אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן קד

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן קד

סימן קג

דין עכבר שנמצא ביין או בשכר ובו י"ג סעיפים ובש"ע ג' סעיפים

א (א) עכברא בין דדברא בין דמתא מספקא לן אי משביח בשכר או בחמץ או אם פוגם (ש"ך דפליג על המחבר בש"ע ועי"ש). ולפיכך אם נפל בשכר או בחומץ בצונן והסירו שלם מותר אם לא שהא בתוכו מעל"ע (ועי"ל סוס"י ו'). אבל אם הי' רותח או אפי' צונן ושהא בתוכו מעל"ע. בין שהסירו שלם בין שנחתך לחתיכות דקות רק שיכול לסננו במסננת בענין שלא ישאיר ממנו כלום בתוכו. ובין שנימוח בתוכו לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות ניתר ע"י שיהי' ס' בהיתר כנגד העכבר (ב"י בש"ע). אכן אם הוא מאוס עליו אפי' שאינו מאוס לאחרים אסור לו אף שיש בהיתר ס' או ק' (או"ה וכדלעיל סי' פ"ד ס"א) והא דלא אסרינן הכא בשיעור כבישה כדי שיתנו על האור וכדלקמן סי' ק"ה בחומץ. הוא משום דכיון דמספקא בגמ' בעכבר אי פוגם אי משביח לכן אינו ראוי להחמיר מצד הספק ודינו כמו בשאר משקין שהוא במעל"ע (בל"י ס"ק ב' וב"י מתק"ה הביאו ועי"ש).

ב אבל אם נחתך לחתיכות דקות והוא בענין שאינו יכול לסננו כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב. הכל אסור ולא מהני שום ביטול דחיישינן שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש. ודוקא בשרץ משמונה שרצים דהואיל ותחלת ברייתו הוי כעדשה הוי ברי' לכן שיעור טומאתו ג"כ בכעדשה ואינו בטל. ויש לחוש אם נשאר שם שלא יוכל להוציאו. אבל בשאר איסורים דשיעורו בכזית או בשאר שרצים דהוו בכזית אין לחוש (רמ"א בשם הארוך). ואף דבשאר איסורים ג"כ יש לחוש לפחות מכזית דהא קי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת זה לא קשי' דודאי בשאר איסורים כיון דנטל"פ הוא א"כ ליכא משום טעמא וגם משום גופי' ליכא דבטל ברוב כיון שאינו מכירו. משא"כ בשרץ דשיעורו בכעדשה הוי כמו ברי' ואינו בטל. (ש"ך ס"ק ג' וכ"כ הרש"ל וב"ח לחלק בין שרץ לשאר איסורים ועי' ט"ז ומ"ש עליו הנקה"כ ועי' פר"ח שהאריך ועי' פ"ת ס"ק א' דשרץ שקורין ראק אינו משמונה שרצים):

ג וי"א דאין חילוק בין שרץ לשאר איסורים משום דאפי' בשרץ שנתרסק ממנו קצת אעפ"י שנשאר כעדשה קיים לא מקרי ברי' ובטל (הוא דעת הט"ז ומשיג על רמ"א) ועיקר הוא דכ"ז שניכר האיסור כגון שנחתך לחתיכות דקות דיש כאן עדיין ממשות האיסור רק שא"א לבררו כגון שנתערב במשקה ויש לחוש שיביא האיסור בפ"ע לתוך פיו אסור הכל ובזה לא מהני ס' דלא מהני ס' אלא כשאין האיסור ניכר משא"כ כאן דניכר אלא שא"א לבררו לא נתבטל בס' בתורת לח בלח וכן לא נתבטל ברוב בתורת יבש ביבש ושפיר יש איסור אם יבלע אותו בעין. ואפי' בשאר איסורים דשיעורם בכזית מ"מ יש לחוש אפי' לפחות מכזית שהרי חצי שיעור אסור מה"ת. אבל אם נימוח האיסור עד שנעשה כממשות התבשיל שרי ע"י ס' דהוי לח בלח. ובזה אין חילוק ג"כ בין שרץ לשאר איסורים וכן עיקר להורות (ט"ז ס"ק א' והסכים עמו הפר"ח ופר"ת וכתב שאין לזוז מדבריו ימין ושמאל. ועי' בנקה"כ ובס' ב"י):

ב (ד) והא דאמרינן לעיל עכבר שנפל לתוך רותח או שהא בתוכו מעל"ע אפי' אם הסירו שלם וכדומה דהיינו שנחתך לחתיכות דקות והסירו ע"י מסננת ולא נשאר ממנו בתוכו כלום דבעינן ס'. היינו בשכר או בחומץ דיש לחוש שמא משביח בתוכו וכמש"ל ס"א דמספקא לי' בגמ'. אבל אם נפל ליין ושמן דודאי פוגם מטעם שכתב הרמב"ם שאלו דברים צריכים להיות מבושמים. או לדבש דודאי פוגם לכ"ע (ועי' פ"ת ס"ק ב' בשם רדב"ז). כל שלא נשאר בתוכו ממשות האיסור אין צריך ס' לבעל פליטתו כיון שנפגם. אבל ממשות האיסור אינו בטל אם מכירו וצריך להסירו ע"י סינון. ואם אינו מכירו נתבאר הדין בסי' ק"ט ס"ג:

ה ואם נפל לשאר משקין ברותח. י"א דפוגם כמו ביין ושמן ומותר. ולפי"ז אם נפל לשומן נמי דינא הכי כמו בשאר משקין ומותר (והוא דעת המחבר בש"ע והפר"ח הסכים עמו ועי' בה"ט ס"ק ג'). ויש מחמירין בשומן ושאר משקין דסוברים דדין שכר וחומץ יש להם ואינו פוגם בודאי וספק דאורייתא לחומרא ואינו מותר אלא ביין ושמן ודבש (וכ"ה דעת רש"ל וש"ך ס"ק ה' הביאו) וכן הלכה דספק דאורייתא לחומרא:

ו ולפי"ז עכבר שנפל לשומן או לחמאה (לדעת מש"ז ס"ק ה' בשם מנ"י). אם הוא קשה לפנינו הדין כן אם שפכו מידי יום ביום שומן רותח בקדרה ויש לספק שמא העכבר הי' שם כשעירה עליו שומן הכל אסור. ואף דלפעמים העכבר מונח בשולי הקדרה וא"כ הי' לנו להתיר כל השומן שהוא למעלה מקליפה שעל העכבר. י"ל דידוע דכשמערין עליו רותח נמס הכל ולכן העירוי נוגעת תמיד בעכבר ונאסר הכל (ש"ך בשם ת"ח). ואף דלכאורה הוי ס"ס שמא לא הי' העכבר שם כשעירו השומן. ושמא נטל"פ הוא. כיון דשומן דין שכר וחומץ יש לו. זה אינו. דהאי ספק אי משביח אי פוגם לא מיחשב לספק כיון דבש"ס גופי' מספקא להו. או אפשר דדמי לספק חסרון ידיעה (ש"ך ס"ק ד'). וא"כ הכל אסור ואפי' יש ס' בשומן נגד כל העכבר לא מהני. דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ונ"נ וכשמתערב בשאר השומן נאסר הכל (ש"ך ס"ק ו'). ואף דקי"ל דעירוי אינו אוסר רק כ"ק וקי"ל דכ"מ דבעי קליפה וא"א לקלוף כמו בדבר לח מותר וכדלעיל סי' צ"א. ותו דהא גבי לח בלח ל"א חנ"נ. הכא שאני דשומן תיכף נקרש והוי כאפשר לסוחטו דהי' אפשר בקליפה ונאסר וצריך ס' כנגד הקליפה ואם עירו כמה פעמים אפשר דאין ס' נגד כל הקליפה מש"ה אסור כולו אפי' יש ס' נגד כל העכבר אם לא בהפסד גדול וכמבואר לקמן ס"י (ועי' ש"ך וח"ד). ואם נפל עכבר או דבר טמא חי לא מונין מעל"ע רק משמת כי בעודנו חי אפי' שהא כמה ימים אינו אוסר (ועי' פ"ת ס"ק ג' שהביא בשם תשו' ח"ס קושי' ע"ז דא"כ נימא אוקמי' אחזקתי' בחזקת חי ונימא השתא מת וצ"ע. אבל אין לומר נימא השתא נפל דמחזיקין איסור מזמן לזמן ועי"ש):

ז ואם לא עירו עליו כשהי' רותח או שעירו רותח וידוע שלא הי' שם העכבר כשעירו השומן והשומן בא לפנינו כשהוא קשה כנ"ל דאז קיימי השומן בחזקת שאינו נכבש בתוכו מעל"ע והוי ס"ס. וכ"ש אם נמצא העכבר על השומן דיש להקל דמסתמא לא הי' השומן רך כשנפל העכבר דאל"כ הי' נופל למטה. וסגי לי' בנטילת מקום שהוא כעובי אצבע משום מאוס דכ"ש אינו אוסר כלל. ולא מחזיקינן איסור לומר שמא הי' השומן רך כשנפל שם וכבוש הוי כמבושל. ז"א דבכה"ג מותר מכח ס"ס ספק שמא נפל שם כשהי' קשה כמו שהוא בא לפנינו. ואת"ל כשהי' רך שמא נתקשה קודם שיעור כבישה (רמ"א):

ח אבל אם בא לפנינו השומן רך אף שידוע שלא הי' שם העכבר כשעירו השומן אסור אף שלא הי' השומן רותח. דליכא אלא חדא ספיקא שמא לא הי' שם יום שלם וספק כבוש אסור (ועי"ל סי' ק"ה ס"ה בשם הח"ד). וכן אם ידוע שהי' רך כשנפל העכבר בתוכו אסרינן מספק מטעם דספק כבוש אסור ושמא נכבש בו יום שלם. אעפ"י שכשבא לפנינו השומן הי' קשה. וכן אם ידוע שהי' רך יום שלם ונתקשה אח"כ ולא ידעינן אם היתה בו העכבר כשהי' רך או לא ג"כ אסור מספק. מיהו בכ"ז אי איכא ס' נגד העכבר מותר משום דעכ"פ ספיקא הוא אם נכבש בתוכו מעל"ע. ואף דאנן מחמירין גם בספק כבוש עכ"פ מהני בי' ס' כנגד העכבר. משא"כ כשעירו עליו רותח דלא מהני בי' ס' כנגד העכבר וכמש"ל והכל אסור (ועי' ש"ך ס"ק ז' בשם ת"ח):

ט ואפי' אם עירו עליו מידי יום ביום דאמרן לעיל דהכל אסור. מ"מ אם נסתפקו כבר מאותו שומן. יש להתיר הכלים שאינו יודע בודאי שנשתמש בהם אותו שומן מטעם ס"ס שמא לא נשתמש בהם ואת"ל נשתמש שמא הי' ס' בתבשיל נגד השומן שניתן לתוכו. וי"א עוד דאפי' הכלים שידוע שנשתמש בהם מותרים ג"כ. דהא איכא נמי ספק שמא לא הי' העכבר כשעירו עליו (ועי' פ"ת ס"ק ד' בשם מנ"י ובשם פר"ת סי' נ"ז):

י וכל הא דאמרינן להחמיר בשומן ושאר משקין חוץ מיין ושמן ודבש. היינו באין הפ"מ. אבל בהפ"מ איכא צד להקל בכל המשקין וה"ה בשומן דיש לסמוך אדברי המקילין (רמ"א וט"ז ס"ק ה' ועי' מש"ז שם). ובמקום שהשומן מאוס לאכל אף שאינו מאוס רק לדידי' אסור להדליקו ג"כ בבהכ"נ משום הקריבהו נא לפחתך. וה"ה לכל נר מצוה כגון נ"ח ויאהר צייט אסור. וה"ה נר של שבת אם הוא מאוס לדידי' ואם אין מאוס לדידי' אף שהוא מאוס לאחרים מותר הוא להדליק (ועי' מש"ז ס"ק ד'). וביש ס' נגד העכבר דעת הט"ז דמותר הדליק והש"ך אוסר אם הוא מאוס לדידי' (ועי' בשפ"ד ס"ק ח'). ובדיעבד שאין לו אחר ויש ס' נגד העכבר יש לסמוך אס"ז דמותר להדליק. אבל לענין אכילה דמדינא אסור. אפי' יש ס' ומאה אסור כל שהוא מאוס לדידי' אף שאינו מאוס לאחרינא וכמש"ל (ועי' ח"ד):

ג (יא) דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלה וזבובים ויתושים וכיו"ב שכל אדם בודל מהן למיאוסן. אפי' נתערבו בתבשיל. אם נמחו גופן לתוכן כל שההיתר רבה עליו מותרים אפי' יש בו כזית בכא"פ. ומ"מ כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן (ועי' ח"ד). מיהו בחומץ ושכר אסור כמו בעכבר (רמ"א). ואם לא נמחה הגוף בתבשיל זורקן והתבשיל מותר בהפ"מ. שאין פליטת דברים אלו הפוגמין אוסרת (ב"י בסי' ק"ז ועי' ש"ך שם ס"ק ז'):

יב תולעין לא מקרי דברים המאוסין כזבובים ויתושים (ועי"ל סי' ק"ז). ויש אוסרין גם בזבובים ויתושים (מהר"ש וב"ח). זבובים או יתושים וכיו"ב שנפלו ליי"ש או לחומץ. אם שהו כדי ליתנם על האור וירתיחו אסור אם לא שיש במשקה ס' נגד הניסור. ובשכר אם שהא בתוכו מעל"ע או שמצאו בקדרה. רוב פוסקים אוסרים. ולכן אין להתיר כשאין ס' אלא בהפ"מ (חכ"א ועי' ש"ך ס"ק ז' ועי' במנ"י כלל נ"א שמתיר בזבוב שנפל ליי"ש או לחומץ אפי' באין בו ס' ועי"ש). פרעוש או זבוב שנפל לתוך המאכל זורקו ומותר. אם נפל זבוב לכף והשליכה מן הכף קונחין הכף ואוכלין עמה ואינו חושש (ב"י בשם חוי"א וכבל"י ועי"ש):

יג צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים עובדי כוכבים ונותנין בו יי"ש או דם ללבנו. או דיו של נכרים וה"ה ככל כיוצא בזה מותר. ויש מחמירין בדיו של נכרים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו ויש בו חשש יי"נ ומ"מ המקיל לא הפסיד (ועי"ל סי' קל"ד ס"ט). יי"נ שנפל על תאנים מותר שיין פוגם בתאנים (שהם) קולינרי קומפאטי אעפ"י שנותנין בהם חומץ מותר דהוי נטל"פ (ועי"ל סי' קכ"ג סכ"ה). יי"ש שעושין מיי"נ או משמרים של יי"נ אסור בהנאה כמו היין בעצמו אעפ"י שאינו רק זיעה בעלמא מן היי"נ ה"ה כאיסור עצמו (שם סכ"ד ועי"ש):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה