אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן לח

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן לח

סימן לז

ראיתי במהרשד"ם שכ' בקעת ר"ל כחריות של דקל נוטה לאמרילו ודבריו צ"ע דאיך השמיט דין לבינה כבקעת שהוא מוסכם לדעת רוב הפוסקים ע"פ פי' רש"י והעתיק דעת הרמב"ם שהוא יחיד בפי' זה ואדרבה בב"י ובכ"מ תמה ע"ז והנה ראיתי בלב"ש שדעתו להכריע להקל במראה כחריות מטעם שכ' המחבר דין זה בשם יש מי שאומר ולפענ"ד דבריו תמוהים דנחזי אנן אם יש בו נטיה לגעל בודאי טריפה כהסכמת כל האחרונים ואם אנו רואים שאין בו שום נטיה לגעל בודאי כשרה ואם הוא מסופק בדבר הוה ספק הבא ממיעוט הכרה וטרפה מספק ובפרט כי נאמנים עלינו דברי הרמב"ם שהוא נוטה למראה אסורה ומטעם זה נלפע"ד דאין ראיה מדברי היש"ש ולבוש שהשמיטו דין זה והיינו מטעם הנ"ל כיון דאין אנו בקיאים במראות ומטריפין כל הנוטה למראה אשורה א"כ אין לנו שום נפקא מינה מזה וכמ"ש ואדרבה לדעת רוב הפוסקים דמפרשי כבקעת כפירש"י א"כ לא נזכר דין מראה החריות בש"ס וממילא הדר דינא כמ"ש דאף דאנו מקיפין אותו לחריות והם דומים זל"ז מ"מ כיון שנוטה לגעל ודאי דהוא טרפה ולא נכנס אפילו בגדר הספק דאין אנו מטריפין בזה ע"פ דעת הרמב"ם בפי' בקעת אלא מטעם דאנו חוששים שהוא בגדר ירוק געל הנזכר בש"ס והמחבר שהעתיק דברי הרמב"ם בשם יש מי שאומר היינו משום דהוא לשיטתו דס"ל דאנן בקיאים בכל הדבר הצריך בדיקה ואם כן במראות אין להטריף כ"א במראות שהוזכרו בש"ס ולכן שפיר יש נ"מ לדידן בדין זה דאף שהוא נוטה לגעל מ"מ אין בזה שום טריפות כיון שאינה כמו מראות שהוזכרו בש"ס לשיטת שאר פוסקים דמפרשי כפירש"י ולכן העתיק דעת הרמב"ם דלדידיה טריפה מטעם פי' בהא דכחזותא אבל לדידן אין שום נ"מ בזה ואדרבה לפי מה שהעיד לנו הרמב"ם שהיא קרובה למראה אסורה (ובדבר זה ודאי ליכא למימר דפליגי עליו הפוסקים שהוא דבר הנראה בחוש ובמציאות) א"כ לדעת שאר הפוסקים הוא טרפה לדידן מטעם נטיה לגעל והוא ברור והא דכ' השמ"ח דמראה חריות הוא ספק נלפע"ד דהיינו לבקיאים במראות ומ"ש דבקי ויודע שמראה זו דומה לחריות ר"ל וה"ה דבקי בשאר מראות אבל לדידן דא"א בקיאים אף שאנו רואים שהוא דומה לחריות מ"מ טרפה לדידן בנטיה לגעל ולאו מטעם הרמב"ם אלא מטעם ירוק געל וכמ"ש ומזה תראה דמאוד צדקו דברי הרב פמ"ג שכ' דלדידן טרפה במראה חריות ואינו נכנס בגדר הספק:

במ"ש התב"ש ס"ק ז' לתמוה על הראב"ן במה שפי' דשחור היינו כחרת וכן על הר"ן במ"ש דהיינו כדיו יבש יע"ש במה שתי' בזה והנה מ"ש בשם הר"ן באמת כ"כ ברש"י שם להדיא ולע"ד באמת לק"מ דמ"ש בנדה דדיו היינו כי פכחותא היינו דוקא היכא דאמרו בלשון דיו משא"כ הכא דאמרו בש"ס דיותא ס"ל לרש"י ור"ן וראב"ן דר"ל היינו החרת שהוא דיו יבש שעושין ממנו הדיו וכמ"ש להדיא בש"ס נדה כ' ע"א פלי קורטא דדיותא ע"ש ומזה נראה להדיא דדיותא היינו יבש וכמ"ש התוס' גיטין י"ט ע"א ושהוא ממש כחרת דהא התם צריך להיות כחרת ואיך בדק בדיותא א"ו כמ"ש וז"ב:

גם במ"ש תב"ש שם לחלק בין נדה לכאן לענין מראה שחור ובס"ט השיג ע"ז דמעולם לא היה דבר זה מסור לנשים ודבריו צ"ע דודאי אם אנו אומרים לחלק דדוקא בשחור כחרת הוא דטמאה בודאי כמה פעמים יבואו הנשים להקל ולא יראה לב"ד כמו בירוק ושאר מראות טהורות דפעמים דמקילים הנשים בעצמם ואין מראים דבר זה לחכם ועוד דהא הם נאמנות לומר כזה ראיתי ואבדתיו ועפ"ז צ"ע לעניי ביצים שמצוי בהם קורט יבש שחור או אדום ואם הוא שחור ודיה מכחרת הנה למ"ש הרב"ש בתי' הא' דדוקא באיסור כרת החמירו א"כ כאן דלדעת כמה פוסקים הוא רק איסור דרבנן ולכ"ע אין בו כרת עכ"פ א"כ יש להקל בדיה מכחרת וכמו בריאה אמנם לתי' הב' משום דדבר זה מסור לנשים אפשר דיש להחמיר גם בנ"ד אמנם למ"ש הס"ט גם בזה אין שייך טעם הנ"ל דאם יש איזה שאלה בודאי תראה אותה לחכם ואף למ"ש לישב דעת התב"ש מ"מ נראה דבנ"ד יש להקל ודי בזה במה שיאמר המורה לשואלים דבשחור ואדום טרפה ואם יבואו לפניו איזה מראה שחור ויהיה דיה שפיר יש להקל וכיון דאין בזה כ"א הפסד מועט לא יבואו להקל יותר ובפרט דבלא"ה אין בו רק איסור דרבנן לדעת כמה פוסקים ואינו רק ספק אם הוא במקום האוסר וא"כ הוה כעין ס"ס שמא כת"י הא' של התב"ש ושמא אינו במקום האוסר ושמא אינו מראה אסורה כנלפע"ד ועי' בצ"צ החדש שצדד ג"כ בזה אף באדום:

שם בתב"ש ובשמ"ח סעי' י"א לענין מראה גרא ובראן עיי"ש שהאריך במראה שחור ועי' בה"ט סי' קפ"ח שכ' בשם מ"כ דמראה בראן ומשקה הקאווע הוא נוטה לשחור ודיה מכאן טהור ואף שלענין נדה צ"ע להתיר מטעם שכ' התב"ש שלענין נדה מחמירים אף בנוטה לשחור מטעם כרת או מסור לנשים מ"מ לענין ריאה יש להתיר לפי דעת המ"כ הנ"ל.

בשמ"ח סעי' י"ב ובמ"ש הלב"ש דאם חזרה ע"י נפיחה יותר מדאי ונשתנה למראה אסורה כשר ויש לעיין בזה לפמ"ש התב"ש בסי' ל"ו דכל בהמות נפיחות בחייה יותר מדרך הנופחין א"כ בשלמא אם נקרע ע"י זה שפיר היקל התב"ש מטעם דבחייה הקרומים חזקים ובמת הבהמה נחלשה הקרומים ולכן נקרעו אבל בנ"ד אין שום סיבה שמחמת מיתה יתהוה בה מראה פסולה ואם בחיי' היה בה המראה בודאי פסולה ואפשר דהפמ"ג אזיל לשיטתו בסי' ל"ו דס"ל כדעת הש"ך שם וכמו שביאר התב"ש דאין כל הבהמות נפיחות יותר מכדרך הנופחין ולכן שפיר תלינן בזה דבהמה זו לא היתה נפוחה בחיי' כ"כ אבל לדעת התב"ש צ"ע ומטעם זה יל"ע ג"כ במ"ש הלב"ש בסי' ל"ה סעי' ל"ג להקל ביוצא הכביש ע"י נפיחה הרבה מטעם דבחיי' לא היתה כ"כ נפוחה וז"א לדעת התב"ש דבחיי' נפוחה יותר מכדרך הנופחין והפמ"ג אזיל לשיטתו אבל הלב"ש שהסכים לדעת התב"ש בסי' ל"ו צ"ע ועיין כו"פ בסי' ל"ו ולדידהו י"ל כמ"ש התב"ש בסי' ל"ו בתחלה שם ולפ"ז א"ש דינים הנ"ל אמנם כיון דהתב"ש כ' דהעיקר הוא דכל בהמה נפוחה יותר מכדרך הנופחין אין להקל ובפרט דהא התם מטריפין בנפוחה מעט ונקרע וע"כ הא דמקילים בנפחוה יותר מדאי הוא כדעת התב"ש ודלא כמ"ש הכו"פ שוב עיינתי בסי' ל"ט בהא דאם נסתפק אם הוא בגב או בחיתוך ונראה מדברי הרשב"א שם דבאמת הוא מחמת ספק דשמא בחיי' היתה נפוחה כן וכן העתיק בשמ"ח סעי' כ' ע"ש ויל"ע:

ראיתי בנוב"י מה"ק בסי' יו"ד במ"ש לסתור דברי התב"ש דא"כ למה הוצרכו למנות מראה לבן ובאיזה מראה כשרה הוא נכלל ע"ש דבריו תמוהים דאיך לא שם עין קדשו בדברי התב"ש עצמו בסוף הדיבור במ"ש בשם בה"ע דס"ל באמת דלבן בריאה כשר ולא הוצרכו בש"ס כלל להזכירו דכל ריאה נוטה ללבן ע"ש ועפ"ז בודאי א"ש לדידן ג"כ דמה שהוצרכו בש"ס לומר דלבן אסור דלא נטה להכשיר כמ"ש הבה"ע הנ"ל גם במ"ש שם להכריח ממ"ש הרמב"ם דמראה חריות אסור מספק ע"ש דבריו צ"ע דהא ע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם דהני לישנא פליגי לדינא וא"כ לשאר הלשונות הזכרו בש"ס בפי' להיתר ולכן כתב דהוה רק ספק טרפה וכ"כ באמת התב"ש בסי' ל"ו ס"ק ס' ע"ש עוד אני תמה דאיך לא הביא דעת הבה"ט שהובא בב"י ס"ס מ"ד דמפורש יוצא מדבריו דמה שמנו בש"ס מהמראות הוא כדי להודיע דבכה"ג כשר ע"ש ולפ"ז נראה להדיא כמ"ש התב"ש דמה שלא נזכר בש"ס יש לאסור וכן נראה ממ"ש גבי כוליא בסתם לאסור:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה