הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן לז
במה שטרחו האחרונים בנ"ד מוגלא עכורה אם דינו כמים עכורים לענ"ד דדבר זה תלוי במחלוקת ישינה דהרשב"א בתשובה שהובא בב"י סי' מ"ד גבי כוליא שנמצא מים שמראיהם כרכומי דדעת הרשב"א שם דמים זכים היינו ליחה לבינה ומים, וכל שנתערב איזה בשר מקרי עכורים ע"ש וכן נראה מדברי הרא"ש גבי ריאה שנשפכה שכ' דכל שנמחה הבשר מקרי עכורים מזה נראה דליחה נמי צילי בעינן וזה שכתב הרשב"א בחידושיו דליחה נמי צילי בעינן דאזל לשיטתו בתשובה הנ"ל אמנם לדעת הג"א שם דכרכומי וכן דם ואף שנמחה בשר הכוליא לאו עכורים מקרי וכמ"ש הב"י שם דליחה לאו דוקא לבינה אלא כל שאינם עכורים ממש (ר"ל שיש בה איזה עפרורית וכמ"ש הרשב"א) מקרי זכים אף מאיזו מראה שיהי' א"כ במוגלא כשר אף באינם צליל דודאי מה שאינו צלול ר"כ הוא מחמת שנמחה בו בשר הריאה קצת וזה הוא דעת הרמב"ם שלא מנה מוגלא עכורה בכל המקומות יבזה מתורץ קושית הרא"ש מהא דנשפכה דמיחו הבשר לא מקרי עפורים לדעתו אמנם לדעת הרשב"א וסיעתו גם במוגלא שייך דין עכורים וזה דעת הרש"ל וש"ך שכתבו דגם במוגלא שייך חומרת עכורים והיינו דלפי מה דקי"ל בסי' מ"ד דגם כרכומי דינם כעכורים ממילא גם במוגלא יש בה דין עכורים:
עוד נלפענ"ד להשות דברי הפוסקים דהנה אפ"ל דלפמ"ש הב"י בסי' מ"ד באמת גם במוגלא אם הוא עכורה ממש לכ"ע אסור אלא דעיקר פלוגתתן בזה הוא במקום שאינו עכורה ממש אלא שאין בה מראה לובן דוקא וא"כ י"ל דמ"ש הפוסקים דגם במוגלא יש לאסור בעכורים היינו לכל מר כדאית לי' דלדעת הרשב"א אף שאינה עכורה ממש ולדעת הר"מ והג"א עכ"פ בעכורה ממש והר"מ שלא העתיק דין ליחה עכורה דאזיל לשטתי' דצריך דוקא עכורה ממש ובאמת אינו מצוי בליחה שיהי' עכורה כ"כ והטור שהעתיק בשמו דין ליחה עכורה דאזיל לשיטתו בסי' ל"ו דס"ל כדעת הרא"ש הנ"ל
שוב מצאתי בשו"ת הר"י אבן מג"ש רבו של הר"מ שכתב שם דמוגלא דרך להיות עכור וכן סרוח ע"כ ונראה דבסרוחה ס"ל כמ"ש הרשב"א בחידושיו דדרך מוגלא להיות סרוחה ובעכורה אזיל לשטתו דס"ל גבי כוליא כדעת ההג"א הנ"ל וצ"ע ויעו' בפמ"ג במשב"ז ס"ק א' הקשה על הטור שלמד מבועה לריאה שנשפכה מדברי הרשב"א בחדושיו שכ' דנשפכה קיל מבועה יע"ש ובאמת לענ"ד אין זה קושיא דהרי הרמב"ם דמטריף בבועה במים עכורים הוא מטעם הסימפונות וא"כ בודאי נשפכה גרע טפי כמ"ש התב"ש דנשפכה גרע מבועה לענין חשש סימפונות גם מ"ש הכו"פ דמה היו מסופקים בהעלתה צמחים ורבא יפשוט מדידי' דדוקא בב' בועת טרפה לדעתי לאו קשיא הוא די"ל דהוה מסופקים דאף דבב' בועת בעינן סמוכים מ"מ בהרבה היו מסופקים דאפשר כיון דהריאה מקולקלת יש להטריף אף ברחוקים ויעו' בלב"ש בריש סי' ל"ז במ"ש לפרש ברמ"א מה הוא הרבותא בבועות גדולות ע"ש והוא דחוק אמנם המעיין ברש"י מ"ש כנדי צמחים גדולים וכבדים מזה נראה דעיקר הרבותא דאף שהם כבדים והי' לנו לחוש שעי"ז סופו לפסוק ולינקוב קרום הריאה אפ"ה כשר ועפ"ז כתבוהו הטוש"ע, וגם במ"ש הלב"ש סק"ב דדין זה לא נמצא באחרונים חכמי אשכנז אשתמטתי' דברי הבל"י סק"א שכ' דין זה בשם ספר ימין משה וכן במשב"ז כאן בסי' זה.
במ"ש הט"ז על הב"ח דמדמי דין תלויה מבועה מ"ז לסמיכי במ"ז והוא תמה דהתם הריעותת משם אחד הוא ואני לא זכיתי להבין דבריו דדברי הב"ח ברור מללו דאם איתא דמים זכים לקותא היה לנו לאסור בסמיכי ע"פ דעת רש"י כמבואר בתב"ש למעיין שם.
במשב"ז אות ג' ובשפ"ד אות ה' במ"ש על דברי השמ"ח שסותרים זא"ז מסי' ל"ז לסי' ל"ט סמ"ז דממ"ש בסי' ל"ז נראה דתלויה מבועה אף שיש לה מראה ריאה כל שהוא עדיין הו"ל תר"ל ובסי' ל"ט כתב דאף בכה"ג יש להכשיר יע"ש וכ"כ בלב"ש יע"ש ונעלם מהם בהאי שעתא דברי התב"ש בסי' ל"ז אות ח' דכתב בהדיא דגם סירכא תלויה מבועה שכהה עליה מראה בשר ג"כ כשרה והשיג על מהרנ"ץ יע"ש, גם במה שהיקל הפמ"ג בגבשושת מקמא דלא הוה ריעותא לא נהירא לפע"ד דסתמייהו דלשון הבדיקות והרמ"א משמע דבכל מקום הוה גבשושת ריעותא וגם השמ"ח כתב בסתם משמע בכל מקום וכן משמע מדברי התב"ש בסי' ל"ט סמ"ז שהטריף בדבוקה מבועה שיש לה מראה בשר מטעם ריעותא דגבשושת ואם איתא לא הוה לן להטריף אלא מגבה א"ו כדאמרן ומה שהביא בשם השמ"ח בסי' ל"ה דפשוט דהאוסרים, מקמא הא גבשושת מודים דכשרה המעיין בשמ"ח ובתב"ש שם יראה דגבשושת מקמא הוא ממש כמו מגבה ומה שהקשה הפמ"ג מאיזה טעם יהיה גבשושת מקמא ריעותא הא אין מי שיאסר, זה לא קושיא הוא דיש כמה דברים דאין בהם מחלוקת ואפ"ה הם ריעותא לעינן תר"ל כמו בועה במים זכים לשיטת הט"ז והתב"ש ומראה כשרה אף דאין מי שיאסור וכן כתב הלב"ש בסוף סימן ל"ז ויש כמה דברים דאין מי שאסור ואפ"ה הוה ריעותא וגבשושת דהוה ריעותא נ"ל דהטעם בזה ע"פ דברי השמ"ח ביתרת מקמא דסופה להתפרק ולינקב (והיינו מטעם כיון שהגביה הבשר את עור שלא כאורחא סוף הקרום ליפסק ובזה נ"ל לישב מה שנדחקו כל האחרונים במ"ש התב"ש דבועה שכסה עליה מראה ריאה יש בה ריעותא דגבשושת ותמהו כל האחרונים מה ענינה לבועה אך עפ"ז דגם גבשושית הוא ריעותא מטעם שנגבה העור שלא כאורחא א"כ גם בבועה שכסה עליה מראה ריאה יש בה ג"כ הך ריעותא) ולטעם זה בודאי אין חילק בין אם הוא בצורת אונה או בצורת הר וגבשושית.
עוד נלפע"ד דהנה לפמ"ש הפמ"ג דעיקר הטעם דגבשושת הוה ריעותא הוא מטעם דלטעם חיכוך אין לחלק בין אונה לגבשושת ועפ"ז כתב להקל במקמא, באמת צ"ע דא"כ איך מתירין באמת גבשושת דהא המעיין בפוסקים יראה להדיא דיתרת מגבה טרפה מב' טעמים א' מטעם יתר כניטל וב' מטעם חיכוך וא"כ עכ"פ לפ"ז בגבשושת הוה ספק טרפה מטעם חיכוך א"ו דלטעם חיכוך ג"כ יש להתיר וכמ"ש בתב"ש כיון דעב למעלה אינו מתרפק וא"כ ע"כ דמה דאמרינן דהוה ריעותא הוא בין לטעם יתרת מטעם כיון דאונה אין לה צורה ידועה וד"ז לא נתבאר בש"ס ופוסקים הראשונים לחלק בין גבשושת לצורת אונה לכן הוה ריעותא וכן לטעם דמתכחך ג"כ הוה ריעותא מטעם הנ"ל דחילק זה לא נמצא כ"א במהרי"ו ומ"כ והם אמרו דהוה ריעותא עכ"פ וא"כ אפשר דה"ה לענין מקמא.
בהא דמכשירין ב' טינרי דסמיכי הרבה טרחו האחרונים לתרץ קושית הפ"ת והא מקודם הי' בועות ובלב"ש ס"ק י"ז רצה לחדש מטעם זה דהוה רק ס"ט ובאמת ד"ז אינו כמו שסיים הוא עצמו מדברי רש"י ושאר הפוסקים (עי' במהרי"ו כתב להדיא דהוה ודאי טריפה) אמנם לפע"ד נראה ע"פ דברי הרש"ל לענין טריפה אינה חייה דחז"ל לא דברו כ"א על הרוב אבל באמת מעוטא חיות הנה וכן הוא ברשב"א שם בתשובה וא"כ ה"נ דבאמת ב' בועות סמיכי הם ודאי טריפה מטעם דע"פ הרוב אינם סמיכי כ"א מחמת נקב וכן לטעם הרשב"א ע"פ הרוב הם סופן לינקוב אמנם אם ראינו דנתרפאו ונעשו טינרי הרי מוכח דע"כ הם ממעוטא דלא נסמכו מחמת הנקב וכן לא הי' סופן לינקוב דטרפה אינה משבחת ודבר זה נלמד ממתק לשון הזהב של הרמב"ם ז"ל שכתב שהדבר קרוב שיש נקב והיינו כמ"ש דשכיח (ור"ל דהרוב) דהוא מחמת נקב וכמ"ש לעיל וז"ב אבל כל זה דאין אנו רואין דנתרפאו הוא ודאי טרפה דרובא דאורייתא, עוד י"ל כיון דאנו רואים דנתרפאו ע"כ אנו אומרים דבעודם בועות לא היו סמוכות והיו ביניהם הפרש כב' חוטי שער עכ"פ דאל"ה בודאי לא היו מתרפאות ולפ"ז מה שהיקל הלב"ש דסמיכי דרש"י לא הוה כ"א ס"ט אף שהכריע שם להתיר בסמיכי דהרשב"א ליתא דע"כ לא היקל כ"א בצירוף סברתו דסמיכי בלא"ה לא הוה כ"א ספק אבל למ"ש ז"א ועוד נראה דאף לדעת התב"ש וסיעתו דמחמירים כדעת הרשב"א אף בה"מ אפ"ה סמיכי דרש"י הוה ודאי טרפה מטעם דרוב הפוסקים ס"ל כרש"י ויעו' במרדכי במ"ש בזה בשם הראבי"ה.
במ"ש הלב"ש ס"ק ח"י לחלוק על התב"ש בפי' דברי הרי"ו הנה מלבד שדבריו דחוקים ורחוקים בפי' דבריו דאיך יסתור דברי עצמו בתכ"ד דמתחלה כתב דלשטת רש"י אין אנו יודעין שיעור הסמיכות ואח"כ היקל בחוט אחד דלא כמ"ש התוס' בשם רגמ"ה ובלי ראי' וגם מלשון ולפ"ז מוכח דקאי אמאי דסליק מינה לדעת הרשב"א הנ"ל וכמ"ש התב"ש חוץ מזה אשתמט מיניה דברי הב"י בסי' זה שכ' וז"ל וכ"כ הרי"ו דלפי' הרשב"א אם יש מעט בשר אפילו כחוט די וע"כ או דהי' כתוב כן בנוסחתו או שפי' כן דברי הרי"ו גם במ"ש בהבנת דברי הג"א הנה מ"ש בתחלה בשם שער המים י"א דהג"א אינו מביא דברי הרי"ו בשום מקום כמבואר למעיין וגם במ"ש דכתב כן לדעת רש"י גם ז"א למעיין בב"י דהעתיק דבריו שכ' דזה יתכן לפי' רש"י אבל לפי' ר"י וכו' ע"ש הרי להדיא דלא מיירי לדעת רש"י:
ועפ"ז נסתר ג"כ מ"ש בלב"ש ס"ק י"ט להכריע בה"מ כדעת רש"י דהנה לפמ"ש לעיל דהעיקר בדעת הרי"ו והג"א כמ"ש התב"ש אזדי להו רוב הראיות שכתב, א' מ"ש בשם דרגמ"ה ע"כ כרש"י דלרשב"א א"צ הפרש כלל למ"ש ז"א ואף שדעת הג"א ורי"ו דלדעתם א"צ כ"א חוט אחד מ"מ הכרח גמור אין בזה דשפיר י"ל דמ"מ בגוף טעם סמיכי ס"ל לרגמ"ה כהרשב"א והר"ן, ב' מ"ש בשם בה"ג גם ז"א כמ"ש, ג' מה שהביא מדברי הפוסקים דצריך הפרש מראה ריאה עי' בהג"א שהבאתי לעיל שכ' דלדעת ר"י מיירי שאין ביניהם מן הריאה כלל אלא הכל לקוי מחמת הבועה מלשון זה נראה דבאם לקוי טרפה אף שעדיין אינו בולטת משום דתגביה במקום זה את העור ותדחוק ותינקוב (ואף דיל"ע לפי מ"ש המ"ב דתרי רואין ל"א מ"מ דבר זה לאו ברור הוא וכמ"ש התב"ש שם ועוד דכאן כ"ע יודו דיש לחלק בזה) ולפ"ז למש"ל דדעת הרי"ו כשיטת הרשב"א ור"ן גם לדעתם צריך שיהי' הפרש ממראה ריאה, ד' מ"ש בשם המרדכי דצריך היקף בשר גם ז"א למ"ש בדעת הרי"ו והג"א הנ"ל גם מ"ש להכריע מסברתו הפריז על המדה להכריע מדעת עצמו נגד גדולי הפוסקים הרשב"א והר"ן ורי"ו והג"א בשם ר"י ובפרט למ"ש אין הכרח דשאר הפוסקים שסתמו דבריהם יחלקו עליהם וכ"ש למ"ש התב"ש דאפשר דגם רש"י וסיעתו יודו לזה ובפרט שלא הכריח דבר זה מדברי הש"ס כ"א מסברת הג"ה אחת בלכוש והדבר ברור ופשוט דאם הי' בעל הג"ה הנ"ל רואה שדברי הרשב"א וסיעתו הם נגד סברתו הי' כופף מלא קומתו במודים דרבנן לבטל דעתו נגד דעתם הרחבה אמנם באמת יש לחלק דבנ"ד גם הוא יודה כיון דמחמת חולשא בא לה שנולדו סמוכים כ"כ עד שינקבו זל"ז ובפרט למ"ש התב"ש הטעם דדרך הבועות להתרחב ע"ש אכן יש לעיין לפ"ז במ"ש בשמ"ח סי' ל"ז סעי' ט"ז בדין בועה הסמוכה לשדרה דלכאורה לדעת הרשב"א והר"ן בטעם בועה דסמיכי צ"ע דהא בזה ודאי יש דוחק וחיכוך בצלעות וכ"ש אם הוא כט"ד ויותר אמנם לדינא בודאי א"א להחמיר בזה נגד סתימת הש"ס וכל הפוסקים דבועה אחת כשרה בכ"מ מהריאה וא"כ צ"ל או כמ"ש התב"ש דאף הרשב"א לא הטריף כ"א מטעם דהבועות עשיות להתרחב וזה ברוחב אבל בזה שהדוחק מלמעלה שפיר כתבו דהם נכפפים לפנים או די"ל דע"כ לא אסר הרשב"א מטעם דוחקת אלא כשהם שוכבים זע"ז דאז הם דוחקים זא"ז תמיד באין הפסק זמן מה אבל בנ"ד וכן בבועה באונה העליונה לדעת המכשירין כיון שאינה נדחקת כ"א לפרקים בעת שתפגע בצלעות אבל בעת שתרד למטה אין כאן שום דוחק אין לאסור מטעם דוחקות ועפ"ז א"ש דהנה בטינרי מגבה כט"ד ויותר לכאורה אין שייך טעם התב"ש דודאי אינו יכולה להכפף לפנים כיון שנתקשה כאבן וא"כ יש כאן דוחק ולמ"ש א"ש והנה לקושית הלב"ש על הרשב"א מדברי הלבוש י"ל דע"כ לא אמר הלבוש אלא מטעם דעדיין אין כאן חולי וחולשא משא"כ בע"י חולי וא"כ בנ"ד שפיר י"ל דודאי כאן מקרי שהתחיל החולי שנולדו סמוכים כ"כ וגם קרוב שודאי כבר התחילו הקרומים להתקלקל קצת
במ"ש הפמ"ג והלב"ש סעי' יוד בענין סמיכי ונשתנו למראה ריאה ע"ש ולע"ד י"ל דע"כ לא החמירו אלא במראה ריאה ואין שם בשר על הבועה אבל אם עלה בשר על הבועה ויש לו מראה ריאה בודאי אין לו דין סמיכי כלל ומזה לא מיירי המ"ק ושאר אחרונים שהוצרכו במורסא מראה ריאה דס"ל דוקא שתתלבן בנפוחה אבל א"צ שיעלה בשר על המורסא ובכה"ג בודאי בבועה דבולטת טריפה לדעתם אבל בנ"ד בודאי גם בבועה כשר ואף דהתב"ש הביא דבריהם ולדעתו מראה ריאה היינו שיעלה בשר על הבועות מ"מ כיון שלא פסק כן לא נצרך לחלק בזה דה"ל דאף שאינו מתלבן כלל ג"כ כשר ובזה אפשר לכוון דעת הבל"י במ"ש בשם מ"כ ובשם ע"י דבועה המתלבנת מתוך סירכה תלויה אין להתיר כ"א בבהמת ישראל או בבועה מ"ז ע"ש דהוא מיירי באין שם בשר על הבועה רק מראה ריאה לחוד ולכן היה ריעותא והש"ך מיירי בשעלה בשר על הבעה ולכן הוא רק חמב"פ.
מ"ש הלב"ש בש"ק ל' לתמוה על התב"ש בענין בועה מוגלא ומ"ז דיש להטריף עפ"ד הרשב"א הנה לפמ"ש התב"ש בס"ק כ"ב לק"מ דע"כ לא אסר שם בבועה וטינרא אלא משום די"ל דהש"ס רבותא קמ"ל דאפילו ברך ע"ג רך אסור אבל בנ"ד לדעת המכשירים ע"כ דאין זה נכלל בסתם בועה דבש"ס וא"כ יקשה דאמאי לא קאמר הש"ס רבותא טפי דאפילו ב"א מ"ז אסור אלא ע"כ צ"ל דבאמת בזה שרי דטרם שינקבו יתרפאו הבועות או דהמכשירין במ"ז לא ס"ל כטעם הרשב"א וא"כ אין לאסור בזה כ"א ע"פ מ"ש התב"ש:
במ"ש הט"ז והש"ך דאם יש לה ב' כיסים טרפה אפילו שפכי אהדדי ועי' ברוקח סי' שפ"ג שכתב ואם יש שתי בועות מתאימות מביאין קוץ ונוקבין אותו אי שפכי כשרה ובנשפכה במקצת בשפולי צ"ע:
בשמ"ח סעי' ט"ו בלב"ש ס"ק ע"ב בדין בועה אצל חריץ הנה במה שחלק שם על התב"ש דבריו צ"ע כיון דהאחרונים מדמי ד"ז לבועה בשפולו וכמ"ש התב"ש א"כ גם לענין זה דמי לשפולו וכ"ש למ"ש התב"ש בסעי' י"ט בטעם חוט בשר מקיף דכשר מטעם דמזה נראה דעדיין לא הגיע עד השיפול משמע דאם אין חוט בשר הוה כהגיע לשיפול א"כ ה"ה בנ"ד הוה כמו במקום חריץ אמנם גם במ"ש התב"ש דצריך חוט בשר במראה ריאה צ"ע דהא עכ"פ לא גרע משיפולו ושם א"צ מראה ריאה כמ"ש בסעי' כ':
גם במ"ש הלב"ש הטעם אם יש ב' כיסין אי לא שפכי דטרפה אף במ"ז מטעם דסוף הבועות להתרפאות ויהי' הבשר מקמיט דבריו צ"ע דמי הגיד לו שמוכרח שסוף הבועות להתרפאות דנראה דכל מקום דמכשירים בבועה אף אם ישאר כן ג"כ כשר ועוד דהא ע"כ צ"ל כן דא"כ בסירכה ממקום למקום מתוך הבועה יהי' ג"כ ודאי טרפה מטעם דסוף המוגלא לצאת ויהי' הבשר מקמיט וד"ז בודאי לא נהירא דמשמע מדברי כל האחרונים דאין בזה כ"א משום תל"ר ועוד דא"כ יהי' טרפה אף במ"ז לכ"ע ואפלו מטנרי וכ"כ בפמ"ג בהדיא דמל"מ מבועה דינה כתלויה וכן מטינרי ע"ש בדיני תל"ר וכן נראה מדברי הט"ז בסי' ל"ט שם ועוד נראה להוכיח מהא דמתירין סירכה כסידרן בלא חלון מבועה ואם כדבריו כשיתרפא הבועה יהי' הבשר מקמיט ואף מטינרי יש להטריף ועוד דא"כ למה הוצרכו לחפש טעמים בשל"כ מתוך הטינרי מטעם דריעותא כ"ד מבטל קולה של מו"מ והא יש להטריף מטעם הנ"ל (אמנם בזה י"ל דאזיל לשיטתו בסי' ל"ט דגם במקמיט כשר במיעוך עי' שם סעי' ל"ג) אמנם לדעת הפמ"ג שם דמסופק בזה הוא מוכרח א"ו דד"ז אינו והיינו או דלא חיישינן לזה שהמוגלא תתרפא אלא אמרינן שתשאר כך ומ"ש בס"ק ס"ב דמה"ט גם ב' טנרי כה"ג ג"כ טרפה והביא ראי' מאטום עם ליחה אין ראי' כלל דטינרי לאו אטום הוא כמ"ש רש"י שם ושפיר יש להכשיר אף שאין סופו לצאת ועוד די"ל בטרם שיצא המוגלא יתרפא גם הסירכה כיון דאין בה שום לתא דנקב והנה כבר כתבנו במק"א די"ל טעם אחר דהוא משום תל"ר היינו סירכה מתרי בועה ואף במ"ז ולמאן דמכשיר סמיכי במ"ז מ"מ תרי בועה במ"ז הוה ריעותא עכ"פ כמ"ש כמה אחרונים ולפ"ז בטינרי יש להתיר לפי דעת הלב"ש דלא הוה ריעותא וכבר כתבנו דמדברי הג"א נראה להדיא דכשר הן אמת דלפי מ"ש לקמן דיש דעות במרדכי לאסור בתרי טינרי שפיר הוה ריעותא מ"מ כיון דבהג"א נראה להדיא להתיר וגוף דבר זה לא נמצא בשום פוסק לפי דעת הלב"ש וגם לפמ"ש התב"ש עכ"פ בטינרי י"ל דלאו מטעם נקב והפמ"ג מסופק בזה אם הוה תל"ר יש להתיר:
במ"ש השמ"ח סעיף י"ג דבחדא ומתחזיא כב' אי לא שפכי לא מהני אם נופחין בא' ועולה גם הב' וכן אם באו המים לב' הן אמת שכ"כ הש"ך ודקדק כן מדברי הרמ"א אמנם בד"מ כתב דאפשר דגם בבועות מהני והובא בפמ"ג סי' מ"ב ומזה תראה דמ"ש הלב"ש כאן דדין זה דמי ללא שפכי ומשמע דהוה ודאי טרפה ז"א דעכ"פ לא הוה ודאי כמ"ש הד"מ. וראיתי בשו"ת מהר"כ בתי' ח' שכתב דקמט לא מצטרף לתל"ר א' דרמ"א השמיט דברי המ"כ ועוד דכתב הש"ך דחסרון מבפנים לא הוה ריעותא וקמט הוא חסרון מבפנים ועפ"ז תמה על התב"ש שהעתיק דברי הש"ך הנ"ל וכ' דקמט הוה ריעותא ודבריו תמוהים דקמט הוה חסרון מבחוץ לכ"ע:
עיין באחרונים במה שטרחו בדעת הבה"ג במה שכ' לאסור בועה בשפולי ולעד"נ דלדעת הבה"ג וסיעתו דאוסרים בועה בשפולי הנה מקור דינם נובע מהא דב' בועות דסמיכי והיינו דס"ל דטעם דאסרינן בסמיכי מטעם דבין הבועות אין שום הפסק בשר בריא וכל בועה צריך להיות מוקפת בכל צד בבשר בריא ולכן בועה אחת כשר באמצע הריאה אבל תרתי דסמיכי טרפה מטעם דבצד שנסמכים זא"ז אין שם בשר שיגין עליו וסופו לנקוב הקרום או שכבר נקב ועפ"ז א"ש הא דאסרו בבועה בשיפולי מטעם דגם שם בצד אחד אין שם בשר בריא ועפ"ז א"ש ג"כ דעת האחרונים דאסרו בועה על מקום חריץ וקמט והיינו כיון דמקום החריץ והקמט הוא חלוק משאר הריאה בגבהותא לכן אין מצרפין שאר הריאה למקום הבועה שיחשב עי"ז מוקף בשר ולכן אם אין שם חוט בשר מקיף טרפה מטעם הנ"ל ומטעם זה דעת הבה"ג דצריך ב' חוטי שער והיינו כדי שיהיה לכל בועה חוט בשר מקיף כנלפע"ד דלפ"ז בועה בשיפולי יש לה מקור בש"ס ע"פ פי' הבה"ג ועי' במרדכי מ"ש בזה שוב ראיתי שכן נראה דעת הראב"ן הובא בלב"ש ס"ק פ"ח:
ויעו' בשמ"ח בסעי' כ"א מ"ש דאם נתרוקן הבועה ועי"ז נעשה חוט בשר מקיף לא מהניא עי' בבל"י דאם לאחר שנתרוקן משמשו בה ולא הוה חוט בשר מקיף ואח"כ נעשה חוט מקיף מהני ע"ש ויל"ע בסמיכו כה"ג גם במ"ש הלב"ש בסעיף כ"ב שהקיל במליאה רוח הנה מדברי התב"ש בס"ק ל"ג נראה דדין שיפולו שוה לסמיכי לענין מ"ז וא"כ ה"ה לענין מליאה רוח ויל"ע:
בלב"ש ס"ק א' ובס"ק ק"ו במה שביאר דברי הרש"ל ביש"ש במ"ש ומ"מ במ"ז במה שהעתיק רק דעת הר"ש ע"ש והוא דחוק דלמה לו להעתיק דברי הר"ש בקיצור הפסק כיון דלא ס"ל כן אמנם לפענ"ד דמ"ש במ"ז הוא ג"כ לדינא דהנה לדעת מהרי"ו בודאי אף במורסא ממ"ז ג"כ צריך בדיקה כמ"ש דמי גרע מנשפכה וא"כ לדידן א"א בקיאין בבדיקה בזה כמ"ש ביש"ש דקשה בזה הבדיקה וכ"ש באין שם מראה מורסא דהיינו ממש דין נשפכה ובזה אפילו לפר"ש צריך בדיקה ע"כ כתב היש"ש דבמ"ז ומעל"ע (ואין שם בועה הבולטת) מהניא בדיקה והיינו ע"פ מ"ש התב"ש בס"ק ל"ט (וכן הוא ד' הש"ך) דדוקא בבועה א"א בקיאין בבדיקה ואח"כ כתב ובועה מעל"ע היינו בועה הבולטת בזה אין לבדוק כ"א בה"מ וכמ"ש התב"ש הנ"ל דבזה קשה הבדיקה ומכמה פוסקים נראה להטריף בזה משא"כ במורסא דלא מיירי הפוסקים ממורסא והיינו בין במ"ז ובין במוגלא וכמ"ש הלב"ש:
שם ס"ק קי"א ע"ש מה שהקשה ולע"ד לק"מ דהא להמטריפין שם בועה בשפולי בודאי אסרי אף שאינה עוברת מעל"ע של הריאה (ר"ל בכל עובי האונה אלא שעומד סמוך) לחוד ונראית בחוד שנראית מעל השטח ובין החתוכים וא"כ בלא"ה לק"מ בזה קושית העולם ועיקר קושיתם הוא מבועה במקום הדק דשם הוא בודאי מעל"ע ובלא"ה ג"כ לק"מ כיון דעכ"פ בשפולי אונות יציור דין שפולי דכשר לק"מ ועיקר קושיתם היה לפי דעתם דכ"מ טרפה מחמת מעל"ע וכמו שאנו מטריפין בורדא בשיפולי א"ו דדין שפולי הוא בשאר אונות:
בענין בועה בשיפולי ריאה דכתבו הטעם דהוה כתרי בועה דסמיכי והאימא מבואר הא בחדא ומתחזיא כתרתי מהני אי שפכי להדדי וכן תמה בפמ"ג ואני מצאתי בפרד"ס סי' רי"ז דכתב באמת אי שפכי אפילו האוסרים מודים דכשרה יע"ש ודו"ק ומ"מ צע"ג אם לסמוך ע"ז מאחר דלא הוזכר בפוסקים: