הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות תערובות · סימן צט
דין העצמות אם מצטרפים לבטל איסור ושלא לבטל איסור לכתחלה ובו כ"ג סעיפים ובש"ע ז' סעיפים:
א (א) חתיכת נבלה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדרת היתר. אזי עצמות הרכים וכן המוח שבעצמות אפי' יבשים נחשבים כדין בשר וצריך ס' אף כנגדן. אבל עצמות הקשות של איסור כיון שאין בו לחלוחית. לא מבעי שאין מצטרף לאיסור כיון שאין לחלוחית במה לאסור. אלא אדרבא מצטרף להיתר לבטל בשר האיסור שעכ"פ ע"י הבישול מגיע גם לו בלוע מבשר האיסור ונתמעט האיסור ע"כ מצטרפים לבטל האיסור. ומכ"ש שעצמות ההיתר מצטרפין להיתר לבטל איסור. וגוף הקדרה שמבשלים בה עתה האיסור וההיתר אינה מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר. וי"א דאפי' עצמות איסור הרכים מצטרפים להיתר. ואף אבר מן החי שנפל להיתר עצמות שבו מצטרפים להיתר. אע"ג דבאמ"ה מצטרף עצם לכזית חידוש הוא. ודוקא בעיני' ולא פליטתו (וע' פ"ת סק"א):
ב ויש מחמירין שלא לצרף עצמות האיסור אפי' הקשות עם ההיתר לבטל. דאף שאינם בכלל האיסור לפי שאינם בני אכילה מ"מ יש לחוש פן יבואו לטעות באם בישל הנבלה תחלה דאסור כדלקמן ס"ד. אבל מ"מ גם לאיסור לא מצטרפין מה"ט שאין בכלל האיסור. אבל עצמות ההיתר מצטרפין להיתר. ומ"מ במקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין כי כן הוא העיקר (רמ"א). ואין להקשות דהא העצם דבוק לבשר והוי איסור דבוק ונימא דהעצם נ"נ. ז"א דהעצם ככלי עצם דמי שיש לו היתר בהגעלה ודומין לכלי מתכות דל"א בהו חנ"נ מטעם דאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה (ט"ז). וקליפי ביצים וחרסים המונחים בקדרה אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר (ח"ד וע"ב):
ג וכ"ז כשנפל בשר איסור לקדרה ונתבשלה יחד. אבל אם נמלחו יחד בשר נבלה ובשר כשר. אז אם האיסור כחוש שמדינא לא בעינן ס' אלא מחמת חומרא שמדמין לבישול מצטרפים עצמות האיסור להיתר ממ"נ. אבל אם הי' איסור שמן דבעינן ס' מדינא מחמת שהאיסור מפעפע. אפשר דאינו מפעפע בעצמות ולא מצטרף אפי' של היתר. ובמקום הפסד יש להקל (פ"ת סק"א ב' שו"ת מהר"י הלוי):
ב (ד) במד"א שעצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר כשנפלה חתיכת הנבלה לקדירת ההיתר כשהיא חיה. אבל אם נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה לקדירת היתר. אז עצמות שבה מצטרפים עם האיסור לפי שבלעו מבשר הנבלה כשנתבשלה לבדה. ואפי' ידעינן שיעור הבשר שהי' על העצם בשעת הבישול. לא סגי בס' נגד הבשר שהי' מתחלה. ובעינן ס' אף נגד העצם. מפני שהעצם קיבל טעם הרוטב שנעשה נבלה (ח"ד וע"ב). ואם נמלחו עמו צריך ס' נגד הקליפה. דמליחה אינו מבליע יותר מכדי קליפה וכמו"כ בעצמות (חכ"א):
ג (ה) בשאר איסורים חוץ מבב"ח. חתיכה הבלועה מאיסור שנפלה להיתר ואין בהיתר ס' לבטל האיסור אלא בצירוף החתיכה. מצרפין גם החתיכה לבטל. מיהו החתיכה עצמה אסורה כמבואר בר"ס ק"ו. אבל אין אנו נוהגין כן לדידן דקי"ל בכל האיסורים נ"נ אלא צריך ס' נגד כל החתיכה ואפ"ה החתיכה עצמה אסורה כדלעיל סי' צ"ב:
ד (ו) משערין ברוטב ובקיפה דהיינו דק דק של בשר ותבלין המתאסף בשולי הקדרה ובחתיכות ומה שעולה הזיעה למעלה ונחסר מן המאכל וכשמשערין בס' צריך לשער מה שחסר ע"י הזיעה (תשו' ב"י סס"י נ"ז). ומשערין ההיתר והאיסור כמו שהוא בא לפנינו. אע"ג שהי' בהיתר יותר מתחלה ונתמעט בבישולו ונבלע בקדרה. ואפי' ראינו בשעה שנפל האיסור שלא נתמעט בשיעור א' עם ההיתר אפ"ה אין לשער במה שבלעה הקדרה כי א"א לעמוד על שורש הדברים ואפי' במב"מ דמה"ת בטל ברוב. דאם נשער במה שבלעה הקדרה יבא מזה כמה מכשולים (ח"ד וחכ"א דלא כפסק הש"ע ועט"ז וש"ך). וכ"ש דמה שכלה ואבד מחמת האור דאינו מצטרף שזה כלה לגמרי (ועט"ז סק"ב ופר"ח ועמש"ל סי' צ"ח ס"ב אם משערין במדידה ובמשקל. וכתב החכ"א דהמשער במשקל מאכיל טריפות אלא ישער באומד הדעת ועמש"ל שם):
ז הא דאמרינן לעיל ס"ו דמשערינן ההיתר והאיסור כמו שהוא בא לפנינו אינו אלא לחומרא אבל לא לקולא לפיכך איסור שנפל לפנינו לתוך היתר ולא נודע שיעורו בעת הנפילה. או שנודע שיעורו אלא שלא נודע אם הי' בהיתר ס' כדי לבטלו. אסור הכל אף שיש לפנינו ס' בהיתר נגד איסור המצומק. משום דלא ידעינן כמה הי' האיסור וכמה נמחה מגופו אם מעט אם הרבה. ולא מבעי בשלב שדרכו להיות נימוח. אלא אפי' בשאר איסורים כגון בשר נבלה ודג טמא וכיו"ב. אמרינן שהי' גדול ונצטמק הרבה מכמו שהי'. ולפיכך אסור הכל:
אם לא שמאומדנא יש ס' לפי מה שהי' יכול להיות גדול וכן כל כיוצא בזה (פר"ח):
ח ואם בשעה שנפל האיסור הי' נודע שהי' בהיתר ס' כדי לבטלו. לא מבעי אם יש עכשיו נמי ס' בהיתר נגד האיסור המצומק ובא לפנינו. דפשיטא דהכל מותר. אלא אפי' כשאין האיסור בעין דליכא למיקם עלה דמילתא מעמידין הדבר על חזקתו ומסתמא אמרינן דכי היכי שנתמעט מן ההיתר ככה נתמעט מן האיסור לפי חשבון (ובהכי איירי הסעי' ו'). אבל אם בשעת נפילת האיסור לא הי' בהיתר ס' כדי לבטלו אעפ"י שנצטמק האיסור ביותר ויש עכשיו ס' בהיתר כדי לבטלו הדבר פשוט שאסור הכל (שם בפר"ח):
ט וכן כשהי' ס' בהיתר בשעת נפילת האיסור ואח"כ נצטמק מן ההיתר הרבה יותר מס' לערך מה שנצטמק מן האיסור. או שלא נצטמק האיסור כלל באופן שאין בהיתר ס' עכשיו נגד האיסור. אזלינן בתר השתא וחזר האיסור לאסור הכל. ולב אמרינן שנתמעט האיסור עפ"י חשבון אלא בדלא מצינו לברורי. אבל כי חזינן שלא נתמעט לפי חשבון. לית לן לאקולי ולומר שנפחת מן ההיתר. דלהחמיר אמרינן הכי ולא להקל והכל אסור. ואף בדידעינן דבשעת נפילת האיסור הי' ס' בהיתר נגדו. אי איסורא איתא בעין לא סמכינן אחזקה. ואי ליכא השתא ס' לא מבעי שנאסר כל מה שבתוך הקדרה אלא אף הקדרה עצמה אסורה. שאעפ"י שהיא בלועה מהיתר לערך ס' יותר מהאיסור. מ"מ הרי בלעה מהתבשיל אחר שנאסר ונאסרה (כ"ז הוא מפר"ח). (דין עצם חלול שנמצא בתבשיל של חלב וספק אם הי' בו מוח ע"ל סי' פ"ז סט"ו ובחכ"א שער החזקה סי' מ"ג ובס' ב"י בתק"ה בשם מנ"י):
י יש מן האחרונים שכתבו שיעור ס' נגד כף קטן וגדול אבל אין לסמוך ע"ז כלל. כי הם כתבו לפי הכפות שבמקומות שלהם. והכפות נשתנו עפ"י המקומות לפי עוביים. והעיקר שצריך לשער לפי הכף הנתחב באומדנא יפה לפי ראות עיני המורה במקום ההוא (רכ"א ועמש"ל ס"ו וסי' צ"ד ס"ב וסי' צ"ח ס"ב ובשפ"ד סי' צ"ד ובח"ד שם):
ה (יא) אין מבטלין איסור לכתחלה (להראב"ד אסור מה"ת ולרוב פוסקים אינו אלא מדרבנן. ודוקא לבטל הטעם של איסור הוא מדרבנן אבל ממשות האיסור יבש ביבש ברוב או בס' הוא מדאורייתא וע' פ"ת סק"ג) ואפי' נפל כבר איסור להיתר שאין בו שיעור לבטלו אסור להוסיף עליו כדי לבטלו. וכ"ש דאסור לערב לכתחלה איסור בהיתר כדי לבטלו. ואפי' בדבר שעיקרו אינו אלא מדרבנן אסור להוסיף עליו כדי לבטלו וכ"ש לערב לכתחלה (רמ"א וכן נוהגין ואין לשנות. ודוקא במקום שיש כאן איסור מבורר. אבל אם אפשר דאין כאן איסור כלל מותר. ולפיכך חיטים מתולעים מותר לטחנם בריחים גדולים. דאפשר שיברחו התולעים מקול הריחיים ואין כאן מבטל איסור כלל וכדלעיל סי' פ"ד ס"מ:
יב ואפי' באיסור ברור דוקא במקום שמכוון לבטל האיסור אבל אם אין כוונתו לכך כגון דבש שנפלו בו נמלים מותר לחממו עד שיהא ניתך ויסננו כיון שאין כוונתו אלא לתקן הדבש וא"א בע"א. ואפי' אפשר רק שהוא לו טרחא יתירא נמי שרי (פמ"ג). ולפי"ז בפרי העץ שקורין מאלינעס שמבשלים במים ואח"כ סוחטין את המאלינעס וזורקין אותן ומסננים אותם ומבשלים את הסאק בדבש או בצוקער לטבל בהם את הפת או בשר. א"צ לבדוק מקודם את המאלינעס א' א' לראות בתוך הנקבים ולבדוק מתולעים דשכיחא בהם. מאחר דאיכא טרחא מרובה לבדוק כולם (ועי' פ"ת ס"ק ד'). וכן חיטים המתולעים מותר לטחון אפי' בריחיים של יד כיון שאין כוונתו לבטל. וכן חיטים שיש בהם מצומחים ויש בהו ס' מותר לטוחנם קודם הפסח (ועי' באו"ח סי' תנ"ג ולעיל סי' פ"ד):
יג) וכן אם אין כוונתו לבטל אלא לתקן איזו דבר כגון יין לבן שהוכהה מראיתו שמשימין לתוכו חלב בהמה לתקנו. אם נתן בו כ"כ עד שיש ביין ס' לבטלו מותר כיון דאין כוונתו לבטל. וגם לא שייך למגזר שמא ישתה אותו עם בשר דאפי' לכתחלה מותר כיון שכבר נתבטל. אבל אם אין ביין ס' לבטל החלב אסור דגזרינן שמא ישתה אותו עם בשר. וכן הדין אם מתקנו בחלב חטה לענין פסח (ועי"ל סי' פ"ז ס"ו ועי' פמ"ג מ"ש ע"ז ובחכ"א):
יד עבר וביטלו או שריבה עליו. אם ידוע לנו שנעשה בשוגג כגון שנעשה ע"י אחר והוא לא ידע או שברור לנו שהוא לא ידע מנפילת איסור וריבה מותר. ולא קנסינן שוגג אטו מזיד. ואם טעה בדין דעת הט"ז ס"ק ט' דמקרי נמי שוגג ודעת הפר"ח דבזה קנסינן שוגג אטו מזיד (ח"ד וע"ב). ואם במזיד שכיון לבטלו או שנתבטל ע"י אחר והוא ידע שנתבטל בשבילו וניחא לי' אפי' לא צוה אותו לבטלו. אסור למבטל עצמו דקנסינן לי' שלא יהנה ממה שביטלו. וכן לב"ב או למי שנתבטל בשבילו אסור. דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דלמא אתי למימר לעובד כוכבים או לעבד שיבטלנו. אבל אם לא ידע ממנו לגמרי שרי לי' דה"ה כשוגג. ודוקא אם הוא שלו אבל אם לא הי' שלו וגם לא הי' מתכוון לבטל בשבילו. שרי לי' לדידי' דלא אהני מעשיו הרעים כלל. ואסורים ג"כ למכרם לישראל אחר כדי שלא יהנה ממה שביטלו אלא לעובד כוכבים. ודוקא כשישראל קונה ביוקר מעובד כוכבים דאל"ה אין טעם לאסרו דהא לא אהני מעשיו (ש"ך ועי' פ"ת ס"ק ה') ואם אנסוהו לערב לא שייך למקנסי' ושוגג מקרי (ס' ב"י):
טו והא דאמרינן דבשוגג מותר. היינו דוקא בדבר שאין שייך בו נ"נ. כגון שנתערב יבש ביבש דקי"ל בסי' ק"ט דבטל ברוב. אלא שאסור לבשלן ביחד אם אין ס' כנגדו מפני שהאיסור יתן טעם ברוטב ונאסר הרוטב ויאסרו החתיכות מהרוטב וה"ה כשאר איסורים הנבללים ועי"ש. וכה"ג אמרינן אם ריבה עליו בשוגג עד ס' נגד האיסור שרי כיון שכבר נתבטל ברוב קודם הבישול. או אפי' בלח בלח בשאר איסורים דמדאורייתא בטל ברוב אלא מדרבנן אצרכוה ס' וקי"ל לעיל סי' צ"ב סי"ח דבהפ"מ ל"א בלח חנ"נ. וכל כה"ג מהני אם ריבה עליו בשוגג אבל חתיכה שבלעה איסור לא מהני שנתוסף אח"כ היתר אפי' בשוגג אפי' להתיר מה שנתוסף עליה (דאלו החתיכה עצמה אפי' בדאיכא ס' אסורה דאפשר לסוחטו אסור) דהא אמרינן בי' חנ"נ. ובבשר בחלב אפי' בלח בלח אמרינן חנ"נ (ש"ך ועי' בה"ט ס"ק י"ב):
טז וכ"ז כשנתערב איסור בהיתר מין במינו דמה"ת בטל ברוב אלא דרבנן אצרכוה ס' משום גזירה דאינו מינו עכ"פ לא נעשה נבלה. וכן בדבר חשוב כגון חהר"ל דקי"ל דאפי' באלף לא בטל וריסקו בשוגג וביטלו מתורת חשיבותו דאיסורו הוא רק מדרבנן. וכל כה"ג אמרינן אם ביטלו בשוגג מותר. אבל יבש ביבש שלא ריסקו או לח בלח שנתערב מבשא"מ דקי"ל נ"נ מדאורייתא לא מהני ביטלו בשוגג דאפי' בטלו אסור אא"כ שריבה עליו ס' כנגד כל מה שנ"נ וכן יבש ביבש אם בישלם אח"כ לא מהני ריסוק אא"כ יש ס' נגד כל החתיכות (ועי' ש"ך ס"ק ט'):
יז וי"א דאפי' במקום דלא אמרינן בי' חנ"נ לא מהני ההיתר ביטולו אלא אם נתוסף קודם שנודע התערובות. אבל אם נודע התערובות קודם לא מהני מה שנתוסף אח"כ. משום דקנסינן שוגג אטו מזיד משא"כ בלא נודע לא שייך למגזר והיינו שנתוסף בידים אבל בנתוסף ממילא אף בנודע מותר היכא דלא שייך בי' חנ"נ. ולפי"ז הי' צריך החכם המורה לבטל איסור לחקור אם נתוסף ההיתר ומתי נתוסף לאחר שנודע או קודם שנודע (רמ"א בשם או"ה). ולא נהגו כן דאחזוקי איסורי לא מחזקינן ואין לנו לחוש שמא נתוסף אחר שנ"ל. אבל אם ידוע להמורה שנתוסף רק שא"י אימתי צריך לחקור אימתי נתוסף (ט"ז). וי"א דאין לחלק בזה ולא מבעי במקום דל"א חנ"נ דודאי אין חילוק בין נודע קודם שנתוסף או לאחר שנתוסף. אלא אפי' היכי דאמרינן בי' חנ"נ אפ"ה אין חילוק (ש"ך ועי"ש). ולפי"ז אין המורה צריך לחקור אם נתוסף היתר אחר נפילת איסור או מקודם בהפ"מ. וכן עיקר להלכה דאין לחלק בין נודע ללא נודע אלא בין שוגג למזיד (וע"ב מח"ד ס"ק ז' ובה"ט ס"ק י"ג ופ"ת ס"ק ו' ובהגהת מהרב"פ מ"ש ע"ז):
יח אם רוצה לעשות לאיסור מושבח פגום כדי שיוכל לערבו בהיתר אין בזה משום מבטל איסור לכתחלה (ועי' יד אפרים בשם שו"ת ח"צ ולא כתשובות יעב"ץ). וכתב עוד שם בענין עושי יי"ש פערס"קי וריאזא"לי וכדומה ונותנין לתוכו בשר נבלה או שלא נמלח ובאותו פעם ודאי דליכא ס' בשעת רתיחה. רק אח"כ מוסיפין עליו יי"ש ויוכל להיות שבהצטרף הכל יש ס' ופעולת הבשר להפיג חריפות היי"ש ולעבורי קיטרי דלכתחלה אסור לעשותו ע"י בשר נבלה או שלא נמלח. אלא צריך למלוח הבשר תחלה ולהדיחו כדינו. ואז אפי' אם אין ס' בתחילתו שרי. אך יזהר שיהי' ס' עם מה שמוסיף אח"כ. דאף דאין דרך לשתות יי"ש עם חלב מ"מ דרך לשרות בו מעשה אופה מחמאה וחלב. ומ"מ כיון דעתה יש ס' שרי אפי' לא הי' ס' תחלה דהיתר בהיתר לא נ"נ. גם מבטל איסור לכתחלה ליכא כיון שאין דעתו לשרות בי' מאכלי חלב כלל. ובדיעבד אם עשה ע"י בשר נבלה או שלא נמלח שרי. ויי"ש של עובד כוכבים אם ידוע שיש בו ס' לבסוף עכ"פ שרי דהוי כדיעבד. ואם אין ס' אם רוב עובדי כוכבים או מחצה מערבין אסור לקנות היי"ש במקומות שרגילין בהם. אבל אם הרוב אין מערבין אז אסור לקנות מהם בבתיהם דהוי קבוע. וקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל מה שהחנווני קונה מהן ומוליכן למכור במקום קביעות מותר. מטעם דכל דפריש מרובא פריש (שם בפ"ת בשם נו"ב סי' נ"ו):
ו (יט) איסור שנתבטל כגון שהי' ס' כנגדו ונתוסף בו אח"כ עוד איסור ממין הראשון (דאלו ממין איסור אחר כבר נתבאר לעיל סי' צ"ח דא' מבטל חבירו) חוזר וניעור ונאסר. לא שנא מב"מ לא שנא מבשא"מ לא שנא יבש ל"ש לח ל"ש נודע בינתיים או לא נודע בינתיים (רמ"א). והש"ך מתיר בהפ"מ אם הוא יבש ביבש ומב"מ ונודע בנתיים (וע"ב, מח"ד ס"ק ט'). וכתב הט"ז דל"ד לתחיבת הכף ב"פ בסי' צ"ד דסגי בפ"א ס' דשא"ה דאיכא איסור חדש משא"כ בכף דאיסור א' הוא (ועי' בס' ב"י בתק"ה שהביא כמה דעות בדין חוזר וניעור והעלה דהעיקר כדעת רמ"א בהגה דאפי' יבש ביבש ובדרבנן נמי אמרינן חו"נ והוא כדעת הרא"ש ורמב"ן והרשב"א והר"ן וכ"פ הכו"פ וח"ד וכן הלכתא ועי"ש):
כ כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדרה של בשר. מותר אעפ"י שאין בבשר ס' נגד החלב. שהרי נתבטל במים. ולאפוקי שלא נאמר דהיתר בהיתר לא שייך ביטול. ואפי' לכתחלה דעת הש"ך ס"ק ס"ב דמותר ליתן אותן מים בבשר כיון שכבר נתבטל. ומ"מ דוקא שנפל החלב למים מעצמו ונתבטל. אבל לערב החלב עם המים וליתן בבשר אסור (שפ"ד ס"ק כ"ב):
ז (כא) אם נבלע איסור מועט לתוך כלי כשר. אם דרכו של אותו כלי להשתמש בה בשפע היתר מותר להשתמש בה לכתחלה כיון שהאיסור מועט וא"א לבוא לידי נתינת טעם לעולם. ולפיכך איסור משהו שנבלע בקדרה או בתוך קנקנים וכיוצא בהם מותר להשתמש בהם לכתחלה ואפי' בב"י לפי שא"א לבא לידי נתינת טעם. אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש בה לעתים בדבר מועט כגון קערות וכיו"ב אסור להשתמש בו אפי' בשפע גזירה שמא ישתמש בהם בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם (ב"י בש"ע). והט"ז חולק על דין זה ומביא כמה ראיות דלא אמרינן כן אלא במקום שהוא פוגם ג"כ ופסק כן הב"ח והלבוש ע"ש. (ועי"ל סי' צ"ב סכ"ו ולקמן סי' קכ"ב ס"ה):
כב אפי' במקום דמותר לבטל איסור לכתחלה וכמש"ל סי"ב י"ג. מ"מ אסור לבטל בשבת ויו"ט דאין לך תיקון גדול מזה. אבל מותר לשער בס' אפי' נתערב בע"ש ולא נודע עד שבת. אבל אם נודע בע"ש אין להורות משום דהו"ל לשאול בע"ש (שפ"ד). ואפי' לא נודע עד שבת לא שרי לשער אלא באומד הדעת אבל לא במדידה דאסור למדוד ולשקול בשבת ותו דכשעושה מעשה בידיו מתקן גמור הוא. ויבש ביבש להשליך א' שרי דאינו אלא חומרא כמבואר בסי' ק"ט ס"א (ועי' מג"א סי' שכ"ג ס"ק י"ד). ואם נתערב איסור לח בהיתר לח בפחות מס'. בהפ"מ דלא נעשה נבלה ונתוסף בשוגג בע"ש או בעיו"ט. או שנתערב יבש ביבש בפחות מרוב דלא נ"נ ואח"כ נתוסף היתר בכה"ג אסור להורות ביו"ט דהוי מתקן. ואם נפל לפחות מס' ונתוסף בשבת ודאי אסור בכה"ג מטעם מוקצה (או"ח סי' תצ"ח בט"ז ס"ק ט' וע"ש). ויבש ביבש שנתבטל חד בתרי אע"ג שמותר לו לאכל כ"א בפ"ע כמבואר בסי' ק"ט מ"מ אין להוסיף עליו בשבת עד ס'. אבל אם הביטול הזה נעשה בע"ש או בעיו"ט ולא הי' לו שעת הכושר לשאול לחכם עד ביום השבת או יו"ט מותר להורות בכה"ג כיון דלא הוי שום מתקן דכבר נתבטל קודם שבת ויו"ט (שפ"ד סי' צ"ה ס"ק י"א):
כג ראוי לכל מורה ליחד לו חדר שאם יאסור ביו"ט ישליך שמה. דמוקצה הוא ואסור לטלטלו. והעולם נהגו בו היתר מטעם שכתב הח"י שם דעפ"י רוב חומרות הם ועכ"פ שרי בהנאה לדעת קצת פוסקים (ועי"ש באו"ח סי' תמ"ו סע' ג'). אבל מ"מ הדין דין אמת הוא. לא מבעי בבב"ח ושאר איסורי הנאה ודאי דאין לטלטלו. אלא אפי' איסורי אכילה כל שנאסר בשבת באכילה הו"ל נולד ואסור לטלטלו. לפיכך מיד שאמר המורה שאסור אין לטלטלו. (ועי' שפ"ד סי' צ"ט ס"ק י"א ועי' בס' ב"י):