הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן מז
בניד' מה שמצוי בעופת המצוים בנינו שיוצא מן המעי הישר כמין שני מעים הנה לכאורה לדעת הרמב"ם והובא בש"ע דכענף מן הבד טרפה בין בבהמה בין בעוף יל"ע בזה אמנם לפמ"ש הש"ך בס"ק א' דדוקא כשיוצא מן הקיבה ניכר שהם ב' ובלא"ה כשר א"כ בנ"ד יש להכשיר אף לדעת הרמב"ם הנ"ל אמנם לפמ"ש הש"ך בהא דסע"ה דאין להכשיר כ"א באחת ובב' טרפה וכ"ש למ"ש התב"ש דאין להקל כ"א באצבע ואף דבעוף כתב שם לצדד בה"מ מ"מ עכ"פ באין ה"מ כתב שם דיש להחמיר דדינו ממש כבהמה ע"ש וא"ל דבאמת טרפה לדעת הרמב"ם וסיעתו דכיון דכל העופות הבאים לפנינו הן כן בודאי א"א לומר שכל המינים יהיו טרפה וצ"ע והנה אפ"ל לשיטת הר"מ דעתה נשתנה הטבעים והיינו רביתייהו אכן עדיין צ"ע על המחבר ורמ"א דבודאי א"א לומר דנשתנו העופות מבימיהם וא"כ איך סתמו וכתבו דבענף מן הבד טרפה בעוף וכמש"ל וע"כ צ"ל דס"ל כחילק הש"ך דבאין ניכר מתחלה כשר ואף בב' ודלא כמ"ש הש"ך בסה"ס ומ"מ יל"ע במ"ש מעי קטן באורך אצבע ובנ"ד הם ארוכים כמה אצבעות הן אמת דהמעיין בש"ך בסק"ח יראה דבאמת דעתו דל"ד ואף בארוכים יותר שרי אכן לפמ"ש הפר"ח דאין להקל ביותר מכאצבע בודאי יל"ע וכ"ש למ"ש התב"ש דלמעשה ג"כ אין להקל אף בעוף כ"א בה"מ כמש"ל והנה בהיותו בזה ראיתי דיש לעיין דלפי דעת הרמב"ן דיתר כניקב א"כ יתר מעי בהדרא דכנתא במקום שסמוכים זא"ז דכשר בניקב ה"ה ביתר הוה לן להתיר וכ"ש בחלחולת במקום הדבוק ולפלא שלא העירו מזה ומ"מ לענין הלכה כיון דדעת התב"ש להקל בה"מ אף ביתר מעי גמור בעוף א"כ כ"ש בנ"ד דהוא רק דק מן הדקין דיש להקל בפשיטות אף באין ה"מ ובפרט דבאמת כיון שכל העופות המה כך ודאי דהיינו רביתייהו, שוב מצאתי בעקרי הד"ט בסי' ה' ס"ק כ"א שכתב בשם כמה אחרונים להתיר מטעם דהני רביתייהו ועפ"ז יל"ע במה שראיתי בשו"ת מהרש"ק דמטריף באם נחסר אחד מן המעיים הנ"ל כיון דלדעת הרמב"ם וסיעתו בודאי אינם צריכים להיות בעוף וכמש"ל ועיקר ההיתר בזה דבעוף אין מזיק יתר א"כ איך נטריף בחסר ועוד כיון דכ"כ דמפשטות דברי הרמב"ם והש"ע משמע דלא היה מצוי ענין זה במין העופת שלהם ועיקר ההיתר בזה מטעם דעתה היינו רביתייהו א"כ בודאי דמי למ"ש בש"ס גבי ורדא ע"פ שיטת רש"י דהמעשה היה באחת ויש להכשיר בחסר ואף לדעת הר"א שם דבש"ס מיירי בב' אפ"ה כתב הרא"ש שם דכיון דמקצת אין להם אין להטריף בין בחסר בין ביתר ע"ש הרי דאף שאנו מתירים בזה מטעם רביתייהו ומ"מ אין להטריף בחסר הרי להדיא דלא כמ"ש בשו"ת טו"ט (בסי' קס"ו) הנ"ל להטריף בפשיטות מטעם דודאי יש צורך בהם וז"א כמ"ש ומה שכתב להסתייע לזה מהא דסניא דיבי דבריו תמוהים דשם מבואר בש"ס דביתר טרפה וא"כ בודאי דה"ה בחסר משא"כ בנ"ד דאדרבה מפשטות דברי הראשונים נראה להדיא דלא היה מצוי בעופת כן ובודאי דאין בהם צורך כלל, ושוב ראיתי בעקרי הד"ט בסי' ה' הביא דיש בזה פלוגתא בין האחרונים דבשו"ת ח"ש דעתו להטריף ובפחד יצחק כתב להתיר וכן הסכים הוא ז"ל ומ"מ למעשה עדיין צ"ע דהנה לדידן דקיי"ל בסי' ל"ה לאסור בחסר ויתיר ורדא וע"כ דהמעשה היה באח ומ"מ כיון דעתה כל הבהמות יש להם ורדא יש לאסור בחסר וכמ"ש שם האחרונים א"כ אפ"ל דה"ה בנ"ד אכן י"ל דשם דוקא נהגו כר משא"כ כאן אזלינן בתר עיקר ההלכה דגם שם נראאה מעיקר הדין כשיטת רש"י ורוב הפוסקים כיון דבימי הש"ס לא היה מצוי כ"כ ואף דעתה מצוי בכל הבהמות מ"מ אין להטריף בחסר וכ"נ להדיא דעת השמ"ח ובתב"ש ס"ק מ"ב דבמקום שאין מנהג יש להתיר בחסר ע"ש ועוד דשם י"ל דהא דאנו מטריפים בחסר הוא מטעם ספק שמא כר"א דבש"ס מיירי בב' וא' היה לכולם ולכן יש להטריף בחסר ומה שאנו אוסרים ביתר הוא ע"פ שיטת רש"י ומטעם יתרת מקמא בצורת ורדא וכמ"ש הש"ך ותב"ש משא"כ בנ"ד שוב עיינתי בביאור הגר"א שכ' בהא דסע"ה שהראב"ן מפרש הא דבד"א שיוצאין מב' מקומות דרצו לומר שיוצאין ב' מעים מן המעי הגדול וראיה לפי' זה מדאמר וכנגדן בעוף וכ"ה באמת בעוף ומזה הוכיח דינו דאף הבהמה דוקא בב' טרפה אבל בא' אף בבהמה שרי דאורחא בהכי ע"ש ולפי זה מבואר להדיא בש"ס דבעוף דרכו להיות כן ולפ"ז אפ"ל דלשיטתו בחסר יש להטריף ומ"מ צ"ע: