אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן קג

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן קג

סימן קב

דין נותן טעם לפגם ובו ט"ו סעיפים ובש"ע ז' סעיפים

א (א) כל דבר שטעמו פגמו אפי' בשר בחלב וכלאי הכרם אינו אוסר תערובתן. ואפי' אם אין טעמו פגום מחמת עצמו שבפ"ע הוא מוטעם ומשובח אלא שפוגם תערובתו (ב"י בש"ע ועי' ט"ז) אינו אוסר תערובתו. ומיהו דברים החשובים כמו ברי' וחהר"ל ודבר שבמנין וכן כ"ד שאוסר במשהו כגון חמץ בפסח או כיוצא בו. אם אין פגומין בעצמן אעפ"י שפוגמין התבשיל מ"מ לא גרע ממשהו אם לא שנפסלו מאכילת כלב ואינם בטלים אפי' באלף (רמ"א בשם הארוך). אבל אם נפגמו מכמו שהיו בטל חשיבותן. ואפי' ברי' שהיא פגומה ומאוסה משנולדה. בטל חשיבותייהו אפי' נתבשלו ואינו מכירן אף גופן בטל ברוב בעלמא. (ועי' ט"ז ס"ק ב' וח"ד וע"ב ס"ק ו'). ויש חולקין בדשיל"מ ובברי' ואומרים דאפי' בפגומין מצד עצמן אינם בטלים (ועי' פ"ת ס"ק א' ולעיל סי' ק' ס"ק ג'):

ב (ב) פגם זה דאמרן אין צריך שיפגום לגמרי עד שיהי' קץ לאכלו. אלא אפי' פוגם קצת אינו אוסר תערובתו (ועי' בר"ן בע"ז ובח"ד ס"ק א'). ודוקא שנתערב איסור מועט בהיתר מרובה ואז אפי' נמחה גוף האיסור לתוכו בטל ברוב (ש"ך ס"ק ג'). אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט וכן צירו של איסור (כ"ה בש"ך בשם רשב"א) ואפי' מחצה על מחצה אין אומרים דנטל"פ מותר. ואפי' נפגם לגמרי שאין ראוי למאכל אדם יש לאסור מדרבנן (ח"ד ס"ק ד' ודלא כדעת המחבר בש"ע). אבל אם אין שם ממשות של איסור אלא טעמו בלבד כגון שהסיר האיסור מהרוטב. אפי' האיסור מרובה וההיתר מועט מותר כשפוגם קצת (והטעם עי' ש"ך ס"ק ה'). ודבר שאינו נותן טעם לא לשבח ולא לפגם אסור. מידי דהוי אגיד הנשה לעיל סי' ס"ה ס"ט (ש"ך). ודוקא שנפל איסורא לגו התירא דקמא קמא בטל. אז אמרינן דאפי' האיסור מרובה על ההיתר מותר כשפוגם קצת. אבל אם נפל התירא לגו איסורא או שנפלו האיסור וההיתר בב"א בעינן רוב בהיתר (ועי"ש בח"ד).

ג והא דאמרינן בגוף האיסור אם פוגם קצת דבטל ברוב היתר היינו דוקא שלא הי' ע"י תערובות מדתו יותר אחר שנפל האיסור משהי' קודם שנפל. אבל אם נתרבה מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו. אסור דהא נהנה מגוף האיסור עד שיפגום לגמרי כנבלה שאינה ראויה למאכל אדם כלל (ט"ז ס"ק ד'). ומ"מ למעשה צ"ע גם בנפסל לאדם (ועי' בספר ב"י בתק"ה)

ד במד"א שבכל שטעמו פוגם קצת מותר. דוקא שפוגם מתחילתו ועד סופו. אבל אם מתחלה השביח ולבסוף פוגם. כגון חומץ יי"נ שנפל לתוך גריסין צונן והשביחן ונאסר. ואח"כ הרתיחן ופוגמין דטבעו הוא דבגריסין צוננים משביח וברותחין פוגמין. מ"מ אסור דכיון שנאסרו כבר ה"ז ככל האיסורים שאין חוזרין להתירם עד שיפסלו מאכילת אדם. וכ"ש אם מתחלה נפלו לגריסין רותחים ונפגמו ואח"כ נצטננו והשביחו פשיטא דאסור. דהשתא בהשביח ולבסוף פוגם דאותו שבח אינו עומד להתקיים ואינו אלא ע"מ לפגום ואפ"ה אסור. כ"ש בעומד ע"מ להשביח דאסור וצריך ס' לבטלו. והיינו אחר שהשביח אבל קודם שהשביח מותר אעפ"י שאפשר שמשביח אח"כ כיון דהשתא פוגם הוא (ש"ך ס"ק ז' ועי' שפ"ד):

ה ספק אם פוגם אם משביח. אם הוא איסור תורה אסור ואם הוא איסור דרבנן. או מב"מ דמה"ת בטל ברוב. כיון שיש בו רוב הו"ל ספק דרבנן ולקולא (פר"ח ועי' בה"ט ס"ק ז'). ודוקא אם נפל בו איסור ולא ידעינן מה הי' האיסור דאפשר שהי' לפגם בתבשיל זה. ובזה שפיר י"ל דמותר מדרבנן. אבל אם אינו יודע אם ד"ז פוגם או משביח הוי ספק מחמת חסרון ידיעה ולא שמי' ספק (חכ"א):

ו י"א אע"ג דהאיסור נטל"פ והמאכל מותר. מ"מ הקדרה אסורה ואם בישלו בה אח"כ תוך מעל"ע תבשיל שהאיסור הראשון נותן בו טעם לשבח. נאסר התבשיל השני אם לא הי' בו ס' נגד האיסור הראשון. אבל א"צ ס' נגד כל הבלוע בקדרה. דכיון דהי' פגום לא נ"נ (ש"ך) וגם א"צ ס' רק לפי שיעור המדומע (ח"ד וע"ב). וכן תבשיל שנפל שם איסור פגום ואח"כ נפל מאותו תבשיל לתבשיל אחר ששם הוא האיסור לשבח ובאותו תבשיל הי' האיסור בעין. אין צריך אלא ס' בקדרה שני' נגד האיסור שבקדרה. דלא שייך לומר דהקדרה הראשונה נ"נ דהא מישרי שרי. (ט"ז ס"ק ו' בשם או"ה). ומ"מ אם בישלו בקדירת איסור תבשיל שהאיסור נותן בה טעם לשבח ואח"כ בישלו בה תבשיל שהאיסור הראשון נטל"פ לא נאסר התבשיל השני. דאע"ג שהתבשיל הראשון נאסר מקודם ונ"נ ועתה נ"ט בתבשיל הב'. מ"מ מותר התבשיל השני דאין הנאסר חמור מן האוסר (ועי' פ"ת ס"ק ב' וס"ק ד' מ"ש בשם לב"ש סי' מ"ז):

ז אבל אם ניערו התבשיל הראשון בכף ותחבו אח"כ הכף לתבשיל שני שהוא ג"כ פוגם. לא נאסרה הקדרה השני'. דהואיל דהתבשיל שרי הקדרה נמי שרי דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא. דהרי הכף נ"ט פגום לתבשיל והתבשיל לקדירה ועדיין הטעם פגום (רמ"א בש"ע ובד"מ). ואפי' נאסר הכף תחלה מאיסור מושבח שהוא איסור גמור ואח"כ תחבו לקדרה עם תבשיל שהוא נותן בו טעם לפגם נמי שרי הקדרה. דהוי נ"ט בר נ"ט דהכף נותן טעם פגום בתבשיל והתבשיל נותן טעם פגום בקדרה. והקדרה שתתן אח"כ טעם לשבח במה שיתבשל בה אח"כ הו"ל נ"ט דהתירא. כיון שמתחלה בא הטעם של איסור ע"י פגם (ט"ז בשם או"ה). וכן אם בישל תבשיל בקדרה שאב"י של איסור ונתן התבשיל לתוך דבר חריף ג"כ מותר מטעם הנ"ל (ח"ד ועי"ש). וכן בדבר שאין לו טעם כלל כגון היורה שמתיכין בו הדבש אעפ"י שיש שם רגלי הדבורים לא נאסרה היורה וכן כל כיוצא בזה (רמ"א ולעיל סי' פ"א סל"ו מבואר הטעם):

ח יין שבישלו בכלי בשר ב"י והגיסו בכף חולבת ב"י. יש להתיר היין מטעם שכיון שחלב עצמו אינו אוסר היין אלא מפני שנתערב עמו בשר והוי בב"ח. והרי הבשר פוגם ביין מש"ה מותר. אבל הכלים יש לאסור לדידן דחיישינן לשמא נתערבו פליטת הבשר והחלב בלא אמצעית המים. ולא קרינן נ"ט בר נ"ט כה"ג וא"כ אסורים הכלים (ועי"ל סי' צ"ה ס"ג בהג"ה). והח"ד בביאורים ס"ק ה' חולק ע"ז שאסר הכלים ועי"ש ובפ"ת ס"ק ג':

ג (ט) אפי' אין כח באיסור לבדו לפגום המאכל אלא ע"י דבר אחר שמסייעו. כגון שנפל איסור לקדרה שיש בה מלח או תבלין מרובין. ולולי המלח והתבלין שבה לא הי' כח באיסור לפגום אפ"ה מותר. וה"ה איפכא שהוא פוגם מפני שאין שם מלח ואלו הי' מלח הי' משביח ג"כ מותר כיון דהשתא מיהת פוגם (ח"ד ועי' בה"ט ס"ק י'):

ד (י) שמן ודבש של עובד כוכבים אעפ"י שהם מבושלים מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן לדבש. ואע"ג דבלא"ה סתם כלים ש"ע אינו ב"י מ"מ כתב זה ללמדנו דבשר פוגם שמן ודבש. (ח"ד ש"ך). וי"א דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעשה מדבש ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר. והט"ז אוסר אפי' בהפ"מ וגם בשמן פוסק הש"ך דמשביח בין בשמן חי בין שלוק (ועי' ח"ד ולעיל סי' פ"ז סעי' כ"ב):

יא בשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר (הג"א פ"ב דע"א) אך י"א דהיינו חלב בצירי אבל חלב בקמץ הוי נ"ט לשבח ביין (ס' תוספות שבת ונו"ב סי' ל"א ופ"ת הביאם). וי"א דחלב בקמץ נטל"פ ביין אבל חלב בצירי נטל"פ (פמ"ג בשפ"ד ס"ק י"ג וכתב שכן משמע בצ"צ סי' פ' ועי' הגהת יד שאול שהסכים לדעה הראשונה ועי' פ"ת ס"ק ה'), ונ"מ אם בישלו חלב טריפה ביין לדעת הנו"ב היין אסור ולדעת הפמ"ג היין מותר. ולכ"ע הקדרה אסורה דהא קבלה טעם מאיסור מושבח ומה לנו שפוגם ליין אא"כ שפוגם בעצמו שאינו ראוי לגר (ועי' מש"ז ס"ק ו') וי"א דשניהם הן חלב בקמץ והן חלב בצירי נטל"פ ומה"ט כתבו הפוסקים חלב סתם ולא פירשו אם בקמץ אם בצירי דשניהם שוים בזה (פ"ת בשם ספר בית יהודא):

ה (יב) כל קדרה שאינה בת יומא דהיינו ששהתה מעל"ע מעת שנתבשלה האיסור הוי נטל"פ. ואם בישל בה כשאינה ב"י בדיעבד התבשיל מותר. אבל לכתחלה אסור לבשל בה גזירה אטו ב"י. בין שבלוע מאיסור ובא לבשל בה היתר ובין שבלוע מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא (ועי' סי' קכ"ב ס"ח). והא דחשיב פגומה שאינה ב"י דוקא כשהקדרה היתה מודחת יפה ולא הי' שומן על פניה. אבל אם לא הדיחה שהאיסור הוא בעין אינו נפגם אפי' נשתהא כמה ימים (אחרונים) והרי היא כחתיכת איסור שלא נפגמה. וסתם כלים שנתבשל בהם אמרינן שהם נקיים ולא הי' שומן דבוק בהם (ועי' ש"ך ס"ק ט"ו) ויש מתירין אפי' בישל בה קודם שהדיחה. דס"ל דאפי' טיחת האיסור ג"כ נפגם בשהיית מעל"ע. אבל העיקר כדיעה הראשונה (ח"ד ועי' בה"ט ס"ק י"ג). ומ"מ אם יש ס' נגד מה שדבוק בה לכ"ע שרי מאחר שהקדרה אינה ב"י. ולא אמרינן בזה איסור דבוק דמיד שבא לתבשיל נמחה האיסור בתבשיל. והכי נהוג. (ועי"ל סי' ס"ט סל"ט ולקמן סי' קכ"ב):

ו (יג) ובדברים חריפים כגון אותן הנזכרים לעיל סי' צ"ו לא אמרינן בהו דין נטל"פ דחורפי' משוי' לי' לשבח (וכמ"ש שם ס"א). ולכן אם בישל בקדירת איסור מאכל חריף כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין חלק גדול שנרגש הרבה בקדרה אסור (ועי' ט"ז ס"ק ט'). אבל אם הי' האיסור דבר חריף ואח"כ שהה הקדרה מעל"ע ובישלו בה היתר שאינו חריף. התבשיל מותר. דאין החריפות הראשון שבקדרה משוי לי' לשבח (רמ"א סי' קכ"ב ועמש"ל סי' צ"ו סכ"ה וע"ב מח"ד ס"ק י'):

יד ואם בישלו דבר חריף כגון ירקות חריפים שאינן לא של בשר ולא של חלב בקדרה של בשר אפי' נ"י ואחר מעל"ע מבישול הבשר בישלו בו חלב. אע"ג שאינו מעל"ע משנתבשל בו ד"ח. המאכל מותר כיון דאיכא מעל"ע מבישול הבשר. ודוקא בבב"ח דינא הכי משום דהוי נ"ט בר נ"ט בשר בקדרה וקדרה במים ועדיין כולו היתר וכיון דאיקלש כולי האי לא חשיב לאסור (ועי' ש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב). אבל אם נתבשל בקדירה דבר איסור ואח"כ נתבשל בה תוך מעל"ע אפי' דבר שאינו חריף. מונין אח"כ מעל"ע מתבשיל השני. דכשנתבשל בו דבר איסור נעשה הקדרה עצמה נבלה לדידן דקי"ל דגם בשאר איסורים נ"נ וחשיבי המים שבקדרה איסור כשהוחמה בה תוך מעל"ע מבישול האיסור. שהרי טעם האיסור שבקדרה פלט לתוך המים ונ"נ ואוסר עד סוף העולם (ועי"ל סי' צ"ד ס"ג ולקמן סי' קכ"ב ס"ק ב'):

ז (ט"ו) קדרה שהיא בלועה מבשר וחלב שנתבשלה בה יחד או בזא"ז ונ"נ. וקודם שעברה לילה אחת הוחמה בה מים או ירקות חשיבא ב"י עד שתשהא מעל"ע משעה שהוחמה בה המים (סה"ת וב"י). דכיון שכבר נאסרה הקדרה מבליעת בב"ח נחשבים המים שבישל תוך מעל"ע כנבלה והוי כאלו בישל אז בב"ח. אבל אם עברה לילה קודם בישול המים לא הוי אז המים נבלה דיש פוסקים כר"ת דלינה אחת פוגמת ואף דלא סמכינן עלייהו להתיר המים האלו. מ"מ מהני עכ"פ לזה שלא יהיו נחשבים כנבלה לענין חשבון מעל"ע דלא חשבינן מעל"ע מבישול המים אלא משעת בישול בב"ח. ודוקא כשעברה לילה קודם בישול המים אבל כשעברה לילה לאחר בישול המים או אפי' בין בישול בשר לבישול חלב לא מהני דכיון שהוחמה בה קודם שנפגם נקטינן כסה"ת דקי"ל בבשר בחלב נ"נ וצריך מעל"ע מבישול המים. ודוקא כל הלילה גורם להפיג טעם דהיינו מתחלת שקיעה עד האיר היום שתהא הקדרה בלא בישול (כו"פ). ודוקא לילה אבל יום כשיעור לילה לא דדוקא לילה גורם להפיג הטעם כדאיתא בפוסקים (ש"ך וע"ב מח"ד ס"ק י"א):

ט"ז וה"ה בכל האיסורים נמי דינא הכי דהיכא שנתבשל בקדרה דבר איסור ונאסרה הקדרה וקודם שעבר לילה בישלו בה מים נחשבים המים כנבלה לדידן דקי"ל בכל האיסורים נ"נ וצריך מעל"ע משעה שהוחמו המים. ובמקום הפסד קצת יש להתיר בכ"ע בשאר איסורים דאלו במקום הפסד גדול בלא"ה מותר דל"א בשאר איסורים נ"נ בלח בלח בהפ"מ וכדלעיל סי' צ"ב סי"ט כ' ועי' ש"ך ס"ק י"ט). אפי' אם חימם מים קודם לינת לילה רק שיהי' מעל"ע משעת בישול האיסור (רמ"א ועי' ט"ז ס"ק י"א). ויש מקילין בכה"ג אפי' בבב"ח כמו בשאר איסורים (ש"ך ס"ק י"ז ב' סמ"ק) והיינו מטעם דכיון שכבר נאסר דמי לשאר איסורים וכ"ד הפר"ת ס"ק י' (הביאו ב"י בעא"ז). ובהפ"מ איכא צד להקל. אבל באין הפ"מ ודאי אין להקל בפשיטות כיון דרבים פסקו כסה"ת ומחלקין בין בב"ח לשאר איסורים ודוקא במים הבאים מבב"ח אז יש להקל בהפ"מ. אבל בישל בשר ואחר לילה חלב ואחר מעל"ע מבשר בישל תבשיל אף בהפ"מ אין להתיר כלל (מש"ז ס"ק ט' ושפ"ד ס"ק ח'). והטעם כיון שהי' תוך מעל"ע מבישול חלב ובשעה שבישל בה חלב נעשה הקדרה נבלה. מונין מעל"ע מבישול חלב. ופגימת לילה בלא יום הגם שיש סוברים שהלילה פוגם אין לסמוך להקל בטעם האיסור גופי'. ומה גם למאי דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא (פר"ת ס"ק י'):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה