הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות תערובות · סימן קח
שלא לאפות איסור והיתר בתנור אחד ובו ט"ו סעיפים ובש"ע ו' סעיפים.
א (א) אין צולין בשר כשרה ובשר נבלה או של בהמה טמאה בתנור א'. ואעפ"י שאין נוגעין זב"ז והתנור גדול וע"ד שיתבאר לקמן) ופתוח מעט למעלה במקום שהעשן יוצא (ואם סתם פי התנור בדף ופתוח קצת דינו כמו במקום שהעשן יוצא. שפ"ד סק"ז). דלכתחלה אמרינן ריחא מילתא היא (כרב דס"ל הכי בפסחים ד' ע"ז ע"ב). ודוקא כשאחד מהן שמן אפי' הכשרה. דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור בריחא והדר אזיל האיסור ואוסר ההיתר ואע"ג דקי"ל בכל דוכתי דאין הנאסר יכול לילך ולאסור במקום שאין האיסור בעצמו יכול לילך. בריחא שאני לפי שהפיטום מוליך הריח וטעם הכחוש עמו. אבל בשניהם כחושים לכ"ע שרי בדיעבד ולכתחלה טוב להחמיר (ט"ז ס"ק כ"א בשם ת"ח ועמש"ל סי' ק"ה סכ"ה בשם הח"ד):
ב ומ"מ שרי אפי' לכתחלה לצלות כבד בתנור א' עם תבשיל אפי' למ"ד ריחא מילתא היא. דכל דם הוא כחוש וכמש"ל סי' ק"ה סכ"ז. והדם הנבלע בכבד הוא דבר קלוש ודוקא בכבד יש להתיר שכולו היתר אבל בשר שלא נמלח או נמלח בכשא"מ אוסר הבשר שנצלה או נתבשל עמו בתנור א' משום דאמרינן חנ"נ אפי' גבי דם. וכ"ז הוא לכתחלה שהוא אליבא דהלכתא אבל בדיעבד הכל שרי (ע"ד שיתבאר לקמן) ודבר פשוט הוא דאם גם התבשיל הוא דבר כחוש אפי' לכתחלה שרי לצלות כבד עמו בתנור א' (ועט"ז סק"א ובח"ד):
ג ובדיעבד אם צלאן בתנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים בקרקעית התנור ופיו פתוח קצת. או תנור קטן ופיו פתוח ממש (אבל פתוח קצת בתנור קטן הוי כסתום) ותנורים של אופה מסתמא הם גדולים מותר בדיעבד (כלוי אבל לכתחלה צריך תנור גדול ופתוח לגמרי דהוי ככירה ומותר אפי' לרב). וכתב הכו"פ דדעת הפר"ח להקל אפי' לכתחלה אפי' בפתוח במקום שהעשן יוצא בתנור גדול. וכתב עליו ונכון הוא דהא יוצא הריח דרך אותו החור לחוץ ואפי' היתה האסורה שמנה הרבה והכשרה רזה. ובלבד שלא יגעו זב"ז. ואם התנור סתום לגמרי ואינה פתוח לא למעלה ולא מן הצד אסור אפי' דיעבד אפי' בתנור גדול (מסקנת הפוסקים). ובהפ"מ יש להקל אפי' בקטן וסתום לגמרי. ואם א' מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיו"ב מותר לצלותם אפי' בתנור קטן ופיו סתום. וה"ה לאפות בשר עם חלב נמי דינא הכי דלכתחלה בעינן תנור גדול ופתוח לגמרי (ט"ז):
ד והא דאמרינן דבהפ"מ יש להקל אפי' בסתום לגמרי היינו באיסור שאינו חריף. אבל אם האיסור הוא ד"ח דאז החריפות של ההיתר שואב הריח מן האיסור הקל. ובזה ודאי אמרינן ריחא מילתא היא. ואפי' בתנור גדול ופיו פתוח אסור אפי' בהפ"מ אם שניהם מגולים. אבל אם א' מהם מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר בדיעבד. ואם במכוסה בכלי מותר אפי' לכתחלה (שפ"ד סק"ג). ואפי' שניהם מגולים מ"מ בהפ"מ וצורך גדול איכא צד להקל (מש"ז ס"ק ה' וע' מ"ש בסעיף שלפ"ז):
ה אין אופין פת עם בשר בתנור א'. ואם אפה אפי' בתנור גדול ופיו פתוח למעלה אסור לאכלו עם חלב אם יש לו פת אחר. דהוי כלכתחלה כיון שיכול לאכול הפת בלא חלב. ודוקא כשאינו פתוח אלא במקום שהעשן יוצא. אבל תנור גדול ופתוח לגמרי ככירה יחשב ומותר אפי' לכתחלה (וע' שפ"ד ס"ק ג'). וכן אם בן עם אחר אפת פת עם איסור אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר דכ"ז מיקרי לכתחלה אבל אם אין לו פת אחר בריוח מותר בשניהם דזה מיקרי לענין זה בדיעבד (וע' שפ"ד סק"ו שלא יקשה מסי' קכ"ב). ומ"מ המנהג לקנות מן הנכרים דברים המבושלים בכליהם כל שאין בהם משום בישול עובד כוכבים. דסתם כליהם אינם ב"י ואע"ג דנטל"פ אסור לכתחלה מ"מ לא חשבינן הקני' לכתחלה. לכן נוהגים לקנות אגוזים השלמים שמבשלים העובדי כוכבים שקורין טשעחי"ל נסי"ן או שאר דברים (ט"ז ס"ק ד'):
ו י"א דכ"מ דאמרינן ריחא מילתא ואוסר אפי' דיעבד כגון בדבר חריף. היינו דוקא היכא דליכא ס' מן ההיתר נגד האיסור. אבל בדאיכא ס' מן ההיתר אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור. ולצורך הפ"מ יש לנהוג כן. ואף דאין איסור בלוע יוצא בלא רוטב. מ"מ בריחא יש להקל דכל הנכנס בספק מסייעו לבטל הואיל ויש מקילין בריחא (ועי' מש"ז ס"ק ו'):
ז י"א דאיסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח. ריחא מילתא ואוסר אפי' דיעבד אם התנור קטן וסתום והאיסור וההיתר מגולין תוך התנור דלא גרע ממשהו. וי"א שאין לחלק (וע' ש"ך ובה"ט). ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין. (וע"ל סוס"י קי"ח מדינים אלו וע"ב מח"ד):
ח אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולין אסור אפי' דיעבד. ומיירי במחבת שאופין תחתיה דבכה"ג אמרינן ריחא מילתא היא (תוס'). וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב. והיינו בפת מועט או שעשו היכר בפת. אבל בפת מרובה אסור אפי' לאכלו לבדו גזירה שמא יאכלנו בחלב כדלעיל רס"י צ"ז. אבל בזא"ז אין לחוש כי לא נמצא ריחא ופיטום לכלי שיחזור ויפלוט לאוכל ואפי' דבר שנעשה להריח ועדיין ריחו בתנור אין לחוש לבזא"ז (וע' ש"ך סק"י וי"ב) ובלבד שלא יגע ממש במחבת. ואם הזיע המחבת משניהם ושניהם מגולים אוסר אפי' בזא"ז דהוי ככיסוי הקדרה לעיל סי' צ"ב. ואם בפעם הראשון הי' ע"י ריח ובפעם השני הי' ע"י נגיעה אסור (פ"ת סק"ב):
ב (ט) בד"א בצלי כעין צלי אש ממש כדרך שצולין לפעמים שמניחין הבשר בכלי באויר שקורין רויס"ט ומרבים האש למטה ונצלה הבשר בזה (וע' ש"ך ס"ק ט"ו ובפר"ת ס"ק ב'). אבל אם בא לבשל בקדרה זה לעצמו וזה לעצמו. אפי' בתנור קטן ופיו פתוח קצת מותר אפי' לכתחלה והטעם כתב הטור בשם הרשב"א שאין ריח המתבשלים כ"כ אוסר כיון שהוא בקדרה המפסקת. וצלי קדר חשיב בישול משום דצלי קדר יש בו רוטב ודמי לתבשיל ודינו כדין התבשיל כיון דכ"א בקדרה בפ"ע. אבל אם אין הקדרה מפסיק כגון אם בקדרה א' איכא צלי והיא מלאה על כל גדותיה והריח יוצא ואין לו עיכוב ואין גוף הקדרה מפסיק בינו ובין צלי האחר. אסור משום ריח (פר"ת ס"ק ב' ובס' ב"י הובא). וכ"ז אם פתוח קצת אבל אם הוא סתום מכל הצדדים אף במקום שהעשן יוצא כדרך שמטמינים החמין לצורך שבת. אפי' בתנור גדול אסור אפי' בדיעבד אם האיסור וההיתר מגולין (רמ"א) ובהפ"מ איכא להקל אפי' בתנור קטן (וע' שפ"ד ס"ק י"ח):
ג (י) אם יש שמנונית של איסור על המרדה שקורין שאפי"ל או פאל"ע או לאפיט"ע. אסור ליתן עליה היתר כל היום. מיהו כשאינה ב"י מותר להשתמש בה ולא גזרינן שאינה ב"י אטו ב"י אפי' לכתחלה משום דא"א בע"א. שהרי העובד כוכבים לא ישמע לנו לעשות מרדה חדשה בכל פעם שישפוך עליו איסור (תוס'). ע"כ הותר גם לישראל להשתמש באותה מרדה לכתחלה. ואם הי' ב"י אסור הפת הראשון שהוציא אחר הפשטיד"א משום שמנונית האיסור שעל המרדה. ואם אינו מכירה חד בתרי בסל. אע"ג דהוא חהר"ל כיון דאין איסורי מ"ע (ח"ד). וכ"ז שהיא ב"י לא מהני בה הגעלה ולא קליפה בכלי אומנות ולא הגעלה אחר קליפה. דמרדה דינו ככלי שתשמישו ע"י האור דצריך ליבון (ש"ך ס"ק כ'). ודוקא במרדה של עובד כוכבים מותר באב"י מטעם שא"א בע"א אבל של ישראל אסור אפי' באב"י (פר"ח ומש"ז סק"ח):
ד (יא) פת חמה שמונחת ע"ג חבית פתוחה נגד המגופה אפי' של סתם יין של עובדי אלילים שמותר בהנאה. אסורה משום דריח כי האי חשיב כאוכל (ש"ך סקכ"א). אבל אם הפת צוננת אפי' החבית פתוחה או פת חמה והחבית סתומה מותר. ואם הי' פת שעורים בין שהי' פת חמה והחבית סתומה או פת צוננת והחבית פתוחה אסורה (כדאיתא בש"ס פ' כיצד צולין וע' ש"ך ס"ק כ"ב):
ה (יב) מותר לשאוף בפיו ריח יי"נ דרך נקב שבחבית לידע אם הוא טוב. אבל אסור לטועמו אפי' אינו בולעו. ואפי' באיסור אכילה ג"כ אסור לטועמן. ואסור לזלף יי"נ שאסור בהנאה אבל מותר לזלף סתם יינם שמותר בהנאה (וע' ש"ך שהקשה מלקמן סי' קכ"ג):
ו (יג) שק של פלפלין וזנגביל שמשימין בקנקני יי"נ מותר להריח בהם אפי' לכתחלה. לפי שאין היין נותן בהם כח. ואין עושין כדי ליתן היין טעם בתבלין אלא אדרבא ליתן התבלין טעם ביין. וגם זה שמריח בו אין מכוון לריח היין אלא לריח התבלין. אבל לבשמים דהבדלה אסור משום הקריבהו נא לפחתך (ש"ך וט"ז ב' הרשב"א). וכתב הט"ז סק"י משמע מכאן דשאר פלפלין מותר להבדלה. וש"ך בנקה"כ חולק עליו ומש"ז סק"י כתב דעל פלפלין אין לברך כלל דמזיק לו הריח שהוא חזק וצ"ע בספק ברכות. ומיהו בלא ברכה יריח אם אין לו אלא פלפלין וגם זה צ"ע וע"ש:
ז (יד) בשמים של עבודת כוכבים וכלאי הכרם וערלה אסור להריח בהם דדוקא ביין מותר משום דחוזק היין הולך בחוטמו ומזיקו וליכא הנאה אבל בשאר איסורים לא (ח"ד). ושאר איסורים שאינם איסורי הנאה שרי להריח בהם אפי' עשויים לריח (וע' פ"ת סק"ה):
טו אבק הטיטו"ן הנקרא טובא"ק הניקח מן העובד כוכבים מותר משום דאיכא ספיקא טובא. אי סתם יינם בזמה"ז אסור בהנאה. ותו דשמא מה שנותנין בו יין אינו לחזק הטובא"ק אלא כדי ליתן בו ריח ושמא יש בו ס' ושמא אין נותנין בו יין כלל. לכן יש להתיר בשופי (פ"ת סק"ג ב' ס' ש"ה ודלא כח"א שאוסר וע"ש):