הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן מג
בענין אם חסר מקצת עובי הטחול שלא בדרך נקב הנה בנחתך דעת רוב הפוסקים להטריף אמנם י"ל דהוא בכלל ניטל (ועי' בב"י שכתב דהוה ניקב וכבר השיגו הפר"ח ועי' בתב"ש בזה) וא"כ י"ל בחסר כשר כמ"ש ברמב"ם והובא בש"ע סי' נון ואף דשם לא היקל הרב כ"א בה"מ מ"מ בנ"ד דבלא"ה יש בו ספק כשר אף באין ה"מ ואפשר כיון דאנו מחמירים כתי' הא' בש"ס דאין לחלק בין נקב לנחתך א"כ שוב הוא בכלל ניקב וניקב בסומכיה טרפה ובניקב שוב אפשר לומר דה"ה בחסר טרפה והנה לדעת הט"ז דבחסר אף בדרך נקב יש להתיר כ"ש בנ"ד אכן למ"ש בנה"ך בפן הא' דאף בנקב מתולדה טרפה יל"ע בנ"ד אכן למ"ש הרמב"ן ורשב"א גבי יתר טחול מטעם דהו"ל כניטל ביד משמע דבחסר כשר כה"ג ובמ"ש נסתר ראיות המ"י שנסתייע מדברי הרמב"ן ורשב"א הנ"ל לדעת הט"ז הנ"ל יע"ש והשכים לזה במ"ז סק"ב אכן למ"ש י"ל דבאמת דבחסר דרך נקב אף לרמב"ן ורשב"א טרפה ומה שהוצרכו לומר דהו"ל כניטל ביד מטעם דלפעמים הוא דבוק באופן דיהיה דרך נחסר שלא בדרך נקב ובכה"ג אין להטריף בחסר לכן שפיר כתבו להטריף דהו"ל כניטל ביד ומ"מ צ"ע ויעו' ברש"י חולין דף מ"ג ע"א ד"ה נפולה במ"ש דנחתכו רגלי' הו"ל בכלל חסירה ע"ש ועי' במ"ש בזה לעיל בסי' למד ולקמן בסי' נ"ה בדין נשמט מתחלת ברייתה. והנה בגוף דברי הט"ז והנה"ך בזה ראיתי בנוב"י מה"ק בסי' י"ז במ"ש להכריח דל"ח לנתרפא דלא כמ"ש בנה"ך מהא דריאה הנה למ"ש בתב"ש בסי' ל"ג ס"ק י"ד בשם רש"י דדוקא בריאה לא חיישינן לנתרפא מטעם דהו"ל להיות סירכא יע"ש א"כ אין שום הכרח מזה לניד' טחול וזה נראה באמת דעת הנה"ך וכן נראה להדיא דעת הג"א ע"ש גם במ"ש לחלק בין נקבי האוזן מטעם דאין טרפה משבחת במידי דמטרפה בי' יעו' בסי' מ"ט בתב"ש ושאר אחרונים במ"ש בשם ב"ע לענין שומן הבא מרוב פיטום דאינו סותם ומסתימת דבריהם משמע דאף שהנקב קדם לשומן ג"כ אסור הרי דאף דנשבח במידי דמטריף מ"מ אסור ועי' בדגמ"ר שם שהעלה ג"כ כדעת הב"ע הנ"ל רק שכ' לבאר דבריו דעיקר החשש בזה דשמא הנקב נעשה אחר שנתפטם בשומן יעו"ש ולפ"ז לשיטתו א"ש אכן באמת גם שם אין דבריו מוכרחים דהנה עיקר יסודו על פי מ"ש הר"ן בביאר שיטת רש"י ובאמת יש שאר פי' בדעת רש"י הנ"ל יעו' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט ובשאר אחרונים וכ"ש לפי דעת התוס' ורא"ש וכה"ד הרמב"ן דאף טרפה גמורה חוזרת להכשרה ע"י רפואה (יעו' בלב"ש בחידושיו סי' י' ובביאורו ס"ק י"ז):
גם יל"ע כיון דעור זה לא מעלה ולא מוריד א"כ שפיר יוכל להתרפא כמו בנקבי אזני הבנות ול"ד לריאה ועי' בסי' נ"ו בהא דנקשר במקום צוה"ג גם במ"ש שם ובכו"פ ובדגמ"ר לתמוה על הט"ז בסי' זה במה שכתב דנברא נקב אינו בכלל נקב ממה שאנו אומרים באשר יצר וברא בו נקבים נקבים לדעתי לק"מ לפי מ"ש כמה ראשונים דקאי על פה וחוטם ופי הטבעת ומבואר בש"ס נדה ד' ל"ב דבמעי אמו הפה סתום וגם אינו מוציא רעי ועיין בספר המנהיג שם העתיק ופיו ונקביו סתומים וא"כ א"ש דאמרינן נקבים נקבים כיון שאינם מתחילת הבריאה אמנם אי קשי' הא קשי' דהט"ז עצמו לשיטתו באו"ח סי' ו' שפי' דעת הטור דנקבים קאי גם על הטבור שנקוב במעי אמו בודאי צ"ע דלפי שיטתו אין זה נקב ועי' בנדה בהא דושטו נקוב וגם במ"ש בסוף התשובה לצדד מטעם דניקב הטחול חידש ואין לך בו אלא חדושו כבר קדמו בזה הג' במ"י יע"ש בכלל פ"ט סק"א ובגוף הדין לחוש בכה"ג לנתרפא יל"ע חדא דכפי הנראה נקב זה אם אינו בתולדה בודאי הוא ע"י חולי ובע"י חולי מבואר בסי' מ"ח גבי המסס דל"ח בחולי לנתרפא ואף אי נימא דבא לה ע"י נגיחת השורים (וכמ"ש הרשב"א שפ"ג) וכדומה עדיין יל"ע לפמ"ש הרשב"א ור"ן לחלק בין וושט להמסס ובה"כ דדוקא בושט אין ניכר הרפואה ועי' בתב"ש מ"ש בזה ויהיה איך שיהיה הפי' בדבריהם או מטעם שהוא אדום או מטעם שהוא דק משא"כ המסס וביה"כ א"כ לפ"ז טחול בודאי ל"ד לושט הן אמת דלפ"ז יש לעיין על הרשב"א לשיטתו איך חייש בסי' שפ"ג לנתרפא ואפ"ל ע"פ מ"ש הר"ן גבי מחט בדקין דקרומן רך יע"ש ואף לפי שיטת שאר הפוסקים במ"ש לחלק בין וושט לביה"כ ג"כ לכאורה נ"ד דמי יותר לביה"כ וצ"ע ובהא דנחתך הנה דעת כמה אחרונים דטרפה רק מספק ומצטרפין זה לס"ס והנה באמת כן נראה מדברי הרשב"א וכ"כ הטור אמנם מדברי הר"ן שם נראה דלדידן דלא ס"ל כרב עוירא אין אנו צרכים לחילוק הש"ס א"כ י"ל דהוה ודאי :
במ"ש התב"ש ס"ק ד' להשיג על הבה"י שכ' דלא אמרינן שחור אדום הוא אלא במקום שהאדום הו"ל טרפה דהא בריאה כל אדום כשר עי' לעיל בסי' ל"ח דלדעת כמה פוסקים מראה בישרא הוא נוטה לאדום וכ"כ שם בתב"ש עצמו ס"ק ה' ע"ש:
במ"ש התב"ש ס"ק ו' להטריף ביבש הטחול באם שירטוט הציפורן ניכר בו כבר כתבנו לעיל בסי' מ"א דאם ניקב ומוציא דם לא הוה יבש ול"ד לריאה דדעת התב"ש שם להטריף אף בכה"ג משום דהתם העיקר תליא בקרומים וכמו שכתב בתב"ש שם ולפ"ז אפ"ל דלכן לא נזכר דין זה כאן וכן בכבד דבטחול וכן בכבד בודאי ע"פ הרוב אף אם שירטוט ניכר בו עדיין מוציא דם ולכן אין בזה חשש יבש עדיין אמנם אם באמת אינו מוציא דם אזי אף שאין נפרך בציפורן רק כשמשרטיטן ניכר בו טרפה:
במ"ש בשפ"ד ס"ק ז' דאלו כך קבלו דאין הגנה בפחות מחצי עובי ע"ש דבריו צ"ע דהא לפי דין הש"ס ע"כ אין צריך הגנה כ"כ דהא שיעורו בעובי דינר וממ"נ אם שיעורו בגסה ושם הוא פחות מחצי א"כ בדקה או במקום הדק הוא יותר מחצי ואם שיעורו בדקה עכ"פ בגסה א"צ חצי עובי אמנם למ"ש התב"ש א"ש די"ל דשיעורו בגסה ובמקום העב ביותר ושם צריך עובי דינר והוא פחות מחצי עוביו שם ובדקה צריך להשתייר לפי ערך שיעור הנ"ל והוא פחות מחצי עוביו וכן במקום הדק שבעב ע"ש בתב"ש ודו"ק:
במ"ש הט"ז בס"ק ו' וכל האחרונים בפי' דברי הא"ז בניד' מ"ש עד סומכיה יעו' בדבריהם במה שנדחקו בזה כ"א לפי דרכו והנה עתה ב"ה זכינו לאור שיחתו של הא"ז עצמו והמעיין שם יראה דלק"מ דשם מבואר דהיה הנפוח גם במקום העב אלא דהראבי"ה חידש בזה דלא מקרי עב כ"א במקום שדבוק לכרס משא"כ במקום שמונח על הכרס אף שהוא עב דינו כמקום הדק וכמ"ש המחבר בסע"ג ומ"ש במרדכי ושאר המעתיקים עד סומכה היינו לפי מסקנת הא"ז דמקום שמונח לא מקרי סומכה יע"ש שוב ראיתי שכן הוא בהעתקת הגש"ד בש"ס פ"ז ע"ש: