הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ
הלכות מליחה · סימן עג
דין צליית הכבד ובו י"ד סעיפים ובש"ע ו' סעיפים
א (א) הכבד אעפ"י שהוא כולו דם התורה שרי' דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים אסרה תורה ולא דם הכבד שקרוש ועומד ומ"מ מה שפירש ממנו הוי דם האברים שפירש ואסור (שפ"ד ס"ק ב' ועי"ש שהעלה דאף מה שפירש ממנו לרוב הפוסקים הוי דרבנן). ומפני שיש בו רבוי דם לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה כשאר בשר אפי' רוצה לאסור הכלי שיבשל בתוכה. אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה וצולהו עד שיהא ראוי לאכילה דהיינו כחצי צלייתו ואח"כ יכול לבשלו (ח"ד ועי"ל סי' ס"ט ס"ק פ"ה מ"ש הט"ז בשם הש"ד. וי"ל דהכא לא החמירו כ"כ משום דכבד כולו דם והתורה התירתו וגם אפשר דכולא חד שיעורא הוא דבחצי צלייתו יתייבש נמי מבחוץ נ"ל:
ב לכתחלה לא מהני נקיבת הסכין כשרוצה לבשלו אחר הצלי'. ובדיעבד שכבר צלאו ע"י שניקבו הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת ש"ו ומותר. אבל אם ניטל המרה והגידין והקנוקנות ומעט בשר הכבד עמה גם לכתחלה מותר לצלותה ע"מ לבשלה. ודוקא בכבד של עוף אבל בכבד של בהמה בעינן דוקא קריעת ש"ו. וכ"ז בכבד שלימה אבל כשהיא חתוכה אין צריך כלום (ועי' ש"ך וח"ד והג"ה מהרב"ש) ואם לא נקבו ולא קרעו קודם צלוי' נוטל הסמפונות והקנוקנות לאחר צליי' ומבשלו (או"ה) וכשבא לבשלו אחר צליי' ידיחנו תחלה אחר צליי' קודם הבישול מפני מראות העין שלא יתאדם התבשיל. ומיהו אם לא הדיחו ובישלו כך מותר (רמ"א). ואנו נוהגין להדיח כל כבד אחר צלייתו משום דם הדבוק בו (רמ"א ס"ה ועי' ש"ך ס"ק י"ח). ודע דאפי' בכבד של אווזא לעוטה שהיא לפעמים מלובנת מ"מ יש בה ג"כ רבוי דם ולא מהני מליחה ופשוט הוא ואין שום היתר בכבד כ"א צלי' (לבוש):
ג אם נתבשלה אפי' לבדה בקדירה בלא צליי' ואפי' נמלח הכבד קודם בישולו. נוהגין לאסור הכל דמחמת שהוא מרובה בדמים אינו מועיל לו מליחה (רמ"א בשם סמ"ק). ואם כבר הורה המורה להתיר ע"י קריעת ש"ו ומליחה ונתבשל. לא מהדרינן עובדא ושרי הכל אפי' הבשר שנתבשל עמו. אבל בלא קריעת ש"ו אסור אפי' הכבד (ועי' ח"ד) והקערה שאכלו בה הכבד. אם עירו אותה עם רוטב לקערה. אז אם נפסק הקילוח כשרה הקערה ובלא נפסק הקילוח הקערה טריפה (וע"ב מח"ד). כבד שנפל לציר או לדם בעין או מלחו בכלי שא"מ דינו כשאר בשר (ח"ד ומנ"י). אם נצלה כבד שנמלח בלא הדחה קמייתא צ"ע למעשה (ועי' הג"ה מרב"פ). כבד שנכבש מעל"ע עי"ל סי' ס"ט ס"ק ח' דדינו כבשר ועי"ש ולקמן ס"ו:
ד יש נוהגין היתר לצלות כבד בקרקע התנור מאופה בשעה שבוער רחוק מהאש. ואין חוששין לא משום שנתבשל הכבד בדם הזב תחתיו ולא להכשיר התנור במקום זה. וטעמם לפי שהאש שואבו ואינו מניחו להבליעו ומכלהו ומייבשו. אבל היתר זה קלוש מאד. דסברא דמכלהו ומייבשו אינו אלא בדבר מועט כטיפה. והכא עינינו רואות שפולט דם הרבה בב"א ובמקום א'. ולכן יש ליזהר בזה ושלא לצלות אלא ע"ג גחלים לוחשות (ועי' פ"ת ס"ק א' בשם תשו' הר הכרמל ומ"ש בשם הצל"ח):
ה כבד שצלאוהו ע"ג גחלים על הכירה ונגע בשעת הצליי' בקצה אחד בקדירה כלי חרס של תבשיל רותח העומדת שם אצל האש ואין ס' בקדירה נגד הכבד. יש לאסור הקדירה והתבשיל שבתוכה. דדם הנבלע דרך הקדירה במאכל אין כח להאש לשואבו. אך אם היתה הקדירה ריקנית יש לומר אפי' בשל חרס שרי אם היא עומדת אצל האש ולא סילקוה מיד אחר נגיעת הכבד בה דאמרינן כבכ"פ (ועי' פ"ת ס"ק ג' בשם תשו' הר הכרמל כמה טעמים לזה. ונ"מ בין הטעמים שלו לענין אם הקדירה היתה כלי מתכות. וכן אם היתה הקדירה צוננת. וגם יש חילוק בין אם מיד שנתנו הכבד על האש נגע בקדירה לאם נגע אח"כ. וצ"ע בגוף התשו'. והיד אפרים כתב דאפי' בכלי מתכות ריקנית צריך ליבון דוקא ועי"ש). אין לצלות כבד על נייר ואף דיעבד יש אוסרים (ועי' פ"ת ס"ק א' בשם תשו' מאהבה ובשם נו"ב וב"א שער או"ה שחולקים על הט"ז סי' ס"ה שהתיר בזה ועי' שפ"ד שם ס"ק כ"ה):
ו כבד ששהא ג"י מעל"ע בלא מליחה. אין להחמיר מלבשלו אחר צלייתו דדין בשר ששהא ג"י בלא מליחה אינו אלא רק חומרת הגאונים. (כו"פ ובמנ"י כלל ד' כתב בשם הצ"צ דאסור. ועי"ל סי' ס"ט ס"ק מ"ח וס"ק נ"ח ועי' שו"ת שער אפרים סי' פ"ח:
ב (ז) אם חלטו בחומץ או ברותחין וניקב והוציא מזרקי הדם שבתוכו. מן הדין מותר לבשלו אלא שהגאונים אסרו לעשות כן. ובדיעבד מותר אפי' אם נתבשל אחר החליטה עם בשר מותר הבשר (ש"ך) והרב בת"ח פסק דאף בדיעבד לא מהני חליטה ותמה על הרב רמ"א שלא הגיה בש"ע כלום (וע' ח"ד):
ג (ח) לצלי לבדו אין צריך שום חתיכה כלל וכן נוהגין אפי' לכתחלה (רמ"א). ולצלותו עם בשר אסור לכתחלה אפי' בשפודים שלנו שמונחים באורך. דלפעמים מגביהים צד א' ויהי' הכבד למעלה ויזוב דם הכבד על הבשר. ואם נמלח הכבד תחלה שיעור מליחה מותר לצלותו עם בשר אפי' כבד למעלה. דכבר נתמעט דמו ע"י מליחה והוי כבשר ע"ג בשר דשרי מטעם משרק שריק בצליי' וכ"ש כשהכבד למטה (כ"ה דעת הש"ך ולט"ז דוקא כבד למעלה). ולענין הלכה מנהג העולם שלא לצלות הכבד עם בשר כלל (בל"י בשם הכנה"ג) לא תותי בשרא ולא עילוי בשרא לא בנמלח ולא בלא נמלח (וע' בשפ"ד סקי"ד):
ה (ט) ונהגו שלא למלוח כבד כלל אפי' לבדו משום הכירא שלא יבא לבשלו עם בשר. ועוד משום דהאש חוזר ומבליע הדם. ולפי טעם זה אם מלחו ידיחנו קודם הצליי' (ועט"ז וח"ד) ואין לשנות. אלא ימלחנו כשהוא תחוב בשפוד או כשהוא מונח על האש לצלותו (רמ"א). ומיהו בדיעבד אם איתא שמלח כבד בין שמלחו לבדו או עם בשר אפי' ע"ג בשרא הכל מותר משום דכבכ"פ. והיינו לצלי' אח"כ ולא לבישול אחר מליחה. (וע"ל ס"ז):
י כבד שנמלח ושהא במלחו שיעור מליחה. ואח"כ מלחו מחדש פעם ב' והניחו אצל בשר שנמלח והודח. יש להסתפק אי אמרינן דכבד לעולם פולטת דם וכיון דהבשר הודח נסתמין נקבי הפליטה ואוסר הבשר. או דילמא כיון דלר"ת לאחר שיעור מליחה הוי כבד כשאר בשר. ובהודח דנסתמין הוא פלוגתא וכמשנת"ל סוס"י ע' אפשר שיש להקל וצ"ע למעשה. ומיהו אם לא מלחו מחדש יש להקל אף באין הפ"מ (שפ"ד סקט"ו וע' ח"ד שאוסר אפי' דיעבד תותי כבדא). כבד שנמלח עם דקין ובנ"מ דהוי תרתי לריעותא חדא דכבד מרובה בדמים ותו דאין מחזיקין דם בבנ"מ. יש לחוש ולאסור הבנ"מ. והפ"מ לא שייך בהם כמש"ל סי' ע"ב סי' י' (וע' פ"ת סק"ה ב' הרדב"ז):
י (יא) נמצא כבד בעוף לאחר מליחה. אם הוא דבוק בעוף צריך לקלוף מעט סביב הכבד ומותר. ואם אינו דבוק בעוף אין צריך אפי' קליפה דכבד קיל מלב (ועש"ך סקי"ז) אבל נמצא כבד בעוף צלי. העוף מותר וצריך קליפה אפי' אינו דבוק בעוף. וקליפה זו בין במליחה בין בצליי' אינו אלא חומרא בעלמא (רמ"א) ומש"ה אם לא קלפוהו ובישלו כך א"צ אפי' קליפה אחר הבישול (ח"ד וש"ך ס"ק כ"א) וכ"ז במליחה ובצלי' אבל נמצא כבד בעוף מבושל צריך ס' כנגד הכבד ואם אין ס' הכל אסור. ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד כשהיא שלמה אפי' כשהעוף ג"כ שלמה (רמ"א בשם מרדכי והאריך). ולכן אם הכבד שלמה ודבוקה בעוף נעשה העוף נבלה וצריכה ס' משאר דברים שבקדירה נגד כל העוף. וה"ה אם דבוק חתיכת כבד בחתיכת העוף ואין ס' כנגדו בעינן ס' נגד כל החתיכה. אבל אם חתיכת כבד קטן רק כמו הלב של אותו העוף מסתמא יש ס' (מנ"י והשפ"ד הניח ד"ז בצ"ע וע"ש). ואפי' איכא ס' מ"מ העוף או החתיכה אסורה ואפי' נמלחה תחלה (ועש"ך ס"ק כ"ג). ואם אין הכבד דבוק בעוף מצטרף כל מה שבקדירה לבטל הכבד ואם יש ס' בכל הכל מותר לבד הכבד דאסור (ועט"ז סק"ד בשם רש"ל דאם נתבשל הכבד לבדו ואיכא במים ס' דיש להתיר גם הכבד (וע' בחכ"א ובס' ב"י בתק"ה):
יב אם בישלו הרבה קדרות עם תרנגולים ובשר הרבה ומצאו תוך תרנגולת אחת הכבד והלב מחוברים. וידעו באיזו קדרה בישלו זאת התרנגולת אך לא הכירו שאר התרנגולים והבשר שנתבשל עם התרנגולת זאת. אם בצירוף יחד כל הבשר ותרנגולים יש ס' נגד זאת התרנגולת. פשיטא דהכל מותר במקום הפסד. דכל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל כדלקמן סי' קי"א ס"ז. אלא אפי' ליכא ס' נגד התרנגולת שהלב והכבד דבוק בו. נמי אין לאסור רק אותו תרנגולת במקום הפ"מ וס"מ. דהא דאמרינן חנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן. גם איסור דם הכבד והלב שבישלו הוא רק מדרבנן. גם נתבטל חד בתרי בקדרות. מש"ה אין להחמיר בזה (תשו' שבו"י ופ"ת הביאום וצ"ע בזה). והיכא שסילקו זאת התרנגולת מהקדירה קודם שנודעה או שנצטנן הקדירה קודם שנודע ודאי יש לסמוך ולהקל (פ"ת סק"ו וע"ל סי' צ"ט בפ"ת סק"ו מ"ש בשם מאוה"ג רעק"א ובמ"ש שם סי"ז):
יג עוף שמלאוהו בביצים ואפי' ביצים עם בשר ונמצא בו לב או כבד. אעפ"י שנצלה העוף דינו כמבושל ואז אם הלב והכבד דבוק בעוף צריך שיהי' בעוף גופא ס' כנגד הלב או הכבד בלא המילוי והיינו כשאין הכבד שלמה דאל"כ הא אמרן לעיל סי"א דאין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד והטעם דכיון שהוא דבוק בעוף בתולדה ממהר לבלוע בעוף ולכן צריך שיהי' ס' בעוף בלא המילוי. ואם אינו דבוק בעוף אף המילוי מצטרף להעוף להיות ס' כנגד הלב או הכבד (כן הוא דעת הט"ז והש"ך):
יד וי"א דאפי' אינו דבוק בעוף כל שהמילוי בין עור לבשר בעינן מהעוף לחוד ס' כנגד הלב בלא המילוי וכל שהמלוי בתוך החלל המילוי נ"נ וצריך ס' נגד כל המלוי כן הוא דעת רש"ל ומחמיר בתרתי במילוי בין עור לבשר אף שאינו דבוק צריך ס' מהעוף לחוד וכ"ש בדבוק. וכשהמילוי בתוך החלל אף שיש ס' בעוף אפ"ה בעינן ס' נגד כל המילוי דהמילוי נ"נ כי הוא איסור דבוק שהלב נחבא בין הביצים הנקרשים. ואנן נקטינן כדעת הט"ז והש"ך. ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי ביצים תוך החלל לאסור המילוי לחוד אף בדאיכא ס' אבל לא העוף (ט"ז סוס"י ע"ב). וכ"ז אם מלאוהו בביצים או אפי' בביצים עם בשר. אבל אם מלאוהו בבשר לחוד ואין שם ביצים הנקרשים ונצלה כך דינו כצלי וכבר נתבאר לעיל סי"א (רמ"א), ודע דכל החילוקים שנתבארו לענין צלי. היינו על האש או על השפוד. אבל באגנים שיש בה מעט מים דיני כמבושל. ועמש"ל סי' ע"ב ובמש"ז סק"ט ובפ"ת שם סק"א ובס' ב"י: