש אחד קודם התערובות מ"מ לא נודע מקרי. אבל אם נודע לאיש שהוא ג"כ בעליו. כגון שותפים בבהמה שחלקוה ונטל א' הראש ונמצא מים בראש באופן שהוא ספק איסור. וכן אפי' לא היו שותפים כלל אלא הטבח מכר הראש לא' ושאר הבשר לשאר אנשים. כל שנודע לבעל הראש מיחשב נודע. וכן אם נודע לא' מבני הבית חשיב נודע. ואם נודע לשני אנשים אחרים צריך להתיישב בדבר אם מקרי נודע (לב"ש סל"ד):

תנאים למורים קטנים מספר ב"י ובו ג' תנאים

תנאי א' למדן בינוני שלא הגיע להוראה אמיתית לא יפסוק שום דין אפי' בהוראה ודאית שהיא פשוטה לכל בדיני איסור והיתר. כל זמן שאין לו סמיכת התרה מהר אב"ד המובהק הסמוך:

תנאי ב' לא יפסוק למדן בינוני האמור. שום הוראה רק באותן דינים שנתן לו המורה התרה. כגון אם יש לו התרה על דיני ושט וצוה"ג וכדומה אל יורה בשאר דינים כי מסתמא ראה הרב אב"ד הסומכו שלא הגיע להוראה בשאר דינים. ומוטל על כל איש להזהיר ע"ז:

תנאי ג' אעפ"י שיש לו סמיכת התרה מהרב המובהק. לא ירום ראשו להכריע בשום ספיקא דדינא במקום שהונח בצ"ע. או בהפ"מ או איכא צד להקל וכדומה. אא"כ שהוא למדן מופלג אשר ידיו רב לו בש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים. או עפ"י שאלת הרב המובהק. ואם לאו יפסוק כדעת המחמירים. אם לא במקום שכתוב בפירוש להתיר או להכשיר ואשרי העם שככה לו:

סליק בעזה"י

סוף הספר

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה