הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן מח
במ"ש הש"א דחלב דריש מעיה באמתא סותם יע"ש והסכים עמו הפר"ח בקו"א ובתב"ש ובפמ"ג השיגו עליהם מטעמא דלא דמי להא דאייתרא דהתם ממנהגא אסרינן ליה אבל הכא מחמת איסורא דאורייתא קאתינן עלה והביאו ראיה מהא דחלב שתחת הפריסה מא"ז יע"ש ולפע"ד יש לישב דברי הש"א והפר"ח דהנה הכל מודים דרש"י מפרש פלוגתות בני א"י ובני בבל דבדאורייתא פליגי דבני בבל סברי כר"י משום אבותיו ובני א"י סברי כר"ע דהלכה כר"ע מחברו ובני בבל ס"ל אע"ג דבכל מקום הלכה כר"ע מחבירו מ"מ הכא כיון דר"י אמר כן משום אבותיו שוב אין הלכה בזה כר"ע וכן הוא דעת הסמ"ג דפליגי בדאורייתא וכן הוא דעת המרדכי דכתב כמה פעמים דבהכי פליגי בני בבל וא"י וכן הביא התב"ש בשם תשובת הרשב"א וכן הוא להדיא דעת האו"ז ועפ"ז א"ש מה דקשה לכאורה על ש במה שנסתפק שם בחלב שתחת הפריסה אי סותם או לא הא בפשיטות יש לחלק דלא דמי להא דאייתרא דממנהגא אסרינן לה אבל בהא דא"ז מדאורייתא אסרינן ליה וכמו שהשיג באמת רש"ל על הא"ז בזה והן הן ממש כדברי התב"ש ופמ"ג הנ"ל אבל באמת לפי מ"ש ניחא דהא"ז מפרש דגם בני בבל וא"י בדאורייתא פליגי כמ"ש רש"י ולכך אין שום חילק בזה וכיון דבררנו דכל הני פוסקים סוברים דבני בבל מדאורייתא אסרי א"כ יותר מסתבר לן דהא דפסק רמ"א בסי' ס"ד בשם י"א דמדינא אסור ונרשם שם רש"י והרא"ש וסמ"ג וסמ"ק ורי"ו הוא באמת כדעת רש"י וסמ"ג וא"ז הנ"ל דמדאורייתא אסור ומה שהוקשה ליה להפמ"ג הא דנרשם שם הרא"ש והרא"ש פוסק דמדרבנן אסור והביא כן בשם הלבוש דפסק ג"כ דהוה מדרבנן וכן הוא ברש"ל בהשגתו על הא"ז ואני לא הבינותי דמאי איסור דרבנן שייך כאן דאינו שייך בזה רק או איסור דאורייתא או מנהגא כמו שמבואר בגמ' למעיין, אח"כ ראיתי שהרב המגיה במ"ל מהלכות שגגות הרגיש בזה במ"ש הרש"ל דאינו כ"א איסור דרבנן אבל באמת דאין מדברי הרא"ש ראיה כלל דפוסק דהוה מדרבנן דהא הרא"ש מביא דברי רש"י ולא חלק עליהם ואח"כ הביא דברי רב אלפ"ס שמתיר בחלב דאייתרא וכתב עליו וז"ל ולא מסתבר אלא כדפסק רש"י דנהי דמדאורייתא שרי דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו מ"מ בני בבל החמירו לנהוג בו איסור וכל מנהגנו כבני בבל עכ"ל ומדברי הרא"ש האלו הביא הפמ"ג דהרא"ש ס"ל דרק מדרבנן אסור ובאמת לפענ"ד אין מדברי הרא"ש הכרח כלל דבאמת הוא עצמו סובר לגמרי כרש"י דבני בבל אסרי מדאורייתא מטעם דהלכה כר"י שאמר משום אבותיו וכמש"ל ומ"ש דנהי מדאורייתא שרי וכו' לא כ"כ כ"א להשיג על האלפ"ס שפסק להתיר לגמרי לכן השיג עליו דאף לפי שיטתו דהלכה כר"ע מחברו והאי חלב מותר מדאורייתא אף לבני בבל מ"מ הוה לי' לאסור מחמת מנהג שאנן בתר בני בבל נגררין בכ"מ אבל הוא באמת ס"ל כרש"י לגמרי ומה שהביא הפמ"ג ראיה מהלבוש שפסק דהוה מדרבנן הנה המעיין בלבוש יראה שפסק כמחבר דאינו אסור מדינא אלא ממנהגא שזה לשונו שם בסי' ס"ד ומד"ס נהגו בו איסור הרי שכתב לשון נהגו ומה שקורא לזה דרבנן הוא משום כיון שנהגו כן בימי חכמי הש"ס קרא לה איסור דרבנן וכן משמע מדבריו בסי' מ"ח שכתב ואם חלב שעל היתר סותם מותר שחלב טהור סותם ועי' בסי' ס"ד האיך נוהגין בהאי חלב ע"כ הרי להדיא מבואר מדבריו שפוסק כהמחבר דאינו רק ממנהגא וכן הוא ג"כ כונת הרש"ל במה שקורא להאי חלב איסור דרבנן ודו"ק, וכן נראה להדיא דעת הטור ורי"ו בדעת הרא"ש שכתבו דעת רש"י ואח"כ כתבו שכ"כ הרא"ש ולא חילקו ביניהם וכן בפסקי הרא"ש השוה דעת רש"י והרא"ש יע"ש וא"כ למאי דברירנא דהרא"ש ג"כ סובר כרש"י א"כ בודאי י"ל דהא דפסק רמ"א דמדינא אסור הוא בודאי כדעת רש"י א"כ יפה הביאו הרב ש"א ופר"ח ראיה מחלב דאייתרא דיש בו ג"כ חשש איסור דאורייתא ואפ"ה אמרינן דסותם א"כ ה"ה לענין חלב ריש מעיה באמתא נמי י"ל כך אע"ג דבחלב שתחת הפריסה באמת נסתפק בו הא"ז וקיי"ל לאיסור ולא אמרינן האי טעמא כיון דבני ריינס אכלי ליה לדידן יסתום עכ"פ שאני התם שבאמת העיקר כר"א וכן פסקו כל הראשונים וכן הוא דעת הש"ע אלא שבני ריינס תפסו כדברי המיקל ואין אנו יכולים למחות בידם ואפילו הם לאו בכל מקומותיהם נהגו בהאי קולא כמבואר בב"י שם לכן פסקו דאפילו מסתם לא סתים אבל כאן שהגאונים פירשו דהוא בסוף מעיה והש"ע לא הכריע בין הפירושים וכ"ה ברמב"ם בודאי יש לסמוך על הגאונים לענין סתמיה כנלפע"ד ויעו' במל"מ פי"ג מהלכות שגגות במ"ש המגיה שם באריכות בזה ובסוף הסכים ג"כ להש"א ופר"ח הנ"ל אכן במה שהקשה שם על הרש"ל במ"ש דאייתרא הוא רק מדרבנן דהוא דלא כמאן כ"כ דר"ל מדרבנן ממנהגא גם במה שהקשה ממ"ש הר"ן דבני בבל רק ממנהגא כ"כ דלק"מ דרוב הפוסקים ס"ל דבדאורייתא פליגי גם במ"ש דלכן דאייתרא סותם משום דאף לבני בבל אינו תותב ע"ש הנה מפשטות דברי הש"ס נראה להדיא דעיקר ההיתר מטעם דאיכא מאן דאכיל לי' וכ"נ להדיא בא"ז אלא שאח"כ מצאתי להרא"ש בפסחים בפרק מקום שנהגו בהא דרבב"ח אכל דאייתרא משמע לכאורה שם מדבריו דבני בבל ממנהגא אסרי לי' ואפשר דשם לאו לענין דינא קאמר וסמך על מ"ש בחולין בעיקר הדין ושם לא מיירי רק מדיני המנהגים יע"ש:
עוד ראיתי להזכיר דבר פלא בבה"ג שפסק דחלב שעל הקשת שרי וחלב שעל היתר אסור והוא פלא למעיין בגמ' ואפשר שהיה בנוסחא שלו כך בלישנא קמא דכ"ע דאקשתא שרי כי פליגי באייתרא ופסק כבני בכל דאסור או דהיה בנוסחא שלו כך בלישנא בתרא דאייתרא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דאקשתא ופסק כבני א"י ומ"מ צ"ע דאח"כ פסק דחלב שעל היתר סותם וחלב שעל הקשת אין סותם ולפי שיטתו היה צריך להיות בהיפך וצע"ג ולולא דמסתפינא יותר נראה דט"ס בבה"ג ואין הפנאי גורם כעת. שוב הגיע לידי ספר הבה"ג שנדפס עם הפי' שונה הלכות ובבה"ג הנ"ל הגי' כמ"ש בש"ס שעל הקשת אסור ודאייתרא שרי וכמו שהגהתי לעיל ובפי' הנ"ל כתב שהכנה"ג הי' לו בה"ג שהיה כתוב כמו שהוא בבה"ג שלפנינו וכתב ע"ז דהוא ט"ס וכמ"ש יעו"ש. עוד ראיתי בפרדס לרש"י שכתב דאנן לא בקיאים איזו חימצא ואיזו בר חימצא ולכן שניהם לא סתמי ואח"כ באותו דף כתב דחימצא היינו דאקשתא ולא סתים ובר חימצא היינו דאייתרא וסתים וכפי הנראה דמ"ש בתחלה היינו כמ"ש בש"ס שם בשם רבא וכפי הנראה דלמסקנא לא קאי וכמ"ש כל הפוסקים ועי' במש"ז סק"א במ"ש בשם התב"ש דלדעת הר"מ אין כל היתר סותם ולפ"ז א"א בקיאים אכן לרש"י סותם בכל מקום ע"ש. עוד כתב שם בשם חד פרושא דהמסס ג"כ יש לו ב' עורות וגם זה צ"ע, עוד כתב שם דמחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד טרפה והוא נגד הש"ס לכל הפירושים דהא כתב בעובי ביה"כ וא"כ א"א לפרשו על צד הדק של ביה"כ ואפשר דמיירי שיש ק"ד נגד פי המחט או דמיירי שנקב עור אחד מצד חוץ כמ"ש הר"ן ויותר נראה דט"ס וצ"ל מחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד אחד וכו' והאי דכתב טרפה קאי על ב' צדדים:
ראיתי בשו"ת מהרש"ק במה שהקשה השואל על שו"ת בית יעקב דאם נראה במקום בשר החופה בליטה שהיא מנגיחת השורים דיש להתיר החלב ממה דקיי"ל דבכל ספק טרפה אסור הביצה וחילק הג' בין חלב לביצה ע"ש ובמח"כ חילק זה אינו מהא דאנו אוסרים החלב מכל ספק טרפה וכמו שהרגיש בעצמו שם ומה שחילק בין טרפה מצ"ע לשאינו מצ"ע דבריו תמוהים דמבואר בכ"מ דאף בטריפות שאינו מצ"ע יש לאסור החלב אף בס"ט ויעו' בבה"ט בסי' נ"ג ס"ק ג' בשם השבו"י דחלב וה"ה ביצה משבורת היד והגף יש להתיר וזה ודאי לאו טרפה מצ"ע הוא ומ"מ נראה להדיא דדוקא בכה"ג דאינו כ"א מחומרת האחרונים וגם יש בו ס"ס לכן יש להתיר משא"כ בנ"ד שהוא מדינא דש"ס ואפילו בכה"ג מ"מ השוה דין חלב לביצה מדלא כתב דכ"ש החלב אלא הדבר פשוט דהבי"ע מיירי שניכר שהעור היה שלם כמ"ש בבה"ט וא"כ איכא ס"ב שמא הלכה כדעת הב"ח המכשיר ושמא לא נקרע כשיעור ועוד יש צד היתר דשמא יהיה הבליטה מהני לסתום הנקב כמו שמהני סתימת סירכא בטרפש וכדומה בטרפה שאינו מצ"ע וה"ה הכא ואף דודאי ע"ז לחוד קשה לסמוך מ"מ בצירוף הס"ס בודאי דיש לצדד בזה וכ"ש בנ"ד דבלא"ה יש לצרף דעת בהע"ט שהובא בטור וגם לשאר הפוסקים שפסקו כריב"ח הוא ג"כ רק מחמת ספק כמבואר למעיין בדבריהם:
במה שהקשה הכו"פ לשיטת רש"י איך יפרש עולא הברייתא דמחט שנמצא בעובי ביה"כ ויעו' בפמ"ג מ"ש בזה ואני מצאתי שכבר הרגיש בזה בא"ז וכתב לחלק דבהמסס אף עולא מודה ולא דמי לושט דהתם יש לו שני עורות וגם נעשה ע"י קוץ והכא אין לו אלא עור אחד והנקב הוא במחט יע"ש ודו"ק היטב:
ראיתי בנוב"י מה"ק בסי' ט"ו מ"ש להכריח כדעת הצ"צ ופר"ח מהא שנמצא תחוב בצ"א ואין שם קו"ד מבפנים ואפ"ה כל שאין ק"ד נגד פי המחט יש להכשיר ונ"ד זה דמי ממש לנמצא דהא התחיבה במקום זה בודאי דהיתה לאח"ש הנה למ"ש התב"ש בסי' מ"א ס"ק י"ב דאף דאין שם קו"ד מבפנים י"ל דמחיים ניקב אלא דאוכלים ומשקים שטפהו אין הכרח מכאן דשפיר י"ל דניקב מחיים מצ"א ושוב אין מחזיקין ממל"מ ואף לשיטת הש"ך שם הנה ל"מ לפי הגירסא ברמב"ם דשמא דחק לאח"ש הרי דאין ברור דבאין קו"ד שודאי לאח"ש אלא דעיקר ההיתר מטעם דאוקמי אחז"ה ולפ"ז בנ"ד י"ל להיפך דודאי נתחב כאן מחיים ושוב אין מחזיקים שנתחב עוד הפעם במקום אחר והק"ד מעלמא אתי ואף לפי הנוסחא ברמב"ם שודאי לאח"ש וכמו שנראה מלשון שאר הפוסקים וכ"ה בש"ע להלכה מ"מ י"ל דכ"ז בניקב מעל"ע ואין שם קו"ד מבחוץ משא"כ בתחוב מצ"א שפיר י"ל דלכ"ע לא הוה ודאי דלאח"ש ניקב ושפיר י"ל דמחיים אלא דאוכלים ומשקים שטפוהו אלא דאפ"ה כתב הש"ך דיש להקל מטעם דאוקמי בחז"ה כמ"ש לדעת הרמב"ם בנוסחא הא' או כיון דבלא"ה העיקר כדעת התוס' וסיעתם דאף בהמסס כשר בניקב מצ"א ואף דאנו מחמירים באין ה"מ כרש"י מ"מ די להחמיר בודאי מחיים משא"כ באין קו"ד דעכ"פ הו"ל ספק מחיים או דהו"ל ס"ס כמ"ש בפמ"ג ויהיה איך שיהיה עכ"פ בנ"ד לא הוה ודאי לאח"ש לכ"ע ולכן בנמצא קו"ד שלא כנגד פי המחט שפיר י"ל דנתחב כאן מחיים ושוב אין מחזיקים ממל"מ משא"כ בנמצא, אכן לפי מ"ש הנה בהמסס שנמצא תחוב מצ"א וקו"ד שלא כנגד פי המחט ובפנים אין קו"ד י"ל דאף להש"ך אסור באין ה"מ ממ"נ אי נתחב כאן מחיים אסור ע"פ שיטת רש"י ואי נתחב כאן לאח"ש יש לאסור מטעם נמצא וקו"ד מבחוץ ומה שלא ביאר הש"ך דין זה דאזיל לשיטתו כמ"ש בנוב"י שם ובדגמ"ר דהש"ך מתיר באמת בנמצא קלוד ובגוף דברי התב"ש במ"ש להטריף בהמסס מצ"א אף באין קו"ד מבפנים יעו' בפמ"ג שתמה עליו דא"כ מב' צדדים נמי ניחוש שמא אוכלים ומשקים שטפוהו יע"ש, לדעתי דבריו צ"ע דהמעיין בתב"ש שם נראה דמפרש דאף לדעת האוסרים בקו"ד מבפנים בניקב מעל"ע הוא מטעם דמספקא להו בפי' דברי הש"ס דשמא ר"לדאף בפנים טרפה ולכן דוקא להחמיר חששו להטריף אף בקו"ד מבפנים משא"כ להקל בהמסס מצ"א מטעם שאין קו"ד א"א סומכים ע"ז דשמא עיקר הפי' בש"ס דצריך דוקא קו"ד מבחוץ ע"ש, ולפ"ז א"ש מה דא"א חוששים בניקב מב' צדדים לשמא היה קו"ד מבפנים דממ"נ אם הפי' בש"ס דמטריף אף בקו"ד מבפנים ע"כ צ"ל דלא חיישינן לאוכלין ומשקין שטפוהו ואם הפי' בש"ס דצריך קו"ד מבחוץ דוקא בודאי אין חשש אף אם היה קו"ד ונשטף וז"ב ע"ש, ומ"ש בפמ"ג לצדד בזה מטעם ס"ס לפע"ד י"ל דספק שמא אוכלים ומשקים שטפוהו הוה מצוי וקרוב לודאי ואינו מצטרף לס"ס גם הספק הב' שמא לא ניקב מעל"ע הנה לדעת רש"י ג"כ הו"ל ספק הקרוב לודאי וגם בלא"ה לפע"ד יל"ע בזה דהא העיקר בהא דאנו אוסרים בהמסס מצ"א ע"פ שיטת רש"י הוא מטעם שמא הבריא וא"כ בודאי חזרה המחט לאחוריו ובכה"ג מבואר בש"ס ופוסקים דאף באין קו"ד טרפה מטעם שמא בעת שחזרה נפל הקו"ד וכמ"ש התב"ש עצמו בסי' ל"ו בישוב דברי הב"ח (יע"ש בס"ק צ"ג):
עיין בש"ך ס"ק ל"ב במה שהשיג על הב"ח וב"י ורמ"א שנעלם מהם דברי הרא"ש גבי ישב לו קוץ בושט דא"צ בדיקה משום נקב מעל"ע ועיינתי שם ולפע"ד נראה דשפיר עייני שם ואין משם ראיה כלל דהם מפרשים דמה שפסק הרא"ש דאין חוששין שמא הבריא היינו נתרפא וע"ז מביא ראיה מביה"כ דשם אין חוששין לנתרפא דא"ל דמפרש הבריא ניקב דא"כ אין ראיה כ"כ מהא דביה"כ דשפיר י"ל דגם בביה"כ צריך בדיקה וכמו שבאמת ס"ל כן כמה פוסקים כאן ועוד דא"כ למה הוצרך הרא"ש לדחוק בדעת הרי"ף מהא דביה"כ יעו"ש דהא שפיר י"ל דהרי"ף ס"ל דגם בביה"כ באמת צריך בדיקה מחמת ניקב וכן מוכח מדברי הרא"ש גבי המסס במה שהעתיק דברי הר"ת במ"ש לחלק בין ביה"כ לושט ע"ש הן אמת דהב"ח לשיטתו בסי' ל"ג שכתב דלדעת הרא"ש א"צ בדיקה כלל ומה"ט השיג על הרי"ו שם בודאי צ"ע ויפה השיג עליו הש"ך, וראיתי בתב"ש שכתב לתרץ דהב"ח ס"ל בדעת הרא"ש דלכתחלה צריך בדיקה בצד השני ובדיעבד כשר בלי בדיקה ע"ש ודבריו צ"ע דא"כ למה השיג בפשיטות על הרי"ו בסי' ל"ג דהא שפיר י"ל דרי"ו מיירי ג"כ לכתחלה ועוד דלפ"ז איך כתב שם דאין נ"מ בין הפי' דהא שפיר י"ל דאף למאן דפוסק כעולא יש נ"מ דלפי' הבריא ניקב א"צ בדיקה אף לכתחלה ודי בבדיקה באומד הדעת ולפי' הבריא נתרפא שפיר י"ל דצריך בדיקה עכ"פ לכתחלה למאן דס"ל דיש בדיקה לנקב אכן כ"ז לשיטת הב"ח אבל לב"י ורמ"א שפיר י"ל כמ"ש לעיל, ושוב ראיתי במ"י כלל צ"ד סק"ז נראה שהבין ג"כ כך ועי' בתב"ש כאן שהשיג עליו ונראה שהבין בדברי המ"י דס"ל בדעת הרא"ש דאחר נקב א"צ בדיקה ואחר קו"ד צריך ולכן כתב דאין לסברה זו שום טעם כלל ע"ש אכן לפע"ד דדעת המ"י כמ"ש דבאמת י"ל דדעת הרא"ש שם דצריך בדיקה בין אחר נקב ובין אחר קו"ד ועיקר הראיה מביה"כ דא"ח שמא הבריא נתרפא וכמ"ש, אכן במ"ש המ"י שם דכ"ה דעת הב"ח ובסי' ל"ג באמת יל"ע וכמש"ל דממה שהשיג על הרי"ו משמע ולהדיא דא"צ שום בדיקה, שוב ראיתי דבאמת המעיין ברא"ש שם יראה להדיא דבאמת ס"ל דא"צ שום בדיקה בביה"כ חדא ודהא לא הביא שם פירש רש"י דהבריא נתרפא ומפשטות דבריו משמע דס"ל כפי' הא' דהבריא ניקב וכן מדהביא שם דעת הרי"ף בסתם וברי"ף מפורש להדיא דמפרש הבריא ניקב משמע דגם הוא ס"ל כן וכ"נ להדיא ממ"ש שם דעיקר הקושיא מס"ד דהתם צריך בדיקה וכאן א"צ בדיקה כלל ע"ש, ועוד דא"כ הו"ל לתרץ דבאמת לענין הלכה אין מחלוקת בין הראב"ן להרי"ף דהרי"ף לשיטתו דהבריא ניקב שפיר פסק דלא כעולא וצריך בדיקה והראב"ן ס"ל דהבריא נתרפא ושפיר יש לפסוק כדבריו דא"ח להבריא נתרפא וכ"נ להדיא למעיין בקיצור פסקי הרא"ש שם דלשיטת הראב"ן והרא"ש כשר בלי בדיקה ולר"א צריך בדיקה אם ניקב הרי להדיא כמ"ש הש"ך, ומ"ש בפשיטות והסתייע מהא דביה"כ היינו דס"ל כיון דסתמא אמרו מצ"א כשרה משמע בלי שום בדיקה וגם לדעת הרי"ף ס"ל דיודה בביה"כ ומ"ש הרא"ש בהמסס הא דר"ת י"ל דכתב כן דלפ"ז לכ"ע יש להכשיר:
עובדא בא לידי בקורקבן שנמצא עליו יבלת גבוה וחתכתי אותו והיה בו נקב עם שביל לבן כדרך המצוי ע"י מחט רק נשאר קצת מבשר הקורקבן לצד פנים שהיה שלם מבלי נקב ושביל והטרפתי באוזא חדא דאף בנקב ספק ע"י חולי דעת כמה אחרונים לאסור וכאן נראה דאף לדעת המחבר ורמ"א דמקילים בספק יודו בזה מטעם דתולין במצוי ונקב עם שביל לבן ויבלת דרכו בודאי ע"י מחט (וא"ל דדינו כמחט הנבלע בעובי הבשר המוזכר בס"ס מ"ח וכאן נמי היבלת מבחוץ היה שלם ז"א דהיבלת בודאי הוא קרום מחמת מכה ואין דינו כשלם וכמ"ש בשער אפרים דדינו כק"ד) אך עכ"פ הוה רק ספק טרפה כיון דאין העור לפנינו וא"כ י"ל שמא מבחוץ בא והוה לי' ספק מטעם מחט בחלל וכמ"ש בתב"ש ואת"ל דבא מבפנים שמא נתרפא הפנימי קודם שנקב החיצון וכמ"ש הפמ"ג. הן אמת דהמעיין בפמ"ג שם יראה דעתו דבכה"ג אף בעור שלם לא הו"ל כ"א ס"ט אכן המעיין בתב"ש במה שכתב לסתור דברי הפר"ח שכתב דבניקב הקורקבן מצד חוץ ועור שלם הוה ס"ט והוא השיג ע"ז דהוה ודאי ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דלא ס"ל סברת הפמ"ג הנ"ל דאל"כ אכתי הוה ספק טרפה וצ"ע ביה ומ"מ בנ"ד עכ"פ יש ש לצדד בזה:
ראיתי בהשמטת לספר טו"ט סי' א' שכתב דאף דעכו"ם מהימן לי' אינו נאמן ואין להביא ראיה מסי' ט"ז דהתם הוה לי' דשיל"מ וגם אין ראיה מדברי הט"ז בסי' קכ"ב דהתם יש לו חזקת איסור ועכ"פ אין לו חזקת היתר יע"ש ונעלם ממנו דברי הט"ז דכאן גבי עכו"ם שמצא מסמר דאי מהימן לי' אסור והתם בודאי יש לו חזקת היתר מכח נשחטה הותרה וגם ממה שהביא כאן ראיה לזה מסי' ט"י מוכח להדיא דלא ס"ל לחלק בין דשיל"מ לעלמא גם מ"ש עוד שם דההיא דסי' ס"ז מקרי רגלים לדבר דבהמה אחת גדולה ואחת קטנה בודאי ליתא מכח דברי הט"ז כאן ובלא"ה ג"כ נראה דלא מקרי רגלים לדבר כמובן וכ"נ להדיא דעת המ"א בסי' תס"ז סק"ד ובחי' שם דבמהימן לי' אסור בכ"ע ועיין בהגהת רע"ק שהמ"י תמה על הט"ז דכאן כתב דאינו נאמן כ"א במסל"ת ובסי' קכ"ב כתב דנאמן אף בלי מסל"ת וי"ל דכאן יש לו חזקת היתר ואף דהמעיין בט"ז בסי' קכ"ב שם במ"ש להשיג על הרש"ל במ"ש שהורע חזקת כשרות של הכלי משמע דגם התם מקרי חזקת היתר מ"מ אפ"ל דנ"ד כיון דלא הורע כלל בלי אמירתו ודאי עדיף ומ"מ צ"ע דמנ"ל חילוק זה ועוד דהא הביא כאן גם הא דסי' קכ"ב וסיים והיינו במסל"ת משמע דבין בהא דנ"ד ובין דקכ"ב צריך דוקא מסל"ת שוב עיינתי וראיתי די"ל דכונת הט"ז בזה דלפמ"ש בסי' קכ"ב גבי כלי שאב"י להחמיר ע"י אמירת העכו"ם (ור"ל אף באין מהימן לי') ה"ה כאן וע"ז סיים דהיינו במסל"ת וכמ"ש שם בהדיא אכן במהימן בודאי א"צ שום מסל"ת זה הוא כונת הט"ז אלא שלשונם מגומגם קצת ואפשר דנחסרו איזה תיבות בט"ז וצ"ע: