אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות תערובות › סימן צח

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות תערובות · סימן צח

הלכות תערובות

דין איסור והיתר שנתערבו ואופן ביטולו ובו כ"ב סעיפים ובש"ע ט' סעיפים.

א (א) איסור שנתערב בהיתר. בין שנתערב מין במינו בין מין בשאינו מינו דאיכא למיקם אטעמיה. מ"מ נוהגין עכשיו כדעת רמ"א שלא לסמוך אטעימת עובד כוכבים ואפי' מסל"ת או קפילא. ואפי' אטעימת ישראל כגון קונם בשר ויין שאני טועם ונפל לתבשיל שאסור לו בנ"ט וישראל אחר יכול לטעום. וכן תרומה שנפל לחולין שהכהן יכול לטעום ג"כ לא סמכינן לכתחלה (וע"ל סי' צ"ו ס"א גבי צנון ובח"ד שם וכאן וביאורים). אלא משערינן הכל בס'. שכן קיבלו חז"ל שאין לך דבר שנותן טעם ביותר מס' זולת מלח ותבלין וכיוצא בה מדברים החריפים. אבל שומן של איסור אף שגם הוא מטעים את התבשיל וממתיקו מ"מ אינו נרגש כ"כ כמו מלח ותבלין שהם ד"ח. ע"כ שפיר בטל בס' כמו כל האיסורים (ט"ז סקי"א) ובדיעבד סמכינן אטעימת ישראל ובלבד שיהי' אותו הישראל הטועם בקי להבחין בטעמים (וע' פ"ת סק"ג ובמ"ש לעיל שם בשם הפר"ח):

ב ומ"מ לדינא איכא ביניהו. דמין במינו מדרבנן הוא דצריך ס' ומבשא"מ מדאורייתא הוא. דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא. ונ"מ לענין ספיקא. כגון בנשפך שיתבאר לקמן ס"ד. וצריך לשער באיסורים באומד ובמדידה ולא במשקל (כ"כ בתשו' ב"א וכ"ה בל"ח). ויותר נכון לשער בדבר צלול במדידה, ובדבר גוש באומד יפה למראית עין. ואם יש למראית עין ס' אלא שרוצה למשקל כדי שלא לטעות באומדנא תע"ב (פר"ח). וי"א דאם האיסור וההיתר שוים במשקל דהיינו שהם ממין א' שאין א' כבד בטבעו יותר מחבירו כגון בשר כשר ובשר טריפה שנמלחו ואח"כ נודע הטריפות (דאל"כ אינו שוה במשקל). וגם אין בו נפוח או חלל יותר מחבירו. פשיטא דיכולים לשער בשניהם או במדידה או במשקל. אבל אם יש בחלק א' חלל יותר מחבירו דאז אם ישער במדידה יצטרך למעך החלל. אז אמרינן השוקל משובח ממנו דשמא לא ימעך החלל יפה. ובשני מינים דא"א לשער במשקל ע"כ צריך למעך החלל (וע' פ"ת סק"ב ב' תשו' חב"י וע"ל סי' צ"ב סמ"ה וסי' צ"ד ס"ב וסי' צ"ט ס"ו):

ג כזית קרוש שנפל לתבשיל כגון כזית שומן שנפל לתבשיל של חלב. או כזית חמאה שנפל לתבשיל של בשר אע"ג שמיד שנופל לתוך התבשיל נימוס ונעשה רביעית. מ"מ א"צ ס' רביעיות מחמת שנימוס אלא סגי בס' זיתים. דאף שהגדיל מדתו. מ"מ עמד בו טעמו שהי' בתחלה. אך אם נימוס קודם שנפל אפשר שצריך ס' רביעיות כנגדו מדרבנן כיון שהי' האיסור ניכר בפ"ע כשיעור הזה (שם בשם תשו' ב"א סי' ל"ו. וע"ש עוד אם מותר להורות לע"ה שיבטל בס'. ועש"ך לקמן ס' ק"ס ס"ק כ"ב):

ב (ד) איסור שנתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולים לעמוד עליו לשערו. אם נודע שהי' רובו היתר דמדאורייתא בטל כמ"ש אחרי רבים להטות ולא בעינן ס' אלא מדרבנן. א"כ הו"ל ספק דרבנן ואזלינן לקולא ומותר. אבל אם לא נודע שהי' רובו היתר דאז הוי ספק דאורייתא אזלינן לחומרא ואסור. אבל אם נתערב מין בשאינו מינו ונשפך בענין שאין יכולים לעמוד עליו לשערו. אפי' נודע שהי' רובו היתר אסור. דמבשא"מ מדאורייתא בעינן ס' וכמש"ל ס"ב והו"ל ספק דאורייתא ולחומרא. ואפי' אם נפל חלב לבשר עוף שהוא מדרבנן ונשפך ראוי להחמיר גזירה אטו חלב בבשר בהמה ונשפך. ותו הואיל דקי"ל דטעם הוי כעיקר. ורבנן כעין דאורייתא תיקנו. שוב אין לחלק בין בשר בהמה לבשר עוף שהוא מדרבנן (וע' ט"ז וש"ך ופ"ת סק"ה):

ה ואם נתערב במינו ובשאינו מינו כגון שנתערב בשר נבלה בבשר שחוטה והרוטב דהיינו המים לחודייהו ונשכך אחר שנצטנן (דאלו נשפך קודם הרי נאסר אחר שנעשה פחות מס'. ח"ד). בענין שאין יכולים לעמוד עליו לשערו אם הי' ברוטב ס' נגד האיסור א"ל. ונודע שהי' רובו היתר בבשר שחוטה נגד הבשר נבלה. יש מתירין דאמרינן רואין את שאינו מינו כאלו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו. ומותר אפי' השאינו מינו ג"כ (ב"י בש"ע והב"ח וע' ט"ז וח"ד). ויש אוסרים השאינו מינו (רש"ל והש"ך ס"ק ח' והסכים עמהם הפר"ח) מטעם דסוף סוף השתא הי' נ"ט בשא"מ אם הי' רותח וא"כ הוי ספיקא דאורייתא דלמא לא הי' ס' אף קודם שנשפך כשהי' רותח ונתן טעם בשא"מ. וכן נוהגין. ומ"מ בהפ"מ איכא צד להקל (פר"ת והכו"פ וכ"כ הח"ד ס"ק ח' וע"ס וע' פ"ת סק"ד ב' תשו' ח"ס דיש לקלוף גם הבשר כשר שהוא מינו):

ו וכ"ז לא מיירי אלא כשנתערב בב"א במינו ובשא"מ. אבל אם נתערב תחלה עם אינו מינו ואח"כ ניתוסף שם מינו דיש לחוש שמא כבר נאסר קודם שבא לשם מינו. לכ"ע אסור (וע' ט"ז). ואם נתערב עם אינו מינו ונשפך וניתוסף עוד שם רוטב עד ס' אחר שנשפך מותר. דכיון דהשתא איכא ס' וחנ"נ בשאר איסורים אינו אלא דרבנן וא"כ הו"ל ספק דרבנן שמא גם מתחלה הי' ס' ברוטב (כנ"ל לפרש דברי הט"ז וק"ל וע' ח"ד ובה"ט ס"ק ט'. וע' מש"ז ס"ק ה' אי אמרינן בדשיל"מ רואין):

ג (ז) במד"א כשנשפך דאז יש צד להתיר עכ"פ בהפ"מ מטעם די"ל דהי' ס' בא"מ נגד האיסור אלא שנשפך. אבל איסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו אם יש בהיתר ס' א"ל. אף שזה אנו יודעים שיש בו עכ"פ רוב. אעפ"י שהוא מאיסורים של דבריהם כגון שאין אנו יודעים כמה איסור נפיק מיני' וכה"ג. אסור אפי' בהפ"מ דספק מחמת חסרון ידיעה לא מיקרי ספק דדעת שוטים הוא זה. משא"כ ברישא דבא הספק מכח שנשפך. ודוקא כשהספק הוא רק ליחידים אבל כשהספק כולל לכל הדור נחשב לספק (וע' בה"ט סק"י וח"ד). והר"ן כתב טעם אחר דבדבר שא"א לעמוד עליו. אי אזלינן לקולא יהיו כל האיסורין בספק וכ"א ישער במה שנראה בעיניו ולפיכך באו חכמים להשוות מדותיהן. אבל במה שאינו בא אלא באקראי בעלמא כגון שנשפך וכה"ג אזלינן לקולא (וע' בס' ב"י בעמ"ז) ולפי"ז קטן או נכרי ששמו דם בקדרה של בשר וידוע שנתבטל ברוב אלא ספק אם יש ס'. כיון דדם שבישלו דרבנן. ספק כי האי שאינו מוטל עליו לידע שהרי אינו נביא לידע כמה נפל הוי ממש כנשפך. ובפרט דמילתא דלא שכיח הוא דלטעם הר"ן ודאי דינו כנשפך. ואפי' איכא נכרי קפילא אין צריך לברר להטעימו דכיון שאין אנו נוהגין כלל לסמוך על נכרי הוי כלא אפשר לברורי (פמ"ג. וע' פ"ת סק"ז בשם תשו' א"ש ופר"ח):

ח ולענין מין במינו. י"א דאזלינן בתר שמא אם הוא שוה בשמא הוי מב"מ. אבל לא אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה א"ל (כ"כ הב"י בשם האגור וכן הוא בהגהת ש"ד וכ"ד רמ"א בהג"ה). ולפי"ז כבד של בהמה ובשר בהמה וכן כבד של עוף ובשר עוף ב' מינים הם כיון שהם מב' שמות. אבל כבד של בהמה וכבד של עוף מין א' הוא דשם א' להם. שני מיני עופות שחלוקין בשמן כשהן שלמים ב' מינים הם וכ"ש בשר עוף ובשר בהמה דשני מינין הם וכן בשר איל ושור ועז וכל החלוקין בשמן כשהם שלמים שני מינים נינהו. דגים ועופות ב' מינים הם (וע' בד"מ ובכה"ג). ביצים בביצים אפי' טמאים וטהורים מין א' הם דשם א' להם. יין ישן עם יין תוסס שלא עבר עליו מ' יום ב' מינים הם. חומץ ויין ב' מינים הם דחלוקין בשמן. אבל חומץ יין וחומץ שכר מין א' הוא. (או"ה). שאור של חיטים ועיסה של שעורים ב' מינים הם דחלוקין בשמן (רש"ל). אבל שאור של חיטים ועיסה של חיטין מין א' הוא. ואף דאית בי' צדדין לומר ב' מינים הם שזה נקרא שאור וזה עיסה. מ"מ כיון דעיסה בזמן מועט כשתמתין קצת נעשה שאור בלי שום אמצעי עכשיו נמי לא מפליג בשם והוי מין א' (פר"ת). חלב פרה ורחל ועז מין א' הוא דהכל שם חלב א' הוא. (ול"ד לבשר דלעיל דהתם חלק מגופי' הוא משא"כ חלב שמעכירת הדם אתא) ונ"מ כשא' מהם טריפה ונתערב החלב הוי מב"מ (או"ה). חלב עם בשר מחלוקת הפוסקים הוא אם הוא מין א' או ב' מינים וכתב הב"ח דמספיקא נקטינן לחומרא. ושומן של הלב ושל הדקין מיקרי חלב וכשנתערב עם בשר וא' מהם טריפה הוי מבשא"מ. ושומן של חזה וצלעות ושל אלי' ושומן הירך בשר שמן הוא ומיקרי בשר ולא חלב. ואם נתערב נבלה עם שחוטה השוים בשמן בחיותן אף שלמים מין א' הוא (כה"ג). בשר גיד הנשה עם בשר ב' מינים הם. אבל שמנונית דגים עם בשרם מב"מ הוא. וכ"ז לפי שיטת האומרים דבכ"מ אזלינן בתר שמא:

ט אבל י"א דדוקא במקום שארז"ל מב"מ במשהו כגון יי"נ וטבל. או למעלה מס' כגון תרומה וערלה ששעורם למעלה מס' במינו כגון במאה או במאתיים וא'. או לענין מאי דאמרינן דאפי' באלף לא בטל כגון דשיל"מ דקי"ל דלא בטיל במינו אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא. כיון דבודאי לאו בטעמא תליא מילתא דלית בי' משום טעם כלל. אבל שאר איסורים דבמינו בטלים ברוב מדאורייתא ומשום גזירה דאינו מינו גזרו חז"ל דבעינן בהו ס' ושלא במינו דצריך ס' מדין תורה. אזלינן בתר טעמא (ש"ך סק"ו ופר"ח וכו"פ ושאר אחרונים):

י ואנן כיון דליכא למיקם אמלתא להלכה ברורה. יש להחמיר כדברי כולן. ולכן לדינא יש להורות כן כ"מ שנתערב איסור בהיתר שאינם שוים בשמם אעפ"י שהם שוים בטעמים. ודאי מיקרי מבשא"מ דהרבה פוסקים ס"ל כרמ"א וסייעתו. וכן כ"מ שאינם שוים בטעמם אף שהם שוים בשמם ג"כ מיקרי אינו מיט:

כיון דסתמא אמרו מבשא"מ בקפילא משמע דהכל תלוי בקפילא דכל שהקפילא מרגיש טעם יותר בא' מחבירו מיקרי אינו מינו. ולא מיקרי מב"מ אלא כשהם שוים בשמם ובטעמם דאז הוי מב"מ לכ"ע. ונ"מ לענין נשפך לעיל ס"ד (וע' בח"ד שהאריך בביאורים מזה. ובפמ"ג בפתיחה ובתשו' ח"ס סי' פ"ז וסי' צ"ג וע' בס' ב"י בעמ"ז):

יא חתיכת בשר שנפל לתוך יורה של חלב וסילקו מיד והבשר נאבד וא"א לעמוד על שיעורו. ולפי אומד דעת השואל הי' ס' אבל אינו יודע בבירור. יש כמה צדדים להקל. חדא דדעת הפר"ח דכל בב"ח שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו איסור מה"ת והכא הלא סילקו מיד וגם כיון שאומר שהי' חתיכה קטנה וקרוב שיש בו ס' הוי כהתירא שכיח טפי ולכן יש להתיר ע"י קפילא מסל"ת. ואם אין שם קפילא שרי לישראל לטעום טעימא בעלמא ואם אינו מרגיש טעם בשר מותר לאכל אח"כ. ומי שירצה להחמיר גם בזה לענין אכילה עכ"פ בהנאה יש להתיר בפשיטות (וע' פ"ת סק"א וסק"ד לענין טעימת בורית אם יש בו מלח לענין טעימת מרה מ"ש ב' שו"ת צ"צ ושו"ת נו"ב):

ד (יב) איסור שנתבשל עם היתר אפי' איסור דרבנן (ש"ך) אפי' מכירו והוא שלם וזרקו. צריך ס' נגד כל האיסור מפני שאין אנו יודעין כמה יצא ממנו. אעפ"י שאנו רואים שהחתיכה עבה וגדולה עכשיו כבתחלה. מ"מ י"ל שפלט מן האיסור ובלע תחתיו מן ההיתר. ודומה להתוחב כף של איסור בהיתר דאף שמסירו צריך ס' נגד כל מה שנתחב מהכף וכדלעיל סי' צ"ד. ואם בישל בקדרת איסור ב"י דאסור התבשיל כולו משום דבעינן ס' נגד כל הקדרה ואין במה שבתוכו ס' נגד הכלי וכדלעיל סי' צ"ב. ואין חילוק בין שהם של חרס או עץ או מתכת ובלבד שבלעו ע"י רתיחת אש שאז הבליעה הולכת בכל הכלי. אבל ע"י עירוי או ע"י רתיחת מליחה ואפי' שהא שיעור מליחה. מ"מ אינו נבלע בכלי רק כ"ק אפי' הוא שמן וא"צ לשער רק כנגד כ"ק (וע"ל סי' צ"ד ס"ג). אבל במאכל אפי' הוא כחוש אוסר עד ס' לדידן דאין אנו בקיאין (וע"ב מח"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ט). ואם נאסר ע"י כבישה מעל"ע צריך לשער כנגד כולו (ש"ך):

יג וכל איסור אף שכבר נתבטל טעמו בס'. מ"מ אם מכירו צריך להסירו משם. ולכן אם נפל חלב לתוך תבשיל ונתבשל טעמו בס'. צריך ליתן לשם מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים ויסירנו משם. דמאחר שאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וצריך להסירו משם (רמ"א) ודוקא בדאיכא ס' אבל בפחות מס' מהני תקנה זו כמו בכל איסור כשהסירו שלם (ח"ד). ואם יתקלקל המאכל ע"י המים יניח שיצטנן התבשיל דבזה אין המאכל נתקלקל כ"כ ויסיר החלב ויכול לחזור ולחמם (חכ"א):

יד איסור שנתבשל בקדרה והסירוהו משם ונפל לקדרה אחרת. צריך לחזור ולבטלו בס' כנגד כולו לא פלט בקדרה הראשונה רק מעט ובקדרה זו פלט הכל (וע' חכ"א שהקשה דאפי' פלט כולו הא חנ"נ וע"ש מה שתירץ ע"ז וע"ל סי' צ"ב ס"כ וכ"א). אבל אם נפל לקדרה הראשונה ב' פעמים א"צ רק פ"א ס' כנגדו דלא יהא המיחוי שיצא ממנו חמור מן האיסור עצמו והרי אפי' פלט הכל די בס' נגדו (וע' שפ"ד סי' צ"ד ס"ק ו'):

ח (טו) אם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה. או אפי' ישנה אלא שאינו ב"י שנשתמש בה כבר קודם מעל"ע בשר הרבה. שבלעה אח"כ כזית חלב. ואכתי קרינן לה חדשה דכל שאב"י הו"ל כאלו חדשה כיון שטעם שלה הוא נטל"פ אין טעם שלה אוסר. ואין שייך בה לומר דנ"נ דהא בשעת בליעת החלב היתה היתר. ואם תחבה בו ביומו לבליעת חלב לקדרה של בשר. א"צ אלא ס' לבטל הכזית חלב שבלעה. דלגבי הכלי לא אמרינן חנ"נ כיון דבשעת החלב הי' היתר. ואם נשתמש בה אח"כ חלב פשיטא דמותר בדיעבד. שטעם הבשר שהי' בלוע בה מכבר נטל"פ לתבשיל חלב זה (ש"ן). אבל כף ישנה של בשר ובלעה באותו יום כזית חלב ואח"כ ניער בה קדרה של בשר או של חלב משערינן בכולו דכל מה שבלעה נעשית איסור ולא ידעינן כמה בלעה. ודוקא כשלא ידעינן כמה היתר בלעה. אבל כשידעינן שלא בלעה באותו מעל"ע רק כזית היתר וכזית איסור. א"צ ס' כנגד כולו רק כנגד הב' זיתים. (ובמקום הפסד וצו"ג אפי' בכלי ישן א"צ לשער רק כנגד האיסור ולא אמרינן דהבלוע נ"נ (ש"ך וח"ד) וכמשי"ת בסעי' שלאח"ז):

טז ויש מי שאומר דגם בזו א"ל אלא ס' לבטל הכזית שבלעה (רשב"א) דס"ל דלא אמרינן בבלוע נ"נ ודוקא שתחב בפעם ג' במין שתחב בראשונה אבל אם תחב במין שתחב בשני' צריך לשער בכולו. וסברא ראשונה עיקר (רמ"א) אם לא במקום הפ"מ וצי"ג וכמש"ל. ויש שאינם מחלקים בין כף ישן לחדש רק בין כ"ח לשאר כלים. ואומרים דבכ"ח שא"א להפריד האיסור ע"י הגעלה אמרינן בישנה דהבלוע נ"נ אבל לא בשאר כלים. וטוב לחוש לחומרא ומ"מ במקום הפסד בשאר איסורים מותר ובבב"ח אסור (ש"ך וח"ד וע' הגהת מהרבים):

יז כלי שנאסר ע"י מליחה או ע"י עירוי דאמרן לעיל סי"ב דאינו אוסר רק כ"ק. ובישל במקצת כלי היתר דאם נשער נגד מקום הבישול יש ס' נגד הקליפה ואם נשער נגד קליפה של כל הכלי אין ס' בתבשיל. אם הקדרה כולה חמה צריך ס' נגד כל הכ"ק אף במה שלא נגע בתבשיל. וכיון דאין ס' התבשיל אסור (שפ"ד ס"ק י"ז). ואם בישל ספק איסור בכלי ונאסר הכלי מספק ושוב בישלו במקצת הכלי היתר ויס ס' נגד מקום התבשיל שנוגע בכלי וגם נגד הקליפה שבמקום הריקן אבל לא כנגד כל הכלי. אפי' אם הכלי כולו חם יש לצדד ולומר דהוי ס"ס. ספק שמא לא הי' כאן איסור ושמא אין בו בשול מפעפע למעלה מהתבשיל להבליע ולהפליט (שם בשפ"ד):

ו (יח) כחצי זית של איסור שנתערב בהיתר צריך ס' חצאי זיתי היתר לבטלו. דקי"ל דחצי שיעור נמי אסור מה"ת אלא שאין לוקין עליו (ש"ך סקכ"ג). ואפי' באיסורי דרבנן הדין כן מטעם דלא תזלזל בשיעורא דרבנן. ואפי' הוא מינו ג"כ כי חז"ל השוו מדותיהם בלח בס' (וע' ט"ז וש"ך ומש"ז):

ז (יט) ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם במקום האוסר בודאי וכדלעיל סי' ס"ו שנתבשלה עם אחרות. צריך ס' ואחת ביצים לבטל פליטתו ומטעם שנתבאר לעיל סי' פ"ו סעי' י"א שהוסיפו חז"ל במנין מפני שהיא ברי' או משום דיש ביצים גדולים וקטנים. אבל היא עצמה אם אינה מכירה אינה בטלה דחשיבא ברי' (וע"ל סי' פ"ו פרטי דינים אלו. כחל מתבטל בנ"ט וכמשנת"ל סי' צ"ב ס"ב):

ח (כ) כל האיסורים הנוהגים בזמה"ז בין של תורה בין של דבריהם כולם מתבטלים בס' (מלבד כחל וכמש"ל) מלבד חמץ בפסח ויי"נ כאשר נתבאר בהלכותיהן (טור) ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדרה. אבל אם נותן טעם באותה קדרה והוא אסור מצד עצמו אפי' באלף לא בטל כ"ז שמרגישין טעמו. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא. אם אסורים מחמת עצמן כגון מלח או תבלין של ע"ז או תבלין של ערלה ואפי' אינה אסורים אלא מדרבנן אינם בטלים בס' דמן הסתם נותנים טעם באלף. ולפי"ז אם ידוע בבירור שאינו נ"ט כגון קורט של מלח שנפל לתוך יורה גדולה מותר. ואם נפל מלח או תבלין לדבר ששוה בשמו אפ"ה כיון דחלוק בטעמא לא בטיל אבל אם נפל לדבר ששוה בטעמו בטל בס' ש"ך סק"ל ב' ת"ח וע"ל ס"ט י'). ודע דהא דמלח ותבלין אינו בטל בס' היינו מדרבנן לכן בספק אם נרגש טעמו א"ל. מותר ליתן לעובד כוכבים להטעים גם עתה וסומכין עליו במסל"ת. אבל שומן לא מיקרי דבר דעבידא לטעמי' וכשיש ס' מותר לטעום בעצמו וכשמרגישין טעמא אסור אפי' ביותר מס' (ועמש"ל ס"א ובבה"ט ס"ק י"ט וע' פ"ת ס"ק ט' בשם מנ"י דאף יין וחומץ לא מיקרי עבידי לטעמא וע"ש):

ט (כא) קדרה שיש בה נ"ט זיתים היתר ונפלו בה שני זתים א' של דם וא' של חלב. כל אחד מצטרף עם הנ"ט זיתים של היתר לבטל חבירו. מפני שטעם דם וחלב אינו שוה הרי נתבטל טעם הדם בס' וטעם החלב בס'. דמה לי איסור המבטל איסור ומה לי היתר המבטל איסור רק שיתבטל טעם האיסור ולא יהי' לו עוד כח ליתן טעם בהיתר. ולפי"ז אם הי' האיסור האחד כבד קודם צלייתו דפולטת ואינה בולעת. נשאר טעם איסור הב' תוך נ"ט חלקים (וע' פ"ת סק"י). וה"ה אם כזית בשר נ"נ מחמת חלב וכזית בשר נ"נ מחמת דם. כ"א מצטרף לבטל טעם חבירו. אבל שני זיתים שאין טעמם שוה שנעשו נבלה מדברים שטעמם שוה אין מבטלין זא"ז. וכן שני איסורים שאסורים משם א' ואין טעמם שוה אין מבטלין זא"ז. וביבש ביבש אין איסורים מבטלין זא"ז (וע"ב מח"ד). וכ"ז כשנפלו בב"א אבל בזאח"ז לדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים כיון שנפל כזית דם ואין ס' כנגדו נ"נ וכן האיסור השני. שוב לא מהני התערובות אח"כ דכבר נ"נ קודם התערובות (ועי' ט"ז וש"ך):

כב וכן כ"ט זיתים של היתר שנפל בהם כזית חלב. ובקדרה אחרת הי' ל' של היתר ונפל לתוכה כזית של דם ונתערבו בשוגג מותר (אבל במזיד נתבאר דינו בסי' צ"ט סי"ד וע' בה"ט סקכ"א ב' ט"ז). וכן בשני זיתים א' של גבינה וא' של בשר שנפלו לקדרה של ירקות דמהני כל אחד לשיעור ס'. וכ"ש אם נפל כזית גבינה לכ"ט זיתי היתר. ובקדרה אחרת נפל כזית בשר לשלשים זיתים של היתר ונתערבו ב' התערובות בשוגג דמותר. דלא שייך לומר חנ"נ כיון דעדיין כולו היתר (משא"כ בדין הראשון לדידן דקי"ל חנ"נ בשאר איסורים דאסור פי' בלא נודע אם לא בלח בלח ובהפ"מ). וכן אם נפל כזית דם לתוך ס' זיתים של היתר ואח"כ נפל כזית ועוד של חלב לאותן ס"א זיתים. דא"צ ס' נגד ב' זיתים אלו של איסור אלא גם הכזית דם שנפל בראשונה מצטרף לבטל החלב. מיהו כ"ז דווקא בשני מיני איסורים שאין טעמם שוה. אבל במין א' לעולם חוזר וניעור כגון שהי' ס' כנגד האיסור ואח"כ ניתוסף בו ממין האיסור הראשון עד שאין ס' נגדם. חוזר וניעור ונאסר כדלקמן סי' צ"ט ס"ו (וע' ש"ך ס"ק ל"ד):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה