אור ברסלב
הליכות אליהו (קליסינקר) תורת החיים › סימן ל

הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר

תורת החיים · סימן ל

יו"ד הלכות טריפות סימן כט

במ"ש הט"ז בפי' דברי הטור בהא דרוב גבהה ונראה מדבריו דבין רוב גבהה ובין הקיפה שיעורם שוה מן העינים עד הקרנים וכן נראה שהבין הפמ"ג ולפע"ד צ"ע לפמ"ש בתב"ש כאן דלמאן דפי' נחבסה לתרוצץ ע"כ מיירי בנתרוע רובה של כל הכמות מהאורך והרוחב ע"ש א"כ לפ"ז צ"ע דהא מבואר ברש"י ור"ן וכמה פוסקים דרוב הקיפה גדול מרוב גבהה ולפמ"ש הט"ז דשיעורם שוה לכאורה יהיה רוב הקיפה שוה ממש לרוב גבהה דכיון שנחבסה רוב הגובה באורך וברוחב ממילא כבר יש בו ג"כ רוב ההיקף ואפ"ל דהט"ז ס"ל כמ"ש הדרישה דנחבסה היינו נסדק או דמפרש דגם בנתרוצץ מיירי ג"כ בנתרוצץ רצועה אחת באורך או בהיקף וכל הכמות שלם וצ"ע:

ועיין בתב"ש במ"ש דלפעמים יש חומרא אם נשער ברוב היקף .וצ"ע ממ"ש בבה"ג וז"ל גלגלת שנחבסה ברובה ברוב גבהה ולחומרא ע"כ ומזה נראה להדיא דרוב גבהה הוא תמיד להחמיר ואין שום אופן מציאת חומרא בהא דרוב הקיפה וצ"ע. אמנם ממ"ש הרמב"ם דגם ברוב הקיפה הוה רק ספק טריפה וכן מדברי שאר הפוסקים שכתבו דצריך להחמיר דבין ברוב גבהה ובין ברוב הקיפה טריפה נראה כמ"ש התב"ש הנ"ל ולפ"ז מ"ש הפמ"ג להלכה כמ"ש הט"ז דהשיעור הוא רק מן העינים עד הקרנים צ"ע:

ועוד דהמעיין בתב"ש אחר שהביא כל השיטות העלה דיש להחמיר גם באחורי העורף ע"ש ועיין ביש"ש מ"ש בזה והנה לפ"ז יל"ע במה שמצוי בעופות שמנקרים זא"ז בראש ולפעמים נתרוע עצם הראש ברובה לכאורה י"ל דהיינו נחבסה ואסור אף בלי נקב ואפ"ל דבנחבסה היינו שהוכתה בכח עד שנתרועע עצם הגלגלת מעל"ע משא"כ בנ"ד שהוא רק ע"י נקירת עופות אינו מתרועע מעל"ע כיון שאינו בכח כ"כ ואין לה דין נחבשה וכן נראה מלשון הרי"ו שפי' הא דנחבשה נתמעטה ולא חסרה ע"ש ולכן נלפע"ד דבכה"ג צריך לפתוח העצם ואם מבפנים ברי ואין בו ריעותא כשר וכן אם רואין בו איזה סדק ג"כ הדין כן דאם אינו עובר מעל"ע כשר כמבואר להדיא ממ"ש התב"ש דלמ"ש הדו"פ בפי' נחבסה יש לאסור לדידן אף בעוף היבשה בכ"ש ע"ש:

במ"ש התב"ש ס"ק ב' ובשפ"ד ס"ק א' דלמ"ד נחבסה היינו נסדקה פשיטא דאין זה רק בבהמה משא"כ בעוף אף דיבשה לדידן ודאי טרפה מטעם שאא"ב בבדיקת המוח ולפע"ד צ"ע דהנה ל"מ אם נאמר דלמאן דאמר נחבסה היינו נסדקה היינו שנסדקה מעצמה ע"י איזה חולי בודאי הדין פשוט דבכה"ג אף בעוף דיבשה כשר באין רוב דהא בע"י חולי שוב ל"ח לקרום וכמ"ש בשפ"ד עצמו בס"ק ז' ואף אם נאמר דאף לדידהו הפי' נחבסה היינו ע"י הכאות וכמ"ש בתב"ש סק"ה דע"י חולי יש להקל מ"מ נלפע"ד דאם הוכתה בדבר עב שודאי לא היה יכול לעבור דרך סדק הנ"ל לקרום כמו אם הוכתה בכותל חלון ועי"ז נסדקה ג"כ אין לחוש לקרום אף בעוף דיבשה דע"כ לא כתב הרמ"א להטריף בעוף כ"א באופן שיש לחוש שקוץ המנקב את העצם הגיע לקרום וכיון שצריך בדיקה בקרום החמיר דאא"ב משא"כ בנ"ד דידענו בבירור שלא הגיע לקרום בודאי דיש להכשיר אם אין בו כפי ערך סלע ועפ"ז א"ש דברי הפר"ח במ"ש, בשם הריק"ש דנחבסה ה"ה לעוף היבשה ובתב"ש תמה עליו דהא הוא פי' נחבסה נתרוע ע"ש ולפע"ד הנה הפר"ח מטו לה בשם ריק"ש וכפי הנראה דריק"ש מפרש דנחבסה ה"ל נסדקה ושפיר כתב לחלק בין עוף היבשה למים וכמש"ל:

במ"ש התב"ש בש"ק ב' להחמיר דגם בבהמה דקה יש לשער רק לפי ערך סלע והוא ע"פ מ"ש בשם הרי"ו ע"ש הנה גוף דברי הרי"ו לפע"ד צע"ג דהא הוא הסכים גבי גרגרת דאף בעוף אם יש בו איסר צריך לשער באיסר דוקא עיי' סי' ל"ד בב"י ובתב"ש שם וא"כ ה"ה בזה:

גם במ"ש במשב"ז ס"ק א' בפשיטות דבין ברוב גובה ובין ברוב הקיפה הוה רק ספק טריפה הן אמת שכה"ד הרמב"ם אכן בלח"מ שם הבין דדעת רש"י דברוב היקף הוה ודאי וכפי הנראה שכן הבין הפר"ח ועיין בתב"ש סק"א הן אמת דלפמ"ש התב"ש בריש הס"ק בודאי צ"ע דהא לפעמים יכול להיות רוב היקה ולא יהיה רוב גובה אכן עתה ראיתי בבה"ג שכתב וז"ל גלגולת שנחבסה ברובה ברוב גובה ולחומרא ואם כמ"ש התב"ש הא לפעמים יש חומרא ברוב היקף וע"כ שמ"ש הלח"מ שם דברוב היקף פשיטא להו ועיקר הספק אם יש להטריף גם ברוב גובה ולכן מסיק דאף ברוב גובה אסור:

במ"ש החב"ש ופרמ"ג להשיג על הפר"ח במ"ש דבעיא דלא איפשטא אין נכנס בגדר הספק יע"ש ועי' בהגש"ד ומ"ש בסי' פ"ד בד"ה ועוד שכתב כדעת הפר"ח הנ"ל אמנם במ"ש עוד שם דגם ספק פלוגתא אינו מצטרף לס"ס צע"ג כמבואר למעיין בפוסקים:

בסעיף ב' הנה מסתימת דברי האחרונים נראה לכאורה דגם בנפחתה כסלע וכן בעוף המים אין פוסל כ"א במקום שפוסל נחבשה והיינו מן העינים עד הקרנים דאל"כ הו"ל לבאר אכן באמת צ"ע דהנה ל"מ בעוף המים למ"ש דעיקר הטריפות מטעם דסוף הקרום לפסוק א"כ כיון דעד הפולין נידון כמוח שפיר יש לחוש כנגדו בנקיבת העצם לקרום ואף בנפחתה הנה לדעת התוס' דעיקר הטעם מטעם הקרום בודאי דיש לחוש בכ"מ שיש חשש בקרום ואף לדעת הפוסקים דהוה טרפה מצ"ע מ"מ כיון דעיקר דין זה נובע מהא דכמה חסרון בגלגולת ושם בודאי דמיירי בכל עצם הגלגולת ה"ה בהא דטריפה:

בנדון אוזות שיש נקבים בגלגלתם הנה ראיתי להג' כנוב"י שכתב לצדד בזה להיתר א' מטעם סתימת העור. כ"כ במק"א דמדברי כל הפוסקים לא משמע כן דא"כ איך כתבו בסתם דניקב העצם טריפה ולא התנו דכ"ז דוקא באם ניקב גם העור שעליו משא"כ היכי דהעור שלם ובפרט לפמ"ש הוא עצמו לפרש דזה כונת המשנה בהא דהכתה חולדא ואיך לא אישתמיט חד מהפוסקים לבאר דבר זה ועוד דאיך כתבו לשון ניקב דמשמע להיפך וכ"נ להדיא ממ"ש בש"ס נשבר העצם משמע דבעצם לחוד טרפה ונלפענ"ד דהטעם בזה סתימה צריך להיות דוגמת הדבר עצמו וכמ"ש באו"ה דלטחול לא מהני סתימה משום שצריך עובי דינר וה"ה בנ"ד כיון שצריך הגנה מעצם שיגין על הקרום והמוח בודאי דאין לדמות הגנת עור להגנת עצם כמובן ואף דקי"ל דבמה שאין הטריפות מצ"ע מהני אף סתימה גרועה היינו דוקא היכי שהסתימה באמת ממין ומסוג אותו הדבר שנמצא בו הנקב אלא דלא סתם שפיר כמו חלב טמא או שסופו לסתור כמו קרום מחמת מכה משא"כ בנ"ד שאינו מסוג הדבר שנמצא בו הנקב ואף דבשר סותם לסמפון אף שהסמפון קשה מבשר מ"מ י"ל דאף שודאי הוא מוקשה מן הבשר לענין שאין נכנס בנקב לסתמו מ"מ עכ"פ הו"ל מין בשר ושפיר הו"ל ממינו משא"כ בנ"ד דודאי אין לדמות הגנת עור לעצם.

וא"ל כיון דעיקר הטריפות בזה מטעם דקרומו רך משמע דאם הוא עב כשל בהמה עכ"פ לא הוה מטרף במשהו וא"כ עכ"פ העור שע"ג בודאי יכול להגין עליו דעכ"פ הו"ל כמו קרום דבהמה דז"א דדוקא אם הקרום עצמו עב שפיר יש לו חיות מצ"ע משא"כ היכי שהוא בעצמו רך וצריך סתימה מבחוץ שפיר י"ל דצריך שוב הגנה חזקה ואינו מועיל לו כ"א סתימת העצם ואף למ"ש שם להסתפק דעוף המים טרפה מצ"ע הנה מלבד שגוף דבריו תמוהים כמ"ש שם דהמעיין ברש"י שם יראה להדיא דמטעם סוף הקרום לפסוק כמ"ש לא קאי קרום וגם במ"ש להוכיח מדברי התוס' לפע"ד אין הכרח דשם גבי צוה"ג הוה אבר אחד אלא שמחולקים בשיעורם דבבהמה צריך רוב ובעוף אף באחד שפיר כתבו כיון דבשניהם הטעם דסופו לפסוק שוב אין שייך בזה למתני יתר עליהן משא"כ בנ"ד דבבהמה לא מטריף כלל בעצם (לדעת המתירים בנפחתה או לדעת הסוברים דנפחתה טריפה מצ"ע) שוב שייך שפיר הא דיתר עליהם:

והן אמת דלפ"ד הפוסקים דגם בנפחתה כשלע עיקר הטעם מטעם הקרום י"ל דדמי לצוה"ג הנ"ל מ"מ י"ל דהתוס' כאן אזלי בשיטת הסוברים דנפחתה הוא מצ"ע או דס"ל להכשיר לגמרי בנפחתה וראיתי בשו"ת שו"מ ח"א סי' צ"ח שחקר בדברי הנוב"י הנ"ל במ"ש מדברי התוס' והרב השואל שם הקשה לו דל"ד לצוה"ג דהתם הוחל מעשה הטורף משא"כ בנ"ד והוא ז"ל השיב דגם בצוה"ג לא מקרי הוחל מעשה הטורף דהא לא נטרף בזה אלא משום דסוף כל הצוה"ג לפסוק ולפע"ד דבריו צ"ע והעיקר בזה כמ"ש הרב השואל וכמש"ל דאכתי ל"ד דהתם הוא באבר אחד וכאן הוא באבר אחר:

עוד כתב שם דלפמ"ש הפר"ח דבשנשבר הגף לא מהני יב"ח א"כ למה מהני כאן יב"ח הא עדיין לא ניקב הקרום ודבר זה בודאי צ"ע דל"ד לנשבר הגף דהתם עדיין לא נולד שום חולי ולקותא בריאה שעיקר הטריפות תליא בו וגם ממה שנשבר הגף אין בזה שום ריעותא וחולי באבר שיכול להיות נטרף בו כ"א שהעוקץ נכנס לריאה וכל שעה זמנה ושפיר יש לחוש שמא אח"כ ניקבה אבל בנ"ד דהטעם משום דאין הגנה לקרום וסופו לפסוק א"כ י"ל דמאותה שעה דנתגלה שוב אינה יכולה לחיות וכמ"ש הפמ"ג בהי' ל' (וכפי הנראה דאישתמוט ליה דברי הפמ"ג בהאי שעתא) והלב"ש בסי' ל"ה סק"א שכתבו להדיא דגם בטריפות שעל שם סופו אינו חי יב"ח ואפ"ה בגוף הסכימו לדעת הפר"ח הנ"ל יע"ש (עי' בפמ"ג סי' נ"ג ובלב"ש בקונטרס עצמות סי' ז') ועיין בפמ"ג סי' מ"א בנידן אם אמרינן במחט שתטרף ע"ש סופו:

גם מה שהקשה על הגמ' לא הבינותי דאם נאמר דמאי דבדקו לראות אם תבצבץ שכבר הוחל הטורף יועיל יב"ח הא אם מבצבץ הוא ודאי טרפה שכבר נקבו ב' הקרומים גם במה שתירץ דקשיא זו הוא לשמואל דס"ל דטרפה חיה (עי' נדה דף כ"ה) ולדידיה לא מהני יב"ח גם זה צ"ע דא"כ מאי פריך בפא"ט דף נ"ג ע"ב בהאי שרקפא דלשהיינוהו יב"ח לשמואל דלפמ"ש הוא ז"ל לשמואל לא מהני יב"ח גם מ"ש מנדה כ"ד ע"א לפע"ד אין ראיה דהמעיין שם בין לפי' רש"י ובין לפי' ר"ת אין ראיה דיסבור טרפה חיה ע"ש בתוס' ד"ה ר"ח ועפ"ז אזיל ליה מה שרצה לתרץ קושית התוס' שם בד"ה והא יע"ש:

גם מה שהביא בשם הרז"ה להקשות אמאי יועיל יב"ח דלמא לא שליט עדיין בבני מעים ותי' שבאמת אינו נטרף ע"ש סופו אלא שגם עכשיו טרפה אלא שעדיין לא נגלה כעת הנה המעיין בב"ח בסי' מ' שכתב לחלק בין מחט בב"ה מצ"א דאין מטריפין ע"ש סופו ובנפלה לאור ודרוסה ומראה וכדומה דמטריפין ע"ש סופו דדוקא היכא שודאי תמות מאותה חולשא התם הוא דאמרי' כיון שסופו לינקב ודאי ולא מהני לה שום רפואה אפילו בדרי לה סמא כנקוב השתא דמי אבל בדליכא ודאי שתמות אע"ג דאית בה ריעותא דמחט תחוב בה בפנים כיון דלא ניקב לחוץ כשרה עכ"ל וכ"כ בסי' נ"א שם ע"ש הרי להדיא דאין לחלק בין הוחל מעשה הטורף דהא גבי מחט ג"כ הוחל מעשה הטורף (וא"ל דזה לא מקרי הוחל הטורף כיון דאין ודאי שתטרף ע"י זה) ומ"מ נראה מדבריו דגבי דרוסה וכה"ג עיקר הטריפות ע"ש סופו וכמ"ש כנקוב השתא דמי ועי' במשב"ז סי' מ' סק"ד ובשפ"ד סי' נ"ז ס"ק מ"א ובלב"ש בס' י"א ובלא"ה הדבר תמוה לחדש דאין מטריפין ע"ש סופו ועיי' בבה"ע דשיע וחליף בריאה טריפה מטעם דסופו לנקוב (ומזה הבאתי סיוע לדעת התב"ש דכל טריפות הריאה הוא מטעם ניקב) וסירכה שלא כסדרן לדעת התוס' ונקב הטרפש לדעת בה"ג וכמה וכמה דברים דאנו מטריפין ע"ש סופו וכמ"ש בב"ח הנ"ל:

שוב ראיתי בהג' יד שאול מהמחבר הנ"ל שהרגיש ג"כ על הרז"ה הנ"ל מדברי התוס' והרא"ש גבי דרוסה בסימנים ועיי' בתוס' ובמרדכי בריש פא"ט בטעם דרוסה יע"ש.

וגם במ"ש שם הנוב"י לתרץ דברי הרמב"ם בהא דחסרון מבחוץ ע"פ מ"ש רש"י גבי חלוף דושט דהוה מטעם ניקב ועפ"ז כ' דה"ה חליף דריאה ומ"ש בזה מטעם חסר היינו דמה"ט אף לר"ש טרפה והעמיש כן בדברי המקשן דחסרון מבחוץ היינו ניקבה דקמט וחליף כולם בכלל ניקב יע"ש ולענ"ד דבריו צ"ע דהנה המעיין ברש"י שם יראה להדיא דחליף בריאה הוא רק בכלל חסר דאם כמ"ש הוא ז"ל למה לי' לפלוגי דחליף הוא כלל חסר ודמיא לבשרא וחזותא הוא בכלל ניקב מטעם דסופו לנקוב ע"ש הרי דהם לדעתו תחת שני סוגים ומ"ש דר"ל אליבא דר"ש ז"א דא"כ איך כתב דחזותא וכדומה הוא בכלל ניקב ממ"נ אם מיירי בחסרון הוא בכלל חסרה ואם מיירי בלי חסרון הנה לר"ש עדיין איני מיושב וגם מ"ש בכונת המקשה דקמט הוא בכלל ניקבה הנה המעיין ברש"י ד' מ"ז ד"ה היינו ניקבה במ"ש דא"א לחסרה שלא ינקב הקרום ע"כ משמע להדיא דלא הבין כן:

גם במ"ש דבשבורה גם הרשב"א מודה דמתחלת ברייתא כשר הנה מדברי התה"ד וד"מ משמע להיפוך ועי' בתב"ש בסי' כ"ט וכ"כ במק"א דבפירש איתמר בחי' הרמב"ן (בנ"ד שמוטת ירך) דגם בנחתך ונשבר תלוי בפלוגתא הנ"ל וגם במ"ש מהא דיתר רגל דאם יתר כנטול ביד הו"ל ניטל הירך וחלל ניכר יעו' ברש"י בכורות שכ' באמת דהוה ניטל הירך ועי' ברש"י חולין מ"ג ע"א ד"ה נפולה דנחתכו הוא בכלל חסורה ושף מדוכתה הוא בכלל נטולה ויעו' באחרונים:

במ"ש בשם הצ"צ דהני אוזי דידן לא הוה ודאי עוף המים אכן המעיין בשו"ת הרא"ש כלל כ' סימן ו' יראה להדיא דהשואל ר"ל דאין דינם כעוף המים מטעם דאוזי דידן כשאינם במים הם שמינים ביותר והוא השיב לו דאין להטיל חלוק בדבר כי דבר ידוע כי כל אוזין הסמוכים למים תמיד מצויין בהם ותולדותם וטבעם שוה ונטרפין בשבורת הגלגלת עכ"ל הרי להדיא דאין בזה שום ספק כלל ועי' בתב"ש בסי' נ"ב ס"ק ג' במ"ש בשם הרע"ב דאווזים מקרי עוף היבשה לענין אדומים שהוריקו ואף דכאן מקרי עוף המים תי' התב"ש דבאמת אין דינו כעוף המים לגמרי רק בזה מטעם דקרומו רך ולדעתי דבריו צ"ע דהנה המעיין ברש"י שם כתב להדיא הואיל ותמיד הם במים משמע להדיא דעיקר הטעם בזה דהוה ממש עוף המים וכ"נ להדיא מדברי הרא"ש כאן דהנה בלשון השואל העתיק לשון הש"ס אוזי דידן הואיל ושכיחי במיא (כפי הנראה שכ"ה גי' בש"ס או שהוא הוספה ע"פ פי' רש"י הנ"ל) וגם מדברי הרא"ש עצמו בתשובה שם נראה דס"ל דהו"ל ממש עוף המים מטעם שהם מצויין בהם וכ"נ להדיא מלשון הרמב"ם בפי' המשנה שכתב עוף של מים כגון אוזות וכו' וכ"ה לשון הטור וש"פ ע"ש ויעו' בשפ"ד (שם בס"י נ"ב) שכ' בשם התב"ש וז"ל מדאמר ר"ש אוזי דידן כעוף המים הואיל וקרומו רך משמע לענין זה לחוד ויפה כתב עכ"ל ודבריו תמוהים דאנה מצא שיאמרו בזה הואיל וקרומו רך ואף אם ר"ל דבעוף המים עיקר טעמו מפני שקרומו רך ולכן בזה דוקא דינו כעוף המים וכמ"ש באמת בזה בתב"ש הנה מלבד שלשונו צ"ע לפ"ז אכן גם גוף דב"ז צ"ע כמש"ל.

בנ"ד מה שנמצא לפעמים בעופות שנקרו אותם והדם שותת במקום אחד מן העצם הראש ואף אחר שמקנחין הדם יוצא דם אחר ממקום הנ"ל והוא רחוק מן העור באופן שאין לתלות שהדם הנ"ל הוא מן העור ובשר שעל הראש הנה לכאורה הדין פשוט לאסור דמאין בא דם זה דהא בעצם עצמו אין בו דם כלל כמ"ש הש"ך בשי' ע"א סק"ח דבהוסר הבשר מעל הראש שוב איני אוסר לשאר בשר אף שפלט כל דמו וצירו ע"ש ול"ד למ"ש הט"ז בשם רש"ל בסה"ס דשם יש לתלות שהדם בא מהעור כמ"ש שם אמנם שוב עינתי בהגש"ד עצמו בס"ס צ"ו במה שהשיג שם על הג' מהרא"ס במה שאסר בדם שותת והעור ניטל יע"ש ולפמ"ש לעיל שפיר י"ל דמהרא"ס מיירי בכה"ג דנראה להדיא שהדם אינו בא מן העור והבשר וע"כ ניקב העצם ושפיר י"ל לקרום ואע"פ שכתב מהר"א והעצם קיים היינו שאין נראה בו נקב בעין למראות עין. א"ו צ"ל דדעת הגש"ד דבאמת אף בכה"ג אין להטריף והטעם בזה י"ל דהוא ע"פ מ"ש האחרונים דמצוי בעצם כמה נקבים בתולדה ויוצא הדם דרך שם (עי' בלב"ש בס"ס ל"ט ס"ק ר"ג):

ועכ"פ י"ל מטעם ס"ס שמא אין כאן נקב כלל ואת"ל דניקב שמא לא הגיע לקרום ובעוף היבשה עכ"פ כשר וא"ל דאכתי יש לחוש שמא יש בו לפי ערך סלע ז"א דודאי בנקב כזה שאיני נראה במראית עין בודאי דאין לספק בו בערך סלע וכמ"ש בשו"ת פרי תבואה דאף בנקב דק שאין נכנס בו כ"א חוט השערה ג"כ אין בו לפ"ע סלע ומשמע אף שנראה הנקב לפי מראית עין וכ"ש בנ"ד ועוד דגם בגוף קבלת הפ"ת צ"ע דמשמע דאם הוא יותר מחוט השערה יש לספק בו בערך סלע דלפי מאי דקי"ל בסי' נ"ו דבעוף שיעור צוה"ג הוא כאצבע א"כ אף אם נאמר דבבהמה השיעור בט"ז אגודלין וכפי שנראה באמת דעת הש"ע להלכה עכ"פ הרי מבואר מזה דבעוף שיעור לפ"ע הוא בחלק ט"ז מבבהמה ולפ"ז בנ"ד עכ"פ יש לשער שיהיה חוט המקיף הקדירה רבע אגודל וכ"ש לפי מה שכתב רש"ל שם דמ"ש מהרי"ל לשער באגודל היינו לפי' רש"י דבבהמה השיעור בד' גודלים ע"ש דלפי שיטתו מבואר דלעולם השיעור בעוף בחלק רביע מבבהמה וכן נראה באמת ממ"ש הרמ"א גבי קולית וכן נראה ממ"ש הפוסקים בסי' מ"ו דאף בגדי וטלה משערים בחלק רביע מבבהמה גדולה א"כ לפ"ז בנ"ד יש לשער דכ"ז שאין בנקב חוט המקיף אגודל אין בו לפי ערך סלע ויהיה איך שיהיה עכ"פ בנ"ד באם שלאחר שפותחין עצם הראש אין רואין בו שום נקב לעין השמש כיון דודאי אין לספק בו בלפ"ע ולשמא ניקב הקרום ג"כ אין לחוש חדא מטעם ס"ס הנ"ל ועוד כיון דכפי הנראה הוא מנקירת העופות כנודע א"כ בודאי אין לחוש בזה דודאי אין פי העוף יכול ליכנס דרך נקב דק כזה ויש להקל בזה בעוף היבשה אמנם בעוף המים בודאי דיש לאסור בכה"ג ודו"ק:

שוב ראיתי דיש לצדד ולהכשיר בכה"ג אף בעוף המים דכיון שאין רואין שום נקב בעצם אין להחזיק ריעותא כל וכמו שנראה מפשטות דברי כל האחרונים ומ"ש לעיל דא"כ מאין בא לו הדם אין זה הכרח מב' טעמים חדא דאף אם נקב העצם עדיין יקשה מאין יבוא הדם כיון דאין בעצם דם ולחוש שבא מנקיבת הקרום בודאי דאין להחזיק ריעותא כ"כ ועוד והוא העיקר דבאמת אף שאין דם בעצם היינו רק לענין מליחה משא"כ לנ"ד דנעשה בו נקב או הכאה מחיים בודאי דיבוא בו דם כמ"ש הר"ן דאף בדקין יוצא מהם דם ע"י חבורה ולפענ"ד אף ר"ת יודה לזה דאין להכחיש המוחש אלא דס"ל (דבדקין) דאם אין להם דם של עצמן בודאי לא הו"ל להתיר בפשיטות היכי דלא נמצא עליו ק"ד ולתלות דודאי לאח"ש נקב דודאי יותר שכיח מחיים מלאח"ש ויותר הוה לן לחוש דבאמת ניקב מחיים אלא שלא בא לו הדם ממקומות אחרים ע"י איזה סיבה א"ו דבאמת יש להם דם של עצמן וכן נראה למעיין בר"ן דעיקר הראיה מהא דמתירין בלא נמצא ק"ד ע"ש (ולפ"ז יוצא לנו נ"מ חדשה בין שיטת ר"ת לר"ן במחט בדקין וניקב מעל"ע ולא נמצא ק"ד דלר"ת אסור ולר"ן שרי ואף דלר"ן בלא"ה בדקין אסור אף בנמצא מ"מ נ"מ בכרכשא שהיא שוה בלי עיקום ובסי' מ"ו אבאר) ויעו' בד"מ כאן במ"ש בשם הגש"ד בנדון אם נמצא ליחה יוצא מן השורש שבקרן ועצם הראש שלם דיש להכשיר מטעם דהליחה באה רק מן השורש משמע דאם לא היה אפשר לתלות דבאה מן השורש היה אסור וצ"ע:

תוכן העניינים

הליכות אליהו (קליסינקר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה