הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן לו
ראיתי בצ"צ החדש מהרמ"מ שחקר בכ"מ דאמרינן בש"ס כשרה אם מותרת בלי בדיקה או לפעמים י"ל דר"ל ע"י בדיקה הנה המעיין בחי' הרמב"ן לחולין בכ"מ יראה להדיא דס"ל דכ"מ דאמרינן כשרה סתם הוא בלי בדיקה בדף מ"ו גבי ריאה דאגלד כתב על הבה"ג ואפשר שנמצא כן בגי' בש"ס שלו הרי להדיא דאי נא היה גי' בש"ס כן בודאי דא"צ בדיקה דסתם כשרה ר"ל בני בדיקה וכ"כ עוד שם להדיא גבי סירכה כסדרן שכתבו מקצת מהראשונים שצריך בדיקה וכתב הוא ז"ל דודאי לפי הסוגיא כולה אין בדיקה כ"א באותן שהוזכרו בש"ס בפי' כגון דרב יוסף ודר"נ הרי להדיא דבכ"מ שלא כתבו בש"ס להדיא דצ"ב. סתמה כשרה פי' דהוא בלי בדיקה וכן נראה דעת הסמ"ג ע"ש וכן נראה מדברי הסה"ת גבי מחט בריאה (עי' בב"י) אכן דעת הרשב"א במש"ה גבי אגלד משמע דלפעמים אף שנזכר בש"ס סתם כשרה מ"מ ר"ל ע"י בדיקה ע"ש ועי' בב"י בסי' ל"ו גבי אטום שכ' דלא כבה"ע שמצריך לכל ריאה נפיחה ע"ש ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהא מבואר בבה"ע בב' מקומות דא"ל נפיחה א' גבי אטום גופא וז"ל שם (אחר שהעתיק דברי הש"ס) וש"מ דצריך להוציא כל ריאה ולנפחה אחר בדיקה דאל"כ מנא ידעינן והכי אתמר משמי' דהגאונים אבל אנן לא ס"ל הכי דאין מוציאין את הריאה לחוץ אלא היכא דאתילד בה ריעותא וכ"כ עוד בסוף אות מחט וז"ל ש"מ שלא היו חוששין להוציא הריאה מן הבהמה אחר בדיקה ולא היו נופחין אותה דאמרינן אם היתה נקובה ידוע היה (אפשר דר"ל דאם היה נקב בודאי היה בה סירכא) א"נ אפשר שלא היו בודקין את הריאה כדאמרינן בני א"י לא היו בודקין הרי להדיא דס"ל דא"צ נפיחה.
ודרך אגב מצאתי בו דבר חידוש דבא"י לא היו בודקין וממ"ש כדאמרינן נראה שמצא כן בירושלמי או באיזה ברייתא אחרת ועפ"ז א"ש מה שנדחקו בתשב"ץ וריב"ש בענין בדיקת הריאה במקדש ע"ש דבא"י באמת לא היו בודקין כלל ומזה יש סיוע לדעת הרמב"ם דבדיקת הריאה אינו כ"א מפני פישוט המנהג דאי היה מעיקר הדין א"א לומר דבני א"י לא היו בודקין ואף שא"ל דבאמת בני בבל ובני א"י פליגי בעיקר הדין מ"מ ס"ל להרמב"ם דדוחק לומר כן דא"כ בודאי לא הוה סתמו הש"ס מלבאר דבר זה א"ו דאף בני בבל לא היו בודקים כ"א מחמת מנהג ועפ"ז א"ש דברי הבה"ג שכתב דבנגלד צריך נפיחה והא בכל ריאה צריך נפיחה וכמ"ש כל האחרונים בזה אמנם עפ"ז א"ש כיון דתקנת הבדיקה לא נתפשטה בכל מקום ובני א"י לא היו בודקין א"כ שפיר קמ"ל הבה"ג דבנגלד צריך נפיחה מעיקר הדין ושוב אין לחלק בין המקומות בזה וגם עפ"ז יש לתרץ קושית הפמ"ג דלדעת הבה"ג איך יצויר נקב דתלינן ביד הטבח והא בלא"ה טרפה מטעם דאי אפשר לבודקה בנפיחה (ע"ש בפתיחה לסי' ל"ט) וכן מהא דמחט בריאה כמ"ש הבה"ע אמנם למ"ש הבה"ע א"ש דשם מיירי מעיקר הדין. עוד ראיתי שם באות נקב כתב ולדידן נמי ניקבה לא שכיח כלל לכן תלינן ביד הטבח ובזאב והיכא דבא זאב ונטל הריאה איכא למימר כיון דרובא טריפות ומשתכחין בה סירכא טרפה (ומזה נסתייע דעת הבה"י וצ"ע על התב"ש שכתב דאין מדרך הבע"ח להסיר הסירכא עד שלא ישאר שום דלדל דא"כ אכתי למה כתב הבה"ע דהוא טרפה אף אם היה שם סירכא) והאי טעמא ליתא דהשתא נמי לאו רובן טרפות אלא משום דליכא דבדק נה בפשורי כדאיתא לעיל עכ"ל והיינו דשם באות דופן האריך אי יש להתיר בריאה הסמוכה לדופן ע"י בדיקת פושרין והביא דעת רבותיו דאנן לא בקיאין בשיעור פושרין והוא כתב דשיעור פושרין הוא כמו שבני אדם שותים ונותנים באזניהם (ועי' בש"ך מ"ש בשם הריטב"א בזה וצ"ע אם יש להשוות בשיעורים הנ"ל) וסיים דאנו ואבותינו עשינו סייג וגדר לתורה להחמיר בדבר ומזה נראה להדיא דאף במקום שא"צ בדיקה כ"א לפי שעה ג"כ ס"ל להפוסקים הנ"ל דאנן לא בקיאים בשיעור פושרין ודלא כמ"ש האחרונים לחלק בין צמקה לשאר בדיקות דבצמקה כיון דצריך מעל"ע בזה הוא דא"א בקיאים ע"ש וגם יש ללמוד מדבריו דמ"ש הש"ך בשם הריטב"א דשיעור פושרין הוא כחמימת הרוק אין זה מוסכם והרבה מהראשונים נסתפק להם ד"ז ולכן באיסור תורה צ"ע אם יש לסמוך ע"ז ויעו' בשמ"ח סי' ל"ו סע"ג ובתב"ש סק"ו במה שפי' דעת הבה"ג דצריך פושרין דוקא ע"ש:
וצ"ע מדבריו בהי' הנ"ל בס"ק צ' שכתב דמדלא כתבו אי מפקא זיקא וכתבו אי מבצבץ מוכח דצריך פושרין אלמא דהלשון אי מפקא זיקא היינו נפיחה לבדה וא"כ הכא דמבואר בבה"ג והוא דלא מפקא זיקא מוכח דא"צ פושרין ובעיקר קושית האחרונים בדברי הבה"ג כ"כ בזה ועוד נלפע"ד דהא דמצריך הבה"ג נפיחה בכל ריאה י"ל דלאו מטעם נקב הוא אלא משום דכל מילי דריאה כשהיא נפיחה משערין ולכן צריך לראות אחר הנפיחה אם אין בה שום טרפות מראה וכדומה ואף אם נימא דהוא ג"כ משום חשש נקב היינו דוקא אם יראה נקב להדיא בקרום הריאה אבל לבדוק היטב אי מפקא זיקא כ"ש בכל המקומות מהריאה שזה צריך עיון היטב זה בודאי א"צ אף לכתחלה אשר ע"כ הרב הבה"ג דבנגלד צריך לידע בבירור אי לא מפקא זיקא כנלפע"ד:
במה שהקשו כל האחרונים על הרשב"א דכתב דב' הקרומים דבוהים זב"ז מהא דאוושא יעו' בבה"ג שכתב ואי לא מבצבץ. קרמא גואי אינקב. בראי לא אינקב ואושא בעלמא הוא דאיכא ביני סמפוני ומסרכין וביני ביני הוא דקא אושא וכשר עכ"ל וצ"ע בזה ועי' בק"ה מ"ש בזה בשם הרשב"א בתשובה
מ"ש הפמ"ג במש"ז סק"ט הא הוא פסול החוזר להכשרו י"ל ע"פ הכו"פ דטרפות הסימפון הוא מטעם שסוף הקרום לפסוק וא"כ אינו טרפה מחמת עצמו וכל דלאו מינה מטרפה מהני קרום מחמת מכה:
מ"ש בתב"ש שם לחלק בין אטום לקשה כעץ דבקשה כעץ אף אי מפקא זיקא טרפה יעו' בפרד"ס לרש"י בסי' רי"ז שכ' וז"ל ריאה דדמיא לאופתא פי' לחתיכת עץ שהוא קשה במישום ואין הרוח נכנס בה כעץ משמע קצת דאם באמת נכנס בה הרוח ומפקא זיקא יש להכשיר (ועי' בק"ה ובפ"ת מ"ש בשם הראב"ד בתמים דעים) וגם בנ"ד אטום כתב שם דאי לא אהני לה הבדיקה הרי אין בה חיות כלל שהרי יבשה (וכ"כ עוד שם בדיני ריאה מספר האורה) וכ"כ בבה"ג דאטום הוא משום יבש גם באונה דיבשה כתב דמירס הוא במיא חמימא ואי נותן לתוך הקנה צריך ליתן מיא קרירא ועי' בתב"ש:
עיין בט"ז שחילק בין אפילו שאמרו גבי יתרת מגבה לאפילו שאמרו גבי חסרון מבפנים ועי' במש"ה שכתב וז"ל וכן ביתרת שאמרו אפילו בט"ד ל"ד ואע"פ שהר"מ אומר שהוא דוקא אין הכל מודים לו ואח"כ כתב ועוד מטעם דאמורא צריך לפרש דבריו ע"ש וא"כ לפי מה דקיי"ל כהר"מ ביתרת מגבה והרשב"א מדמה אותם זה לזה וגם קיי"ל דנגלד קרום העליון צריך בדיקה אף שהוא מימרת אמורא בש"ס וסתם דבריו ועי' ברשב"א שם א"כ ע"כ ס"ל דגם אמורא לפעמים סותם דבריו א"כ ה"ה דיש להחמיר בחסמב"פ יותר מרביעית. וראיתי בס' ישועות יעקב בסי' ל"ו סק"ב הביא תי' על קושיות הט"ז לדעת הסוברים דיתר מרביעית טרפה דא"כ למה לא תי' בש"ס דאו שחסרה מיירי בכה"ג ותי' הוא ז"ל מטעם דטרפות יתר מרביעית הוא ע"ש סוף הקרום לינקוב (והנה כבר קדמו בזה הנה"ך שם) ושוב כתב דלפמ"ש הרשב"א דרב נחמי' בדק בפושרי חולק על האי מלתא דסופו להתפרק ולינקוב וסובר כיון דכעת עדיין אינו נקוב אין לנו לאסור מספק דשמא תנקב ואמנם היכא דיש בו חסמב"פ דמהראוי לאסור מצד החסרון אלא דאנן אמרינן כיון שהקרום קיים הדר ברי כמבואר בש"ס (סוכה דף ל"ו) דאם לא היה הדר ברי הוה טרפה לכ"ע א"כ כשסוף הקרום לפסוק עכ"פ לא הדר ברי ולכן ממ"נ טרפה אי בתר השתא אזלינן הרי חסרה ואי בתר סופו הרי סופו לנקב עכ"ד דברי הרשב"א ועפ"ז תי' בדברי הט"ז דע"כ יתר מרביעית טרפה מצ"ע (ר"ל מטעם חסרון) לא מחמת הקרום דמטעם ע"ש סופו אין להטריף דאזלינן בתר השתא יע"ש ודבריו צ"ע דאיך יעלה על דעת דאנו אין מטריפין ע"ש סופו דהא מבואר בכ"מ דאנו מטריפין ע"ש סופו כמו בניקב הטרפש שטרפה מצד סוף הכבד לינטל וכ"כ הרשב"א עצמו גבי אטום דטרפה מחמת סוף הלב לינטל ושל"כ לדעת הרבה פוסקים וכ"ה באמת דעת הרשב"א כמ"ש בש"ך סי' ל"ט ועוד כמה וכמה שמטריפן ע"ש סופו (עי' לעיל בסי' ל' מ"ש בשם הב"ח ועי' בתוס' גבי חסרון בגרגרת) ודברי הרשב"א שהביא י"ל בב' אנפי או דס"ל דר"ל ס"ל דאין ודאי שסופו להתפרק ובספק אין מטריפין ע"ש סופו כמ"ש בסי' ל' בשם הב"ח וכ"מ ממ"ש דאין לאסור מספק וכו' ואפשר דמדמי לה למחט דאין מטריפין בו ע"ש סופו כמ"ש בב"ח ולב"ש ופר"ח כיון דעדיין לא התחיל בו החולשה לשיטתו דיש סירכא בלי נקב או דס"ל דאף שתתפרק אינו ודאי שתינקב ואין מטריפין ע"ש סופו כ"א שבסוף עכ"פ תהיה טרפה בודאי אמנם כ"ז לדעת ר"נ אבל הרשב"א עצמו בודאי ס"ל דבאמת טרפה בזה ע"ש סופו וכמ"ש לעיל ויהיה איך שיהיה עדיין לא העלה ארוכה כלל לדברי הט"ז דודאי י"ל כמ"ש בנה"ך דהא דטרפה ביתר מרביעית הוא מטעם הקרום גם מ"ש עוד שם לחלק דהא דמטריפין ע"ש סופו תליא בפלוגתא אם טרפה חיה דלמ"ד טרפה חיה אין להטריף ע"ש סופו ע"ש דבריו צ"ע דא"כ ניטל הכבד לדעת הרשב"א וכן חסרון בגלגלת לדעת התוס' וכן חסרון בגרגרת לתוס' שם וסירכות של"כ לדעת התוס' וסיעתם דכולם נטרפין ע"ש סופו וא"כ למ"ד טרפה חיה יש להכשיר בכל הנ"ל וז"א ועוד דהמעיין בש"ס ימצא כמה אמוראים דס"ל טרפה חיה ואפ"ה ס"ל להטריף בהני דינים (ולדוגמא אביא דבר אחד דהא רבא לפמ"ש התוס' בכורות דסוגיא דתמורה עיקר ורבא ס"ל טרפה חיה ואפ"ה פסק בסשל"כ ובאטום טרפה):
גם מה שתי' עפ"ז דלתנא דבר"י א"ש המספר של ח"י טריפות וחסרון היינו יתר מרביעית דלדידי' אין טרפה ע"ש סופה דס"ל טרפה חיה רק טרפה מטעם חסרון והא דלא אמרינן דהדרי ברי כמו בכל חסרון מבפנים היינו דהכא גם סוף הקרום לפסוק וכמ"ש הרשב"א הנ"ל הנה מלבד דגוף דבר זה דתנא דבר"י יסבור טרפה חיה לא בריר כ"כ כמ"ש בכו"פ סי' כ"ט סק"ב (הנה כעת לא נמצא ת"י ס' כרו"פ לעיין בי' דלכאורה דבריו צ"ע דהא מבואר בריש א"ט מ"ב ע"א דתנא דבי ר"י ס"ל באמת טרפה חיה יע"ש וצ"ע) אך לו יהיה כן הא לכאורה בלא"ה י"ל דחסר היינו חסר אונה וע"כ כמ"ש בנה"ך דחסר משמע כ"ש וא"כ ה"ה בזה והנה לפמ"ש הוא ז"ל ע"כ צ"ל דלמ"ד טרפה חיה ע"כ ניקב הסימפון טרפה מצ"ע א"כ ה"ה בחסר סמפון לפי הכלל דכל שניקב טרפה כ"ש חסר (ובאמת כה"ד הבית מאיר בגי' יו"ד ע"ש אמנם ד"ז צ"ע דכל האחרונים ס"ל להכשיר בזה והטעם דאינו טרפה מצ"ע כ"א מחמת נקיבת הקרום, עי' בדבריהם בזה) וא"כ יש לאוקמי בחסר סמפון וע"כ כמ"ש גם מ"ש עוד דטרפות יתר מרביעית הוא רק מספק ועולא ס"ל דאין חוששין לס"ד ע"כ א"א לאוקמי לדידהו או שחסרה בהכי לא ידענא חדא דכפי הנראה לדעת המטרפים הוה ודאי כמ"ש מדברי הש"ס בזה ובודאי מה שנאמר בש"ס סתם הוה ודאי וכמדומה לי שראיתי כן באיזה ספר ועי' בט"ז לענין צמקה ומ"ש דרבנן דמכשרי ס"ל דכשר מספק יל"ע דהא אנן ס"ל דכשר בריאה ואפ"ה קי"ל בכל ספק דאסור גם במ"ש דהקשו על הרמב"ם דמטריף בעכורים וסרוחים דאמאי לא נוקמי מתניתין בהכי הנה באמת לא מצאתי מי שהקשה כן ולק"מ כלל דלפמ"ש הרמב"ם הם בכלל נקובה ובין אם הוא מטעם הקרום כמ"ש הרשב"א ובין מחמת הסימפונות כדעת הרמב"ן הכל הוא מטעם נקובה ואיך נפרש או שחסרה בהכי וצ"ע ויעו' בפרד"ם לרש"י שפסק דמחט בריאה אין להכשיר כ"א כשנמצא בסימפון והיינו כדעת היש גורסים שהובא ברש"י (שבש"ס) דגרסי דכ"ע חסרון מבפנים שמי' חסרון אמנם יל"ע דלעיל שם פסק כהא דר"נ דריאה שנימקה כשרה.
בענין צמקה בידי שמים דצריך שריה מעל"ע ולכן פסק השמ"ח בסי' ל"ו דהריאה טריפה ויעו' באחרונים מה שנדחקו לתת עצות להתיר הריאה היינו במימות מחולפים והוא דוחק גדול מחמת בהבדיקה דצריך להיות בפושרין דוקא וע"כ נלפע"ד דשפיר יש להתיר הריאה בלא"ה והיינו דיתן מים עד ס' נגד הריאה וא"ל דהוה מבטל איסור לכתחלה דז"א דהא אין כונתו לבטל ולע"ע כולו היתר ואינו דומה למ"ש גבי שומן אוז דשם הוא מתיר השומן למה שהוא אסור עכשיו אבל כאן גם עכשיו הוא מותר וגם אינו דומה להא דחמץ קודם הפסח אסור לערב בידים לאכלו בפסח דשם כונתו לבטל אבל כאן שאין כונתו לבטל וגם אינו מתירו למה שהוא אסור עכשיו ע"כ בודאי דמותר להרבות עד ס' (ובפרט בכבוש מעל"ע בלא"ה יש כמה מתירין) ואז אפשר דמותר אף לקדירה כדעת רמ"א וכ"ש לצלי בודאי דמותר ובזה נתישבה לי מה שמעולם נפלאתי על הרב פמ"ג בשפ"ד סי' ל"ו שכתב על השמ"ח הנ"ל שאינו מבין למה יהיה הריאה אסור ועוד צליה הוה לי' להתיר יע"ש והוא פלא דהא מבואר כאן דכבוש מעל"ע אסור אף לצלי שוב מצאתי שכן תמה עליו הלב"ש שם יע"ש אבל לפמ"ש כאן יפה כוון הפמ"ג והיינו דלמה סתם השמ"ח בסתם דהריאה אסור הא יש לזה תקנה להרבות עד ס' ואז יהיה מותר אף לקדירה ואף אם נאמר כדעת הש"ך כאן מ"מ צלי היה לו להתיר ודו"ק:
שוב מצאתי בחו"ד בסי' ס"ט שהעלה דגם בשומן ששהא ג"י בלי מליחה יש להתיר ע"י ביטול בס' במים ע"ש ואף למ"ש הג' מהרש"ק בטו"ט מה"ק בסי' ק"ב וק"ג וק"ד בשם הג' מהר"ז להחמיר בודאי דיודו בנ"ד דכאן עדיין און שם איסור עליו ואין כונתו לבטל וכמש"ל.
בענין בדיקת צמקה שצריך שיהי' פושרין כל מעל"ע הנה כ"כ בתשובה אחת בנ"ד קרטין מה שמצאתי בירושלמי נדה בהא דמפלת כמין עפר דכדי שיהי' פושרין כל מעל"ע צריך שיתן אותם ברמץ או שיוסיף בכל פעם מים חמים ועי"ז יהיה פושרין כל מעל"ע וצ"ע שלא נזכר מזה בשום פוסק והנה כאן הי' אפ"ל כיון דהוזכר בש"ס דצריך לבדקו במשיכלי שחימי ומבואר בר"מ דהטעם בזה כדי שיהי' פושרים כל מעל"ע א"כ שוב לא הוצרכו להזכיר תקנת הירוש' הנ"ל אכן בסי' קפ"ח בודאי דצ"ע דעכ"פ הו"ל להזכיר שם דברי הירוש' או עכ"פ דברי הש"ס כאן דהבדיקה צריך להיות במשיכלי שחימי הנ"ל וגם בכאן עדיין יל"ע דכפי הנראה תקנת הירושלמי הנ"ל הוא שיעורא פסוקא דבכלים הנ"ל א"א בקיאים כל כך ומה"ט כ' התב"ש דבאמת אא"ב בשיעור שיהי' פושרין כל מעל"ע כמש"ל וצ"ע גם במ"ש התב"ש שכ' דאף לדעת הריטב"א מ"מ אף אם חם יותר מחמימות הרוק הו"ל בכלל פושרין וצ"ע דהמעיין ברמ"א שם בסי' קפ"ח במה שכ' בשם הריטב"א דסתם פושרים אינם חמים יותר מחמימות הרוק משמע להדיא דיותר משיעור זה שוב לא הו"ל דין פושרין.