אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן נח

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן נח

סימן נז

במ"ש הפמ"ג בשפ"ד סק"ג דבעוף לא שייך בי' גובה י"ט דאפי' שני כנפיו קשורים דעומד הוא על רגליו אם לא כשרגליו קשורים או כשנפל ע"ג מים דלית לי' מידי למסר אז דיני שוה לבהמה ע"ש, לפע"ד צע"ג דהנה מלשון הרמ' כאן שכ' ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף דבעוף נמי דינא הכי משמע להדיא דבכל הדינים שנזכר כאן בסעיף א' דין העוף והבהמה שוה וכ"נ להדיא ממ"ש בד"מ כאן ס"ק ב' על מ"ש הב"י דלהכי לא נקט התנא גבי עוף נפלה מן הגג דעוף אינו מתרסק בנפולה אלא מיד עומד ומהלך ושוב אין לחוש לו וכתב הד"מ דמלשון הטור משמע דאין לחלק לענין הדין [ועוף ובהמה שוה] וע"ש שכ' דגם הב"י יודה לזה לדינא וכ"כ עוד שם בס"ק ה' בשם האו"ה דגם בעוף ל"ח לריסוק אברים אלא בנפל מגובה י"ט כמו הבהמה משמע להדיא דעכ"פ ביו"ד טפחים דינו ממש כמו בהמה, הן אמת דמהא דדבקו כנפיו משמע להדיא דעכ"פ אם לא דבקו כנפיו אין לחוש לנפילה וא"כ ל"ד לבהמה וגם במה שרצה הד"מ להעמיס כן בדברי הב"י דדינו שוה לבהמה ג"כ לפע"ד צ"ע דהא לפמ"ש הב"י דאין דרך העוף להתרסק בנפילה ועומד ומהלך משמע להדיא דעכ"פ בדיעבד אם שחטו תיכף ולא ראינו שהלכה יש להתיר דיש לסמוך ארובא דאינם מתרסקים וא"כ אף אם נאמר דלענין לכתחלה ס"ל להב"י דדינו שוה לבהמה מ"מ סוף סוף הא יש חילוק גדול ביניהם לענין דיעבד, שוב מצאתי בבל"י ס"ק ב' שכ' לפרש דברי הרמ"א כאן דהיינו בדבקו שני כנפיו ולפ"ז א"ש קצת מהא דסה"ס גבי דבקו כנפיו ומ"מ עדיין צ"ע דמפשטות דברי הד"מ והרמ"א משמע להדיא דאין שום חילוק בין בהמה לעוף והנה ממ"ש הטור בתחלה בסתם דבנחבט ע"ג דבר קשה חוששין ולא חילוק בין כנפיו דבוקות משמע דאף באין דבוקות חוששין ואח"כ גבי צידה כתב דיש לצדד בזה וכמ"ש המחבר בסע"ח היה אפ"ל דדוקא גבי צידה הוא דיש לחלק בזה מטעם דהוה כידעה שרוצים להפילה לכן היא מתאמצת א"ע וצ"ע, ויהיה איך שיהיה עכ"פ מ"ש הפמ"ג להקל אף בדבקו הכנפים אם אין רגליו קשורים בודאי צ"ע, שוב ראיתי בדרישה ס"ק א' שכ' לפרש דעת הטור במ"ש וכן הדין בעוף דהיינו דוקא באם הפילה אדם בכח ע"ג קרקע דאז יש לו דין נפילה דבכה"ג אין בזה שום קולא מצד שהוא עוף ע"ש ובפרישה כתב דמיירי אפילו בפחות מיו"ד ע"ש (כיון דהפילוה אחרים) וכ"כ מהרשד"ם וז"ל וכן עוף שנחבט ע"ג דבר קשה בכח אסורה ע"ש ומ"מ אפ"ל דבדבקו כנפיו גם הם יודו דדינו שוה לבהמה אכן כ"ז לפי פי' בדברי הטור אכן למ"ש הד"מ והרמ"א כאן בודאי דא"א לומר כן כמש"ל ולמעשה צ"ע:

בנידון שור שנפל לארץ על מקום שוה או שהוחלקה מחמת הקרח ולא היה יכול לעמוד והנה דעת התב"ש בס"ס ל"ב דבנפלה מעצמה פחות מיו"ד חוששים לפסוקת החוט אכן בדיעבד אי לא נבדק נלפע"ד דיש להקל דהא בלא"ה דעת הש"ך ופר"ח וכו"פ ובשו"ע מהר"ז להקל בכה"ג ובפרט הכא כיון שלא הלכה כלל י"ל דעדיף טפי מגוררת כמ"ש בדגמ"ר בס"ס ל"ב יע"ש, ואף שבנוב"י מה"ק סי' כ"ב לא סמך ע"ז מחמת דהתב"ש אוסר כמ"ש ביא"פ בסי' נ"ח ע"ש מ"מ לפע"ד יש לצדד דהנה המעיין באו"ז סי' תמ"ז שמהם מקור דברי האו"ה יראה להדיא דלא מיירי שם שהיה לה מכאוב רגלים שכתב בסתם שעמדה ואפ"ה כתב דאין לחוש ע"ש, ולפ"ז נסתר מ"ש התב"ש שם בישוב דברי האו"ה דע"כ לא התיר אלא מטעם שהיה לה כאב ברגלים ולכן תלינן דמה דלא הלכה הוא רק מכח הכאב או מטעם כיון דנפלה מחמת שהיה קשה לה לעמוד אמדה נפשה ע"ש דהא באו"ז לא כתב כלל מכאוב הרגלים כמ"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דבאמת לדעת או"ה אין שום נ"מ מזה ודלא כתב"ש דא"ל דמש"ה לא העתיק כמו שהוא בא"ז משום דסבירא לי' כמ"ש התב"ש דדוקא בכה"ג מותר מטעמים שכתב התב"ש דכל כה"ג בודאי הו"ל לפרושי ועכ"פ היה לו להביא דעת המתיר ולחלוק עליהם אלא ודאי דלא ס"ל לחלק בין זל"ז וע"כ צ"ל כדעת הדגמ"ר דלא הלכה עדיף טפי וא"ח לחוט וכ"מ מדברי הפוסקים בסי' נ"ח דבפחות מיו"ד א"ח כלל וע"כ בדלא הלכה דאי בהלכה אף ביותר מיו"ד מותר וכאן מיירי הטור והרשב"א בגוררת זה גרע טפי דכיון שראינו שעמדה [או אפי' בהעמידוה אחרים מ"מ כיון שאנו רואים שיש לה כח לעמוד] וגם הולכת מראין הדברים שכבר כלה לה כאב הנפילה [דסברא הוא דבעוד דכאיב לה כאב נפילה אין דרכה לעמוד ולהלוך כ"א שוכבת] לכן שפיר חוששים לחוט משא"כ כשאינה עומדת והולכת כלל שפיר י"ל דאין בה שום ריעותא אלא דמחמת כאב הנפילה אינו יכולה לעמוד ולהלוך מאחר דמחמת הנפילה אין חשש, וראיתי בג"ה שסתר דעת הדגמ"ר מדברי הרשב"א בארוך בשם הרמב"ן דהטעם דלא מהני עקרה רגליה דאנו חוששים לפסוקת החוט לא מיבעיא בלא הלכה כלל אלא אפילו בהולכת וצולעת מההיא אימרתא וכו' דהוה נפסק חוה"ש ואפ"ה היתה מהלכת קצת ואי כהדגמ"ר מאי ראיה מגוררת ללא הולכת כלל הא זה גרע יע"ש, ולענ"ד אין הכרח דע"כ לא כתב בדגמ"ר דאינה הולכת עדיף מגוררת אלא בפחות מיו"ד דבאינה הולכת כלל תלינן דהוא רק מכאב הנפולה והנפולה באמת אינו מזיק לה משא"כ היכא דגוררת דכפי הנראה שכבר נתרפאה מכאבה ואפ"ה גוררת שפיר חיישינן לחוה"ש משא"כ בנפולה גמורה בודאי אינה הולכת כלל גרע טפי כיון דאנו רואין דעדיין כאיב לה כאב הנפולה [ועיי' בתב"ש כאן מ"ש בהבנת דברי הרשב"א והר"ן בזה]:

בדין נפולה שעמדה ע"י גערה או ע"י מקל הנה בפ"ת סק"ג הביא בשם ח"ד דלא מהני אמנם דעת הפר"ח וכו"פ דזה הוא כמו שעמדה מעצמה ודעת הפ"ת דלא מהני ולדידן נלפע"ד דאין נ"מ כ"כ דבלא הלכה בלא"ה א"א בקיאין אף בעמדה מעצמה ואם הלכה ג"כ בודאי יש להכשיר כמ"ש הש"ך ואף לדעת התוי"ק שמחמיר כדעת הב"ח מ"מ בכה"ג עכ"פ יש לסמוך על הפר"ח וכו"פ הנ"ל ואם עמדה מעצמה והלכה ע"י גערה או ע"י מקל נראה דלכ"ע אין חשש בזה דכל שהלכה שוב אין בה חשש ריסוק אף לדעת הפר"ח וח"ד הנ"ל וכ"ש היכא שהיה סמוך לבית המטבחיים ורצו להוליכה לשם בודאי תולין במצוי כי כן הדרך בכל הבהמות כשמרגישין ריח הדם מבית המטבחיים אינו רוצה לילך לשם עד שיכוה במקל כנלפע"ד:

במ"ש השד"ח בקונטרס דברי חכמים סי' קכ"ח להסתפק אם נפולה הו"ל ודאי טרפה או ס"ט והביא דברי הגרש"א שהביא דברי הדב"ש ודברי המחב"ר שכ' דלדב"ש לא הו"ל כ"א ס"ט ועפ"ז כתב לחדש דלדעת הדב"ש יש להתיר בספק אם נפלה מגובה יוד הנה המעיין בלקה"ק העתיק דברי הדב"ש שכתב להדיא דבכה"ג הו"ל רק ס"ט אלא דבתערובות אין להקל מטעם ספק א' בגוף אכן היכא דאיכא ס"ס שנולדו ב' דספיקות בב"א כמו בעיקר הנפולה שפיר הו"ל ס"ס ע"ש והעתיקו ג"כ הבל"י שם בסי' נ"ח סק"א, ומ"ש בשם הפרמ"ג דנסתפק בזה המעיין בפמ"ג כאן יראה שהביא דעת הלבוש דהוה ודאי טרפה בלי שום חולק וגם בסוף דבריו הביא דברי הבל"י בשם הדב"ש וסיים ע"ז ולא הבינותי אכן באמת דברי הפרמ"ג צ"ע דהמעיין בש"ך בס"ס ק"י בדיני ס"ס ס"ק ס"ו יראה דדעת הש"ך דהוה רק ס"ט ומצטרף לס"ס ודעת המ"י שם דהו"ל ודאי טרפה ובפרמ"ג עצמו שם הביא דברי הדב"ש הנ"ל וגם דברי הרוקח וסיים הרי דברי הש"ך ברור מללו ע"ש, גם במ"ש בשם מחב"ר יל"ע ע"פ מ"ש בש"ך דבס"ס צ"ל ב' הספיקות שקולים ואפ"ל דהמחב"ר ס"ל בדעת הדב"ש דס"ל כדעת הריב"ש או דר"ל דלא הו"ל כ"א שכיח קצת וכמ"ש המ"א בסי' תס"ז אכן לפ"ז אכתי צ"ע במה שתי' בזה דברי הפוסקים שכתבו בסתם דהו"ל טרפה ודאי יעו"ש:

במ"ש עוד שם להסתפק בכונת התב"ש במ"ש בנידון נפלה בפחות מיו"ד וגוררת רגליה אם מהני בדיקה בחוט והביא דמסתימת דברי האחרונים משמע דלא מהני וכ"כ בחכ"א סתם טרפה, לענ"ד צ"ע דהמעיין בתב"ש שם יראה להדיא דס"ל דמהני בכה"ג בדיקה א' ממ"ש סתם דיש לבדוק וכן ממ"ש ואי לא בדיק טרפה משמע להדיא דעכ"פ בבדיקה שרי אף לדידן ואזיל לשיטתו בסק"ו שם שהכריע כדעת הט"ז ורש"ל דמהני שהיי' ובדיקה דלא כב"ח (וגם נראה מדבריו דבכה"ג ובהכה במקל והלך ע"פ כולה רק שגוררת רגליה מהני בדיקה אף בלי שהיית מעל"ע דאל"כ איך כתב בסתם דאם שחטה מהני בדיקה והיינו מטעם דבלא"ה דעת מהרמ"מ דאף בשלים אפלגי דגבה א"צ שהייה א"כ עכ"פ בנ"ד יש להקל ויל"ע) ומ"ש מסתימת דברי האחרונים משמע דלא מהני בדיקה הנה ל"מ לדעת הפרמ"ג בודאי דמהני בדיקה כמבואר למעיין במש"ז סק"ד שהכריע כט"ז שם וכן מ"ש בשם הפ"ת הנה גם הוא העתיק דברי התב"ש ואף במ"ש בשם הנוב"י אף דברגמ"ר כאן ובסי' נ"ח כפי הנראה שהכריע כדעת הב"ח דלא מהני שהייה ובדיקה מ"מ בנ"ד דבלא"ה אין זה דבר מוסכם לדעתו וכמ"ש דהסומך על דברי האחרונים אין תופסין אותו בודאי דגם הוא יודה דעכ"פ יש לסמוך על הבדיקה וכמ"ש התב"ש וע"כ צ"ל דכל עיקר דברי הנוב"י שם אינו כ"א אם יש להצריך בדיקה וע"ז סיים דודאי יש להחמיר כדעת התב"ש והסומך על דברי שאר האחרונים ולא ירצה לבדוק בחוט ג"כ אין לתפוס עליו ומ"ש בשם החכ"א הן אמת דכ"ה דעת החכ"א אכן לפענ"ד דבריו תמוהים למעיין דהנה המעיין בב"א שם יראה שהבין בדעת הש"ך ס"ק י"ב דבאמת גם בנפלה מגובה יו"ד והיא מהלכת רק שגוררת רגלי' א"צ בדיקה רק בחוט ועפ"ז רצה לעשות פלוגתא בין הש"ך והט"ז סק"ד יע"ש, ועפ"ז כתב בפנים דמ"ש הנוב"י לצדד בזה מדברי הש"ך אין מובן דלפ"ז י"ל דלדעת הש"ך שוב אין לחלק בין גובה יו"ד לפחות מיו"ד כיון דגם בגובה יו"ד כבר יצאתה מחשש ריסוק בכל האברים ואפ"ה חיישינן בחוט ה"ה בפחות מיו"ד יע"ש:

אכן באמת דבריו צ"ע חדא דהמעיין בשו"ע סי' נ"ח סע"ו ובש"ך שם סק"ח יראה להדיא דכל שלא הלכה הלוך יפה שוב חיישינן לכל האברים וכ"נ באמת מדברי כל הפוסקים שם וכה"ד התב"ש והדגמ"ר כאן דמה"ט השיגו על הש"ך דלפי פי' מה זה שכתבו כאן דצריך בדיקה בחוט לבד וע"כ גם הש"ך יודה לזה כמ"ש מהא דסי' נ"ח וכ"נ מדבריו כאן במ"ש דלא מקרי הליכה בכה"ג, ועוד דגם לפי שיטתו ג"כ מנ"ל לחדש דגם בפחות מיו"ד כיון דלפ"ז אין לנו ע"ז שום הכרח מדברי הראשונים וכ"ש אם נאמר דלפי דמסיק בב"א בשם היש"ש והר"ן גם הוא יודה דבגובה יו"ד צריך בכה"ג בדיקה בכל האברים כמו שנראה באמת מפשטות דבריהם למעיין בודאי דאין לומר דלדעת הש"ך ה"ה בפחות מיו"ד כמובן, וגם בלא"ה דבריו תמוהים דהא בפחות מיו"ד בודאי דאין חשש בזה לשאר אברים כמ"ש התב"ש להדיא בקושיתו על הש"ך דהכא משמע מלשון הרשב"א והטור וש"ע דא"צ כ"א בדיקת החוט וכ"כ בסוף למעשה דיש לבדוק בחוט השדרה וכן העתיק הנוב"י שם דחיישינן לפסיקת החוט א"כ לפי מה שהכריע הוא עצמו בכלל כ"ו סי' יו"ד דבהכה נגד אבר אחד גם אנו בקיאים בבדיקה חוץ מריאה ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד:

ועפ"ז יל"ע ג"כ במ"ש בשד"ח שם בשם הגור ארי' דאף בפחות מיו"ד לדעת התב"ש צריך בדיקה בכל האברים, ולמ"ש העצ"ל יש להעמיס כן בדעת התב"ש ובאמת המעיין בתב"ש יראה דא"א להעמיס כן כמ"ש וכפי הנראה דכונת הגור ארי' כמ"ש החכ"א הנ"ל והיינו שהשיג על התב"ש דאף בגובה יו"ד א"צ כ"א בדיקה בחוה"ש וכמ"ש התב"ש בקושיתו שם דהא עיקר ראיות הרשב"א מהא דשדרן כרעה ושם א"צ בדיקה כ"א בחוט וע"ז השיב בעצ"ל כיון דסוף סוף לא נקרא הלוך יפה ממילא צריך בדיקה בכל האברים וכמ"ש באמת התב"ש, וגם דבריהם צ"ע דהא מבואר כן בתב"ש ואין גוף הספרים ת"י, אכן בפחות מיו"ד בודאי דלא עלה דעתם להצריך בדיקה בכל האברים וכמ"ש התב"ש, גם במ"ש השד"ח בשם העהד"ט במה שצוה לעיין באות ב' נראה דגם בחק"ל מיירי בפחות מיו"ד וס"ל דכה"ג צריך בדיקה בכל החלל גם זה צ"ע דהא שם העתיק דברי הנוב"י דחיישינן לפסוקת החוט וכמש"ל ומה שצוה לעיין שם הוא כמ"ש בשם התב"ש דבגובה יו"ד צריך בדיקה בכל האברים ולכן ע"כ צ"ל לפ"ז בדעת הרשב"א והטור דמיירי בפחות מיו"ד גם במ"ש שם לחלק בין גוררת ללא הלכה כלל יעו' במש"ל בזה:

בעזר נותן תורה לעמו ישראל נברך על המוגמר חלק ראשון מספרי הליכות אליהו הנקרא בשם תורת החיים. יעזרגו מהרה להתחיל חלק שני מספרי הליכות אליהו הנקרא בשם חדות יעקב ויחזקנו ויאמצנו גם אותו לסיים יזכרנו נצח לסדר חלק שלישי מספרי הליכות אליהו הנקרא בשם זכור לטוב, כי הוא טוב ומטיב ועמו מקור חיים.

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה