אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן נג

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן נג

סימן נב

במ"ש הש"ך סק"ו ע"ש שהשיג על הב"ח שהבין דברי המהרי"ק שמתיר בנשבר הגף סמוך לגוף ונקשר שאשי"י והוא השיג עליו דהמהרי"ק לא איירי אלא בנשבר רחוק מהגוף דשם האיסור מצ"ע והיינו שהאבר אסור משום מצות פרוש] אבל בסמוך לגוף שהאיסור הוא מחמת הריאה לא מהני שאשי"י וכ"ה בפר"ח, ולולא דבריהם הייתי יכול לומר דהב"ח שפיר דייק במהרי"ק, דהנה המעיין במהרי"ק שם שכתב דאם נשבר הגף או רגל העוף שלא במקום צוה"ג ונקשר כשר ואם איתא כדברי הש"ך היה לו לחלק גם בגף בין רחוק לסמוך כמו שחילק ברגל בין מקום צוה"ג לשלא במקום צוה"ג וכן אח"כ כשכתב דדבר זה פשוט דהיינו דוקא בנשבר הגף או שלא במקום צוה"ג כתב שם ג"כ בסתם דבנשבר הגף כשר באין חילוק וכן מוכח בדברי השואל שם דשאל סתם משמע אף בסמוך לגוף וכן נראה מוכח להמעיין ומדקדק בדברי המהרי"ק שכתב דמש"ה לא מהני הקשירה אף דודאי לא יצא העצם לחוץ מ"מ חיישינן שמא נפסקו הגידין "אשר שם", אלמא דהעיקר האיסור בזה מטעם דהגידין הם שם ויכולים לפסוק אף בלא יציאת העצם לחוץ משא"כ בגף דודאי א"א להגיע אל הריאה אלא ביצא ממקומו והראיה לזה דהא הוא התיר שם בלמעלה ממקום צוה"ג ומשמע אפי' סמוך ממש למקום צוה"ג ולא חיישינן שמא הגיע העצם עד צוה"ג ולפ"ז י"ל דיפה כיוון הב"ח בדעת המהרי"ק דבגף כיון דעיקר החששא היא דשמא יכנס השבר לריאה והכא כיון דנקשר דבודאי לא יצא לחוץ בודאי שוב אין בזה שום חששא כלל, ומה שחשש הט"ז בהגהות שלו דשמא יצא מיעוט השבירה וניקב הריאה נלפע"ד דמהרי"ק לא ס"ל כן דא"כ למ"ל לומר דטרפה מטעם דשם הם הגידין הא אף אם לא היה הגידין שמה ג"כ טרפה מטעם הט"ז ובפרט בגף שהוא חומרא כמ"ש מהרי"ק שם וכ"נ באמת מפשטות סתימת דברי המהרי"ק שם דמיירי אף בסמוך לגוף דהא מתחלה שם כתב לפלפל בנ"ד אם יש לאסור שבירת הגף סמוך לגוף שהשואל כתב דיש לו קבלה בזה לאסור בתוך אגודל וסיים ע"ז ואשר שאלתם איך נוהגים בנתרפא בשבירת גף ורגל משמע להדיא דקאי אדסמיך לי' ע"פ מה שנהגו לאסור בסמוך לגוף בזה נסתפקו איך הדין בזה בנתרפא דהרי לא מיירי כלל שמה מדין האבר כלל וכל כי האי הו"ל לפרושי בהדיא א"ו כמ"ש:

נלפע"ד דבנשבר הגף סמוך לגוף ונקשר שעשי"י ונמצא לאחר הבישול יש להתיר הכלים בשהיית מעל"ע ע"פ דברי הלב"ש דבס"ט ויש דעות המכשירים והובא דעתם בשו"ע יש להתיר הכלים בשהיית מעל"ע והנה בזה דעת הרש"ל הובא בש"ך שם דכל שנתרפא ונקשר כשר ע"ש משמע דאף בשעשי"י ובפרט דבלא"ה דעת הרבה פוסקים דשעשי"ו דינו דכשאשי"י וכאן רוב הפוסקים מכשירים בנשבר הגף א"כ לענין הכלים בודאי יש להקל ע"ש ועי' בב"ח במ"ש בתשובה:

עיין בלב"ש בסי' ז' ס"ב ס"ק ט' במ"ש לתמוה על הפמ"ג במ"ש לפרש דברי הכה"ג דמיירי בשהבוכנא קיים דאל"ה איך התיר למוכרה לגוי דהא בכה"ג מותר למכור לנכרי מטעם דהוא איסור הניכר, ולעד"נ דכונת הפמ"ג כיון דגם עתה א"ל שבאמת נשמט או נשבר אלא שנתרפא כ"כ עד שהרב בעל כה"ג נסתפק אם הוא מתולדה א"כ בודאי יש לחוש למוכרה לנכרי דשמא יתרפא כ"כ עד שלא ישאר שום ספק בלב כל רואה ויתלה שודאי נעשה מתולדה כן ובאמת הוא טרפה ולכן שפיר כתב הפמ"ג דאין למוכרה כ"א באופן דיש צדדים להתיר ודבר זה מבואר היטב בכמה אחרונים וגם בדבריו עצמו שם דכל היכא דאף שנקשר טרפה אסור למוכרה מה"ט, ומ"ש עוד מטעם דיש בלא"ה ס"ם י"ל דר"ל דמתחלה נסתפק בדעת הכה"ג דמה שהחמיר בזה הוא מטעם נשמט אמנם הס"ס באמת הו"ל ממש כמו בנשמט ספק מחיים דהיינו דהיה הספיקות אח"כ לכל ואפי' חכם ובקי לא היה יכול להכיר או דיש לחלק בין הספיקות והיינו שהספק היה ח"ח לו לבדו דא"א מצטרפין אותו לשום ספק וע"ז סיים דמה שהתיר מכירה ולא זכר שום דבר דהיה בזה הפ"מ דבאין ה"מ ח"ח לא הוה ס"ס נראה יותר דהמעשה היה בנשבר וכפן הב' דהספק שמא מתולדה היה ח"ח לו לבדו אלא דהתיר מטעם דרוב מתירין דבאמת אין כאן כ"א ספק א':

גם במ"ש בסעי' ג' ס"ק ה' להחמיר בנאבד ולא בדקו אם היה רחוק אגודל ביש עוקץ או ספק נשבר הבוכנא אף בה"מ דבריו צ"ע דאם בספק מחיים דשם ב' הספיקות הם בח"ח מתיר הרמ"א בה"מ א"כ כ"ש בנ"ד דהספק הא' לא הוה ח"ח בודאי מותר ואפשר אף בהפסד קצת ומ"ש לעיין בסי' ק"ט בסעי' ב' ור"ל דשם כתב דלא הוה ס"ס מטעם דהוה ספק הרגיל או משם אחד הנה לפמ"ש כל האחרונים להקל בנשמט עכ"פ בה"מ ע"כ דבה"מ סמכינן דהוה ס"ס ועי' בנוב"י שכ' דיש להקל בנשמט אף בלי הפסד מרובה:

עובדא בא לידי בנידון שמצאו אחר הבישל בעת האכילה מחט בנף העוף והנה יש בזה שני חששות, א' ממ"ש הב"ח בס"ס נ"א גבי מחט בירך דבעוף דאין תולין שבא מבחוץ אמנם בזה דעת הרבה אחרונים להקל בפרט בעוף בייתי יעו' בפ"ת שם ובפרט במחט קלישתא דבזה כ"ע יודו כמ"ש הפמ"ג שם ועוד דבגף נלפע"ד דעדיף מירך דמצוי שמקשקש בחוזק בכנפי' ושפיר תולין דנתחבה שם מבחוץ, והנה ראיתי בשו"ת טו"ט בס"ס ק"ל [השמטה לסי' נ"א] שכתב דבשאר מקומות חוץ מירך כ"ע יודו דאסור ולדעתי דבריו צ"ע דודאי מצוי בעופות שיפשפשו בעפר ועי"ז יכול מחט לתחוב שם בבשר הבילק וכדומה וכ"כ הרבה אחרונים ויעו' בח"ס הובא בפ"ת סי' נ"א סק"ז דאדרבה בשאר מקומות קיל מירך ואף בקופא לגאו יש להכשיר בשאר מקומות יע"ש, גם במ"ש על הפמ"ג דר"ל דוקא כעין שפילקע בלי ראש אבל מחט של תפירה אסור לדעת הב"ח גם בזה דבריו צ"ע דודאי מחטים שלנו בכלל קלישתא המה ויכולים לנקוב אף בקופא, ויעו' בסי' מ"א בפר"ח ותב"ש במ"ש בזה, אמנם אכתי יש לחוש שמא היה המחט סמוך לגוף בתוך אגודל ויש לחוש שמא נקבה הריאה והנה לכאורה לפמ"ש הש"ך בסי' נ"ג סק"ט דאף אם השבר נכנס לתוך אגודל שרי וכן הסכימו לדבריו כל האחרונים ועי' בלב"ש דאף ביש עוקץ שרי הרי דאין לחוש כ"ז שלא נשבר העצם בתוך אגודל וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דע"כ לא היה בתוך חלל של הבוכנא דהרי בשעה שאכל היה הגף חתוך מן הגוף ואפ"ה לא נראה שם מבחוץ וא"כ דמי ממש לדין עוקץ שנכנס לתוך אגודל אמנם באמת צריך להבין כיון דעיקר הטעם דאנו אומרים בתוך אגודל הוא מטעם דשמא נכנס לתוך הריאה ואף אם עיקר השבירה הוא ארחוק אגודל כמו בנשבר באכלסון מ"מ אם איזה עוקץ הוא בתוך אגודל אסור וא"כ ה"ה אם השבירה הוא ברחוק אגודל והעוקץ נכנס לפנים ג"כ הו"ל לאסור מה"ט, וראיתי בשו"ת טו"ט בסי' קפ"ו שכתב לחלק מטעם דבשעה שנכנס כבר התחיל להתקשר ולהתרפאות ע"ש ודבריו תמוהין דהמעיין בש"ך ובכל המעתיקים שהעתיקו דבריו יראה להדיא דמתיר אף בלא נקשר כלל אמנם העיקר בזה דדוקא אם השבירה או העוקץ הוא בעצמו תוך אגודל בטבעו כיון דהוא מונח ושוהא שם תמיד בזה שפיר חיישינן דשמא באיזה פעם ע"י איזה סיבה נכנס לתוך הריאה משא"כ אם הוא באמת רחוק מן הגוף רק שנדחק לאיזה סיבה לפנים בזה אמרינן דמסתמא לא ישתהא שם חוץ למקומו ויחזור תיכף למקומו ובזמן מיעוט לא חיישינן לריאה ואם נתרפא שם אמרינן ג"כ דלא נשתהא שם זמן ארוך אלא דתיכף התחיל להתקשר ושוב לא היה יכול לנקוב הריאה ואף דבנשבר תוך אגודל לא מחלקינן בין זמן לזמן ואף בשחטו לאחר שעה או שתים מהשבירה ג"כ אסור מ"מ בנ"ד י"ל דלא נשתהא כלל סמוך לגוף ובזה באמת מהני גם בסמוך לגוף כמ"ש הפר"ח דבחתך תיכף אחר השבירה כשרה ולפ"ז בנ"ד אם היה המחט סמוך לגוף אסור כיון דהיא מונח שם תמיד דל"ד לגף הנ"ל דעיקר מקומו הוא למטה [ולפ"ז ה"ה בנשבר הגף וראינו שנשתהא העוקץ בתוך אגודל זמן הרבה ג"כ אסור]:

ועוד נלפע"ד דבנ"ד אף לפ"ד רוב הפוסקים דמתירים בנשבר הגף יש לאסור והוא ע"פ מ"ש הר"ן לחלק בין נשבר צלע לקוץ בחלל דקוץ ומחט שמכה בכח שפיר יש לחוש לשמא ניקב וא"כ ה"ה בנ"ד וצ"ע בזה, אמנם אכתי י"ל דהוה ס"ס שמא היה רחוק אגודל ושמא לא ניקב הריאה ועי' בפמ"ג ולב"ש במ"ש בנידון ספק תוך אגודל דביש עוקץ ונשבר הבוכנא אין להקל וכ"כ דלענ"ד נראה דיש לצדד בזה, גם אפ"ל דנ"ד עדיף קצת חדא דיש לומר שמא עתה סמוך לשחיטה נתחבה וא"כ לא נשתהא שם כלל ושמא היה רחוק מהגוף ושמא לא ניקבה הריאה ועוד די"ל דדוקא בגף חיישינן שמא ע"י נדנד נכנס לתוך הגוף משא"כ במחט דכל כמה שמנדנד אפשר שלא תזוז המחט ממקומו ומ"מ למעשה אסרתי גוף העוף כיון דדעת הב"ח והש"ך בלא"ה לאסור בעוף מטעם דיש לחוש שמא בא מתוך החלל ואף דכ"כ דבקלישתא גם הם יודו מ"מ למ"ש בשם הטו"ט במחט של תפירה עדיין יש בזה איסור לדעת הב"ח, ואף דבאמת דבריו צ"ע כמש"ל מ"מ בנ"ד עדיין י"ל דיש להחמיר מטעם דהו"ל כעין ס"ס שמא בא מבפנים ואת"ל דבא מבחוץ שמא ניקב הריאה ומ"מ כיון דיש בזה כמה וכמה צדדים להיתר התרתי הבשר שנמלח עמו כ"ק מחמת צירוף דעת הראבי"ה כמ"ש השבו"י ובפרט דיש כמה דעות דעוף עם בשר הוה מב"מ ובמב"מ גם הנוב"י מודה וכ"ש בלא נודע דהוה ספק דרבנן ובלא הוה לי' למידע דעת הלב"ש להקל אף בהפסד קצת והכלים התרתי בשהיית מעל"ע:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה