אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן נו

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן נו

סימן נה

במה שכתב הלבושי שרד בסימן א' סעי' ט' להחמיר לשער בחצי עצם הנה המעיין בפתיחה שם יראה דעיקר הטעם בזה הוא על פי מה שמצא בשאלות ותשובת הב"ח בשם הט"ז והנה המעיין שם יראה דהט"ז אמר דבר זה להרב בעל מ"ב על מה שפסק למעשה בעובדא שבא לידו והמ"ב הורה לשער באצבע אף באוזא יע"ש והנה המ"ב לא השיב לו בזה וגם לא נמצא שם שחזר בו מהוראתו הנ"ל מחמת דברי הט"ז הנ"ל ועכצ"ל או דלא חש להשיב על דבריו בזה או דבאמת השיב לו בארוכה לסתור דבריו רק שנחסרה בהעתקה ואיך שיהיה עכ"פ כיון דהמ"ב לא חזר בו מחמת דברי הט"ז הנ"ל וא"כ ע"כ ס"ל כרמ"א וא"כ אין מזה שום הכרעה כלל, וכן ראיתי כמה מורים דשיערו באצבע אף בעוף גס ואף בלי נקשר וכמ"ש בשם המ"ב הנ"ל וגם אפשר לומר דטעם המנהג בזה הוא ע"פ מ"ש הב"י דאיכא דיעות דס"ל דבעו"ב שלם א"ל בדיקה בצוה"ג ולכן סמנין עכ"פ לשער באצבע וכ"נ באמת ג"כ דעת הט"ז כאן דאל"כ הו"ל לבאר דבר זה בביאורו על השו"ע דצריך לשער בחצי עצם א"ו דהמ"ב השיב לו תשובה ע"ז וקבל דבריו או שחזר בו מעצמו מדבריו שם:

גם במ"ש שם בסעי' י"ג בדין ד' לאסור בנאבד מטעם דהוה ס"ס משם אחד צ"ע דהא בס"ס מש"א אם ספק אחד מוסיף על חבירו הוה ס"ס וא"כ בנ"ד בהך ספק שמא כהט"ז אף לכתחלה א"צ בדיקה ואת"ל כש"ך שמא עתה לא נפסקו:

גם במ"ש בדין ה' דאף בנקשר שאשי"י טרפה בנאבד בלי בדיקת חיצונים דבריו תמוהים דלפמ"ש הוא עצמו בקולית שנשבר סמוך לגוף ובגף דבנקשר מצרפינן דעת הר"ש לדעת האומרים שבור אינו כשמוט ומותר עכ"פ בה"מ אף בלי בדיקה וא"כ כ"ש בנ"ד דהוא אינו רק מחומרת הש"ד לבד ולא הובא כלל בשו"ע ורמ"א בודאי דיש להקל ואפשר אף בלי ה"מ דהא בגף וקולית אין אנו עושים שום ספק מדעת האומרים דשבור אינו כשמוט ובנ"ד הוא ספק גמור כמ"ש הוא ז"ל וא"כ כ"ש דיש להקל בצירוף דעת הרש"ם:

והנה למ"ש כאן דבנשבר הערקום צריך בדיקה בצוה"ג שלמעלה מהן הן בחיצונים והן בפנימים צ"ע על מ"ש בסעי' יו"ד דבנשבר באלכסון ובפנימים הוא למעלה מב' גודלין בגס וגודל בדק כשר דאם אנו חוששין בערקום לצוה"ג שלמעלה מהן אף שהוא אבר אחד כ"ש בזה ובלא"ה ד"ז צ"ע:

במ"ש הט"ז סק"ו בביאר דעת הרא"ש יע"ש לפע"ד צ"ע דסוף סוף אמאי מכשיר הרא"ש בנפסק רוב כל או"א כיון דבנפסק תרי קטיני ומיעוט אלימא לא מתכשר למר בר רב אשי אלא מטעם דרובו ככולו א"כ ה"ה בנפסק רוב כל או"א נמי י"ל דרובו ככולו וא"כ נפסקו כולם ועיין בפמ"ג שנדחק בדברי הרמב"ם במ"ש ואצ"ל אם נחתכו כולם דהא אף בנפסק אלימא וחד מקטיני טרפה, והנה המעיין ברמב"ם כתב וז"ל ואצ"ל אם נחתכו כולם או רובם ע"ש ויעו' בפי' המשנה שלו דשם ביאר דאלימא וחד מקטיני טרפה וזה רובן יע"ש גם בגוף קושית האחרונים בדברי הרא"ש נלפע"ד דהרא"ש הוכיח דע"כ צ"ל אחוטין הנטרפין דאין לומר כפשוטו דרב מטריף ברוב הג' ז"א דהא כיון דקי"ל כמר בר רב אשי א"כ למה נטריף ברוב ג' ע"כ צ"ל דרוב ג' גרע והיינו ע"כ מטעם שכתב הכ"מ דע"כ לא הכשיר מר בר"א אלא בנשאר אחד עכ"פ שלם אבל בנ"ד שאין אחד שלם גרע טפי וע"ז כתב הרא"ש דע"כ א"א לומר כן דהא בודאי מר בר"א מכשיר אף בנפסק תרי קטיני ומיעוט אלימא אף שלא נשאר אחד שלם הרי דלמר בר ר"א אין זה גריעותא מה שלא לשאר אחד שלם וא"כ כ"ש רוב כאו"א דכשר דאם ביש מהם נפסקים לגמרי ואין אחד מהם שלם אפ"ה מכשיר א"כ כ"ש בנשאר מיעוט מכל או"א כנלפע"ד:

אם נשבר שוק בתוך אגודל ונקשר אך א"א להבחין אם הוא שע"ש או שא"ש והעו"ב שלם לפע"ד יש לצדד דלא הוה כ"א ס"ט ואף דמבואר בנוב"י ובלב"ש דהוא ספק הרגיל ואינו מצטרף לס"ס כ"א בשא"ש מטעם צירוף דעת הר"ש מאייברא מ"מ הא מבואר דעת הב"ח בתשובה דהרשמ"א מתיר אף בשע"ש ועוד דהא מבואר בב"י בשם הא"ח דאם עו"ב שלם א"צ לבדוק בצוה"ג וא"כ בצירוף כל הנ"ל יש לסמוך דלא הוה ספק הרגיל, ויותר מזה נלפע"ד דאף בנמצא אחר הבישל ולא עיינו בעו"ב ג"כ יש לצדד דלא הוה רק ס"ט דהוה כעון ס"ס שמא הלכה כדעת הב"ח דדינו כשא"ש ואת"ל דלא כהב"ח שמא הוא שא"ש ואף דהו"ל ספק ח"ח מ"מ אם החכם שבא הדבר לפניו כבר חתך העצם לבדקו באופן שכעת א"א לידע בשום אופן א"כ. אם נאמר דהוה ספק ח"ח לו לבדו א"כ כה"ג אם נאבד הוה שפיר ספק וכמ"ש הלב"ש ואם נאמר דהוה ספק ח"ח לכל העולם א"כ עכ"פ בה"מ שפיר הוה ס"ס וגם אפ"ל מדלא הרגישו בו עד אחר הבישל מסתמא היה העו"ב שלם וא"כ יש בזה צירוף דעת הא"ח הנ"ל וא"כ יש לצדד בזה לענין מליחה כדעת השבו"י וכמ"ש הח"ס ג"כ להקל במליחה כדעת השבו"י וכ"ש אם נמלח עם מינו דבזה גם הנוב"י י מודה דיש להתיר ע"י קליפה, ובפרט לפ"מ שבא לפני שהאשה אמרה שהי' מונחים רחוקים זמ"ז והכלי היה מנוקב נקבים זא"ז דבכה"ג י"ל דאף הציר לא נגע בהיתר דזב בין הנקבים (וכמדומה שכ"כ בבינת אדם ע"ש) וא"כ גם הקליפה אינו רק חומרא, ומכל הלין טעמי התרתי העוף שנמלח עם הטרפה ואף שהיה רק חד בחד מ"מ לפמ"ש בח"ס סי' צ"ג דלפי האומד יש ס' בה' אוזות נגד הציר של אחת ואף דאין לסמוך ע"ז לחוד כמ"ש שם מ"מ בנ"ד לענין רוב אפשר דיש לסמוך ע"ז, ועוד די"ל דהוה ס"ס מה"ת שמא לאו טרפה ושמא של היתר היתה גדולה משל איסור דודאי א"א לצמצם ועיין פמ"ג בשעה"ת חלק א' פ"ג ואף למ"ש שם דמקרי אתחזק מ"מ בס"ס דעת הרבה פוסקים להקל ועוד דכפי הנראה הא דס"ס במקום חזקה לא מהני הוא רק מדרבנן וכמ"ש בפמ"ג סי' ק"י במחודשים אות ב' ועוד דהיכא דספק אחד אינו נגד החזקה ג"כ יש להקל עיין במש"ז שם ס"ק יו"ד ובשבו"י הובא בסי' ח"י באחרונים] וכיון דמותר מה"ת שוב בדרבנן די בס' אחד וכמ"ש בש"ך בקונטרס ס"ס דין י"ד, ואף שעכ"פ קליפה היה צריך ונתבשל בלי קליפה מ"מ חדא דכפי הנראה היה ס' נגד הקליפה דהקדירה שבשלו בה היה מחזיק ג' קווארט ובודאי יש ס' נגד קליפת מה שנגע בציר, ומה שעירוי מב' העופות מים מן כ"ר ג"כ יש לצדד ע"פ דעת השו"ע בסי' ס"ח סעי' יו"ד דאם ראש העוף למעלה א"צ קליפה מטעם דהנוצות מגינות א"כ בנ"ד י"ל דהעוף הכשר היה מונח למעלה ולא נאסר וכיון דבלא"ה לא הוה כ"א ס"ט א"כ הוה ס"ס ולא הוה ספק אחד בגוף כמ"ש השבו"י ובפרע דהוה מב"מ וגם יש פוסקים דא"צ ס' נגד הקליפה אף בעירוי, והקערה התרתי בשהיית מעל"ע דבקערה יש עוד סניף דעת המתיר שבס"ס ס"ח ודעת רמ"א בסי' צ"ה דאין עירוי יכול להבליע מדבר צונן, והכלי שמלחו בו האיסור נלפע"ד דמותר למלוח בה בשר כיון דהוא מיוחד לזה וכמ"ש ברמ"א סי' ס"ט סעי' ט"ז ואין לחלק בזה בין דם לשאר איסורים ואף שדעת הב"ח להחמיר למלוח בשר בכלי של יין נסך וכן יש דיעות באחרונים דדוקא בדם אין מליחה לכלים עיין בט"ז סי' ע' ועוד דבהגש"ד מצריך הגעלה לדפוסי העכו"ם וכמ"ש בדגמ"ר סי' ס"ט ס"ק ס"ז מ"מ מדברי הש"ך בס"ק הנ"ל ובסי' ע' נראה להדיא דאין לחלק בזה והעיקר בזה דבדבר שדרכו בהדחה מותר למלות בכלי איסור ובפרט בכלים הנ"ל דהם מנוקבים ואין הציר עומד בהם, אמנם יל"ע מדברי השו"ע או"ח סימן תנ"א סעי' יו"ד ועיין ך באחרונים שם וי"ל בין חמץ לשא"ד:

ראיתי בשד"ח בקונ' דברי חכמים בסי' קכ"ז שהעלה בפשיטת להכשיר בנשמט הארכובה מן השוק ולפלא שלא הזכיר מדברי השפ"ד בסי' נ"ה סק"א ובלב"ש ובעקהד"ט שכתבו לאסור בזה ולפמ"ש הלב"ש באות מ"א ומ"ב דביצא מחורו דינו כנשבר אפ"ל דבכה"ג גם הרדב"ז יודה דהא עיקר ראייתו שם דע"כ לא פליגי הרא"ש עם הרשב"א אלא בנחתך משא"כ בנשמט יע"ש ואשמע דבנחתך עכ"פ שפיר יש לחוש לפסיקת הצוה"ג, ואף דאח"כ כתב להכריע לגמרי כדעת הרשב"א מ"מ אפשר דלא סמך ע"ז למעשה וכמ"ש שם שאינו כדאי להכריע ולפ"ז בודאי דה"ה בנשבר דנשבר ונחתך דינם שוה וה"ה בנ"ד לפי מ"ש בלב"ש הנ"ל, ואף לפמש"ל בסי' נ"ה דאף ביצא מחורו אין לו דין שבור מ"מ אכתי צ"ע דהא המעיין ברדב"ז שם במ"ש דל"מ אם נשמט בסוף הארכובה למטה פשיטא דכשרה אלא אפילו אם נשמט באמצע הרי לא נחתכו הגידים אדרבה הרי הם קיימים והעמידו הרגל וכו' עכ"ל, והנה מלשון זה משמע להדיא דעכ"פ אזיל ומודה דבאמצע הארכובה עכ"פ יש שם צה"ג עצמן וכן נראה ג"כ ממ"ש עוד שם לפרש דמן הארכובה ולמטה ר"ל מן הערקום ובין השוק לערקום באמת טרפה (ויע"ש שכ' דעיקר ארכובה היינו ערקום שעל ידו כופפת הבהמה או העוף את רגלי' ומ"ש או העוף באמת צ"ע דהא בעוף ליכא ערקום) וכמו שנראה באמת מפשטות לשון רש"י גבי הא דצנא דאנקורי דכה"ג צריך בדיקה בצוה"ג וכמ"ש הפר"ח ובפמ"ג, ולפ"ז בודאי דיש לחוש דמחמת השמוטה שהרגל מתנדנד אנה ואנה שיפסקו אחד מן הגידים כמ"ש האחרונים ול"מ היכא דאיכא לפנינו ויש לברורי בקל בודאי דיש לחוש ולבדוק בצוה"ג דבכ"מ דאיכא לברורי בודאי דצריך לברר אכן אף במקום שנאבדו בלי בדיקה או לדידן שאא"ב בבדיקה וכן בחיי העוף לענין הביצים ג"כ צ"ע:

עוד נלפע"ד דהנה המעיין ברדב"ז שם במ"ש דאין לחוש לשמא נשמטו הגידין דכיון שהם שלימים אפילו נקפלו ממקומם חוזרין ונמתין והדרא בריא וכו' והנה מלשון זה משמע להדיא דס"ל כמ"ש הכ"מ והב"י בהבנת דעת הראב"ד דבאמת ס"ל דאין חששא בנקפלו צוה"ג אכן לפי מ"ש כל האחרונים להלכה דהעיקר בדעת הר"א דס"ל להטריף בנקפלו א"כ בודאי דיש לאסור בהא דנשמט מטעם חששא דשמא נקפלו, גם במה שכתב הרדב"ז בפשיטת דמהני בכה"ג יב"ח מטעם דהו"ל ס"ט ג"כ צ"ע לפמ"ש הפר"ח ושאר אחרונים דלא מהני יב"ח גבי שבירת הגף מטעם דשמא אח"כ ניקבה א"כ ה"ה בנ"ד וכפי הנראה דהרדב"ז היה ס"ל בפשיטת דאין לחוש כ"א על שעת השמוטה ולכן שפיר מהני יב"ח וכמו בהא דנשמט הגף אכן באמת לפענ"ד צ"ע דודאי בכה"ג יש לחוש גם אחר השמוטה שע"י הנידנוד יפסקו הצוה"ג:

גם במ"ש בשד"ח שם לסתור ראיית השואל דלמ"ש הט"ז דהשע"ד מיירי בגליד בודאי דיש לאסור גם בעוף מדברי הפר"ח שהסכים בפי' השע"ד לט"ז וכתב להתיר בנחתך בערקום מטעם שאין שם צוה"ג דבריו תמוהים חדא דמה ראי' מהא דערקום לגליד ועוד דהא בפירוש איתמר בדברי הפר"ח דבעוף יש לאסור כה"ג בנחתך ודלא כמ"ש בא"ש יעו"ש גם במ"ש שם דהרחיד"א העתיק דברי המתיר ולא חש להביא מה שצידד הרב ב"ד משמע דהרב ב"ד מחמיר בזה והנה המעיין בעקהד"ט יראה שבאמת דעת הב"ד להתיר בזה, שוב עיינתי במ"ש בסופו והגם דנמצא בדברי הרבנים האחרונים להחמיר בנשמט מ"מ אין לחוש לזה מאחר שלא הזכירו מזה הפוסקים הראשונים ע"כ תו"ד ואפשר שנתכון בזה גם לדברי הפמ"ג, הנה כפי הנראה שיש לזה ראי' ברורה ממ"ש רש"י ז"ל גבי הא דצנא דאנקורי:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה