אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן נב

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן נב

סימן נא

במ"ש הטור בניד' ריאה של עוף אם נפלה לאור והאדימה הריאה דהרשב"א מטריף והרא"ש מכשיר ובב"י הגיה ירוקה במקום האדימה יע"ש ובט"ז תמה עליו דבאמת לפי תירץ השני שבתה"א ע"כ אינו חולק הרשב"א על היש מכשירין אלא בגעל אבל בגרין גם הוא מודה דכשרה א"כ איך העתיק הטור דיש פלוגתא בזה והרשב"א הוא האוסר והרא"ש הוא המתיר וע"כ דמיירי בגעל ופסק כהרא"ש והא לעיל סי' ל"ח לא חילק בזה בין עוף לבהמה יע"ש ובנה"ך הרבה להשיב עליו אפו וכתב דהוא לא ראה ספר תהה"ק ועי' בפמ"ג מה שתי' בזה ועי' בפר"ח ותב"ש מ"ש בזה, ואשר נלפע"ד בזה ומתחלה נפרש דברי הרשב"א בתוהה"א עי' לשונו בט"ז והוא דהיש מכשירין לא סבירה להו האי התירה דמדר"ל וכמו שכתב הר"ן פא"ט דה"מ בלא נפלה לאור אבל בנפלה לאור אין תולין בדר"נ ע"ש אלא שהתירו מדלא מנו הגמ' ריאה בהדי לב וקורקבן משמע להו דאפילו אם מצאו שינוי מראה בריאה אין לאסור דאין האש יכול לבוא לשם לשרוף את הריאה ולכן אף שנמצא שינוי מראה בריאה אין אנו אומרין ששלט בה כח האש ונחמר הריאה דז"א דהא אין יכול להגיע שמה כח האש כיון שהצלעות מגינות אלא אמרינן שהשינוי הוא בא לה מקוטרא דעייל בהו אבל לא ששלט בה האש ומה"ט ס"ל להתיר בין בגרין ובין בגעל ואף שהם מודים דגעל בריאה טרפה מברייתא דלוי ודלא כמ"ש הנה"ך ואף בלא נפלה לאור מ"מ ס"ל דאדרבה בנ"ד יש להכשיר דקלקלתה היא תקנתה כיון דראינו שנפלה לאור ואנו אומרין שכח האש אין יכול להגיע שמה לשרוף הריאה אלא שהשינוי בא מחמת הקוטרא שעייל בהו ולאו שינוי מראה הוא א"כ לא מיבעי' בגרין שהוא כשרה אלא אפילו געל ג"כ כשר כיון דאין השינוי בעור מחמתו ומדמי לה להא שנתבאר לעיל בסי' ל"ח דאם השינוי בעור מחמת מוגלא דיש להכשיר וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שהשינוי בעור הוא מחמת הנפילה לאור והנפילה מחמת עצמה אין מזיק לה מה"ט גם השינוי שבאה מחמת הנפילה ג"כ אין מזיק לה דאנו אומרים דסוף הקוטרא לצאת ואז לא יהיה בה השינוי מראה הנ"ל וכמו דקיי"ל באם נשתנו וחזרו ע"י שלק דיש להכשיר ושם ג"כ הוא מטעם דקוטרא עייל בהו והנה שם בודאי אפילו השינוי היה מהשינוים האוסרים ואפ"ה בכה"ג כשר מטעם דהא חזינן עכשיו דבאמת לאו שינוי מראה הוא א"כ י"ל דה"ה הכא דחד טעמא זהו שיטת הי"מ שברשב"א, והרשב"א בתי' הא' נחלק עליהם ומתחלה כתב דעיקר הראיה שלהם ליתא דמה שלא מנו ריאה בהדי לב וכו' י"ל דלא מנו אלא מה דשכיח אבל ריאה דאין שכיח כ"כ כמו הלב לא מנו אותו אבל ודאי אם ראינו שנשתנו בודאי טרפה דמה הגינו ומה הצילו שייך כאן ובתי' הזה י"ל באחד מב' פנים או דס"ל להרשב"א דגם בגרין טרפה כמ"ש הנה"ך ומה שהקשה הפמ"ג דא"כ מאי הקשה הרשב"א מאי הגינו וכו' הא י"ל כדר"ל ז"א דהא בודאי הי"מ לא סבירה להתיר מדר"נ כמ"ש הר"ן וא"כ שפיר קאמר הרשב"א על הי"מ הנ"ל לפי שיטתם דבנפלה לאור אין לתלות בדר"נ דלפ"ז בודאי דיש להטריף אף בגרין וכ"ש געל והיינו דלא אמרינן דקוטרא עייל בהו אלא כח האש הוא ששלט ושרף את הריאה ולפי שיטה זו הודה הרשב"א בתי' הא' להי"מ דלא תלינן בדר"נ ועוד הודה להם דאי הוה אמרינן דקוטרא הוא דעייל בהו באמת הו"ל להכשיר אף בירוק געל כמ"ש הי"מ דאל"כ היה לו להשיג עליהם דאפילו לשיטתם דתלינן בקוטרא ג"כ טרפה בירוק געל א"ו כדאמרן או שיש לומר כשיטת הט"ז דהרשב"א גם בתי' הא' לא אסור אלא בגעל אבל בגרין מתיר הרשב"א אף בתי' הא' והיינו אף דהי"מ אין סוברים להתיר מדר"נ מ"מ הרשב"א אזיל לשיטתי' בתי' הב' וא"כ פליג הרשב"א על הי"מ בתרתי חדא דהוא סובר להתיר מדר"נ ועוד שאין לתלות בקוטרא אלא אמרינן שכח האש שלט בהם ונחמר הריאה אבל בזה ג"כ מודה להם בתי' הא' דאי היינו אומרים דהא דלא מנו ריאה וכו' הוא מחמת דתלינן דרך קוטרא הוא דעייל בהו באמת היה מותר אף במראה געל כמש"ל בשיטת הי"מ וע"ז חידש לנו הרשב"א בתי' הב' דאפילו אם נאמר דהא דלא מנו הריאה בכלל לב וכו' לאו משום דלא שכיח הוא ואפילו אם אנו מפרשים הא דאין ריאה לעוף לנפול ולא ליחמר כפשוטו דהיינו שאין דין נפולה לאור שייך בריאה אפילו בראינו שנשתנו מ"מ אין אנו צריכים לסבור כסברת הי"מ והיינו דהא יש בריאה שני מיני ירקות גרין וגעל ואם הוריקה הריאה ירוק געל אז פשיטא דטרפה דאפילו אם נימא דהנפולה לאור אין מזיק לה מ"מ הא געל בלא"ה הוה מראה פסולה ומאן נימא לן דהאש לא שלט בה רק קוטרא שלט בה ועי"ז נבוא להתיר אף שכפי הנראה הו"ל מראה פסולה מטעם דאין השינוי בעור מחמתו כמש"ל והא ממ"נ אם תאמר שבעת נפילת האור נשתנית הריאה אמאי לא נאמר שאש עצמו שלט בה לא הקוטרא ואם נאמר דלשיטתם ע"כ מוכרח לומר שאש אין יכול לשלוט בה א"כ אמאי לא נתלו שהשינוי בא לה מחמת חולי אחר לא מחמת האור וכבר הי' בה המראה אף קודם שנפלה לאור ועוד אפילו אם נימא דעתה נשתנה והאש אינו יכול לשרוף אותה והשינוי בא לה רק מחמת הקוטרא מ"מ תיתי מהי תיתי הא מ"מ סוף סוף הרי לפנינו יש מראה פסולה בריאה והוה לקותא בריאה וסופו נקוב והרשב"א לשיטתו דס"ל בהא דס"ס ל"ח לענין שינוי מראה דאף אם הוא מחמת מוגלא אפ"ה טרפה כמ"ש במשה"ב שם נמצא דגעל בריאה טרפה אף אם נאמר דמחמת הנפולה הוא כשרה כמ"ש הי"מ מ"מ כיון שהוא בלא"ה מראה פסולה יש להטריף כמ"ש, ואם הוריקה ככרתי כשרה מדר"נ והיינו כיון דבלאו הנפולה הוא כשרה מדר"נ וא"ת שניחש שמא מחמת האור הוא ששלט בה ושרף אותה לזה תירץ הרשב"א דהוא כפי הסברא שכתב בשם הגאונים שגם בודאי נפלה לאור ובשאר אברים היינו תולין השינוי בטבע אי לאו דאין שכיח כ"כ שיהיה שינוי בטבע וא"כ הכא בככרתי ששכיח הוא בטבע מדר"נ בודאי תלינן השינוי בטבע ולא בנפולה לאור ובזה ישב הרשב"א אמאי לא מנו ריאה בכלל בני מעים דבין לענין געל ובין לענין גרין לא צריך למנות אותה וע"ז הוקשה לו להרשב"א כיון דלא נפקא לן מידי דבין אי נימא דהאש יכול לשלוט בהריאה יהיה גרין כשר וגעל טרפה ובין אם נאמר דהאש אין יכול לשלוט בריאה דאז ג"כ געל טרפה וגדין כשר א"כ אמאי הוצרך הגמ' לומר דאין ריאה לעוף ליחמר הואיל וצלעות מגינות עליה ולמאי נפקא לן אם בגרין הא בלא"ה כשרה ואם בגעל אפילו השתא טרפה, לכן תירץ הרשב"א דהא דאמר אין ריאה לעוף כו' ולא ליחמר כו' הוא לענין זה שאם היינו אומרים שהאש יכול להגיע אל הריאה הנה אם ראינו עוף שנפל לאור היינו מחויבים לבדוק הריאה שמא גם היא נשתנית מחמת האור אף שבשאר עוף שלא נפל לאור א"צ בדיקה אפילו לענין סרכות וכ"ש לענין מראות כמ"ש הרמב"ם וכ"כ כל האחרונים יע"ש מ"מ הכא שנפל לאור היה צריך בדיקה בריאה ואם ימצא געל עכ"פ יהיה טרפה לכן הוצרך הגמ' להשמיענו דהאש אין יכול להגיע אל הריאה לשלוט בה ולכן אפילו בודאי נפלה לאור אין צריכה בדוקה בריאה לראות אם נשתנית כיון דצלעות מגינות עלי' והשתא כיון דמחמת האש אין צריך בדיקה בלאו האש ג"כ בודאי דאין צריך בדיקה כמש"ל וזה דוקא בעוף אבל בבהמה ודאי צריכה בדיקה ואפילו אם נאמר דבלא ראינו שנפלה אין צריכים לבדוק הריאה משום שאר טריפות חוץ סירכות יעו' באחרונים סי' ל"ט מ"מ הכא שנפל לאור בודאי דצריך בדיקה לראות אה נשתנו ועוד דבשאר ריאה הנה עיקר הבדיקה מדרבנן משא"כ בנ"ד בודאי צריך בדיקה מה"ת וזה כונת הרשב"א שסיים ובריאה של עוף וכו' יע"ש בתוה"א זהו פי' דברי הרשב"א בתוה"א:

והנ"מ בין התירוצים הוא כך דלתי' הא' געל בריאה בנפלה לאור טרפה מחמת האש שאמרינן שהאש שלט בה ושרף אותה ואם הוריקה ירוק גרין תלוי במחלוקת הנה"ך והט"ז בפי' התי' הא' וכמש"ל בזה ובתי' הב' של הרשב"א סובר דגרין בודאי בין בראינו שנפל לאור ובין בלא ראינו שנפל לאור כשרה מדר"נ ובירקות געל סובר הרשב"א דלא תלינן בקוטרא אלא ממ"נ אם לא היה מתחלה השינוי מראה הנ"ל רק עתה בשעה שנפלה היא שנשתנית היינו תולין בודאי שהאור שלט בה ושרף את הריאה ואי אמרינן שהאש אין יכול לשלוט בהריאה אז בודאי לא תלינן בקוטרא אלא אמרינן שכבר קודם שנפל לאור נשתנית הריאה מחמת איזה חולי שהיה בה ולא מחמת הקוטרא ואף אם עתה נשתנית ונאמר דאין האש יכול לשלוט בה מ"מ בלא"ה הרשב"א לשיטתו דאף דאין השינוי בעור מחמתו טרפה כמש"ל, ולפי זה הנה בתי' זה לא הכריע הרשב"א אם כח האש יכול לשלוט בהריאה ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דהיינו שיש לומר שהאש יכול לשלוט בהריאה והא דקאמר אין ריאה וכו' היינו לענין שאין צריך בדיקה ואפ"ה א"ש הא דלא מנו ריאה בכלל בני מעיים משום דלא נפקא לן מידי וזה עיקר מה שחידש הרשב"א בתי' הב' די"ל הא דלא מנו ריאה הוא משום דלא נפקא לן מידי דאפילו אם נאמר דאש שולט בריאה אפ"ה בגרין כשר דלא כהי"מ שהתירו בזה רק מחמת דתלינן בקוטרא וכיון דלא נפקא לן מידי בזה לכן לא ביארו בגמ' האיך הדין בריאה לענין נפולה לאור וא"ת הא אכתי נ"מ גם בריאה לענין מראה געל דהא מראה פסולה אינו פוסלו אלא עד שיגיע לתוך ב' הקרומים ובנפלה לאור פוסל אפילו במשהו יעו' באחרונים, והנה בט"ז סי' ל"ח אף שהסכים לאסור במראה פסולה בקרום העליון וגם בכאן הסכים ג"כ לתי' הב' מ"מ עדיין צ"ע מדוע לא נסתייע מדברי הרשב"א הנ"ל ואפ"ל דכיון דהוא סובר שגם בתי' הא' מודה הרשב"א בגרין א"כ י"ל דבהא פליגי ב' התי' והיינו שבחי' הא' סובר שמראה פסולה אינו פוסל עד שיגיע לתוך ב' הקרומים ובתי' הב' סובר להיפך ולכן לא הביא ראיה מרשב"א שגם הרשב"א עצמו מסופק בזה בשני התי':

ועפ"ז א"ש מה שתמה הפמ"ג במה שהחליט התב"ש להקל במראה פסולה בקרום העליון דאזיל לשיטתו כאן שהסכים להנה"ך שהעיקר כתי' הא', ומ"מ עדיין צ"ע כיון דאין מפורש ברשב"א בתי' הא' דס"ל [כן מנ"ל] להקל בזה ולעשות פלוגתא בין התי' באין הכרח, והנה לכאורה מה דפשיטא להאחרונים שבנפלה לאור טרפה אף בהוריק קרום אחד מהריאה צע"ג דהא בטחול כתב הב"י דהיה נראה שאין להטריף אלא באם הוריק עד שלא נשתייר בו כעובי דינר זהב אלא שמדסתם משמע שהוא טרפה במשהו והט"ז לפי מה שהבין בו בתב"ש סק"ו והפ"ת ס"ל באמת להקל בזה עי' בתב"ש ועי' רדב"ז היקל בבהמה באם הוריק הלב ולא הגיע לחלל יע"ש ואם הקילו באבר אחד דלא תעבור מעל"ע כ"ש הכא בשני קרומי הריאה דלא תעבור מעור לעור דהא חזינן דאם האדים הבשר כנגד בנמ"ע כשרה ולא אמרינן דכבר שלטה גם בבני מעיים או סוף שתשלוט בבני מעיים וע"כ צ"ל דנ"ד לא דמי לגמרי לדרוסה אף לענין העובי דהא בדרוסה כה"ג טרפה א"ו דהכא אמרינן דבמאי דשלטה שלטה ובמאי דלא שלטה לא שלטה, ואף שאנו מטריפין הוריקה כבד כנגד במ"ע אלמא שבעובי יכול לשלוט אף מאבר אל אבר מ"מ הא חזינן דכל הפוסקים מתירין בהאדים הבשר כנגד בני מעיים ולא הטריפו מטעם הנ"ל אלמא דעכ"פ לאו כללא הוא דבכל מקום האש פועל בעובי מאבר אל אבר וא"כ כיון דפעמים הוא כך ופעמים הוא כך מאי חזית דמדמית ריאה להוריק כבד נגד בני מעיים דנימא שהאש פועל מאבר אל אבר היינו מקרום לקרום אדרבה נימא דזה דמי להאדים בשר כנגד בני מעיים דשם אמרינן דאין האש פועל בעובי מאבר אל אבר שוב ראיתי דלמ"ש הר"ן בשם הרשב"א דדוקא בהוריק הכבד למטה במקום חיבורה בבמ"ע טרפה משא"כ בהוריק מצד גבה אמרינן דודאי נפלה לאור דרך גבה ולכן לא שלטה עדיין בבמ"ע בלא"ה אין הכרח מזה דהרי מה דאנו מטריפין בכבד נגד בני מעיים לאו משום דבעובי פועל אף מאבר אל אבר אלא מטעם דאנו חוששים שנפלה בצד הפנים וכיון שכבר שלט בכבד כ"ש בבמ"ע שהם קודמין לכבד:

ועפ"ז צ"ע במה שכ' בפמ"ג לפרש מ"ש וכלפי פנים דכל מה שהוא נגד הבמ"ע נקרא פנים ובין בהוריק במקום שהוא מגולה לבמ"ע ובין מצד חוץ טרפה ע"ש דהרי ממ"ש הר"ן והרשב"א משמע בהדיא להיפך דדוקא המקום חיבורה לבמ"ע טרפה ולפ"ז בודאי די"ל דלשיטת הרשב"א לאו דוקא הוא שבעובי מתפשט בכל מקום ובצדדין אין מתפשט כלל אלא העיקר הוא שמתפשט קצת אבל לא כמו דרוסה ולכן בהאדים בשר וכו' כשר שאין מתפשט כמו דרוסה ומ"מ קצת הוא מתפשט אף לצדדין ולכך לא בעינן הוריק כנגד כל מקום חיותה כמ"ש בתב"ש לישב דברי הטור יע"ש ומה"ט יל"ע ג"כ במ"ש הפמ"ג להקל בפשיטות באם הוריק הלב שלא כנגד החלל מטעם דלצדדין אין מתפשט כלל וזהו דין חדש שלא הזכירו אחד מהראשונים שגם בלב אין פוסל בכל מקום שהוריק ומסתימת הפוסקים משמע דבכל מקום טרפה בלב בהוריק' במשהו אבל לפמ"ש בשם הרשב"א דלפעמים אף לצדדין נמי מתפשט א"ש דבלב בכל מקום שהוריק במשהו טרפה וזה היה ג"כ סברת הב"י שכתב דהיה נראה דבטחול אין פוסל ההורקה אלא באם לא נשאר עובי ד"ז דלכאורה צע"ג הא הוא באבר א' ובעובי אמרינן דפועל מעל"ע כמ"ש כל האחרונים ואיך עלה על דעת הב"י לומר כך א"ו שהב"י היה סובר בדעת הרשב"א דלאו כללא הוא דבעובי מתפשט מעל"ע ולכן רצה מתחלה להתיר אי לאו דמדסתם משמע שהוא אוסר והט"ז והפ"ת התירו באמת מה"ט דמה חזית דמדמית ליה לכבד הא ע"כ חזינן דלאו כללא דבכל מקום יהיה הדין כן דא"כ גם בהאדים הבשר וכו' היה לן להטריף א"ו דלאו כללא הוא ואין לך בו אלא מה שנאמר במפורש בש"ס כן וכ"ש למש"ל בלא"ה אין ראיה מכבד כלל ולפ"ז שפיר י"ל דגם בריאה אין לאסור כ"א בששלט המראה בב' הקרומים:

שוב ראיתי דז"א דהא בקורקבן ג"כ יש בו שני טורות ועור א' עב ומ"מ מסתימת כל הפוסקים משמע להדיא דאף במשהו שהוריק מבחוץ טרפה וכמ"ש הר"ן שם לדעה ב' וא"כ כ"ש בריאה דהם קרומים דקים ומ"ש הב"י לצדד בטחול והסכימו לזה בט"ז ופ"ת אפ"ל דהוא ע"פ מ"ש בהגש"ד דטעם ניקב הטחול הוא מטעם במ"ע וכיון דלא הוה טרפה מצ"ע שפיר י"ל דבכה"ג הו"ל תרי רואין כמ"ש במ"ב גבי כיס הורדא ומ"מ אפ"ל דכיון דהרשב"א בתי' הב' לא הכריע באמת אם כח האש יכול להגיע אל הריאה כמש"ל אפ"ל דעכ"פ מודה להו בהא דאף אם כח האש יכול לשלוט בה מ"מ עכ"פ אין לאסור בריאה כ"א בנשתק ב' הקרומים דאף דבשאר אברים טרפה בכה"ג מ"מ בריאה דהצלעות מגינות שפיר י"ל בכה"ג דבא רק מחמת הקוטרא וכ"ש אם נימא דהא דמטריפים בשאר אברים מטעם דכבר שלט מעל"ע אלא דלא נתגלה עדיין א"כ בכה"ג מסתבר יותר דבאמת מחמת ההגנה לא שלט יותר ולא היה כח האש יכול להגיע לקרום הב' וא"ל דא"כ איך כתב הרשב"א דאין נ"מ בין אי נימא דכח האש יכול להגיע אליה ובין אי נימא דאינו יכול להגיע הא לפ"ז שפיר יש נ"מ לענין אם הוריק רק קרום אחד כמ"ש די"ל דעיקר כונת הרשב"א לדחות ראיות המכשירים בזה שכ' דמדלא מנו ריאה מוכח דאף בנשתנו כשרה ומשמע דלשיטתם אף בנשתנו מעל"ע ג"כ כשר ע"ז בא לסתור ראייתם דבאמת בכה"ג טרפה בגעל ומה שלא מנו הוא מטעם דבלא"ה טרפה, וא"ל דלפי שיטת הרשב"א דאין ראיה מהא דלא מנו ריאה מנ"ל להקל בקרום א' ז"א דאדרבה לפ"ז ע"כ מוכרחין לומר כן דאל"כ אכתי תקש' מדוע לא מנו ריאה דהא שפיר יש נ"מ לענין נשתנה קרום א', ומה שלא נתבאר בפי' בש"ס י"ל דהוא בכל מ"ש דאין ריאה לעוף ליחמר וכיון דאין חוששין לריאה מטעם ההגנה שפיר אין לחוש בקרום אחד ומה שלא תי' הרשב"א הא דאין ריאה לעוף באופן זה ז"א חדא דהא באמת לא בא מפורש בש"ס גם בשאר אברים אם א"צ מעל"ע ועוד דלשון אין ריאה לעוף משמע דאין חוששין לגמרי, ולפ"ז נסתר ראיות הכו"פ בסי' ל"ח דגם בשינוי מראה בלא נפילת האור פוסל אפילו בקרום אחד מדברי הרשב"א כאן בתי' השני ולפמ"ש ליתא:

ונחזור לענינינו דכתבנו דהי"מ שברשב"א התירו בין בירקות גרין ובין בגעל. והיינו אף דגעל הוא מראה פסולה בריאה מ"מ הכא בנפלה לאור כשר כמש"ל והרשב"א חולק עליהם בתי' הא' ע"פ שיטת הנה"ך דגם בגרין טרפה מטעם הנפולה ואין אנו מתירין מדר"נ דדוקא בלא נפלה לאור הוא דאנו מתירים מדר"נ אבל בנפלה לאור אין תולין בדר"נ וכ"ש געל דטרפה דאין אנו תולין בקוטרא כהי"מ ובתי' הב' סובר דגעל שהוא טרפה בלא"ה משום שינוי מראה טרפה ג"כ בנפלה לאור ולא תלינן בקוטרא ובגרין כשר דתולין בדר"נ ועפ"ז א"ש דברי הטור וב"י דבין לתי' הא' ובין לתי' הב' שפיר יש נ"מ בין דעת המכשירים לדעת האוסרים עכ"פ בגעל דלדעת המתירים אף בכה"ג כשר ולדעת האוסרים עכ"פ בגעל בודאי אסור, ומה שהקשה הט"ז דא"כ איך כתב הטור בשם הרא"ש להכשיר דהא הרא"ש בודאי אוסר בגעל אף בלא נפלה לאור ולפענ"ד לק"מ דכ"כ דגם הי"מ יודו דבלא נפלה בודאי אסור בגעל אלא דבנפל לאור כתבו להקל מטעם דתולין בקוטרא וא"כ שפיר י"ל דהרא"ש וטור ג"כ ס"ל כן ולכן בסי' ל"ח באמת לא כתבו הרא"ש והטור שום חילוק בזה, שוב הגיע לידי ספרי הטורים דפוס ווארשא וראיתי בהגהות הטור מהג' מהרש"ק שתי' ג"כ דברי הי"מ כך, שוב עיינתי ברא"ש שם שכ' בטעם ההיתר וז"ל ומשמע אפילו נשתנית הריאה לא טרפינן לה דכיון דצלעות מגינות עליה תלינן השינוי בד"א ולא בנפולת האור עכ"ל והנה מלשון זה משמע להדיא דלא התיר כ"א במראה גרין וכדומה דבלא"ה אין בזה מראה פסולה בריאה ולכן שפיר כתב דבכה"ג תלינן השינוי בד"א כמו בדר"נ או בשאר חולי כיון דאין בזה שום ריעותא בלא"ה משא"כ בגעל בריאה דהוא בלא"ה טרפה איך כתב דתלינן השינוי בד"א דהא עיקר ההיתר בזה לדעת המתירין מטעם דתלינן השינוי באור וכיון דהאור אינו יכול להגיע אליה ע"כ אינו כ"א מחמת קוטרא בעלמא משא"כ אם נתלו השינוי בד"א בודאי דיש להטריף מחמת מראה פסולה וכן נראה להדיא ממ"ש ולא בנפולת האור הרי דלא ס"ל להתיר מחמת הנפולה כלל, וכן נראה ג"כ דעת הר"ן שכ' (בד"ה אדומין) בטעם המכשירים אף בנחמרה הריאה דהוא משום דתולין בחולי אחר ואם מיירי בגעל עדיין אין בזה היתר ואדרבה מטעם זה יש להטריף דהו"ל לקותא בריאה אכן מדברי הרשב"א נראה באמת דס"ל דדעת הי"מ להתיר אף בגעל כמש"ל ממ"ש בטעמם דתלינן בקוטרא ומטעם זה יש להתיר אף בגעל וכן נראה להדיא מדבריו בחידושיו ממ"ש בדעת המתירים שאין פוסל בה מראה ירקות כלל וכ"נ עוד מדבריו ממ"ש בפסק הלכה דבבהמה יש להטריף בהוריקה ומסתברא דהיינו דוקא בירוק געל כעין מוריקא אבל בעוף ראיתי למקצת מפרשים שאמרו דכשרה מטעם שהצלעות מגינות עלי' וכ"כ למעלה שאינו נמצא כלל אלא בין בזו ובין בזו טרפה וכו' ע"כ הרי אף דמסיק דאף בבהמה אין להטריף כ"א בגעל אפ"ה כתב בעוף דעת המתירים א"ו כמ"ש דדעתו דלהמתירים אף בגעל כשר.

וראיתי בחדושי הרשב"א ששם הביא ג"כ דברי הי"מ ותי' שם תי' הא' כמו שתי' בתוה"א ובתי' הב' כתב כך די"ל הא דלא מנו ריאה בהדי שאר אברים משום דירוק כולל ב' צבעים והיינו ככרתי ועשבים וירוק כמוריקא הפוסל בלב וקורקבן וכבד הוא ככרתי שאולי כמוריקא הכבד כשהוא שמן דרכו להיות כן ומסתמא מדעריב ותני לב וקורקבן וכבד ירקות הפוסל בלב וקורקבן הוא כירקות הפוסל בכבד והוא שהוא ככרתי אבל בריאה הירוק ככרתי אינו פוסל מדר"נ וכו' וכיון שזה נמצא אצלה בתולדה מחמת שלא נבלע בה דמה אין אותה מראה פוסל ואפילו בנפלה לאור, וכ"ש לפי גי' הגאונים שאי אפשר לפסול בו מן הסתם בשום פנים שהרי הכשרנוה למעלה מדר"נ אלא הירוק הפוסל בריאה על כרחין א"א אלא כעין גרוג שהוא כעין מוריקא וההיא אפילו בלא נפולת אש טרפה ואפילו שמרנוה מיום הולדה ועד שעת שחיטתה וכו' הלכך אי אפשר לשנותה עם לב וקורקבן וכבד בנפילה לאור עכ"ל, ועי' כו"פ כאן בסי' נ"ב שהביא דברי החדושי הרשב"א הנ"ל והקשה עליו דלמה הוצרך הרשב"א לומר בתי' הב' דירוק געל בלא"ה פסול כיון דכבר אמר דירוק הפוסל בלב וקורקבן וכבד הוא דוקא ככרתי ובריאה כשר דתולין בדר"נ א"כ מיושב שפיר דלא מנו ריאה בהדי לב וקורקבן וכבד דבהם טרפה בנפלה לאור והוריקה ככרתי ובריאה כשר וא"כ למ"ל להרשב"א להזכיר מראה געל ומה היה קשה לו שהוצרך לתרץ כן ממראה געל יע"ש בכו"פ וחי' שאם אנו אומרים דירוק ככרתי בריאה כשר אפילו בנפלה לאור מדר"נ ע"כ אנו צריכים לסבור דירוק הפוסל בלב וכבד היינו אף בגעל דאי דוקא בגרין קשה מאי דקאמר הגמ' אין ריאה לעוף ליחמר הא גם לבהמה אין ריאה ליחמר דגרין כשר ואי בגעל הא לפי שיטה זו אין טבע האש להוריק געל וגם בלב אין פוסל געל ועי' שם מה שתי' דהרשב"א אתי עלה מכח ממ"נ וכתב דהרשב"א דסובר דתולין בדר"נ אזיל לשיטתו דלא ס"ל כר"א בסי' ל"ח ולכן גם בנפלה תולין בדר"נ וכתב עוד דהרשב"א כאן סובר דאש מוריק אף געל ואעפ"כ סובר דאי נאמר דהגמ' מיירי אף בבהמה בזה תי' הרשב"א דירוק געל בלא"ה הוא מראה פסולה ואין לתרץ דמחמת נפילה צריכה בדיקה דהא בהמה בלא"ה צריכה בדיקה, והנה מלבד שסברא זו קלושה דבדיקות הריאה לא נזכר בש"ס אלא ברמז וזאת הבדיקה הוא מדינא דהש"ס וכיון דהש"ס לא מיירי מבדיקת הריאה אלא ברמז איך סמך הש"ס שלא לזכור בדיקה בריאה גבי נפלה לאור ותסמוך אסתם בדיקות הריאה שלא נזכרה בש"ס והרמב"ם סובר באמת שם שאינה אלא ממנהגא ובשאר טריפות הרבה פוסקים סוברים דאין צריך בדיקה ואי נאבדה כשר וכמש"ל ואפילו לדעת הסוברים דבדיקת הריאה הוא מעיקר הדין מ"מ בודאי דלכ"ע אינו כ"א מדרבנן משא"כ כאן מחמת הנפילה בודאי דצריך בדיקה מה"ת ואם נאבדה יעו' בט"ז ובנה"ך גבי עוף בייתי במ"ש בדעת הרשב"א ולנה"ך שם ס"ל להרשב"א דכאן אף בנאבדה אסור, ואף אם נסבול כל הדוחק הנ"ל מ"מ בלא"ה צע"ג דאיך יפרש הרשב"א לפ"ז דברי הגמ' דאין ריאה לעוף משמע דלבהמה יש ריאה ולמאי נ"מ אי בגרין כשר מדר"נ ואי בגעל בלא"ה טרפה ולענין בדיקה ג"כ אין נ"מ דהא לפי סברת הכו"פ ריאה של בהמה בלא"ה צריך בדיקה וצ"ע עיי' בכו"פ ודו"ק וכ"נ להדיא ממ"ש בחיד' שם בפסק ההלכה דבין בבהמה ובין בעוף יש להטריף בגעל ואין הפרש ביניהם אלא לענין בדיקה שבעוף א"צ בדיקה ובבהמה צריך בדיקה, ובגוף קושית הכו"פ דאם נאמר דירוק גרין כשר מדר"נ בריאה איך נאמר דירוק הפוסל בלב וקורקבן הוא דוקא בככרתי דא"כ איך אמרה הגמ' דאין ריאה לעוף וכו' הא לבהמה ג"כ אין ריאה יכו' ועש"ז כתב הרב דהרשב"א דפוסל געל בלב וקורקבן אזיל לשיטתו דסובר דירוק בריאה כשר מדר"נ ע"כ הוצרך לפרש דירוק הפוסל בלב וקורקבן אף בגעל כדי דלא תקשו הא דאין ריאה ולכן פסק כהרא"ה דאין פוסל אלא ככרתי מטעם דרוב הפוסקים סוברים דאין תולין בדר"נ וא"כ בודאי הם מפרשים דירוק הוא ככרתי וגם זה צ"ע דהא לפי שיטת הנה"ך חזר הרשב"א בתוה"ק ממ"ש בתוה"א דירוק כשר מדר"נ וכן הסכים התב"ש וכמה מהאחרונים ואפ"ה סובר שם דירוק הפוסל בלב וקורקבן הוא בין בגעל ובין בגרין וכן הטור אע"פ שאין סובר כרשב"א בהא דירוק כשר בריאה מדר"נ דהא פסק כהי"מ וי"מ אין סוברים דתולין בדר"נ כמש"ל וכמ"ש הר"ן יע"ש ואפ"ה פסק דבין בירוק געל ובין בגרין טרפה דהא העתיק דברי הרשב"א דבכבד יש להתיר בגעל משמע דבלב וקורקבן אף בגעל אסור וע"כ צ"ל דאין תלוי זב"ז ושפיר י"ל דאף דגרין בריאה טרפה ואין תולין בדר"נ מ"מ בלב וקורקבן פוסל אף בגעל:

ומ"ש עוד הכו"פ דהרשב"א דסובר דירוקה כשר מדר"נ אזיל לשיטתו דבסי' ל"ח חולק על ר"א דסובר דאדומה דכשרה מדר"נ היינו היכא דאין מכה בדופן אבל אי יש מכה בדופן טרפה ולא תלינן בדר"נ וכיון דהרשב"א לא ס"ל כוותי' לכן פסק דאפילו בידענו שנפל לאור מ"מ תולין הירקות בריאה בדר"נ ועפ"ז כתב דמדברי האומרים דאין תולין הירקות בדר"נ יש ראיה לדעת הרב ר"א דכיון דאנו סוברים דנפלה לאור אין תולין בדר"נ מטעם דיש לתלות באור וא"כ כי היכא דבנפלה לאור אין תולין בדר"נ ה"ה כשיש מכה בדופן נמי אין תולין בדר"נ מטעם דיש לתלות במכה וכדעת ר"א הנ"ל. ולדעתי הדבר צע"ג ראשית מ"ש דהרשב"א לא ס"ל דעת ר"א הן אמת דהרשב"א בתוה"א הביא דעת ר"א וחלק עליו אבל באמת כשנעיין ברשב"א לא העתיק בשם ר"א לחלק בין אדומה מחמת מכה בדופן לאדומה שלא מחמת מכה אלא הביא בשם ר"א לחלק בין אדומה להאדימה ביותר והוא כדעת הי"מ שהובא ברא"ש יע"ש ברשב"א וא"כ לא מצינו דהרשב"א יחלוק על ר"א בהדיא, הן אמת דהמעיין בב"י בסי' ל"ח כתב דדעת הרשב"א דלא כר"א וכ"כ ביש"ש שם אכן באמת אין דבריהם מוכרחים כ"כ, שוב מצאתי בתב"ש בסי' ל"ח שכ' בפירוש כן יע"ש במה שהשיג על היש"ש ועוד קשה דאיך נאמר דהרשב"א דסובר דתולין בדר"נ הוא מטעם דחולק על ר"א וסובר דאפילו כשיש מכה בדופן נגד הריאה ג"כ כשר ולא תלינן במכה אלא בדר"נ ומינה דה"ה בנפלה לאור דהוה כמכה דא"כ לכאורה היה צריך להיות לדידן דאין תולין הירקות בדר"נ בנפלה לאור דאם הוריקה הריאה ככרתי נגד מכה בדופן ג"כ יהיה טרפה דכמו דבנפלה לאור והוריקה הריאה אין תולין הירקות בריאה בדר"נ מטעם דהנפילה לאור דהוא כמו מכה בדופן מעיד עליה דהירקות לא בא לה מחמת שלא נפל בה הדם כדר"נ אלא מחמת המכה שנפלה לאור א"כ ה"ה כשיש מכה בדופן נגד ירקות הריאה תהיה ג"כ טרפה דלא נתלו הירקות בדר"נ אלא במכה שבדופן, וכ"ת אה"נ דטרפה ז"א דהא במראה אדומה שהוא מבואר בגמ' והיה להם איזה הכרח לחילוק הנ"ל אפ"ה הרבה גאונים חולקים בזה ומתירין וכן הוא דעת הרמ"א והש"ך שם להקל בה"מ עכ"פ ואיך נאמר דמראה ירוק ככרתי שלא נזכר בשים פוסק ובגמ' אמרו בפי' בסתם דכשרה מדר"נ ואיך נבדה מלבינו לומר דטרפה, שוב ראיתי דאין מזה הכרח דאף שאנו אומרים דבנפלה לאור הוה כמכה בדופן וכמו שבנפלה אין תולין בדר"נ כך במכה מ"מ כ"ז דוקא במראה אדומה שיש לתלות האדמימות במכה שבדופן דמחמת מכה דרך להיות אודם אבל בירוק ככרתי אף כשיש מכה בדופן לא תלינן בהמכה דמחמת מכה אין דרך להיות גרין אלא אודם ותלינן בדר"נ משא"כ כשנפלה לאור דמחמת הנפילה דרכו להיות ירוק ככרתי אז תלינן שפיר בהנפילה ולא בדר"נ כמו באדומה ויש מכה בדופן:

אכן בלא"ה לפע"ד אין דברי הכו"פ מוכרחים אלא אפילו אם יסבור הרשב"א כדעת ר"א וכדעת התב"ש בסי' ל"ח דהרשב"א אינו חולק באמת על ר"א מ"מ שפיר כתב להתיר בריאה ירוקה מדר"נ דדוקא בריאה אדומה ויש מכה בדופן טרפה ולא תלינן בדר"נ מטעם דיש שני מיני אודם א' משים שלא נבלע בה הדם וזה המין כשר מדר"נ אבל יש עוד מין אודם דהיינו אודם שסופו להשחיר כדאמרינן בגמ' האי שחור אדום הוא אלא שלקה הרי דיש מין אודם דהוא מחמת מכה דהיינו שנלקה וסופו להשחיר ויעו' בפי' המשנה להר"מ במ"ש בענין מראה בישרא ובתב"ש מ"ש בזה ולפ"ז כשאנו רואין ריאה אדומה יש לספק בה מאיזה מין אודם הוא אם הוא ממין הכשר אי לאו ולכן שפיר אמרו בש"ס דאם אנו רואים ריאה שהאדימה תולין בדר"נ מטעם כיון שאין אנו רואים שום מכה תלינן בדר"נ אבל באם ראינו שום מכה יהיה אף בדופן שוב תלינן האודם במכה ושהוא ממין אדום השני שסופו להשחיר ולכן שפיר יש לאסור באדומה כשיש מכה בדופן אבל בירוק גרין אין בו שום מין מהירקות שיהיה טרפה ולכן אף כשנפלה תולין הירקות בדר"נ. ומלבד כל מה שכתבנו הנה פי' בלא"ה הוא דוחק גדול בדברי הרשב"א כמבואר למעיין ומה שנלפע"ד בכונת דברי הרשב"א הוא ע"פ מה שהקדמנו דהי"מ מתירין בין בגרין ובין בגעל בריאה מה"ט דתלינן בקוטרא ואפילו אם נפרש הא דאדומין שהוריקו היינו ירוק גרין מ"מ לפי שיטתם עיקר הטעם דאנו מתירין בגרין הוא מחמת שתלינן בקוטרא והראיה הוא מדלא מנו ריאה בהדי לב וקורקבן (ועי' מ"ש לעיל בשיטת הי"מ) א"כ ה"ה אם אנו מפרשים דאדומין שהוריקו היינו געל ה"נ דמתירין בגעל דתולין בקוטרא ומ"מ באם אנו מפרשין דאדומין שהוריקו היינו גרין דוקא דאין טבע אש להוריק כ"א בככרתי אז בודאי בריאה ירוק געל אפילו בנפלה לאור ואפילו לפי שיטת הי"מ הנ"ל בודאי דאין להכשיר כיון דאין טבע האש להוריק כ"א ככרתי ולא געל א"כ בודאי אין לתלות הירקות הנ"ל בקוטרא כיון דאין טבע האש להוריק געל, ועפ"ז נבוא לבאר דברי הרשב"א דהנה הכו"פ שם הקשה על הרשב"א דאי נימא דבנפלה לאור תולין הירקות בריאה בדר"נ א"כ ה"ה לשאר אברים דהא הא דר"נ לאו דוקא בריאה שייכה יע"ש ובאמת כן מבואר ברמב"ן חולין גבי הא דמשיג שם על הר"מ שסובר דאפילו בלא ראינו שנפל לאור ונשתנו הבמ"ע ע"י שלק טרפה והרמב"ן השיג עליו דירקות מצוי בבמ"ע מחמת חולי ומחמת דם כדר"נ יע"ש ברמב"ן שם א"כ הרי מבואר דגם בשאר במ"ע תולין בדר"נ וא"כ קשה באמת לפי שיטת הרשב"א דירוק בריאה תולין בדר"נ א"כ ה"ה בשאר אברים היה צריך להיות הדין כך דאם הוריקו ככרתי יהיה כשר מדר"נ, ולפ"ז לכאורה היינו צריכים לפרש הא דאדומים שהוריקו היינו דוקא ירוק געל דאי בגרין הא יש להכשיר מדר"נ כמ"ש ועל זה בא הרשב"א להוכיח שע"כ אפילו לפי שיטה זו יש להטריף בבמ"ע בגרין בנפלה לאור דליכא למימר דדוקא בירוק געל מיירי הגמ' דהא מדמני כבד בהדי אינך ובכבד ע"כ ליכא למימר דפוסל במראה געל דהא בלא"ה הוא געל וא"כ ע"כ צ"ל דבכבד מיירי בגרין ואין תולין בדר"נ וא"כ ה"ה בלב וקורקבן מסתמא נמי מיירי בכה"ג ואין תולין בדר"נ וע"כ מוכרחים אנו לחלק בין ריאה לשאר אברים דבריאה כיון שבהקרומים אין בהם כ"כ דם לכך תלינן בדר"נ אבל בשאר אברים כגון כבד ולב וקורקבן כיון שיש בהם תמיד דם הרבה אין לתלות בדר"נ, וכ"ת מנ"ל לרשב"א לחלק בין ריאה לשאר אברים דילמא באמת אין חילוק בין ריאה לשאר אברים ובין בריאה ובין בשאר אברים תולין בדר"נ אלא שבנפלה לאור אין תולין בין בריאה ובין בשאר אברים בדר"נ ותלינן יותר בהנפילה ועפ"ז א"צ לחלק בין ריאה לשאר אברים ז"א דזה הוא מוכרח ע"פ שיטת הרשב"א דבריאה תולין בדר"נ דאל"כ גם בלא ראינו שנפלה היה צ"ל ירוקה ככרתי טרפה לפי שיטת הגאונים וזה בודאי ליתא דא"כ ריאה ירוקה ככרתי היכי משכחת לה וכמש"ל בשם הרשב"א וזה דוחק לומר דמיירי באופן שידענו בבירר שלא נפלה לאור כגון שלא זזה ידה מתוך ידינו דזה ודאי א"א להעמיס בדברי הגמ' כמובן א"ו דמיירי בסתם בלא ראינו שנפלה לאור ותולין בדר"נ וא"כ ע"פ שיטתם ה"ה בנפלה לאור וא"כ ע"כ אנו צריכים לחלק בין ריאה לשאר אברים וזה הוא כונת הרשב"א בתוה"א שכתב גבי האי תירוצא וזה סיוע למ"ש הגאונים והיינו דלהרשב"א הוה פשיטא ליה שיטת הגאונים בלא"ה כמש"ל ולכך הביא מכאן ראיה לדבריהם וכאן בחדושיו לא הביא זאת כ"א בלשון וכ"ש נראה דס"ל דבלא"ה מוכרח לחלק כן והיינו מטעם דס"ל בפשיטות דלא כדעת הי"מ ואין תולין בקוטרא ואי לאו דתולין בדר"נ בודאי דאין להכשיר שגרין בריאה וא"כ כיון דכבר הוכיח הרשב"א דבשאר אברים מיירי אף בגרין א"כ יקשה למה לא מנו גם ריאה כיון דאין לתלות בקוטרא וע"כ צ"ל דבריאה תולין בדר"נ ול"ד לשאר אברים:

וכיון דביארנו דע"כ צריכים לחלק בין ריאה לשאר אברים ועפ"ז י"ל דגם הי"מ ס"ל כשיטת הגאונים ולכן חילקו בין ריאה לשאר אברים מטעם דתלינן בקוטרא וראיותם מהא דלא מנו ריאה בהדי שאר בנמ"ע והרשב"א כתב עליהם דאין ראיה מהא דלא מנו ריאה וכו' דהא יש שני מיני ירוק והירקות הפוסל בלב וכבד וקורקבן הוא ככרתי ור"ל אף בככרתי דא"א לומר דדוקא בגעל דבכבד ע"כ יש להכשיר בגעל ולא בא הרשב"א בכאן לומר דדוקא בגרין פוסל ולא בגעל חדא דא"כ יסתור דברי עצמו בתוה"א ובק' ועוד דא"כ במקומו היה לו להרשב"א לבאר זה דהיינו במתניתין וכ"נ ממ"ש שם בסוף דבריאה אין לאסור כ"א בגעל ובשאר אברים כתב בסתם דאסור בירוק א"ו דהרשב"א לא בא, אלא לומר דאף בגרין פוסל דלכאורה לפי תי' הנ"ל של הרשב"א היה אפ"ל דדוקא בגעל טרפה כמו שביארנו כדי שלא נצטרך לחלק בין ריאה לשאר אברים לכן ביאר הרשב"א דליתא וע"כ צריכים לחלק בין ריאה לשאר אברים, ובזה א"ש ג"כ דיהיה דבריו בחידו' מוסכמים עם מ"ש בתה"א ובתה"א לא הוצרך לומר זה גבי האי תירוצא דכבר ביאר מקודם דהירקות הפוסל בלב וקורקבן הוא בין גרין בין געל ולכך לא הוצרך לבאר וכיון שביאר הרשב"א דירקות הפוסל בלב וכדומה הוא גם בגרין ועפ"ז תי' הרשב"א שפיר דהא דלא מנו ריאה בהדי אינך דירוק גרין כשר מדר"נ והירוק הפוסל בה ע"כ הוא דוקא בגעל וזה בלא"ה פסול אפילו בידענו שלא נפלה ור"ל בזה דהיה קשה להרשב"א דלכאורה יש ראיה דבריאה כשר אף געל מדלא מנו ריאה בהדי אינך להטריף בירוק ואף שהיה באפשר לתרץ דחששו למנות ריאה בהדי אינך כדי שלא נטעה דבריאה טרפה אף בירוק גרין ז"א דהא חזינן בכבד דלא חששה הגמ' ואמרה סתם דירוק טרפה ומסתמא אנו מפרשים אותה על מראה גרין א"כ ה"ה בריאה, לזה תי' הרשב"א כיון דירוק געל פוסל בה בלא"ה אינו יכול לשנות ריאה בהדי אינך בגוונא חדא דהא הני כולם יכולים אנו לפרשם במראה גרין אבל ריאה ע"כ אנו צריכין לפרשה במראה געל לכן לא מנו ריאה בהדי אינך, ועפ"ז יש לתרץ קושיות האחרונים שכתבנו לעיל דאכתי היה לו למנות ריאה לענין געל דהא יש נ"מ בין אם נאמר דהוא טרפה מטעם מראה פסולה או אם נאמר דהוא טרפה מטעם נפלה לאור לענין אם השינוי רק בקרום אחד כמש"ל דז"א דכיון שתירץ הרשב"א דבריאה גרין כשר מדר"נ שוב לא היה קשה לו להרשב"א כ"כ דליתני ריאה די"ל דהגמ' חששה כדי שלא נטעה לפרשה בגין אלא דעדיין קשה לנו מכבד לפי שיטת הרשב"א ע"כ תירץ דלא דמי לכבד דכאן כיון דגעל בלא"ה טרפה ואף דיש כמה נפקותת מ"מ שוב י"ל דחששו בש"ס דשמא נטעה לפרש בירוק גרין כיון דבירוק געל לגופא לא איצטרך ואם נפרש בירוק גרין בודאי יהיה נצטרך לגופא לכך בודאי היה יותר מסתבר לפרשה בירוק גרין ולכן לא מנו ריאה בהדי אינך ועפ"ז א"ש ג"כ מה שנדחק הכו"פ מהא דאין ריאה לעוף לפ"ז דבאמת לבהמה בודאי דיש דין נפלה לאור בריאה לענין נעל ואף דגעל בלא"ה טרפה מ"מ נ"מ לענין הוריק קרום אחד ואף דבעוף ג"כ כה"ג אסור מ"מ בעוף אין חוששים לריאה וא"צ בדיקה ובריאה של בהמה צריך בדיקה:

ועוד י"ל בדברי הרשב"א דהוא ע"פ מה שהבין בדברי הי"מ דלפי שיטתם אם בלב וכדומה פוסל בין בגרין וגעל ע"כ בריאה יש להכשיר אף בגעל ואם בלב מיירי בגרין לבד עכ"פ בריאה יש להכשיר בגרין ולכן השיג עליהם אף בגעל והיינו בדרך ממ"נ דהא ע"כ אנו צריכין לפרש דירקות הפוסל בלב וקורקבן מיירי עכ"פ בגרי' וממ"נ אי סבירא להו להי"מ דדוקא הוא דאין האש מוריק אלא גרין א"כ, פשיטא דלא קשה מידי אמאי לא מנו ריאה כמו שביארנו ואי סבירא להו דלאו דוקא גרין וה"ה בגעל וא"כ לכאורה עדיין קשה למה לא מנו ריאה לענין געל לכך תי' דגעל בלא"ה טרפה כנלפע"ד ביאר דברי הרשב"א ז"ל, ובמ"ש בשיטת הרשב"א דיש חילוק בין ריאה לשאר אברים דדוקא בריאה תולין בדר"נ ולא בשאר אברים נתישב לי קשיא חמורה שהקשה הרה"ג מוה"ר ארי' ליבש מק"ק זאסלאוו בספרו ערוגת הבושם בסי' ל"ג גבי הא דשניהם אדומים דאנו מטריפין מטעם חליף ואמאי לא נתלה האודם בדר"נ יע"ש ודחק עצמו לתרץ משום דהוה ספק בשחיטה בוושט ולכן אנו מטריפין משא"כ בריאה וזה דוחק גדול וגם מה יעשו אותן הגדולים שסוברין דניקב הושט לא הוה ספק בשחיטה עי' בח"ס ושאר אחרונים, אבל לפמ"ש בשם הרשב"א דדוקא בריאה הוא דתולין בדר"נ אבל לא בשאר אברים א"ש ובזה אפשר לומר דגם הרמב"ן יודה דדוקא במראה גרין דאין לתלות בשום לקותא הוא דסובר דאין חילוק בין ריאה ובין שאר אברים ובכולם תולין בדר"נ אבל באדומה דיש מין אדום שהוא בודאי לקותא וכמש"ל ומן הסברא בודאי אפ"ל דיש להטריף אדומה בריאה כדין כל ספק דאורייתא אלא שבריאה באה הקבלה שהיא כשירה מדר"נ ומאן נימא לן להתיר אף בשאר אברים ולכן אנו מטריפין בשניהם אדומים בושט ולא תלינן בדר"נ לכ"ע, ועפ"ז הרוחנו בזה להציל הרמב"ם ממה שהשיג עליו הרמב"ן במ"ש דאפילו בלא ראינו שנפלה לאור ונשתנה ע"י שלימה טרפה והקשה עליו הרמב"ן שם בחידושיו דאמאי לא נתלה שהשינוי הוא מחמת חולי ומחמת דם כר"נ וריאה ירוקה היכי משכחת לה דנתלה בנפלה לאור ע"ש ברמב"ן אכן לפמ"ש א"ש דהנה הקושיא הראשונה דנתלה בחולי י"ל דלהרמב"ם ס"ל כיון דקודם השלק לא היתה השינוי איך אפשר לתלות בחולי אם איתא שמחמת חולי בודאי היה צריך להיות ירוק קודם השלק ומאי ענין השלק לחולי א"ו דתלינן במצוי דהשינוי הוא מחמת אור ובאור דרכו להיות נראה השינוי אחר השליקה ועוד דאם נתלו בחולי א"כ בסתם שינוי מראה בלא ראינו שנפלה לאור נמי נתלו בחולי כמו שהקשו האחרונים על הרשב"א שסובר בלא ראינו שנפלה לאור ונשתנה טרפה ובנשתנה ע"י שלק כשר עי' ש"ך וקושיא השניה דנתלה השינוי מחמת דם כדר"נ בודאי לא קשה מידי כיון דהוא סובר בלא ראינו ונשתנה טרפה ולא תלינן בדר"נ א"כ היכי מכשירין בריאה ירוקה וע"כ דסבירא להו כהרשב"א דהך דר"נ לא שכיחא בשאר אברים, ובזה א"ש ג"כ מה שהקשה עוד שם דריאה ירוקה היכי משכחת לה דשאני ריאה משאר אברים וגם בלא"ה לא זכיתי להבין דהא הרמב"ם לא הזכיר דין ריאה גבי נפולה לאור וכפי הנראה דטעמו בזה משום דהוא סובר דבהמה אין פוסל בהנפילה לאור ובעוף ס"ל כהי"מ שברשב"א דאפילו אם נשתנית כשרה דאין האש יכול להגיע אל הריאה וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי' המשניות שלו יע"ש שחשב דדוקא באלו אברים פוסל השינוי מן הירקות אל האודם או להיפך יע"ש ולא קא חשיב בריאה וא"כ פשיטא דלא קשה ריאה ירוקה היכי משכחת לה דבריאה כיון דאין שייך בה נפולה לאור שפיר תולין בדר"נ :

ובזה א"ש ג"כ מ"ש הרמ"א בד"מ ובתו"ח לפרש דברי הטור בסי' מ"ד במ"ש דירוקה כשרה דהיינו בגעל אבל בגרין יש לאסור ותמהו עליו האחרונים דאדרבה יש להכשיר מדר"נ יע"ש, ולמ"ש י"ל דרמ"א ס"ל בדעת הטור כסברת הרשב"א הנ"ל דדוקא בריאה יש להכשיר מדר"נ משא"כ בשאר אברים, ויל"ע על הט"ז שם שגם הוא כתב בפשיטות להכשיר מדר"נ דהא לפי מה שהכריע כאן כתי' הב' של הרשב"א א"כ ע"כ מוכרח לחלק בין ריאה לשאר אברים וצ"ע ומ"מ לפמ"ש האחרונים שם דבלא"ה דברי הרמ"א שם תמוהים במ"ש דגעל נוטה לאדמימות וע"כ צ"ל דמ"ש שם להכשיר בירוק היינו בגרין א"כ צ"ל צ"ל לא ס"ל כדעת הרשב"א בתי' הב' דהא לפ"ז ע"כ צ"ל דבשאר אברים אין תולין בדר"נ וי"א וכן נראה בחמת מפשטות דברי הש"ס דאין לחלק בזה דהרי בילד אף שהוא בכל הגוף תלינן בזה ועפ"ז א"ש ג"כ דברי הטור כאן והיינו דס"ל דבאמת בזה פליגי ב' התי' שברשב"א שם ולתי' הא' ס"ל באמת כמ"ש הרמב"ן וכמ"ש מפשטות דברי הש"ס דאין לחלק בין ריאה לשאר אברים וע"כ צ"ל דבנפלה לאור אין תולין ברר"נ וכפי' מ"ש בתה"ק באמת כפי תי' הא' ולכן כתב דדעת הרשב"א לאסור אף בגרין ואח"כ העתיק דעת אביו הרא"ש להתיר בגרין עכ"פ אכן בגעל סמך א"ע על מ"ש בסי' ל"ח בסתם לאסור וכאן אף דנפלה לאור אין תולין בקוטרא לדעת הרא"ש כמש"ל ואפשר דמטעם זה העתיק הטור פלוגתתן באדומה והיינו דס"ל דבאמת בריאה בין ירוק ובין אדום הוה שינוי כמבואר בסי' ל"ח וא"כ כיון דהאש דרכו בין להוריק ובין להאדים לכן כאן בריאה לדעת האוסרים יש לאסור בין בגרין ובין בהאדים ובחר יותר להעתיק הפלוגתא בהאדים כדי שלא נטעה דלדעת המתירים שהביא יש להתיר אף בגעל מטעם דתולין בקוטרא וגם כדי להכריע דלהרשב"א אף בגרין ואדום אסור דלא כמ"ש בתי' הב':

ובדרך אגב אמרתי לכתוב מה שלא זכיתי להבין בפי' המשניות . להר"מ הנ"ל דהנה כתב שם דאם נפלה לאור ראוי שנשלוק אותה והוא ע"פ שיטתו דהא דר"א היינו בלא ראינו שנפלה לאור אבל בראינו שנפלה לאור בודאי צריך לשלוק ועי' בספר מקום שמואל שהשיג בזה על הש"ך יע"ש ובסוף המשנה כתב ודע דכל אלו השינוים בתנאי שנפלה לאור ועי' מ"ש בזה במקום אחר, והנה לכאורה נראה מפשטות דבריו דמתיר בלא ראינו שנפלה לאור וכן הבין בו בשלטי הגבורים וע"ש שהניח בצ"ע דבחיבורו משמע להדיא בלא ראינו שנפלה לאור ג"כ טרפה ואני לא זכיתי להבין דבריו דכיון שכתב דראוי לשלוק א"כ ע"כ משמע דמפרש הא דרב אשי הוא בלא ראינו שנפלה לאור וא"כ ע"כ צריך לפרש דהא דנשתנו ע"י שלק שאמרו בש"ס דהיינו נמי בלא ראינו שנפלה לאור וא"כ פשיטא דכ"ש בנשתנו בלא שליקה דאף בלא ראינו שנפל לאור דטרפה ואיך כתב הרמב"ם אח"כ שבעינן דוקא שנפלה לאור ובשלה"ג כתב דצ"ע דבחיבורו חזר בזה ואיך לא הרגיש דהא שם בעצמו יש סתירה בדבריו לפ"ז והנה היה אפ"ל דדעת השה"ג דהרמב"ם יסבור דבלא ראינו שנפלה לאור ונשתנו הבנמ"ע באמת יש להכשיר דתלינן השינוי מחמת חולי אבל באם לא נשתנו אלא ע"י שלק בכה"ג ס"ל דטרפה מטעם דליכא למתלי בחולי דאם הוא מחמת חולי אמאי לא נשתנו קודם השלק א"ו שהוא מחמת האור דמחמת האור דרכו להשתנות ע"י שליקה, אבל באמת ז"א דהא מבואר בכל הפוסקים דנשתנו ע"י שליקה קיל טפי מהא דלא ראינו שנפלה לאור ונשתנו כמבואר בש"ך וכן הוא ברמב"ן שהבאתי לעיל, ומה שנלפע"ד לכאורה בכונת דברי הרמב"ם דהרמב"ם לא אתי לאפוקי היכא דלא ידענו שנפלה לאור דיהיה כשר דז"א אלא שהרמב"ם בא לומר דהני שינוים מירקות לאודם או להיפך אין פוסלים מחמת שינוי מראה דהוה לקותא אלא ע"מ שתפול לאור ור"ל דמצד שינוי מראה לבד עדיין אין בו כדי להטריף כ"א בצירוף מה שנפלה לאור דאז הוה לקותא והיינו בין בידעינן שנפלה ואף בלא ראינו שנפלה מ"מ טרפה מטעם דאנו חוששים שמא נפלה לאור ולא בא הרמב"ן לאפוקי בזה אלא היכי שידעינן בבירור שלא נפלה לאור בזה כתב הרמב"ם דלא אמרינן דהשינוי מראה בלבד הוה לקותא ומ"ש כמו בנפלה מן הגג יעו' בב"ח בסי' נ"ח שכ' דלדעת הר"מ אם נמצא שינוי יש להטריף אף בלא ראינו שנפלה ע"ש ובמ"ש הש"ך שם ובזה מיושב מה שהניח בשה"ג בצ"ע דבאמת אין כאן חזרה ממ"ש בחיבורו, שוב עיינתי בדברי הר"מ בפי' המשנה שם שכ' ואם נמצא ירוק או כרתן ראוי לשלוק מעט ואם עמד בעינו ירוק או כרתן הרי זו טרפה עכ"ל, ולפ"ז י"ל דכאן בפי' המשנה ס"ל באמת כשיטת רוב הפוסקים דהא דר"א מיירי דוקא בודאי נפלה לאור ובלא נפל אף שנשתנו ע"י שליקה ג"כ יש להכשיר ומ"ש כאן דראוי לשלוק היינו להקל דאף שכבר נמצא שינוי מ"מ אין להטריף עדיין כ"א כשיהיה השינוי גם אחר השליקה אבל באמת אם לא נמצא שינוי א"צ שליקה להחמיר אכן לפ"ז יהיה חזרה בכאן מחיבורו בב' דברים:

והנה במ"ש הר"מ בפי' המשנה שם דמה שאמרו ירוקין שהאדימו טרפה היינו דוקא בתנאי שנפל לאור כמו בנפלה מן הגג דצריך שתפול בכח ה"ה הכא צריך שתפול דוקא הנה לכאורה מלשון זה היה נראה דהרמב"ם סובר דבעינן שתפול דוקא שמכת הנפילה ומכת האש שניהם שולטים בה ובכה"ג דוקא טרפה אבל אם לא נפלה כלל אף שהיתה באור אין טרפה מדמדמי אותה לנפלה מן הגג וכן משמע לכאורה באו"ז במה שכתב שם בדין נפלה לאור דע"כ צ"ל דמיירי בנפלה מעצמה פחות מי' טפחים דאל"כ טרפה מצד הנפילה לבד בלא מכת האור ע"ש וא"כ משמע לכאורה דעכ"פ גם באור ג"כ בעינן נפילה ועי' במרדכי ובהג"א ועפ"ז היה א"ש ג"כ מה שנדחקו במ"ש נפלה לאור ונחמרו דל"ל להזכיר שניהם (יעו' בט"ז סק"י ובנה"ך) דבא להשמיענו דבעינן דוקא ב' הריעותת א' שתפול הב' שיהיה נשתנה במראה, אכן לאחר העיון ראיתי דבאמת א"א לומר כן ומ"ש ע"מ שתפול אין מזה הכרח כלל ושפיר י"ל דכונת הרמב"ם בזה דא"צ דוקא שתפול אלא כל שיהיה באור ונשתנו טרפה ומ"ש דהיינו ע"מ שתפול לאור אין ר"ל שיצטרך שתפול דוקא אלא עיקר כונתו או כמש"ל בשם השלה"ג דאין להטריף בשינוי מראה כ"א בידוע שנפלה לאור משא"כ בלא ראינו שנפלה אין לחוש לשינוי מראה בלחוד או כמש"ל להסכים דבריו עם מ"ש בחיבורו דר"ל דאין השינוי מראה בלבד גורם האיסור אלא בצירוף חשש הנפילה, ומה דמדמי להא דנפלה מן הגג ר"ל דכמו בנפלה מן הגג ונתרסק בודאי אין להטריף כ"א בנפלה דוקא דבלא"ה בודאי אין בריסוק כדי להטריף ה"ה הכא, נלפע"ד לישב דברי הא"ז דאין ר"ל דאין לאסור כ"א בנפלה אלא דאף בודאי לא נפלה משום מקום אלא הלכה בשוה למקום האור ונשתנה ב"מ בודאי טרפה אלא כיון דלשון המשנה בזה בלשון נפלה לאור הוצרך לפרש דמיירי בפחות מיוד באופן דלית בי' ריעותא מחמת הנפילה עצמה ועי' בתב"ש ובדגמ"ר לעיל בס"ס ל"ב במ"ש לענין נפילה בפחות מיוד, ואפ"ל דהא"ז ס"ל דכל פחות מיוד אין בזה שום ריעותא דנפילה:

ועתה נבא לבאר דברי הרשב"א שהובא בשו"ע דאף דבלא ראינו שנפלה ונשתנו טרפה מ"מ באם לא נשתנו כ"א ע"י שליקה כשר ועי' בש"ך שם מ"ש בזה והנה לפי מה שהעתקנו לעיל דברי הרמב"ן גם הוא סובר כן שכ' מתחלה דבלא ראינו שנפלה יש להחמיר אם נשתנו ובאם לא נשתנו כ"א ע"י שלק חלק על הרמב"ם ומתיר יע"ש, ובאמת לכאורה דבריו צע"ג כיון דהוא אוסר בלא ראינו שנפלה א"כ ע"כ דס"ל דלא תלינן בחולי ובדר"ג וא"כ מה זה שהשיג על הרמב"ם דנתלה בחולי ובדר"נ ועי' פמ"ג שם בש"ד מה שהקשה על הרשב"א לשיטת הש"ך ולפעד"נ דהרשב"א אזיל לשיטתו שכתב דהיכא שיש לתלות בהיתר ויש לתלות ג"כ באיסור כגון בדרוסה תלינן בהיתר אי לאו דשכיח לאיסור יע"ש ברשב"א והובא בט"ז סי' נ"ז יע"ש ועי' לבוש שם ובפר"ח שם [ועי' מ"ש לקמן בסי' נ"ה מדברי הרשב"א הנ"ל יש תמיה על הלב"ש שם] וזה הוא ג"כ שיטת הרשב"א כאן שסובר שע"כ טרפה בלא ידענו שנפלה לאור דא"ת שהיא כשרה דתלינן השינוי בטבע או בחולי א"כ גם בנפלה הו"ל להתיר דכמו שיש לתלות באור כך יש לתלות בשינוי הטבע או בחולי וזה שכתב בטעמו דהא רובא דאורייתא ורוב בהמות כשירות הן וא"כ הכא דיש לתלות באור ויצתה מן הרוב ויש ג"כ לתלות בשינוי הטבע ולא יצתה מהרוב בודאי תולין דלא יצתה מהרוב [ואף דלכאורה יל"ע במ"ש הרשב"א דתלינן שהוא מהרוב דהא יצתה מהרוב דרובן לא נפלה לאור וזו כיון שנפלה איתרע לה רובא וא"כ גם חזקה מחמת רובא לית לי, אפ"ל דהרשב"א באמת לית לי' האי סברא ואזיל לשיטתו בחיד' שכתב לחלק בין הוחל מעשה הטורף ובין לא הוחל יעו' בחו"ד ובתב"ש ועוד דאפשר דכאן כ"ע יודו דלא יצתה מהרוב כלל כיון דיש לתלות בהיתר כמו באיסור וא"כ הו"ל בשניים אומרים כסדרן ושנים אומרים שלא כסדרן דאנו מתירין וכמ"ש התב"ש בטעמו דכיון דלדעת האומרים כסדרן לא הוה בזה ריעותא כלל אמרינן שפיר נשחטה הותרה יע"ש וא"כ ה"ה הכא כיון דיש לתלות בשינוי הטבע ולא יהיה בזה שום ריעותא כלל שפיר אמרינן דאוקי אחזקה] א"ו מדאנו מטריפין בראינו שנפלה לאור ולא תלינן בטבע ע"כ דאין שכיח כ"כ שיהיה השינוי בטבע ולכך תלינן באור א"כ ה"ה בלא ראינו שנפלה לאור נמי תלינן שהוא מחמת שנפלה לאור כיון דיותר שכיח שיהיה השינוי מראה מחמת הנפילה משיהיה בשינוי הטבע, ויעו' בחי הרשב"א שכ' וז"ל ותדע דהא נקב בריאה טרפה עכ"פ ואפ"ה כי נמצאת נקובה היכי דממשמש ידא דטבחא א"נ בשבא זאב וכו' כשרה משום דתלינן להקל וה"נ מ"ש ואדרבה כ"ש היא שהרי אין כאן שום טרפות ברור שהרי אפשר דמן התולדה או מחולי אחר בא אלא ע"כ יש לנו לומר דשינוי זה אינו מצוי בבני מעיים אלא ע"י האור וכל שנמצא בו חוששין עכ"ל, אבל באם לא נשתנו כ"א ע"י שלק דאז יש לתלות בב' צדדים להתיר דהיינו בשלק דלפעמים גם מחמת השלק יתהוה שינוי מראה באברים ואף אי נפל לאור שמא לא שלט בה האש רק קוטרא לבד הוא דעייל בהו כמ"ש הרשב"א בחי' וגם דיש לתלות השינוי בטבע ולכן שפיר יש להתיר בכה"ג עכ"פ היכא דלא ראינו שנפלה לאור וכ"ת ממ"נ אי ההיתר הוא מכח שיש לתלות בשלק בצירוף עם שינוי הטבע א"כ גם בנפלה לאור נתיר בנשתנו ע"י שלק מטעם זה ואי עיקר ההיתר מכח שלא ראינו שנפל לאור א"כ ע"כ יש חילוק בין נפלה ללא ראינו שנפלה וא"כ אזיל לי' הכרח של הרשב"א להטריף בלא ראינו שנפלה, ז"א דאנן הכי קאמרינן דהרשב"א בא להוכיח שע"כ בלא ראינו שנפלה טרפה דמה אית לך לומר להתיר שנתלה בשינוי הטבע ע"כ הוכיח דע"כ אין שכיח שיהיה שינוי בטבע דאם היה שכיח שיהי' שינוי מראה בטבע א"כ גם בנפלה הוה לן להתיר א"ו דאין שכיח שיהי' שינוי בטבע ולכך אנו מטריפין דאין לנו במה לתלות בהיתר דיותר מצוי לאיסור מלהיתר ומזה למד הרשב"א דה"ה בלא ראינו שנפלה כיון דאין לנו במה לתלות אלא בשינוי הטבע ושינוי הטבע אין שכיח לכך תלינן יותר שנפלה לאור כיון דבטבע הו"ל מלתא רחיקא א"כ א"א לתלות בזה, אבל באמת יודה הרשב"א דנפלה לאור באמת חמיר יותר מלא ראינו שנפלה דבנפלה לאור הוה רובא הקרוב לודאי כיון דראינו שנפלה ובשינוי הטבע אין שכיח שיהיה שינוי מראה ולכן בכה"ג הו"ל ודאי טרפה אבל בלא ראינו שנפלה כיון שיש לפנינו ספק גדול שמא לא נפל לאור כלל ומחמת ספק זה בודאי הו"ל להתיר אי לאו שאין לנו במה לתלות שבשינוי הטבע אין שכיח שיהיה שינוי מראה ומ"מ לא הו"ל כ"א ספק טרפה ולכן שפיר פסק דאם לא נשתנו כ"א ע"י שלק דיש להכשיר כיון דבלא"ה אינו כ"א ספק כיון דיש לנו במה לתלות דהיינו בשלק לכך אנו מתירין אבל בנפלה ודאי לאור אף דיש לתלות בשלק מ"מ כיון דבנפלה בודאי לאור יותר מצוי ע"י האור ואף בצירוף כל הנ"ל אכתי לא הו"ל ספק שקול ותלוי גמורה משא"כ בלא ראינו שנפל דבלא"ה אינו כ"א ספק לכן בצירוף כל הנ"ל שפיר תולין בזה דהאי שינוי . אינו בא מכח האש:

ובזה ישבתי מה דהוקשה להט"ז במה דפסק הרשב"א דאם הוריק הכבד במין בייתי שיש במינו מדברי שהוא כשר והקשה הט"ז דלא יהא אלא נאבדה שארו מטריפין שמא היה בו שינוי מראה א"כ ה"ה הכא כיון שאנו מסופקין על האי מראה אי הוה מחמת האור או מחמת שהיא כמין המדברי א"כ ה"נ הוה לן להטריף יע"ש ועי' בנה"ך מה שתי' בזה, אבל לפמ"ש א"ש כיון דהרשב"א הביא ראי' מגמ' דודאי כל מה דשכיח במין המדברי פעמים נמצא ג"כ במין הבייתי וכיון שכן הא כבר ביארנו דאם היה לנו במה לתלות ומצוי ע"י סיבה זו אז אנו מתירין אף דראינו שנפלה א"כ הכא דיש לנו במה לתלות מש"ה אנו מתירין ואף שבשלק אין תולין כמש"ל היינו טעמא דאינו מצוי כ"כ כמ"ש משא"כ בנ"ד, ועפ"ז היה אפשר לישב גם שיטת הפרישה שהובא בש"ך שחלק לשיטת הרשב"א לענין מין בייתי יע"ש והיינו דס"ל דאין זה מצוי כ"כ בבייתי שיהיה כמו המדברי והו"ל כמו בנשתנו ע"י שלק דשפיר יש לחלק בין נפלה ללא ראינו שיש במינו מדברי בין ראינו שנפלה לאור ובין לא ראינו שנפלה יע"ש והיינו דס"ל דאין זה מצוי כ"כ בבייתי שיהיה כמו המדברי שנפלה, אכן עדיין לכאורה יש לעיין בזה ממ"ש הרשב"א בתי' הב' גבי ירוק גרין דאין לחלק בה בין נפלה ללא ראינו שנפלה דהא שם בודאי מצוי בריאה מדר"נ וא"כ עכ"פ הו"ל לחלק בין נפלה ללא ראינו שנפלה והנה לכאורה אפ"ל דמ"ש הרשב"א כאן לחלק בנשתנו ע"י שלק בין ראינו שנפלה ובין לא ידענו שנפלה הוא ע"פ מ"ש בתי' הא' שם וכפי דעת הנה"ך וסיעתו שכן הכריע לעיקר בתוה"ק ולפי שיטתו דבחי' זה ס"ל דבגרין אסור בנפלה לאור ובשתם בודאי כשר כמ"ש ירוקה כשרה מדר"נ, אכן המעיין בחיד' הרשב"א שם שהכריע לפסק הלכה כתי' הב' דבגרין כשר ואפ"ה כתב דלא כדעת הרמב"ם בנשתנו ע"י שלק ע"ש בפנים שדחה דבריו לגמרי וגם בפסק שם כתב ע"ז דזה חומרא יתירה ע"ש, אכן באמת לאחר העיון לק"מ דהא כ"כ דלדעת הרשב"א היכא דאיכא תלוי גמורה אף בודאי נפלה יש להתיר ובמקום דליכא תלוי גמורה אזי אם הדבר שאנו רוצים לתלות בו אינו מצוי כלל כמו שינוי מראה בטבע או בחולי אזי אף בלא ראינו שנפלה אסור ואין תולין בזה ואם הוא מצוי קצת אזי שפיר יש לחלק בזה בין נפלה ללא ראינו שנפלה כמ"ש בהא דנשתנו ע"י שליקה ועפ"ז י"ל דהרשב"א בתי' הב' ס"ל דגרין בריאה הו"ל תלוי ושפיר יש להכשיר בה אף בודאי נפלה וכתב עוד וכ"ש לפי גי' הגאונים שא"א לפסול בו מן הסתם וכו' ר"ל דאף אם תרצה לומר דעדיין אינו תלוי גמורה מ"מ עכ"פ בודאי דהוא מצוי קצת ושוב עכ"פ בלא ראינו שנפלה בודאי כשר כמ"ש, וא"כ לפי גי' הגאונים בודאי דלא היה אפשר למנות ריאה בהדי לב דהא לדעתם מיירי בין בנפלה ובין בסתם וכאן בסתם בודאי כשר וכ"ה כונת הרשב"א בתוה"א במ"ש וזה הוא כפי הסברא שכתבתי לסייע דברי הגאונים היינו דר"ל כיון דעיקר ההיתר בזה מטעה דבדר"נ חשיב תלוי גמורה ובכה"ג תולין אף בודאי נפלה א"כ הוא ממש הסברא שכתב בהם לסייע דברי הגאונים דאי הוה חשוב תלוי בטבע ובחולי הו"ל להתיר אף בודאי נפלה, וא"צ דאכתי מנ"ל להגאונים לאסור בלא ידענו שנפלה דשמא בטבע ובחולי הו"ל מצוי קצת ושפיר יש לחלק בו בין נפלה ללא ראינו שנפלה אפ"ל דהגאונים לפי גי' בש"ס ס"ל בפשיטות דבטבע ובחולי הו"ל מילתא רחיקא שלא ע"י האור והרשב"א כתב לסייע להם דעכ"פ בלא"ה א"א לומר דמצוי הוא לגמרי בטבע ובחולי וכיון דע"כ צ"ל דאינו מצוי שפיר יש לחוש לגי' דאינו מצוי כלל:

במ"ש הט"ז בשם המרדכי דאם הוריק הכבד כנגד ב"מ טרפה משום שני טעמים א' משום דנחמרו בני מעיים והב' משום כבד עצמו דחיישינן שתנטל הכבד ועיי' בב"י במ"ש בזה ובמה שהקשה עליו הט"ז דמי הגיד לו דהטעם משום דסופו לינטל ע"ש, ולפעד"נ דדעת הב"י בפי' דברי המרדכי דהמרדכי ס"ל דמ"ש בש"ס בידוע שנחמרו בני מעיים אינו על הדקים בלבד אלא דר"ל בזה כל מה שנכלל בלשון הש"ס בזה ב"מ וא"כ ממילא דגם הכבד בכלל כמ"ש בברייתא באלו ב"מ בלב וכבד וכו' וא"כ לפי פי' זה שפיר מבואר בש"ס דחוששים גם לכבד עצמו ומדקאמר רבא כיון שהוריקה כבד נגד ב"מ משמע דדוקא בכה"ג הוא דחששו לב"מ ולכבד וכמ"ש הב"י בזה, אמנם בלא"ה דברי הב"י דחוקין כיון דיש לחוש לכבד עצמו בודאי דאין לחלק בין מקום למקום ואדרבה בשלא כנגד הב"מ דהיינו במקום העב דשם הוא מקום המרה ומקום חיותה יותר מסתבר דיש לחוש בו דשמא סופו לינטל מקום הזיתים ועוד דהמעיין במרדכי שם במ"ש לסייע דברי הגאונים מדאמרינן הוריקה כבד וכו' ולא הוזכר הא דנגד במ"ע משמע דס"ל דבכל ענין טרפה, ומה שהלפע"ד לפרש דברי המרדכי דהוא מפרש הגמ' כך דהנה בכבד יב שני חלקים חלק א' הוא חלק העב והב' הוא חלק הדק ועי' בפמ"ג בסי' מ"א במ"ש בשם המ"ב דבאוזא הכבד נחלק לב' חלקות ובחלק העב יש בו כל הג' זיתים ואם ניטל חלק הרק בודאי כשר ואם ניטל חלק העב אז צל"ע אם נשאר מחלק העב מקום מרה ומקום כליות ומדק יש במקום הטרפשא אז יש להכשיר יע"ש וכ"נ באמת ממ"ש הרשב"א כאן כמבואר למעיין הרי דבחלק הדק אין בו שיעור ג' זיתים הנ"ל, והנה כאן מבואר דאותו חלק הדק הוא כנגד הבני מעיים וע"כ נראה דלהמרדכי היה קשה לי' דברי הגמ' דמאי מיבעי' לו בזה הא הוא ברייתא מפורשת באיזו ב"מ אמרו בלב וקורקבן וכבד הרי להדיא דפוסל גם בכבד נפלה לאור ונשתנה ואמאי לא פשטינן לי' מברייתא זו ודוחק לומר דלא ידעו מברייתא זו ועוד דמסתימת לשון הברייתא משמע דכבד דמי ללב וקורקבן ובכ"מ פוסל בו השינוי ולכן פירש המרדכי דגם בעל האיבעיא היה יודע מהאי ברייתא דגם בכבד פוסל נפלה לאור אלא שהיה מפרש דזה דוקא הוא בחלק העב מן הכבד ששם הוא מקום הזיתים ושם באמת אם הוריק בכ"ש הזה כניטל כל אותו חלק ואין שם שיעור השני הזיתים אבל בחלק הדק שהוא כנגד הבני מעיים בזה היה מסופק אי נאמר דאפילו אם הוריק שם הכבד בכ"ש הוה כניטל כולו כיון דהוא אבר אחד אמרינן דהורקת האש פועל לכל האבר או נאמר כיון שהוא מחולק מן חלק העב הו"ל כמו אבר אחר ואין פוסל בו הורקת האש דאף דלפי שיטה זו שינוי שע"י האש פועל אף לצדדין מ"מ ל"ד לגמרי לדרוסה שנאמר שיהיה פועל אף בחלק השני ופשט לו שהוא טרפה והקשה לו ולא יהא אלא ניטלה ר"ל אותו חלק הדק דאפ"ה יהיה כשרה כיון דאין בו ממקום הזיתים ותירץ לו דכיון שהוריק נגד בני מעיים בידוע שנפלה ונחמרו בני מעיים וס"ל להמרדכי דלשון בני מעיים כולל כל מה שנקרא בני מעיים לא הדקים לבד וכמ"ש במרדכי שם להדיא כיון שהוריקה הכבד חיישינן אף ללב ולמעיים וכו' ע"ש וכיון דבלשון בני מעיים שאמרו בש"ם כאן נכלל אף הכבד כמ"ש מלשון הברייתא באלו כ"מ וכו' ובכבד ועפ"ז שפיר דקדק המרדכי מדאמרו כאן סתם ונחמרו במ"ע ממילא אף הכבד בכלל וחוששים אף לכבד עצמו וז"ש ועוד יש לחוש שמא סופו לינטל כולו, ולפ"ז ע"כ צ"ל דמה שאמר רבא כיון שהוריקה כבד נגד בני מעיים אין ר"ל דוקא נגדם אלא אדרבה בא לומר דלא כמו שעלה על דעת בעל האיבעיא דנגד בני מעיים קיל יותר ע"ז בא רבא לומר דאדרבה בזה יש להחמיר יותר מטעם דיש לחוש אף לבמ"ע אכן בענין החשש מכבד עצמו בודאי אין חילוק בין מקום העב ובין מקים הדק, ועפ"ז א"ש כיון דלפי המסקנא בש"ס באמת אין חילוק בכבד עצמו בין מקום העב שהוא שלא כנגד הבמ"ע ובין מקום הדק שהוא כנגד הבמ"ע דבכ"מ שהוריק טרפה עכ"פ מצד הכבד עצמו שפיר כתב המרדכי לסייע דברי הגאונים דחיישינן בכבד לשמא סופו לינטל וזה שלא הוזכר שם מהא דכבד נגד במ"ע כלל דאף שלא כנגד במ"ע טרפה ובהכי א"ש ג"כ לשון הברייתא דכללה הכבד עם לב וקורקבן בחדא מחתה משמע דגם הכבד בכ"מ טרפה (ועי' במ"ש לקמן עוד בזה ע"פ דעת הראב"ד):

שוב ראיתי דשיטת המרדכי יש להם מקור נאמן מדברי הראשונים ולפלא על הב"י ושאר האחרונים שלא העירו בזה דהנה ז"ל הרמב"ם בפ' ז' מהלכות שחיטה הל"כ עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו וכו' בכ"ש הרי זו טרפה שכל הירוקים שהאדימו או האדומים שהוריקו מחמת העור בעוף הרי הן כמו שניטלו וכו' והנה מפשטות דבריו משמע להדיא דגם בכבד פוסל בו אם הוריק בכ"ש בכ"מ ועי' בכ"מ שם שהביא בשם הרשב"א שהבין ג"כ דדעת הר"מ להטריף בכ"מ בכ"ש והשיג עליו אך אח"כ נדחק לפרש דגם הר"מ ס"ל כדעת שאר הפוסקים דאין להטריף כ"א בכנגד מקום מרה וחיותה או כנגד במ"ע וסיים אלא דע"כ יש איזה קיצור בדבריו והו"ל לפרש, והנה כפי הנראה שגם להכ"מ הונח לו במ"ש הרשב"א להסכים דבריו לדעת שאר הפוסקים אכן באמת צע"ג להעמיס כן בדברי הר"מ דהנה המעיין שם בהל' כ"א במ"ש כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בנמ"ע וכו' ובהשגת הראב"ד ובכ"מ שם יראה להדיא דע"כ צ"ל דלהר"מ לא היה בגי' כלל בש"ס בהך בעיא דהוריקה כבד כנגד במ"ע או דפי' מ"ש כנגד במ"ע דר"ל שנשתנה למראה במ"ע וכמו שנראה באמת מפשטות דבריו ממ"ש כמראה במ"ע וכ"כ במ"ע שם, הרי להדיא דלפי שיטתו לא נמצא שום רמז בש"ס לחלק בכבד בין מקום למקום וסתמא אמרו בברייתא דגם בכבד פוסל בו השינוי ומשמע דבכ"מ פוסל בו דומיא דלב וקורקבן ואיך הונח להם להרשב"א ולהכ"מ דהר"מ יסבור כאן כדעת שאר הפוסקים לחלק בכבד בין מקום למקום דלפי שיטתו מנ"ל להמציא חילק זה כיון דאין שום רמז מזה בש"ס, ועוד דמפשטות דברי הרמב"ם במ"ש בהל"כ בסתם משמע דס"ל לאסור בכ"מ בכ"ש וגם ממ"ש הרי הן כמו שניטלו נראה להדיא דאף בכבד אסור בכ"מ שהוריק מטעם דהו"ל כאלו ניטל כולו, ומ"ש בלח"מ שם דזה לא קאי כ"א אשאר אברים ור"ל כאלו ניטל אותו מקום שהוריק בלבד בודאי צ"ע חדא דלשאר אברים לא היה צ"ל דהו"ל כמו שניטלו דאף אם לא הו"ל כ"א כמו ניקב ג"כ טרפה ועוד דא"כ איך סתם הר"מ ולא ביאר ג"כ הטעם במה דאנו מטריפין בהוריק הכבד כמו שביאר הטעם בשאר אברים א"ו דהעיקר בכונת הר"מ דבאמת גם בכבד יש להטריף בהוריק בכ"מ בכ"ש וכן נראה דעת המ"ע בהבנת דעת הר"מ ע"ש, וכן נראה לפע"ד שכ"ה דעת הראב"ד שם ממ"ש בהשגתו בהלכ"א וז"ל א"א זה כתב במקום הוריקה כבד כנגד בני מעיים וטעה בפי' אלא כך שאל הוריקו סמוך לבני מעיים מהו תלינן לי' דבצד בני מעיים אתיא לה ירקות או לא ופשט לה דאפילו לבני מעיים גופייהו איכא למיחש אלא שאינו ניכר בהם עכ"ל, והנה דברי הראב"ד לכאורה תמוהים וצריכים ביאר דמה היה סברת בעל האיבעיא להתיר ומה הוא זה שכתב דבצד בני מעיים אתיא לה וגם במ"ש דפשט לי' דאפילו לבמ"ע איכא למיחש משמע דכ"ש לכבד עצמו, ואשר נראה לי בכונת הראב"ד דהוא היה מפרש דברי הגמ' שהבעיין שאל באם הוריק הכבד כנגד בנמ"ע היינו סמוך לבמ"ע שהם ירוקים וס"ל דגם בעל האיבעיא ידע מזאת הברייתא שחשבה כבד מכלל בני מעיים לענין נפלה לאור אלא שהיה מסופק אם זה דוקא אם הוריקה רחוק מבני מעיים דשם אין לתלות השינוי בשום דבר ולכן הו"ל מילתא רחיקא שלא ע"י האור לכן באמת יש להטריף שם אבל באם הוריקה הכבד סמוך לבני מעיים ששם יש לתלות הירקות בבני מעיים מחמת שהוא שוכב אצלו תמיד אפשר קיבל צורתן ולא מחמת האור, ויש קצת הוכחה וראיה לזה דאם איתא שמחמת נפילה לאור הו"ל להוריק גם במקום אחר מהכבד או שהיה צריך להיות אודם בבני מעיים כיון שהגיע שם חום האש והוריקה הכבד היה צריך להאדים גם בבני מעיים באותו מקום א"ו דהירקות לאו מהאור הוא אלא שהוא מהבני מעיים שהכבד שוכב עליהן תמיד כמש"ל ופשיט לו שהוא טרפה שאנו תולין אותו באור ולא בדבר אחר ופריך ולא יהא אלא ניטלה דהא אותו מקום שהוא סמוך לבני מעיים הוא בחלק הדק של הכבד ושם אין שם הכזית במקום מרה וכזית במקום חיותה ואף דלפמ"ש הורקה שע"י האש פועל אף לצדדין מ"מ ס"ל דא"א לפעול כ"כ אף מחלק הדק לחלק העב וכמ"ש האחרונים בשם הרשב"א דאף דפועל לצדדין מ"מ אינו פועל כ"כ כמו דרוסה ותירץ לו רבא דאדרבה כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים לא מיבעיא שהוא טרפה מצד עצמו מטעה שאמרינן שנחמר כל הכבד אלא שעדיין אין ניכר ולא תלינן בשום דבר כ"א באור ואף שהוא במקום הדק שפיר חוששין שנטל אף במקום העב ואף אם נאמר דאין לחוש כ"כ בהורקה שע"י האש שיפעול כ"כ לצדדין מ"מ יש להטריף כאן מטעם דאמרינן דבאמת כבר שלט כח האש בכל הכבד אלא דלא אגלי עדיין בהתייהו. אלא אדרבה ממקום שבאתה להתיר הנה מטעם זה יש בו חומרא נוספת שיש בה עוד טריפות דהיינו דבמה שהוריקה סמוך לבמ"ע אמרינן שגם הבמ"ע שאצלם ג"כ נחמרו וזה הוא לדעתו כונת הש"ס במ"ש ונחמרו בנמ"ע דר"ל כל הבמ"ע ואף הכבד זה הוא שיטת הראב"ד לפי המבואר מלשונו:

עוד י"ל שהראב"ד לא היה גורס בש"ס כגי' הרי"ף והרא"ש שהמה גורסים אמר לי' ולא יהא אלא ניטלה והוא היה גורם כגי' הגמ' שלפנינו אמר לי' טרפה ולא יהא אלא ניטלה יע"ש ופי' כך דהוא פשט שהוא טרפה מטעם דזה ודאי אין סברא שנתלה הירקות שהוא מחמת בני מעיים אלא אדרבה כיון שהוריקה סמוך לבמ"ע י"ל שגם הבמ"ע נחמרו ואפילו אם תרצה לומר שאין לחוש כ"כ לבמ"ע שהם אבר אחר מ"מ עכ"פ זה ודאי א"א לומר שאם הוריקה סמוך לבני מעיים יהיה גרוע משאר מקומות מהכבד ועכ"פ בודאי דיש להטריף בכה"ג מצד הכבד עצמו וזה הוא שאמר לו שהוא טרפה מצד במ"ע ועכ"פ אף אם לא תרצה לחוש כ"כ מ"מ ולא יהא אלא ניטלה וניטלה הכבד ולא נשתיירו ב' הזיתים פשיטא דטרפה וע"ז סיים רבא [ולאו לתרוצי קושית הגמ' דלשיטה זו האי לא יהא אלא ניטלה לאו קושיא הוא אלא סיום הפשיטתה הוא כמש"ל אלא כיון דהפשטן לא הכריע בזה אם יש לחוש לבמ"ע בא רבא להשמיענו] דודאי גם הסברא זו היא אמיתות דאם הוריק הכבד סמוך לבמ"ע חיישינן לכל הבמ"ע ג"כ או דרבא בא בזה להשמיענו דאף בלא ראינו שנפל לאור ג"כ יש לחוש שודאי נפל לאור ונחמרו כל הבמ"ע ואפשר דזה ג"כ שיטת כל הגאונים דס"ל דאף בלא ראינו שנפל לאור ונשתנו הבמ"ע טרפה ונדחקו בזה דהא בודאי הבעיא היה בודאי נפל לאור יע"ש ולמ"ש א"ש דלמדו זה מדברי רבא הנ"ל כמ"ש:

וראיתי במגדל עוז שם שכתב שדעת הראב"ד הוא כשיטת רש"י ושאר הפוסקים וע"פ שיטה זו אין להטריף כ"א בצד הדק שהוא כנגד הבני מעיים אכן במקום הגס יש להתיר לפי שיטה זו אף במקום מרה וחיותה, ודבריו תמוהים דהמעיין בלשון הראב"ד יראה להדיא דלא ס"ל כשיטת הפוסקים הנ"ל אלא דיש לאסור בכבד בכ"מ שהוריק ובכ"ש חדא ממ"ש בכונת האיבעיא דשאל בהוריק סמוך לבמ"ע אי תלינן לי' דבצד בני מעיים אתיא לה וע"כ דר"ל בזה אי תולין דהירקות בא מצד שהוא סמוך לבני מעיים שהם ירוקין בטבען קבל מהם איזה מראה ושינוי ואין תולין באור או לא תלינן בהם אלא דהשינוי בא לה מצד האור וא"כ הרי דכל עיקר הבעיא הוא דוקא בצד הבמ"ע דיש לתלות דהשינוי בא לה מצד הבמ"ע שהם ירוקים ומזה משמע להדיא דשלא כנגד בני מעיים פשיטא לי' דאסור דשם אין בזה שום תלוי להתר ונפשטה דברייתא דכבד דומיא דלב וקורקבן דאסורים בנשתנו בכ"ש, וגם ממה שפי' במה דפשט לי' דאפילו לבמ"ע גופייהו חיישינן וכו' מלשון אפילו משמע להדיא דל"מ דחיישינן לכבד עצמו אלא דאפילו לבמ"ע שעלה בדעתך לתלות בהם להיתר אני אומר לך שגם להם עצמם חיישינן א"כ עכ"פ מבואר מדברי הראב"ד דגם לכבד עצמו חוששין ואף בהוריק כנגד הבמ"ע ששם אין שם שום כזית ממקום מרה וחיותה וא"כ כ"ש במקום העב ששם המה מקום חיותה ומקום המרה, [וגם במ"ש המ"ע דלשיטת שאר הפוסקים יש להתיר במקום העב אף במקום מרה וחיותה דבריו צ"ע דאנה מצא כן דהרי דברי הרשב"א ברור מללו דבאותן מקומות בודאי טרפה] וכן נראה להדיא דעתו ממה שלא השיג עליו בהל"כ במ"ש לאסור בכבד ומשמע דאף בכ"מ ובכ"ש ובפרט לפי מה שהבין הוא עצמו דבריו בהלכה כ"א במה שפי' הא דכנגד בנמ"ע היינו שנשתנה למראה בנמ"ע וא"כ בודאי דלפי שיטה זו א"א לחלק בין מקום למקום בכבד ובכ"מ טרפה אף בכ"ש וכמש"ל וכן הבין בו במ"ע עצמו שם וא"כ אי ס"ל להראב"ד כשיטת שאר הפוסקים בודאי לא הוה שתק מלהשיג עליו בהל"כ הקודמת דאין להטריף בכבד בכ"מ בכ"ש, א"ו דהעיקר בדעת הראב"ד כמ"ש, וכן נלפע"ד שכ"ה ג"כ דעת הבה"ג שהרי השמיט לגמרי הא דהורקה כבד כנגד במ"ע ולא העתיק כ"א הברייתא דלא אמרו ירוקים אלא בלב וכבד וקורקבן ואם ס"ל כדעת שאר הפוסקים בודאי הו"ל לפלוגי ולהביא בעיא הנ"ל דאין להטריף בכבד בכ"מ בכ"ש א"ו דס"ל כדעת הראב"ד הנ"ל דלמאי דפשט לי' אין חילק בין כבד לשאר אברים וא"כ אין לנו שום נ"מ בבעיא זו:

ושוב מצאתי ביש"ש שהביא שגם בא"ז כתב ג"כ כמ"ש המרדכי הנ"ל הנה הראנו לדעת דהמרדכי לאו יחיד הוא בשיטה זו שכ"ה דעת הרמב"ם וראב"ד וא"ז וכ"נ מדברי הבה"ג אכן אכתי צריך לבאר שיטת הרמב"ם בפי' הסוגיא והנה לכאורה אפ"ל דס"ל כמש"ל לדעת המרדכי דבברייתא מיירי בחלק הכבד שבמקום העב ושם באמת יש להטריף בשינוי בכבד מצ"ע דסופו לינטל עם מקום הזיתים ובבעיא מיירי בחלק הדק (שהוא כנגד ב"מ) ולפי מה דפשט לי' הוא טרפה מצד ב"מ ולפ"ז א"ש מה שלא הזכיר הרמב"ם מהא דהוריק הכבד כנגד במ"ע כיון דבאמת לפי המסקנא באמת אין שום נ"מ בזה דבכ"מ שהוריק טרפה או דס"ל לגמרי כמש"ל בשם המרדכי דאף בכנגד במ"ע ג"כ טרפה מצד דסוף הכבד לינטל ועפ"ז א"ש טפי לשון הרמב"ם שכתב סתם דאם הוריק כבדו בכ"ש [ומשמע אף במקום הדק] וסיים דהרי הן כמו שניטלו משמע דבכ"מ מהכבד שנשתנה טרפה מצד הכבד עצמו ומה שלא נזכר בדברי הרמב"ם דבכנגד במ"ע יש להטריף גם מצד הבמ"ע י"ל כיון דבאמת אין לנו שום נ"מ מזה לענין הדין לכן לא חשש הר"מ להזכירו ומ"ש בהלכה וכ"א שם הטעם משום במ"ע היינו כיון דמיירי שם בלא ראינו שנפל לאור א"כ ע"כ הוצרך לומר דהשינוי בא מחמת האור ונחמר הכבד ע"כ הזכיר בלשון הש"ס דבאמת יש לחוש לכל הבמ"ע [והכבד בכלל וכמש"ל בדעת המרדכי יע"ש] אכן לאחר העיון א"א להעמיס כן בדברי הרמב"ם דא"כ איך כ' בהלכה כ"א בסתם בכבד שנמצא כמראה במ"ע דיש לחוש לכל הבמ"ע דהא לפי שיטה זו בודאי דאין לחוש לבמ"ע כ"א בשהוריקה נגד במ"ע דוקא ובשלא כנגד במ"ע עיקר הטעם מצד הכבד עצמו ולא מצד במ"ע ואף דלפמ"ש בדעת הר"מ ומרדכי דגם הכבד עצמו הוא בכלל במ"ע אפ"ל דה"ק דבכ"מ שהוריק טרפה מצד בנמ"ע אלא דבכנגד בנמ"ע יש לחוש לכל הבמ"ע והכבד בכלל ובשלא כנגד בנמ"ע עכ"פ י"ל לכבד עצמו, מ"מ מפשטות דבריו לא משמע כן דא"כ לא הו"ל לסתום כ"כ ועוד דעכ"פ הו"ל להעתיק לשון הש"ס הוריק הכבד נגד בנמ"ע ולמה זה העתיק כמראה במ"ע שלא נמצא מזה רמז בש"ס ומטעם זה ג"כ א"א לומר דס"ל הר"מ כשיטת הראב"ד ז"ל וכמש"ל דסוף סוף הו"ל להעתיק לשון הש"ס בזה.

ומה שנלפע"ד בדעת הרמב"ם בזה הוא כן ומתחלה נבאר מ"ש הרמב"ם בהלכה כ"א כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בני מעיים וע"כ דהיינו בירוק גרין דהיינו ככרתי דבמ"ע המה ירוקים ככרתי כמ"ש הפמ"ג והתב"ש כאן בסי' נ"ב יע"ש והנה לכאורה משמע דס"ל כשיטת הרא"ה דאין להטריף כ"א בירוק גרין וכמש"נ לכאורה מפשטות דברי הש"ס דקראו לבמ"ע ירוקים וא"כ משמע דה"ה במה שאמרו אדומין שהוריקו הוא ג"כ כעין ירקות הבנמ"ע והיינו גרין ואפשר דזה הוא באמת טעם שיטת הרא"ה דסבירא לי' דאין האש מוריק אלא בככרתי [ועי' במה שאכתוב בסמוך בשם הארוך מש"ך מ"ש בזה וצ"ע] אכן באמת ז"א דהא בהל' כ' שם כתב סתם והוריק לבו או כבדו בכ"ש משמע להדיא דבכל ירקות בין גרין בין געל טרפה כדעת הרשב"א וכמ"ש השה"ג בדעתו ממ"ש בפי' המשנה ע"ש, וגם א"ל דס"ל כדעת הרשב"א שהובא בב"י ובכ"מ דהירקות הפוסל בכבד הוא דוקא בירוק גרין וחזר בו ממ"ש בפי' המשנה שלו דאם נמצא ירוק או כרתי טרפה ור"ל דבין בירוק גרין ובין בירוק געל טרפה וכמו שפי' דבריו בעל שלטי הגבורים יע"ש וכאן ס"ל להרמב"ם דבכבד ע"כ אין פוסל בו ירוק געל כמ"ש הרשב"א בטעם הדבר, או דבאמת אין כאן חזרה כלל ממ"ש בפי' המשנה והוא ע"פ מ"ש הפר"ח בסי' נ"ב דהרמב"ם בפי' המשנה מיירי בכבד כחוש ושם טרפה אף לדעת הרשב"א אף בירוק געל והרשב"א בשמן הוא דמתיר בגעל אבל בכחוש מודה דאסור ועפ"ז אפ"ל דהרמב"ם בחיבורו כאן מיירי בכבד שמן לכן אין טרפה אלא בירוק גרין ועפ"ז היה מיושב ג"כ דברי הכ"מ שם שהביא שם דברי הרשב"א בסתם ומשמע מדבריו שם שגם הרמב"ם יודה לזה וכן בב"י כאן לא הביא שום דבר מזה דהרמב"ם לא ס"ל כדעת הרשב"א בזה א"ו כדאמרן, אבל באמת גם ז"א דסוף סוף אמאי שתק הרמב"ם בהל"כ הקודמת מלכתוב בפירש דהירקות הפוסל בכבד הוא דוקא בירוק גרין ולמה המתין עד שהתחיל לדבר מדין לא ראינו שנפל לאור וזה ודאי לא ניתן להאמר דבהלכה כ' מיירי בכחוש וכאן בהלכה כ"א מיירי בשמן כמובן דא"כ הו"ל לבאר בהדיא, אכן באמת העיקר בדעת הרמב"ם ע"פ מש"ל בשם הכ"מ ובעל מ"ע דהר"מ מפרש מה דאמרינן בש"ס כנגד ב"מ דר"ל שהכבד כמראה ב"מ ע"ש וס"ל להר"מ דבנפלה לאור ממש באמת יש להטריף בין בגעל ובין בגרין דלא כדעת הרשב"א הנ"ל וזה הוא לשיטתו כונת הברייתא שמנו כבד בכלל כל הב"מ ובזה א"ש מ"ש בפי' המשנה להטריף אף בגעל וכמ"ש בשה"ג והיינו משום דשם מיירי בודאי נפל לאור וכמש"ל בשם השה"ג וגם ס"ל דבודאי נפל לאור פשיטא לי' להש"ש דיש להטריף בכבד בכ"מ במשהו וכפשטות דברי הברייתא דמנו כבד בכלל כל הב"מ וז"ש בהלכה כ' בסתם לאסור בכבד בכ"ש ומשמע בכל מקום שהוריק ובכל מיני ירוק בין געל ובין גרין וסיים דהטעם בזה משום דהרי הן כמו שניטלו והיינו דס"ל בפשיטות דכח האש פועל אף לצדדין וכמש"ל מהא דברייתא הנ"ל אכן כ"ז דוקא בראינו שנפל לאור אמנם בלא ראינו שנפל לאור ס"ל להר"מ דאין להטריף כ"א בירוק גרין משא"כ בגעל כיון דיש לתלות השינוי בטבע כמ"ש הרשב"א שפיר תולין בזה כיון דלא ראינו שנפל לאור ומקורו הוא מדברי הש"ס הנ"ל בהא דהוריקה כבד נגד ב"מ ע"פ פי' דר"ל כמראה במ"ע והיינו מראה גרין וכמש"ל בשם התב"ש, וס"ל להר"מ דעיקר הבעיא בש"ס בזה הוא דוקא בלא ראינו שנפל דבראינו שנפל בודאי פשיטא לי' דטרפה וכמש"ל מדברי הברייתא הנ"ל ואף במראה געל אלא דבכה"ג שלא ראינו הנה בגעל פשיטא לי' דיש להכשיר דתולין השינוי בטבע אכן בגרין שפיר מיבעיא לי' כיון דאין מצוי בטבע אי יש להטריף ופשיט לי' דטרפה ופריך ולא יהא אלא ניטלה ור"ל דהמקשה היה ס"ד דודאי אין לתלות באור דהיא מילתא רחיקא כמ"ש הרא"ש וסיעתו אלא דהשינוי מראה בעצמו הו"ל לקותא ולכן פריך שפיר דאף את"ל דהו"ל לקותא מ"מ בודאי אין לחוש כ"א למקום הלקותא דבמה דשלטה שלטה וא"כ סוף סוף אף אם הו"ל כמו שניטל אותו מקום עדיין אין בזה שום טריפות והשיב רבא כיון שהוריקה כבד כמראה ב"מ בידוע שנפל לאור ונחמרו ב"מ ור"ל כיון דאין מצוי שיהיה שינוי זה בודאי תולין באור והשינוי באה מחמת שנחמרו הב"מ וא"כ ממילא ה"ה בכבד שוב הדר דינא והו"ל באמת טרפה מצ"ע דהרי הוא כמו שניטל לגמרי וה"ה בשאר ב"מ שנשתנו ג"כ יש להטריף, וז"ש הרמב"ם בהל' כ"א דבין בכבד ובין בשאר ב"מ טרפה מטעם דתלינן באור ובודאי דהשינוי באה מחמת שנחמרו הב"מ [ור"ל דלכן כלל דין הכבד בשאר ב"מ דכמו בשאר ב"מ בודאי דהו"ל טרפה מצ"ע מחמת האבר עצמו שנמצא בו השינוי ה"ה בכבד וכמ"ש בהלכה כ'] ובזה א"ש ג"כ במה שנדחקו הראשונים בביאר דעת הגאונים במ"ש להטריף אף בלא ידענו שנפל לאור דלפמ"ש בדעת הרמב"ם הוא מבואר להדיא בש"ס דע"כ מיירי דוקא בלא ידענו שנפל לאור [ועי' ברי"ף במ"ש המגיה (בציון ב') לפרש ג"כ דהבעיא מיירי בלא ראינו שנפל לאור ועיקר הספק אם זה מקרי שינוי בכבד ונסתייע מדברי רש"י בפי' המשנה שלא זכר מהא דכבד ודבריו צ"ע דהא בברייתא מבואר להדיא דגם בכבד מטריף בשינויי]:

ובזה איש דעת השלטי הגבורים במה שכתב בסתם דהרמב"ם סובר דבכבד טרפה בין ירוק גרין ובין געל ולא העיר שום דבר דהרמב"ם בחיבורו חזר בו ואמר דאין טרפה אלא בירוק גרין וכמ"ש להעיר בנ"ד אם לא ראינו שנפל לאור א"ו כדאמרן דהרמב"ם בחיבורו מיירי בלא ראינו שנפל אבל בראינו שנפל בודאי ס"ל דדעת הרמב"ם כמ"ש בפי' המשנה שלו דבין בירוק גרין ובין בירוק געל טרפה וכמש"ל ממ"ש בהלכה כ' בסתם, ואין לומר כיון שהרמב"ם ס"ל דאין חילוק בין ראינו שנפל ובין לא ראינו שנפל א"כ איך יחלק כאן בין נפל לאור ובין לא ראינו שנפל ז"א דהא כ"כ לעיל דהעיקר הטעם דאנו מטריפין בלא ראינו שנפל הוא מטעם דשינוי מראה כזו אין מצוי שלא ע"י האור לכן אמרינן דמסתמא הוא ע"י האור אבל כאן שיש לתלות שלא ע"י האור בודאי תלינן, ואף דבנשתנו ע"י שלק ס"ל להרמב"ם דיש להחמיר אף בלא ראינו שנפל לאור אפ"ל דהרמב"ם ס"ל דהתם גרע טפי דאין לנו שום תלוי בהיתר ובטבע ובחולי ס"ל דאין תולין משא"כ בנ"ד שיש לתלות בשמן שפיר יש להכשיר ואף אם הוא כחוש י"ל דמקודם היה שמן ונשתנה ועתה לאיזה סיבה נעשה כחוש ויעו' בפמ"ג במ"ש בשם הכה"ג בשיטת הפרישה דגם בזה חולק הפרישה וס"ל בדעת הרשב"א דאינו מתיר בגעל בכבד אלא בלא ראינו שנפל אבל בראינו שנפל יודה הרשב"א דטרפה ואין אנו סומכין על הא דכבד שמן, ולפ"ז גם דעת הרשב"א כמ"ש לדעת הר"מ ובהכי א"ש ג"כ דברי הכ"מ והב"י שהעתיק דבריו בסתם על דברי הר"מ וכמ"ש:

עוד נלפע"ד בישוב שאר דברי הר"מ שם בפי' המשנה ומתחלה נחקור בענין מראה העצמיות הכבד מדברי הש"ס וגם בביאור מלת ירוק מה הוא אם הוא ירוק גרין או געל או שסובל באמת שני הפירושים יחד והנה בנ"ד מראה הכבד הנה ממ"ש בברייתא לא אמרו אלא בלב וקורקבן וכבד נראה להדיא דהוא אדום וכ"מ להדיא ממ"ש שם בש"ס לא אמרו אדומים כשרה אלא בלב וקורקבן וכבד ופי' רש"י שם שדרכן להיות אדומים ע"ש וכ"נ עוד בש"ס גבי מראות הריאה דאמרינן שם ככבדא כשרה ופירש"י דהיינו כמראה הכבד, והנה מסתימת דברי הש"ס משמע להדיא דכל כבד הוא אדום ואין חילק בין שמן לכחוש דאי כדברי הרשב"א דכבד שמן הוא געל א"כ בודאי לא הוה שתקו בש"ס בכל המקומות הנ"ל מלחלק בין כבד שמן לכחוש דאם הוא כמראה כבד שמן טרפה וככחוש כשרה וכן בהא דנפלה לאור ג"כ הו"ל לפלוגי בזה וכ"ש לשיטת התב"ש ברשב"א דאף בכבד כחוש מצוי להיות הכבד געל א"כ כ"ש דיקשה איך אמרו בסתם דככבדא כשר והנה לפי שיטת הרשב"א היה אפשר לתרץ דברי הד"מ בסי' ל"ח בשם מהרא"ק דאין אנו מכשירין כמראה הכבד ותמה על זה הש"ך בספר הארוך שלו דאמאי אין אנו מתירין כמראה הכבד הא הוא מפורש בש"ס להיתר אבל ע"פ שיטת הרשב"א הנ"ל י"ל דשפיר קאמר המהרא"ק כיון דיש כבדים שמראיהם געל וגעל בריאה טרפה לכן קאמר המהרא"ק דאנו מטריפין בכל מראה הכבד כדי שלא יבואו להתיר בנעל] וגם איך לא אשתמיט חד מן הראשונים או מן האחרונים לכתוב חילוק בין כמראה כבד בבהמה כחושה ובין כמראה הכבד בבהמה שמינה א"ו כמ"ש דאין בכבד כ"א מראה אדומה וכן הוא בתיקוני הזהר תיקון חד ועשרים בכ"מ דכבד אשא סומקא הרי דגוון הכבד הוא מראה אדומה ע"ש, אכן באמת צ"ע דהא גם אם נאמר כמ"ש שאין בשום כבד מראה געל ג"כ יקשה חדא דאיך נאמר על עטרת ראשנו ה"ה הרשב"א שיהיה דבריו נגד דברי הש"ס ועוד כיון שהוא חילוק במציאות איך נוכל להכחיש את המושג בחוש ועוד דלהרשב"א גופה יקשה עדיין דאמאי לא חילק הוא בעצמו במראה הכבד לענין ריאה כמ"ש ואפ"ל דהרשב"א מיירי בעוף ובעוף כן הוא האמת דדרכו להיות געל בשמן [ועין בחגורת שמואל על הלבוש בסי' ע"ג ובשאר אחרונים דבאוזי הלעטה שכיח שיהיה הכבד לבן מחמת רוב שומן ע"ש] אבל בגמ' שם גבי ריאה מיירי בשל בהמה ובבהמה באמת אין דרכו להיות געל אף בבהמה שמינה, ועפ"ז א"ש הכל דהרשב"א מיירי בעוף והגמ' לא הוצרכו לחלק בין כבד לכבד שהגמ' מיירי בבהמה ובבהמה באמת אין חילוק ומה שלא נתבאר בש"ס בהדיא גבי נפלה לאור דאין להטריף הכבד במראה געל אף דמיירי בעוף הנה ל"מ למ"ש בכה"ג בשם הפרישה דגם הרשב"א אינו מתיר כ"א בלא ידענו שנפל לאור בודאי דלק"מ ואף לפי דעת שאר האחרונים דבאמת מותר לדעת הרשב"א אף בודאי נפל מ"מ אפ"ל דסמכו בזה כיון דמצוי בכבד מראה געל מחמת שומן בודאי אין להטריף בגעל וע"כ אנו מוכרחים לפרשה בגרין:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה