אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות מליחה › סימן עה

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות מליחה · סימן עה

סימן עד

דין מליחת המעיים ובו י"א סעיפים ובש"ע ג' סעיפים.

א (א) הקיבה והדקין הסובבים את הכנתא (הוא השומן) והכרס והכרכשתא (הוא המעי הדבוק בפי הטבעת) בלא שומן שעליהם אינם מוחזקים שיהי' בהם דם. ואפ"ה לכתחלה צריך למלחם בכלי מנוקב וכדין מליחת שאר בשר. דא"א לנקר אותם שלא ישאר בהם שומן מעט והשומן מוחזק בדם כדלקמן. ומ"מ בדיעבד אם מלחם בכשא"מ או שבישלם בקדירה בלא מליחה מותר. בד"א שמלחם בכשא"מ או בישלם בשוגג אבל אם מלחם בכשא"מ או בישלם במזיד בלא מליחה יש לאסור דהר"ן כתב דמעט דם יש בהם והוי כמבטל איסור במזיד (פמ"א וח"ד). ואם ראינו שהם אדומים בידוע שיש בהם דם ודינם כשאר בשר לכל דבר ואז אם נמלחו בכשא"מ או שלא נמלחו כלל ונתבשלו אסור אפי' בשוגג (ש"ך וע"ל סי' צ' סק"ט י'):

ב הדרא דכנתא שנמלח בלא ניקור כלל שצריכים אנו לשער בס' אין צריך לשער רק נגד ריש מעי' באמתא שהחלב בו מרובה. הדרא דכנתא שמלחו אותו ושכחו מעט חלב. גם החלב מצטרף לבטל בס' כמו שמצטרפים עצמות בסי' צ"ט (פ"ת סי' ס"ד סק"ו):

ג הכרס ובית הכוסות וקורקבן בעוף במקום כרס בבהמה הוא והרי הם כשאר בשר דמחזיקין בהם דם ואפי' בדיעבד אסור אם נתבשלו בלא מליחה (רמ"א בשם מרדכי ור"ן ואו"ה). ומ"מ אם הודח הכרס תוך שיעור מליחה והונח אצל בשר במליחתו יש לאסור דלדעת הב"י בש"ע אין בו דם אלא ציר וכשהודח נסתמין נקבי הפליטה מצירו ואסור אפי' בהפ"מ (ח"ד ופמ"א וע' פ"ת סק"א מ"ש בשם הרדב"ז):

ד הכנתא עצמה מוחזקת בדם ודינה כשאר בשר וכן קורקבן וכמ"ש לעיל (ט"ז ש"ך) ואפי' בספק אם נמלחו יש לאסור (פמ"א ומח"ב וע' יד"א). וקורקבן שנמלח עם הפרש אשר בתוכו שלא השליכו אותו ובישלו יש אוסרים עד שיהי' ס' נגד הפרש. שהפרש בלע בשעת מליחה כיון שאין דבר לפלוט ודינו כמו בשר שנמלח כבר והודח לאחר כ"ד שעות שמלחו עם בשר שנאסר (מנ"י כלל ט' ועמש"ל סי' ס"ט סכ"ד). והחכ"א מתיר מטעם דכיון שנבלע בפרש ה"ז שלא כדרך הנאתן. אבל אם נמלח עם הזפק ששם עדיין אינו מעוכל מסתברא כדברי המנ"י דאוסר. אך אם עדיין לא נתבשל פשיטא דא"צ כלום אלא זורק הזפק ועומד במקום קליפה. וה"ה בקורקבן שלא נתבשל עדיין זורק הפרש וקרום הפנימי עומד במקום קליפה לדעת מנ"י כנ"ל. ואם נתבשל כך מ"מ א"צ ס' רק כנגד קליפת המאכל שהי' בזפק או בקורקבן נגד קרום הפנימי דבזה יש לסמוך על הסוברים דלעולם מליחה אינה אוסרת יותר מכדי קליפה. וכל הקדירה מצטרפת לס' נגד הקליפה (וע"ל סי' ס"ד לענין הקרומים וע' פ"ת כאן סק"ד וע"ל סי' ע"ז בבה"ט סק"ו):

ה והא דאמרינן דבנ"מ מוחזקין בדם היינו מצד חוץ מטעם ששם מוחזק במעט דם מצד השומן. ואף שאין עליו שומן לא פלוג משום דא"א לנקר כל השומן (ט"ז סק"ב ב' או"ה). אבל מצד פנים דהיינו מצד המאכל ד"ה דאין מוחזק בהם דם. ולפיכך כשמולחין החלחולת ושאר דקין אין מולחין אותם מצד פנימי אלא מצד החיצון ששם השומן דבוק. ואף שהשומן אינו נמלח מצד השני אין לחוש כיון שאין בשומן דם כ"כ וגם אית בי' חיטי חיטי סגי בהכי ואין צריך לגררו מעל החלחולית והדקין כדי למולחו מב' צדדין. אבל שאר שומן אפי' של עופות דינו כשאר בשר ומולחו מב' צדדיו. גם מותר למלחן עם בשר אפי' לכתחלה (רמ"א וע' ח"ד ושפ"ד סק"ז):

ו ואם מלח חלחולת או דקין מצד פנים ולא מצד חוץ הוי כאלו לא נמלחו כלל. ואם נתבשלה כך אם ידוע שהי' בו שומן צריך ס' נגד השומן והגידין שבה. ואז אפי' השומן מותר מטעם דאינו מוחזק כ"כ בדם ומה"ט לא אמרינן בי' איסור דבוק ולא מצריכין ס' נגד כל הדקין (שפ"ד סק"ז). אבל אם א"י בודאי שיש בו שומן רק מפני שא"א לנקרו מן השומן מותר בדיעבד ש"ך וח"ד ועחכ"א). ואם לא נתבשלה עדיין י"א שידיחנו ויחזור וימלחנו מבחוץ ומותרת (רמ"א) ולא חיישינן שיבלע צד הפנימי מצד החיצון כיון שאינו מוחזק כ"כ בדם. ואפי' אחר מעל"ע ואפי' הודח דקי"ל דנסתמין נקבי הפליטה שרי למלוח צד הב' מטעם הנ"ל ואמרינן בכה"ג משרק שריק במליחה (וע' ט"ז). וי"א דלא מהני מליחה שנית. מטעם דכיון שאין דם בבנ"מ גרע שאין דם שבשומן נגרר אחר המלח ונבלע בבנ"מ משא"כ בשאר בשר. ובהפ"מ וס"מ ג"כ יש להתיר ע"י מליחה שנית וכן ראוי לפסוק (וע' מש"ז וט"ז וש"ך בנקה"כ):

ז חלחולת שנהפכה לעבר המאכל ומלאוהו בקמח ושאר דברים בלי מליחה ומלגו במים רותחים ע"י עירוי. יש להתיר ולומר שכיון שעירוי מבשל כ"ק. ואין מחזיקין דם בבנ"מ מצד פנים הוא לד"ה והם כ"ק ואינו מזיק לצד החיצון וימלח מצד השומן. וכ"ה דעת השפ"ד סקי"ג ע"ש הטעם. אמנם צריך לגרר השומן ולמולחו בפ"ע כדי שלא יבלע הצד שנתבשל מהשומן. דבשלמא כשלא נתבשל דאעפ"י שאין לו דם כלל מצד פנים מ"מ יש לו ציר וכיון שפולטת ציר אינו בולע מהמעט דם שבשומן. משא"כ כשנתבשל לא שייך לומר כן דכיון שנתבשל אין לו ציר (וע"ש ובס' ב"י בתק"ה):

ח בני מעיים בלא שומן שעליהם אעפ"י שאין מחזיקין בהם דם מ"מ מותר אפי' לכתחלה למלחם עם בשר (רש"ל וח"ד) מטעם דמשרק שריק. ואף דלא קי"ל כר"ת מ"מ דקין דקשין קרמייהו וחלקים לא בלעי מבשר. ותו דאף שאין להם דם יש להם ציר וכיון דטרודין לפלוט ציר לא בלעי (ועט"ז). ויש אוסרים למלחם עם בשר לכתחלה ובדיעבד מותר (רמ"א) והמנהג כסברא הראשונה (רש"ל וח"ד). וטוב למלחם עילוי בשרא כנ"ל. בנ"מ שלא שהו במלחן שיעור מליחה ונפלו לציר או שלא נמלחו כלל והונח לצל בשר תוך שיעור מליחה. יש לאסור דכבכ"פ בציר לא אמרינן אלא בהפ"מ ובבנ"מ לא שייך הפ"מ וכמש"ל סי' ע"ב סי"ב ומש"ז סק"ו ובח"ד:

ט ביצים הנמצאים בעופות לאחר שחיטה. אם לא נגמר החלבון שלהם רק החלמון לבד. צריכים שריי' כשאר בשר ומליחה כשאר בשר. ומ"מ אסור למלחן עם בשר. ונוהגין למלוח אפי' נגמר הקליפה הקשה שעליו אך יזהר שלא למלחן עם בשר. ואם מלחן עם בשר הביצה אסורה דבולע דם מהבשר אף דרך הקליפה. דקליפת הביצה מנוקבת היא. והבשר מותר במליחה (ט"ז בשם רש"ל וכן הסכים הש"ך). ואם נתבשלה אוסרת שאר דברים עד ס' כנגדה. מיהו בהפ"מ כשהקליפה קשה יש להקל דהקליפה מפסקת ומשליך הקליפה ודיו (ח"ד ומש"ז סק"ה וכרו"פ). וכ"ז אם נמצא בעוף לאחר שחיטה אבל ביצה שנולדה כדרכה אף שהקליפה רכה אין צריך למלחה אפי' מצד המנהג. דאם איתא דאיכא למיחש משום דם תתסר לגמרי משום אבמ"ה (ע' ס"ת סק"ג וע' יד אפרים):

י שומן הכנתא שעל הדקין (והוא הכבד לבן הנזכר לעיל סי' ס"ח בהל' ניקור. דאלו בשומן אהדרי גופי' אין שם חוטין) מלאים חוטין דקין מלאים דם. ולפיכך יש אוסרים אותה אפי' ע"י חתיכה ומליחה ועכשיו נוהגין היתר. ואותן חוטין של דם כשאדם בקי בהם מותחן ונפשלים היטיב עד שלא ישאר א' בהם קודם מליחה ומותרים כשאר בשר. ואם לא נטלן ומלחם כך יקלפנו וידיחנו ויחזור וימלחנו ואם כבר בישלם צריך ס' נגד כל הקרום (וע"ל סי' ס"ה סוס"י א' ברמ"א):

יא שומן הכנתא ששהא ג"י בלא הדחה ומליחה. י"א דמותר למלחן כיון דאינו אלא חומרת הגאונים (כו"פ ב' שבו"י) וחולק עליו הכו"פ וכן בתשו' נו"ב חולק עליו ואפי' בכנתא של עופות אוסר הכל ובהפ"מ צ"ע. ובח"ד כתב דבכל שומן יש תקנה למלוח ואח"כ יבשל במים שיהי' ס' במים גימל נגד השומן. כיון דדין בשר ששהא ג"י בל"מ אינו אלא חומרת הגאונים ואין כאן רק ספק שמא לא יצא דמו ע"י מליחה. ובמקום שאין איסור ברור אין כאן משום מבטל איסור לכתחלה לכן ישפוך המים שבישל בהם והשומן מותר דבהפ"מ קי"ל כדעת המחבר בש"ע סי' ס"ט סי"א דאפי' בנתבשל בלא מליחה אם יש ס' אפי' אותה חתיכה מותרת (וע"ל סי' ס"ט סנ"ו מ"ש בשם תשו' מאוה"ג רעק"א וע' יד"א והמסקנא דאין להקל כ"א בהפ"מ ולהתיר התערובות. ועכ"פ הסומך להתיר הכלים אחר שהיית מעל"ע לא הפסיד וע"ש):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה