אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן קב

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן קב

סימן קא

דין דבר שיש לו מתירין ובו י"ד סעיפים ובש"ע ז' סעיפים

א (א) כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה ביו"ט שראויה למחר. אם נתערבה באחרות. בין שלימה בין טרופה אינה בטלה אפי' באלף. ואפי' ספק אם נולדה ביו"ט ונתערבה באחרות אסורות. ואע"ג דהוי ס"ס ואפילו להמתירין ס"ס בדבר שיל"מ (ועי' בש"ך לקמן סי' ק"י ס"ק נ"ה) הכא גרע ספי דהוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובות די"א דלא הוי ס"ס, ואם אותו התערובות נתערב בתערובות שני. דעת הט"ז להתיר והש"ך אוסר בדשיל"מ (ועי' ח"ד) ודוקא היכא דאיכא סרך איסור דאורייתא כגון ביצה שנולדה ביו"ט ראשון דגזרינן משום יו"ט שלאחר השבת דהוי מה"ת ומשום הכנה או משום פירות הנושרים, אבל ביצה שנולדה ביו"ט שני דאינו אלא משום מנהג אבותינו. דינו כשאר איסורים חשובים שנתערבו ומתבטלים בג' תערובות כמבואר בסי' ק"י סל"א (ועי' בס' ב"י בעמ"ז):

ב וכ"ז כשנתערב מב"מ דהתערובות נקרא על שמו אבל כשנתערבה בשא"מ אין ההיתר נקרא על שמו של דבר האסור אלא ע"ש דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין (ש"ך ס"ק ד' בשם ת"ח). והכא אזלינן בתר שמא דאם הוא שוה בשמא אע"ג דלא שוה בטעמא הוי מב"מ ולא בטל. ואם אינו שוה בשמא אע"ג דשוה בטעמא הוי מבשא"מ ובטל (שם בש"ך). מיהו אם לבנו בה המאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדירה כגון שמילאוה בתרנגולת אינה בטלה (רמ"א ועי' ש"ך וט"ז וח"ד) דכיון דלחזותיי עביד לא בטל ובנתנו לקדרה לתקן מקרי מב"מ כמו מים ומלח בעיסה (ועי' בה"ט ס"ק ג') ובשאר איסורים דתלוי בטב"ע מקרי אינו מינו ובעי ס' מדאורייתא כיון שמרגישין הטעם. וכמו"כ בשאר איסורים לא חיישינן לחזותא (עי' ח"ד ובט"ז ס"ק י'):

ג כתב הפר"ח איסורי הנאה דרבנן לא מיתסר בהו חזותא אבל איסורי הנאה דאורייתא אף שיש דבר היתר המסייע עם האיסור לעשות חזותא. לא אמרינן זוז"ג אלא כיון דמספקא לן יש לחוש דלמא חזותא מילתא הוא והו"ל כגופו של איסור לפיכך אם לבנו מאכל בביצה נבלה שנתנבלה בשחיטתו. אם יש ס' נגד הביצה שנתבטל טעמו אף דלחזותא עבידא בטלה דאיסורא דרבנן הוא. משא"כ בביצה טריפה (ועי' מש"ז בסי' ק' ס"ק א'):

ד דשיל"מ שנתערב ואח"כ פירש א' מהם. ל"א כל דפריש מרובא פריש. דעד שתאכלנו בספק איסור המתן עד למחר לאחר יו"ט ותאכלנו בהיתר גמור והוי ג"כ בכלל דשיל"מ ולא בטל. וי"א דאמרינן בדשיל"מ כל דפריש (ועי' פ"ת ס"ק א' ולעיל סי' ט"ז ס"ק ו'). וכן אם נפל א' לים אע"ג דבשאר איסורים אנו תולין ואומרים דהאיסור נפל. אבל בדשיל"מ לא תלינן. וכן נוהגין אם לא לצורך או בהפסד מרובה (ועי' חכ"א):

ב (ה) לא אסרו דשיל"מ אלא כשהמתיר עתיד לבא עכ"פ. כגון ביצה שנולדה ביו"ט שלמחר תהי' בודאי מותרת. או אם המתיר בידו לעשותו בלא הפסד. אבל דבר שאין בידו לעשותו כ"א ע"י הפסד ואינו בודאי שיבא המתיר אינו בדין דשיל"מ. לפיכך ביצה של ספק טריפה שנתערבה באחרות אינו בדין דשיל"מ ע"י שהוי כ"א יום לומר עד שתאכלנו ע"י ביטול המתן עד שתלד ותהי' היתר גמור מתחלתו. לפי שאין המתיר בודאי שמא לא תלד ושמא תמות. וסוף סוף לא תהי' ניתר אלא ע"י ביטול וגם אין בידו שתלד ובטלה. ומ"מ דוקא בג' תערובות אבל לא בב' תערובות מטעם דהוי דבר שבמנין (והטעם נתבאר בסי' ק"י ועי' ח"ד ובבה"ט קושית מהרמ"מ ותירוצו. ולפי מ"ש מיושב היטב כנ"ל ועי"ל סי' ק"י בבה"ט ס"ק כ"ו):

ו ביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה הוי נמי בכלל דשיל"מ. אע"ג דגם אחר יו"ט לא יהי' לה היתר בלא ביטול מכח טריפות. מ"מ כיון שבודאי יבא לידי היתר קצת. דלאחר יו"ט יסתלק ממנו איסור כולל דהיינו נולד וכל מה דאפשר למעבד בהיתר עבדינן (פ"ת ס"ק ד' בשם תשו' צ"צ ועי' עוד שם לענין נדרים בכעין זה):

ג (ז) כלי שנאסר מבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר. מדינא בטל ברוב כאיסור יבש שנתערב ביבש. ואין דנין אותו בדשיל"מ בהגעלה. לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו (רשב"א), ודוקא כשכבר בישלו בהם ויש הפ"מ. אבל לכתחלה יש להגעיל כולם מספק דהוצאה להגעילו דבר מועט הוא. וגם חיישינן שמא בזמן מרובה ישתכח התערובות ויבא לערב התבשילים שיתבשלו בכל כלי התערובות יחד. ויאכלם ויבא לידי איסור. דיבש שבטל ברוב אסור לאכלם כולם יחד (ועי' ש"ך וט"ז ס"ק ח'). ע"כ ראוי להגעיל כולם מספק. ואפי' בישלו בא' מהם כבר ויש הפ"מ שמותר בלא הגעלה. מ"מ צריך לשהות שאר הכלים עד שלא יהי' ב"י דלזה לא צריך הוצאות דאז שרי מה"ת. ואפי' להשתמש כ"א בפ"ע אסור עד אחר מעל"ע (ועי' ש"ך ס"ק ח'). וגם יש להחמיר להסיר כלי א' (ב"ח) וכן עיקר לדינא. אבל למעשה טפי יש להגעיל כולם מלהשהותן עד אחר מעל"ע. ובכלי חרס דא"א בהגעלה מותר כשהבליעות הם מב"מ שהטעמים שוים. אבל כשהבליעות אינם שוים כגון שנתערבו כלי בשר עם כלי חלב אסור וצריך להשהותן מעל"ע ומותרים (ח"ד וע"ב). אבל בשפ"ד החמיר להצריך ס' כלים ולא יספיק רוב ועי"ש. וגם זה אינו אלא בהפ"מ אבל באין הפ"מ דעתו דבאינו מינו גם ס' לא מהני דיש לחוש שמא ישתמשו ביומי' ואתי לידי נתינת טעם (ועי"ש בשם מהריב"ל ופר"ח ופ"ת ס"ק ו'. ועי' היטב בזה אף שמש"ך וט"ז לא משמע הכי מ"מ הנלע"ד כתבתי והמבין יבין וק"ל):

ד (ח) יש מי שאומר דלא שייך דשיל"מ היכי שהמאכל מתקלקל בהמתנה עד למחר (ב"י בשו"ע). הא דדשיל"מ לא בטל אין חילוק בין אם האיסור בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובות או אפי' ליכא רק טעמא דאיסורא לא בטיל. וכן אפי' אם אין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת דבר הבלוע בו לא בטל. והכל מטעמא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ולא דמי לחהר"ל דהתם הא דלא בטל הוא מטעם חשיבות וכיון שהאיסור הבלוע אינו חשוב מש"ה בטל. משא"כ בדשיל"מ דהטעם דלא בטל הוא משום שיכול לאכלו בהיתר וא"כ מה לי אם איסורו מ"ע או מחמת בלועו. ומ"מ חתיכה שלא נמלחה ג"י אע"ג שיש לה היתר ע"י צלי' מ"מ לא מקרי דשיל"מ ובטל. דלצלי' לא נאסר מעולם ולבישול שנאסר אין לו היתר ודשיל"מ לא הוי אא"כ יש היתר למה שנאסר וכדלעיל סי' ס"ט סכ"ו (ועי' ח"ד):

ט וי"א דהא דדשיל"מ אינו בטל היינו דוקא אם האיסור בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובות אבל אם האיסור ניטל משם רק שפלט שם טעם. אותו הטעם אינו חמור לאסור בשביל דשיל"מ ובטל וכפסק רמ"א וכן עיקר. אף שהש"ך חולק עליו ובפרט שהוא מילתא דרבנן אזלינן לקולא (ח"ד וע"ב ס"ק ד'). ולפי"ז אם בישל ביצה שנולדה ביו"ט עם שאר ביצים בפחות מס' ונ"נ. ואח"כ נתערבה הביצה שנ"נ עם שאר ביצים. או נתנו לתבשיל לתקן הקדרה בטל כיון שאין האיסור רק מצד הטעם וטעם לא הוי בכלל דשיל"מ (שם בח"ד). ומיירי שהסיר הביצה עצמה שנולדה ביו"ט דאל"כ אפי' באלף לא בטל ומאי קאמר בפחות מס' (ועי' פ"ת ס"ק ח' מ"ש בשם הרבה תשובות מדינים אלו):

י כל איסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב. כגון גיגית מלאה ענבים בעוטים. והי' בו הרבה יין קודם שבת. מותר ליקח מן היין בשבת ואעפ"י שיוצא גם עתה בשבת מן הענבים כל שעה מעט. לפי שמתבטל במה שיצא כבר. ואין בו משום דשיל"מ מאחר שלא הי' עליו שם יין בפ"ע מעולם. דקמא קמא שנטף בטל במה שנטף קודם שבת, וכן חבית מלאה ענבים שלמים וממלאים החבית במים לעשות תמד והענבים מתבקעים לאח"ז ויצא כל היין מותר למשוך הימנה בשבת לשתות לפי שמעט יין שיוצא בשבת מתערב ומתבטל עם היין שהי' בו כבר ולא הי' ניכר פ"א בפ"ע מעולם. וכן כל כיוצא בזה (ש"ך ס"ק י"ב וח"ד):

יא מי שנדר מדבר א' ונתערב אח"כ. לדידי' מקרי דשיל"מ דהא אפשר לשאול על נדרו (רמ"א) כיון דמצוה לשאול על הנדר לחכם. ודוקא בכה"ג דביד האוסר גופי' לשאול על נדרו הוי דשיל"מ. אבל אם אסר דבר על חבירו בקונם לא הוי דשיל"מ כיון דהנאסר אין בידו להתיר אלא האוסר. וא"כ למי שנאסר אין יכול להתיר ומי שהי' יכול להתיר מעולם לא נאסר עליו. אבל מי שאסר פירותיו על עצמו ועל חבירו והוא יכול להתיר על עצמו ועל חבירו מקרי דשיל"מ (תשו' ב"א ועי' תשו' ח"ס). ודוקא בנדר משום דמצוה לאתשולי עלי' הוי דשיל"מ. אבל אם נשבע שלא לאכל מאכל פלוני ונתערב לא הוי דשיל"מ דליכא מצוה. כדלקמן סי' ר"ג. ואין חילוק בין שבועה סתם לשבועה בשם דבכולהו ליכא מצוה לאיתשולי. אבל בנדר אפי' פירש בשעת נדרו שנדר ע"מ שלא יהי' לזה שום התרה והפרה הוי ג"כ דשיל"מ. דבזה ג"כ יכול לשאול. ואפי' נדר בעת צרה מ"מ יכול לאתשולי עלי' והוי דשיל"מ (שם ועי' פ"ת ס"ק י'):

יב וכן לא מקרי דשיל"מ אא"כ הותר למי שנאסר. אבל אם נשאר לאחד לעולם איסור אעפ"י שמותר לאחרים כגון המבשל בשבת במזיד דקי"ל באו"ח רס"י שי"ח דאסור לו לעולם ולאחרים מותר במו"ש. כיון דלא הותר לו לא מקרי דשיל"מ. ואם נתערב בשבת אזי לאחרים ודאי אסור דהא ישל"מ במו"ש ולדידי' מותר אפי' בו ביום כיון דלדידי' הוי דשאל"מ וקלקלתו הוא תקנתו (רמ"א ועי' ח"ד ג"כ באריכות קצת וכ"נ מדברי הכו"פ. ושפ"ד הניח ד"ז בצ"ע. ועי' מג"א שם סי' שי"ח ועי' פ"ת ס"ק י"ב):

יג דבר שיש לו היתר וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח שנתערב לא מקרי דשיל"מ לאחר הפסח. כיון שאלו הי' החמץ בעין הי' אסור אף לאחר הפסח (לח"מ פ"א מהלכות חו"מ). וי"א דהוי דשיל"מ אם נתערב ביותר מס' דאז אם ישהנו לאחר הפסח הי' חוזר להיתר (רמב"ם פט"ו מהמ"א) ואותם שני הדיעות שהביא המחבר באו"ח סי' תמ"ז גבי יבש ביבש יש לומר דבהא פליגי אי הוי דשיל"מ אי לאו (וע"ע מ"ש דגמ"ר על ש"ך ס"ק י"ד). וכתב בחכ"א דנ"ל דלכ"ע יי"ש או שכר מחדש שנתערב ביי"ש ושכר ישן לא הוי דשיל"מ כיון דחייב לבערם כשיגיע הפסח משום חמץ. אבל יי"ש של חדש שנתערב ביי"ש של פסח ומקרי מב"מ לדידן דאזלינן בתר שמא הוי דשיל"מ. ופשיטא דתבואה חדשה שנתערבה או קמח אפי' של חיטים בשל שעורים הוי דשיל"מ לדידן (כמ"ש התוס' יבמות ד' פ"ב ע"א ד"ה ר"י דהוי מב"מ לרבא דאזיל בתר שמא ומ"ש התוס' פסחים ד' מ"ד ע"א ד"ה איתבי' דהוי מבשא"מ צ"ל דהתם מרא דשמעתתי' אביי הוא דאזיל בתר טעמא) ואפי' היתה החדשה לתותה ונתחמצה כיון שנתערב בשאינו לתותה א"כ מה"ת בטל עכ"פ בס' ומותר לשהותה בפסח הוי דשיל"מ. אבל להיפוך שהישנה לתותה אעפ"י שהחדשה שנפל לתוכה אינה לתותה מ"מ אסור לשהותה. וא"כ בטל החדש. ואע"ג דהלתותה אינה חמץ ודאי רק ספק וי"ל כיון דהוי ספק בדשיל"מ אינו אסור מ"מ כיון דעכ"פ מחמת ספק אסור לשהותה א"כ הוי דבר שאין לו מתירין (ועי' פ"ת ס"ק י"א ובב"א סי' נ"ד):

יד עשרה דברים הם שאין מתבטלים אפי' באלף ואלו הן. ברי'. חהר"ל. דברים חשובים שנתבארו בסי' ק"י והם ז' דברים ועי"ש. דבר שבמנין. דשיל"מ. חדש. נדרים. דבר שנעשה לטעם. דבר המעמיד. איסור הקבוע וניכר במקומו. ויתבארו אי"ה כ"א על מקומו בסימניו ובמיצריו (ועי' חכ"א ועי' מש"ז סי' ק' ס"ק א' לענין חזותא ומתבל דהוא לטעמא ומעמיד. אי הוי דרבנן או דאורייתא. אבל השבעה הנותרים אין בהם פלוגתא ולכ"ע הוי דרבנן ועי"ש):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה