אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות מליחה › סימן פ

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות מליחה · סימן פ

סימן עט

דין חיה טהורה ולענין חלבה ולענין כיסוי הדם ובו ו' סעיפים וכ"ה בש"ע.

א (א) חיה טהורה חלבה מותר ודמה אסור וטעון כיסוי וחז"ל נתנו סימנים מפי השמועה בקרנותיה לידע אם היא ודאי חיה לענין אכילת חלב וכיסוי הדם. אבל לענין טהרה לאכול הבשר אין צריך לסימנין אלו כ"א כמו שאר בהמות טהורות היינו מפרסת פרסה ומעלת גרה. משא"כ לענין אכילת חלב להכיר בין חיה לבהמה צריך דוקא שיהיה להם ג' סימנים. כרוכות וכדורות וחרוקות. כרוכות עשוים גלדים כבצלים. כדורות הם עגולות ולא רחבות. חרוקות היינו שיש בהם בהם חריצים סביבם תכופים ומובלעים זב"ז כל שיש להם אלו סימנים בקרנותיה ודאי חיה טהורה היא ואם חסר אחד מאלו ג' סימנים חלבה אסור. ואם הם מפוצלות שהרבם פיצולים יוצאים מהם. בין שיוצאים כענפים מן הבד כמו קרני צבי בין שזקופים ובראשיהם הם כפופים. ודאי חיה היא ואינה צריכה לג' סימנין אלו (רמ"א ועט"ז). והאידנא אינו נאכל החלב אלא במסורת. דאין אנו בקיאין במיבלט חרקייהו ושאר סימנים. משא"כ לענין אכילת בשרם א"צ בקיאות להכיר מפרסת פרסה ומעלת גרה (ש"ך). ואי בעינן שיהיו אלו הסימנים בב' קרנותיה או סגי בא' ע' פ"ת סק"א:

ב במד"א במין שאינו מכירו. אבל ז' מיני חיה האמורים בתורה בפ' ראה והמה איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. אם הי' מכיר א' מהם אפי' לא מצא לו קרניים חלבו מותר ודמו טעון כיסוי (ב"י בש"ע) אבל אם הוא ספק חלבה אסור מספק כדלקמן ס"ד. ואין להקשות באין אנו יודעים אמאי לא אזלינן בתר רובא דחיות דהא מין חיה ז' ומין בהמה ג':

דמ"מ מרובים הם הבהמות מהחיות (כו"פ וע"ש):

ג שור הבר מין בהמה הוא (ב"י בשם הטור וע' בתב"ש סי' כ"ח סק"ד שהאריך בזה). הקרש אעפ"י שאין לו אלא קרן א' הרי הוא חיה וחלבו מותר וטעון כיסוי הדם ודעת הש"ך דבשור הבר צריך לכסות דמו בלא ברכה וע"ל סי' כ"ח בבה"ט סק"ו ובמש"ל ס"ד:

ד כוי שהוא ברי' בפ"ע והוא ספק חיה ספק בהמה (וע' שמ"ח סי' כ"ח ס"ד) וכן הנולד מחיה שבא על הבהמה דהוי נמי ספק אי חוששין לזרע האב או לא. חלבו אסור מדינא דחוששין לזרע האם ודאי ולוקין עליו ואין שוחטין אותו ביו"ט שאם שחטו אין מכסה דמו (וע' באו"ח סי' תצ"ח ובמש"ל סי' כ"ח סכ"ד) אבל אם אמו חיה ואביו בהמה חלבה אסור מספק הנ"ל אי חוששין לזרע האב א"ל ואין לוקין עליו ואין שוחטין אותו ביו"ט (תב"ש סי' כ"ח) ואם שחטו ביו"ט מכסין את דמו מיהו בין ביו"ט בין בחול מכסין בלא ברכה (וע"ש בתב"ש):

ה וכן מה שקורין פופל"א אור טו"ר או דובי' דספיקי הם וחלבם אסור מספק. וראמים שלנו היינו הבופל"י דראם הוא חיה גדולה וחלבה מותר. דבופלי שבמקומים קטנים הם (וע' כרו"פ). עז הבר שקורין רה"ע. ודאי מן חיה הוא ואין ספק דחלבו מותר ומכסין דמו ושוחטין ביו"ט (בל"י). זה הכלל כל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה חלבה אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו בלא ברכה ואין שוחטין אותו ביו"ט שאם שחטן אין מכסין את דמו ביו"ט (וע' בתב"ש סי' כ"ח). וכתב הפר"ח דבל שאסור וספק חלב הניקור ג"כ אסור אף שאינו אלא מדרבנן ל"א כה"ג ספק דרבנן לקולא כיון דקרוב הוא לאיסור תורה (מש"ז סק"ז הביאו). וכתב בשפ"ד סק"ד חלב כוי שלא הכריעו חז"ל אי מין חיה או מין בהמה היא וכן הנולד מאביו חיה ואמו בהמה דקי"ל דחלבו אסור מ"מ ספק הוי ולא ודאי ובהצטרף עלי' עוד ספק הוי ס"ס ולא מיקרי חסרון ידיעה כיון דספק הוא לכל העולם. גם ספיקא דפלוגתא הוי ספק. וע"ש עוד שכתב דכזית חלב מהנולד ואמו חיה ואביו בהמה שנפל לשא"מ ונשפך וידוע שהי' ל' זיתי היתר ספיקו להקל (וע' פ"ת סק"ב):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה