אור ברסלב

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות מליחה

פתיחה להלכות מליחה

סימן סט

דיני מליחה והדחה ובו פ"ה סעיפים. ובש"ע כ"א סעיפים

א (א) צריך להדיח הבשר קודם מליחה עד שיצא המים זכים ממש בלא מראית דם (ש"ך סק"ה) וששה טעמים יש להדחה קמייתא. א) כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע"י מליחה (י"א שבמרדכי) ולפי טעם זה צריך לשרות הבשר חצי שעה כדי לרכך גוף החתיכה כדי שיצא כל הדם. ב) כדי לרכך הבשר מבחוץ שאם יהי' נתייבש על פניו לא יהי' כח במלח להוציא דמו (ר"ן) ולפי טעם זה אין צריך כ"א לרכך מבחוץ מחמת הדם שנתייבש על פניו ודי בשרי' כל דהו. ועי' בפתיחה לפמ"ג. ג) שאם לא ידיח חיישינן שהמלח יתמלא מדם שעליו ושוב לא יוציא הדם שבתוכו (מרדכי) ולפי טעם זה אם חתך אח"כ לשנים צריך להדיח מקום החתך משא"כ להנך ב' טעמים. ד) מפני הדם שנתייבש על פניו ויש לחוש דלאחר שיניח מלפלוט הדם והציר יהי' ניתך הדם ונבלע בבשר (הרא"ה) ה) משום דם שעל פני הבשר מחמת דוחק הקופיץ חשיב דם בעין. וטבע המלח להבליע דם בעין בתוכו אף תוך שיעור מליחה. ובדם בעין ל"א איידי דטריד לפלוט לא בלע. ולא מישרק שריק ולא כבולעו כך פולטו ולא ע"י דיפלוט דם דידי' יפלוט דם שבלע (הגהות מיימוני בשם סמ"ק וי"א שבהר"א) ו) כיון שלא הודח בראשונה אין כח במלח להפליט כל כך בשפע ויבליע תוך החתיכה דלא שייך טריד כיון שאין מבליע בשפע (הרא"ש). ולהנך ג' טעמים אם נשרה חצי שעה ופני החתיכה למעלה ממים ולא הודח אפי' בדיעבד צריך להדיח מכל צדדים. משא"כ לג' טעמים דלעיל דבחתיכה עבה מאד נכנסין המים כ"ש על פני החתיכה (ועי' פמ"ג בפתיחה שהאריך בנ"מ אלו). ועי' ח"ד בביאורים שהאריך ג"כ בזה. וכ"כ הט"ז שעיקר הטעם משום שהמלח מבליע וכל שהמלח מבליע אינו יוצא שוב ע"י מליחה וצלי'. ולכתחלה יש לחוש לכל הפירושים. ויזהר לשרותו חצי שעה וכמשית"ל סעי' ח':

ב במקומות הקרים ובזמן הקור הגדול ישימו המים באור עד שתפיג צינתם ואח"כ ידיחו בהם הבשר דאל"כ לא יתרכך הבשר ואדרבא ע"י הקור שבמים יתקשה הבשר (יד אפרים. וז"א אלא לטעם שיתרכך אבל לאינך טעמי לא צריך. וא"כ יש עוד נ"מ ביניהם) ומ"מ לצורך שבת או לכבוד אורחים ואין לו שהות להמתין עד שתפיג צינתם כדאי הם טעמים הנשארים לסמוך עליהם. ודע דכל מקום שהוזכר כבוד אורחים היינו אורחים חשובים כגון בעלי תורה. ובעלי שם טוב ומע"ט או עני בן טובים. או עשירים שראוים לכבדם שאינם עושים רעה לציבור. ולא הגרועים או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון שהם בכלל צדקה. גם לא מיקרי אורחים אלא שנתארחו לביתו אבל לא יזמין אצלו לכתחלה לחבירו בשביל להקל עבורו בענין הדחה או מליחה וכה"ג. אבל אם כבר זימן אצלו יש להקל כמפני שאר אורחים. (פ"ת ס"ק י"ב בשם ס' סל"מ ועי"ש):

ג אם הדיחו הטבח בשעה שהדם חם אין צריך להדיחו בבית (ועי' ט"ז וש"ך ומ"ש עליהם הח"ד) דאמרינן מסתמא הדיחו יפה אך במקום שדרך הטבחים להדיח במעט מים בלי כונה להעביר הדם לא מהני. וז"ל הכרו"פ לכתחלה צריך הדחה מעליי' לשפשף כל אבר ואבר אבל לא כפי קלי הדעת לרחוץ במעט מים בלי כונה להעביר הדם והדם טח על פניו ואפי' כשהדם חם לא מהני בכה"ג וכ"ש כשנתייבש. וגם צריך הטבח להדיחו אחר שמנתחו לנתחים דאם נתחו אח"כ אינו מועיל הדחה קמייתא וכמשית"ל ועי"ש. ואם נפל על הבשר דם בעין ונקרש ונתייבש אין די בהדחה ושרי' מועטת אלא צריך שפשוף יפה יפה במקום ההוא. אם לא שהדם חם עדיין דאז מדינא סגי בהדחה בעלמא. ומ"מ יש לנקותו ביד כיון שלפעמים אינו נישרק מעל הבשר לגמרי ונשאר ליחלוחית הדם בעין קיים על פניו אפי' לאחר הדחה. וכן ילמוד כל אדם בתוך ביתו להיות נזהר בזה (ועי' ביד אפרים):

ד מי שאין לו מים להדיח הבשר אין תקנה לאכול הבשר ע"י בישול בקדירה כ"א ע"י צלי וע"ג גחלים או בשפוד וקולף החיצון ואוכל השאר. ואם הוא סמוך לשחיטה ועדיין לא ניקרש הדם ולא נתייבש סגי שיקנח יפה יפה בענין שלא ישאר דם על פניו ואז יהיה שרי לאכול אחר הצלי' בלא קליפה (רדב"ז ח"ב סי' ל"ז). ומי שאין לו מים רק מי פירות או שכר ושאר משקים אף שהם כמים יש בזה מחלוקת הפוסקים (ועי' ט"ז וש"ך) ושומר נפשו ירחק מזה. וכן לענין הדחה שאחר מליחה במי פירות רבו המחלוקת בזה ויש ליזהר מזה (ועי' פר"ח וכרו"פ ויד"א לקמן ס"ח):

ה ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלשה נתחים או שהסיר טלפי הרגלים לאחר הדחה צריך לחזור ולהדיחם דאגב דוחקי' דסכינא מפליט. אך א"צ שום שרי' דכבר נתרכך הבשר ואין כאן אלא משום דם בעין וסגי בהדחה (ח"ד) ודוקא חתך בסכין דאיכא דוחקא. אבל אם לא חתך אלא קרע ביד או שאכל שונרא קצת מן החתיכה א"צ להדיח במקום אכילתה (ח"ד וכ"ד הכרו"פ והפר"ח מחמיר אף ביד). ואם לא חתך לשנים אלא מעט דעת הפמ"ג בשפ"ד ס"ק ג' דמותר בדיעבד דהא יש ס' נגד מעט הדם (ועי' פ"ת ס"ק ד'):

ו ואם לא הדיח משחתך ומלח כך בלא הדחת מקום החתך מותר מטעם נמלח בלא הדחה דהא בודאי יש ס' נגד הדם דהא כל חתיכה היא ל' נגד כל הדם אשר בתוכה וא"כ נגד הדם שמצד א' ודאי יש ס'. רק כיון שהמלח במקום שלא הודח אינו יכול להוציא הדם וכדלעיל ס"א דינו כמו בנמלח מצד א' שיתבאר לקמן סעי' כ"ז. וכן בטלפים דינא הכי. אבל אם לא הסירם כלל הכל נחשב כחתיכה עבה ומותר (ש"ך ועח"ד) ודי בהדחה ע"ג טלפים דכ"ז שלא הסיר הטלפים דם בעין ליכא וריכוך איכא דכיון שנשרה כל הרגל נתרכך גם המקום ההוא (שפ"ד) ואם חתך בתוך שיעור מליחה יתבאר לקמן סי' ל"ג ועי"ש:

ז הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו במים ערך חצי שעה ולהדיחו ולשפשף כל חתיכה היטב במי השרי' וצריך לדקדק במקומות שנראה בו דם וכ"ש דם שנצרר ע"י מכה וכן בחלל העופות ובמקום בית השחיטה ושם צריך שפשוף היטב יותר וכמשנת"ל ס"א וס"ג. ואפי' בדיעבד אם מצא שם דם בעין אחר מליחה צריך לקלוף מן הבשר מעט באותו מקום (חכ"א) ולצורך גדול שאין לו פנאי לשרות חצי שעה ידיחנו יפה יפה במים וישפשף היטב ויחזור וידיח במים שניים עד שתתראה המים לבנים בלי שום אדמימות ודיו. וכ"ז אם עדיין לא נמלח אבל אם כבר נמלח אפי' בהדחה מועטת ולא שפשף היטב כשר (ש"ך ועח"ד). וע"ל ס"ק י"ח:

ח אחר הדחה ושרי' ימתין מעט שיטפטף המים קודם מליחה כדי שלא ימס המלח במי השרי' דאז לא יוציא דם. אבל לא ימתין עד שיתנגב לגמרי דאז לא ימס המלח כלל ולא יוציא דם כלל. ויזהר שלא ישהה הבשר במים מעל"ע דכבוש כמבושל ואם נשרה במים מעל"ע בין מלוכלך בדם בין אינו מלוכלך אסור לאכלו אפי' צלי אא"כ יש ס' במים כנגדו דאז מותר לצלי (רמ"א סעי' ט"ו ועי' ש"ך ובה"ט ס"ק נ' נ"א). ובהפ"מ כשיש ס' כנגדו איכא צד להקל למלוח אח"כ ולבשלו בקדירה שיש בו ס'. אבל לבדה אסור לבשלה דשמא לא יצא הדם ע"י מליחה ובבישול יצא (ועי' ס"ז וח"ד) וכשיש ס' מותר משום דמבטל איסור לית בי' דכיון דשרי לאכלו צלי לא הוי מבטל איסור (מש"ז ס"ק ל"ז). ובכ"ז אין חילוק בין בשר לכבד דה"ה כבד שנשרה במים מעל"ע אסור ג"כ ודינו כבשר ואסור לאכלו אפי' צלי אא"כ יש ס' במים כנגדו והכלי שנכבשו בה אסורה אם אין ס' במים נגד הבשר או הכבד (ועי' ביד"א ובצ"צ ובמנ"י וכו"פ ופר"ח ושו"ת חב"י ובשפ"ד ס"ק ה'). ועי"ל ס"ק ט"ז:

ט ודווקא אם נשתהא הבשר במים אחדים מעל"ע. אבל אם שהא כ"ג שעות במים בכלי א' ואח"כ הסירם משם ונתנוהו לכלי אחרת מלאה מים ושהא שם עוד שעה אחת או ששפכו המים תוך מעל"ע ונתנו מים אחרים תחתיהם אף שע"י צירוף שהו מעל"ע כל שלא שהא ביחד מעל"ע לא מקרי כבוש ושרי אפי' לקדירה. ובזה ג"כ אין חילוק בין בשר לכבד (ועי' שפ"ד בשם הגאון מהר"ש). ולפי"ז אם נפל בשר שלא נמלח לנהר ונשתהא שם כ"ד שעות. והוא בענין דלית בי' משום בשר שנתעלם מן העין כדלעיל סי' ס"ג ס"ד. שרי אפי' לקדירה דלא מקרי כבוש כלל דקמא קמא אזדא לי' ודינו כמימות מחולפים לענין נט"י שחרית כמ"ש במג"א סי' ד' ס"ק י' (פ"ת ס"ק ל"ג):

י אם הונח בשר שלא נמלח אצל תנור חם ונתחמם הבשר מצד אחד עד דאסמיק ושכמעט נצלה במקום הזה. לא נכשר לקדירה ע"י מליחה. דע"י החום נתעורר הדם לצאת ופירש ממקום למקום ואינו יוצא ע"י מליחה. אבל לצלי יש להתיר בזה ואחר הצלי' כראוי מותר לבשלו (פ"ת סי' ס"ח ס"ק י"א ועי' ח"ד סי' ע"ו ומ"ש עליו היד"א):

י"א) בשר שנקרש מחמת הקור לא מהני הדחה אפילו בדיעבד ואסור למלחו עד שירפה אותו כבתחלה ואם צריך לשבת או לאורחים חשובים כדלעיל ס"ב ואין לו שהות להמתין עד שיפשור מצד עצמו מותר להניחו בכ"ש שאין היסו"ב ואם אין לו שהות גם לזה מותר בכ"ש אפי' יסל"ב. ובלבד שיזהר שלא יערה עליו רותחין מכ"ר דעירוי מבשל כדי קליפה ואז אינו יוצא ע"י מליחה. אבל לצלי שרי (רמ"א סי' ס"ח סי"א):

יב ואם נמלח ואח"כ נקרש כקרח קודם ששהא שיעור מליחה אינו מוציא דם עד שיפשיר וכשיפשיר טוב להדיחו ולמלחו שנית. ואם לא מלחו שנית ושהא שיעור מליחה אחרי שיפשר ונתבשל כך מותר. אבל בצירוף קודם הקרישה ואחר הקרישה לא מהני אפי' דיעבד כי כבר נתבטל כח רתיחה ראשונה וצריך לשהות אח"כ ביחד שיעור מליחה (ש"ך ס"ק י"א ושפ"ד שם ודלא כבל"י ס"ק י"ב שכתב כיון שנשתהא שיעור מליחה בהפשר ראשון ושני אעפ"י שנקרש בינתיים מצטרף שאין כח בקרישה לבטל קצת דם שנפלט מקודם ועי"ש):

יג ואם נשרה במים ואח"כ נקרש ונמלח בעודו קרוש ונפשר והודח אח"כ או שהוא אחר י"ב שעות. שוב אין לו תקנה במליחה רק יצלנו דנורא משאב שאיב. ואם הוא תוך י"ב שעות ולא הודח עדיין ידיחנו רק מעט להעביר המלח הראשון ובזה אין נקבי הפליטה נסתמין ושוב ימלחנו (דגמ"ר ועי' יד אפרים) ואם נקרש ונפשר קצת קודם המליחה מבחוץ סביב סביב ובאמצעיתו לא נפשר לא מהני שיניחוהו כך שישהא שיעור מליחה אחרי שנפשר שכבר פסק כח המלח. ולמלוח שנית בלא הדחה כלל ג"כ א"א דלכתחלה אין למלוח ב"ש כדלקמן סי' ע' ס"ב ולכן ידיחנו מעט קודם רק להעביר הליחלוח וימלח שנית ואפי' שלא במקום הפ"מ שרי ולא חיישינן שיבלע צד החיצון דכבולעו כך פולטו. ואם הדיחו הדחה גמורה וחזר ומלחו יש לאסור אף לצלי (פ"ת ס"ק ו' ועי' דגמ"ר ובל"ש בחדושי דינים ס"ק כ"ט). וי"א דבלא הפ"מ אין להתיר כלל ואפי' בהפ"מ אין להתיר מליחה שנית אלא תוך י"ב שעות. ובשעת הדחק וצורך גדול יש להקל. ויותר טוב לצלותו (ח"ד ועי' מ"ש עליו היד"א). ואם היה ספק אם הי' נקרש או לא כשר. ומיהו הכל לפי הזמן והמקום אם יכול לקרוש אסור מספק ואם לא שרי ואם עד א' מעיד שלא היה נקרש אף שלפי הזמן היה אפשר שיקרש נאמן (ועי' בשפ"ד סי' ל"ט ס"ק י"א שהאריך בזה):

יד בשר ששרה אותו במים ונקרש הבשר תיכף עם המים ונעשה קרח ושהא עם הקרח שלשה ימים בלא מליחה. לכאורה יש לאסור בממ"נ אי הקרישה הוי כבוש אסור דכבוש כמבושל ואי לא הוי כבוש הוי שהא ג"י בלא מליחה. והעלה בעל מנ"י דכל שאינו צלול לא הוי כבוש וא"כ אם נקרש מעל"ע ודאי דיש להתירו לבישול ע"י מליחה. ואם נקרש ג"י אף שהדם שבתוכו לא נתייבש מ"מ אין להתירו לבישול אלא לצלי (ועי' פמ"ג בשפ"ד ובה"ט ס"ק ה' ופ"ת ס"ק ו'):

טו נהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר. דחיישינן שמא לא הדיחוהו יפה יפה. ודוקא דבר לח בצונן או יבש ברותח. ובדיעבד שרי אף ברותח אם הדיחו קודם דאין זה אלא חשש בעלמא (ט"ז). ומ"מ מותר לשרות בשר אפי' בכלים כשרים ואפי' בכלי נחושת וברזל וא"צ אח"כ להכשירם אלא ידיחם וישתמש בהם. דכל כלי שדרכם של אדם להדיחו קודם שישתמש בו. אין נמנעים להשתמש בו איסור צונן ואח"כ ידיחו וישתמש בו היתר ואין חוששין לפשיעה בכך (פר"ח). ודוקא באקראי בעלמא כגון שהוא דחוק לכך ואינו מייחדו לשרות בו תמיד. אבל בלא"ה חוששין לפשיעה וגם קרוב הדבר שיהי' דם בעין נקרש מבפנים ולא יודח בקל (חכ"א). ומותר לשרות בשר בכלי של עובד כוכבים לצורך מליחה (מ"ב ובל):

טז והכלי שנשתהא בו בשר בשרייתו מעל"ע הכלי אסור לשמש בו בחמין דכבוש כבישול דמי. אבל אם שהא בו מי הדחה לחוד אין איסור מאחר שהדם מעורב במים אם לא כשאין ס' נגד הדם אז אין להתיר כ"א בהפ"מ (בה"ט ס"ק י'). אבל מותר לחזור ולשרות בו דהא אין שורין הבשר השני מעל"ע ואינו בולע. אבל לשרות בו מעל"ע כגון בשר שכבר נמלח והודח כדינו אסור ובדיעבד שרי דהא לא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז הוי נטל"פ (ש"ך וח"ד ופר"ח חולק ועי' סי' ק"ה ובר"ס צ"א). ונ"ז אם נשרה בתחלה מעל"ע אבל פחות מעל"ע אין להקפיד (רמ"א וע"ע רמ"א סעי' ט"ו בש"ע):

ב (יז) אם מלח ולא הדיח תחלה אפי' לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי נוהגין לאסור אף לצלי (ח"ד בביאורים ועי' מש"ז ס"ק ז'). ואם לא שהא במלחו שיעור מליחה וגם לא נמלח רק מעט דהוי תרתי למעליותא שרי לצלי (ועי' פ"ת ס"ק ז' וברמ"א סי' מ"ו ובש"ך שם). ובמקום הפ"מ שרי לצלי אפי' נמלח הרבה וגם שהא במלחו שיעור מליחה דהוי תר"ל. אבל לקדירה אסור אפי' בתרתי למעליותא ואפי' כשיש הפ"מ כיון שאפשר לצלי (ט"ז וע' ח"ד) ובשומן וכה"ג דלא אפשר בצלי וגם יש בו הפ"מ שרי אפי' לקדירה ודוקא ע"י הדחה ומליחה שנית ואפי' ע"י הדחה מועטת ומליחה שנית מותר (ח"ד ועי' יד"א ומש"ז ס"ק י' ובשפ"ד ס"ק י"ד) והלב שנמלח בלא הדחה קמייתא יש להתיר אף באין הפ"מ (שפ"ד סי' ע"ב ס"ק ז' ועי"ל סי' ע"ב ס"ג):

יח ואם הודח אלא שלא הודח רק מעט קודם שמלחו שרי בדיעבד אפי' בלא הדחה ומליחה שנית (ועי' ט"ז) ומ"מ אם יש לו שהות ידיחנו ויחזור וימלחנו (לחוש לטעם שיתרכך ומהיות טוב כו' ועי' חכ"א) ובזה אפי' לא נתבשל עדיין מקרי דיעבד כיון שכבר נמלח (ועי' ש"ך ולעיל ס"ק ז'). וכן אם ידוע שהדם שהי' על החתיכה הי' מועט שבודאי יש ס' בחתיכה נגד הדם שעליו מותר אפי' לא הדיח כלל. אך בזה צריך הדחה ומליחה שנית (ח"ד בשם המ"מ ולב"ש בח"ד חולק ומסיק דלכתחלה ידיחנו וימלחנו שנית ובדיעבד אם נתבשל בלי מליחה שנית שרי, ובסתם אמרינן דאין לך חתיכה שיש בה ס' נגד דם שעליו ועי' בה"ט ס"ק י"ב בשם ת"ח):

יט אם נמלח חתיכה בלא הדחה כלל עם שאר חתיכות שהודחו קודם מליחה כדינו. שאר חתיכות מותרות דלגבי אחרות מקרי דם פליטה כיון שנימס תחלה ואח"כ נפל על אחרות תו לא הוי דם בעין (ועי' לקמן סי' ע"ו ס"א). וכן אין המלח מהחתיכה זו מועיל להיות יכול להבליע באחרות (ח"ד) משא"כ לאותה חתיכה מיד מבליע שעדיין גוש ועב מש"ה אסורה (ועי' שפ"ד). ואם נתבשל חתיכה שלא הודח כלל עם שאר חתיכות בעינן ס' נגד כל החתיכה והחתיכה עצמה אסורה (בה"ט ס"ק י"ב):

כ המדקדקים נוהגין ליזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח לא על שום דף או שלחן או כלי שאינו מיוחד לכך. דשמא יש מלח על מקום שיניח הבשר ולאו אדעתי' (ט"ז בשם רש"ל). וכן לא לתת מלח על מקום המיוחד לתת שם בשר כשמביאים אותו מבית המטבחיים. ובדיעבד שהניח הבשר ונמצא עליו מעט מלח. אם הדף חלק ברהיטני שאין בו משום דין מולח בכשא"מ רק משום מולח בלא הדחה מותר דודאי איכא ס'. אבל אם הדף אינו חלוק ברהיטני דיש בו משום מולח בכשא"מ אם נראה ציר בכלי אסור ואם לא נראה ציר בכלי מותר (ח"ד וע"ב). גם אין להניח בשר בקופות שאינם מיוחדים לכך הנקראים קאשיקעס כי דרך להניח באותם קופות גם ירקות וכיוצא בו ואסור. מפני שהדם נסרך בקופות ואוכלים הפירות שהניחו שם אח"כ בלא הדחה כלל. ואפילו אומרים שידיחו הקופות או הפירות אינו כלום דהוי מידי דלאו אורחי' בהדחה כדלקמן סי' צ"א (פר"ח שם).

ג (כא) לא ימלח במלח דקה כקמח שנימס ואינו מפליט יפה. ולא במלח גסה ביותר שנופל מעל החתיכה אילך ואילך אלא יהדקנו וימלח בו. ואם א"א להדקו מפני שהוא קשה כאבן וכדומה מותר למלוח בו (ח"ד) ואם אין לו רק מלח דק כקמח מותר למלוח בו אך בזה צריך שיתן על הבשר שיהי' עב קצת ממלח. ואם מלח גס מצוי אסור למלוח במלח דק כקמח אפי' אם נותן הרבה דראשון ראשון מהמלח שנתקרב אל הבשר נמס ונכנס לבשר ואינו פועל בו. גם צריך ליזהר ז שע"י השחיקה לפעמים נטחן מהמלח הרבה כקמח וכשמולח בכל המלח יחד יש הרבה מן הבשר שבא עליו המלח שהוא דק כקמח. ובדיעבד אם מלח במלח דק כקמח ולא ריבה שיהי' עב קצת מותר ופ"ת ס"ק ט' בשם ס' חמו"ד ועי"ש):

כב אבל אם מלח בשר במלח שנתערב בו קמח ממש או מיני גרופין שליש או רביע כיון שנוהגין בלא"ה שיש מקום פנוי מהמלח וא"כ בהצטרף לזה מקום הקמח והגרויפין יהי' הרבה פנוי ובמקום ההוא אף שנמס המלח שתחת הקמח והגרויפין מ"מ במקום ההוא נאכל מחמת מלחו וזה מעכב בדיעבד אליבא דכ"ע. לכן אם לא שהא עדיין שיעור מליחה יש להדיחו ולחזור ולמלחו במלח יפה. דאסור למלוח בעוד שהמלח ודם עליו דהמלח השני יבליע הדם שע"פ בתוכו. ואם שהא שיעור מליחה ידיחנו מעט וימלחנו. דאם ידיחו יפה יסתמו נקבי הפליטה ויבלע המקום שנמלח כהוגן מן המקום שלא נמלח. גם ימלחנו על מקום נקי לא על אותו כלי שמלח בראשונה (שם ס"ק י' בשם הנ"ל):

ד (כג) יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום מבלי מלח. ובדיעבד אם נשאר מעט מקום מבלי מלח אין מדקדקין בכך ושרי. אבל אם נשאר הרבה אפי' דיעבד אסור (ב"ח ועי' א') ומולחו מכל צד (מהרי"ל) וימלח עד כדי שלא יהי' ראוי לאכילה עם אותו מלח. אבל יותר מזה אין צריך ואפי' אם החתיכה עבה א"צ לחתכה לשנים. ועופות צריך למלחן גם מבפנים. ודוקא עופות שדרכן לפתחן כדי להוציא הבנ"מ והחלל מגולה לאויר. אבל דבר שיש לו חלל ואין החלל מגולה לאויר כמו בועות שבריאה וכדומה הוי כחתיכה עבה ומותר. ומ"מ צריך לפתוח קודם מליחה הקנוקנות שבריאה אעפ"י שאינם מגולים לאויר העולם משום דם בעין שבתוכו וכן כשמולחים העופות מבפנים צריך להוציא הריאה כדי למולחו מב' צדדים כיון שהיא כאבר אחר (ח"ד ומנ"י ועי"ל סי' ע"ב סי"א ובמש"ז סי' ע"א ס"ק ג'):

כד ואפילו עופות שדרכן לפתחן אם אירע שלא פתח כלל ונמלחה מבחוץ בכל צדדיה והודחה כך התרנגולת מותרת דאין חללה מגולה והאברים שבתוכה הוי כאלו לא נמלחו כלל כיון שהם אברים אחרים והמלח אינו מגיע עליהם כלל ואין אוסרים התרנגולת ואין נאסרים ממנו ומותרים במליחה בפ"ע. ומ"מ אם הופרד העור מן העוף ע"י איזו נפיחה ומלחו ע"ג העור אף דיעבד אסור דהעור לא מצטרף עם הבשר להחשב כחתיכה עבה. וכ"ש עוף שלא נמלח רק צלע אחת דאסור אפי' דיעבד שאין הצד השני פולט כלום דחלל מפסיק ולא דמי לחתיכה עבה (פר"ח ס"ק כ"א). גם יש ליזהר שיקרע הגוף מצד א' כולו או רובו ולא כמו שנוהגין קצת נשים לעשות נקב קטן להוציא בנ"מ לחוד. שאינם יכולים למלוח מבפנים יפה. (ח"ד):

כה קורקבן או איזו מן הדקין שלא נפתחו ונמלחו עם הפרש ונתבשל כך. או שנמלחו התרנגולת עם הזפק ונתבשל כך. דעת המנ"י דצריך ס' נגד הפרש ולא דמי לקיבה בסי' פ"ז דשא"ה דבלע דם צלול וכ"ד הח"ד. ופמ"ג במש"ז ס"ק י"ז כתב דיש לעיין בזה. דדבר חלול שאינו מגולה א"צ למלוח בפנים. ומאכל שבלע דם מנ"ל לחלק בין הכא ובין קיבה. ועוד דנטל"פ הוא דכבר נפגם בפרש והניח זה בצ"ע. והד"א סי' ע"ז כתב שאין להתיר כ"א בהפ"מ ועי"ש. (ועי"ל סי' ע"ה ס"ד מ"ש בשם החכ"א):

כו תרנגולת שלא נפתחה ונמלחה כך ולאחר הדחה שני' נתנוהו לכלי להתקיים והי' ציר עולה ע"ג ושהא כשיעור שיתנו על האש ויתחיל להרתיח צריך ס' נגד הלב והכבד דכבוש כמבושל עם האברים הפנימיים. וגם נגד בנ"מ וכ"ש נגד הקורקבן דמחזיקין בי' דם צריך ס' (ועי' מש"ז ס"ק י"ג). וכ"ז בנכבש כשיעור אבל לא נכבש כשיעור יש להתיר בהפ"מ או לצורך שבת אורחים חשובים (ועי' בתשו' נ"ש ובבל"י):

כז אם לא' מלחם אלא מבפנים או מבחוץ. וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א'. דעת רמ"א לאסור אפילו בדיעבד והכי נהוג אם לא בהפ"מ וכבר נתבשלה (ועי' ט"ז וש"ך). אבל אם לא נתבשלה עדיין אם הוא תוך יב"ש למליחה הראשונה ולא הודח עדיין יחזיר וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו. ואם הוא אחר יב"ש שכבר פלט כל צירו או אפי' תוך יב"ש אלא שהודח ונסתמו נקבי הפליטה לא מהני אח"כ מליחה להצד השני דהצד שנמלח כבר יבלע מהצד שנמלח עתה ואין לו תקנה לקדירה אלא יצלנו דנורא משאב שאיב ואין הצד שנמלח כבר יכול לבלוע מהצד שלא נמלח. ואע"ג דלקמן סי' ע' איכא מאן דסבר כ"ד שעות פולט ציר שאני כאן דיש תקנה בצלי וכל שראוי לצלי לא הוי הפ"מ ואסור לאחר יב"ש (כ"פ הט"ז ופר"ח ומנ"י ועי' ח"ד וח"א) וצוארי העופות שקורין העלזלעך שנפשטו כדי למלאותם ולא נמלחו רק מצד א' לכאורה יש להתירו דהא הוי דבר חלול שאינו מגולה לאויר העולם וא"צ למלחם מב' צדדים וכדלעיל סי' כ"ה בשם הפמ"ג. ועוד דלדעת הט"ז אין דם בעור וכמשנת"ל סי' כ"ג ס"ק ז'. אך משמע קצת דעת היד אפרים סי' ע"ה דאסור וכמש"ל סי' כ"ה. לכן נ"ל דלכתחלה ימלח משני צדדים ובדיעבד יש להתיר ועי"ש:

כח אשה ששכחה אם מלחה משני צדדים א"ל והודח ובישלה כך מותר לכ"ע. דאמרינן מסתמא מלחה הבשר כדינו דהרגל הדבר הוא עושה. וכן אשה ששכחה אם מלחה כלל ובישלה כך מותר משום דהוי ספק דרבנן וכיון שרגילה בכך אמרינן דסרכא נקט ואתא (ט"ז ופר"ח ועי' בנקה"כ). אבל אם שלח מתנה לעני בשר בע"ש וטמנו בתנור ואח"כ נפל לו ספק אם הודח ונמלח אסור לאכל עד שישאל ויתברר לו שנמלח כדין. לפי שדרך לשלוח קודם מליחה כדי שיהי' נראה יפה ומהודר ביותר. ואין להתיר מטעם דהי' מודיע לו די"ל דסמך על שהוא דבר שיכול לעמוד עליו ע"י לחיכה בבשר. ואף שרש"ל אוסר ללחוך בשר שלא נמלח לאו כ"ע דינא גמירא. וגם אפשר לידע ע"י קפילא עובד כוכבים או להדיח קצת מדם בעין שעליו ויטעום. ובפרט שהוא דבר שיכול להתברר אחר שבת אין להקל אפי' בס"ס (יד"א וכ"כ הש"י ועי' מש"ז ס"ק כ"ד שהניח ד"ז בצ"ע וכתב שלענין דינא לא אומר בה לא איסור ולא היתר ועי"ש ועי' פ"ת ס"ק ט"ו):

כט אבל אשה ששלחה מעיר לבעלה שהי' בכפר בשר לצורך שבת ולא הזכירה בתוך הכתב שנמלח הבשר ובישל הבשר כך ושוב נפל לו ספק אם נמלח, יש להתיר בצירוף אומדנות מוכיחות כגון שהשליח לא הי' יכול לבוא לכפר אלא סמוך לשבת כ"כ שלא יהי' שהות למלוח ולהדיח ולבשלו לשבת ומסתמא אשה רוצה בתקנת בעלה ובודאי מלחה כדרכה (ועי' פ"ת ס"ק ט"ו בשם הפמ"א ועי' יד"א) וצ"ע באיש ששלח לאשתו שהיתה בכפר מה דינו. דאין דרך איש לעסוק במליחה והדחת הבשר. ונ"ל דבאומדנות מוכיחות כנ"ל יש להתיר ג"כ:

ל אשה שהביאה לביתה בשר ושומן וחלב ונתנה לחברתה ובקשה לעשות הבשר והשומן בהכשר לקדירה בהדחה ומליחה כדין. ואח"כ מצאה הבע"ב מונח בכלי הבשר והשומן וגם החלב ושאלה לחברתה אם נמלח החלב עם הבשר והשומן והשיבה שאינו יודעת וגם אמרה שלא היתה יודעת כלל שיש כאן חלב והיא מסופקת אם נמלח הכל. הצ"צ אוסר מטעם דחלב עם בשר הוי מין בשאינו מינו ואי ליכא ס' הוי ספיקא דאורייתא והפר"ח הסכים עמו. והכו"פ מתיר בהפ"מ לקלוף מקום נגיעתם משום דהוי ס"ס שמא לא הי' חלב כלל נוגע ואת"ל נגע דלמא הלכה כהנך רבוותא דס"ל דאינו מפעפע יותר מכ"ק וכשלא נודע מקום קליפה חד בתרי בטל (וע' פמ"ג בשפ"ד ס"ק מ"ג). ומ"מ אין להכשיר בפשיטות בכה"ג כ"א ע"י מורה גדול כיון דגדולים אסרוהו וכ"ז כשהי' בשר ושומן וחלב. אבל אם לא הי' אלא שומן וחלב לבד וספק אם נמלחו ביחד ואין ס' בשומן נגד החלב הוי חלב ושומן מין א' ומב"מ בטל ברוב ואזלינן לקולא מטעם ס"ס הנ"ל. והפר"ח חולק ע"ז והכרו"פ הסכים להתיר (ועי' בתשו' צ"צ ובס' ב"י בתק"ה):

ה (לא) אחר שנמלחה החתיכה כראוי אם חתך ממנה קודם הדחה שני'. א"צ לחזור ולמלוח מקום החתך אבל הדחה צריך גם במקום החתך. ואס חתך אחר הדחה בתרייתא אפי' הדחה אין צריך (וע' ח"ד) אבל אם חתך תוך שיעור מליחה צריך להדיח שם היטיב ולחזור ולמלחה (רמ"א וע' בה"ט ס"ק י"ט):

לב מלח שמלח בו פ"א אסור למלוח בו פעם שנית דכבר נחלשה כוחו. ואם עבר ומלח בו ועדיין לא נתבשל ידיחנו ויחזור וימלחנו. ואם כבר נתבשל מותר בדיעבד. ופר"ח מקיל דאפילו אם לא נתבשל עדיין כל שנמלח בו בדיעבד א"צ לחזור ולמלוח אבל לכתחלה אין למלוח בו וכ"ש שאסור לאכל המלח אחר שמלחו בו אפי' אחר שנתייבש היטיב שהרי נבלע בו דם. (ועש"ך ס"ק מ"א). ומלח של הערינג שיבשה אסור למלוח בו בשר ואפי' בדיעבד יש לאסור דגרע ממלת שמלחו בו בשר פ"א כיון שנכבש מעל"ע בציר (פ"ת ס"ק ט"ו בשם ס' חמו"ד):

לג מים שהדיחו בהם בשר קודם מליחה שנתאדמו ולא הי' בהם ס' נגד הדם שבתוכו ונשפכו על המלח. יניחו להתייבש ומותר למלוח בו בשר להוציא דמו. אבל ליתן לתוך מאכל אסור. ואם הוא מלח הרבה לא ישהנו בתוך ביתו שלא יטעו ליתן ממנו לתוך מאכל. אע"ג דבדיעבד אינו אוסר שמעט הדם שהי' בו כבר נתייבש מ"מ לכתחלה טוב ליזהר (שם בשם שבו"י):

ו (לד) שיעור שהי' במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל וסימן במלח תמלח במלח גימ' מיל (או"ה) שהוא כדי שליש שעה בקירוב. והוא י"ח מינוטין לפי חשבון מהלך אדם בינוני בי"ב שעות עשר פרסאות שהן מ' מילין (וע' בשפ"ד החשבון). וי"א שהוא שיעור כ"ד מינוטין דהיינו ב' חומשי שעה (חב"י וע' יד"א הטעם). ועל אלו ב' השיעורים יש לסמוך בדיעבד כגון אם הודח אחר ששהא שיעור מליחה ונתבשל. או לכבוד שבת או אורחים חשובים יש לסמוך אפי' לכתחלה אשיעור מיל. אבל בלא"ה צריך להשהותו שיעור שעה ואין לשנות (רמ"א) וכשלא נתבשל עדיין אף שהודח אם לא שהא רק שיעור מיל יחזור וימלחנו שנית ולשהותו שיעור שעה ויועיל ממ"נ אי פליט כל דמו שפיר דמי ואי לא הרי לא נסתמו ניקבי הפליטה כ"ז שיש דם בתוכו. ומיהו אין למלחו עם בשר אחר דהלכה דשיעור מיל פולט כל דמו ויבלע מהבשר אחר ואינו יוצא כיון שהודח. ואם מלח נתבאר הדין לקמן סי' ע' ס"י. אבל אם שהא יותר מחצי שעה יש להקל אחר שכבר הודח וא"צ להפסיד מלח ולמלחו שנית (דגמ"ר וע' ח"ד). ודע דאנן קי"ל דדם שבישלו אינו אלא מדרבנן ואזלינן לקולא דבשעת הדחק סגי בי"ח מינוטין (יד"א שם):

ז (לה) לאחר ששהא במלחו שיעור מליחה וכאמור. צריך להדיחו במים צוננים ג"פ. א) להעביר הדם והמלח שאם יניחו עם מלחו בכשא"מ עם המים נמצא המים שוברים כח פליטת הבשר ונמצא הדם שע"פ הבשר ושעם המלח חוזרים ונבלעים בתוכו. ב) להעביר לחלוחית המים שנשארו בו. ג) לטהר ממים שניים שנגעו בראשונים וע"ד שאמר רבא בנט"י (כ"ה לשון הת"ח סי' ט"ו וכ"ב וע"ש). ולכן נוהגין לתפוס הבשר באויר ולנפץ המלח שעליו וגם ישטפנו והכל נחשב להדחה אחת ואח"כ ישים מים תוך הכלי וירחץ ב' פעמים. או ינפץ לחוד וישים מים הרבה לתוך הכלי ויניחו בו הבשר כדי שיבטלו כח המלח שבציר וידיחנו ג"פ וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה (רמ"א ועש"ך וט"ז בכוונתו). אבל אם לא ידיח כנ"ל אעפ"י שיחתוך הבשר מכל צדדיו לא מהני. די"א דכ"ז שלא הדיחו לא נסתמו נקבי הפליטה ופולט דם (ש"ך ס"ק פ"ה):

ח (לו) אם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור בדיעבד כי המים שבכלי מבטלין כח המלח ואפי' המים מועטים מ"מ מבטלים כח הציר (רמ"א בשם או"ה). ויש מקילין עוד דבדיעבד אפי' לא היו מים כלל בכלי והניח בו הבשר יש להתיר דאין לחוש בשעה מועטת כזו שעוסקים בהדחת הבשר ויש לסמוך ע"ז בדיעבד (שם ברמ"א) ודוקא כשלא נמצא רק מוהל אבל אם נמצא ציר ממש בכלי נאסר מיד כ"ק. ואין לחוש בכ"ז רק בהדחה ראשונה שאחר מליחה אבל לאחר הדחה ראשונה אין לחוש (מרדכי):

לז ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר או טריפה או חולבת ואפי' הי' הכלי ב"י בכל ענין שרי בדיעבד. ובלבד שלא יהי' הכלי מלוכלך דאין כח במליחה להפליט ולהבליע בבשר. אבל כשיש לכלוך חלב ממש אז אם אין מים בכלי נאסר הבשר כולו וכמשית"ל ספ"א. ואם הי' מלוכלך בשיורי פרורי מאכלי חלב ולא בחלב ממש דיני כאינו מלוכלך ושרי (ועח"ד) וכ"ז כשלא הדיחו כלל אבל אם הדיחו פ"א ונתבשל כך מותר (ש"ך). דין הדחה במי פירות ע"ל סעיף ד':

ט (לח) בשר שנמלח ושהא שיעור מליחה ונתבשל בלא הדחה אחרונה. צריך שיהא בו ס' כדי המלח והלחלוחית דם בעין שעליו (ע' ט"ז וש"ך), ואם יש בקדירה כ"כ כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי. דאין לך חתיכה אפי' דקה שאין בה עכ"פ ל' נגד לחלוחית דם ומלח שעליו ובהצטרף כל מה שבקדירה יש בה ס' ואפי' החתיכה עצמה מותרת. דלא הוי כאיסור דבוק דמיד שבא החתיכה לתבשיל נימס המלח מעל החתיכה. ואע"ג דמלח עבידא לטעמא ומילתא דעבידא לטעמא קי"ל דאפי' באלף לא בטל. היינו אם גוף האיסור נ"ט משא"כ כאן אין המלח אסור אלא משום דם שבו והדם לא עביד לטעמא. ובס' ש"ל פסק להחמיר לעצמו ולאסור אותה חתיכה אף כשיש ס' מטעם איסור דבוק וכדעת מהרש"ל (ועבה"ט סקל"ב):

צט ואי ליכא כ"כ בקדירה כמו החתיכה דאז ליכא ס' נגד המלח והדם שע"פ החתיכה. אפי' לא הושם הבשר רק בכ"ש שהיס"ב אם אין הפ"מ אסור דכיון שיש שם מלח וציר מבשל אף בכ"ש. ומ"מ בהפ"מ או לצורך שבת או אורחים חשובים מותר דקי"ל כ"ש אינו מפליט ומבליע (ש"ך. ומהרמ"ל ופר"ח פסקו דיש להקל אפי' בהפסד מועט וכ"ד מהרש"ל) וכ"ז במלח וציר שאחר שיעור מליחתו אז יש להקל בהפ"מ עכ"פ מטעם דהמלח לאחר שפסק כחו ועשה פעולתו לא חשיב שוב רותח. אבל במלח וציר שקודם שיעור מליחה וכן בחומץ וציר ושאר דבר חריף אף הרש"ל מודה דאוסר אפי' בנ"ש. או מטעם דמבשל אפי' בכ"ש או עכ"פ מפליט ומבליע כאחד ואסור אפי' בהפ"מ. (וע' שפ"ד ס"ק ל"ז) ואם הדבר חריף מעורב כבר בתבשיל ואח"כ נפל הבשר שלא הודח בתוכו אינו מבשל ומותר. ומליח ישן ודאי מבשל אפי' בכ"ש (ח"ד וע"ב ובכו"פ בזה באריכות). ואם שמוהו לכ"ר שהעבירוהו מן האש אפי' אם הוא בשר שור אסור אפי' בהפ"מ דכיון שיש עליו מלח וציר מועיל להתבלע בתוכו (חכ"א וע' בה"ט ס"ק ל"ג בשם הט"ז לענין בשר שור שלא נמלח כלל אם מותר להניח בכ"ר שהיס"ד. וע' פ"ת ס"ק מ"ו מ"ש בשם שפ"ד):

מ בשר שנפל לקערה רותחת והי' בה תבשיל מחומץ מאד עם חלב והיס"ב. מעשה זה בא לבעל פמ"ג והובא בשפ"ד סקל"ח ואסר הבשר והתבשיל מטעם דע"י ד"ח מפליט ומבליע מיהת בכ"ש ואפי' בשר שור חי יש לאסור בכה"ג די"ל דאף מהרש"ל מודה לזה דע"כ לא הקיל בכ"ש אלא במלח שכבר שהא שיעור מליחה ופסק כחו וכמשית"ל משא"כ כאן בחומץ וכה"ג ויש לאסור אפי' בהפ"מ אבל בהנאה יש להתיר הבשר דכ"ש אינו מבשל רק מפליט ומבליע והקערה צ"ע לדינא וע"ש:

מא ובשר יבש דהיינו שמנהגם הי' שמולחין הבשר להוציא מידי דמו ואין מדיחין אותו אחר מליחה אלא מייבשין אותו כמו שהוא עם מלחו ומתירין בלא הדחה כי הדחה אחרונה הוא כדי להדיחו מן הדם שנתלכלך מבחוץ ועתה כשנתייבש אין בו לחלוחית הדם. לכתחלה יש ליזהר שלא לבשלו ולא להדיחו במים שהיס"ב עד שידיחנו כדין הדחה אחרונה. אבל בפושרים מותר לכתחלה ואדרבא טוב יותר להדיחו בפושרים מבצוננים שחזק יותר להסיר המלח אם לא שנשרה בהם מעל"ע דאז הוי כבוש כמבושל (ת"ח) ובדיעבד אפי' נתבשל בכ"ר מותר. דמאחר שכבר נתייבש המלח ודאי יש ס' נגד המלח. וכ"ז מיירי שלא הודח באחרונה כלל אבל אם הודח אפי' רק פ"א מותר דבדיעבד סגי בהדחה א' באחרונה וכמש"ל כ"פ. (רמ"א בשם ראב"ן):

י (מב) אם הי' בן עם אחר משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדרה ואינו ידוע אם הדיחו לאחר מליחה א"ל. סמכינן אמסל"ת הואיל דדם שמלחו הוא דרבנן ובאיסורי דרבנן סמכינן אמסל"ת. ואפי' למ"ד דאפי' באיסורי דרבנן לא סמכינן אמסל"ת מודה הכא דסמכינן דכיון דאיסור דם אינו אלא דם שע"ג ותוך החתיכה מותר הו"ל רוב דם להיתר ומב"מ בטל ברוב וא"כ יש כאן תרתי דרבנן או דמב"מ חד בתרי בטל או דם שבישלו דרבנן. ומטעם זה א"א כאן בטעימא. דאף שטועם העובד כוכבים ומרגיש טעם דם אין להטריף דמה שהוא בתוך החתיכה דם הא רחמנא שרי' (וע' כרו"פ ופ"ת ס"ק י"ז בשם בעל נו"ב בפי' דברי הסמ"ק). והיכא דאיכא תינוק בן דעת יוצא ונכנס והעובד כוכבים יודע מנהג ישראל מותר וא"צ אפי' אמירה דעובד כוכבים דבלא"ה אמרינן דמסתמא הדיחו מטעם מירתת. ובאינו יודע מנהג ישראל בעינן מסל"ת אפי' אם תינוק יוצא ונכנס דלא שייך מירתת כיון שא"י מנהג ישראל. וביודע מנהג ישראל ואין תינוק יוצא ונכנס בעינן מסל"ת עם קישור דברים הרבה שלא מענין זה ובתוך הדברים מסיח גם זה (וע' ט"ז וש"ך מ"ש על הב"ח). ודוקא בעבדו ושפחתו שייך מירתת אבל לא בעובד כוכבים אחר. ואם מיחה לעובד כוכבים שלא ידיח בלא רשותו ועבר על דבריו אשור דהא חזינן דלא מירתת. ואין לסמוך ג"כ על דבריו אבל מסל"ת מהני גם בזה (רמ"א וע' בה"ט ס"ק ל"ו וח"ד בבאורים ס"ק ט"ו). ודע דמיירי שנתן הבשר בקדירה גדולה עם הרבה תבשיל. דאל"כ הא יכול לטעום קפילא אם מלוח התבשיל מסתמא לא הדיח א"ו כמ"ש:

יא (מג) בשר שנתבשל בלא מליחה. ואפי' לא נתבשל אלא שמוהו בכ"ר שהוסר מהאש והיס"ב. ואפי' בשר שור שאינו מתבשל בכה"ג מ"מ הדם נתבשל ונבלע (ש"ך וכו"פ). וא"כ צריך שיהי' בתבשיל ס' כנגד אותו בשר להתיר מה שנתבשל עמה והבשר בכלל ס' דהבשר היתר הוא רק שבלוע בו דם ומהכ"ת לא מצטרף לבטל האיסור (פר"ח) ומ"מ צריך ס' נגד כל הבשר משום דלא ידעינן כמה דם הי' בחתיכה ואזלינן לחומרא (ודעת הח"ד שאין החתיכה מצטרפת לס' וע"ש). ואין חילוק בין בשר לשומן דאפי' בשומן שאין בו דם ג"כ הדין כן (וע' ש"ך סי' ע"ה סק"ח) וכ"ז אם הושם בכ"ר אבל בכ"ש ניהו דמפליט יש תקנה ע"י מליחה וכ"ש להש"ך בסי' ק"ה דס"ל דכ"ש אינו מפליט דיש תקנה ע"י מליחה. וזה אפי' בשאר בשר וכ"ש בבשר שור (שפ"ד סקי"ד):

מד ואפי' בדאיכא ס' נגד החתיכה אינו מותר רק התבשיל שנתבשל עמה אבל החתיכה עצמה אסורה (רמ"א) דהרוטב מבלבל טעם החתיכה ופירש ממקום למקום דדוקא דם האברים שלא פירש כלל מותר אבל פירש ממקום למקום אסור (וע' ש"ך ומש"ז ס"ק כ"ח). ואם נפלה לקדרה אחרת אחר בישול זה שהי' בו ס' אינו אוסרת אפי' אם אין בתבשיל השני ס' (ח"ד וע"ב) ובהפ"מ או לצורך שבת או לכבוד אורחים אף החתיכה עצמה מותרת. דהרבה פוסקים סוברים דמה שיצא כבר נתבטל כיון שיש ס' ומה שנשאר בתוכה לא פירש מעולם והוי כדם האברים שלא פירש. ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק. ואפי' בתרנגולת שהיא חלולה מותר בהפ"מ מפני שהרוטב מבלבל ומוליך הטעם בכולו ונתבטל בס' (פר"ח וכ"כ הש"ך בנקה"כ):

מה וי"א עוד דאם ברור הדבר שהיו המים רותחים מאד בשעה שנתנו הבשר לשם. הוי חליטה ומותר בדיעבד בלא ס' אם הוא שעת הדחק כגון בע"ש וכה"ג (פ"ת סקי"ח בשם ס' בר"י וע' ש"ך סי' ע"ג סק"י). ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי דינה כאלו לא נמלחה כלל. והיינו דוקא כשלא שהא שיעור מליחה. אבל אם לא נתפשט המלח בכ"מ מותר. וכן בנמלח מצד א' אין להחמיר כלל (וע' מש"ז ס"ק ל') ובשר ששהא ג"י בלא מליחה אף אם נמלח דינו כאלו לא נמלח כלל ואם נתבשל צריך ס' כנגדו ואפי' אי איכא ס' מ"מ החתיכה אסורה (רמ"א וע' בה"ט ס"ק מ"א):

מו בשר שנתבשל בלא מליחה ואח"כ נתערבה באחרות שנתבשלו בקדרה אחרת לבדן. ובתבשיל הראשון לא הי' ס' כנגדו ולדידן דפסקינן לעיל כרמ"א אפי' הי' ס' כנגדו אלא שלא בהפ"מ. בטלה ברוב. דאנן קי"ל דדם שבישלו אינו אלא מדרבנן ובאיסור דרבנן ביבש אפי' באינו מינו דדם עם בשר הוי מבשא"מ בטלה ברוב. אלא שאדם א' לא יאכל כל הג' חתיכות אלא שני ב"א. ויש מצריכים עוד להשליך א' מהם או ליתנם לעובד כוכבים כדי לתלות שהישראל אוכל רק ההיתר. וי"א דכשאין הפ"מ יש לאסור דיש לחוש לדעת הפוסקים דס"ל דדם שבישלו מה"ת. או שיוסיף עכ"פ עד ס'. ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה כיון דקי"ל דדם שבישלו אינו אלא מדרבנן (חכ"א):

מז ואם נתערבה חתיכה שאינה מלוחה במלוחות. אם הם רק איזו חתיכות שאין הפסד כ"כ כהוצאת המלח. ימלח כל חתיכה לבדה בענין שלא יגעו זה בזה וגם בכדי שלא יתערב הציר. אבל אם הרבה בשר וצריך הוצאה מרובה על המלח אמרינן דחד בתרי בטל וא"צ למלוח כולם מספק (כדעת הט"ז בשם רש"ל) ומותר לבשלם יחד בלא מליחה. ואם הוא שומן חתיכות קטנות. במקום שאין הפסד בהוצאת מולח אך מחמת קטנותם א"א למלוח כל חתיכה בפ"ע מוטב למלוח כולם ביחד מלבשל בלא מליחה דבבישל בלא מליחה ודאי יבלעו אבל כשימלח ומכ"ש כשהוא עכ"פ בתוך מעל"ע אחר שנמלחו אפשר שיתקן הכל דבאלו שנמלחו אמרינן בהפ"מ בתוך מעל"ע איידי דטרידי לפלוט ציר לא בלעי. ואפי' אם המלוחות הודחו ג"כ אחר מליחה יש לסמוך על הסוברים דאפי' אחר הדחה פולט ציר (וע' בט"ז סי' ע' סקי"ו ובחכ"א):

יב (מח) בשר ששהא ג' ימים מעל"ע בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה. ואפי' אם יחנו במים פושרים כדי שיתעורר דמו לצאת לא מהני. ואף אם נמלח דינו כאילו לא נמלח. ואם נתבשל צריך ס' כנגדו להתיר מה שנתבשל עמו אבל החתיכה אסורה (ש"ך ות"ח) ואין לו תקנה כ"א בצלי דהאש שואב הדם. ולצלי מותר בלא מליחה אלא דלכתחלה יש למלחו קצת כשאר צלי שיתבאר לקמן סי' ע"ו. ואפי' לא ניקר אותו מגידי הדם קודם ג"י מותר לצלי אלא שלכתחלה צריך לנקרו קודם ג"י וכדלעיל סי' ס"ד. ואפי' אחר הצלי לא יבשלנו דשמא לא יצא כל דמו ע"י צלי' וע"י בישול יצא דהבישול פועל יותר מצלי (ח"ד). ובדיעבד אם בישלו אחר הצלי' מותר דתולין לומר שיצא הכל ע"י צלי ומה שנשאר ולא יצא ע"י צלי' שוב לא יצא ג"כ ע"י בישול. (ולא דמי לכבד בר"ס ע"ג כמ"ש הש"ך וע"ש ובבה"ט ס"ק מ"ג). ומ"מ אין להשהות בשר נ"י לכתחלה בלא מליחה על דעת לצלותו דחיישינן שמא ישכח ויבשלנו (רמ"א וב"י בשם פסקי מהרא"י). והא דמתירין להשהות עוף של ספק טריפה כ"א יום ולא חיישינן לתקלה בזמן מועט. דהתם בדילי אינשי מיני' דלית לי' שריותא בתוך כ"א יום לא גזרינן דלמא אתי למיכל מיני'. אבל הך בשר לא בדילי מיני' דהא אית לי' שריותא בצלי (כרו"פ). וי"א דאם מלחוהו כשיעור מליחה והדיחוהו ואח"כ צלאוהו בהפ"מ מותר לבשל לכתחלה (וע' ח"א וב"א וע' צ"צ סי' ח' ובי"ע סי' קע"א). ודוקא בשאר בשר אבל בכבד וכחל מותר להשהותו דודאי יצלנו. אע"ג דכבד מבשלים אחר הצלי' וניחוש שמא יבשלנו אחר הצלי' למאן דס"ל לקמן סנ"ח דאסור. מ"מ כל מידי דבדיעבד שרי לא חיישינן שמא ישכח. משא"כ בשר אע"ג דג"כ בדיעבד שרי מ"מ כיון דאורחי' דבשר טפי לבשל חיישינן טפי (פ"ת ס"ק כ"ו בשם חמו"ד וע"ל סי' ע"ג ס"ו):

מט הא דאסור לבשל אחר צלי' דוקא אם יתנו בקדרה בעוד שהמים פושרים כדרך המבשלים דאז מרככים אותו. אבל אם ישליכו אותו במים רותחים יש להקל לעת הצורך (רדב"ז וכמש"ל סמ"ו). וכשם שאסור לבשלו כך אסור לצלותו בקדירה ביבש דמיקרי ג"כ בישול לענין זה. דהא כל דם הנפלט נשאר בקדירה וחוזר ובולע (וע' פ"ת ס"ק כ"ה):

נ בשר ששהא ג"י בלא מליחה אסור לחתוך דק דק ולערב בו שומן ותבלין ולמלאות מיני כרכשות כדי לאכלן צלויים ע"ג גחלים או טמונים ברמץ בחיפוי נייר או בלתי נייר דבני מעיים קשים הם ואינם מחזיקין ודוחה אותן ונמצאו הבשר שמילאו בתוכו כנתבשלו בכלי ואסור. וגם איכא למגזר דלמא אתי לבשולי בעינייהו דהא אסרינן להשהותו לכתחלה ג"י ע"ד לצלותו מה"ט כדלעיל סמ"ח. וכן אין להתיר למלחו אחר הצלי' ולכבוש אותו לימים רבים בכשא"מ דכבוש כמבושל. וכן אין להשהותו ימים רבים ע"י עישון וכה"ג דחיישינן שמא ישכח ויבשלנו (יד אפרים בשם ס' ש"צ וש"פ):

נא) אם מלח בשר ששהא ג"י בל"מ בכלי מנוקב ואח"כ מלחוהו בכשא"מ. מותר לצלי ממ"נ. אם המליחה פועל לרכך וכדעת הריב"ש הרי יצא הדם במליחה ראשונה. ואם אין המליחה פועל כדעת הגאונים אף במליחה שניה לא יצא (ט"ז בשם רש"ל) ודעת הש"ך בנקה"כ לאסור. ואם שהא הבשר בכשא"מ שיעור כבישה בהציר שזב ממנה לתוך הכלי שא"מ נאסר מטעם כבוש אף להט"ז (ועט"ז וכרו"פ ופ"ת ס"ק כ"ה בשם תשו' ב"א ותשו' ח"צ):

נב אם מלח בשר ששהא ג"י עם שאר בשר שמלחו להוציא דם בכ"מ נאסר הבשר ששהא ג"י אפי' לצלי. דבולע מהדם שיוצא משאר הבשר כיון שאינו מפליט. כ"ה דעת הט"ז. והש"ך בנקה"כ מתיר דמ"מ פולט דם קצת ואף אם אינו פולט דם מ"מ פולט ציר והחוש יעיד ע"ז ואמרינן איידי דיפלוט דם יפליט מה שבלע או איידי דטריד לפלוט ציר לא בלע (ועח"ד וכו"פ). אבל לענין בישול מליחה זו לא מהני ואין לו תקנה כ"א בצלי'. ואם מלח בשר ששהא ג"י בל"מ בכשא"מ עם שאר בשר שכבר נמלחו והודחו נאסר גם שאר הבשר כיון שמונח בכשא"מ ובכלי מנוקב כשר (וע"ב וח"ד ובמש"ז ס"ק ל"ב בשם מנ"י):

נג אם שרו אווזות שלימות שלא נפתחו כלל תוך ג"י מועיל דאפי' אם נימא שאין הנוצות נוקבות העור מעבר לעבר מ"מ נתרכך מעל"ע ע"י שריית המים ומותר אח"כ ע"י מליחה. וכן עם שטף מים בשפע ושפשף היטיב בידו מותר ואפי' אם לא נפתחו כלל מ"מ הבשר מותר. רק האברים הפנימיים צריכים צלי (פ"ת ס"ק כ"ח בשם נו"ב). ואם שפשפם בשלג כמה פעמים בעודנו חם דעת הצ"צ לאדמו"ר זצללה"ה סי' נ"ה להקל דשפשף זה לא גרע מהדחה מועטת. גם יש לצדד מחמת שהיו חמים וכמ"ש הח"ד סק"ב וע"ש עוד:

נד צריך להסיר הנוצות מהעופות קודם השרי' ולא דמי לטלפים. ואם עבר ושרה בנוצתן ואח"כ שהו ג"י בל"מ משעת שחיטתן יש להסתפק אם עלתה להם השרי' (וע' פ"ת סקנ"ח מ"ש בשם תשו' ח"ס). משמע הא נמלחו מיד עלתה להם השרי'. ובשר שמלא קרח ששרו תוך ג"י ולא נפשר ע"ל סי"ד שאסור. וכן במי פירות אפשר להחמיר (וע' פמ"ג בשפ"ד). אוזות שמנות ששהו ג"י בל"מ שאין לו היתר כ"א בצלי. אסור ליתן כלי תחתיו כדי לקבל שומנם. ובדיעבד אם נתן כלי לקבל השמנונית אחר שכבר ניצלה חצי צלייתו יש להתיר (יד"א בשם ס' גבע"ש וע"ש):

נה עוף השוהה למות אחר שחיטה כמה שעות ונשתהא ג"י בל"מ. יש לחשוב הג"י משעה שתצא נפשה. ואף לענין הבנ"מ דאע"ג דהוי כמאן דמנחי בדיקולי מ"מ יש להקל בזה משום דכולי אינו אלא חומרת הגאונים. וכן אם נשרה במים וכשלקחוהו מהמים הוא לח כמו ב' וג' שעות עד שהיו המים נוטפים ונשתהא ג"י יש להקל ולמנות מעת שכלו כל לחלוחית המים (תשו' ב"א חי"ד). וכן בשר שנקרש ונפשר ועברו זמן ג"י בלא שרי' אך מה שנפשר הי' תוך ג"י והי' עוד לח ממי הפשרה. מותר אם הי' טופח ע"מ להטפיח. דלא גרע מהדחה דרך העברה דמותר בדיעבד כמשית"ל (וע' יד"א וצ"צ לאדמו"ר זצ"ל סי' נ"ה):

נו שומן ששהא ג"י בל"מ דינו כבשר ואין חילוק בין שומן של בהמה לשומן אווזות פטומות ואסור לבישול ומותר לצלי (הסכמת אחרונים דלא כש"י). ומפני שבשומן הוי הפ"מ דאינו בצלי' כתב הח"ד סקמ"ו דיש להתיר ע"י מליחה ולבשלו במים שיש בו ס' כנגד השומן. והמים שבלעו איסור ישפכו. ולא הוי מבטל איסור לכתחלה כיון דבה"מ סמכינן אמחבר סי"א בנתבשל בלא מליחה כלל דמותר בהפ"מ כ"ש הכא לאחר מליחה. והטעם שיחזור ויבלע השומן מהמים אין זה ביטול איסור דהבליעה בא אחר הבישול. אבל לערבו בשומן אחר עד ס' ודאי אסור. ובתשו' מאוה"ג רעק"א סי' ל"ח העלה להקל בשומן אף לערבו בשומן אחר בהפ"מ. והיינו דמתחלה ימלח השומן כדינו ואחר המליחה והדחה יערבנו בשאר שומן שנמלח והודח כדינו וע"ש הטעם וע' ביד"א. ובשומן הכנתא שאין שם עור רק שומן לבד יש סברא להקל טפי משומן אווזים שיש להם עור. ומ"מ אין להקל כ"א בהפ"מ ולהתיר התערובות ועכ"פ הסומך להתיר הכלים אחר שהיית מעל"ע ודאי לא הפסיד (שם בשם ס' אור נעלם וע"ל סימן ע"ה ס"ק י"ב):

נז בשר שנמלח והודח ונתבשל ואח"כ נתוודע ששהא ג"י בל"מ. וזה נודע אחר ששהו הכלים מעל"ע. כלים שיש להם תקנה בהגעלה אסורים בלא הגעלה דהוי דשיל"מ. אבל אם הם כ"ח שאין להם תקנה בהגעלה. המורה להתיר הכלים אין מזניחין אותו. ומ"מ יש להתיישב בדבר כיון שהספק הוא על הבשר ולא על הכלים (וע' פ"ת סקכ"ה בשם תשו' ח"צ). אבל הבשר אסור אפי' לא הוי אלא חצי שעה אחר כלות הג"י וקרעוהו לכמה קרעים והדיחוהו והי' מי השריי' כמו שריית שאר בשר ומלחוהו ואחר מליחה והדחה בתרייתא אזיל סומקא ואתי חיוורא נקיים ולבנים חלילה להתיר. וכן הדין בכל בשר ששהא ג"י בלא מליחה (וע' יד אפרים בשם ס' שמש צדקה ובס' ב"י בתק"ה בשם הכנה"ג):

נח כבד שנשתהא ג"י בלא מליחה אין להתיר ע"י צלי' לבשלו לכתחלה ובדיעבד מותר. ויש מתירין אפי' לכתחלה (וע"ל סי' ע"ג ס"ו). וע' פמ"ג בפתיחה בדם כבד קודם שבישלו אי הוי דאורייתא או דרבנן ונ"מ להקל בספיקו וע"ש ובמש"ז ס"ק ל"ב וע"ל סמ"ח:

יג (נט) ואם שרו את הבשר במים תוך הג"י שרי' היטב כמו חצי שעה. יכול להשהותו עוד ג"י פחות חצי שעה דהוא שיעור ההדחה ששרה במים (ועט"ז סקל"ג) וש"ך כתב דהאי חצי שעה לאו דוקא אלא פחות מעט. ויש מקומות נוהגין איסור לכתחלה להדיח כדי להשהות ג"י ובק"ק קראקא נוהגין אפי' לכתחלה. וכ"כ הש"ך שאין להחמיר בדינים אלו כיון שלא נמצא חומרא זו בש"ס. ובס' דב"ש פסק דמותר להשהות הבשר אפי' כמה ימים ע"י שרי' היטב כל ג"י (הביאו בס' ב"י בעמ"ז). ואם נקרו תוך ג"י סומכין אז בדיעבד על מה ששפכו עליו בהעברה דעלמא מאחר שאין שם דם אלא מה שמובלע בבשר. ומ"מ צריך אח"כ הדחה אחרת קודם המליחה לקדירה אפי' בדיעבד. וי"א שאפי' דיעבד אין להקל אפי' במנוקר אלא ע"י שרי' קצת. וכשאינו מנוקר אין להקל אפי' ע"י שרי' קצת (תו"י וע"ל סי' ס"ד בנ"ץ) והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים (יד"א וח"ד). ואם שהא ע"י שהעביר עליו מים בשפיכה בעלמא אף דאסרינן לבשלו מ"מ בהפסד קצת מותר לבשלו אחר צלייתו וא"צ לזה הפ"מ (יד"א ותו"י). ובמי פירות יש להחמיר ולומר דלא מהני שרי' להשהותו עוד לכ"ע (וע' פמ"ג ובס' ב"י וע' צ"צ סי' נ"ו):

ס בשר שנמלח וספק אם נמלח תוך ג"י מותר. וכן אם ספק אימתי נשחטה הבהמה דמעמידים הבהמה טל חזקת חיים כל שעה שנוכל ואמרינן עכשיו נשחטה ומותרת (כו"פ). גם אין לחוש לטעות אף דקי"ל (פסחים פ"ק) דאדם טועה בג' שעות. דאין להחמיר בספיקות אלו כיון שדין זה דשהא ג"י בל"מ לא נזכר בש"ס וכמ"ש הש"ך לעיל (וע' חכ"א ופ"ת סק"ל):

סא אם יום ג' אירע בשבת אסור להדיחו ואפי' ע"י עובד כוכבים אין להקל (או"ח סי' שכ"א). ומיהו אווזות הפטומות שעיקרן בשביל השומן ובצלי השומן כלה ואיכא פסידא טובא שרי ע"י עובד כוכבים. ואפי' בשר בהמה אם אינו ראוי כ"כ לצלי כמו בישול שרי ע"י עובד כוכבים. ואם א"א בעובד כוכבים מותר בעצמו ובפרט אם בלא"ה צריך לרחוץ את ידיו (וע"ל סי' ע' ס"ט). ואם חל יום הג' ביו"ט שרי בכל ענין אפי' ע"י עצמו הואיל וראוי לאכלו. ופמ"ג כתב ע"י שיאכל ממנו וכן עיקר (פ"ת סקכ"ט):

יד (סב) בשר ששהא ג"י בל"מ ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות שלא שהו עדיין ג"י ולא נמלחו עדיין ומלח כולן ביחד ואינה נכרת איזו היא. א"נ שנתערבה חתיכה שנמלחה אחר ששהא ג"י עם ב' חתיכות שנמלחו תוך ג"י. בטלה ברוב ומותר לבשל כולן. ולא הוי דשיל"מ לצלי דלצלי לא נאסר מעולם. (ודוקא באינה נכרת אבל בנכרת קודם הבישול איזו היא לא נתבטלה דאין מבטלין איסור לכתחלה ואין לה היתר כ"א בצל'). והיינו כ"א בפ"ע או אפי' כולן בקדירה א' כשירבה עליו היתר עד ס'. אבל א"צ להשליך א' לים או ליתנו לעובד כוכבים כיון שבשר ששהא ג"י בל"מ אינו אלא חומרת הגאונים אין להחמיר (ש"ך). ואפי' היתה חהר"ל מותרת דאין האיסור מחמת עצמו אלא מחמת דם הבלוע והדם אינו ראוי להתכבד. וכן הדין בחתיכה שנתבשלה בלא מליחה ונתערבה אח"כ באחרות שנתבשלו לבדן (רמ"א בשם או"ה). אלא דבזה דעת הש"ך דאינה בטלה אלא בס'. והטעם משום דהוי דם עם בשר מבשא"מ ואינה בטלה ברוב דכשיבשלם יתן טעם באינו מינו וע"ש ובט"ז ובפ"ת סקל"א ובמש"ל סמ"ו בשם הח"א. ולענ"ד קושית הש"ך יש לתרץ דהא כבר הם מבושלים ולא יתבשלו שוב ולא חיישינן שמא יתנו טעם בא"מ ומה גם דכשהם מבושלים כבר יצא כל דמם ושוב הו"ל מב"מ ובטלה ברוב לכ"ע:

טו (סג) בשר המלוכלך בדמים דהיינו שלא פלט כל דמו עדיין ע"י מליחה שנשרה במים מעל"ע יש אוסרים לאכלו כ"א צלי דכיון שנשרה נתערב הדם במים ולא חשיב דם בעין מש"ה שרי לצלי (ש"ך וע"ש) אבל לבישול אסור אא"כ יש במים ס' כנגדו (ועש"ך ובה"ט ס"ק נ' וע"ל ס"ח באריכות):

טז (סד) אין מולחין אלא בכלי מנוקב או ע"ג קשין וקיסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יוצאים מיד. אבל כל שאין המים יורדין אלא מתכנסין למקום א' אסור אפי' דיעבד. ולכן צריך למחות בנשים שמולחין על קצה הספסל ובספסל יש נקבים גדולים שמתקבצים שם הציר והבשר נכנס תוך החור. דזהו ודאי הוי איסור גדול דהוי ככלי שאינו מנוקב. ודף חלק ברהיטני שמים זבים ממנו אין צריך להניחו במדרון. אבל אם אינו חלק ברהיטני צריך להניחו במדרון שיצאו המים ממנו. ודוקא שאין בו גומות. אבל אם יש בו גומות שמתקבץ שם הציר אינו מועיל אפי' מדרון. ואפי' בדיעבד צריך עכ"פ ס' נגד אותו חתיכה המונחת בציר. ואפי' בכלי מנוקב יזהר לכתחלה שיהיו הנקבים פתוחים ולכן לא יעמידנו על הקרקע כי היא ככלי שאינו מנוקב. וכן מחמירין קצת לשום תוך הכלי מנוקב קש או קיסמין. כי הבשר יסתום הנקבים ובדיעבד אין לחוש לכ"ז בכלי מנוקב (רמ"א). אבל אם המים מתכנסים שם הוי כמולח בכשא"מ ואסור אפילו דיעבד (ט"ז ס"ק ל"ח):

סה עוברי דרכים שמולחין בשר וכורכים אותו בבגד אסור אפי' דיעבד דהנקבים נסתמין מהלחלוחית והאויר וא"א לדם לזוב (מנ"י בשם תוי"ט וע' ב"א סי' כ"ה). קרקע מרוצף בלבנים דינו ככשא"מ אבל קרקע שאינו מרוצף אפי' היא קשה וכן המרוצף באבנים הוי ספק אם דינו ככלי שא"מ ולכתחלה אסור למלוח עליהם. ואם מרוצף בנסרים כעין שלנו ע"ל סי' ע' סי"ז גבי אם נפל בשר מלוח בקרקע (וע' כו"פ וחכ"א):

סו ואם מלח בכלי שאינו מנוקב נאסרה הכלי כדי קליפה (דמליח אינו אוסרת יותר מכ"ק וע' כו"פ). ואסור להשתמש באותו הכלי בדבר רותח אפי' אחר שידיחוהו ואפי' מליחת צלי אוסרת הכלי בכשא"מ. ואפי' לא שהא רק מעט ונראה רק מעט ציר אוסרת הכלי (כה"ג מהר"ם):

יז (סז) ואם הוא כלי מנוקב לכתחלה אסור להשתמש בו רותח ובדיעבד מותר משום דכלי מנוקב לא בלע דמשרק שריק. ודוקא בשאר כלים אבל בכ"ח אפי' דיעבד אסור ובצונן אפי' בכ"ח מותר אפי' לכתחלה כיון שהוא מנוקב רק צריך קינוח יפה (ש"ך וט"ז ופר"מ):

סח ואם נשתמש בכלי שא"מ שנמלח בו דבר רותח. דין קערה זו כדין שאר כלי טריפה ששמו בה היתר ושייך לדין תתאה גבר. ולכן אם הקערה קר ושמו בו דבר יבש שיש בו רטיבות קצת. בעי קליפה מהמאכל. ואם הוא דבר לח והוא כעין דבר גוש וכ"ש שהוא כעין רוטב. בעינן ס' נגד קליפת הקערה במקום שנגע. דכיון שהקערה קר אינה אוסרת רק במקום שנגע. ואם הקערה חם אם הוא דבר יבש לגמרי סגי בקליפה. אע"ג דאנן קי"ל דחם לתוך חם אף ב' דברים יבשים אוסר בכולו דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן. היינו בשתי חתיכות אבל כלי ניהי דמפליט ממנו דבר הבלוע בלא רוטב. היינו כ"ק ולא יותר ומש"ה סגי בקליפה מהמאכל ודוקא בדבר יבש לגמרי שאין לו רטיבות כלל. אבל אם יש בו רטיבות קצת בעינן ס' נגד קליפת כל הקערה אף במקום שלא נגע שם המאכל. דכיון דהקערה חמה פולטת מלמעלה ג"כ. וכ"ש ברוטב דצריך ס' נגד כל קליפת הקערה דא"א שלא יתנענע ונוגע בכולו (שפ"ד ס"ק ס"ד). וי"א שאפי' בצונן אסור להשתמש בו בלא הדחה. ואם נשתמש בו ידיח מה שנשתמש בו. וזה דוקא בכלי חרס שהקערה נחשבת לרותח תמיד שרתיחת המלח נשאר בה. אבל בשאר כלים מותר רק צריך לנקותם היטב קודם שישתמש בהן (וע' ח"ד וחכ"א ועבה"ט ס"ק נ"ב):

סט אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר שנקבוה דאין מליחה לכלים וגם איידי דטריד לא בלע ואפי' בלא הדחה מותר ואפי' אם היא כלי חרס. ומטעם זה מותר למלוח בכלים של עובדי כוכבים שמכניסין בו יין לקיני דאין מליחה לכלים. ודוקא בשר שהוא דבר שדרכו להדיח קודם בישול אבל דבר שאין דרכו להדיח אסור להניח בו אפי' צונן שמא ישכח מלהדיח. וכן מותר למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר אם דרך להדיח אותם קודם בישול. אבל אם אין דרך להדיחן קודם בישול אסור (ש"ך וח"ד):

ע ואפי' בלא נקיבה אם הבשר שהא כבר במליחתו והודח כדין מותר למלוח בה לקיום. ואף הבשר יהי' מונח בציר וישהא איזו שעות מותר. דאע"ג דקי"ל דכבוש בציר כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח אוסר דבר מאכל. הנ"מ במאכל אבל בכלי אינו מוציא בליעתו רק בשהא בתוכו מעל"ע בין בציר בין בשאר משקין. ואפי' שהא מעל"ע שרי דאינו פולט אלא לאחר מעל"ע והוי נטל"פ. ומ"מ לכתחלה אסור לשהותו מעל"ע דנטל"פ לכתחלה אסור (ש"ך). וכתב הח"ד בשם מנ"י דכ"ז מיירי במליחה מועטת דהציר לא חשיב חריץ אבל במליחה מרובה דהציר הוי חריף אפי' לאחר שיעור מליחה אסור (וע' חכ"א כלל ל"ב ובה"ט סקנ"ו):

יח (עא) בשר שנמלח בכשא"מ ושהא בו כשיעור כבישה דהיינו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחיל להרתיח. ואפי' לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי (ועי' בסי' צ"א סי"ז) רק שנראה ציר בכלי אסור. דהציר הוא תיכף רותח שכן טבע המלח. לא מבעי חתיכה שמונחת בציר דודאי אסורה דמחמת חורפי' דציר הו"ל כאלו נתבשל בתוכו. אלא אפי' מה שלמעלה מן הציר אסור כדי קליפה ואפי' לצלי אסור. ויש אוסרים כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר ואפי' לא שהא שיעור מליחה רק מעט עד שנראה ציר בכלי (רמ"א) וכן נוהגין ואין לשנות. ואפי' בהפ"מ ולצורך אסור (וע' שפ"ד סקע"ד). ויש מחמירין עוד ואומרים דדוקא בתחלת מליחה בעינן שיהי' נראה ציר בכלי דכ"ז שלא נראתה ציר בכלי לא פעל המלח בבשר עדיין כלום. אבל באמצע מליחה פולטת מיד מעט מעט. ואם הושם בכשא"מ או נפל על הקרקע נאסר מיד. דהדם פירש ממקום למקום (כ"ה דעת הח"ד ובס' חמו"ד מסתפק בזה וע' פ"ת סקל"ו). ובספק אם נפלה תוך שיעור מליחה אינו אסור אלא מה שבתוך הציר (שם בח"ד). וי"א דעיקר הטעם דמה שחוץ לציר אסור אינו אלא משום קנס שלא מלח כדין וכדעת שערי דורא הביאו מנ"י דהעיקר כהפוסקים דאפי' פירש ממקום למקום מותר כל שלא פירש לחוץ הובא בב"א כלל ל'. ומש"ה דוקא בנמלח בכשא"מ שייך למקנסי'. אבל מלח כדין בכלי מנוקב ונפל ממנו לכשא"מ או ע"ג קרקע אפי' תוך שיעור מליחה דלא שייך למקנסי'. אם לא נשתהא שם אלא הגביהו תיכף אינו אסור רק מה שבתוך הציר. וזה נאסר תיכף. אבל מה שלמעלה מהציר מותר. וכ"ש בנפל אחר שיעור מליחה או בספק אם נפל קודם שיעור מליחה דמותר מה שלמעלה מן הציר (חכ"א וע' ב"א שם):

עב והא דאסרנו מה שהוא חוץ לציר היינו דוקא אותו חתיכה המונחת למטה בכלי ונוגעת בציר. אבל שאר החתיכות שנמלחו על חתיכה זו ואינה נוגעים בציר שלמטה מותר. דאין חתיכה אחת דחוקה כ"כ ע"ג חברתה שנאמר שהתחתונה שלמטה מעכבת את העליונה לפלוט ואפי' קליפה אין צריך. וכן אם נתערב חתיכה טפילה בחתיכות מונחות בכלי שא"מ ובלעה דם מותרת ע"י הדחה ומליחה (וע' חצ"א) ואם נתערב אותה חתיכה שקצתה נוגעת בציר בחתיכות אחרות אפי' בבישול ואינו מכירין איזו היא בטלה ברוב ואין צריך ס':

דמאחר דמה"ת בטל חד בתרי אלא דמדרבנן אסור עד ס' בבישול. כדאי הם הפוסקים המתירים מה שחוץ לציר לסמוך עליהם בכה"ג. דדם שמלחו ושבישלו בלא"ה אינו אלא דרבנן. (ש"ך בשם מהרש"ל. ומשמע אפי' נמלח כשיעור מליחה קדירה ושהא ג"כ שיעור מליחה יש להתיר בכה"ג וצ"ל דנגד מה שהי' בציר איכא ס' בקדירה וצ"ע):

עג אם הניחו בשר שנמלח והודח על בשר שלא נמלח ומלחו לבשר העליונה כדרך שמולחין לקיום והי' זב ציר ממנה עד שנשרה קצת מהתחתונה בתוך אותו הציר בכלי שאינו מנוקב. אין לאסור רק מה שמונח בציר. ולא הוי בשר התחתונה כנמלח בכשא"מ דהא אין כאן מליחה כלל רק הו"ל דין כבוש בציר ומבואר בסי' ק"ה ברמ"א דיש מקילין מה שחוץ לציר (ט"ז במעשה שבא לפניו וע' בה"ט ס"ק ס"ג):

עד אם נפלה חתיכה לציר בכשא"מ וספק אם נפלה לשם קודם ששהא שיעור מליחה מותר מה שחוץ לציר וכ"ש אם ברי שנפלה לשם אחר ששהא שיעור מליחה. אבל אם ברי שנפלה לשם קודם ששהא שיעור מליחה אסור אף מה שחוץ לציר דכיון דעדיין לא פלט כל דמו הוי ממש כמולח בכשא"מ (ש"ך בשם תשו' מ"ב סי' ל"ע וע"ל סס"י ע' דין נפילת הבשר בציר בפרטיות):

יט (עה) אחר שנמלח הבשר והודח כדינו מותר ליתנו אפי' במים שאינם רותחים. דהואיל ושהא שיעור מליחה כבר יצא כל דמו ומה שיוצא אח"כ אף שהוא אדום אינו אלא מוהל בעלמא. ודלא כיש מי שמצריך ליתנו במים רותחים כדי לחלוט ולצמת הדם שנשאר בתוכו. ואפי' לכתחלה אין לחוש לזה (ש"ך):

כ (טו) בשר שנמלח ושהא כדי מליחה ולא הודח ונתנוהו אח"כ בכשא"מ ונתמלאה מציר. וכן בשר שנפל לתוך ציר היוצא מבשר אחר ששהא שיעור מליחה כל מה ממנו הי' בציר אסור לאכלו כולו אפי' צלי אא"כ יש במה שבתוך הציר ס' נגד הציר. אבל מה שלמעלה מן הציר אינו מצטרף לבטל זה שבתוך הציר. דדם אינו מפעפע למעלה. ובמקום הפסד יש להקל דאפי' מה שבתוך הציר אינו אסור אלא כדי קליפה. ואז אפי' יש ס' נגד הקליפה לא מהני וצריך לקלוף. דכללא הוא דכ"ד שנאסר כדי קליפה לא שייך לבטלו בס' כיון שניכר האיסור. ודוקא מה שמונח תוך הציר אבל מה שחוץ לציר שרי (רמ"א וע' חכ"א ובס' ב"י בעמ"ז ובתק"ה):

עז ואם נפל ציר זה לכלי נאסר הכלי מיד כ"ק. ולכן אם יכול לקולפו קולף אותו המקום או יגעילנו. ואם הוא כ"ח ישבר ואם לא שברו ונשתמש בו בדבר רותח. צריך לשער כנגד כולו. ואם נפל ציר על כ"ח מבחוץ מותר ע"י גרירה היטב דכיון שנפל לחוץ הוי ככלי מנוקב דשריק. ודוקא לצורך גדול או לכבוד שבת. ואם נטף ציר זה על קנקן של פארצילאיי אצל אזן הכלי א"צ אפי' קליפה (וע' ביד אפרים כמה טעמים לזה וע' פ"ת סקל"ז). ואם נפל ציר זה על גבינה וכיוצא בו דבר מאכל אוסר עד ס' אפי' צונן. דציר דין ליכלוכית בשר מלוח יש לה להתבלע מיד בלתי שיעור כבישה כרותח דצלי (או"ה) אבל מצד איסור בב"ח לא הי' אוסר בצונן ובגרידה סגי. וכן בשר שנמלח רק לצלי מ"מ ציר הנוטף ממנו על הגבינה אוסר עד ס' שהציר אינו נאכל מחמת מלחו (וע' ש"ך סי' צ"ח ס"ק י"ד):

עח אם נפל בשר ששהא שיעור מליחה ולא הודח לכלי חולבת אפי' הוא ב"י מותר דאין מליחה לכלים להפליט אפי' באיסור שמן. והוא שהיתה נקייה אבל אם היתה מלוכלכת צריך ס' נגד הלכלוך ואז הבשר מותר והכלי אסור ואם אין ס' הבשר והכלי אסורים. ומ"מ אם נתערב אותה חתיכה חד בתרי בטל. דבזה סמכינן על הפוסקים דס"ל דאחר שיעור מליחה לא הוי כרותח. וכן בהפ"מ ואית בי' ג"כ צורך סעודת מצוה יש להקל ולומר דאחר ששהא במלחו שיעור מליחה לא מיחשב צירו כרותח (ועט"ז סקי"ז וש"ך סי' צ"א סקי"א):

עט וה"ה במלח בשר ונמצא טריפה ואחר ששהא שיעור מליחה נתנו עם בשר כשר יש להקל בהפ"מ וס"מ. דכיון דהוציא דם פסק כחו של המלח ולא מיחשב צירו כרותח. אבל בשר שנפלט כל דמו והודח ואח"כ מלחוהו להיות קיים חשיב רותח אף בהפ"מ וס"מ דכיון שלא עשה שום פעולה להוציא דם אף שהפליט ציר לא פסק כח המלח. ואם נתנו בכלי חולבת או אם מלחו עם בשר טריפה אסור (ט"ו סקמ"ז ומש"ז שם):

פ אם נפל דם בעין על בשר אפי' לאחר שיעור מליחה קודם הדחה נאסר הבשר דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דמפלט כו' ולא כבולעו כ"פ. ולכן לא מהני שיחזור וידיחנו (ע' ש"ך סי' ע' סקמ"ד) ובמקום הפ"מ ואית בי' ג"כ סעודת מצוה או סעודת שבת יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דלאחר ששהא שיעור מליחה אין הבשר נחשב כרותח (וע' חכ"א):

פא אעפ"י ששהא הבשר במלח שיעור מליחה אסור לחתכו בסכין קודם שידיח הבשר ואם חתך צריך הסכין הגעלה (ב"י בש"ע לדעת המחמירין) ויש מתירין אפי' לחתוך לכתחלה בסכין לאחר ששהא הבשר שיעור מליחה דמשרק שריק ודמי' לכלי מנוקב ועדיף מיני' דהתם לכתחלה אסור וכמש"ל סס"י דהתם נמלח בכלי ושהא שם. משא"כ בסכין שחותך לפי שעה ואין מלח כלל על הסכין אין הסכין בולע כלל דשריק (רמ"א ועש"ך ושפ"ד ס"ק פ"ח) וכן עיקר דמותר אלא דצריך הדחה אח"כ או נעיצה בקרקע קשה אם נתייבש עליו הציר. ולא דמי לסי' צ"ח דאוסר להניח היתר צונן בכלי של איסור צונן מחשש דלמא ישכח להדיח. דשאני סכין דאיסורו ניכר ולא חיישינן שישכח. ומיהו בסכין של איסור משמע בת"ח דאסור לכתחלה לחתוך בו בשר מלוח ובדיעבד מותר אם הוא מקונח יפה (וע"ל סי' ק"ה סי"ב בהג"ה):

פב וי"א דאפי' בסכין של היתר שחתך בו בשר מלוח קודם שהדיחו לכתחלה יש להגעילו ובדיעבד מותר אם קנחו בדבר קשה והמחמיר לאסור בלא הגעלה תע"ב. ודוקא לעצמו אבל לאחרים יש להתיר בדיעבד אפי' אם לא קנחו וחתך בו רותח (כ"פ מהרש"ל) וכן אם חתך בצלי שלא ניצלה כל צרכו פסק ג"כ הכי (בה"ט ס"ק ע"ב):

פג ואפי' חתך קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין על הבשר ואם רוצה להדיח שם היטב ולחזור ולמלחו שם מותר (רמ"א. ומשמע אפי' לכתחלה והקשה בט"ז סקנ"ג מ"ש סכין דשרי אפי' לכתחלה ומ"ש כלי דאסור ותירץ בנקה"כ דסכין דרך ארעי שרי משא"כ בכלי שנמלח בו בולע יותר אפי' מנוקב מש"ה יש לאסור וכמש"ל סי' פ"א):

פד וכשרוצים לעשות מליח להתקיים לאחר ששהא במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי. מדיחים אותו יפה יפה מהמלח ודם בעין שעליו, ואפי' אם רוצה לאכול צלי אחר המליחה צריך להדיח תחלה יפה דאל"כ בולע הדם בצלי ונאסר. ואח"כ חוזרים ומולחים אותו כדי שיתקיים ואפי' בכלי שאינו מנוקב. ואם רוצה למלוח ולאכול צלי יתבאר דינו לקמן אי"ה סי' ע"ו ס"ב:

כא (פה) במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד שיזוב כל דמו ואח"כ יבשלוהו ומפני שאין הנשים בקיאות בדבר נוהגים לצלותו כ"כ עד שיתייבש מבחוץ ואח"כ מבשלים אותו. וכן ראוי לנהוג. (ט"ז בשם הגהת שערי דורא):

סימן ע

דין מליחת הרבה בשר ביחד ובו כ"ו סעיפים ובש"ע ו' סעיפים:

א (א) מולחין הרבה חתיכות זו ע"ג זו ואפי' בזא"ז אעפ"י שהתחתונה גומרת פליטתה קודם לעליונה לא אמרינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה לפי שהוא שוהא הרבה להפליט ציר י"א י"ב שעות וי"א כ"ד שעות וכמשית"ל סכ"ה כ"ו. ואפי' עופות פולטים ציר יב"ש וכ"ז שהיא פולטת ציר אינה בולעת. ואפי' מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומא שבין החתיכות מותר מטעם כבכ"פ (ט"ז ס"ק א'). ומ"מ נוהגין להחמיר לכתחלה שכל חתיכה שיש לה בית קיבול כגון דופן שלימה מהפכין אותה שיזוב הדם. אבל בדיעבד אין לחוש לזה מטעם הנזכר (רמ"א ועי' מש"ז ס"ק א' הרבה טעמים להיתר זה אפי' לכתחלה והנ"מ שביניהם):

ב חתיכה שמלח אותה ב' פעמים בלא הדחה בינתיים מותרת ולא אמרינן שמלח השני מבליע הדם הנפלט ממליחה ראשונה מטעם הנ"ל. ואפי' אם נמלח פעם הב' לאחר מעל"ע דאז פלט כל הציר נמי שרי (ועי' מש"ז ס"ק ב' שכתב שכן נראה מש"ך ס"ק ג' וכן הסכים המנ"י להתיר ועי"ש). והיינו בדיעבד אבל לכתחלה אין לעשות כן אפי' תוך מעל"ע וכמש"ל סי' ס"ט סי' י"ג אלא צריך להדיחו יפה קודם מליחה שנית (ועי' פר"ח וכרו"פ והובא בשפ"ד ושכן עיקר ועי"ש):

ג במד"א דמותר למלוח הרבה חתיכות זעג"ז במולח בשר עם בשר. ואפי' בשר שור עם בשר גדיים וטלאים ואפי' עם עופות. דקים להו לחז"ל שא"א לשום בשר שיגמור כל פליטות צירו עד שיגמור פליטת הדם מבשר שור (ועי' בשפ"ד ס"ק א' שהאריך בזה) ואמרינן איידי דטריד כו' ואיידי דיפלוט כו'. אבל בשר עם דגים ואפי' בשר עופות עם דגים אסור למלוח יחד לפי שהדגים פולטים כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו ובולעין מדם העוף ואסורים לאכול משום דם. אבל משום סכנה דנמלחו עם בשר אין איסור. דאין סכנה במליחה כ"א בצלי' ובישול. ונ"מ להיכא ששהו העופות שיעור מליחה והודחו דנסתמו נקבי הפליטה ואח"כ נמלחו עם דגים דמותר (ועי' שפ"ד ס"ק ט"ז בשם המנ"י אם שייך סכנה בכבש דגים עם בשר):

ד ואם עבר ומלחן יחד בין אם מלחן זעג"ז או זה אצל זה (ש"ך) העופות מותרים משום דטרידי לפלוט לא בלעי. והיינו תוך שיעור פליטת צירן אבל לאחר יב"ש וכ"ש אחר מעל"ע דאינו טרוד כלל לפלוט לכ"ע יש לאסור גם העופות. דבולעין מדם הדגים הנאסרים כבר. וכ"ש אם יש שומן בדגים שיש לאסור העופות אף תוך שיעור מליחה. דבאיסור שמן לא שייך טעם דטריד (ועי' בשפ"ד ס"ק א'). והדגים אסורים אא"כ יש ס' בדגים נגד העופות דאנן משערין במליחה בס' והכי נהוג (רמ"א). ודוקא דלית בהו קשקשים דרפו קרמייהו ופלטי מיד. אבל אית בהו קשקשים מותרים (ואפי' קליפה לא בעי דהקשקשים הם במקום קליפה וע' ש"ך) דאין פולטין מיד וטרידי ואמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלעי. והיינו כשהדגים ג"כ נמלחו. אבל אם אינם מלוחים לא שייך טרודים לפלוט ולא אגב דיפלוט כו' ואסורים (כרו"פ ועי"ש):

ב (ה) והא דאמרינן דהדגים אסורים היינו כשמלח שניהם יחד או שהעוף מלוח והדג תפל דאז המלוח מבליע בתפל ולא מהני לי' מליחה אח"כ לומר דאיידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחרינא דשאני דגים כיון דרפו קרמייהו בלעי טובא והדם הבא להם בעלמא נסרך בהם ביותר (ש"ך ס"ק ו'). אבל אם דג מלוח ועוף תפל ונהנה זא"ז או זעג"ז אף דגים מותרים לכ"ע (ועי' ש"ך ס"ק ז'). ואם יודע בודאי שהדגים מונחים על העופות אפי' נמלחו יחד מותרים. דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה. ודוקא בברור לו זה דאל"כ אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון (ש"ך ס"ק ח') וה"ה אפי' זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולין למעלה מהבשר. מה שלמעלה מהחתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי' באותה חתיכה. אלא דבכה"ג קליפה בעי (ש"ך בשם או"ה). וכן אם לא הניח הדגים אצל העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה. אף הדגים מותרים אעפ"י ששניהם מלוחים ואפי' שהו ג"כ הדגים מתחלה שיעור מליחה דאז אינן טרודים לפלוט דם מותרים. כיון שפלטו העופות כל דמן טרם שהניח הדגים אצל העופות. ומשום ליחלוחית לחוד שעל הבשר לא נהגו איסור וסגי בהדחה לדגים (ת"ח וש"ך ב' או"ה):

ו ואם נמלחו דגים בכלים שמלחו בו בשר. הדגים מותרים דאין בולעין הדם שבכלי דאין מליחה לכלים להפליט ודוקא בדם אמרינן כן אבל בשאר איסורים שנאסר הכלי מהם על ידי מליחה אפשר דהדגים אסורים. לפי שפליטת שאר איסורים מסתרכות יותר. ובדם נמי דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור כשמלחן לקדירה דאין דרכם להדיח קודם בישול והם צריכים הדחה. אבל כשמלחן לקיום דדרכם בהדחה מותרים גם לכתחלה (ח"ד ועי' בה"ט ס"ק ח'):

ז והא דאמרינן דאם הדג תפל והעופות מלוחים אסורים הדגים היינו דוקא שהדג פלט כבר דמו ע"י מליחה בין הודח בין לא הודח (ועי' ש"ך) אבל אם עדיין לא פלט דמו ולא נמלח מעולם איכא צד להקל ולומר דאגב דיפלוט דם דידי' יפלוט ג"כ הדם שבולע מן העופות וכמו חתיכה שנפלה לציר קודם מליחה דמותר מה"ט (הוא דעת רמ"א). ויש אוסרים הדגים אפי' כשלא נמלחו מעולם והוא מכמה טעמים א' דדם שלהם הוא רק כציר ולא אמרינן בציר כבכ"פ דם ע"י ציר של עצמו. ותו דדם שלהם מועט ולאחר פליטת דם וציר שלהם עדיין נשאר דם בעופות ובלעו. ותו דרפו קרמייהו ונסרך בהם ביותר ולא דמי לבשר תפל (הוא דעת הב"י בש"ע וכן הסכים הט"ז והכרו"פ ועי' בשפ"ד ס"ק ו'). ולכן באין הפ"מ יש להחמיר כט"ז ובהפ"מ איכא צד להקל כדעת רמ"א:

ג ד (ח) בשר שחוטה כשרה שמלחו עם בשר טריפה או שהטריפה מלוחה והכשרה טפלה. לא מבעי כשנוגע זב"ז דודאי טריפה ואף אם מלחו בכלי מנוקב. ואף אם חלקן קודם גמר פליטתן לא מהני להתיר. ואפי' לא נמלחו יחד אלא לאחר ששהו שיעור מליחה הניחו יחד ודאי טריפה שאעפ"י שאינו בולע מדם הטריפה בולעת מצירה. וציר נבלה וטריפה ושרצים הוי דאורייתא (משא"כ ציר דגים טמאים דהוי דרבנן וכן ציר דבשר כשר אינו אסור אלא מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא ועי"ל סי' כ"ד) אלא אפי' שאינם נוגעים זב"ז כל שעומדת בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור מה"ש. ואפי' הוא ספק אם מלחו יחד הוי ספיקא דאורייתא (שפ"ד) דכיון דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא. אבל בספק טריפה כגון שנטרפה מספק ונמלחה עם ב' חתיכות כשרות ולא נודע הטריפות עד אחר שנמלח והודח איכא צד להקל בהפ"מ (ועי' לב"ש בחי"ד סי ל"ב שהאריך בזה):

ט ואין להתיר הבשר שחוטה שמלחו עם בשר שהוא ודאי טריפה. אא"כ יש ס' בבשר כשרה נגד בשר שהוא ודאי טריפה ומצטרפים לס' כל החתיכות אעפ"י שאין נוגעים כולן בבשר טריפה עצמה אלא שנוגעין זב"ז. ומ"מ אפי' יש ס' צריך לקלוף במקום שנגע בבשר טריפה. ואם אינו יודע איזו נגע הכל שרי דבטל ברוב. וכל הא דאמרן אין חילוק לדידן בין כחוש לשמן (ועי' כ"ז בסי' ק"ה שם נתבאר הדין על נכון בס"ד):

י והא דאמרינן דאסור הבשר שחוטה. היינו כששניהם מלוחים או שהטריפה מלוחה והכשרה תפלה כדאמרן אבל כשהכשרה מלוח והטריפה תפלה אם אינן נוגעין זב"ז. מדינא אין צריך אפי' הדחה כיון דאין נוגעין זב"ז. אלא כשעומדין בכדי שפליטת זה נוגע בזה צריך הדחה לזהירות בעלמא. ובנוגעין זב"ז ממש יש להדיחן ומותרים בלא קליפה בין נתן כשרה למעלה בין נתן למטה (ב"י בש"ע וכדעת התוס' והרא"ש ועי' שיך ס"ק י'). ודעת הר"ן וסה"ת לאסור וטעמם דמחמת המלח שעל הטהור מרתיח לטמא ומפליט ומבליע בטהור ולא הותרו אלא כשעומדים בסמוך בכדי שפליטה זה נוגעת בזה שאז אפי' הדחה א"צ כיון דהטריפה תפלה ואינו נוגע בכשרה גופא. ובהפ"מ איכא צד להקל (ועי' ש"ך ס"ק י"ט וכ"כ הפר"ח דסברא ראשונה עיקר וכ"כ רש"ל ולבוש ועי' יד"א ב' מח"ב):

ה (יא) לכתחלה יזהר שלא להשהות הבשר במלח עד לאחר יב"ש דאז כלה זמן פליטת כל צירו ויחזור ויבלע ליחלוחית דם ומלח שעליו. ובדיעבד אפי' שהא כמה ימים במלחו מותר. דכיון שמונח בכלי מנוקב לא חיישינן דמשרק שריק (ועי' בה"ט ס"ק ט"ו). ומטעם זה יש להתיר הבשר שנמלח בע"ש ונשכח במלחו ונזכר בשבת שאסור אז להדיחו אפי' ע"י עובד כוכבים. ומותר להדיחו במוצאי שבת שכדאי הם המתירים לסמוך עליהם בכה"ג דהו"ל כדיעבד (לחה"פ ובל"י הביאו והגאון מוהר"א ברודא הורה שירחץ ידיו בשבת ע"ג בשר ושפיר דמי ועי"ל סי' ס"ט ובס' ב"י בתק"ה):

ו (יב) אסור ליתן בשר שלא נמלח כלל עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם. לפי שבשר שלא נמלח בולע ממה שחבירו פולט לפי שאינו טרוד לפלוט דם של עצמו כיון שלא נמלח. (הוא דעת המחבר בשם סה"ת דס"ל דלא אמרינן כבכ"פ במליחה) ובדיעבד מותר ע"י מליחה שימלחנו אח"כ ואיידי דיפלוט דם דידי' יפלוט ג"כ מה שבלע (מסקנת המחבר ומשמע דבדין זה הודה אליו הרמ"א כיון שלא הגיה עליו כלום). אבל בשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו כגון שהוא אחר יב"ש או אחר מעל"ע למ"ד שכל מעל"ע לאחר שנמלח פולט ציר וכמשית"ל (ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ו) או שפלט כל דמו והודח דאז נסתמין נקבי הפליטה דאז לא שייך טרוד ולא כבכ"פ ונתן אצל בשר שנמלח קודם פליטתו כל דמו. אפי' בדיעבד נוהגין לאסרו אא"כ יש ס' נגד בשר ההוא שלא שהא עדיין שיעור מליחה דאנן משערין בס' בכל מליחה ולא מהני הדחה ומליחה אח"כ ואפי' לצלי אסור כולו לפי שבשר שפולט כל דמו וצירו חוזר ובולע ממה שחבירו פולט וכל שאין ציר לפלוט מגופו לא שייך טרוד ולא כבכ"פ (ועי' בשפ"ד ס"ק ל'). ודוקא שהודח אחר שיעור שעה שהוא פליטת כל דמו ואין לה אלא ציר אז אמרינן דנסתמין. אבל הודח קודם לכן לא נסתמין כיון שיש לה דם של עצמה ודוקא בהדחה גמורה ושפשוף היטב נסתמין אבל בהעברה בעלמא לא נסתמין (ש"ך ס"ק ל"ד ל"ה). ובשר שנמלח ולא שהא עדיין יב"ש או מעל"ע למ"ד הנ"ל ונתן תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהא עדיין שיעור מליחה אינו נאסר ולדעת הט"ז צריך הדחה ומליחה שנית. ולש"ך א"צ מליחה שנית (ועי' ט"ז ס"ק ט"ז ובש"ך ס"ק ל"ב ועי' מש"ז שם) ובהפ"מ יש לסמוך אמקילין שכל מעל"ע פולטת ציר. אבל במקום שאין הפ"מ אין להתיר כ"א תוך יב"ש (כן הכריע בהג"ה ועי"ל סי' כ"ו). ובשר שלא הודח הדחה קמייתא וגם לא נמלחה כלל שהונחה אצל בשר תוך שיעור מליחה לא אמרינן דהוי כמולח בלא הדחה. דכיון שלא נמלחה החתיכה עצמה לא יבליע הדם בעין שעליו ושרי אפי' באין הפ"מ. ואם נשתהא שם קצת הוי כנמלחה בלא הדחה קמייתא ואסור באין הפ"מ. דכיון דנתערב בין החתיכות ונשתהא שם המלח עושה פעולה שמבליע דם בעין שעליו ואסור באין הפ"מ (ועי' בש"ך ס"ק כ"ט ובשפ"ד שם). ודוקא שקבלו טעם ממלח עצמו אבל בנפלה לציר אף ששהא קצת מותר. והטעם דאין הציר עושה פעולה כ"א להתבלע הוא עצמו ולא להבליע דם שעליו ומש"ה שרי לדידן ג"כ (ש"ך בשם או"ה ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ט). והיינו כשלא שהא שיעור כבישה כדי שירתיח על האש דאל"כ הוי כבוש ואסור (ובסמוך יתבאר בפרטיות דין נפל לציר):

יג אם נמלח הבשר ולא שהא עדיין שיעור מליחה וכ"ש אם לא נמלח כלל ונפל לציר. יש להתיר ע"י הדחה ומליחה שנית. דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידי' יפלוט ג"כ מה שבלע ממקום אחר. והאי הדחה היינו הדחה מעלייתא בשפשוף היטב (ועי' ש"ך ס"ק ל"ה). ודוקא שנפל לציר שיש מקום לזוב והיינו בכלי מנוקב דאל"כ אין לו תקנה ואסור מיד כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר. ואם נכבש בציר שיעור כבישה והיינו כדי שירתיח על האש הוי כבוש ואסור אפי' כשיש מקום לזוב (ט"ז ועי' מש"ל) ובהפ"מ בכלי מנוקב איכא צד להקל כל שלא נכבש בתוכו יום שלם ע"י הדחה ומליחה שנית (ש"ך ס"ק ל"ו ועי' ח"ד סס"י ע') ובכל אלה מדיח אח"כ היטב ואינו חושש דכ"ז דדמו בתוכו אינם נסתמין וכמש"ל. ודע דכ"מ שאמרנו יחזור וימלחנו שנית היינו דוקא מיד ולא אח"ז (דמש"א בשם רש"ל). והא דאמרינן דאם נפל לציר בכלי שא"מ דאסור ולא מהני הדחה ומליחה. היינו דוקא בנוגע בשולי הכלי דכיון שהוא תוך שיעור מליחה הוי כמולח בכשא"מ ואסור אפי' מה שחוץ לציר. אבל אם אין נוגע בשולי הכלי כגון שמלח על עצים ע"ג הגיגית ואח"כ מצאו חתיכה חציו תוך הציר ונשרה בקצת החתיכה תוך הציר ואינו נוגע בשוליו. אינו אסור רק מה שבתוך הציר כשהוא בכשא"מ ומה שחוץ לציר שרי. דלא דמי לכשא"מ כיון דמונח ע"ג עצים ואינו נוגעת בשוליה. ומ"מ קליפה בעי (ש"ך ס"ק מ'):

יד וכ"ז בבשר שלא שהא עדיין שיעור מליחה אבל אם שהא שיעור מליחה ונפל לציר או שנפל ציר עליו יש אוסרין אותו אעפ"י שלא כלה זמן פליטת צירו עדיין (רש"ל באו"ש) דס"ל דלא אמרינן בציר כבכ"פ אגב ציר דידי'. ומ"מ לצורך הפסד גדול יש להתיר גם בזה תוך יב"ש ע"י שיחזור וידיחנו בהעברה בעלמא ויחזור וימלחנו. ובתנאי שנפל לציר בכלי מנוקב ויש מקום לזוב ולא שהה שיעור כבישה ואז שרי בדיעבד. מיהו אם מלחו בלא הדחה אחר שנפל לציר שרי בדיעבד אבל לאחר יב"ש או שנפל לכלי שא"מ או ששהא שיעור כבישה כדי שירתיח על האש אסור אפי' בהפ"מ (ועי' בס' בעמ"ז):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה