הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
תורת החיים · סימן לא
הנה לכאורה נראה מדברי האחרונים דכל הטרפות שנאמרו במוח הוא דוקא כשיושלם בו ב' פרטים א' שכיוצא בו בחוט השדרה היה שוחה וגם שהוא מגולה לקרום דאם הוא מכוסה במוח אין בו שום טרפות לפי קבלת הראב"ן וכן נראה להדיא מדברי הרב פמ"ג בשפ"ד ס"ק ב' ע"ש אמנם באמת צ"ע בזה חדא דא"כ למה טרחו הפר"ח ותב"ש בהא דנמצא מים גרידא בין קרום למוח ולא נחסר מהמוח והתב"ש הטריף בזה והא בודאי כיוצא בו בחוט לא היה שוחה כמובן ואף לדעת הפר"ח דמכשיר ג"כ צ"ע דלפ"ז עכ"פ הו"ל להודיענו החילק שיש בין נמצאו המים בשלחופית בין אם הוא בין קרום למוח דאז אינה טרפה כ"א בכיוצא בו בחוט השדרה שוחה ואם נמצאו המים בין קרום לגלגלת (דאז בודאי מן המוח באו כמ"ש בט"ז) טרפה אף בכ"ש דבודאי ניקב הקרום הן אמת דהתב"ש לשיטתו בסק"ב דנימס אף במשהו טרפה א"ש אכן מסתימת דבריו נראה דכאן אף לשיטת הש"ך טרפה ועוד דא"כ למה השיג על הפר"ח והא הפר"ח ס"ל כש"ך שם וכ"נ מדברי הרב פמ"ג דהא הוא מסכים לש"ך וכאן כתב להסתפק כדעת התב"ש ועי' בתב"ש שנסתייע מדברי הש"ך :
ועוד יש לעיין לשיטת הפר"ח ע"כ צ"ל דהא דמטריפין בשלחופית בין מוח לקרום היינו דוקא בכיוצא בו בחוט שוחה וכיון דמיירי בלא נחסר א"כ בודאי דאינו שוחה ואם יצויר שיהיה שוחה למה במים גרידא יהיה כשר ממ"נ אם ממוח טרפה כיון דשוחה ואם מעלמא בודאי טרפה דמאין בא לפנים דהא הקרום הוא סגור אם לא שניקב הקרום שוב ראיתי דיש לישב דודאי י"ל דמיירי כשיש במים שיעור שבחוט היה שוחה ולכן בשלחופת דודאי מן המוח באו יש לחוש שבאו ממקומות הרבה ומבפנים ולכן המוח נשאר עגול משא"כ במים גרידא אנו תולים שהמוח מעצמו הוליד המים ולא נמס המוח כלל ובזה כשר אף שיש במים שיעור שוחה כיון שאינם ממסמוס המוח עצמו ולשיטת התב"ש אף במים גרידא ג"כ יש לאסור בכיוצא בו בחוט שוחה מטעם דודאי באו מן המוח עצמו אכן במה שסתמו והשוו דין בין קרום לגולגולת להא דבין מוח לקרום אכתי צ"ע:
ועוד דעל הש"ע גופא ג"כ קשיא דהא הוא מיירי בנחסר מהמוח כשיעור המים וא"כ איך כלל דין נמצא בין קרום לגולגולת בלשון וה"ה אם נמצא בין מוח לקרום (עי' רמ"א שם) ובאמת החילק רב בניהם דבין מוח לקרום אינה טרפה כ"א בכיוצא בו בחוט שוחה ובין קרום לגולגולת בודאי טרפה אף בכ"ש כיון דאנו רואים דמן המוח באו בודאי ניקב הקרום:
שוב ראיתי בש"ע הרב סק"ט שכ' דאף שהקרום שלם אפשר ללחלוחית המים לירד מתוכו ועדיין יל"ע:
במ"ש הט"ז בס"ק ד' להחמיר דצריך בדיקה. הנה לכאורה נראה דכ"ז דוקא באם פי התולעת לחוץ דבכה"ג הביא שם בתה"ד דיש מאן דאסר וע"ז כתב לצדד מטעם הס"ס משא"כ היכי דפי התולעת לפנים דליכא שום מ"ד לאסור בודאי דא"צ בדיקה הן אמת דהמעיין בתה"ד שם יראה די"ל דלכ"ע אין היתר כ"א ע"י בדיקה ועיקר הקולא דבזה סמכינן על הבדיקה שכ' וז"ל אלא דמ"מ אנן לא בקיאין בבדיקת רושם וריעותא נהגינן להטריף והיינו בנמצא בקדירה וכו' אבל היכי דנמצא חוץ לקדירה תלינן דלא הגיע למוח מעולם עכ"ל משמע דעיקר החילוק בין נמצא תוך הקדירה לחוץ לקדירה דבקדירה אא"ב ובחוץ יש לסמוך על הבדיקה וע"ז הביא בשם גדול אחד דמחמיר בפיו לחוץ אף בבדיקה ולפ"ז לכ"ע עכ"פ צריך בדיקה אכן י"ל כיון שכתב דבחוץ לקדירה אנו תולין שלא הגיע למוח מעולם שפיר מותר אף בלי בדיקה כלל ומ"מ יל"ע דהא מתחילה שם התיר מטעם ספק ונשחטה הותרה ובודאי דבכל כה"ג היכי דאיכא לברורי צריך לברר כמבואר בכ"מ:
ובגוף דברי הט"ז יל"ע דהרי בלא"ה דעת התה"ד שם להתיר דלא מוכח כלל שהי' בפנים אלא דסיים דאף אם נחוש דיש קצת הוכחה דהי' בפנים מ"מ יש להתיר מטעם ס"ס דאף דשכיח קצת מ"מ מצטרף לס"ס דלא הוה רוב ואף ברובא דרבנן כתבו התוס' דמצטרף לס"ס וכ"ש כאן וא"כ ל"ד להא דמחט בחלל דשם שכיח יותר שנגע באברים והוה רוב גמור ואיני מצטרף לס"ס: