אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות מליחה › סימן פב

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות מליחה · סימן פב

סימן פא

סימני עוף טהור ובו ח' סעיפים ובש"ע ה' סעיפים

א (א) סימני עוף טהור לא נתפרש מה"ת אלא מנה מינים טמאים בלבד ושאר מיני העוף מותרים. והמינים האסורים הם כ"ד האמורים בתורה והוא משנה בחולין ד' נ"ט:

ב (ב) כל מי שהוא בקי באותן מינים ובשמותיהם ה"ז אוכל כל עוף שאינו מהם וא"צ בדיקה. ועוף טהור נאכל במסורת והוא שיהי' דבר פשוט באותו מקום שזהו עוף טהור. וכן נוהגין ואין לשנות (ב"י ורמ"א). ונאמן ציד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד. והוא שיוחזק אותו הצייד שהוא בקי במינים הטמאים האמורים בתורה ובשמותיהם. אבל אינו נאמן לומר עוף זה התיר לי רבי החכם. ומ"מ אם ת"ח מעיד על עוף שמקובל הוא שהוא טהור נאמן (ש"ד):

ג מי שאינו מכירם ואינו יודע שמותיהם בודק בסימנים. ואלו הן הסימנים. כל עוף שהוא דורס ואוכל. פי' שנועץ צפרניו בבעלי חיים ודורסן (כ"פ הש"ך. וע"ז פי' בשם תוס' שאינו אוכל העוף מחיים אלא טורף עד שימות תחלה ואח"כ אוכל). בידוע שהוא ממיני הטמאים. ואם אינו יודע אם דורס או לא. אם כשמעמידים אותו על חוט חולק את רגליו שני אצבעות לכאן ושני אצבעות לכאן. או שקולט מן האויר ואוכל פי' כשמשליך לו לאכול קולט לפיו מן האויר ואוכל ואינו מניחו על הארץ קודם שיבלענו בידוע שהוא דורס. לאפוקי תרנגול שגם הוא קולט מן האויר ומניח על הארץ קודם שיבלענו (ועי' ט"ז):

ד ואם ידוע שאינו דורס יש ג' סימני טהרה. א) אצבע יתירה ויש בו ב' פירושים א' שיש בו אצבע יתירה אחורי אצבעות. ב' שאצבע שלפניו גדולה ויתירה מחברותיה ב') ג') וזפק וקורקבנו נקלף ביד לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין. הי' חזק ומדובק והניחו בשמש ונתרפא ונקלף ביד. ה"ז סימן טהרה. ופי' קורקבנו נקלף היא הקליפה שבתוך הקורקבן הנקלפת (ועי' פ"ת ב' תשו' ח"ס). ואעפ"י שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס ואעפ"י שאנו רואים שאינו דורס עכשיו מ"מ איכא למיחש שמא ידרוס פעם אחרת. אא"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. ושוב א"צ לבדוק אחר שום סימן. מיהו ודאי אי אישתכח דדריס או שחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת ואמרינן דקבלה בטעות הוא. (ועי' ש"ך):

ה בר אווזות הבר שקורין ווילדע ענטלין. ובר אווזות שהזכר שהי' ביניהם הי' מבר אווזות הבר. ואותן בר אווזות הבר היטילו ביצים וגדלו אפרוחים ונתערבו באחרים הרבה. יש להתירן דתלינן ברובא דעלמא שאביהם ממינם. ובשגם שנתערבו ותו ליכא איסורא דאורייתא. דמה שבע"ח אינה בטלה אינו אלא מדרבנן. ובשגם דאווז הבר גופא אין איסורו ברור דהכו"פ האריך בפלפולו להתירו. וחוששין לזרע האב א"ל ספיקא הוא. ע"כ כהנהו בר אווזא יאכלו ענוים וישבעו. אמנם אם לא נתערבו ורואים שאלו האפרוחים דומים לזרע אב כדמות אווז הבר. וניהי דכשלא הי' זכר זה לפנינו היו מותרים משום דכל היוצא מן הטהור טהור. מ"מ השתא שזה הזכר ביניהם ניחוש לי' ונפלינן בפלוגתא דזוז"ג (פ"ת ס"ק א' בשם תשו' ח"ש סי' ע"ד):

ג (ו) י"א שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס ומותר באכילה אם יש לו ג' סימנים בגופו. ודוקא תרתי בעינן חרטומו רחב וכף רגלו רחבה. וי"א שאין לסמוך אפי' ע"ז ואין לאכל שום עוף אלא במסורת שקיבלו בו שהוא טהור. וכן נוהגין ואין לשנות. אווזות שראשי חרטומיהון שחורות מותרות (פ"ת בשם תשו' בית אברהם. וכן בצ"צ לאדמו"ר סי' ס' מבואר שדעתו ג"כ להקל. וע"ע בפ"ת בשם תשו' חב"י דעוף הנקרא לערכין הוא עוף טמא ושכן אמרו הגאון מפ"פ ועי"ש):

ד (ז) מי שהוא ממקום שנוהגין איסור בעוף א' מפני שאין להם מסורת אבל לא מטעם איסור. והלך למקום שיש להם מסורת יכול לאכל עמהם במקום שהלך לשם ואפי' דעתו לחזור. וה"ה אם יצא ממקום שיש להם מסורת והלך למקום שנוהגין בו איסור מפני שאין להם מסורת ג"כ מותר לאכלו כיון שהאיסור אינו מבורר (ועי' בה"ע ס"ק ט'). וכן אם הלך ממקום שנהגו איסור מפני מינים טמאין הדומים וחשו לאחלופי. למקום שנהגו היתר שאין שם מינים טמאים הדומין דלא שייך לאיחלופי אוכל עמהם. אבל אם הלך ממקום שנהגו היתר למקום שנהגו שלא לאכל מטעם איסור. אם דעתו לחזור ואינו מתעכב שם רק לפי שעה מותר לאכל ודוקא בצנעה ולא בפרהסי' שלא יבואו למחלוקת אבל אם אין דעתו לחזור אסור לאכל (כ"כ הדרישה ועי' באו"ח סי' תש"ח). וי"א אפי' ההולך ממקום שיש מסורת להיתר למקום שנהגו איסור ואינו יודע אם מפני דשכיחי מינים טמאים הדומין לאלו או מפני שאין להם מסורת. שאין להתיר להם. (רשב"א בתוה"ק ועי' שפ"ד ס"ק י"א שהאריך):

ה (ח) ושאר מקומות אם ידוע להם שאין נוהגין איסור אלא מפני שאין להם מסורת ולא מפני מינים טמאים הדומין יכולים לאכלו על סמך מקום שיש להם מסורת והוא שיהי' מקום מדינה או עיר גדול דומי' דמדינה (כ"כ מהרי"ל הביאו הכה"ג בהגהת ב"י) אבל אם אינו ידוע ענין האיסור. יש מתירין ויש מי שאוסר ויש לחוש לדברי האוסר (ועי' בה"ט ס"ק י' ובס' ב"י בעמ"ז):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה