אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן נז

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן נז

סימן נו

במ"ש הרמ"א בסוף סעי' א' ויש לחוש לחומרא יעו' בש"ך סק"ז ויעו' בדגמ"ר במ"ש דנ"מ לענין ב' קדירות ודברין צ"ע דסוף סוף היא מקולקלת ועיין במל"מ שכתב דאף לדידן תולין אף ביום הז' אף דממ"נ אם היא בימי נדה כבר עברו ימי ספירתה וכ"ש אם היא בימי זיבתה דלא הוה כ"א ש"י מ"מ כיון דכבר קבלנו עלינו חומרא דר"ז הוה מקולקלת ושפיר תולין בה וא"כ כ"ש בנ"ד דהוא מחמת ספיקא דדינא ויעו' בפמ"ג בסי' קי"א דאף דאב"י מקולקלת רק ממנהגא אפ"ה תולין ואף דבכתם אין תולין היינו כמ"ש האחרונים שם דהוא ספק אם ראתה ויעו' במ"י שם במ"ש דהטעם בזה מטעם דהוה דרבנן ומטעם ספק ועי' בס"ט שם השיג עליו דאף בדרבנן תולין וצ"ע בדבריו דהא המ"י לא כתב כ"א מטעם דהוה דרבנן וגם שהוא רק ספק אבל במה שהוא דרבנן לבד בודאי גם הוא יודה ע"ש אמנם בנ"ד הוה ספיקא ד"ת ועיין בחו"ד שם, שוב ראיתי בחו"ד סי' קי"א סק"א כתב להדיא דאף בשהקדירה אינו כ"א מחומרא תולין בה:

בנידון כלוב שיש מחיצה בתוכה ונמצא דרוסה (או אפי' קטע בכלוב דלא מהני) באחד' מהמקומות אם יש להקל ולהכשיר בעופות שאחורי המחיצה מטעם דבמקום זה הוה ספק על, הנה כבר הרגיש בזה בשו"ת מהרש"ק והמורם מדבריו דבכלוב צריך להיות מחיצה שלימה עד התקרה ואזי כשרים העופות שאחורי המחיצה ובבית ובחדר לענין צאן די במחיצה עשרה טפחים אף שאין מגיע לתקרה ע"ש אמנם בעובדא שבא לידי כעת כפי שסיפר לי השואל שאחד מן העופות דחף את המחיצה הנ"ל מחמת אימת הדורס ובא למקום הב' שאחורי המחיצה הנ"ל ובכה"ג בודאי לא חשיב מחיצה לחלוק וכ"נ שם מדברי מהרש"ק דכל שהדורס יכול לדלג מזה לזה וא"צ לבא לצד הב' לא הוה ספק על וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שהעוף היה יכול לפרוץ המחיצה ולעבור גדרה כ"ש הדורס וא"כ הוה רק כחדר אחד ואף שהמחיצה מגיע עד התקרה והוא פשוט:

שוב מצאתי מובא בשם הג' מהרי"ש דאף ביכול לדלג הו"ל ספק על לפע"ד אין דבריו מוכרחים וכ"ש לפמ"ש בד"ק דבכלוב שיכול להושיט ידו ולדרוס דרך הקנים יש להחזיק אף מחדר לכלוב ולא הו"ל ספק על בכלוב ואף לדעת הג' מהרי"ש הנ"ל שפי' דעת הב"ח דמיירי בשהיה הכלוב רחוק ממקום העופות שבחדר [הן אמת דלפענ"ד גוף דבריהם צ"ע דמפשטות דברי הב"ח משמע להדיא דאף בכלוב שיכול להכניס ידו דרך הקנים הו"ל ספק על דהא כתב בסתם להיתר ורוב הכלובים בודאי המה באופן שיכולים להכניס ידיהם וגם מ"ש הגאון מהרי"ש דמיירי בשהיה הכלוב רחוק ממקום הדריסה ג"כ א"א להעמיס כן בדברי הב"ח וגם בלא"ה צ"ע דלפי דבריו דהו"ל דין חדר אחד א"כ בחדר א' בודאי דא"א לחלק בין המקומות] מ"מ עכ"פ בנ"ד יש להחמיר לכ"ע:

והנה בדין אם הרג אחד מהם אם אמרינן נח רוגזא דעת הצ"צ וגבעת שאול דחיישינן שמא מת אח"כ ודעת הפמ"ג ולב"ש וכ"כ הח"ס בתשובה אחת דלא חיישינן מטעם חזקה דאין ביד הנדרס להציל את עצמו ע"ש בדבריהם אכן אם נאכל קצת מהנדרס נלפע"ד דלכ"ע יש להקל והוא ע"פ מה שאמרו בב"ק ד' ט"ז דארי דורס ואוכל [ופי' בתוס' שם ע"פ דברי הש"ס פסחים מ"ט וכפי הנראה שהיה גורסים כן בש"ס שם להדיא וכ"נ ממ"ש בתוס' חולין ס"א ד"ה הדורס ע"ש אכן בפסחים עצמו כתבו כן בשם פי' ר"ת ע"ש] דהיינו שאוכל מחיים ואינו ממתין עד שימית וזאב טורף ואוכל היינו שאינו אוכל עד שימות הנדרס ועיין ברא"ש שם דשאר חיות ג"כ אינם אוכלים מחיים דדוקא ארי שהוא מלך שבחיות אוכל מחיים ע"ש, ואף שלכאורה יל"ע בזה למ"ש הר"ת עצמו שם בחולין ס"א ע"א לפרש הא דכל עוף הדורס דר"ל דאוכל מחיים הרי דכל עוף טמא דורס ואוכל מחיים אף שאינו מלך וא"כ מנ"ל להרא"ש לומר דכל שאר החיות דינם כזאב מ"מ כיון שהרא"ש כתב כן בפשיטות לדעת הר"ת ע"כ צריך לחלק בין עופות טמאים לחיות גם אפ"ל דס"ל בדעת הר"ת דאף דלענין אם הזיק איזה בע"ח אמרינן דדוקא ארי דרכו לדרום ולאכול מיד משא"כ שאר חיות ועופות ולכן הו"ל שלא כאורחא ומשלם רק ח"נ מ"מ לענין סימן טומאה אמרינן דאינו סימן כ"א בשרואין בו שהוא דורס ואוכל מיד כמו ארי שאזי בודאי אין לו שום מורך בלבבו ולא ישוב מפני כל משא"כ אם אינו אוכל מיד דחזינן שיש לו מורך קצת יש לתלות דאולי מקרה הוא לו ובאמת אינו טמא וצ"ע, ומ"מ כיון דבלא"ה שם יש שאר פירושים בזה ועיין בש"ך שם דהמחבר פסק כפי' הרא"ה ור"ן שם הן אמת דהמעיין ברש"י ב"מ ל"ג יראה דלא ס"ל כפי מה שפי' הר"ת וגם לפי שיטת שאר המפרשים בהא דכל עוף הדורס בלא"ה אין הכרח לדעת ר"ת הנ"ל מ"מ כיון שבנ"ד בלא"ה דעת כמה אחרונים דל"ח שמת אח"כ וא"כ בנאכל קצת עכ"פ יש לצרף דעת הר"ת הנ"ל ולסמוך דודאי מת בפניו, וא"ל דאכתי איכא למיחש דלא מת תומ"י ושמא דרס עוד אחרים קודם שראה נקמתו ז"א דא"כ צ"ל שאח"כ חזר לאכול מזה והב' הנדרס הציל א"ע מידו אף שבא על עסקי נפשות וזה בודאי ל"ח וכ"נ מדברי הצ"צ עצמו שם דעיקר חששא שלו הוא שמא לא מת לפניו משמע אבל מת בפניו שוב אין חשש וכ"נ דעת הח"ס בסי' ס"ג דאותם שנאכלו קצת בודאי הומתו לפני הדורס ונראה שכוון ג"כ למ"ש וגוף התשובה אינה כעת ת"י אמנם מדברי האו"ה שמיירי ג"כ באכלה קצת ואפ"ה לא אמרינן דנח רוגזא ולמ"ש הצ"צ בכונתו מטעם שלא מת בפניו מוכח דאף בנאכל ג"כ חיישינן שמת אח"כ אמנם באמת י"ל באו"ה כמ"ש המ"ב או כהט"ז ובפרט למ"ש בנו של הצ"צ דבנאכל לבד י"ל דנח רוגזא מטעם דתלינן דלא בא כ"א לטרוף לשבוע נפשו ושוב לא דרס יותר:

וראיתי בשו"ת מהרש"ק בסי' רט"ו שהעלה דבעינן דוקא שמת ת"י ממש משא"כ אם לא מת ק"י אף שמת בפניו לא מהני, ולפ"ז לכאורה יש להחמיר בנ"ד אכן באמת ז"א דהא מבואר באו"ה ובצ"צ דבאכלה מהנדרס דינו ממש, כמו קטע וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל דל"ח בכה"ג דשמא דרס עוד אחרים קודם שמתו ותלינן שמתו תיכף ת"י, וראיתי לחכם אחד שהביא בשם ספר ערוגת הבושם שצדד להקל בזה מטעם דנאכל קצת והוא כתב דאם היה הדורס מין עוף בודאי דאין לצדד בזה מטעם שיטת הר"ת והנה כ"כ דאין הכרח כ"כ, שוב ראיתי דעדיין יל"ע בזה מהא דיבמות ק"כ דבחי' אוכלת בו אין מעידין עליו אא"כ ראהו שאכלה בו במקום שהנפש יוצאת בו כגון בלב ומוח או במעיים הרי להדיא דאף באדם יכולה לאכול ממנו אף בחיים וגם ממ"ש סתם חיה משמע דאף בשאר חיות יכול להיות כן וא"כ בבהמה ועוף [ואף דבר"מ שם העתיק והעוף אוכל בו מ"מ הא כ"כ דדוחק לחלק בין עוף לבהמה וגם בלא"ה א"א להעמיס כן בדברי הרמב"ם דכפי הנראה מדברי המ"מ ס"ל להרמב"ם בהא דכל עוף הדורס דהיינו מטיל ארס דלא כפיר"ת] ולפ"ז ע"כ צ"ל דמ"ש באו"ה דבאכלה הו"ל כמו קטע היינו דוקא באוכל ממקום שהנפש יוצאת בו וכ"נ קצת מלשון האו"ה שכ' שאכלה כולה ואף למ"ש בצ"צ שם דבקרע בטנו ג"כ הו"ל כמו קטע ע"כ צ"ל דהיינו דוקא כמו העובדא דידי' שהוציא הבני מעיים לחוץ והיה מונחים בפ"ע בחצר שודאי שוב א"א לה לחיות משא"כ באם אכלה קצת במקום שאין הנפש יוצאת, שוב נתישבתי דאין מדברי הש"ס הנ"ל הכרח כ"כ דהא כ"כ דבאמת לפעמים אף בשאר חיות יארע שיאכל ממנה טרם שימית אלא דהו"ל שלא כאורחא ולכן גבי היתר עגונה שפיר חששו לזה אף דאין מצוי כ"כ דהא אף במשאל"ס דרובן למיתה ג"כ חששו בזה משא"כ בנ"ד דבלא"ה איכא, כמה דעות דאף במת לבדו אמרינן נח רוגזא וגם בלא"ה איכא חז"ה לשאר הבע"ח שפיר אפ"ל דתולין במצוי דאין אוכל טרם שימית ומ"מ עדיין יל"ע:

ובענין אם מקצת עופות בתוך הכלוב ומקצת עופות קשורים אצל הכלוב ונמצא קטע ראש של אחד מן העופות שבתוך הכלוב אם יש להתיר העופות הקשורים אצל הכלוב, הנה בהא דאמרינן דקטע נח רוגזא ולא חיישינן שמא דרס מקודם ישב ב' טעמים א' טעם הר"ן מטעם שאני אומר זה מצא ראשונה וקטעו ונח רוגזא וזה דוקא בשעמד עמהם ויכול לדרוס איזה שירצה נח רוגזא אבל בכלוב כיון שבורחין ממנו לא נח רוגזא אף אחר שקטע כיון שבא לו בטורח ממילא לפ"ז בנ"ד אפשר דיש לאסור אף העופות הקשורים אצל הכלוב כיון דודאי על הדורס במקום זה ולא נח רוגזא, אמנם לטעם הדרישה דהטעם הוא דתלינן שלא דרס מקודם משום כיון דרואין דעל עסקי הריגה בא אם איתא דדרס מקודם לאיזה עוף בודאי היה הורגו דאין כח ביד הנדרס להציל א"ע משא"כ בכלוב חיישינן שמא הציל עצמו מידו כיון שאין הדורס יכול לכנוס בתוך הכלוב א"כ בנ"ד יש להתיר שאר העופות שאצל הכלוב דאם איתא דדרסם מקודם בודאי היה הורגם דהא הדורס עמד עמהם ואין כח בידם להציל א"ע ממנו ואחר שקטע נח רוגזא, אמנם מלשון השו"ע כאן סעי' יו"ד אע"ג דקטע לא נח רוגזא נראה דס"ל כדעת הר"ן דבכלוב לא אמרינן דנח רוגזא מטעם שבא לו בטורח הוא כועס עליהם ואף אחר שקטע לא נח מלדרוס אמנם אפשר דאף שלאלו העופות שהם בכלוב לא אמרינן דנח רוגזא אמנם באלו שהם מבחוץ והיה יכול לעשות עמהם כרצונו אפשר דנח רוגזא דעליהם לא שייך הטעם דכועס ביותר כיון שיכול לעשות בהם כרצונו, גם י"ל דע"כ לא קאמר הר"ן אלא באם, היה כולם בכלוב אבל במקצת חוץ לכלוב כמו בנ"ד שיש לו מה לדרוס כרצונו אפשר דמודה הר"ן דאמרינן נח רוגזא אף לענין העופות שבתוך הכלוב מטעם דאמרינן זה מצא ראשונה וקטעו בלא טרחה ונח רוגזא דבשלמא באם כולם בכלוב אז לא תלינן שמצאו בלי טרחה כיון דדרכם של הנדרסים לברוח מן הדורסים והדורס לא היה יכול לעשות בהם כרצונו בודאי חיישינן שבא לו ע"י טורח אבל בנ"ד שהיה לו כמה עופות שיכול לדורסם בלי טורח ולמה לו לעשות בטורח א"ו שזה מצא בראשונה בלי טורח ונ"ר, וא"ל שכבר דרס מקודם אלו העופות שהיה מבחוץ דלדעת הר"ן נראה דאף בכלוב אנו אומרים דזה הנקטע הוא הראשון רק שלא נח רוגזא ממנו א"כ בנ"ד שפיר י"ל דנח ובפרט דבלא"ה דעת הרשב"א במ"ה דאף בכלוב אמרינן דנח רוגזא וכ"נ להדיא דעת הסה"ת והאו"ה כמ"ש בגי' יד אברהם ע"ש וגם למ"ש הג' מהרש"ק בכמה תשובות דאם מצאו ראש הצואר בין השליבות מבחוץ כ"ע יודו דיש להכשיר מטעם ספק על] ומ"מ צ"ע בדין זה שוב ראיתי בספר ד"ק שחקר קצת בזה ע"ש:

במ"ש הש"ך בס"ק מ"ח בשם רש"ל (והסכימו לזה כל האחרונים) דבספק פלוגתא אי חי' יב"ח כשרה ראיתי בשו"ת טו"ט [בק"א סי' ט"ו] שהעיר השואל בזה דא"כ יתבטלו כמה טריפות במה שראינו שחי אחת יב"ח והוא תי' לו דדוקא בבהמה שחיתה יב"ח וכבר הוחזקה בכשרה שוב אין מצרפין המיעוט דשמא בלא"ה טרפה משא"כ לגבי שאר בהמות שלא חיו שפיר מצרפין האי מיעוטא דשמא בלא"ה טרפה למיעוטא דחיות הנה והו"ל מיעא"מ ודבריו צ"ע דהנה המעיין בדברי הרשב"א בתשובה שם שכ' וז"ל שאם תתפוס החבל בתרין ראשין ותאמר הלכה כתנא דמתניתין שאין רוב הנטרפות באותו טריפות חיים אבל יש שחיים ממנו וכל שחי ממנו יב"ח יצא זה עצמו מכלל הטריפות זה בטל מכמה טעמים וכו' ע"ש הרי להדיא דא"א לומר דאותה שחי' יב"ח יהיה כשרה והשאר יהי' טרפה וכ"כ הרשב"א שם בתחלת התשובה דלא על עצמה היא מעידה אלא מטהרת עצמה ומטהרת חברותיה עמה, וא"כ אף דהרש"ל ס"ל דשפיר יש לפרש הא דכל שאין כמוה חי' דעל הרוב דברו (דלא כמ"ש הרשב"א) מ"מ בזה בודאי לא פליג על הרשב"א דנאמר דאותה שחי' תהיה מותרת והשאר יהי' אסורים וכ"נ להדיא ביש"ש סי' פ' שם דהא יצא לו דין זה ממה שהוכרח בש"ס לתרץ בכמה טריפות דבאמת לא חי' יב"ח ואמאי לא תי' דהא דחי' מטעם שהם ממיעוטא וע"ז כתב דדוקא במה שמוסכם שהיא טרפה בזה ע"כ צ"ל דהוא ממיעוטא דחיות הנה משא"כ בדבר שאין ברור ומוסכם דהוא טרפה יותר יש לתלות דבאמת אינו טרפה כלל מלומר שהיא טריפה וחי' ע"ש, הרי להדיא דבאמת בדבר דאית פלוגתא ואינו מוכרע שפיר יש להוכיח ממה שחיתה אחת מהן דבאמת אין דבר זה עושה אותה טרפה וממילא אף אותן שלא חיו שרי ולא חיישינן כללל האי מיעוטא אף בשאר הבהמות מטעם דבאמת הו"ל מיעוטא דמיעוטא וכמאן דליתא כלל כמ"ש שם דא' מאלף חיו יחיו ובזה נסתר ג"כ מ"ש עוד שם לפקפק בגוף דין זה מטעם דיש לצרף מיעוטא דחיות למחצה דעת האוסרים ע"ש דבאמת און בזה כדי צירוף דהוא מיעוטא דמיעוטא [הן אמת דלפמ"ש יל"ע ג"כ על הרב פמ"ג דנסתפק ג"כ בכ"מ בזה והא דברי הרש"ל ברור מללו דא' מאלף חיו יחיו וכ"ה בש"ך כאן דאינו כ"א. מיעוטא דמיעוטא] ועוד דבלאו דברי הרש"ל הנ"ל דבריו צ"ע דכפי מ"ש מתחלה דעיקר כרש"ל דמיעוטא חיו יחיו א"כ לפי שיטה זו ע"כ מוכרח לומר כמ"ש הרב השואל הנ"ל דאל"כ איך יתרץ דברי הש"ס הנ"ל:

שוב ראיתי דאפשר לישב קצת דברי הרב ע"פ מ"ש הוא ז"ל בתשובה רי"ד בנידון אם יש להתיר החלב מבהמה שהיה בה ס"ט וחיתה יב"ח וכן בנ"ד דנאבדה הריאה והעלה שם דבעוף או בבהמה ובדק בריאה ולא משאר טריפות יש להתיר מטעם דבכל כה"ג הו"ל מיעוט הטריפות מיעוטא דמיעוטא וגם הא דטרפה חיו יב"ח הוא ג"כ מיעוטא דמיעוטא ושוב אין בזה כדי צירוף להכריע נגד הרוב כשרות משא"כ בבהמה בחי' לענין החלב או לאח"ש ונאבדה הריאה שפיר אנו מצרפין האי מיעוטא דחיות הנה [אף דלא הו"ל כ"א מיעוטא דמיעוטא] עם האי מיעוט המצוי דריאה ויש לאסור החלב וכן גוף הבהמה בנאבדה ע"ש, ועפ"ז א"ש ג"כ מ"ש כאן דאף דהמיעוט דחיות הו"ל רק מיעוטא דמיעוטא מ"מ שפיר מצטרף עם האי מיעוטא דשמא בלא"ה טרפה וכ"ש עם האי מחצה דדעת הסוברים דהיא טרפה. אכן לאחר העיון באמת ז"א דא"כ הו"ל לחלק גם בזה בין בהמה לעוף דבעוף עכ"פ אין בזה שום צירוף כנ"ל והו"ל להתיר אף שאר העופות ומסתימת דברי הפוסקים משמע להדיא דאין שום חילוק בזה ועוד דאדרבה לפמ"ש בסי' רי"ד הנ"ל בודאי דאין מקום לדבריו הנ"ל דהא עכ"פ לאחר שנשחטה הבהמה ונבדקה הריאה הו"ל להתיר גם בשאר הבהמות אף שלא היו יב"ח דהא בכה"ג אין בזה שום צירוף הנ"ל וגם בלא"ה הא כ"כ דהמעיין ברש"ל עצמו יראה להדיא דאין לחלק בזה, וגם גוף דבריו בסי' רי"ד ג"כ תמוהים חדא דמסתימת דברי הפוסקים משמע להדיא דבחי' יב"ח הו"ל ודאי בחזקת כשרה וכמ"ש רש"י שם דף נ"ז ע"ב ד"ה סימן אם חייה כך בידוע שלא נטרפה וכ"נ להדיא ממ"ש הש"ך בס"ס ע"ט דגם לענין עיבור ולידה לפעמים מתעברות ויולדת כמו דחיות יב"ח יע"ש ומבואר בסי' פ"ו דאם שהתה כ"א יום והטילה בצים גם הביצים שרי, ומ"ש שם לחלק בין עוף לבהמה מטעם דבעוף וכן בבהמה ובדק הריאה שוב הו"ל מיעוט טריפות רק מיעוטא דמיעוטא בודאי דבריו תמוהים והוא נגד דברי הש"ס חולין דילפינן דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה וכדומה וע"כ דלא הו"ל מיעוטא דמיעוטא כמובן, וכ"נ גם מסתימת דברי הפוסקים במ"ש דבנקבה עד שתתעבר ותלד ומשמע דכל שנתעברה וילדה שוב לא נשאר בזה שום חשש ושרי להשתמש בחלב דאל"כ כל כי האי בודאי הו"ל לפרושי בהדיא, וגם במ"ש שם (בסי' רי"ד) בתחלה דאם באו עדים שהעידו על איזה בהמה שהיא טרפה וראינו שחיתה יב"ח הנה לשיטת הרש"ל תלינן דהוא ממיעוטא דחיות הנה ולדעת הרשב"א אמרינן דסהדיא שקרי הם ויש להכשיר הבהמה הנה אף שלכאורה נראה כן ממ"ש הרשב"א בסוף דבריו ואם יתחזק בטעותו וכו' נאמר אליו להוציא לע"ז על דברי חז"ל א"א ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו וכו' ע"ש הרי דאנו מכחישים לסהדיא בזה, ועי' ברדב"ז ח"א סי' כ"ז שכ' דאין מועיל שהיית יב"ח לודאי טרפה ואנו צריכים להכחיש הנסיון שלנו מפני קבלת חז"ל, מ"מ אפ"ל דגם הרשב"א לא כ"כ כ"א במה שרצו בזה להתיר שאר הבהמות שנמצא בהם טריפות זה [ובצירוף שאר הטעמים שכ' שם בזה] משא"כ להתיר אותה הבהמה עצמה ולהכחיש עדים גם הוא יודה בזה דשפיר אמרינן דחיתה דרך נס שלא כדרך הטבע וכ"נ להדיא שהבין הש"ך כאן ע"ש, ועי' בד"מ כאן במ"ש בשה הרשב"א דרוב אין חיות ולכאורה צ"ע דהא הרשב"א דחה סברא זו ואפ"ל דר"ל כמ"ש הש"ך דתלינן המיעוט בדרך נס וכמו דקיי"ל בכ"מ דיש לתרץ דברי העדים אפילו בדרך רחוקה כדי שלא להוציא אותם מחזקתן [ועיי' ביש"ש שם שסיים על דברי הרשב"א דאם ראינו טרפה ודאית ויש לנו בה סימן מובהק וחיתה יב"ח בודאי אנו מחויבים להחמיר ולומר טרפה היא ע"ש]:

ומעתה נשוב לעניננו דהנה בגוף הערת השואל כ"כ דכ"נ באמת דעת הרש"ל דבמקום דאיכא פלוגתא וחזינן באחת דחי' שפיר יש להתיר אף בשאר הבהמות אף באותן שלא חיו מטעם דאתברר דהלכה כמאן דמכשיר, אכן באמת לכאורה דבריו צ"ע דבשלמא בספק במקרה שפיר אמרינן מדחי' יותר יש לתלות דלא נעשה בה מעשה טרפה מלומר שנעשה בה מעשה טרפה והיא ממיעוטה דחיות הנה כיון דהו"ל מיעוטא דמיעוטא משא"כ בספק פלוגתא דרבוותא כיון דלדעת האוסרים בודאי אף שחיתה טרפה בודאי מה"ת מטעם דלדידי' הו"ל ודאי טרפה וע"כ דהיא ממיעוטא דחיות וא"כ כמו דאנו מחמירים בזה בלא חיתה מטעם דאנו חוששין לדעת האוסרים ה"ה בחיתה הו"ל להחמיר ע"פ שיטתו מאחר דלדידי' אין שום חילוק בין חיתה ללא חיתה וא"כ גם בחיתה יב"ח הו"ל ספיקא דאורייתא, ולכאורה היה אפ"ל דע"כ לא היקל הרש"ל בזה אלא במקום שמעיקר הדין הו"ל להכשיר אף בלא חיתה [כגון שרוב הפוסקים ס"ל להכשיר או שגם לדעת האוסרים אינו בתורת ודאי] אלא דאנו מחמירין ולכן בחיתה עכ"פ יש להכשיר והיה נראה לדקדק כן מדברי היש"ש במ"ש וכן כל הני שבא להביא ראיות על איזה טרפה שלא היה נראה להם להיות נמנה בכלל הטריפות ורצו להכשירה וכו' אכן באמת ז"א ממ"ש בתחלה שם דר"י ב"נ ששאל הריב"ל בקדירת הקנה סבר שאין הלכה כרשב"ג מהאי עובדא שראינו שחי' [משמע דזה היה עיקר הכרעתו ובלא"ה היה טרפה] וכ"נ ממ"ש בהא דהשיב לו דהא שמוטת הירך שהלכה רווחת בישראל אע"פ שאינו מן הנמנין במשנה ומ"מ היה מעשה וחי' וא"כ אמאי לא חזרנו מדברינו להכשיר שמוטת ירך בפרט מאחר שכבר נפל בו מחלוקת וכו' עכ"ל הרי להדיא דאף בספק השקול יש להכריע מהא דחיו, וכ"נ מפשטות דברי הס"ס ממה שהשיב לו דשמוטת הירך היא הלכה רווחת והא אדרבה היא הניתנת כיון דהוא דבר מוסכם בפשיטות להטריף לכן שפיר אין ראיה מהא דחיו א"ו כמ"ש ומה שנלפע"ד בזה דהרש"ל לא כ"כ כ"א על מה שנמצא בש"ס והוא ע"פ מ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל דגם בימיהם היה כמה וכמה טריפות שהיה מנוית ומוסכמת בפי הכל וגם היה כמה וכמה טריפות שהיה כל אחד מוציא מדעתו ע"פ בקיאתו בדרכי הטבעים שאין כמוה חי' והיה סומכים בזה על מה שאמרו במשנה זה הכלל ובאלו שהיה מנוים ומוסכמים בודאי דלא מהני מה שראו שחי' דתלינן שחיתה בדרך נס וכדומה משא"כ באלו הנוספים שפיר יש להכריע מהא דחיו ע"ש, וזה הוא ג"כ כונת הרש"ל דריב"נ ששאל לריב"ל בקדירת הקנה משום דס"ל דאין הלכה כרשב"ג [והיינו דרשב"ג הוסיף טרפה זו מדעתו ואינה מן המוסכמית ולכן שפיר יש להכריע בזה] מהאי עובדא דחיתה לו משמוטת ירך דגם הוא אינה מן הנמנים במשנתינו ואעפ"כ לא חזרנו מדברינו וע"כ דתוך יב"ח הוה וא"כ ה"ה בזה, ולפ"ז מ"ש הש"ך לדעתו דה"ה בפלוגתא הפוסקים מהני שהיי' צ"ע דהא בפלוגתת הפוסקים הנה לדעת האוסר ע"כ הוא מפרש כן דעת הש"ס וא"כ לפי שיטתו הוא מן המנוים והמוסכמות וא"כ אין בזה שום הכרעה מהא דחיתה ואפ"ל דכונת הש"ך במ"ש בספק פלוגתא היינו במקום דאיכא שני דעות בש"ס וגם הפוסקים פליגי בזה מר פסק כמאן דאוסר ומר פסק כמתיר או כמו בהא דניטל לחי העליון וכמו בטריפות דחליף בצורת האונות וכיס הורדא דאין מזה רמז בש"ס בכה"ג שפיר יש להכריע ממה שחי' יב"ח:

ואכתי יל"ע בזה דלפ"ז א"כ אמאי לא הכריעו חז"ל בכמה וכמה טריפות שנפל בהם מחלוקת כמו בגלודה וכדומה דנודע הטריפות מחיים] ע"י נסיון הנ"ל דאם יחיה יב"ח בודאי דאיני טרפה [וא"ל דס"ל טרפה חי' דודאי איכא כמה וכמה דסבירא להו דאיני חי'] וכפי הרשום בזכרוני שכבר הרגיש בזה בחי' הרמב"ן ואינו כעת ת"י, והנה היה אפ"ל דגם בימי חכמי הש"ס יש לחלק בין הפלוגתת דע"כ לא כתבו דיש להכריע מיב"ח אלא במקום שהיו יודעים שגם האוסר לא היה לו שום קבלה בזה אלא שהמציא כן מדעתו ע"פ ידיעתו מטבעי הבע"ח דבכה"ג אינו חיה בזה שפיר רצו להכריע מהא דחיו יב"ח משא"כ במקום שידעו דמאן דאוסר היה מטעם קבלתו בזה וא"כ לפ"ד הוא מן המוסכמית שוב אין בזה שום הכרעה ממה שחיה יב"ח, אכן עדיין צ"ע דא"כ בהא דקדירת קנה ושמוטת ירך אמאי לא הכריעו באמת ההלכה ע"י בחינה זו דהא באלו ע"כ אין בהם מצד הקבלה כמש"ל וגם צריך להבין באמת למה במקובלת ובמסכמית לא מהני יב"ח מטעם דתלינן דחיתה דרך נס או דהיא ממיעוטא דחיות א"כ מטעם זה יש להטריף אפילו באין מקובלת כיון דלפי דעת האוסרים הוא ודאי טרפה וא"א לה לחיות ע"פ דרכי הטבע, ולכן נלפע"ד לתרץ בזה דהוא ע"פ מ"ש הרמב"ן והר"ן בחולין גבי תרי אוני דסמיכי דמהא דמחי לי' בכולייתא ע"כ צ"ל דכל מה שהטריפו חז"ל אינה יכול לחיות אפילו ע"י איזה סמים ורפואות דאם יש לה איזה רפואה אינה בכלל כל שאין כמוה חיה ע"ש ועפ"ז הנה במה שבא להם בקבלה ע"כ צ"ל דבא להם בקבלה שאין שום רפואה למכתה אכן במה שהוסיפו מדעתם ע"פ חכמתם הנה אף שלפי דעתם ע"כ צ"ל שאין בזה שום רפואה מ"מ אכתי אין זה ברור כ"כ דשמא ימצא איזה חכם אחר איזה רפואה לזה וא"כ לא הו"ל בכלל שאין כמוה חיה ולכן במה שבא בקבלה שוב לא מהני יב"ח דודאי ע"כ היא ממיעוטא או דחיתה בדרך נס משא"כ במה שלא בא להם בקבלה אי חי' יב"ח בודאי יותר נראה שבאמת יש איזה רפואה למכתה ותלינן שנזדמנה לבהמה זו הרפואה הנ"ל ע"י מקרה או כיון דבאמת יש רפואה למכתה שפיר יכולה לחיות לפעמים כמה שנים אף בלי רפואה ואף דברוב הפעמים אינה חיה מ"מ לא הו"ל שאין כמוה חיה כיון דע"י רפואה כולם חיים, ובהכי א"ש ג"כ בהא דקדירת קנה ושמוטת ירך דבאמת ביחנו וראו שברוב הפעמים א"א לחיות יב"ח אלא דאכתי רצו להכריע בזה כיון דאיני מהמקובלת ממה שראו בפעם אחת שחיה יב"ח וע"ז השיבו דבאמת גם באותו פעם לא חי' יב"ח, ועפ"ז א"ש ג"כ במה שאמרו כמה פעמים בש"ס וכי להוסיף על הטריפות יש דהא לפמ"ש בשם הרשב"א הנ"ל היו כל חכמי הש"ס מוסיפים בטריפות כפי דעתם אכן למ"ש א"ש דכל מה שהוסיפו חז"ל היינו רק במה שהיה נראה לפי עומק חכמתם שאף ע"י רפואות וסמים א"א לה לחיות בכה"ג שפיר הו"ל שאין כמוה חיה משא"כ בהא דמחו בכולייתא וכדומה שרצו להטריף ממה שראו שאינה חיה בזה שפיר אמרו דאין להוסיף על הטריפות דשמא יש לזה רפואה וא"כ לא הו"ל שאין כמוה חיה כמ"ש הרמב"ן ור"ן, ומ"ש הרמב"ם בפ"י מהל"ש הי"ג דאף שנודע לנו ע"פ דרכי הרפואה שאין סופה לחיות מ"מ אין להוסיף על הטריפות היינו מטעם שאין אנו סומכין על בקיאתינו בדרכי הטבעים דשמא יש איזה רפואה למכתה ואף שא"א בקיאין בזה שמא ימצא חכם ובקי שימצא לה רפואה וא"ל דעכ"פ הו"ל להחמיר דהו"ל ספק דאורייתא ז"א דדוקא בימי חכמי הש"ס דהיו מקובלים דעדיין לא באו לחשבון למנות כל הטריפות שאין כמוה חיה שפיר הוסיפו בזה כ"א לפי חכמתו משא"כ עתה שכבר בא למנין חז"ל כל מה שמצאו ע"פ רוח חכמתם הקדושה א"כ שוב עתה שפיר אמרינן כיון דלא מנו אותו חז"ל מסתמא בודאי יש לזה איזה רפואה ויכולה לחיות וז"ש הרמב"ם שכל שאירע וכו' אפשר שתחי':

והנה ראיתי בספר העמק שאלה [על השאילתות פ' בהעלותך שאילתא קכ"ה] שיצא לדון בדבר החדש דלשיטת הרמב"ם וסיעתו דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוה נבלה מחיים א"כ אין בזה משום איסור טריפות כלל ולא הו"ל בכלל שאין כמוה חי' ולא מהני בכה"ג יב"ח דשפיר יכולה לחיות ועיקר האיסור משום דאין השחיטה מועלת לו, והביא סיוע לזה מדברי הרמב"ם בריש פי"א שכ' כל בהמה או עוף שנולד בהם ספק טריפות מטריפות אלו ור"ל ממה שמנה בסוף פ"י שם ושם לא מנה באמת נקה"ו ופסה"ג ועפ"ז נדחק הרבה לתרץ מהא דרצו להכריע בש"ס גבי קדירת הקנה ממה שחי' יב"ח וכן מהא דאמרו בש"ס דהא דזה הכלל שאין כמוה חיה היינו דכל דתנן במשנתינו אין יכול לחיות דכל זה היינו לשיטת רשב"ל בד' ל"ב שם דתי' דכאן ששחט במקום חתך וכאן שלא במקום חתך דלשיטתו הו"ל נקה"ו ופסה"ג בשלא שחט במקום חתך וכ"ש כשעדיין לא שחט כלל כ"א טרפה משא"כ לרבא דמתרץ דאלו אסורות קתני שפיר אמרינן דלא מהני בהו יב"ח ומה דתנן במשנתינו כל שאין כמוה חיה לא קאי דוקא על מה דתנן במתניתין כמו שפי' רשב"ל שם אלא דבאו בזה לומר דיש עוד כמה טריפות שאינם יכולים לחיות ע"ש שהאריך בזה:

והנה אף שדבר חכמה הוא מ"מ לאחר העיון דבריו תמוהים חדא דא"כ איך כתב הרמב"ם בריש פי"א הנ"ל דמהני יב"ח לספק דרוסה (ובאמת מבואר כן בש"ס דף נ"ג ע"ב) והא יש לחוש שמא דרס בסימנים ושפיר יכול לחיות [וא"ל דארס הדריסה חמורה מנקב הנה מלבד שזה דחוק ומנ"ל להמציא סברות כאלו בלי ראיה] אכן לפענ"ד נראה להדיא מדברי הש"ס נ"ד דאין לחלק בזה דהא מעיקרא הוה ס"ד שם דבגרגרת צ"ל דריסתו ברובו ואף למה דמסיק שם דגם בגרגרת הוא במשהו היינו מטעם דזיהרא מקלי קלי ור"ל דסופו לפסוק רובו (ועיין בש"ך סק"מ) אכן דיהיה בזה שום חומר מניקב ופסוקה בודאי ז"א, ועוד דבלא"ה הוא תמוה דבתורבץ דקיי"ל אינו יכול לחיות ובושט ירבה כחול ימים וכ"נ ממ"ש בשו"ע דבחליף לא הוה כ"א טרפה וכמו שנראה באמת כן מדברי הרמב"ם שמנאה במנין הע' טריפות ע"ש הרי להדיא דאינו חי' יב"ח וא"ל דחליף חמור מנקב דהא הרמב"ם מנאה שם בסוג נקובה וכמ"ש בכ"מ שם, גם במ"ש שם להשות דברי התוספות דניקב הושט שחיטתו מטהרתו עם דעת הרמב"ם צ"ע דהא מבואר ברמב"ם בכ"מ דכל שלא נשחטה כראוי בשחיטה כשרה הו"ל נבלה וא"כ בנ"ד שאין השחיטה מועלת בה ממילא הו"ל מתה וכ"נ מדברי הר"מ בהל' שא"ה דדוקא בעודה מפרכסת אינה מטמאה משמע דאחר הפירכוס בודאי מטמאה, גם במ"ש לחלק דבטריפות המקובלים יש להטריף אף ביש להם איזה רפואה ובאותם שאינם מקובלים אין להטריף כ"א באופן שאין להם רפואה גם זה צ"ע דממ"נ אם נוכל לפרש דטרפה אינה חיה דר"ל שאינה חיה מעצמה ואף שתוכל לחיות ע"י רפואה הו"ל שאין כמוה חיה כמ"ש הוא שם גם באינם מקובלים ג"כ הו"ל להטריף כיון דאינם חיים מעצמם ואם לא נקרא אינה חיה כ"א בשאין להם שום רפואה א"כ גם במקובלים ג"כ אין להטריף, ומה שרצה להעמיס כן בדברי הר"מ בפ"י שכ' אע"פ שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שקצתן אינם ממיתן דבריו תמוהים דהא כ"כ בשם הרשב"א דכמה וכמה טרפות שנזכרו בש"ס אינם מהמקובלת רק מה שהוסיפו כ"א ע"פ הכלל דכל שאין כמוה חיה והוא מוכרח בש"ס וא"כ איך כתב הרמב"ם בסתם דבכל הטריפות הנ"ל לא מהני בהם רפואה ויעו' בפמ"ג בסי' כ"ט שנסתפק ג"כ אם מנין הע' טריפות כולם הל"מ וגם דבריו צ"ע ממ"ש הרשב"א הנ"ל] א"ו דז"א והדבר פשוט דהר"ם לא נתכוון לזה כ"א דאף שעתה נמצא בספרי הרפואה איזה רפואה לזה א"א סומכין ע"ז ואמרינן דודאי אין זה רפואה גמורה כיון דחז"ל הסכימו דהוא טרפה בודאי דאין לזה שום רפואה וכמ"ש הרמב"ן ור"ן הנ"ל וכ"נ להדיא מדברי כל האחרונים בס"ס כ"ג שהעתיקו כולם דברי המרדכי בשם הר"פ דבחשש ניקב הושט מהני עכ"פ שהיית כ"א יום (יעו' בש"ך ובשמ"ח) ועיי' בפמ"ג שנסתפק ג"כ אי מהני שהייה בחשש ניקב הושט מטעם חזקת איסור ואשתמיט לי' ג"כ דברי המרדכי והאחרונים הנ"ל, ויעו' בשפ"ד בס"ס ע"ט במ"ש דאפ"ל דלענין לידה אף מיעוטא אינם יולדת ע"ש היה אפשר לישב קצת אכן מדברי הש"ך שם נראה דאין לחלק בזה וכמש"ל וכ"נ להדיא מהא דמהני שהייה יב"ח בדרוסה וכמש"ל [וא"ל דשאני דרוסה דיש נגד חז"א חזקה משנולדה דהא גם בשאר חששות מנקובת הושט יש לה ג"כ חזקה מחמת רובא] ומה שנסתייע מלשון הרמב"ם שכ' מטריפות אלו הבין דקאי דוקא על מה שמנה בס"פ יו"ד ולפענ"ד אין הכרח די"ל דקאי על כל מה שהזכיר בהל"ש שם וא"כ הרי בפ"ג נזכר שם גם מדיני הושט וגרגרת ועוד דהא כ"כ דהרמב"ם מנה חליף דושט בסוג נקובה וא"כ אף אם נאמר דקאי על מ"ש בפ"י הנ"ל מ"מ נכלל בזה ג"כ הא דנקה"ו כמש"ל:

הן אמת דאכתי יל"ע דמנ"ל באמת דמהני בזה יב"ח כיון דלשיטת הרמב"ם הו"ל נבלה וסימן דיב"ח לא נאמר כ"א בטרפה וגם מלשון הרמב"ם עצמו בהא דריש פי"א ג"כ צ"ע דכתב שנולד ספק טריפות והני לאו טריפות המה, אכן העיקר דדעת הרמב"ם בזה דנקוה"ו ופסוה"ג בודאי דהו"ל חולי ומכה שעי"ז הוא נוטה למות כמו טרפה אלא כיון שנעשה המכה במקום הראוי לשוחטה א"כ שוב א"א לשוחטה שחיטה כשרה וממילא הו"ל כמתה כמ"ש הרמב"ם בכ"מ ולכן כתב דהאיסור בזה משום נבלה ולא משום טרפה ל"מ לאחר מיתה דודאי הו"ל נבלה ממש אלא אפילו בחי' אין בה מלקות משום טרפה כ"א משום נבלה אבל מ"מ לענין חיות יב"ח דיני ממש כטרפה דסוף סוף יש בה חולי שעי"ז סופו למות, וכ"נ להדיא בש"ס דהא קודם שהודה רע"ק לר"י הוה ס"ל דהוא טרפה גמורה וא"כ אף לאחר שהודה לר"י דכיון שנפסלה בשחיטה הו"ל נבלה מ"מ בודאי דבזה לא חזר מסברתו דאינה יכולה לחיות וגם ר"י מודה לזה ואדרבה לפמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' מ"א דגדר הנבלה הו"ל מתה ממש וגדר הטרפה הוא שנוטה למות א"כ בנ"ד אף דלא הו"ל נבלה ממש לענין לטמאות מחיים מ"מ כיון דהוא בכלל נבלה עכ"פ בודאי דא"י לחיות ביותר מטרפה וכן לענין חלב וביצים אפ"ל דדינו ממש כטרפה ובהכי א"ש קצת מה שלא דקדקו הפוסקים בזה וכתבו טרפה במקום נבלה וכן להיפך מטעם דאין בזה נ"מ כ"כ, הכלל היוצא לנו דבנקה"ו ופסה"ג מהני יב"ח בספיקן אף לשיטת הרמב"ם וסיעתו וכ"כ בדרישה בסי' ל"ג סק"ד ובנ"ד אם מהני שהייה יב"ח בספק פלוגתא אף שהש"ך כתב בפשיטות דמהני מ"מ לענין מעשה צע"ג כמש"ל ושוב מצאתי בספר ד"ק בסי' ל"ה שכ' בפשיטות דיש לאסור בכה"ג (ואף שדבריו שם צ"ע דכפי הנראה שלא הרגיש בזה שהוא נגד דעת הש"ך הנ"ל):

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה