הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן מו
ראיתי בשו"ת מהרח"כ בסי' י"ג במ"ש לצדד בבר אוזות בניד' הפאקין שיש נגד הבועות תולעים א' מטעם דשמא אין זה תולע רק דלדול באמת ז"א דניכר היטב שהוא תולע כידוע להבקיאים ומ"ש דאף אם הוא תולע שמא אח"ש ניקב גם בזה צע"ג כיון דיש נגדו בועה וכבר כתבו כל האחרונים דבועה ויבלת דינו כק"ד ומטעם זה נדחה גם שאר הצדדים שכ' שם דשמא לא ניקב מעל"ע או דניקב רק עור אחד וע"פ מ"ש בשבילי אמונה דבני מעים יש להם ב' עורות (גם בלא"ה דבר זה צ"ע) ועי' בתב"ש כאן ס"ק א' מ"ש בשם הרוקח נראה דבדקין אין בהם כ"א עור אחד ע"ש דכיון דיש בועות נגדם נראה דנקב מעל"ע וכמ"ש בשם האחרונים ומ"ש דשמא אתרמי נגד קצת בועת גם ז"א כיון שאנו רואים שבכ"מ שתחוב תולע יש נגדו בועה בודאי אין זה מקרה כמאמר החכם כי המקרה לא יתמיד ומ"ש להתיר מטעם דהיינו רביתייהו כיון שכולם המה כן הנה אף שבאמת אין לחלק בנד"ז בין דבר שהוא מתולדה לנעשה אח"כ כמו שנראה להדיא מדברי הש"ס בהא דאין פרה יוצאת אא"כ חותכין האם שלה ומה מאוד צ"ע על הג' שנסתפק בזה והביא ממרחק לחמו מדברי התה"ד גבי אתרוג אמנם זה דוקא בכה"ג שניטל האם שאנו רואים בבירור מתי ניטל ואפ"ה אנן סהדי שאח"כ הם פרים ורבים וגדלים כשאר בהמות ולכן הוה שפיר ראיה דלא נטרפה בזה משא"כ בנ"ד שבאמת אין אנו יודעין מתי בלעו את התולעים ומתי נקבו את הדקין וא"כ באמת אין ראיה מאותם שהם חיים דשמא עדיין לא בלעו התולעים או לא נקב הדקין ואף אם תרצה לומר כיון שאנו רואים אח"ש שברובא נמצאת כן ואפ"ה אנו רואים בחוש שהם כולם חיים ופרים ורבים מ"מ אפ"ל דהא ודאי שעיקר טריפתם הוא רק מספק דשמא נקב מעל"ע ונתרפא או דלא ניקב מעל"ע והבועה עלה מצד הב' מחמת כאב המכה מנשיכת התולע מצד הב' וא"כ אין ראיה שכל המין טרפה די"ל דודאי יש כמה וכמה שלא נקבו מעל"ע רק שאנו חוששים מספק שמא הני בר אוזות המה מאותן שנקבו ונתרפאו כמ"ש באופן הא' ועוד דהא דעת התב"ש דאין להתיר מחמת היינו רביתייהו אלא כשכל המין כן משא"כ בזה ועוד כיון שאנו רואים שד"ז בא להם מחמת שאוכלים התולעים במים ואותם שאינם הולכים על המים אין להם ד"ז א"כ בלא"ה לא שייך ט"ז דאטו אם יכניס מין אחד לבין זאבי ערב או אריות וכפירים האם נאמר להתיר מטעם שאין רוב המין טרפה וצ"ע בזה גם מהג"א כבר כתבו הב"ח ותב"ש לחלק בין קורקבן לדקין ואפילו לדעת הש"ך מ"מ באם יש בועה נגדו כ"ע יודו דאין לספק באח"ש:
וראיתי בנוב"י מה"ק סי' י"ג וי"ד דבאם יש בועה ולאחר שגוררין המוגלא נשאר השינוי מראה יש להטריף ופי' כן דברי המרדכי ושאר פוסקים וכ"כ הפמ"ג ולפע"ד צ"ע דל"מ למ"ש הרא"ה שהובא בסי' ל"ח וכפי פי' הב"י וד"מ ול"ח שם דאף אם המראה נשאר לאחר הסרת המוגלא אפ"ה כשר א"כ כ"ש בנ"ד דשם אי לאו המוגלא בודאי אסור ואפ"ה כשיש מוגלא מתירים כ"ש בנ"ד דאי לאו המוגלא היה מותר ואיך נאמר דהמוגלא יגרום לנו איסור בהיפך ממש מבריאה ואפילו לדעת התב"ש שם שהכריע כפי' השני היינו דוקא מטעם כיון דהמראה פסולה מצ"ע לא מהני לה מה שהיא באה ע"י המוגלא דתיתי מהי תיתי כמבואר למעיין בתב"ש שם משא"כ בנ"ד דהמראה מצ"ע כשרה י"ל דאין המוגלא גורם לנו שום איסור וכן נראה להדיא מהא דקיי"ל דמראה כשרה על הבועה או על מקום מוגלא כשר אף שהמראה נשארת אחר הורקת המוגלא ולמה לא נחוש לבשר שהרופא גוררו כמ"ש הם א"ו כמ"ש דאין המוגלא גורם לנו שום איסור וכל שבלא המוגלא כשר ה"ה במוגלא ואדרבה במוגלא יש סניף להקל ע"פ מ"ש הרא"ה בפי' הא' וצ"ע גם במ"ש שם בסי' י"ד להוכיח מדברי הרמ"א בסי' נ"ו דנפוח עם שינוי מראה כשר ממ"ש הרמ"א נפוח ונצרר הדם ובנצרר הדם בודאי יש שינוי מראה ואפילו הכי כתבו דצריך דוקא רקבון ע"ש הנה מדבריו נראה דפי' דעת הרמ"א במ"ש נפוח ונצרר דהאי ואו הוא ואו החיבר אמנם באמת כ"כ הב"ח בתשובה והובא בלב"ש בקט"ע דהאי ונצרר פי' או נצרר ולפ"ז אין ראיה מכאן דרמ"א מיירי מנפוח לבד אבל עם שינוי מראה י"ל שפיר דחיישינן לבשר שהרופא גוררו ובלא"ה ג"כ י"ל דשאני שינוי שבא מחמת נצרר הדם דודאי לאחר שיגררו הדם תתהפך מראיתו למראה בשר משא"כ בנ"ד שאין המראה משתנה כלל ואדרבה נלפע"ד דלפי מ"ש הרמ"א שם דנפוח הוה ריעותא שפיר י"ל דאם נשתנה ג"כ ממראיתו הו"ל ממש שינוי מראה עם ריעותא שכתבו הפוסקים דצריך לחוש לבשר רע שהר"ג וצ"ע בכ"ז:
עובדא בא לידי בדקין של בהמה שהיו עליהם הרבה בועות כמצוי ומתחלה הפכתי את הדקין לעבר הב' והיו שלם מעבר הב' רק שהיה שינוי מראה קצת שם (קצת ספק אם היו נגדו ממש או סמוך לו) וגררתי המוגלא ולאחר הגרירה נשאר קרום דק בלי שינוי מראה כלל רק לאחר שעיינתי בהקרום הנ"ל נגד השמש מצאתי שיש בו נקב משהו כמו חודו של מחט והנה י"ל דהנקה הנ"ל נעשה בחודו של סכין בעת שגררתי המוגלא כי הסכין היה בו חוד וגם גררתי בקצה הסכין שבצד החוד והנה בבועות של דקין הנ"ל בודאי ברוב הפעמים אינו שולט מעל"ע ולכן אם נאבד בלי בדיקה בודאי כשר כמ"ש האחרונים וא"כ בנ"ד לכאורה הוה כנאבד אמנם י"ל דכל זה דוקא כשאין שינוי מראה נגדו משא"כ בנ"ד היה צריך בדיקה מעיקר הדין דאף אם נאמר דמ"ש הרב פמ"ג דלאחר שגרר המוגלא אם נשאר המראה טרפה אינו מוסכם יעו' בס"ס ל"ח וכמש"ל מ"מ בנ"ד בלא"ה צריך בדיקה שמא לא נשאר בשר בריא עכ"פ בפרט לדידן דא"א בקיאים בגרירה והנה אף שהפכתי אותם ונראה שלם מ"מ עדיין היה צריך בדיקה בגרירה היטב ואף דבביעה לבד בודאי די בהיפך לבד כמ"ש ביא"פ בסי' מ"ו מ"מ בנ"ד שיש שינוי מראה בעבר הב' בודאי צריך לבדקה בגרירה ולפ"ז אף אם נאמר דיש לתלות בחודו של סכין מ"מ דינו כנאבד בלי בדיקה ואסור ומ"מ נראה דאין לדונו רק כס"ט כיון דע"פ הרוב בועות בדקין הם כשרים כידוע א"כ אינם בחזקת נקוב ואף שהיה צריך בדיקה מטעם המראה היינו מטעם דשמא ישאר קצת לקותא או שינוי מראה [ובפרט שיש קצת ספק אם היה נגדו ממש] ועי' בש"ך סי' ל"ו בדין אם נפחו ונקרע הקרום במקום ריעותא או מראה ובאחרונים שם ובמ"ש הב"ח בדין אם תולין במשמוש ידא דטבחא בבועה ותלויה ובשל"כ ובתב"ש בסי' ל"ט סע"ט) ומ"מ צ"ע בזה לפמ"ש התב"ש בסי' ל"ו דבנקב עגול אין תולין אף בסכין א"כ בנ"ד דהיה כמו נקב עגול אין לתלות בסכין ע"ש גם יש לעיין מטעם דודאי אין דרך לגרר בחודו ממש אלא בארכו של סכין וא"כ אף שהיה מגרר בקצה הסכין לצד חודו מ"מ אין מצוי שיעשה נקב עגול כזה וא"כ דינו כודאי טרפה וצ"ע. והנה נשאלתי בנ"ד שנמלח עם שאר בשר והיה סמוך לשבת וה"מ והנה כבר נודע דדעת הנוב"י דאף בספק אין להקל ולהתיר בקליפה דלא כשבו"י א"כ כ"ש בנ"ד דיותר נראה דהוה ודאי ומ"מ הקלתי בזה בקליפה אף שנמלח עם בשר עוף דלדעת כמה אחרונים הוה מבא"מ יעו' בנוב"י וח"ס ופ"מ וחא"ד והוא ע"פ מ"ש הרמ"א בסי' ק"ה דבאיסור כחוש שיש בו סרך שמנונית יש להקל בה"מ ע"י קליפה והנה בנ"ד לפי שחקרתי היה הבשר מבהמה ילדה וכחושה ולכן יש להקל בזה אף בא"מ וכ"ש בנ"ד דבלא"ה יש צירוף דאפ"ל דהוה רק ספק טרפה ובס"ט כ"כ השבו"י והסכימו לזה בפמ"ג ושאר אחרונים דיש להקל אף בשמן וא"מ ובמב"מ גם הנוב"י מודה דיש להקל וכ"כ במק"א דמה"ט יש להקל אף בנמלח עם בשר עוף כיון דלאו ודאי דדינו כא"מ כמ"ש בפמ"ג וא"כ הו"ל ס"ס מה"ת שמא לאו טריפה ושמא דינו כמב"מ ושוב מה"ת מותר ובדרבנן די בספק אחד להתיר כמ"ש הש"ך בכ"מ מהא דציר דגים אמנם במה שנמלח עם השומן מהדקין שלה יש לאסור: