הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן מד
במ"ש בשפ"ד ס"ק ב' דמדברי הכל בו משמע דנקב ע"י חולי בכליות כשר הנה לפמ"ש הש"ך דלא מטריף כ"א כשהגיע עד הלובן וגם הלובן יהיה נלקה אין מדברי הכל בו שום סתירה לזה שוב מצאתי באו"ה שפסק להדיא הא דסעי' ו' וכמ"ש הכל בו בטעמו ומזה נראה דלא כמ"ש הפמ"ג וצ"ע:
בניר' בועה בכוליא במים שהם כרכומי והביעה מגעת עד החריץ רק שהקרום מפסיק בין הכרכומי להלובן הנה ראיתי בד"ק ס"ק ט' דקרום הבועה לא הוה הפסק וא"כ לכאורה יש לאסור וכן כתב הוא שם אמנם נלפע"ד להתיר והוא דהא דעת כמה אחרונים להתיר אף בעכו"ס בלא הגיע לחריץ יעו' בפ"ת בשם פ"מ ותשובת משכ"י וא"כ בכאן דהוא ספק מים עכורים כמ"ש הפ"ת עכ"פ בה"מ יש לסמוך עכ"פ בלא הגיע לחריץ ובנ"ד עכ"פ בלובן עצמו אין בו שום לקותא ואף למ"ש בתב"ש להכריע דאם הגיע עד הלובן אף שלא נגע בלובן כלל הוה לי' הגיע לחריץ מ"מ אפשר דבנ"ד יודה דודאי גם לדידיה אינו רק מטעם ספק דשמא זה מקרי הגיע ללובן ובנ"ד נראה להקל אף בספק הגיע ללובן דשמא כרכומי דינה כמ"ז ושמא זה לא מקרי הגיע לחריץ ובכרכומי ודאי יש להקל בלא הגיע לחריץ ואף דלכאורה יש בזה ס"ס להחמיר שמא דינה כעכו"ס ובעכו"ס טרפה אף בלי הגיעה לחריץ ושמא זה הוה הגיע למקום חריץ מ"מ לפמ"ש הסדרי טהרה בכמה דוכתי דבס"ס אף שספק אחד שכיח לאסור הוה ס"ס א"כ ה"ה בנ"ד ואף למ"ש הב"ח וש"ך בכ"מ דבס"ס צריך להיות ב' הספיקות שקולים מ"מ נלפע"ד דיש לצדד בנ"ד דהנה בגוף הדבר שהחמיר הד"ק דקרום הבועה לא חשיב הפסק הן אמת שכ"נ מהתב"ש בס"ק ב' במה שדחק שם לפרש דברי הג"א שכ' בכוליא של פרה היתה בשלפוחת וניכרת במקום חריץ וכתב הוא ז"ל דמיירי שהיה קצת בשר ניכר שם לצד החריץ אמנם באמת הוא דוחק גדול להעמיס כן בדברי הג"א כמו שנראה למעיין בתב"ש שם וי"ל בפשיטות ע"פ דרכו דהשלפוחת היה מפסיק בין הריעותא ובזה לא הוה הגיע לחריץ וגם י"ל דכיון שהיה חסר במקום הבועה ענבה אחת א"כ י"ל דהקרום הזה אינו קרום הבועה רק הוא מעצמות הכוליא שרק בתוכה נמס למים אבל הקרום שבחוץ נשאר שלם וע"כ לא קאמר התב"ש אלא בניכר שאינו מהכוליא עצמה רק שלפוחת וכמ"ש בשם הג"א אבל בנ"ד שי"ל שהוא מהכוליא שפיר הוה הפסק שוב ראיתי בפ"ת הביא בשם תולדות יצחק להקל בנד"ז בספק הגיע לחריץ ומ"מ עדיין יל"ע בזה ושוב ראיתי בטו"ט מה"ק בסי' ע"ו שכ' לחלק דבזה אצל זה בעינן שיגיע לתוך הלובן ממש אכן באם הבועה הוא למעלה על הלובן אף שקרום הבועה מפסיק בין הליקוי ללובן אפ"ה אסור אף בספק אם היה בה מים עכורים יע"ש ומ"מ עדיין צ"ע וגם דבריו צ"ע דמסתימת דברי הפוסקים משמע דאין לחלק בזה והנה ע"פ הרוב כשיש בועות הנ"ל הקרום שעל הבועה נוטה למראה לבן והנה אם נאמר דהקרום הנ"ל הוא קרום הבועה ולא שבשר הכוליא נשאר מבחוץ בודאי אין בזה חשש מחמת שינוי מראה כיון דאינו מבשר הכוליא עצמה אמנם אפשר דיש לחוש שמא קרום הנ"ל הוא מבשר הכוליא עצמה שנשאר ובפרט היכא שנראה שהבועה הנ"ל הוא במקום ענבה אחת מהכוליא אמנם אפשר לומר כיון דלובן בכוליא אין טרפתה כ"א מספק שמא הגיע ללובן דבלובן גופה אין ניכר מראה לובן כמ"ש הרש"ל וא"כ שפיר הוה ס"ס שמא הוא קרום הבועה ושמא אינו מגיע ללובן ובפרט במקום מ"ז או כרכומי שי"ל דמחמת הבועה נשתנה המראה כי כן דרך בועה לשנות המראה כמ"ש גבי ריאה ואף דבהורקת הבועה אין חוזר למראה כשרה מ"מ יש לצרף דעת הרא"ה שם דאף בכה"ג כשר וכמ"ש שם הפמ"ג ולב"ש לצרף דעתו לענין נאבד ע"ש ואף די"ל דע"כ לא קאמר הרא"ה אלא במוגלא מ"מ הנה במ"ז בודאי שכיח שיהיה ממנה מראה לבן ואף בכרכומי דאפשר שאין שכיח ממנה לובן וכמ"ש התב"ש שם בשם הא"מ שנסתפק אם יש לתלות לובן בשיער שחור מ"מ מסתימת דברי הפוסקים שם דיש לתלות מראה בבועה משמע דאף בבועה מ"ז יש לתלות ואף מראה שאינו שייכא להמוגלא ועי' בלב"ש ס"ק ס"ד שם וצ"ע ואף למ"ש התב"ש להחמיר בכל לקותא דא"צ שיגיע בלובן עצמו מ"מ גם לדידיה אינו רק מספק מחמת שינוי הגי' בש"ס וכמ"ש להדיא בסוף דבריו ע"ש:
גם במ"ש המהרי"ן חביב דע"כ האי ענבה אינם ענבי הגפן דהם קטנים מפול צע"ג דהא מבואר בש"ס דהוא גרוע הוא בוסר הוא פול הלבן וזה פשוט דכשהוא בוסר עדיין לא גדל כל צרכו ואפ"ה אפשר להיות גדול כפול וא"כ ענבים גמורים בודאי הם גדולים מפול ואפשר דס"ל למהרי"ן הנ"ל לחלק בין פול סתם לפול הלבן ודוחק: