הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות מליחה · סימן עד
הטחול דינו כשאר בשר ובו ב' סעיפים ובש"ע סעיף א'.
א (א) הטחול אעפ"י שיש בו מראה אדמימות ונראה כריבוי דם. מ"מ דינו כשאר בשר הן לענין מליחה הן לענין בישול ואפי' עם שאר בשר. ולענין ניקור נתבאר לעיל בהלכות ניקור סי' ס"ד. ואם נמלח או נצלה או נתבשל בלא ניקור. י"א דבסתם אית בי' ס' (ת"ח וכו"פ) ויש אוסרים אא"כ יודע בודאי שיש בו ס' (ט"ז ופר"ח וח"ד). ובהפ"מ בנתבשל יש לצרף גם הרוטב ולא אמרינן דהוי איסור דבוק (שם בכו"פ). ואם נמלח עם בשר והוא הפ"מ המקיל להתיר הבשר לא הפסיד אבל הטחול אסור (בל"י ורש"ל וע' ח"ד וחכ"א וע"ל סי' ס"ד בדיני ניקור סט"ז):
ב וכן הדין בכליות או בביצי זכר אעפ"י שיש בהם ריבוי דם דינם כשאר בשר. ומותר למלוח כל אלו עם שאר בשר ובלבד שיסירו הקרומים והחלב מהם קודם מליחה ומותר לבשלם כדין שאר בשר (ב"י ועש"ך). וע' בשפ"ד סק"ה דבטחול יש בו חלב איסור תורה ויש בו חלב מדרבנן. ובכולי' יש בו ב' קרומים העליון אסור מה"ת והתחתון מדרבנן וע"ל סי' ס"ד וס"ה מדיני ניקור. ויש שנהגו לכתחלה שלא לבשל הכליות וביצי זכר בקדירה אפי' לאחר שנקרו ומלחו אותם משום דאית בהו רבוי דם ובדיעבד אין לחוש (רמ"א בשם האגור). ואם עברו ל' יום אפי' בדיעבד אסור בלא ניקור (שפ"ד סק"ג). אבל הב"י כתב במדינות אלו אין נוהגין כן אלא מבשלין אחר מליחה וכ"כ הבל"י וע' שפ"ד ס"ק ב':