אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן קה

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן קה

סימן קד

דין איסור שנפל לתוך היתר ובו מ"ד סעיפים ובש"ע י"ד סעיפים

א (א) איסור שנשרה עם היתר מעל"ע בלי הפסק אפי' איסור שעה א' מקרי כבוש והוי כמבושל ונאסר כולו אם לא הי' ס' בהיתר כנגד האיסור. אבל אם לא שהא מעל"ע בב"א אלא ע"י צירוף כגון אם שפכו המים תוך מעל"ע ונתנו מים אחרים אף שהי' מעל"ע בצירוף או יותר לא הוי כבישה (ח"ד בשם תשובת ש"י ומש"ז ס"ק א' ועי"ל סי' ס"ט ס"י):

ב לא שייך כבישה אלא דבר גוש בדבר צלול דאז מפליט ומבליע מזל"ז. אבל לא בשניהם צלולים דמיד מתערבים ואוסרים זא"ז. ולא בשניהם גושים אף שהן לחים קצת לא שייך גבייהו כבישה אפי' יעמדו ימים רבים כן. ואפי' שומן ואיסור מונח בתוכו כל שהשומן קשה לא הוי כבוש אלא אם הוא רך. דבעינן שהאיסור המונח בתוכו מתנענע ממקום למקום ואז מקרי כבוש. אבל במים קרושים או בשומן וחמאה קרושים לא מקרי כבוש (ח"ד ומש"ז שם ועי"ל סי' ס"ט סי"ד). ויבש ביבש אף שהן לחים קצת אין צריך אפי' נטילה בדיעבד ומ"מ לכתחלה יטול כעובי אצבע (שם במש"ז). ודוקא כבוש מעל"ע שלם נאסר כולו אבל פחות מכן אפי' שעה א' סגי בהדחה (שם במש"ז ועי' פ"ת ס"ק ב'):

ג שיעור כבישה מעל"ע דאמרן הוא מה"ת. ומ"מ אינו מבשל ממש רק מפליט ומבליע. ונ"מ לענין דם היוצא ע"י כבישה דהוא מה"ת משא"כ דם שבישלו הוא מדרבנן (שם במש"ז). לפיכך ספק כבוש אסור דספיקא דאורייתא לחומרא לא מבעי אם הי' כאן ב' חתיכות אחת נכבש מעל"ע ואחת נכבש בפחות ולא ידעינן מי הוא הנכבש מעל"ע דאסור דליכא כאן חזקת כשרות דהא שניהם נכבשו. אלא אפי' בחתיכה א' שנכבשה וספק אם נכבש מעל"ע ג"כ אסור (ש"ך בנקה"כ). אכן בב' חתיכות ואחת מהן נכבשה מעל"ע ולא נודע מי היא. נלע"ד דיש להקל כדעת הט"ז והכו"פ דכ"א מוקמינן אחזקתי' שלא נכבש (וצ"ע ועי' פ"ת ס"ק ג'):

ד וכ"ז הוא בשאר איסורים. אבל בבב"ח ספק כבוש אזלינן לקולא דמה"ת אינו אסור אלא בבישול ממש והוי ספק דרבנן ולקולא. ומ"מ אסור לבשלו אח"כ דנגד לבשלו הוי ספק דאורייתא. ובדם ספק כבוש מותר אפי' לבשלו דדם שבישלו דרבנן והוי ספק דרבנן (שם במש"ז ועי' פ"ת ס"ק ד' בשם תשובת מנ"ע דעת אחרת בח"ד ולא נהירא ועי"ש ובח"ד. וכתב עוד שם ס"ק ג' בשם תשובת נו"ב סכ"ו דהא דכבוש כמבושל לא הוי כלל לכל הדברים אלא דוקא לאותן המפורשים במשניות דשביעית ותרומות וכן בשר טבעו להיות נ"ט בכבוש אבל יש דברים שאין טבעם לבלוע בכבוש וע"ש. עוד כ' שם ס"ק ג' בשם פר"ת שאם נפל אדם לתוך המים ומת וספק אם נכבש בתוכו מעל"ע יש לצדד לקולא דכיון דאין כאן רק ספק כבוש ואין כאן רק איסור עשה וכמש"ל סי' פ"א ס"ל. וגם דיש לספק שמא הוא נטל"פ. לכן יש להקל ועי"ש):

ה לא אסרינן ספק כבוש אלא דוקא בשעמד הכלי כל מעל"ע במקום א' אבל אם טלטלוהו בתוך מעל"ע ממקום למקום אחר יש להתיר בספק כבוש מעל"ע דלא מחזיקינן איסור ממקום למקום (ח"ד ובמש"ז ס"ק ג' הניח ד"ז בצ"ע). ודוקא בנפל מעצמו וספק אם כבוש מעל"ע. אבל אם בא הספק ע"י אדם לא שייך לומר ממקום למקום ומחזקינן איסור (צ"צ סי' מ"ג והח"ד הביאו). ואם נבדק המאכל באותו מקום קודם מעל"ע ואח"כ נמצא אפי' באותו מקום וקודם שנמצא השרץ נטלו ממנו מקצת. אותו מקצת שניטל משם מותר והמאכל שנמצא בו אסור (ועי' בח"ד שהאריך בזה). וכ"ז בשאר איסורים אבל בבשר עם חלב א"צ לכ"ז וכמש"ל ס"ד:

ו וכ"ז אם נכבש במים או בשאר משקין אבל אם הוא כבוש בציר מלוח או בחומץ חזק. אפי' לא שהא מעל"ע אלא כדי ליתן על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה (ועי' ש"ך וח"ד ובה"ט ס"ק ה'). וכתב השפ"ד ס"ק ג' וז"ל וראוי שתדע דכבוש בטל בס' דאם יש ס' בהיתר כנגד האיסור. אפי' קליפה במקום שנגע א"צ. מיהו זהו דוקא בכבוש במים וכדומה דשיעור כבישה מעל"ע ובפחות מכן בהדחה סגי. אבל כבוש בציר וחומץ חזק דמיד נאסר כ"ק ודאי אף שניתר בס' מ"מ גם קליפה בעי במקום שנגע באיסור. וספק כבוש בציר שהוא כדי שירתיח יש להקל דיש סוברים דשיעור כבישה בציר הוא מדרבנן א"כ אין להחמיר בספיקו. משא"כ בכבישה מעל"ע דהוא דאורייתא (ח"ד ובשפ"ד שם):

ז וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפי' מה שחוץ לכבישה אסור. לפי שע"י הכבישה של מטה מפעפע למעלה כמו בבישול. ויש מקילין במה שחוץ לכבישה (רמ"א) ובהפ"מ יש להתיר. בד"א בכבוש במים ובאיסור כחוש. אבל כבוש בציר מלוח אפי' כחוש או במים ואיסור שמן ודאי יש לאסור אף מה שחוץ לכבישה. ואע"ג דאנן לא מחלקינן בין איסור כחוש לשמן לפי שאין אנו בקיאין בזה. היינו במליחה וצליי' אבל כולי האי לא נחמיר בכבוש (ש"ך וכו"פ). אמנם מחתיכה לחתיכה שעליה שמונח ע"ג אף בשמן אינו מפליט חוץ לכבישה מזל"ז (וע' שפ"ד סוס"י ק"א) וכשהתחתון איסורו משום דם מותר מה שלמעלה מן הציר דדם אינו מפעפע למעלה רק למטה או לצדדיו (וע"ב מח"ד בדינים אלו):

ח ואם נכבש מקצת חתיכה בחלב מעל"ע ונתבשל. אף שהוא כחוש ואינו מלוח אסור אף מה שחוץ לכבישה דע"י הבישול מתפשט בכל החתיכה וצריך במקצת שחוץ לחתיכה ס' וא"ל צריך ס' בקדרה נגד כל החתיכה דהוי דבוק. משא"כ אם לא שהא מעל"ע אף אותו מקצת שבתוך הקדירה שרי אם יש ס' בקדרה נגד אותו מקצת שבקדרה. דכ"ז שלא שהא מעל"ע לא נאסר בצונן וע"י הדחה סגי בדיעבד (או"ה כלל ל' ד"ד):

ט כלי שנשרה איסור בתוכו מעל"ע ונאסר אינו אוסר ההיתר ששרה אח"כ בתוכו או אפי' מה שנתבשל בתוכו. דהא אין הכלי נאסר בכבישה אלא אחר מעל"ע א"כ כבר הוא נטל"פ (ט"ז סק"א וש"ך סק"ב). ומ"מ לכתחלה אסור לבשל בו כדין שאר נטל"פ דלכתחלה אסור. וי"א דאין הכלי נעשה פגום בכבישה מעל"ע דגמר כבישתו הוא בסוף מעל"ע ואז נעשה כבישל בתוכו. וא"כ אינה נעשית פגום עד אחר שכלה מעל"ע מגמר הכבישה אבל בשעה שנאסרה לא הוי פגום. (או"ה ופר"ח). גם כי רחוק להשיג בחוש דבר צונן שהי' נכבש כ"ד שעות שנאמר שעד רגע אחרונה לא יעשה פעולה כלל להבליע או להפליט. ד"ז אין השכל מחייבתו. וגם רחוק הוא לומר שמיד שניתן בתוכה דבר הנכבש פלטה טעם של עצמה תיכף וקיבלה טעם מדבר הנכבש ונעשית טעם לפגם בגמר המעל"ע. רק מוציא לאט לאט ומבליע לאט לאט אלא שאין טעם מורגש עד שתשלם כ"ד שעות ואז נגמר הפעולה שהפליטה והבליעה טעם גמור. וא"כ תו ליכא נטל"פ כיון דלאט לאט פלטה ובלעה (כו"פ וכנ"ל בכוונתו אף שאין זה לשונו ממש) וכן עיקר להלכה. וא"כ כל שבישלו בה תוך מעל"ע להורקה התבשיל אסור. אבל לאחר מעל"ע דין נטל"פ יש לו ומותר בדיעבד (וע' מש"ז סק"א). ודוקא כבישה מעל"ע אוסר בכלי אבל כבוש בכלי כשיעור שירתיח בדברים חריפים כמו ציר וחומץ אינו אוסר רק כ"ק. דכבוש כה"ג אינו פועל יותר ממליחה ובמליחה קי"ל לקמן סי' ל"ג דאינו פועל כ"ח כדי קליפה:

י והא דאמרינן דבכלי שייך כבישה מ"מ לאו כל הכלים שוים. כלי עץ נאסר בכבוש מעל"ע ובפחות די בהדחה ובדברים חריפים בכדי שירתיח נאסר כ"ק (וע"ל סי' ס"ט בש"ך סקפ"ב) וכלי חרס ישן דינו ככלי עץ. וג"כ נאסר במל"ע. וכ"ח חדש בולע מיד ואפי' בהפ"מ אין להתיר בכ"ח חדשה אם לא שכבר שבעה מלבלוע (וע"ל סי' צ"ג ס"ז). וכלי חרס גליזירט המצופים באבר או ברתוכי זכוכית. אם הם לבנים או שחורים והם חלקים שאין בהם בקעים. דינם ככלי מתכות הנתבאר בסמוך. ואם יש בהם בקעים דינם כשאר כ"ח המבואר לעיל. וגליזירט שלנו אף שאינו דומה למצופה אבר מ"מ יש להקל בהפסד קצת ואף שהוא חדש דינו ככ"ח ישן (מש"ז שם וע"ל סי' קל"ה ס"ו) ובכלי מתכות איכא מחלוקת. י"א דאין חילוק בין כלי מתכות לעץ ואבן לענין מפליט ומבליע (ט"ז סק"א וש"ך סי' ס"ח סקל"ג) וי"א דאין שייך כבישה בכלי מתכות (או"ה ורי"ו והוא מירושלמי) דאין כלי נחושת בולע אא"כ האור מהלך תחתיו וא"כ מבואר דע"י כבישה אינו אוסר (כו"פ ובס' חוט השני וס' ב"י הביאו) ולמעשה אין להקל גם בכלי מתכות כ"א בהפ"מ (כיון דבסי' קל"ה ס"ח מחמירין אפי' בכ"מ וע"ש). וכלי זכוכית כ"ע אין מחמירין בו לפי שהוא חלק ואינו בולע כלל (ט"ז וש"ך שם) ולא קשה מאו"ח סי' תנ"ו סכ"ו דמחמיר שם אפי בכלי זכוכית דשא"ה דמשום חומרא דחמץ מחמירין (וע' ח"ד ובה"ט סק"א):

ב (יא) חום של כלי ראשון שעומד אצל האש אפי' אין היד סולדת בו מבשל ואוסר כולו (ט"ז וכדעת מהרש"ל וכ"כ הפר"ת סק"ה) אבל חום של כלי שני אם היס"ב דינו ככ"ר ואוסר כולו. והיינו באיסור צלול כגון שנפל היתר ברוב איסור צלול או להיפוך והוא בכ"ש והיס"ב. אבל שני דברים גושים צוננים שבאו בכ"ש. אין כח בכ"ש לחמם שניהם ולהפליט מזה ולהבליע בזה. אבל איסור גוש מחומם שעירו מכ"ר לכ"ש ובו היתר גוש בכה"ג מפליט ומבליע מזל"ז (מש"ז סק"ד וכתב שכ"ד רש"ל). ואם אין היס"ב לכתחלה ודאי אסור אבל בדיעבד סגי בקליפה. וכ"ז באין הכ"מ. אבל בהפ"מ דינו כן. כ"ר שאין היס"ב וכ"ש אפי' היס"ב אינו אוסר רק כ"ק. ואה"נ דבכ"ר שהיסב שאוסר כולו עד ס' לכ"ע דאף בדאיכא ס' מ"מ קליפה בעי. וכ"ש שאין היס"ב סגי בהדחה בדיעבד אבל לכתחלה ודאי אסור אף בכ"ש שאין היס"ב (וע' ש"ך סק"ד ומש"ז סק"ד וכתב שם דכ"ש היינו כשעירו מכ"ר מאכל לכלי קר ושהא קצת זהו נקרא אח"כ כ"ש וע"ש):

יב ולענין עירוי איכא מחלוקת הפוסקים. י"א דעירוי אינו מבשל וכן אינו מפליט ומבליע כא' (הוא דעת הרשב"ם והרא"ש והר"ן והג"א וסה"ת) אלא דמ"מ עירוי מבליע כדי קליפה דאדמקיר לי' בלע. וי"א דעירוי מבשל כדי קליפה כמו בכ"ש (והוא דעת ר"ת וש"ך בסק"ד הביאו). וי"א דעירוי מכ"ר דין כ"ר יש לו ומבשל ואוסר כולו אם היס"ב (והוא דעת מהרש"ל הביאו הט"ז סק"ד) ואנן קי"ל לחומרא (כ"פ הט"ז). אכן בעירוי מכ"ר שלא נפסק הקילוח הוא דעבדינן לחומרא לאסור בכולו אם היס"ב. ובהפ"מ יש לאסור כ"ק לחוד כדעת ר"ת. ומ"מ ספיקא הוי שמא אינו מבשל כלל וכדעת רשב"ם וסיעתו. והלכך בשבת אסור לערות דלמא מבשל. ובבב"ח הקליפה אסור בהנאה. וכלי הנאסר במליחה כ"ק לא מהני להגעילו ע"י עירוי דשמא אינו מבשל כלל. וכ"ז כשלא נפסק הקילוח. אבל בעירוי שנפסק הקילוח לכ"ע אינו מבשל וגם אינו מבליע ומפליט. רק לחומרא בעלמא אסרו כדי קליפה כמ"ש במ"א סי' תס"ז סקל"ג דא"א דלא בלע פורתא. והנ"מ נתבאר בסי' ק"ו ס"ד:

יג יד סולדת בו הוא כשיעור שכריסו של תינוק נכווה בו ואנן דלא בקיאין בזה לכן עכ"פ במידי דאורייתא ראוי להחמיר בכ"ר עד שיצא הספק מלבו שאין בו חום הנזכר. ואפי' בדרבנן צריך חקירה ע"ז. ול כמנהג העולם לשער בזמן שא"א להחזיק היד מחמת חום מיקרי יד סולדת בו ולא זולת דליתא (ס' בכור שור בחידושיו לחולין ד' ק"ג):

יד כלי שהכניסוהו לכ"ר בשעה שמרתיח ושאב מתוכה מים אפי' אם השהא קצת הכלי בתוך הכ"ר עד שהרתיחה עולה תוך כלי הזה. אעפ"כ הוא ספק אם יש לו דין כ"ר. די"ל דלא נקרא כ"ר אלא כשעומד בלי הפסק אבל זה י"ל תיכף שהוציאוהו יש לו דין כ"ש. ולחומרא קי"ל בכ"מ דדינו ככ"ר אבל לקולא דהיינו להגעיל בזה הענין לא הוי ככ"ר (ט"ז סוס"י צ"ב וש"ך סי' ק"ז ועמש"ל סי' צ"ב סמ"ו) ודוקא שהוציא הכלי מהכ"ר עם תבשיל אבל אם תחב לכ"ר והוציאוה ריקנית יש לו דין כ"ש לגמרי (חכ"א ועח"ד ועמש"ל סי"א):

טו אם עירה חלב רותח לקערה של בשר דידוע הוא שאין תשמישו של קערה אלא ע"י עירוי וא"כ אין בו בליעת בשר אלא כדי קליפה. ולכן א"צ ס' אלא כנגד כ"ק ומותר (וכ"כ הט"ז סי' צ"א סק"ז והש"ך סי' ס"ט סקס"ד. וכבר כתבתי לעיל סי' צ"ב סמ"ה דלעולם יש ס' נגד קליפת הכלי) ואפי' אם יודע שעירה כמה פעמים באותו מעל"ע בקערה זו. מ"מ עכ"פ במה שעירה עתה לתוך הכלי אינו מפליט מן הכלי יותר מבליעתו בהכדי קליפה. אבל אם הכניס קערה חולבת לבשר או איפכא. וידוע שעירה באותו מעל"ע כמה פעמים. אז צריך ס' נגד כל הקערה דשמא כל עירוי ועירוי מבליע כ"ק וא"כ ע"י עיריות הרבה בלע האיסור בכולו וכשמכניסו עתה בכלי של בשר מפליט בכולו (או"ה):

טז אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (רמ"א בס"ג) מפני שההבל עולה מהנר למעלה ומחבר בנצוק (ט"ז). ובדיעבד אין לחוש (רמ"א ב' הארוך). ואפי' לכתחלה דוקא כשהתחתון חם והעליון צונן דהזיעה עולה למעלה ומערבו וכ"ש כששניהם חמים אבל בשניהם צוננים ל"ל בה או אפי' העליון חם והתחתון צונן מותר (וע' בד"מ ובכו"פ טעם אחר). ואם מערה שומן איסור חם לתוך שומן היתר קר אסור אפי' דיעבד ולא שייך כאן לומר תתאה גבר שע"י העירוי נימס הכל ונאסר כולו. ופשוט:

ג (יז) נפל איסור חם לתוך היתר חם דכ"ר אפי' אין היס"ב לדידן דמחמירינן באין הפ"מ לעיל סי"א. או אפי' הי' איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור דתתאה גבר על העליון ומחממו עד שמפליט בתחתון. ואצ"ל דהיתר צונן לתוך איסור חם שהכל אסור דהאיסור התחתון שהוא חם מבליע בעליון בלי אמצעי. אבל אם העליון חם והתחתון צונן אינו אוסר רק כ"ק דהתחתון מקרר לעליון אלא דמ"מ אדמיקר לי' בלע פורתא ואוסר כ"ק ותו לא אפי' אם העליון החם איסור:

יח י"א הא דחם לתוך צונן קולף היינו בחתיכות וכיוצא בו אבל בדבר צלול שמתערה עליו ומסבבו מכל צד בולע בכולו אם היס"ב (רש"ל וח"ד סי"א הביאו). וכתב עוד שם דהעיקר דמתתאה אינו בולע שום חום אפי' כ"ר ממש שהעמידו על דבר צונן אינו בולע מתתאה הצונן. ואפי' מאן דאוסר בכ"ש וכדלעיל סי"ב. היינו לענין אם נפל ד"א לתוכו אבל הוא עצמו אינו יכול לבלוע מתתאה. וכן בעירוי לעולם אינו בולע מתתאה אלא שאם עירה מכ"ר לכ"ש ונפל דבר בתוכו אוסר כ"ז שהיס"ב. וכן בדבר גוש שהכריעו הפוסקים שדין כ"ר יש לו. היינו שיכול לבלוע ממה שלמעלה אבל אינו בולע מתתאה וגם אינו מפליט ומבליע כאחת. ועירוי שלא נפסק הקילוח מבשל דאורייתא. ואפי' בבב"ח הוי בישול ואסור בהנאה ואם יפסק הקילוח הוא רק מדרבנן. ואם נזחל על דבר צונן ובעת שבא אל ההיתר עדיין לא נפסק הקילוח מכ"ר יש לו דין כ"ר רק שאינו מבשל ואינו מפליט ומבליע כאחת. ודבר גוש דאמרינן שדינו ככ"ר היינו דוקא דבר גוש כמו בשר או דג וכן בתבשיל עב מאורז ודוחן שאינם צלולים. אבל אורז ודוחן שהוא צלול ונשפך אין לו דין דבר גוש ויש להקל בכ"ש (וע' בש"ך סק"ז). כ"ז העלה הח"ד וע"ב סק"ז ובחידושיו סקי"א וע"ל מ"ש סוס"י צ"א קיצורי דינים מתתאה ועילאה:

יט הא דצונן לתוך חם אוסר דוקא אם שהא קצת. אבל אם סילקו מיד אינו אוסר תיכף (וע' פ"ת סק"ח ב' חמו"ד). וכ"ז לא מיירי אלא בחום כ"ר כגון מיד שהסירו מן האש הניחו עם ההיתר. אבל אם כבר מונח בכ"ש ואח"כ מניח ההיתר עליו אינו אוסר כלל וכמשנת"ל. ודוקא אם כבר מונח בכ"ש. אבל הניח דבר איסור בקערה של היתר הקערה צריך קליפה. וכן אם הניח דבר היתר בקערה של איסור. ההיתר צריך קליפה דהוי כמו עירוי (ד"מ):

כ איסור שהניחו בכלי היתר או להיפוך אמרינן בי' ג"כ דין תתאה גבר כמו בב' חתיכות (רמ"א). ולא משכחת האי דינא אלא לענין אם הקערה צוננת והניח בתוכה איסור רותח אמרינן תתאה גבר שאינו אוסר הכלי רק כ"ק. וכן אם הקערה צוננת של איסור והניח בתוכה היתר חם שא"צ אלא קליפה וכמש"ל. אבל אם נתן קערה חולבת צוננת על בשר רותח לא נאסר מהקערה רק כ"ק וגם לא בעינן ס' בבשר רק כנגד הקליפה. ואם הקערה רותחת ונתן על בשר צונן. אז אם הקערה רותחת מחמת שהוחמו בה חמין והורק. אז תיכף כשהורק ממנו החמין דין כ"ש יש לה. ואם הוחם ונתלבן באור אז אפי' הכלי עילאה אוסר הבשר שתחתיו. דמה שנתלבן באור אינו מתקרר מתתאה הצונן ויכול אפי' לבשל תתאה הצונן ח"ד וע"ב):

ד (כא) במד"א דחם לתוך חם או צונן לתוך חם דאוסר כולו. כשנפל הצונן לתוך התבשיל דאז הרוטב מוליך פליטת האיסור ומערבו בכל התבשיל. אבל איסור בין חם בין קר שנפל על הצלי שאצל האש. אינו אוסר אלא כדי נטילה שהוא כעובי רוחב אצבע. לפיכך ירך שצלאו בגידו ויש בו שומן הגיד (דאלו משום גיד עצמו קי"ל דאין בגידין בנ"ט) או חתיכות איסור שצלאו עם חתיכות היתר ונגעו זב"ז. צריך להסיר כדי נטילה סביב הגיד. וכן מן החתיכה מקום שנגעה בחתיכות איסור. וכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהוא חוץ לרוטב ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה. אינו אוסר אלא כדי נטילה מעיקר הדין (אבל אנו הנוהגים בכ"מ כרמ"א יש להצריך ס' אפי' במליחה וכ"ש בצלי במקום שאין הפסד קצת) אבל אם הוא ברוטב לרש"י כולה ולר"י אפי' מקצתה. או אפי' כולה חוץ לרוטב וניער או כיסה הקדרה. הרוטב מפעפע הטעם ומערבו ונכנס בכולו וצריך ס' מדינא. (וע"ל סי' צ"ב ס"ב):

כב וי"א דאפי' בלא רוטב אלא בחום כ"ר שהיס"ב כגון מיד שמסרו מן האש מניחו עליו ההיתר או האיסור צונן:

ג"כ שייך בו דין תתאה גבר. אבל אם כבר מונח בכ"ש שאין היס"ב אין צריך אלא הדחה (הוא דעת רמ"א בס"ג). אבל אם היס"ב אפי' בכ"ש יש לחוש לדעת רש"ל שהסכים עמו הט"ז לאסור כולו באין הפ"מ ובהפ"מ כדי קליפה וכמש"ל סי"א. ואם הניח זא"ז. אם שניהם חמים מחום כ"ר הכל אסור דכיון דשניהם חמים בלעו חד מחד ונתפשט הבלוע בכל חתיכה מעבר אל עבר ואוסר בכולו. ואם האחד צונן אין כח בא' להגביר על חבירו דכיון שמונחים זא"ז ליכא לא עילאי ולא תתאי ואינו אוסר רק כ"ק במקום שנגע באיסור. ובשר וגבינה כשמונחים זא"ז שניהם צריכים קליפה. משא"כ בשר וגבינה וא' חם וא' צונן ומונחים זע"ז ודאי אמרינן בי' דין תתאה גבר וכמש"ל ובסי' צ"ב וכ"ז הוא לדעת רמ"א:

כג וי"א דזה אצל זה דין מליחה יש לו (והוא דעת רש"ל ביש"ש פכ"ה סי' ע') ולכן אם ההיתר חם והאיסור קר אינו אוסר רק כדי קליפה (דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל). אבל אם האיסור חם וההיתר קר אוסר בכולו (כמו טמא מלוח וטהור תפל. ולפי דעתו ה"ה בבשר וגבינה וא' קר וא' חס הקר כולו אסור והחם כ"ק) ובמקום שאין הפ"מ יש להחמיר כדעת רש"ל (ט"ז ומש"ז סק"ה). ובהפ"מ יש לסמוך ע"ד רמ"א דס"ל דבזא"ז אין א' חם מתקרר מחבירו ולא מרתיחו. ואין חילוק בין איסור חם או היתר חם לעולם ההיתר צריך קליפה וה"ה בבשר וגבינה בא' חם ומונחים זא"ז בהפ"מ די בקליפה וכרמ"א. ולפי שהשנים כ"א אוסר חבירו צריכים שניהם קליפה במקום שנוגעין זב"ז. ואם א"י מקומן נתבאר לקמן סל"ד ל"ה (וע' בס' ב"י בעמ"ז ובתק"ה). ואם דבר צלול נוגע בבשר רותח אין צריך ס' רק נגד מה שנגע דדבר לח לא חשיב חיבור (ח"ד וע"ל סי' צ"ב סי"ג):

ה (כד) במד"א שאין הצלי אוסר אלא כדי נטילה בירך עם גידו וכיוצא בו דבר כחוש (דשומן הגיד אעפ"י שהוא שמן מ"מ כחוש הוא בטבעו שאין בו כח לפעפע בכל החתיכה). אבל גדי שמן שצלאו בחלבו אם אין בכל הגדי ס' נגד כל החלב שבו. אסור לאכלו אפי' מראש אזנו שכיון שהוא שמן מפעפע בכולו. אבל אם הוא כחוש אעפ"י שאין ס' נגד כל החלב שבו אינו אוסר אלא כדי נטילה. שהחלב של בהמה כחושה כחוש הוא בטבעו (שם):

כה ואפי' חתיכת האיסור כחושה וחתיכה שניצלה עמה שמנה האיסור מפעפע בכולו משום דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור. פי' כיון שנכנס האיסור בחתיכת ההיתר כדי נטילה מחזיקו ההיתר השמן ומוליכו בכולו (ח"ד וע"ב ובזה מיושב קושית הט"ז וע' בה"ט סקי"ג). ודוקא באיסור מחמת עצמו. אבל באיסור בלוע כחוש (כמו בס"ז בש"ע) אפי' החתיכה שמנה לא אמרינן פיטום ואינו יוצא כלל (ש"ך סקי"ט). וכן כשהבלוע שמן והחתיכה כחושה א"צ ס' רק נגד הבלוע. וכן אם נגע איסור זה שנתפטם כבר עוד אל חתיכה כחוש חם. אינו אוסר רק כדי נטילה דאין ההיתר השמן מפטם רק להבלוע הנכנס בתוכה (ונ"מ נמי לדידן באיסורי דרבנן דלא שייך בי' שמנונית כמשית"ל סכ"ז דמותר אפי' לדידן). חתיכה שיש בה דם של עצמה מיקרי ג"כ נאסרת מחמת בלוע ולא איסור מחמת עצמו (רש"ל ועח"ד סקט"ז ובחידושיו סקי"א):

כו וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אעפ"י שיש בחתיכה ס' לבטל האיסור. צריך נטילת מקום אף בשמן מפני שבאותו מקום נחשב האיסור טפי כאלו הוא בעין (וע' בה"ע סקי"ד). ועוד משום דהוי ספק שמא לא מפעפע יותר מכדי נטילה (או"ה וע' הגהת מהרב"פ הנ"מ שבשני הטעמים). ואם לא נטלו ובישלו כך צריך ס' נגד הנטילה ולא הוי איסור דבוק רק כשנאסר מחמת בב"ח (ח"ד). ואם בשלוהו כך בלא נטילת מקום ואין ס' כנגד הכ"נ י"א דמותר. אמנם דוקא בדבר הנראה לשמן. אבל בדבר הנראה לכחוש והנטילה מדינא. אסור באין ס' נגד הכ"נ (וע' מש"ז סקי"א):

כז וכל מבושל בלא רוטב או אפוי דינו כצלי לכל דבר (רמ"א). וכ"ז הוא מעיקר הדין אבל אנן אין אנו בקיאין איזו מיקרי כחוש או שמן ויש לאסור בכל ענין עד דאיכא ס'. ואפי' איכא ס' צריך נטילת מקום והכי נהוג (רמ"א). ודוקא באיסור חלב או שאר איסור דשייך בי' שמנונית. אבל באיסור דלא שייך בי' שמנונית והוא בודאי כחוש אינו אוסר רק כדי נטילה. ודוקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא אפי' כחוש לגמרי אוסר עד ס' (ח"ד). דם לא שייך בי' שמנונית מ"מ נוהגין לשער במליחה וצליי' בס'. ציר נבלה וכה"ג נמי מפעפע דומי' דחלב (ועש"ך ולקמן סל"ז):

ו (כח) דבר שיש לו פעפוע בצלי דינו כמו ברוטב וכדלעיל סכ"א ולכן אם הי' א' חם ואחד צונן התחתון גבר. לפיכך אם נפל חם על צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה ואם נפל צונן על חם אם אין בהיתר ס' נגד האיסור הכל אסור וכל החתיכות מצטרפות כדלקמן ס"מ במליחה. וכאן כ"ש שצריך נטילת מקום דהיינו כעובי אצבע דאיכא למימר טפי שנשאר רושם במקום שנפל יותר מבשאר החתיכות (ב"י וע' באה"ג):

ז (כט) הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה צונן על חם. היינו דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון נבלה או בשר חם שנגעה בגבינה חמה. אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר אינו אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' ניצלו יחד. ואפי' בשר שנאסר כבר מחלב שנגעה בבשר אחר. אינו אוסר דאין בלוע יוצא בלא רוטב (ט"ז). וש"ך כתב דאוסר. והיינו דוקא כשנתבשל בחלב ומ"מ אינו אוסר אחרות בנגעה חם רק כדי נטילה כשהבשר כחוש. דבדבר שאינו אסור רק מחמת בלוע אנו בקיאין בין כחוש לשמן. אבל כשהבשר שמן אוסר הכל. אבל אם נפל על חתיכה שמקצתה ברוטב אף שאוסרים כל החתיכה משום דלא בקיאין בין כחוש לשמן. אבל נגד האחרות לא מחמירין כ"כ ואומרים דהחלב כחוש ולא פעפע להמקצת שבתוך הרוטב כלל (וע' פרטי דינים בסי' צ"ב ס"ז ח' ט'). ומכ"ש כשנגעה אותו החתיכה חם בחתיכות אחרות חוץ לקדרה שאינה אוסרת כלל כשנגעה שלא במקום הכ"נ (ח"ד וע"ב):

ל כשאין בה איסור רק מה שבלע. וניצלו יחד עם היתר אפי' קליפה א"צ ואפי' החתיכה שמנה דבבלוע לא אמרינן פיטום וכמש"ל סכ"ה. וחתיכה שאין בה דם של עצמה ובלעה דם ממקום אחר ג"כ אינו אוסרת אחרת בלא רוטב. ואפי' דבר צלול שבלוע מאיסור אינו יוצא הבלוע בלא רוטב (ח"ד סקכ"א ובחידושיו סקי"ג ועש"ך סקי"ט). בד"א כשבלעה איסור שאינו מפעפע. אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבעם כגון שומן וכיו"ב (אבל חלב בקמ"ץ אינו מפעפע ש"ך ועט"ז לעיל סי' פ"ז סק"י) אוסרת חברתה בין בצלי בין בנוגעות זו בזו חם בחם או בתחתונה חמה ועליונה צוננת. שהאיסור הבלוע בעצמה מפעפעת ויוצאת מחתיכה לחתיכה. אבל אם התחתונה צוננת אפי' קליפה לא בעי דדוקא אדמיקר לי' בלע אמרינן אבל להפליט טעם הבלוע ולהבליע לא אמרינן (ש"ך סקכ"א). ומ"מ באין הפ"מ יש להחמיר ח"ד וע"ב סקי"ד):

לא וכ"ז בב' חתיכות אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר שנגע בו אפי' באיסור שאינו שמן (רמ"א). והטעם לזה דכיון דלית לי' פליטה מגופו פולט טעם הבלוע בו בלא רוטב ואוסר. ומ"מ אינו אוסר רק כ"ק בלא רוטב כשהוא יבש לגמרי ואין בו רטיבות קצת. מיהו באיסור שמן שנבלע בכלי אפשר דאפי' ביבש לגמרי אוסר עד ס' ובבלוע בקיאין וכמש"ל סכ"ט (ש"ך והמ"א באו"ח סי' תנ"א סקל"ז כתב דאפי' בשמן אינו אוסר רק כ"ק וכן עיקר וכ"ה בתשו' נו"ב הובא בח"ד וע"ש). אבל אין כלי אוסר כלי בלא רוטב ואין כלי נאסר ממאכל שבלוע בו איסור אפי' הבלוע שמן (וע"ב מח"ד). אבל תבשיל כגון אורז או דגים שנבלע בהם בשר או חלב. אם תחב בהם כף של בשר או של חלב ב"י. שפיר אוסר בלוע את המאכל וחשיב המאכל כאלו הוא כולו בשר או חלב ונאסר עם הכף (ש"ך סקכ"א):

ח (לב) כולי' שצלאו בחלבו דעת הב"י בש"ע שאינו אוסר אלא כ"ק מפני שהקרום מפסיק. ואנו נוהגין כרמ"א דאוסר כולו ודינו כשאר חלב הניצלה עם בשר. דחיישינן שמא נפחת הקרום ואין לשנות (וע' ט"ז). ואם נתבשל כך הכולי' נ"נ וצריך ס' כנגד כולו. ול"א דהקרום מפסיק ואינו ממהר לבלוע אלא אפ"ה הוי איסור דבוק. וה"ה בקרום שעל היותרת דינא הכי (רמ"א) ולעיל בסי' ס"ד מסיק הרמ"א דבכל הקרומים א"צ רק קליפה במליחה ובד"מ כתב דאם בישלו החתיכה עם הקרום דצריך ס' נגד כל החתיכה. והיינו דשאני בישול ממליחה (ועח"ד ובסעי' שלאח"ז דעת רמ"א):

ט (לג) מליח שאינו נאכל מחמת מלחו דהיינו כעין מליחה לקדרה שהיא מליחה יתירה. דינו כרותח. ודוקא בהפ"מ אבל באין הפ"מ אפי' כעין מליחת צלי מיקרי רותח (וע"ל סי' צ"א סט"ו) אלא שיש חילוקי דעות באיסורו. י"א דכל מליחה אפי' בשמן אינה אוסרת אלא כדי קליפה במקום שנגע באיסור (רמ"א וש"פ שהובאו בש"ך וט"ז. והיינו במליחה אבל בצלי' רבו האוסרים בשמן וע' בשפ"ד סקל"ג) וי"א דוקא כחוש גמור די בקליפה דהיינו בשר כחוש ממש. אבל חלב כחוש דהיינו מבהמה כחושה (וה"ה שומן הגיד אעפ"י שהוא שמן כיון שהוא מדרבנן לכ"ע דין חלב כחוש יש לו). וכן הקרומים דשמנים קצת. בכל אלו יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום. אבל א"צ ס' דחלב כחוש אינו מפעפע. ואם הוא חלב שמן ממש צריך ס' לבטלו וגם נטילה במקום שנגע. ואם הבשר היתר שנמלח עם האיסור הוא שמן אפי' בשומן הגיד וקנוקנות שבו שאינו אלא מדרבנן צריך ס' לבטלו ונטילה במקום שנגע. וכ"ש בחלב כחוש או בשר כחוש שהוא ד"ת. ואפי' הקרומים שהם ספק תורה דודאי צריך ס' לבטלו. והיינו מטעם דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור והדר אזיל האיסור ומפטם להיתר. ודוקא בששניהם מלוחים. אבל לא כשהי' האיסור מלוח וההיתר תפל דכיון שהוא תפל אין בו כח לפטם האיסור (הוא דעת המחבר בש"ע וע' ש"ך סקכ"ו ובשפ"ד סקכ"ז ובח"ד):

לד וכ"ז לענין החתיכה עצמה שהי' החלב דבוק בה או מונח אצלה (ש"ך סקכ"ט ומש"ז סק"כ). אבל לענין שאר חתיכות שנמלחו יחד ונגעו כ"א מהם בהחלב (ועט"ז סק"כ) אם אין בכ"א מהם בפ"ע ס' לבטל החלב אסורות. ואין מצטרפים ביחד לבטל החלב. דאין חלב מפעפע במליחה מחתיכה לחתיכה בשוה בלא רוטב ויש לחוש שמא קיבל חתיכה אחת טעם יותר מהשני ולכן צריך דוקא שיהי' בכ"א ס' בפ"ע (ט"ז סקכ"א וע' מש"ז שם). ואם אינו יודע אם נגע בכולן כולן אסורות דספיקא דאורייתא לחומרא. ואם ידוע שלא נגעה אלא באחת ואינו יודע איזו היא כולן מותרות דחד בתרי בטל. ואפי' אם הם חתיכות הר"ל כיון דאין האיסור מחמת עצמו וכדלעיל בסי' ק"א. ומיירי שבכל הג' חתיכות יש ס' דאל"כ אסור מטעם שאם יבשלם יתן טעם (וע' בה"ט סקכ"ד):

לה וי"א דראוי לנו להחמיר באיסור שמן להצריך ס' אף במליחה ולהקל באינו שמן (רמ"א ס"ט) אך לפי שאין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחוש נוהגין לשער בכל מליחה בס' כמו בבישול. דאם איכא ס' בין הכל ביחד נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה. אז הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה (וע' מש"ז סקכ"ה). ובאין איסור דבוק אז הכל מצטרף לבטל החלב אף שאינו נוגע בכולן (פ"ז שם). מיהו אותה החתיכה שהאיסור נגע בו צריך לקלוף מעט. ואם א"י איזו נגע הכל שרי דבטל ברוב (ת"ח וכתב הש"ך ומיירי דידוע שלא נגע ברובא. ופר"ח כתב אעפ"י שידוע שכל החתיכות נגעו באיסור כיון שאינו יודע איזו מקום מהחתיכה נגע באיסור א"צ לקלוף את כולן מספק). ואם אין ס' הכל אסור ואין לשנות המנהג (רמ"א וע' דגמ"ר שכתב דמיירי באין הפ"מ דבהפ"מ ל"א חנ"נ במליחה):

לו ודוקא בשעת מעשה אם נגע היתר באיסור כחוש צריך ס' בהיתר נגד האיסור. אבל אם נגע אח"כ החתיכה שנגע באיסור כחוש לחתיכות אחרות. אינה אוסרת דבבלוע בקיאין בין כחוש לשמן (וכמ"ש הש"ך סקט"ז וכמש"ל סכ"ט). וכתב הרמ"א ואעפ"י שיש בזה קצת קולא כגון אם יש חלב דבוק בחתיכה. דלפי דעת המחבר צריך ס' בחתיכה עצמה נגד החלב שבו. ואם אין ס' בחתיכה עצמה. אין שאר החתיכות מצטרפים לבטל כל החתיכה, ולפי המנהג אנו מצטרפים כל החתיכות לבטל כל החתיכה שהחלב דבוק בה. (כן פי' הט"ז סקכ"ה). ועוד יש קולא אם החלב אינו דבוק לשום חתיכה אלא מונח אצל א' מהם. דלדעת המחבר אין מצטרפים כולם ובכל א' שנגע בחלב צריך ס' בפ"ע ולפי המנהג אנו מצטרפים (כ"פ הח"ד). מ"מ יש לסמוך בכה"ג אדברי המקילין דס"ל דאינו אוסר במליחה אלא כדי קליפה. ואף דאנן לא קי"ל הכי. עכ"פ כשיש ס' בכולן נגד האיסור יש להקל ע"י צירוף כדי שלא נצטרך לשער בין איסור שמן לכחוש כי אין אנו בקיאין וכ"א ישער לפי דעתו וחיישינן לתקלה (וע"ש):

לז וכ"ז באיסור דשייך בי' שמנונית כגון חלב כחוש וציר (ולדעת הט"ז סקכ"ו גם דם הוי בכלל זה משום דלפעמים יש בו תערובות ציר שהוא שמן) וכיון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן נוהגין לאסור עד ס' אפי' בהפ"מ. אבל באיסור דלא שייך בי' שמנונית כלל כגון חמץ בפסח. לכ"ע אינו אוסרת במליחה רק כ"ק. ומ"מ המנהג דאין לחלק. מיהו באיסור דרבנן יש להקל אפי' במקום שאין הפסד קצת. ובאיסור דשייך בי' שמנונית אפי' באיסור דרבנן יש להחמיר במקום שאין הפסד קצת. ומכ"ש בספק איסור תורה (ודלא כתשו' ש"י וכ"כ בתשו' נו"ב הובא בח"ד. ועט"ז שמסיק בשם רש"ל דבמליחה לא אמרינן היתר מפטם לאיסור ועח"ד. ופשפ"ד סקל"ח שהאריך בזה):

לח ומ"מ אם הקרומים או החוטין של חלב נמלחו עם בשר. בהפ"מ יש להתיר במליחה ע"י קליפה אעפ"י שכבר נהגו לשער כל מליחה בס' אפי' באיסור כחוש. ויש לסמוך ע"ז. ודוקא באיסור שאינו שמן כיון שאינו אלא מנהג לשער בס'. אבל באיסור שמן שמדינא צריך ס' אין להקל (רמ"א וע"ל סי' צ"ב ס"ט):

י (לט) והא דאמרינן דבאיסור דשייך בי' שמנונית אוסר במליחה עד ס' בד"א כשהאיסור וההיתר שניהם מלוחים. ואפי' האיסור מלוח וההיתר תפל דמלוח מבליע בהפל ואוסר אם אין ס' נגד האיסור. אבל אם ההיתר מלוח והאיסור תפל אין כח במלוח לעשות התפל מלוח ואין צריך אלא הדחה. כי כן דרך המלא שאין יכולה להתבטל כ"א ע"י הדחה. והיינו שאין נוגעין זב"ז אבל אם נוגעין זב"ז אין להקל כ"א בהפ"מ (וע"ל סי' ע' ובש"ך שם סק"כ):

יא (מ) זה שאמרנו באיסור מלוח והיתר תפל שאם הוא שמן אוסר עד שיהי' בו ס' לבטלו. דוקא כשהי' האיסור מלוח למטה וההיתר תפל למעלה משום דתתאה גבר. אבל אם הי' ההיתר תפל למטה והאיסור המלוח למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה (כ"ה דעת הרשב"א בתו"ה). ויש חולקין ואומרים דבמליחה אין חילוק אם הוא למעלה או למטה. דדוקא מחמת רתיחת האור יש חילוק כי כן דרך תולדות האור. אותו שהוא גובר מרתיח את חבירו. אבל מחמת מליחה אינו כן שאין בו כח כ"כ. והכי נהוג. (רמ"א וע' בה"ט סק"ל וח"ד):

יב (מא) גבינות שנעשו בדפוסי העובדי כוכבים אעפ"י שנמלחו בתוכם מותרים וה"ה אם נפל היתר בכלי איסור כשהוא מלוח אפי' אינו מנוקב יש להתיר דאין מליחה כרותח כל כך להפליט מן הכלי מה שבלוע בתוכו דבבשר המלח נכנס בחלקיו ומוציא מתוכו. משא"כ מכלי אין טבע המלח להפליט מה שבלוע בתוכו. (וע' שפ"ד סקי"ב):

ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור (רמ"א בשם מרדכי וש"ד):

מב מותר למלוח בשר בכלי שמכניסין עובדי כוכבים יין לקיום משום שאין זה מפליט איסור. ועוד דלא בלע אלא דבר המסתבך כשמן וציר. ולעיל ס' ע' נתבאר דאין מליחה לכלים כלל להפליט אפי' איסור דאורייתא שנבלע בכלי (ע"ז וע"ל ס' ס"ט סע"ג):

יג (מג) מלח או תבלין שהם בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב משום דאין מליחה לכלים להפליט. אבל משום נ"ט כר נ"ט לא שרינן דחורפי' דמלח משוי' לי' כאלו הוא בעין. וה"ה אם הי' בכלי איסור מותרים דמאחר שהם יבשים אינן בולעים מן הכלי. רק באופן שהכלי הוא נקי ואין איסור דבוק בי'. ומותר אף לכתחלה להניחם בכלי איסור מאחר שהם יבשים (וכ"כ בד"מ ובת"ח). ובדיעבד אפי' הוא לח מותר מטעם דאין מליחה לכלים להפליט רק שהכלי יהי' נקי. ומן הסתם אמרינן שהי' נקי (שיך סקמ"ד מ"ה) ומ"מ המחמיר לכתחלה תע"ב (רמ"א בשם הארוך):

יד (מד) מלח הבלוע מדם כגון ממליחת בשר ונתנם בקדרה. או שנתנו בקדרה בשר מלוח בלא הדחה. אם יש ס' כנגד המלח מותר (אבל לא סגי בס' נגד הדם הבלוע דלא ידעינן כמה דמים בלעו). אעפ"י שהמלח עדיין נותן טעם בקדרה. מאחר שאין המלח אסור מחמת עצמו אלא מחמת דם שבתוכו וכללא הוא דכ"מ שאין האיסור יכול לילך לשם. אי הנאסר אוסר יותר מהאוסר (רמ"א). מלח שמעמידין אותו בדם נבלה ע' פר"ח שפלפל מאד בזה. וע' פ"ת סקי"ד מעובדא דא"ס סי' צ"ג ושהניח בצ"ע:

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה