אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן קט

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן קט

סימן קח

דין יבש ביבש שנתערב ובו ח' סעיפים ובש"ע ב' סעיפים:

א (א) חתיכה שאינה ראוי' להתכבד שנתערבה באחרות מב"מ יבש ביבש. דהיינו כל דבר שאינו נבלל והאיסור עומד בפ"ע אלא שהוא מעורב עם אחרים ואינו מכירו. כגון חתיכות בחתיכות או ביצים שלמים עם ביצים שלמים או אפי' חלמונים כל שאינם טרופים יחד. כל חד וחד לחודי' קאי ומיקרי יבש ביבש (משא"כ החלבונים מתערבים יחד או חלמונים וטרופים יחד מיקרי לח בלח). חד בתרי בעל כדכתיב אחרי רבים להטות. ולאו דוקא כפליים בעינן אלא אפי' משהו יותר סגי. ושלש חתיכות בעינן וכל שיש בב' הקטנים משהו יותר מגדולה סגי (ש"ך סק"ו וכפי' השפ"ד דבריו וכ"כ הפר"ח והפר"ת) דהוי רוב בנין ורוב מנין. ומותר לאכלן לשני ב"א אבל לא יאכלם אדם א' אפי' בזא"ז (כ"ה מסקנת המחבר וכתב רמ"א דכן יש לנהוג) והטעם דכ"א יכול לומר חבירי אכל האיסור. ולפי"ז צ"ל דאין להתיר לאכל כ"א לשלשה ב"א אבל לשנים יש לאסור דהא ע"כ א' אוכל ב' חתיכות וקי"ל איסורא ברובא איתא והוי כמו שאכל איסורא בעין (וע' בפר"ת סק"ג וס' ב"י הביאו) ויש מחמירין להשליך א' או ליתן לעובד כוכבים ואינו אלא חומרא בעלמא (כ"כ הרמ"א וע' פ"ת סק"ב):

ב כל דבר שנבלל יפה ההיתר עם האיסור כגון שמן בשמן או יין ביין לח בלח מיקרי. וצריך ס' בהיתר נגד האיסור דתערובות לח בלח מיקרי גוף האיסור או טעמא ומש"ה בעינן ס' (פר"ח). קמח בקמח יש פוסקים דס"ל דיבש ביבש מיקרי. אבל הב"ח והש"ך חולקין וס"ל דכיון דגבלל לח בלח מיקרי. וכן כל כדומה לזה:

ג וכ"ז כשנתערב מין במינו דמה"ת אפי' לח בלח א"צ ס' כיון שאינו נרגש טעם רק רבנן אצרכוהו ס'. אכן ביבש ביבש אפי' רבנן לא החמירו. אבל שלא במינו שמה"ת צריך לח בלח ס' כיון שיש נתינת טעם. ע"כ אם נתערב יבש ביבש ואינו מכירו כגון שנפרך לחתיכות דקות שאין ניכר בין זל"ז או משכחת לה נמי כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שא' מהם אסור ואין ידוע איזו מהן. או ששחט כמה מינים וידוע שא' מהן נשחט שלא כהוגן ואינו ידוע איזו הוא וכן כל כיוצא בזה. אפי' יבש ביבש בעינן ס' נגד האיסור. והטטם כתבו הט"ז והש"ך סק"ט כיון דמבשא"מ לח בלח אזלינן בתר טעמא לכן אפי' ביבש נמי בעינן ס' כי היכי דאי מבשל להו לא ליתי לידי טעמא דהוי איסור דאורייתא. משא"כ מב"מ א"א למיתי לידי איסור דאורייתא כיון דמה"ת אפי' לח בלח ברובא בטל (ש"ך בשם הר"ן). ודוקא דליכא למיקם אטעמא אבל אי איכא למיקם אטעמא דאיסורי שמרגיש טעם איסור באותה קדרה או שמכיר איזו הוא האיסור אין לו ביטול אפי' באלף כיון שהוא אסור מצד עצמו (וע"ל סי' צ"ח):

ד אם נתערב מבשא"מ ביבש ונאבד קצת ולא ידעינן אי הוי ב' ס' א"ל יש להסתפק אם נתלה לקולא כמו מב"מ ונשפך. או נימא כיון דטעמא דיבש ביבש באינו מינו בס' משום שמא יבשלם ויתן טעם. ממילא גם בזה שייך הגזירה שמא יבשלם. ובפרט אם יורגש הטעם יבורר דודאי אסור דאורייתא (וע' פ"ת סק"ג מ"ש ב' מאוה"ג רבינו עקיבא איגר):

ב (ה) והא דאמרינן דיבש ביבש חד בתרי בטיל. דוקא שנתערבה שלא כדרך בישול. אבל אם נתבשלו יחד אעפ"י שהחתיכות מצד עצמן מיקרי יבש. מ"מ כיון שנתבשלו יחד, ע"י המרק והרוטב מתפשט טעם האיסור בהיתר ומיקרי נמי לח בלח וצריך ס' ורוב. פי' צריך ס' של היתר בכל מה שבקדרה לבטל חתיכות האיסור. וגם צריך שיהא בחתיכות ההיתר רוב נגד חתיכות האיסור אם הוא מב"מ. ובמין בשא"מ צריך ס' חתיכות של היתר נגד חתיכות האיסור ואי ליכא ס' אף דאיכא רוב הכל אסור כדין לח בלח. ואי איכא ס' בכולו וליכא רוב במין ומינו החתיכות אסורות והרוטב מותר. וטעמא דמילתא שאין היבש מתבטל בלח (פר"ת וע' ש"ך סק"ד):

ו במד"א כשלא נודע קודם שנתבשלו דאז לא נתבטל האיסור כלל ואסור מה"ת אלא דעתה בשעת הבישול נודע התערובות. ובהאי שעתא ע"י המרק והרוטב מתפשט טעם האיסור בהיתר ולכן צריך ס' נגד האיסור וכמש"ל אבל אם נודע התערובות קודם שנתבשלו ביחד הכל שרי דכוו דנודע קודם שנתבשל ואז נתבטל מה"ת וגם מדרבנן ברוב ואז מדינא הכל שרי. מיהו לבשלן יחד באין הפ"מ אסור אפי' כשנודע התערובות קודם שנתבשלו. משום שחזר האיסור ונתערב עם ההיתר והרי הוא כשאר איסורים הנבללין ואסור אז מדרבנן. אבל אם בישלם לאחר שנודע התערובות בשני קדרות דאז לא חזר להיות כשאר איסור הנבלל ובשעה שאוכל כל קדרה וקדרה שנתבשל חומר שהאיסור בקדרה אחרת מותר בדיעבד אפי' באין הפ"מ. ואפי' תימא דמדי ספיקא לא נפקי מ"מ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. ואפשר דאפי' ספיקא דרבנן ליכא דאפשר דלא גזרו רבנן מב"מ ביבש היכי דכבר נתבטל ברוב ולא החמירו אח"כ ואוקמי' אדאורייתא (שיך סקי"ב). וה"ה במליחה הדין כך דקי"ל מליח כרותח. אם לא נודע עד אחר מליחה דעדיין לא נקרא עליו שם היתר לא מהני ביטול זה אלא צריך ס' (וע' פ"ת סק"ד ב' תשו' חב"י) וע' ר"ן שדעתו שאם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס' מותר להרבות עליהן כדי שיעור ס' ולבטלן ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה כיון שכ"א מותר בפ"ע (וע' בה"ט סק"ז):

ז ואם לא נודע מהתערובות קודם שנתבשלו, אפי' אם בישלם אותן ג' חתיכות בב' קדרות. אותה קדרה שאין בה ס' אסורה (רמ"א סוס"י קי"א) כיון דלא נודע מהתערובות דאז לא נתבטל האיסור קודם הבישול כלל ואסור מה"ת אלא דעתה בשעת בישול נודע התערובות. וא"כ על כל קדרה י"ל שמא האיסור בזו והו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא ובהפ"מ יש להקל באם יש בשתיהן כדי לבטלן בס'. ומיהו לכתחלה אין לאכלו אלא לאחר שיערבנו יחד (שם ברמ"א). וכ"ז כשיש בכל קדרה בחתיכות היתר רוב כנגד האיסור. אבל אי ליכא רוב אעפ"י שקודם שחילקן לקדרות הי' רוב צ"ע אם יש להתיר החתיכות וגם אם יש להצטרף השתי קדרות כדי לבטלן בס'. כיון דלדעת רמ"א הידיעה דוקא גורם ההיתר הו"ל כאלו נפל עתה הספק אחר שחילקן בקדרות ועתה אין כאן רוב בכל קדרה. וצ"ע רב בזה (כ"ה בס' ב"י בתק"ה אות ב'):

ח יבש ביבש במינו שנתבטל ברובו ונודע התערובות קודם שנתבשל ואח"כ נתבשל כך. דמדינא הכל שרי וכמש"ל. אם אח"כ הוכר האיסור בקדרה ע' מש"ז סק"ד שכתב לפי דעת תשו' ח"צ סי' כ"א דאם הוכר האיסור ושהא אח"כ בקדרה ודאי דצריך ס' נגד האיסור שהרי עתה פולט מאיסור ללח. אבל אם הוסר האיסור מקודם או נצטנן ואח"כ הוכר האיסור והוסר. י"ל הואיל ונתבטל האיסור קודם שנתבשל ונתבטל הפליטה מקודם תו אין לאסור. ובהפ"מ איכא צד להקל בכה"ג וצ"ע לדינא עכ"ל:

ט וכל הא דאמרינן דיבש ביבש באינו מינו אינו בטל ברובא. י"א דאין חילוק בכ"ז בין אם הוא איסור דרבנן או מדאורייתא. דאפי' בדרבנן במין ושא"מ אפי' ביבש בעינן ס' (רמ"א וכ"ה במ"י). וי"א דביבש ביבש באיסור דרבנן שפיר בטל (ש"ך סק"ט ע"ש שמאריך). ולאכלן יחד אפי' באיסור דרבנן אסור (וע"ב סק"ה) ובהפ"מ איכא צד להקל (וכ"כ הפר"ח דהעיקר כהש"ך. וע"ל סי' קכ"ב לענין כלים שנתערבו ביחד וע"ל סי' ק"ב מ"ש שם) ולענין אם מותר לבטל איסור בשבת או יו"ט ע"ל סי' צ"ט סכ"ב:

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה