הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות תערובות · סימן קא
דין חתיכה הראוי' להתכבד ובו י"ד סעיפים ובש"ע ט' סעיפים.
א (א) חתיכה הראוי' להתכבד דינה כברי' דאפי' באלף לא בטל. ואפי' אם היא אסורה בהנאה כגון חתיכת בשר שנפל עלי' חלב ונאסרה בהנאה. כיון שאם תתבטל היתה מותרת והיתה ר"ל אינה בטלה. ואם נתערבה חתיכה זו בחתיכות אחרות כולן אסורות בהנאה כמוה. אלא ימכרם לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבהן (ש"ך). ודעת הח"ד שאם נתערבו איסורי הנאה באיסורי אכילה מותר בהנאה (וע"ב). ואפי' אינה אסורה אלא מדרבנן אינה בטלה. ואם הוא ספק אם היא ראוי' להתכבד א"ל אפי' הוא איסור מה"ת אזלינן לקולא. דחהר"ל ג"כ אינו אלא מדרבנן כמו ברי' וכמש"ל ודוקא בספק אם היא חהר"ל אבל בודאי ר"ל וספק אם הוא אסור לא בטל וכמש"ל גבי ברי'. ואין חילוק בין נתערבו במינו או שלא במינו (רמ"א ועי' ט"ז ס"ק י"ב ועי"ש):
ב (ב) אין לה דין חהר"ל אא"כ איסורה מחמת עצמה כגון נבלה. ואפי' נתנבלה מחמת מיתה ואפי' היא כחושה מאד הוי ר"ל (פ"ת ס"ק ב'). ובשר בחלב נמי מקרי איסור מ"ע לפי ששניהם נעשים גוף א'. ותדע דהיה לוקה (בזה"ב) אם אכל חצי זית מחלב וחצי זית מבשר (ט"ז). אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא הי' בה ס' לבטלה אפי' לדידן דס"ל חנ"נ בכל האיסורים אין לה דין חהר"ל. דמ"מ אין האיסור הנבלע בה ראוי להתכבד. וכן גבינה שהועמדה בחלב טריפה. אבל נתערבה בחלב טריפה שהוא גוף האיסור הוי חהר"ל. ומ"מ גבינות עובדי כוכבים שאין בו חשש תערובות חלב טמא שאינו עומד רק משום חשש שיש מעט חלב טמא בין הנקבים לא מקרי חהר"ל. וגבינות שהועמדו בעור קיבה אם יש בהחלב טעם בשר הוי חהר"ל אבל אי ליכא טעם אלא מעמיד לא הוי חהר"ל דאין איסור בב"ח משום מעמיד (ח"ד וע"ב ס"ק ג' ולעיל סי' פ"ז):
ג ואפי' חתיכת בשר שלא נמלחה בטלה דאין איסורה מ"ע רק מחמת דם הבלוע בה (רמ"א). כל חתיכה שלא נאסרה רק כ"ק אפי' מבו"ח בטלה דהרי הקליפה אינו ר"ל. וה"ה חתיכה הנאסרה כדי נטילה בטלה. ואם הקליפה או הנטילה ר"ל אינם בטלים (ש"ך ועי' ח"ד). פשטידא הממולא בגבינה שבלע בשר ואין בו ס' כנגד הבשר ונאסרה. ונתערבה הפשטידא עם אחרים יבש ביבש. אין בו דין ר"ל. דנהי דהגבינה עם טעם בשר הוי איסור מחמת עצמו משום בב"ח. מ"מ הא עיקר מה שר"ל הוא הפשטיד"א. דהגבינה בעצמה אינה ר"ל. ובפשטידא אין בו רק איסור בלוע (נו"ב סי' ל' ועי' ח"ד שמפלפל בזה ועי' פ"ת ס"ק ג' ובש"ך סי' ק"ט ובחכ"א):
ג (ד) תרנגולת בנוצתה או כבש שלם שלא הופשט מעורו כיון שמחוסר מעשה גדול בטלה שהרי עכשיו אין ר"ל. וגם דבר שבמנין לא הוי כיון שמחוסרין תיקון גדול (ש"ך). ואעפ"י שאחר שנתערבו הסירו הנוצה והפשיטו העור. כיון שבתחלת התערובות נתבטל אינו חוזר וניעור ודוקא אם מכבר נודע לו התערובות קודם ההפשט. אבל אם לא נודע לו התערובות עד לאחר ההפשט אינו בטלה. דקודם ידיעה לא שייך ביטול והשתא הוי ר"ל (ח"ד וע"ב וחכ"א). וכן חתיכה שאינה מנקרת לא הוי חהר"ל כיון דאיכא טרחה ודוקא אחוריים שלא ניקרו דמחוסר מעשה גדול. ואע"ג דר"ל לנכרי זה לא מקרי ר"ל אא"כ ראוי לכל אדם. אבל חתיכות בשר שאינם מנוקרות מגידי דם וחלב מקרי ר"ל דלא הוי טרחא כ"כ (כנ"ל ועי' חכ"א שכתב דגם באחוריים אינו מוחלט הדבר להיתר):
ה וכן רגלים של עגל כ"ז שלא נחרו משערן. ורגלי אווזים כ"ז שלא נחרכו עורן מעליהם כמו שרגילין לעשות בטלין. אבל אם כבר נחרכו אעפ"י שלא נטלו טלפיהם לא מקרי מחוסר מעשה גדול וחשיבא ר"ל ואפי' לא נמלחו עדיין אבל ראש של שור וראש של עופות ורגלי בהמה גסה ודקה ורגלי שאר עופות לא חשיבי ובטלים. ולשון של שור הוי חהר"ל ואווז שהופשט עורו ונתערב ממנו הבטן שקורין בייליק במקומות שהבייליק הוי חהר"ל וכן במקומות שהירך שקורין פאלקע הוי חהר"ל. כיון שניטל תפארתן לא חשיבי עוד חהר"ל. ובדרבנן אזלינן לקולא (ט"ז ועי' ח"ד וחכ"א):
ו כבש שלם שהופשט מעורו. וכן חתיכה גדולה יותר מדאי. או חתיכה חיה שלא נתבשלה מ"מ הוי חהר"ל. שהרי ראוי לחתוך אותה לחתיכות הראויות להתכבד (כן הוא דעת רמ"א וכן נוהגין ומ"מ אם יש לצרף עוד קולא יש להתיר בהפ"מ. ועי' בתשו' ח"ס הובא בפ"ת ס"ק ד'):
ד (ז) שומן הכנתא אין ראוי להתכבד. אבל הדרא דכנתא של עגל חשוב הוא ור"ל. והש"ך מסופק בשומן הכנתא של שור אם הוא ר"ל. שאר בנ"מ לא חשיבי ר"ל. והכרכשתא אעפ"י שאין מוכרין אותה אלא במנין בטלה. כיון דאין אוכלין אותה אלא ע"י מילוי אינה חשובה מצד עצמה ודמי' לפשטידא דלעיל ס"ג. וה"ה עור הצואר של אווז או שאר עופות שקורין העלזלעך כיון שאין החשיבות שלהן מצד עצמן אלא מצד המילוי בטלים (חכ"א):
ח עור שומן אווז י"א דהוי ר"ל וי"א דאינו ר"ל (ל"ח וכו"פ). ואינו דומה לחתיכה גדולה דקי"ל דהוי ר"ל וכדלעיל ס"ו. דהתם לאחר הבישול יחתוך אותו לחתיכות ממוצעות שיהי' כ"א ראוי להתכבד. משא"כ בעור האווז כשהיא שלמה ודאי אינו ר"ל. ולאחר שיחתוך אותו לחתיכות קטנות שקורין גריבענעס דאז יהי' ר"ל. ידוע שאין מכבדין בחתיכה אחת וא"כ כל חתיכה וחתיכה אינה נקראת ר"ל ובפרט במילתא דרבנן (שם ועי' ח"ד). שומן אווז מקרי ר"ל ואינו בטל (רמ"א) ויש חולקין. ולפי שדינים אלו משתנים לפי המקום והזמן הכל תלוי לפי ראות עיני המורה שאם חשוב הוא באותו מקום לא בטיל אעפ"י שאינו חשוב בשאר מקומות. ואם אינו חשוב באותו מקום אעפ"י שהוא חשוב בשאר מקומות בטל. (ועי' מש"ז ס"ק ט' בשם המנ"י):
ח (ט) קורקבן של אווזים במדינה זו חשיבי ר"ל. אבל של שאר עופות וכן שאר כל הבנ"מ אינם ר"ל. וכבדים של אווזים במקומות שנהפכו ללובן מחמת ריבוי שומן שעליהם ונמכרים ביוקר ודאי חשיבי ולא בטלי (לבוש ועי' בה"ט ס"ק י"ב ועי' צ"צ לאדמו"ר סי' ס"ו):
ו (י) הא דברי' וחהר"ל לא בטלי דוקא בעודם שלמים. אבל אם נחתכו לחתיכות עד שלא נשאר בא' מהם שתהא ר"ל. וכן אם נתמעך עד שנאבד צורתו בענין שאינו ר"ל עוד בטל ממנו חשיבותו ובטל. ואפי' אם נחתך ונתמעך לאחר שנתערב עם ההיתר. ואפי' לאחר שנודע תערובתו. אם הוא בענין דלא שייך לומר חנ"נ כדלעיל סי' צ"ט סט"ו בטלה והוא שנתרסקו שלא במתכוון אבל אם נתכוון לכך אסור למרסק עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתרסק בשבילו (כדלעיל סי' הנ"ל סי"ד) ואין חילוק בין נתערבו במינו או שלא במינו. כגון קדרה של ירקות שנאבדה בתוכו ברי' (דאל"כ בשלא במינו הא יכול להכירו ולהסירו משם) לא בטיל בין ברי' ובין חהר"ל. ובחהר"ל אם נתפרר ממנו ע"י בישול כדרך להתפרר ע"י בישול. עדיין נקרא חהר"ל ואינה בטלה. אבל נפרד קצת מגופו או משדרתו או ראשו חשוב ריסוק. וכל דבר חשוב מהני ריסוק חוץ מדבר שיש לו מתירין (עו"י וכנה"ג ועי' צ"צ לאדמו"ר שם):
ז (יא) חתיכה של איסור שנתערבה בהרבה חתיכות של היתר. ונחתכה חתיכה אחת מהן ולא ידעינן אם חתיכות האיסור נחתך או חתיכת היתר. אם רק החתיכה שנחתכה לבדה בקדרה מותרת בלא ס'. דכיון דהחתיכה בעצמה מותר לאכלה בעין מטעם שנתבטלה ברוב שחוץ לקדירה האיך יהי' טעמו אוסר כי לא מצינו דבר המותר שיהי' טעמו אוסר. ולא יהי' טעמו של החתיכה חמור מגוף החתיכה. ואם הי' כל התערובות בקדרה דהוי לח ובעינן ס' כמו בבישול בסי' ק"ט (ועי' ח"ד ס"ק ז' ומש"ז ס"ק י"ג) ויש ס' בהיתר נגד האיסור. אין תולין לומר של איסור נחתך ובטל חשיבותו דתו לא הוי חהר"ל ובטלה. ויהיו כולן מותרות כיון שיש ס' נגד האיסור. אלא אותה חתיכה לבדה שנחתכה מותרת ממ"נ. אם היא של איסור אף כולן מותרות דהחתיכות מותרות דנתבטלו ברוב כיון דאין ר"ל. והשלמים מותרים דהא איכא ס' נגד האיסור. ואם הנחתכת אינה של איסור אלא שהאיסור נשאר בחתיכות השלמות. הרי היא מותרת כיון שנחתכה ואין ר"ל ויש ס' בהיתר נגד האיסור. ואפי' נחתכו רובן אין תולין לומר שהאיסור מהרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות. אע"ג דבכל דוכתא הולכין אחר הרוב. מ"מ הכא אמרינן כל שנשתנה מקדמותו הוא מהרוב. והוי כמו כל דפריש מרובא פריש. ונמצא שהאיסור שהוא המיעוט לא נשתנה והופרש מקדמותו ונשאר בחלק הנשאר קיים (ט"ז ס"ק י"ד). וכ"ז בדאיכא ס' אבל אי ליכא ס' כולן אסורות דליכא ממ"נ. אבל ביבש ביבש אפי' ליכא ס' בטל ברוב וכמש"ל בשם מש"ז וח"ד ועי"ש:
ח (יב) קורקבן שנמצא נקוב ונטרפה ונתערבה אותה תרנגולת עם אחרות. מדמין שומן הקורקבן לשומן התרנגולת של מקום חיבור הקורקבן ואם דומין לגמרי מכשירין האחרות. ומכ"ש שיש לסמוך על הרושם השחור שעשה המחט בחלל התרנגולת (רדב"ז וכתב הבל"י שזהו סימן מובהק שיכולין לסמוך עליו אף בזמן הזה להתיר האחרות ועי' בס' ב"י). ואם אינם דומין ואח"כ נתבשל מהם חהר"ל אסור (ועי' פ"ת ס"ק ז' מ"ש בשם תשו' ש"ץ. ולענד"נ דלק"מ וק"ל). ולפי שאין אנו בקיאין כ"כ אין להקל אא"כ שיש הפרש גדול וניכר לעין (או"ה ועי' ח"ד):
יג ודוקא שנתערבו חד בתרי דאיכא רובא דכשרים ומה"ת חד בתרי בטל רק הואיל דהוי חהר"ל הוא דלא בטל וזהו דרבנן סמכינן אסימן פשוט כנ"ל. אבל נתערב חד בחד לא סמכינן אסימן פשוט וצריך דוקא טב"ע שיודע ומכיר שזה הקורקבן מתרנגולת זו (כו"פ). ואם נאבדה אחת מהתרנגולת או הי' באופן שאין יכולים לבדוק. ודימו שומן הקורקבן הניקב לכולן ולא דמי כלל לשום אחת מהן. יש להתיר דאנו תולין דהקורקבן זה הוא מאותה שנאבדה. גם אם בדקנו את הקורקבן ומצאנו שהוא דומה לאחת קצת אבל לא לגמרי ובדקנוהו עם כולם ומצאנו שאין דומה כלל אפי' קצת. יש להתיר (כ"כ הפר"ת ס"ק י"ב וסיים וזה כתבתי להלכה ולמעשה צ"ע). ונ"ל דאם הוא מדרבנן כגון שהוא ספק טריפה או שהוא ספיקא דרבוותא אז יש להקל מטעם ס"ס שמא מזו ושמא הלכה כמכשירין אבל בדאורייתא אסור (ועי' בס' ב"י):
ט (י"ד) וכן ראש כבש שנמצא טריפה ונתערבו חד בתרי וכמש"ל ולא נודע מאיזו כבש הוא. והקיפו הראש לצוארו של א' מהכבשים ונמצאו החתיכות דומות ומכוונות יפה (ולדידן שאין אנו בקיאין צריך הפרש גדול כ"כ האחרונים). יש לסמוך ע"ז להתיר האחרות. ומיירי בודאי טריפה דאז צריך הפרש גדול לדידן אף שנתערב חד בתרי דסימנים לאו דאורייתא אבל ספק טריפה שנתערב יש להקל ע"י סימן פשוט היכי דהחתיכות דומות ומכוונות יפה אף לדידן. דאיכא ס"ס וכמש"ל בסעי' שלפ"ז. אם נמצא מים בראש כבש א' דמיטרפא בי' ולא נודע מאיזו כבש הוא ע"ל סי' ל"א ס"ז וכאן בט"ז ובח"ד: