אור ברסלב
הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב הלכות מליחה › סימן עב

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב· רבי צבי פנחס ליפשיץ

הלכות מליחה · סימן עב

סימן עא

דין מליחת הלב והריאה ובו י"א סעיפים ובש"ע ד' סעיפים.

א (א) הלב מלבד הדם הנבלע בבשרו כשאר בשר. עוד יש בו דם בעין בחללו שמתקבץ שם בשעת השחיטה מחמת הגניחה. ולכן לא מהני לי' מליחה כדרכו אלא צריך לקורעו קודם מליחה ולהוציא דמו שבתוכו ואח"כ ימלחנו ובלא קריעה אסור אפי' לצלי. ובקריעה מותר אפי' לבשלו עם בשר. ויש מחמירין לבשלו אפי' לבדו רק צולין אותו ואח"כ מבשלים (רמ"א ועי' ט"ז בשם הד"מ ומהרש"ל). והזכרים אין נוהגין לאכל לב בין של עוף ובין של בהמה דקשה לשכחה (ועי' בה"ט ס"ק א'):

ב (ב) מלחו או צלאו ולא קרעו קורעו אחר מליחתו או אחר צלייתו ומותר דשאני לב דשיע ואינו בולע רק מעט והוי כדם פליטה דאמרינן בי' כבכ"פ. ולפי"ז אפי' נפל לדם בעין דעלמא מותר דאינו בולע רק מעט וכבכ"פ ואם נפל אחר שפלט כל דמו וצירו לציר אסור דעכ"פ בולע מעט ואחר שפלט כל דמו וצירו שוב א"א לומר כבולעו כך פולטו מ"ח ורנ"ש במ"ש). וי"א דשאני לב דשיע ואינו בולע כלל ולפי"ז אפי' נפל לציר אפי' אחר שפלט כל דמו וצירו מותר כיון דאינו בולע כלל. ולהנך ב' טעמים בשר שנמלח עם הלב אותו בשר אסור משום דדם הלב הוי דם בעין לגבי שאר בשר ובדם בעין ל"א כבכ"פ (הוא דעת הר"ן). וי"א דדם שכלב מתייבש בתוכו ומה שזב ממנו היי דם פליטה. ולפי"ז בשר שנמלח עמו מותר דכבכ"פ. ובנפל לציר או דם בעין אסור כמו שאר בשר (מהרא"י בהגהת ש"ד) וכן עיקר לדינא. וכ"ז באיסור דם הא בשאר איסורין ודאי אף לב בולע (ועי' ש"ך ס"ק ג' ובשפ"ד שם):

ג ומ"מ צריך קליפה קצת במקום שהי' הלב דבוק במליחה ובנצלה צריך נטילת מקום סביב הלב. ואם אינו דבוק הלב אלא שנמלח עם בשר ואינו דבוק דעת הש"ך ס"ק י"א דמ"מ צריך קליפה וכן בצלי אפי' אינו דבוק צריך נטילה ושפ"ד שם כתב שאינו כן דעת המנ"י וס"ל דוקא דבוק בעינן וכ"ז בדיעבד אבל לכתחלה אין לעשות כן. דכיון דבעי קליפה במליחה ונטילת מקום בצלי' יש לחוש שמא ישכח ועוד שמא ישכח ויבשלנו (ועי' בשפ"ד ס"ק י') ואם נמלח הלב בלי הדחה קמייתא דעת השפ"ד ס"ק ד' שיש להתיר אפי' באין הפ"מ וכמש"ל בשמו סי' ס"ט סי"ז. וצ"ע לטעמא דיתרכך מ"ש לב משאר בשר:

ד וכ"ז במליחה וצי'. אבל אם בישלו בלא קריעה אעפ"י שנמלח תחלה דע"כ מלח העוף מבפנים ומבחוץ כדין א"כ ע"כ נמלח גם הלב עמו. אפ"ה אסור עד שיהא ס' כנגד כל הלב. ולא מטעם נ"נ לדידן דלזה מהני שיעתו דלגבי עצמו לא אמרינן נ"נ. אלא מטעם דלא ידעינן כמה דם יצא ממנו דבחלל נמי א"א לשער כמה הי'. ואפי' בדאיכא ס' הלב עצמו אסור דמתייבש הדם ונדבק בתוכו. אבל לא משום נ"נ. וגם יקליף מעט סביב הלב משום דנאסר כדי קליפה במליחה (ועי' ש"ך בשם הת"ח ועי' מש"ז ס"ק ד' ובחכ"א):

ה ומ"מ יש חילוק דאם אין הלב דבוק בחתיכה בשעת בישול אע"ג דאמרן דצריך ס' כנגד כל הלב מ"מ אם כבר נמלח הלב דאין בו דם של עצמו רק דם בעין שבחללו בהפ"מ יש לסמוך אמהרש"ל ופר"ח דס"ל דא"צ ס' נגד כל הלב אלא כנגד מה שבחללו. וא"כ סגי עכ"פ כשיש בין הכל בקדירה כמו שלשים ביצים שהם ערך ב' קווארט ורבע להמשערים שיעור חלה ג' קווארט או ג' קווארט ורבע להמשערים שיעור חלה ה' קווארט. ואז התבשיל מותר שאין לך עיף שיהא בדם שבחלל כזית. וכזית הוא שליש ביצה או חצי ביצה (ועי' באו"ח סי' תפ"ו ועי' כו"פ ומנ"י וחכ"א). אבל אם הי' הלב דבוק בחתיכה או בעוף. לדידן דנוהגים עפ"י רמ"א אותו החתיכה או העוף שהי' הלב דבוק בו נ"נ וצריך ס' נגד כל החתיכה והעוף ואפ"ה אותו החתיכה או העוף אסור (שם). ואם הי' העוף שלם אפי' אין בו הראש והרגלים. או במקום הפ"מ אפי' כשהיא בלא הכנפים ובלא הצואר רק שהגוף שלם. בידוע שיש בו ס' כנגד הלב וכמשית"ל ס"ח. ואז הכל מותר חוץ מן הלב. ומכ"ש אם היא עם הנתחים שקורין פאלקע רק שהופשט עורה יש להקל ולומר שהי' ס'. ומ"מ אם הוא בפנינו ישער באומד יפה אם יש ס' נגד דם שבחללו (ועי' ט"ז וכו"פ ומנ"י והחכ"א הביאם):

ו ודוקא שהיא דבוקה בתולדתה. אבל אם אינה דבוקה אלא שמונחת כך בתוך העוף ואעפ"י שע"י הבישול נצטמק לאחד מן החתיכות שבעוף כאלו היתה דבוקה בו. לא חשבינן לי' לאיסור דבוק (ש"ך ס"ק י"ג ועי"ל סי' צ"ב סכ"ה). ודע דכל הדינים שכתבנו אין חילוק בין אם הי' הלב סגור גם מלמעלה אפ"ה מהני לי' קריעה אחר מליחתו או צלייתו או אפי' אינו סגור מלמעלה מ"מ צריך לקרעו. דמה שפתוח למעלה לא מקרי קרוע וכן אם נתבשל כך אסור (ש"ד), ואפי' בלב שליל הדין כן (רמב"ם) ונוהגין לכתחלה לחתוך ערלת הלב שהוא החוד ולחתוך גידין בפנים ואינו אלא חומרא וזהירות בעלמא (רקנ"ט ועי' ש"ך):

ז עוף שמלחוהו עם לבו והדיחוהו כראוי ואח"כ חזר ומלחוהו בכשא"מ ולבו בתוכו ונכבש בציר ואח"כ נמצא הלב בתוכו והעוף שלם. יש לאסור מה שבתוך הציר. שאין לומר מה שיצא יצא במליחה ראשונה דפשיטא דז"א. וגם אין לצרף מה שחוץ לציר לבטל כמשית"ל לקמן בסי' ק"ה. כיון דיש מקילין מה שחוץ לציר וא"כ אינו מפעפע למעלה כמ"ש הרא"ש ואינו מצטרף לבטל. אבל מה שחוץ לציר מותר ממ"נ דאם נאמר שמפעפע למעלה הרי יש ס' (שו"ת פ"י סי' ק' ועי' חכ"א):

ג (ח) אין עוף שלא יהי' בו ס' כנגד לבו ומותר אפי' אין בו הראש והרגלים התחתונים כדרך שנוהגין להסירן דהיינו עד הארכובה התחתונה. ומ"מ הלב עצמו אסור וכמשית"ל ס"ה (ח"ד) ואין לך בהמה שהיא ס' כנגד לבה (רמ"א). אווז שניטל ממנה גם הכנפים יש להקל כשיש עוד צד להקל דהיינו מה שאנו משערין ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומרא. וגם אם הופשט עור האווז יש להקל. שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה"ה נמי בעור האווז שהופשט (פר"ח). ודעת מהרש"ל אינו כן והט"ז מסכים עמו וכשיש עוד צד היתר יש להקל (ועי' בה"ט ס"ק י"א וע"ב בח"ד) וכ"ז כשאין העוף לפנינו אבל אם העוף לפנינו עם הלב ונוכל לשפוט למראה עינינו שהוא ס' כנגד הלב. אעפ"י שחסר מן העוף חלק גדול יש להכשירו (ומש"ה דקדק רמ"א בלשונו ואם אין שלם וליכא ס' כו' משמע שאינו מוכרח שאם אין העוף שלם דליכא ס' כי יוכל להיות שאין העוף שלם ואפ"ה יש בו ס' ועי' בה"ט שם). עוף שצלאו עם לב באנן שקורין בעקין ומקצתו ברוטב וכ"ש כולו חוץ לרוטב הכל מצטרף לס' ואין צריך אפי' נטילה (ח"ד ועי' פ"ת ס"ק א' מ"ש בשם תשו' נו"ב ובשם תשו' פמ"א ועי' בה"ט ס"ק י"א מ"ש בשם תשו' ש"י):

ט עוף שנתבשל או נצלה עם לבו והי' ס' כנגדו ואחר שנתבשל בעודו רותח שהיס"ב חתך ממנו קצת. נאסר השאר דהא ליכא ס' ודבר גוש דינו ככ"ר (ח"ד וע"ב). וי"א דבהפסד קצת יש להקל (יד"א ועי"ש) ומכ"ש אם לפי אומד הדעת גם בחתיכה שהלב בו יש ס' נגד הדם שבחללו דיש להקל. דלהרבה פוסקים די בזה וכ"כ הפר"ח. ואף דנקטינן לחומרא מ"מ בהפסד קצת יש לסמוך עלייהו (שם ביד"א) ומ"מ צריך המורה ליזהר אפי' בנמצא הלב על הקערה או אפי' על הטעליר אצל העוף ואינו דבוק בו ויש בכל הקדירה ס'. לחקור לדעת אם עירו הקדירה בב"א לתוך הקערה או מתחלה שפכו המרק שאז יש להטריף. דמיד שהתחיל לשפוך המרק ולא נשאר ס' בקדירה נאסר (ועי"ל סי' ק"ה סעי' א' ב'). ומ"מ נראה לצדד להתיר הקערה שהי' בה הרוטב כיון שבתחלת העירוי הי' שם רוטב שוב הרוטב שבא אחריה שנאסרה אינו אוסרת את הקערה כיון שאין עירוי אוסר רק כדי קליפה וכאן שהרוטב שבקערה מפסקת ביניהם הוי כמו כ"ק. ואף שלפעמים ע"י קלוח העירוי הרוטב אשר שם מקודם מתפשט לצדדין מחמת הקילוח שלמעלה והקילוח נוגע בצדדין בשולי הקערה. וכה"ג אמרינן גבי עכבר שנמצא בשומן לקמן סי' ק"ד ס"ו. אפשר דשאני שומן שמחמת הקילוח החם ניתך ונימס מפניו שפיר י"ל שנוגע בעכבר ממש עי"ז. משא"כ כאן אפשר דאינו נוגע בשולי הקערה. וגם דאין להחמיר כולי האי בדם שמלחו ודם שבישלו דלא הוי אלא דרבנן (ועי' כ"ז ביד אפרים באורך):

י עוף שהי' סגור ולא ניטל ממנו הכבד ובנ"מ העוף מותר בבישול דלא הוי כנמלח מצד אחד כיון דלא חתך לשנים הוי כחתיכה עבה וכמשנת"ל סי' ס"ט ס"ק כ"ג כ"ד. והלב יקרענו וימלחנו דעדיין לא נמלח כלל והכבד יצלנו והבנ"מ ישליכם חוצה כיון די"א דאין מחזיקין דם בבנ"מ רק ציר ובציר לא אמרינן כבכ"פ אגב ציר דידי' וכמשנת"ל סי' ע' ס"ק כ"ג אלא בהפ"מ ובבני מעיים לא שייך בהו הפ"מ וצורך גדול דאוכליהון לאו בר אינש הוא. ועי"ל סי' ע"ה ס"ז (שפ"ד ס"ק כ' וחולק על הוראת הפר"ח בשם ר"ש הלוי ועי"ש):

ד (יא) הריאה אינה צריכה חיתוך ואם מלחוה ובישלו כך מותר. אלא דנהגו לקרעה ולפתוח הקנוקנות הגדולים שבה ומנהג יפה הוא. וכן ראוי לעשות ואפי' בדיעבד כ"ז שלא בישלו (ש"ך ס"ק כ' ועי"ל סי' ס"ט סכ"ג):

תוכן העניינים

הלכה פסוקה יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה