הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות תערובות · סימן קז
דין המבשל ביצה ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל ובו ז' סעיפים ובש"ע ב' סעיפים.
א (א) המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואח"כ יוציאם. משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח או טיפת דם במקום האוסרו כדלעיל סי' ס"ו. ואם הי' מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשאר אותה ביצה שיש בה טריפות עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא הי' נשאר שם ס"א ביצים לבטלה. ואם לא עשה כן אלא עירה אותן לקערה ונמצא א' מהם טריפה יש אוסרים הכל מטעם הנ"ל דחישינן שמא הטריפה נשאר לבסוף ולא הי' ס"א בקדרה לבטלה ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. וה"ה אפי' לא עירה אותן לקערה אלא נשארו בקדרה ועירה הרותחין מהם ג"כ אסורים כולם דשמא היתה ביצה האסורה בשולי הקדרה ונאסרו הביצים שאצלה. דכ"ז שהיו המים בקדרה מוליכין הטעם לכל הביצים והיו כולן מסייעות לבטל הביצה האסורה והשתא דליתנהו המים אין שאר הביצים מסייעים לבטל ונאסרו כל הביצים הנוגעים בביצה האסורה מחמת ליחלוחית מים שעליה ואוסרים אח"כ גם האחרים שנוגעים אח"כ באותה שנגעה בביצה האסורה. לכן אסורות כולן אפי' הם מאה (או"ה וט"ז סק"ב והוא דעת הב"י בשם סמ"ק):
ב וכן בדגים קטנים שבישלו ונמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפ"א אל תוך הקערה או שספק לו אם עירה בפ"א (ש"ך סק"ג) דאז יש לחוש ג"כ שמא נשאר האיסור לבסוף ולא הי' ס' נגדו ונאסרו הדגים שבקדרה וחוזרים ואוסרים כל מה שבקערה כמו בביצים דחד דינא להו:
ג ויש מתירין בכ"ע בין בביצים בין בדגים דלא מחזיקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ס'. ואפי' לדעת האוסרים אין לאסור הכלים שנתבשלו בו אחר מעל"ע. דמעמידים הכלים על חזקתן (רמ"א וע' בה"ט סק"ג). וי"א דוקא בדגים יש להתיר בכה"ג משום דאיכא טעם להיתר כמ"ש הטור לפי שאותן מעט דגים שנאסרו בקדרה בטלים ברוב תערובות דאמרינן דאיסורא ברובא איתא ואין חוזרין ואוסרין השאר. ולפי טעם זה יש לאסור בביצים כיון דאין רגילות לבשל ביצים כ"כ הרבה ביחד שיהיו עשרים או שלשים ביצים שנאסרו בקדרה שיהיו בטלים ברוב תערובות של היתר בקערה. ולכן אין להתיר בכה"ג כ"א בדגים וכן עיקר (וע' בט"ז סק"ד). ואפי' בדגים אם הוציא כ"א בכף אחת אסורים כולם דשמא הוציא האיסור ונאסר הכף ואוסר הכל (שם בט"ז). מיהו כ"ז באיסור דאורייתא (דס"ל דדם ביצים ג"כ אסור מה"ת) אבל באיסור דרבנן יש להקל דומי' דנשפך בס' צ"ח. ובדגים שיש רוב כנגד הנאסרים מותר. ומ"מ צריכים קליפה שנאסרו מחמת העירוי שעירה עליהם אח"כ (ח"ד וע"ב דיש להקל):
ב (ד) זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסין שנפשו של אדם קצה בהם שנמצא בתבשיל. זורקן והתבשיל מותר שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת. וכן המנהג פשוט אע"ג דיש מחמירין דברי המקילין עיקר ואין לשנות המנהג (וע"ל סי' ק"ד סי"א מענין זה):
ה ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדרה או שאר דבר שאינו פוגם. אסור להחזיר הכף בקדרה דאף שיש ס' בכף נגד האיסור נאסר הכף דאין משערין בכלי בס' (ש"ך בשם ת"ח). והטעם כתב השפ"ד סק"ד דשמא אין בלוע בכלי גם שמא אין מתפשט הטעם בכל הכלי. ואם החזיר צריך ס' מן הקדירה נגד האיסור ולא נגד הכף דל"א בכלי נ"נ. והיינו דוקא בכף של עץ או מתכת חדש או אפי' אינו חדש אלא שאינו ב"י. וגם עכשיו לא תחב הכף לתבשיל רק לקח האיסור שהי' למעלה מן התבשיל. אבל בישן או של חרס אפי' חדש או שתחבו עכשיו לתבשיל שיש בו בלוע של עכשיו הבלוע נ"נ וצריך ס' נגד כל הכף (ש"ך וע' סי' צ"ח סי"ד ט"ו):
ו ואם הי' מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדרה. צריך ס' גם נגד מעט מהתבשיל אפי' אם הי' הכף חדש. דהמים נעשו נבלה בכף דאנו מחזיקין הכף ההיא שעתא כמו הקדרה עצמה. מאחר שהוציאה עתה מהקדרה רותחת ונחשבת ככ"ר (ש"ך סק"ז ועבה"ט סק"ז שדעתו שא"צ ס' אלא נגד מעט התבשיל ולא נגד כל הכף דכף לא נ"נ ותירץ קושית הש"ך וע' סי' צ"ב סמ"ו וסי' צ"ד ס"ו. ודין טעם זבוב בחלא ושכרא ע"ל סוס"י ק"ד):
ז הא דאמרינן לעיל ס"ג דהכלים מותרים אחר מעל"ע כתב השפ"ד שם וז"ל ומיהו ספק טריפה שבישל בכלי אין להתיר אחר מעל"ע מטעם ספק דרבנן לקולא. כיון דמתחלה הי' ספק איסור תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן אין אומרים בכיוצא בזה ספק דרבנן לקולא. דלא דמי לכאן דהכא בלא"ה יש כמה צדדין להיתר (עכ"ל וע"ש):